מוֹ דְזֶה

מבוא למהדורה העברית: אמת מידה למעשה

אדם גונב פירות ממטעו של אחר, והכול יודעים לגנותו. הוא גונב בהמות, הורג אדם חף מפשע ונוטל את כליו, וחומרת העוול גדלה עם הנזק. אבל כשהפעולה מתרחבת לתקיפת מדינה, אותם שופטים עצמם מהללים אותה. כך נפתח פרק 17 של מוֹ דְזֶה. השאלה אינה רק מדוע שליטים יוצאים למלחמה. היא מדוע בני אדם מפסיקים לזהות מעשה מוכר כשהוא נעשה בקנה מידה גדול. הספר דורש מקוראיו לקחת את השיפוט המוסרי שלהם ברצינות: להחיל אותו גם במקום שבו הכבוד, הכוח וההרגל משבשים אותו.

אמת המידה אינה נשארת בדיבור. בפרק 50 מציג החכם מוֹ לבונה מכונות מצור את הפער בין סירוב להרוג אדם אחד ובין נכונות לסייע בתקיפת מדינה. אחר כך מתחלף הוויכוח בהדגמת התקפה והגנה. השכנוע זקוק גם ליכולת מעשית לעצור את ההרג. המרחק שבין שני המצבים האלה — הוכחת עוול ומניעתו — עובר בכל חלקי הספר, מן הדיון באהבה ועד הוראות ההגנה על עיר.

קולות רבים תחת שם אחד

מעט ידוע בביטחון על מוֹ דִי, המורה שעל שמו נקרא הספר. המחקר נוהג למקם את פעילותו במאה החמישית לפנה״ס; תאריכי חייו וזהותו החברתית המדויקת אינם ידועים. עולמם של הכתבים הוא עולם המדינות המתחרות של סין הקדומה, שבו כיבוש, שירות שלטוני וחיפוש אחר סדר מדיני הם אפשרויות ממשיות. הַמּוֹהִיסְטִים פעלו כאסכולה בעלת תוכנית מוסרית ומדינית, וחלקם עסקו גם בהגנה צבאית. אין צורך להפוך את המורה לנגר, למהנדס או לפקיד בעל קורות חיים שלמים כדי להבין את חשיבותם של בעלי מלאכה וטכניקות עבודה בלשון הספר. אלה מצויים בטקסט עצמו. [1]

מוֹ דְזֶה הוא קובץ כתבים, ולא חיבור אחיד שנכתב מתחילתו ועד סופו בידי אדם אחד. במספור המסורתי יש שבעים ואחד פרקים; חמישים ושלושה שרדו. גם דברי המורה נמסרים בתוך טקסטים שחיברו או עיבדו אחרים. שבעת הפרקים הפותחים עוסקים בקירוב ראויים, בטיפוח האדם ובדפוסי התנהגות. אחריהם באות סדרות מאמרים על עיקרי האסכולה, ובהן כמה ניסוחים של אותה עמדה. בהמשך משתנים הצורה והקצב: משפטים עיוניים קצרים והסבריהם, שיחות ומעשים, ולבסוף הוראות להגנת ערים. חלוקה זו נותנת כיוון לקריאה, אך אינה מספקת מפתח ודאי לזהות מחברו ולמועד חיבורו של כל קטע. [2]

החזרה שבמאמרים ראויה לתשומת לב. אפשר להבחין בהחלפת דוגמה, בהרחבת התנגדות או בהוספת ראיה, גם כאשר המסקנה מוכרת. אין הכרח לדמיין שכל שלישיית מאמרים תוכננה כשלושה שלבים רצופים של טיעון. קריאה משווה מאפשרת לשמוע כמה אופנים של הצגת אותה תביעה, בלי למחוק את ההבדלים ביניהם.

את מי כוללת הדאגה

פרקים 14–16 מבקשים לאתר את מקור הפגיעה ההדדית. בן פוגע באביו, גנב פוגע במשפחה אחרת ומדינה גדולה תוקפת קטנה: בכל מקרה אדם או קבוצה מיטיבים עם עצמם תוך הוצאת האחר מתחום הדאגה. התשובה היא 兼愛, המתורגמת כאן כ״אהבה לכול״. ״אהבה״ עלולה להישמע כהוראה להרגיש אותה קרבה כלפי כל אדם. ואולם הדוגמאות מכוונות גם לטיפול בזולת, לשמירת משפחתו ולמניעת נזק. המילה ״לכול״ מדגישה את סירובו של הטיעון להשאיר בני אדם מחוץ לטווח הזה. זו אינה הבטחה שהספר מיישב כל התנגשות בין חובות.

הכותבים צופים התנגדות: כיצד תביעה כזאת יכולה לפעול בעולם המוכר? הם פונים לדוגמאות של התנהגות שהשתנתה בהשפעת שליטים, לאפשרות של הדדיות ולמעשי קדמונים. הקורא מוזמן לבדוק הן את הדרישה והן את הראיות להיתכנותה. הפנייה אל הדדיות אינה ממצה את העמדה; גם קריאתה כהקרבה עצמית מוחלטת מחמיצה את ריבוי דרכי ההצדקה שבפרקים.

מושג חוזר אחר הוא 利, ״תועלת״. בפרקי הליבה הוא מקבל תוכן דרך מזון, לבוש, מלאכה, ריבוי בני אדם וסדר מדיני. הביקורת על הוצאות קבורה, אבל ממושך ומופעי מוזיקה מתמקדת בזמן ובמשאבים שהם גוזלים מן החיים: מי עובד, מי ניזון, ומי נדרש לממן את הפאר (פרקים 20–21, 25, 32). אפשר לחלוק על החשבון הזה, ובייחוד על מה שהוא אינו נותן לו משקל. אבל ראוי לזהות מה נספר בו לפני שמתרגמים את התועלת למונח כלכלי צר או למערכת מודרנית של חישוב אושר.

מי קובע את אמת המידה

בפרק 4 משמשים כלי בעלי המלאכה דוגמה לצורך באמת מידה. אין מצפים מכל עובד להמציא לבדו את הישר והעגול; מדוע השלטון יפעל בלי קנה מידה? בפרק 35 מוצעים שלושה מבחנים לדיבור: מעשי הקדמונים, עדותם של בני אדם, ותוצאות היישום במשפט ובממשל. מסורת, ניסיון ומעשה עומדים כאן זה לצד זה. אין זה ניסוי מדעי במובן בן זמננו, ואף לא הסתפקות באמרה עתיקה מפני שהיא עתיקה.

השמים והרוחות שייכים למהלך ההצדקה הזה. רצון השמים מוצג כאמת מידה שאינה רכושו הפרטי של שליט; סיפורי הרוחות קושרים מעשים לגמול ולעונש (פרקים 26–28, 31). התביעה לבחון תוצאות חיה כאן עם טענות על הנהגת העולם ועם עדויות למעשי רוחות. אין הצדקה לקרוא את כל אלה כקישוט דתי סביב גרעין חילוני, או להניח שכל טענה בספר נשענת על אותו סוג של ראיה.

גם בין האחידות המדינית לדאגה המקיפה יש מתח. פרקים 8–13 דורשים להעלות ראויים בלי להגביל את המינוי למיוחסים, אך גם מתארים שרשרת סמכות המוליכה כלפי מעלה ומאחדת שיפוטים באמצעות שכר ועונש. הדאגה לכלל אינה מתורגמת כאן לשוויון סמכויות. אפשר לשאול מתוך הספר עצמו: מה מבטיח שהממונים יפעלו לפי אמת המידה שהם אמורים לשרת, וכיצד ניתן יהיה להבחין בטעות כשהסכמה נעשית חובה?

כשהמשפט מתקצר

בפרקים 40–45 עובר הקורא ממאמרים חוזרים למשפטים קצרים מאוד על ידיעה, שמות, צדק, גופים, מידות ותנועה. חלק מן המשפטים מלווים בהסברים, אבל מצב הנוסח מקשה לעיתים לקבוע כיצד הם מצטרפים. המחקר מייחס כתבים אלה בדרך כלל לְמוֹהִיסְטִים מאוחרים. הכינויים המודרניים ״לוגיקה״ ו״מדע״ מצביעים על תחומי עניין ממשיים, אך עלולים ליצור ציפייה לספר לימוד שיטתי שאינו מצוי לפנינו. גם שחזור הקשרים בין האמרות דורש השערות. [3]

פרק 45 נותן דוגמה נגישה לקושי בהעברת שיפוט ממקרה למקרה: סירה עשויה עץ, אבל כניסה לסירה אינה כניסה לעץ; אם עינו של הסוס עיוורת, גם הסוס נקרא עיוור; אם עינו גדולה, הסוס אינו נקרא משום כך גדול. צורה לשונית דומה אינה מבטיחה אותה מסקנה. לצד ההנאה מן ההבחנות האלה אפשר לשוב ולשאול מה הן עושות לטיעונים הרחבים של הספר: מתי ההשוואה בין פגיעה באדם לפגיעה במדינה משכנעת, ואילו הבדלים עשויים להיות רלוונטיים? זו שאלה שהקריאה מציבה, בלי להניח שכל חלקי הקובץ נכתבו כדי להשיב זה לזה.

חומות, מזון ומילים חסרות

פרקי ההגנה ששרדו בסוף הספר מפרטים שמירה, ציוד, מים, אש, כוח אדם, אותות ואספקה. ההגנה על חיים עוברת בהם דרך חומרים ומוסדות. באותה מידה הם חושפים את מחירו של הסדר המוגן: פיקוח, מיון אנשים, משמעת ועונשים קשים. התנגדות לכיבוש אינה התנגדות לכל שימוש בכוח. הקריאה בפרקים האלה מרחיבה את הדיון המוסרי וגם מקשה עליו.

כמה מהוראות הבנייה, המספרים ושמות המתקנים נמסרו בנוסח משובש או חסר. משפט חלק בעברית עלול להבטיח יותר ידיעה מזו שהסינית מאפשרת. במקומות אלה הערה או ניסוח מסויג עוזרים להבחין בין מה שהנוסח אומר במפורש, מה שמוצע כפירוש ומה שחסר בו. אין לראות ברצף ההוראות שחזור הנדסי מאומת של מכונות פעילות.

הנוסח הסיני במהדורה זו נקבע מתוך דפוס שָׁאנְגווּ משנת 1936, המשמר את מהדורת סוּן יִירָאנְג, 墨子閒詁. מהדורתו ההיסטורית ראתה אור ב־1894, והורחבה ב־1907. [4] הטקסט נקרא ברציפות מול הדפוס; הפיסוק והחלוקה לפסקאות נקבעו לצורך המהדורה. פירושי העורך ההיסטורי נבדלים מן הטקסט הראשי המתורגם, והפניות אליהם מופיעות לפי הצורך בהערות. במקומות פגומים נשמרים גם הקושי והספק: קריאה זמנית של סימנית או הצעת פירוש אינן מוצגות כתיקון ודאי של המקור. התרגום וההערות נבדקו מול הנוסח הזה; טרם נערכה ביקורת מדעית עצמאית.

כך אפשר לקרוא את הספר גם במקום שבו אין הכרעה: לעקוב אחר הדוגמה, לזהות את המעבר ממנה לכלל, ולשאול על מי חלות תוצאותיו. הקובץ תובע היקף רחב לדאגה, ומציב לצידה מנגנונים קפדניים של הבחנה, שלטון והגנה. הקריאה אינה חייבת ליישב את כולם. היא יכולה להחזיק אותם יחד ולהמשיך לבחון את אמת המידה שהספר עצמו מציע.

פרויקט אבן תיבון

מקורות לקריאה ולעיון

הדיון בקטעים עצמם נסמך על הנוסח הסיני של הספר, בפרקים המצוינים בגוף המבוא. ההפניות להלן תומכות בהקשר ההיסטורי, במבנה הקובץ ובתולדות מהדורתו; הן אינן בסיס לשוני לתרגום העברי.

[1] Chris Fraser, “Mohism,” Stanford Encyclopedia of Philosophy, §§1–2. https://plato.stanford.edu/entries/mohism/

[2] Chris Fraser, “Texts and Authorship,” supplement to “Mohism,” especially “Organization of the Mozi” and “Authorship.” https://plato.stanford.edu/entries/mohism/texts.html

[3] Chris Fraser, “Mohist Canons,” Stanford Encyclopedia of Philosophy, §§1–2. https://plato.stanford.edu/entries/mohist-canons/

[4] Ian Johnston, The Mozi: A Complete Translation, Chinese University Press, 2010, introduction, pp. xxix–xxx (PDF pp. 25–26). Only the historical-edition discussion is used here. https://api.pageplace.de/preview/DT0400.9789629969561_A49502661/preview-9789629969561_A49502661.pdf

מגילה 1 · 卷一

1. קירוב אנשי המעלה

親士

קטע 1.1עמודי מקור: 卷一 p.1

מי שבא למשול במדינה1 ↗ ואינו דואג לאנשי המעלה שבה, יביא לאובדנה. מי שרואה אדם ראוי ואינו ממהר לקרבו, מזניח את טובת שליטו. אין דבר דחוף יותר מקירוב הראויים, ובלי אנשי מעלה אין עם מי להיוועץ בענייני המדינה. מעולם לא קרה שאדם הזניח את הראויים ושכח את אנשי המעלה ובכל זאת הצליח לשמר את מדינתו.

入國1 ↗而不存其士,則亡國矣。見賢而不急,則緩其君矣。非賢無急;非士無與慮國。緩賢忘士,而能以其國存者,未曾有也。

קטע 1.2עמודי מקור: 卷一 p.1

בעבר יצא הדוכס וֶן לגלות, ואחר כך השכין סדר בעולם; הדוכס חוּאָן עזב את ארצו, ואחר כך היה להגמון על שליטי הנסיכויות2 ↗; גוֹאוּ גְ'יֵין, מלך יוּאֶה, ספג השפלה מידי מלך ווּ, ובכל זאת עלה במעמדו על השליטים הראויים של מדינות המרכז. שלושתם זכו לשם ולהישגים בעולם לאחר שדוכאו בארצם וספגו השפלה גדולה. הטוב מכול הוא שלא להיכשל; אחריו בא מי שנכשל ויודע להפיק מכישלונו הצלחה. לכך קוראים לדעת להשתמש באנשים.

昔者文公出走而正天下;桓公去國而霸諸侯2 ↗;越王句踐遇吳王之醜,而尚攝中國之賢君。三子之能達名成功於天下也,皆於其國抑而大醜也。太上無敗,其次敗而有以成:此之謂用民。

קטע 1.3עמודי מקור: 卷一 p.1 · 卷一 p.2 · 卷一 p.3

שמעתי אומרים: ״אֵין זֶה שֶׁאֵין לִי בַּיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ בְּבִטְחָה; אֵין לִי לֵב שָׁקֵט. אֵין זֶה שֶׁאֵין לִי דֵּי רְכוּשׁ; אֵין לִי לֵב הַיּוֹדֵעַ שֹׂבַע״. לכן איש המעלה מקשה על עצמו ומקל על הזולת, ואילו האדם מן השורה מקל על עצמו ומקשה על הזולת. איש המעלה אינו זונח את שאיפתו כשהוא מתקדם; הוא בוחן בתוכו את מצבו לאשורו, וגם כשהוא מעורב בין פשוטי העם אין בלבו תרעומת, מפני שהוא בוטח בעצמו. לכן העושה את הקשה לו ישיג לבסוף את מבוקשו; מעולם לא שמעתי שמי שעושה רק את אשר הוא חפץ בו ניצל ממה שהוא שונא. שר הדוחק את שליטו פוגע בו, וכפוף המתחנף לממונה עליו פוגע בו. לשליט צריכים להיות שרים העומדים בפניו, ולממונה צריכים להיות כפופים המעזים להשיב לו. אם החולקים עליו מהססים ואילו המתרצים כל דבר מדברים בתוקף3 ↗, כיצד יוכל להאריך ימים ולשמור על המדינה? כשהשרים מוקירים את דרגותיהם ואת משרותיהם ואינם מדברים, המקורבים שותקים והרחוקים נאנחים, תרעומת מצטברת בלב העם, חנפנים עומדים לצד השליט ועצות טובות נחסמות — המדינה בסכנה. וכי גְ'יֶה וְג'וֹאוּ לא איבדו את חייהם ואת שלטונם בעולם משום שלא היו לצדם אנשי המעלה של העולם? לכן נאמר: מוּטָב לְהַמְלִיץ עַל אָדָם רָאוּי וּלְקַדֵּם אִישׁ מַעֲלָה מִלְּהָבִיא אוֹצָרוֹת מַתָּנָה לַמְּדִינָה.

吾聞之曰:「非無安居也,我無安心也。非無足財也,我無足心也。」是故君子自難而易彼,衆人自易而難彼。君子進不敗其志,內究其情;雖雜庸民,終無怨心,彼有自信者也。是故為其所難者,必得其所欲焉。未聞為其所欲,而免其所惡者也。是故偪臣傷君,諂下傷上。君必有弗弗之臣,上必有諤諤之下。分議者延延,而支苟者諤諤3 ↗,焉可以長生保國?臣下重其爵位而不言,近臣則喑,遠臣則吟;怨結於民心,諂諛在側,善議障塞,則國危矣。桀紂不以其無天下之士邪?殺其身而喪天下。故曰:「歸國寶,不若獻賢而進士。」

קטע 1.4עמודי מקור: 卷一 p.3

הרי לפנינו חמישה מרצעים: החד שבהם הוא שיישבר ראשון. הרי לפנינו חמש סכינים: המושחזת שבהן היא שתישחק ראשונה. לכן הבאר שמימיה מתוקים קרובה להתרוקן, העץ הגבוה קרוב להיכרת, צב הניחוש קרוב להיצרב, והנחש המקודש קרוב להיחשף לשמש. כך נהרג בִּי גָאן בשל עמידתו הנחרצת; מֶנְג בֶּן נרצח בשל גבורתו; שִׁי שִׁה הוטבעה בשל יופייה; ווּ צִ'י נקרע לגזרים בשל מעשיו. מעטים מאנשים כאלה אינם מתים דווקא בשל מעלתם. לכן נאמר: עַל גְּדֻלָּה מֻפְלֶגֶת קָשֶׁה לִשְׁמֹר.

今有五錐,此其銛,銛者必先挫;有五刀,此其錯,錯者必先靡。是以甘井近竭,招木近伐,靈龜近灼,神蛇近暴。是故比干之殪,其抗也;孟賁之殺,其勇也;西施之沈,其美也;吳起之裂,其事也。故彼人者,寡不死其所長。故曰:「太盛難守也。」

קטע 1.5עמודי מקור: 卷一 p.3 · 卷一 p.4 · 卷一 p.5

גם שליט ראוי אינו מחבב שר שאין לו הישגים, וגם אב אוהב אינו מחבב בן שאינו מועיל. לכן מי שאינו מסוגל לשאת באחריות תפקידו ובכל זאת מחזיק במשרה אינו האיש הראוי לה; ומי שאינו מסוגל למלא את חובות דרגתו ובכל זאת נוטל את שכרה אינו בעל הזכות לשכר הזה. קשת טובה קשה לדרוך, אבל אפשר לירות בה גבוה ולעומק; סוס טוב קשה לרכוב עליו, אבל הוא יכול לשאת משא כבד למרחקים; אדם מוכשר קשה להנהיג, אבל הוא יכול להביא כבוד לשליטו. הנהרות הגדולים אינם דוחים את פלגי הנחלים הקטנים הממלאים אותם, ולכן הם נעשים גדולים. החכם אינו דוחה שום עיסוק ואינו מסרב לשום דבר, ולכן הוא יכול לשמש את העולם כולו. מי הנהרות הגדולים אינם באים ממקור אחד, ומעיל פרווה השווה אלף יִי אינו עשוי מלובן פרוותו של שועל אחד4 ↗. איך אפשר לבחור רק את הדומים לנו, לקבל רק את בעלי הכיוון האחד עמנו, ותו לא? זו אינה דרכו של מלך החובק את הכול. לכן השמים והארץ אינם בוהקים בבהירות צרה, מים רבים אינם כשלולית קטנה, אש גדולה אינה כלהב קטן, ומעלת המלך אינה מתבלטת בזוהר ראוותני5 ↗; משום כך הוא יכול להנהיג אלף אנשים. ישרותו של חץ ושטיחותה של אבן משחזת אינם מספיקים כדי לחפות על ריבוא הדברים6 ↗. לכן עמק צר מתייבש במהרה, זרם רדוד כלה במהרה וקרקע צחיחה וסלעית אינה מצמיחה. אם שפע חסדו של המלך אינו יוצא מן הארמון, לא יוכל לזרום אל המדינה כולה.

故雖有賢君,不愛無功之臣;雖有慈父,不愛無益之子。是故不勝其任而處其位,非此位之人也;不勝其爵而處其祿,非此祿之主也。良弓難張,然可以及高入深;良馬難乘,然可以任重致遠;良才難令,然可以致君見尊。是故江河不惡小谷之滿己也,故能大。聖人者,事無辭也,物無違也,故能為天下器。是故江河之水,非一源之水也;千鎰之裘,非一狐之白也4 ↗。夫惡有同方取不取同而已者乎?蓋非兼王之道也。是故天地不昭昭,大水不潦潦,大火不燎燎,王德不堯堯5 ↗者,乃千人之長也。其直如矢,其平如砥,不足以覆萬物6 ↗。是故谿陝者速涸,逝淺者速竭,墝埆者其地不育。王者淳澤,不出宮中,則不能流國矣。

הערות לפרק

מגילה 1 · 卷一

2. טיפוח האדם

修身

קטע 2.1עמודי מקור: 卷一 p.5 · 卷一 p.6

גם אם בקרב יש מערך סדור, אומץ הלב הוא היסוד; גם אם באבל יש טקסים, הצער הוא היסוד; גם אם איש המעלה קנה דעת, המעשה הוא היסוד. לכן מי שלא העמיד את היסוד על מכונו, אל יטרח להרבות בענפים. מי שאינו מקרב את הסמוכים לו, אל יטרח להביא את הרחוקים; מי שקרוביו אינם דבקים בו, אל יטרח לקשור קשרים בחוץ; מי שאינו מביא עניין מראשיתו עד סופו, אל יטרח להרבות בעיסוקים; מי שאינו מבין את הדברים שלפניו, אל יטרח להרבות בידיעות. לכן המלכים הקדומים, כשמשלו בעולם, הקפידו על הקרובים ומשכו אליהם את הרחוקים. איש המעלה בוחן את הקרוב אליו ומטפח אותו. כשהוא רואה התנהגות שאינה מתוקנת וכשהוא נתקל בגינוי, הוא שב ובוחן את עצמו1 ↗; כך מתמעטת התרעמותם של אחרים והתנהגותו משתפרת. דברי השמצה וזדון אינם נכנסים לאוזניו, דברי תקיפה אינם יוצאים מפיו, ומחשבה להרוג אדם או לפצוע אותו אינה שוכנת בלבו2 ↗. גם אם יימצאו אנשים מוציאי דיבה, לא יהיה להם במה להיאחז. לכן כוחו של איש המעלה בעשייה גובר מיום ליום, שאיפותיו מתקדמות מיום ליום, וכוח החלטתו מתחזק מיום ליום. דרכו של איש המעלה היא שיושרו ניכר בעת עוני, צדקו בעת עושר, האהבה בחייו והצער במותו3 ↗. ארבע דרכי ההתנהגות האלה אינן יכולות להיות העמדת פנים; יש לממש אותן בעצמך. האהבה שבלב לא תכלה; הכבוד שבמעשי הגוף לא יכלה; הרכות שבדיבור לא תכלה. להניח לכל אלה להתפשט בארבע הגפיים ולהגיע עד העור והבשר, ולא לחדול גם כשמלבין השיער ונושרות שערות הראש — האם רק החכם מסוגל לכך?

君子戰雖有陳,而勇為本焉;喪雖有禮,而哀為本焉;士雖有學,而行為本焉。是故置本不安者,無務豐末;近者不親,無務來遠;親戚不附,無務外交;事無終始,無務多業;舉物而闇,無務博聞。是故先王之治天下也,必察邇來遠。君子察邇而邇脩者也。見不脩行,見毀,而反之身者也1 ↗,此以怨省而行脩矣。譖慝之言,無入之耳;批扞之聲,無出之口;殺傷人之孩,無存之心2 ↗。雖有詆訐之民,無所依矣。故君子力事日彊,願欲日逾,設壯日盛。君子之道也:貧則見廉,富則見義,生則見愛,死則見哀3 ↗。四行者不可虛假,反之身者也。藏於心者,無以竭愛;動於身者,無以竭恭;出於口者,無以竭馴。暢之四支,接之肌膚,華髮隳顛,而猶弗舍者,其唯聖人乎?

קטע 2.2עמודי מקור: 卷一 p.6 · 卷一 p.7

מי שרצונו אינו איתן, תבונתו לא תגיע רחוק; מי שאין אמון בדבריו, מעשיו לא יישאו פרי. מי שיש בידו רכוש ואינו מסוגל לחלוק אותו עם אחרים, אינו ראוי לחברות. מי שאינו דבק בדרך בנאמנות, אינו מקיף את הדברים בידיעותיו ואינו מבחין היטב בין נכון לשגוי, אינו ראוי להיות בן לוויה. אם השורש אינו איתן, הענפים יהיו בהכרח בסכנה; מי שמתחיל בעוז ואינו מטפח את עצמו, יתרפה בהכרח בהמשך; אם המעיין עכור, הזרם לא יהיה צלול; אם אין אמון במעשים, השם הטוב ייפגע בהכרח. שם טוב אינו נולד מאליו ושבח אינו צומח מעצמו: כשנשלמת המלאכה מתבסס השם. שם ושבח אינם יכולים להיות העמדת פנים; יש לממש אותם בעצמך. מי שמשתדל בדיבור ומתרשל במעשה, לא יקשיבו לו גם אם הוא רהוט. מי שמשקיע כוח רב ומתרברב בהישגיו, לא יתחשבו בו גם אם עמל. הנבון מבחין בלבו ואינו מרבה בדיבור; הוא משקיע כוח רב ואינו מתפאר בהישגיו. כך נפוץ שמו הטוב בעולם. בדיבור אין לשאוף לריבוי אלא לתבונה, ואין לשאוף לקישוט אלא לבהירות. תבונה שאין בה הבחנה, אף שהיא מצויה באדם עצמו ובמצבו הממשי, פונה כנגד דרכה4 ↗. טוב שאינו מושרש בלב לא יתמיד; התנהגות שאינה ניכרת בגוף לא תתבסס. שם טוב אי אפשר להשיג בקיצור דרך, ואי אפשר לזכות בשבח בתחבולה: איש המעלה מקיים את דרכו במעשיו שלו. אדם ששוקד על הרווח ושוכח את שמו הטוב כלאחר יד — מעולם לא היה ראוי להימנות עם אנשי המעלה בעולם.

志不彊者智不達,言不信者行不果。據財不能以分人者,不足與友;守道不篤、偏物不博、辯是非不察者,不足與游。本不固者末必幾,雄而不脩者其後必惰,原濁者流不清,行不信者名必秏。名不徒生,而譽不自長;功成名遂,名譽不可虛假,反之身者也。務言而緩行,雖辯必不聽;多力而伐功,雖勞必不圖。慧者心辯而不繁說,多力而不伐功,此以名譽揚天下。言無務為多而務為智,無務為文而務為察。故彼智無察,在身而情,反其路者也4 ↗。善無主於心者不留,行莫辯於身者不立。名不可簡而成也,譽不可巧而立也,君子以身戴行者也。思利尋焉,忘名忽焉,可以為士於天下者,未嘗有也。

הערות לפרק

מגילה 1 · 卷一

3. מה שצובע אותנו

所染

קטע 3.1עמודי מקור: 卷一 p.7

החכם מוֹ ראה צובעי משי ונאנח: ״כשמטבילים אותו בכחול־ירוק הוא נעשה כחול־ירוק, וכשמטבילים אותו בצהוב הוא נעשה צהוב. כשהחומר שאליו הוא נכנס משתנה, גם צבעו משתנה. לאחר חמש טבילות הוא כבר קיבל חמישה צבעים. לכן אי אפשר שלא להיזהר בצביעה!״

子墨子言見染絲者而歎曰:「染於蒼則蒼,染於黃則黃;所入者變,其色亦變。五入必,而已則為五色矣。故染不可不慎也。」

קטע 3.2עמודי מקור: 卷一 p.7 · 卷一 p.8

לא רק בצביעת משי כך הדבר; גם מדינה נצבעת1 ↗. שׁוּן נצבע בהשפעת שׁוּ יוֹ וּבּוֹ יָאנְג; יוּ בהשפעת גָאוֹ יָאוֹ וּבּוֹ יִי; טָאנְג בהשפעת יִי יִין וְג'וֹנְג חְווֵי; והמלך ווּ בהשפעת הדוכס הגדול והדוכס מג'וֹאוּ. ארבעת המלכים האלה נצבעו כראוי, ולכן מלכו בעולם והועמדו כבני השמים2 ↗, והישגיהם ותהילתם מילאו את השמים ואת הארץ. כשמונים בעולם אנשים נודעים באנושיות ובצדק, בהכרח מזכירים את ארבעת המלכים האלה.

非獨染絲然也,國亦有染1 ↗。舜染於許由、伯陽;禹染於皋陶、伯益;湯染於伊尹、仲虺;武王染於太公、周公。此四王者所染當,故王天下,立為天子2 ↗,功名蔽天地。舉天下之仁義顯人,必稱此四王者。

קטע 3.3עמודי מקור: 卷一 p.8 · 卷一 p.9 · 卷一 p.10 · 卷一 p.11

גְ'יֶה משושלת שְׁיָא נצבע בהשפעת גָאן שִׁין וּטְווֵי דּוּאוֹ; ג'וֹאוּ משושלת יִין בהשפעת המרקיז מצ'וֹנְג וְאֶה לָאי; המלך לִי בהשפעת לִי גוֹנְג צָ'אנְג פוּ וְרוֹנְג יִי ג'וֹנְג; והמלך יוֹ בהשפעת פוּ גוֹנְג יִי וְצָאי גוֹנְג גוּ. ארבעת המלכים האלה נצבעו שלא כראוי3 ↗, ולכן נהרסו מדינותיהם והם עצמם מתו והיו לחרפת העולם. כשמונים בעולם אנשים חסרי צדק ומבוזים, בהכרח מזכירים את ארבעת המלכים האלה. חוּאָן מִצִ'י נצבע בהשפעת גוּאָן ג'וֹנְג וּבָּאוֹ שׁוּ; וֶן מִגִ'ין בהשפעת גְ'יוֹ פָאן וְגָאוֹ יָאן; גְ'וָאנְג מִצ'וּ בהשפעת סוּן שׁוּ וְשֶׁן יִין; חֶה לוּ מִווּ בהשפעת ווּ יוּן וְוֶן יִי; וְגוֹאוּ גְ'יֵין מִיוּאֶה בהשפעת פָאן לִי והשר ג'וֹנְג. חמשת השליטים האלה נצבעו כראוי, ולכן היו להגמונים על שליטי הנסיכויות והישגיהם ותהילתם נודעו לדורות הבאים. פָאן גִ'י שה נצבע בהשפעת צָ'אנְג לְיוֹ שׁוּאוֹ וְוָאנְג שֶׁנְג; ג'וֹנְג חָאנְג יִין בהשפעת גִ'י צִ'ין וְגָאוֹ צְ'יָאנְג; פוּ צָ'אי מִווּ בהשפעת וָאנְג סוּן לוּאוֹ והשר הגדול פִּי; גִ'ה בּוֹ יָאוֹ בהשפעת גִ'ה גוּאוֹ וְגָ'אנְג ווּ; שָׁאנְג מִג'וֹנְג שָׁאן בהשפעת וֵיי יִי וְיָאן צָ'אנְג; וְקָאנְג מִסוֹנְג בהשפעת טָאנְג יָאנְג וּטְיֵין בּוּ לִי. ששת השליטים האלה נצבעו שלא כראוי, ולכן נפגעו מדינותיהם וחרבו, הם עצמם הוצאו להורג, מקדשי אבותיהם נהרסו ושושלותיהם נכרתו בלי צאצא שימשיך אותן; השליטים והנתינים התפזרו ובני העם גלו ונדדו. כשמונים בעולם את החמדנים, האלימים, האכזריים והמציקים, בהכרח מזכירים את ששת השליטים האלה. מה מביא לשליט ביטחון? התנהגות על פי הסדר הראוי. ההתנהגות הזאת צומחת מצביעה נכונה. לכן היודע להיות שליט טורח בבחירת אנשים, ונח לו בניהול בעלי המשרות. מי שאינו יודע להיות שליט פוגע בגופו ומכלה את רוחו, דואג בלבו ומייגע את מחשבתו, ובכל זאת מדינתו נתונה בסכנה הולכת וגוברת והוא עצמו מושפל יותר ויותר. אין זה שששת השליטים האלה לא ייחסו חשיבות למדינותיהם או לא אהבו את עצמם; הם לא ידעו את העיקר. מי שאינו יודע את העיקר נצבע שלא כראוי.

夏桀染於干辛、推哆;殷紂染於崇侯、惡來;厲王染於厲公長父、榮夷終;幽王染於傅公夷、蔡公穀。此四王者所染不當3 ↗,故國殘身死,為天下僇。舉天下不義辱人,必稱此四王者。齊桓染於管仲、鮑叔;晉文染於舅犯、高偃;楚莊染於孫叔、沈尹;吳闔閭染於伍員、文義;越句踐染於范蠡、大夫種。此五君者所染當,故霸諸侯,功名傳於後世。范吉射染於長柳朔、王勝;中行寅染於籍秦、高彊;吳夫差染於王孫維、太宰嚭;知伯搖染於智國、張武;中山尚染於魏義、偃長;宋康染於唐鞅、佃不禮。此六君者所染不當,故國家殘亡,身為刑戮,宗廟破滅,絕無後類,君臣離散,民人流亡。舉天下之貪暴苛擾者,必稱此六君也。凡君之所以安者何也?以其行理也;行理性於染當。故善為君者,勞於論人,而佚於治官。不能為君者,傷形費神,愁心勞意,然國逾危,身逾辱。此六君者非不重其國、愛其身也,以不知要故也。不知要者,所染不當也。

קטע 3.4עמודי מקור: 卷一 p.11 · 卷一 p.12

לא רק מדינות נצבעות; גם אנשי מעלה נצבעים. אם כל חבריו של אדם אוהבים אנושיות וצדק, תמי דרך, זהירים ויראים מן הצווים, ביתו משגשג מיום ליום, הוא עצמו בטוח יותר מיום ליום ושמו זוכה לכבוד גדל והולך. בהחזיקו במשרה ינהג על פי הסדר הראוי. כאלה היו דּוּאָן גָאן מוּ, החכם צִ'ין וּפוּ יוּאֶה. אם כל חבריו אוהבים התרברבות והתלהמות, מחוללים מהומות ומתאגדים בסיעות, ביתו מתדלדל מיום ליום, הוא עצמו נתון בסכנה גוברת ושמו מתבזה יותר ויותר. בהחזיקו במשרה יאבד את הסדר הראוי. כאלה היו דְזֶה שִׁי, יִי יָא וְשׁוּ דָאוֹ. לכך מכוונים דברי הַשִּׁירָה: ״יֵשׁ לִבְחֹר בְּמַה שֶּׁסּוֹפְגִים; יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּמַה שֶּׁסּוֹפְגִים4 ↗״.

非獨國有染也,士亦有染。其友皆好仁義,淳謹畏令,則家日益、身日安、名日榮,處官得其理矣;則段干木、禽子、傅說之徒是也。其友皆好矜奮,創作比周,則家日損、身日危、名日辱,處官失其理矣;則子西、易牙、豎刀之徒是也。詩曰「必擇所堪,必謹所堪4 ↗」者,此之謂也。

הערות לפרק

מגילה 1 · 卷一

4. אמות מידה

法儀

קטע 4.1עמודי מקור: 卷一 p.12

החכם מוֹ אמר: ״מי שעוסקים במלאכה בעולם אינם יכולים להיות בלי אמות מידה. אין מי שיצליח במלאכתו בלעדיהן. גם אנשי המעלה המשמשים כמצביאים וכראשי שרים פועלים לפי דגמים, וגם בעלי המלאכה, בכל עיסוקיהם, פועלים לפיהם. בעלי המלאכה עושים ריבוע בעזרת זָוִיתוֹן, עיגול בעזרת מחוגה, קו ישר בעזרת חוט וניצב בעזרת אנך. בעלי מלאכה מיומנים ושאינם מיומנים כאחד מעמידים את חמשת אלה1 ↗ כאמות מידה. המיומן יכול לקלוע אליהן; מי שאינו מיומן, גם אם אינו יכול לקלוע אליהן, משפר את ביצועיו כשהוא מחקה אותן ופועל לפיהן. לכן לכל בעלי המלאכה יש אמות מידה שלפיהן הם מודדים את עבודתם. והנה המושלים בעולם, ולמטה מהם המושלים במדינה גדולה, פועלים בלי אמת מידה שלפיה ימדדו. ברור שבכך הם נופלים מבעלי המלאכה״.

子墨子曰:「天下從事者不可以無法儀,無法儀而其事能成者無有也。雖至士之為將相者,皆有法,雖至百工從事者,亦皆有法,百工為方以矩,為圓以規,直以繩,正以縣。無巧工不巧工,皆以此五者1 ↗為法。巧者能中之,不巧者雖不能中,放依以從事,猶逾己。故百工從事,皆有法所度。今大者治天下,其次治大國,而無法所度,此不若百工,辯也。

קטע 4.2עמודי מקור: 卷一 p.12 · 卷一 p.13

אם כן, מה ראוי שישמש אמת מידה לממשל? מה אם יחקו כולם את הוריהם? בעולם יש הורים רבים ומעטים בעלי אנושיות. אם יחקו כולם את הוריהם, יחקו את חסרי האנושיות. חיקוי חסרי האנושיות אינו יכול לשמש אמת מידה. ומה אם יחקו כולם את מוריהם?2 ↗ בעולם יש מורים רבים ומעטים בעלי אנושיות. אם יחקו כולם את מוריהם, יחקו את חסרי האנושיות. חיקוי חסרי האנושיות אינו יכול לשמש אמת מידה. ומה אם יחקו כולם את שליטיהם? בעולם יש שליטים רבים ומעטים בעלי אנושיות. אם יחקו כולם את שליטיהם, יחקו את חסרי האנושיות. חיקוי חסרי האנושיות אינו יכול לשמש אמת מידה. לכן אף אחד מן השלושה — הורים, מורים ושליטים — אינו יכול לשמש אמת מידה לממשל.

然則奚以為治法而可?當皆法其父母奚若?天下之為父母者衆,而仁者寡,若皆法其父母,此法不仁也。法不仁,不可以為法。當皆法其學奚若?2 ↗天下之為學者衆,而仁者寡,若皆法其學,此法不仁也。法不仁,不可以為法。當皆法其君奚若?天下之為君者衆,而仁者寡,若皆法其君,此法不仁也。法不仁不可以為法。故父母、學、君三者,莫可以為治法。

קטע 4.3עמודי מקור: 卷一 p.13

אם כן, מה ראוי שישמש אמת מידה לממשל? נאמר: אין טוב מלחקות את השמים3 ↗. פעולתם רחבה וחסרת משוא פנים, מתנותיהם שופעות ואין הם מחזיקים טובה לעצמם, ואורם מתמיד ואינו דועך. לכן המלכים החכמים חיקו אותם. משקובעים את השמים כאמת מידה, כל תנועה וכל מעשה חייבים להימדד על פיהם: מה שהשמים רוצים יש לעשות, ומה שאינם רוצים יש לחדול ממנו. ובכן, מה השמים רוצים ומה הם שונאים? השמים רוצים בוודאי שבני האדם יאהבו זה את זה ויועילו זה לזה, ואינם רוצים שישנאו זה את זה ויפגעו זה בזה. כיצד יודעים שזה רצונם? מפני שהם אוהבים את כולם ומועילים לכולם. כיצד יודעים שהם אוהבים את כולם ומועילים לכולם? מפני שכולם שייכים להם ומכולם הם מקבלים מנחות מזון.4 ↗ בעולם אין מדינה גדולה או קטנה שאינה עיר של השמים; אין אדם צעיר או זקן, נכבד או שפל, שאינו נתין של השמים. לכן כולם מפטמים כבשים, כלבים וחזירים, ומכינים בטהרה יין, משקה מתוק ודגנים כדי לעבוד את השמים בכבוד. האין זה מפני שכולם שייכים להם ומכולם הם מקבלים מנחות מזון? אם כולם שייכים לשמים והם מקבלים מנחות מכולם, מה הטעם לומר שאינם רוצים שבני האדם יאהבו זה את זה ויועילו זה לזה? לכן נאמר: האוהב בני אדם ומועיל להם, השמים בהכרח יברכו אותו; השונא בני אדם ופוגע בהם, השמים בהכרח יביאו עליו אסון. נאמר: ההורג חף מפשע מביא עליו רעה. מדוע, כשבני אדם הורגים זה את זה, השמים מביאים עליהם אסון? מכאן יודעים שהשמים רוצים שבני האדם יאהבו זה את זה ויועילו זה לזה, ואינם רוצים שישנאו זה את זה ויפגעו זה בזה.

然則奚以為治法而可?故曰莫若法天3 ↗。天之行廣而無私,其施厚而不德,其明久而不衰,故聖王法之。既以天為法,動作有為必度於天,天之所欲則為之,天所不欲則止。然而天何欲何惡者也?天必欲人之相愛相利,而不欲人之相惡相賊也。奚以知天之欲人之相愛相利,而不欲人之相惡相賊也?以其兼而愛之、兼而利之也。奚以知天兼而愛之、兼而利之也?以其兼而有之、兼而食之也。4 ↗今天下無大小國,皆天之邑也。人無幼長貴賤,皆天之臣也。此以莫不犓羊、豢犬豬,絜為酒醴粢盛,以敬事天,此不為兼而有之、兼而食之邪?天苟兼而有食之,夫奚說以不欲人之相愛相利也?故曰愛人利人者,天必福之;惡人賊人者,天必禍之。曰殺不辜者,得不祥焉。夫奚說人為其相殺而天與禍乎?是以知天欲人相愛相利,而不欲人相惡相賊也。

קטע 4.4עמודי מקור: 卷一 p.13 · 卷一 p.14

המלכים החכמים הקדומים יוּ, טָאנְג, וֶן וְווּ אהבו את כל בני העם בעולם, והנהיגו אותם לכבד את השמים ולעבוד את הרוחות. הם הועילו רבות לבני אדם, ולכן השמים בירכו אותם והעמידו אותם כבני השמים, וכל שליטי הנסיכויות בעולם באו לשרת אותם ככפופים. המלכים העריצים גְ'יֶה, ג'וֹאוּ, יוֹ וְלִי שנאו את כל בני העם בעולם והנהיגו אותם לחרף את השמים ולבוז לרוחות. הם פגעו רבות בבני אדם, ולכן השמים הביאו עליהם אסון: הם איבדו את מדינותיהם ואת בתי המלוכה שלהם, מתו והיו לחרפת העולם, ובני הדורות הבאים מוסיפים לגנות אותם עד היום. גְ'יֶה, ג'וֹאוּ, יוֹ וְלִי הם מי שעשו רע והביאו על עצמם אסון; יוּ, טָאנְג, וֶן וְווּ הם מי שאהבו בני אדם והועילו להם וזכו לברכה. אכן היו אוהבי אדם ומיטיביו שזכו לברכה, ואכן היו שונאי אדם ופוגעיו שהביאו על עצמם אסון.

昔之聖王禹湯文武,兼愛天下之百姓,率以尊天事鬼,其利人多,故天福之,使立為天子,天下諸侯皆賓事之。暴王桀紂幽厲,兼惡天下之百姓,率以詬天侮鬼,其賊人多,故天禍之,使遂失其國家,身死為僇於天下,後世子孫毀之,至今不息。故為不善以得禍者,桀、紂、幽、厲是也,愛人利人以得福者,禹湯文武是也。愛人利人以得福者有矣,惡人賊人以得禍者亦有矣。」

הערות לפרק

מגילה 1 · 卷一

5. שבע פורענויות

七患

קטע 5.1עמודי מקור: 卷一 p.14 · 卷一 p.15

החכם מוֹ אמר: ״למדינה יש שבע פורענויות. מה הן? החומות הפנימיות והחיצוניות והחפירים אינם ראויים להגנה, ובכל זאת עוסקים בבניית ארמונות — זו פורענות אחת. מדינת אויב מגיעה עד הגבול ואף אחת מן השכנות אינה באה לעזרה — זו השנייה. מכלים תחילה את כוח העם בעבודות חסרות תועלת ומעניקים פרסים לאנשים חסרי יכולת; כוח העם אוזל על דברים חסרי תועלת והאוצרות מתרוקנים בקבלת אורחים — זו השלישית. בעלי המשרות דבקים בשכרם והמשוטטים אוהבים להתחבר1 ↗; השליט מתקן חוקים כדי להעניש שרים, והשרים יראים ואינם מעזים להתנגד — זו הרביעית. השליט חושב את עצמו לחכם ולנבון ואינו שואל על ענייני הממשל, חושב שמדינתו בטוחה וחזקה ואינו מכין אמצעי הגנה; ארבע שכנותיו זוממות נגדו והוא אינו יודע להיזהר — זו החמישית. מי שהוא בוטח בהם אינם נאמנים, ובמי שנאמנים לו אין הוא בוטח — זו השישית. אין די במאגרי הזרעים, הקטניות והדגן כדי להאכיל את העם, אין בשרים הגדולים די יכולת לשרת אותו, אין בכוח הפרסים לשמח ואין בכוח העונשים להרתיע — זו השביעית. מי שמושל במדינה הלוקה בשבע הפורענויות האלה, לא יישארו לו מזבחות האדמה והדגן2 ↗; מי שמגן על עיר הלוקה בהן, בבוא האויב תיפול מדינתו. המדינה ששבע הפורענויות פוקדות אותה תסבול בהכרח אסון.

子墨子曰:「國有七患。七患者何?城郭溝池不可守,而治宮室,一患也;邊國至境四鄰莫救,二患也;先盡民力無用之功,賞賜無能之人,民力盡於無用,財寶虛於待客,三患也;仕者持祿,游者愛佼1 ↗,君脩法討臣,臣懾而不敢拂,四患也;君自以為聖智而不問事,自以為安彊而無守備,四鄰謀之不知戒,五患也;所信者不忠,所忠者不信,六患也;畜種菽粟不足以食之,大臣不足以事之,賞賜不能喜,誅罰不能威,七患也。以七患居國,必無社稷2 ↗;以七患守城,敵至國傾。七患之所當,國必有殃。

קטע 5.2עמודי מקור: 卷一 p.15

חמשת מיני הדגן הם משען העם ומקור מחיית השליט. אם לעם אין משען, לשליט אין מחיה; אם אין לעם מזון, אי אפשר להטיל עליו עבודות. לכן חובה לדאוג למזון, לעמול בעבודת האדמה ולחסוך בהוצאות.

凡五穀者,民之所仰也,君之所以為養也。故民無仰則君無養,民無食則不可事。故食不可不務也,地不可不力也,用不可不節也。

קטע 5.3עמודי מקור: 卷一 p.15 · 卷一 p.16

כשכל חמשת מיני הדגן נאספים, כל חמשת הטעמים מוגשים לשליט; כשאין כולם נאספים, אין כולם מוגשים. כישלון יבול של מין אחד נקרא ״מחסור״; של שניים — ״בצורת״; של שלושה — ״שנה רעה״; של ארבעה — ״מצוקה״; ושל כל החמישה — ״רעב״. בשנת מחסור מפחיתים חמישית מן השכר של בעלי המשרות, מן השרים ומטה; בבצורת מפחיתים שתי חמישיות; בשנה רעה שלוש חמישיות; במצוקה ארבע חמישיות; וברעב אין משלמים שכר כלל, אלא מחלקים מזון בלבד. לכן כשיש בארץ שנה רעה ורעב, השליט מסלק את כל חמש החמישיות של מטעמי קדרותיו3 ↗, השרים מסלקים את כלי הנגינה התלויים, ואנשי המעלה אינם נכנסים לבית הלימוד. אין משנים את מתכונת בגדי החצר של השליט; לאורחי הנסיכויות ולשליחי ארבע השכנות מגישים מזון פשוט בלי שפע; מסלקים את סוסי הצד שבמרכבות, אין מנכשים את הדרכים, אין מאכילים את הסוסים בדגן והמשרתות והפילגשים אינן לובשות משי. זהו הביטוי המובהק ביותר להכרה במחסור.

五穀盡收,則五味盡御於主,不盡收則不盡御。一穀不收謂之饉,二穀不收謂之旱,三穀不收謂之凶,四穀不收謂之餽,五穀不收謂之饑。歲饉,則仕者大夫以下皆損祿五分之一。旱,則損五分之二。凶,則損五分之三。餽,則損五分之四。饑,則盡無祿稟食而已矣。故凶餓存乎國,人君徹鼎食五分之五3 ↗,大夫徹縣,士不入學,君朝之衣不革制,諸侯之客,四鄰之使,雍食而不盛,徹驂騑,塗不芸,馬不食粟,婢妾不衣帛,此告不足之至也。

קטע 5.4עמודי מקור: 卷一 p.16 · 卷一 p.17

אם אישה הנושאת את בנה על גבה מפילה אותו לבאר בשעת שאיבת מים, היא בהכרח תרד אחריו להצילו. והנה בשנה רעה העם רעב, ובדרכים יש גוועים מרעב; האסון הזה חמור מנפילתו של ילד לבאר4 ↗. האם אפשר שלא לבחון זאת? כשיבול השנה טוב, העם אנושי וטוב; כשהיבול רע, העם קמצן ורע. וכי יש לעם טבע קבוע כזה? אם העובדים מותשים והאוכלים רבים, אין שנה של שפע. לכן נאמר: כשאין די רכוש, שוב ובחן את מועדי העבודה; כשאין די מזון, שוב ובחן את ההוצאות. משום כך הקדמונים השתמשו בעונות השנה כדי להפיק משאבים.

今有負其子而汲者,隊其子於井中,其母必從而道之。今歲凶、民饑、道餓,重其子此疚於隊4 ↗,其可無察邪?故時年歲善,則民仁且良;時年歲凶,則民吝且惡。夫民何常此之有?為者疾,食者衆,則歲無豐。故曰財不足則反之時,食不足則反之用。故先民以時生財。

קטע 5.5עמודי מקור: 卷一 p.17

כשמבססים את היסודות ונוהגים לפיהם בהוצאות, יש די רכוש. וכי גם המלכים החכמים של ימי קדם יכלו להבטיח שחמשת מיני הדגן יצליחו תמיד, ושלא יבואו בצורת ושיטפון? ובכל זאת, מדוע לא היו אצלם בני אדם קופאים ורעבים? מפני שהקפידו על העבודה בעונתה ונהגו בצמצום במחייתם. לכן נאמר בְּכִתְבֵי שְׁיָא: ״בימי יוּ היו שבע שנות שיטפון״; וּבְכִתְבֵי יִין נאמר: ״בימי טָאנְג היו חמש שנות בצורת״. אלה היו אסונות כבדים מאוד של שנים רעות ורעב, ובכל זאת מדוע בני העם לא קפאו ולא רעבו? מפני שהקפידו על הפקת משאבים וחסכו בשימוש בהם.

固本而用財,則財足。故雖上世之聖王,豈能使五穀常收,而旱水不至哉?然而無凍餓之民者何也?其力時急,而自養儉也。故夏書曰:「禹七年水」,殷書曰:「湯五年旱」,此其離凶餓甚矣,然而民不凍餓者何也?其生財密,其用之節也。

קטע 5.6עמודי מקור: 卷一 p.17 · 卷一 p.18

אם אין באסמים מלאי דגן, אי אפשר להתכונן לשנה רעה ולרעב. אם אין במחסנים מלאי נשק, גם בעל הצדק אינו יכול לצאת להעניש את חסרי הצדק. אם החומות הפנימיות והחיצוניות אינן מתוקנות ושלמות, אי אפשר להתגונן. אם אין בלב מחשבה מקדימה, אי אפשר להגיב להפתעה. כך גם צִ'ינְג גִ'י: בלי כוונה להימלט לא היה יכול לצאת בקלות5 ↗. גְ'יֶה לא הכין הגנה לקראת טָאנְג, ולכן הוגלה; ג'וֹאוּ לא הכין הגנה לקראת ווּ, ולכן נהרג. גְ'יֶה וְג'וֹאוּ היו רמים כבני השמים ועשירים בבעלותם על העולם כולו; מדוע בכל זאת נשמדו בידי שליטים ששלטו בשטח של מאה לִי בלבד? היו להם עושר וכבוד, אבל הם לא התכוננו. לכן ההיערכות חיונית למדינה, המזון הוא אוצרה, הנשק הוא טפריה והחומה היא אמצעי הגנתה. שלושת אלה הם ציודה של המדינה. והנה מעניקים פרסים מרביים לחסרי הישגים, מרוקנים את האוצרות כדי להכין מרכבות וסוסים, בגדים ומעילי פרווה יוצאי דופן, ומייסרים את עובדי הכפייה בבניית ארמונות, מגדלי תצפית ומקומות שעשועים. למתים מתקינים ארונות פנימיים וחיצוניים מפוארים ומרבים בגדים ומעילי פרווה. בחייהם בונים במות וביתנים, ובמותם בונים קברים. כך העם סובל בחוץ והאוצרות מתרוקנים בפנים; למעלה אין שבעים מן התענוג, ולמטה אין יכולים לשאת את הסבל. לכן כשאויב ושודדים באים על המדינה היא נפגעת, וכששנה רעה ורעב באים על העם הוא אובד. כל אלה נגרמים מחוסר היערכות. יתר על כן, המזון הוא מה שהחכם מוקיר. לכן נאמר בְּכִתְבֵי ג'וֹאוּ: ׳מדינה שאין לה מזון לשלוש שנים אינה עוד מדינתו של שליטה; בית שאין לו מזון לשלוש שנים — הבן אינו עוד בנו6 ↗׳. לכך קוראים היערכות המדינה״.

故倉無備粟,不可以待凶餓。庫無備兵,雖有義不能征無義。城郭不備全,不可以自守。心無備慮,不可以應卒。是若慶忌無去之心,不能輕出5 ↗。夫桀無待湯之備,故放;紂無待武之備,故殺。桀、紂貴為天子,富有天下,然而皆滅亡於百里之君者何也?有富貴而不為備也。故備者國之重也,食者國之寶也,兵者國之爪也,城者所以自守也,此三者國之具也。故曰以其極賞,以賜無功,虛其府庫,以備車馬衣裘奇怪,苦其役徒,以治宮室觀樂,死又厚為棺槨,多為衣裘,生時治臺榭,死又脩墳墓,故民苦於外,府庫單於內,上不厭其樂,下不堪其苦。故國離寇敵則傷,民見凶餓則亡,此皆備不具之罪也。且夫食者,聖人之所寶也。故周書曰:「國無三年之食者,國非其國也;家無三年之食者,子非其子也6 ↗。」此之謂國備。」

הערות לפרק

מגילה 1 · 卷一

6. הימנעות מהפרזה

辭過

קטע 6.1עמודי מקור: 卷一 p.18 · 卷一 p.19

החכם מוֹ אמר: ״בימים הקדומים, כשבני האדם עדיין לא ידעו לבנות בתים, הם חיו על גבעות ותלים ושכנו במערות. הלחות מלמטה פגעה בהם, ולכן המלכים החכמים בנו בתים. אמת המידה לבניית בתים הייתה זו: ׳על הבית להיות גבוה דיו להרחיק לחות; על דפנותיו לספק די הגנה מפני רוח וקור; על גגו לספק די הגנה מפני שלג, כפור, גשם וטל; ועל חומות המתחם להיות גבוהות דיין לקיים את כללי ההפרדה בין גברים לנשים׳. על כך הקפידו ובכך הסתפקו. כל דבר שעלה כסף ועמל ולא הוסיף תועלת, לא עשו. כשגייסו את העם לתקן את החומות, הוא עמל אך לא נפגע; כשגבו מסים לפי השיעורים הרגילים, העם שילם אך לא נפגע במחייתו. לא מאלה העם סובל; הוא סובל מהכבדה בגבייה. לכן המלכים החכמים בנו בתים להקל על החיים, ולא למראות ולתענוגות; עשו בגדים, חגורות ונעליים להקל על הגוף, ולא למוזרויות ראוותניות. הם נהגו בעצמם בחיסכון והורו כך לעם, ולכן אפשר היה למשול בבני העולם ולהבטיח די משאבים. השליטים של היום בונים אחרת. הם מכבידים בהכרח בגבייה מן העם, גוזלים בכוח את רכושו הדרוש לבגד ולמזון, ובונים בו ארמונות, במות וביתנים בצורות מעוקלות וישרות, עם קישוטים מגולפים בכחול־ירוק ובצהוב. כשהשליט בונה כך, כל הסובבים אותו מחקים אותו. לכן אין די רכוש להתמודד עם שנה רעה ורעב ולסייע ליתומים ולאלמנות, והמדינה ענייה וקשה למשול בעם. אם השליט אכן רוצה סדר בעולם ושונא תוהו, אינו יכול שלא לחסוך בבניית בתים.

子墨子曰:「古之民未知為宮室時,就陵阜而居,穴而處,下潤濕傷民,故聖王作為宮室。為宮室之法,曰:『室高足以辟潤濕,邊足以圉風寒,上足以待雪霜雨露,宮牆之高足以別男女之禮。』謹此則止,凡費財勞力,不加利者,不為也。役,脩其城郭,則民勞而不傷;以其常正,收其租稅,則民費而不病。民所苦者非此也,苦於厚作歛於百姓。是故聖王作為宮室,便於生,不以為觀樂也;作為衣服帶履,便於身,不以為辟怪也。故節於身,誨於民,是以天下之民可得而治,財用可得而足。當今之主,其為宮室則與此異矣。必厚作斂於百姓,暴奪民衣食之財以為宮室臺榭曲直之望、青黃刻鏤之飾。為宮室若此,故左右皆法象之。是以其財不足以待凶餓,振孤寡,故國貧而民難治也。君實欲天下之治而惡其亂也,當為宮室不可不節。

קטע 6.2עמודי מקור: 卷一 p.19 · 卷一 p.20 · 卷一 p.21

בימים הקדומים, כשבני האדם עדיין לא ידעו להכין בגדים, הם לבשו עורות וחגרו עשבים. בחורף בגדיהם לא היו קלים אף שחיממו, ובקיץ לא היו קלים אף שציננו. המלכים החכמים ראו שאין זה הולם את צורכי האדם, ולכן לימדו את הנשים לעבד משי וקנבוס ולארוג בדים1 ↗ כדי להלביש את העם. אמת המידה לבגדים הייתה זו: ׳בחורף די בבדי משי מעובד שיהיו קלים וחמים; בקיץ די בבדי קנבוס דקים או גסים שיהיו קלים וקרירים׳. על כך הקפידו ובכך הסתפקו. בגדי החכמים התאימו לגוף והיטיבו עם העור, ודי היה בכך; לא נועדו להקסים אוזניים ועיניים ולהציג ראווה בפני העם הנבער. בימים ההם לא ידעו להוקיר מרכבות חזקות וסוסים משובחים, ולא ידעו להתענג על גילופים ודגמים צבעוניים. מדוע? כך הדריכו אותם. מדוע היה בכל בית די רכוש לבגד ולמזון כדי להתמודד עם בצורת, שיטפון, שנה רעה ורעב? מפני שעמדו על צורכי מחייתם הממשיים ולא התפתו לדברים חיצוניים. לכן העם היה חסכן וקל היה למשול בו, והשליט הוציא במשורה והיה קל לספק את צרכיו. האוצרות היו מלאים והספיקו לעת צרה, כלי הנשק לא נשחקו, אנשי המעלה והעם לא הותשו, והיה די כוח להעניש את שאינם נשמעים. כך אפשר היה לממש בעולם שלטון של מלך או הגמון. שליטי היום נוהגים אחרת בבגדים. כבר יש להם בגדים קלים וחמים לחורף ובגדים קלים וקרירים לקיץ, ובכל זאת הם מכבידים בגבייה מן העם וגוזלים בכוח את רכושו הדרוש לבגד ולמזון כדי לעשות בגדים רקומים וססגוניים, נאים ורכים. יוצקים מתכת לאבזמים ועושים תליונים מפנינים ומאבן ירקן; הנשים טורחות בדגמים צבעוניים והגברים בגילופים לצורך לבושם. אין בכך תוספת ממשית של חום: הרכוש מתכלה והכוח מתייגע, והכול הולך לדברים חסרי תועלת. מכאן רואים שבגדיהם אינם למען הגוף, אלא למען היופי הנראה. לכן בני העם נוטים להפרזה ולסטייה וקשה למשול בהם, ושליטם ראוותן וקשה להוכיחו. כששליט ראוותן מנהיג עם האוהב הפרזה וסטייה, אי אפשר לקוות שהמדינה תהיה בלי תוהו. אם השליט אכן רוצה סדר בעולם ושונא תוהו, אינו יכול שלא לחסוך בבגדים.

古之民未知為衣服時,衣皮帶茭,冬則不輕而溫,夏則不輕而清。聖王以為不中人之情,故作誨婦人治絲麻梱布絹1 ↗,以為民衣。為衣服之法:『冬則練帛之中,足以為輕且煖;夏則絺綌之中,足以為輕且清。』謹此則止。故聖人之為衣服,適身體,和肌膚而足矣,非榮耳目而觀愚民也。當是之時,堅車良馬不知貴也,刻鏤文采不知喜也。何則?其所道之然。故民衣食之財,家足以待旱水凶餓者何也?得其所以自養之情,而不感於外也。是以其民儉而易治,其君用財節而易贍也。府庫實滿,足以待不然,兵革不頓,士民不勞,足以征不服,故霸王之業可行於天下矣。當今之主,其為衣服,則與此異矣。冬則輕煖,夏則輕清,皆已具矣,必厚作斂於百姓,暴奪民衣食之財,以為錦繡文采靡曼之衣,鑄金以為鉤,珠玉以為珮,女工作文采,男工作刻鏤,以為身服。此非云益煖之情也,單財勞力畢歸之於無用也。以此觀之,其為衣服,非為身體,皆為觀好。是以其民淫僻而難治,其君奢侈而難諫也。夫以奢侈之君御好淫僻之民,欲國無亂不可得也。君實欲天下之治而惡其亂,當為衣服不可不節。

קטע 6.3עמודי מקור: 卷一 p.21 · 卷一 p.22

בימים הקדומים, כשבני האדם עדיין לא ידעו להכין מאכל ומשקה, הם אכלו מזון פשוט2 ↗ וחיו בנפרד. החכמים לימדו את הגברים לחרוש, לזרוע ולנטוע כדי להאכיל את העם. המזון שהכינו הספיק לחיזוק החיוניות, להפגת הרעב, לחיזוק הגוף ולהשבעת הבטן, ותו לא. לכן הם הוציאו במשורה ונהגו בחיסכון במחייתם, העם היה עשיר והמדינה מתוקנת. היום אין הדבר כך. מכבידים בגבייה מן העם כדי להכין מטעמים מבהמות מפוטמות, דגים וצבים מאודים וצלויים. במדינה גדולה נערמים מאות כלים, ובמדינה קטנה עשרות; הם פרושים לפני השליט על שטח של גָ'אנְג מרובע. אין העין יכולה לראות את כולם, היד אינה יכולה להגיע לכולם והפה אינו יכול לטעום מכולם. בחורף הם קופאים ובקיץ מתקלקלים. כשהשליט נוהג כך במאכליו ובמשקאותיו, הסובבים אותו מחקים אותו; לכן העשירים והנכבדים מפריזים, והיתומים והאלמנות קופאים ורעבים. גם אם רוצים למנוע תוהו, אי אפשר. אם השליט אכן רוצה סדר בעולם ושונא תוהו, אינו יכול שלא לחסוך במאכל ובמשקה.

古之民未知為飲食時,素食2 ↗而分處,故聖人作誨,男耕稼樹藝,以為民食。其為食也,足以增氣充虛,彊體適腹而已矣。故其用財節,其自養儉,民富國治。今則不然,厚作斂於百姓,以為美食芻豢,蒸炙魚鱉,大國累百器,小國累十器,前方丈,目不能偏視,手不能偏操,口不能偏味,冬則凍冰,夏則飾饐。人君為飲食如此,故左右象之,是以富貴者奢侈,孤寡者凍餒。雖欲無亂,不可得也。君實欲天下治而惡其亂,當為食飲不可不節。

קטע 6.4עמודי מקור: 卷一 p.22

בימים הקדומים, כשבני האדם עדיין לא ידעו לעשות סירות ומרכבות, לא יכלו להעביר משאות כבדים ולא יכלו להגיע למרחקים. לכן המלכים החכמים עשו סירות ומרכבות כדי להקל על עבודת העם. הם עשו אותן שלמות, חזקות, קלות ויעילות, מסוגלות לשאת משא כבד למרחקים; עלותן הייתה קטנה ותועלתן רבה. לכן העם שמח בהן והפיק מהן תועלת. החוקים והצווים קוימו בלי צורך בלחץ; העם לא הותש, ולממונים היה די לצורכיהם. לכן העם נמשך אליהם. שליטי היום נוהגים אחרת בסירות ובמרכבות. כל הדרוש לשלמות, חוזק, קלות ויעילות כבר מצוי, ובכל זאת הם מכבידים בגבייה מן העם כדי לקשטן: דגמים צבעוניים למרכבות וגילופים לסירות. הנשים זונחות את הטווייה והאריגה ועושות קישוטים צבעוניים, ולכן לעם קר; הגברים עוזבים את החריש והזריעה ועושים גילופים, ולכן העם רעב. כשהשליט נוהג כך בסירות ובמרכבות, הסובבים אותו מחקים אותו. משום כך הרעב והקור באים יחד על העם, והוא פונה למעשי מרמה ורשע. כשמעשי הרשע מתרבים, העונשים מחמירים; כשהעונשים מחמירים, המדינה נופלת לתוהו. אם השליט אכן רוצה סדר בעולם ושונא תוהו, אינו יכול שלא לחסוך בסירות ובמרכבות.

古之民未知為舟車時,重任不移,遠道不至,故聖王作為舟車,以便民之事。其為舟車也,全固輕利,可以任重致遠,其為用財少,而為利多,是以民樂而利之。法令不急而行,民不勞而上足用,故民歸之。當今之主,其為舟車與此異矣。全固輕利皆已具,必厚作斂於百姓,以飾舟車,飾車以文采,飾舟以刻鏤。女子廢其紡織而脩文采,故民寒,男子離其耕稼而脩刻鏤,故民饑。人君為舟車若此,故左右象之,是以其民饑寒並至,故為姦邪。姦邪多則刑罰深,刑罰深則國亂。君實欲天下之治而惡其亂,當為舟車不可不節。

קטע 6.5עמודי מקור: 卷一 p.22

בכל מה שבין השמים לארץ ובתחומי ארבעת הימים מצויים טבע השמים והארץ והרמוניית הַיִין וְהַיָאנְג; גם החכם הגדול ביותר אינו יכול לשנותם. כיצד יודעים זאת? לחכמים יש מסורת: על השמים והארץ אומרים ׳למעלה ולמטה׳; על ארבע העונות — ׳יִין וְיָאנְג׳3 ↗; על טבע האדם — ׳גבר ואישה׳; ועל העופות והחיות — ׳זכר ונקבה׳.

凡回於天地之間,包於四海之內,天壤之情,陰陽之和,莫不有也,雖至聖不能更也。何以知其然?聖人有傳:天地也,則曰上下;四時也,則曰陰陽3 ↗;人情也,則曰男女;禽獸也,則曰牡牝雄雌也。

קטע 6.6עמודי מקור: 卷一 p.22

אכן, את טבע השמים והארץ גם המלכים הקדומים לא יכלו לשנות. גם החכמים הגדולים של ימי קדם, כשהחזיקו נשים בביתם, הקפידו שלא לפגוע בסדרי החיים4 ↗. לכן לא הייתה לעם תרעומת; בארמון לא נכלאו נשים, ובעולם לא היו גברים שנותרו בלי בת זוג. אם בפנים אין נשים כלואות ובחוץ אין גברים בלי בת זוג, בני העולם מתרבים. שליטי היום מחזיקים נשים אחרת: במדינה גדולה כולאים אלפים ובקטנה מאות. לכן בעולם גברים רבים נשארים בלי אישה, ונשים רבות כלואות בלי בעל. גברים ונשים מחמיצים את זמנם5 ↗, ולכן העם מתמעט. אם השליט אכן רוצה שירבה העם ושונא את מיעוטו, אינו יכול שלא לצמצם את הנשים שהוא מחזיק בביתו.

真天壤之情,雖有先王不能更也。雖上世至聖,必畜私不以傷行4 ↗,故民無怨,宮無拘女,故天下無寡夫。內無拘女,外無寡夫,故天下之民衆。當今之君其畜私也,大國拘女累千,小國累百,是以天下之男多寡無妻,女多拘無夫,男女失時5 ↗,故民少,君實欲民之衆而惡其寡,當畜私不可不節。

קטע 6.7עמודי מקור: 卷一 p.22 · 卷一 p.23

בכל חמשת הדברים האלה החכמים חוסכים ומצמצמים, ואילו קטני המעלה מפריזים ומתענגים. חיסכון וצמצום מביאים שגשוג, הפרזה והתענגות מביאות אובדן. בחמשת הדברים האלה חובה לנהוג בצמצום. כשיחסי איש ואישה במידה, השמים והארץ בהרמוניה; כשהרוח והגשם במידה, חמשת מיני הדגן מבשילים; כשהבגדים במידה, נוח לעור ולבשר״.

凡此五者,聖人之所儉節也,小人之所淫佚也,儉節則昌,淫佚則亡,此五者不可不節。夫婦節而天地和,風雨節而五穀孰,衣服節而肌膚和。」

הערות לפרק

מגילה 1 · 卷一

7. שלושה טיעונים

三辯

קטע 7.1עמודי מקור: 卷一 p.23

צֶ'נְג פָאן שאל את החכם מוֹ: ״המורה אומר: ׳המלכים החכמים לא עסקו במוזיקה׳. אבל בעבר, כששליטי הנסיכויות יגעו מן הטיפול בענייני הממשל, הם נחו במוזיקת פעמונים ותופים; כשאנשי המעלה והשרים יגעו מן הטיפול בענייני הממשל, הם נחו במוזיקת מפוחיות פה וכלי מיתר; והאיכרים, שחרשו באביב, עישבו בקיץ, אספו בסתיו ואגרו בחורף, נחו בנגינה על כלי חרס1 ↗. והנה המורה אומר: ׳המלכים החכמים לא עסקו במוזיקה׳. הרי זה כמו לרתום סוס ולא להתירו, או לדרוך קשת ולא להרפות אותה. האין זה דבר ששום יצור של בשר ודם אינו יכול לעמוד בו?״

程繁問於子墨子曰:「夫子曰『聖王不為樂』。昔諸侯倦於聽治,息於鐘鼓之樂;士大夫倦於聽治,息於竽瑟之樂;農夫春耕夏耘,秋斂冬藏,息於聆缶之樂1 ↗。今夫子曰:『聖王不為樂』,此譬之猶馬駕而不稅,弓張而不弛,無乃非有血氣者之所不能至邪?」

קטע 7.2עמודי מקור: 卷一 p.23 · 卷一 p.24 · 卷一 p.25

החכם מוֹ אמר: ״בעבר היו לְיָאוֹ וּלְשׁוּן בתי גג קש2 ↗, והם שימשו אותם גם בטקסים וגם במוזיקה. טָאנְג הגלה את גְ'יֶה אל המים הגדולים, קנה לו את העולם והעמיד את עצמו למלך. מלאכתו הצליחה, מפעלו התבסס ולא נותרה אחריו צרה גדולה. הוא המשיך במוזיקת המלכים הקודמים, וגם חיבר מוזיקה משלו וקרא לה ׳חוּ׳, ועוד תיקן את ׳תֵּשַׁע הַשָּׁאוֹ׳. המלך ווּ ניצח את יִין והרג את ג'וֹאוּ, קנה לו את העולם והעמיד את עצמו למלך. מלאכתו הצליחה, מפעלו התבסס ולא נותרה אחריו צרה גדולה. הוא המשיך במוזיקת המלכים הקודמים, וגם חיבר מוזיקה משלו וקרא לה ׳שְׁיָאנְג׳. המלך צֶ'נְג מִג'וֹאוּ המשיך במוזיקת המלכים הקודמים, וגם חיבר מוזיקה משלו וקרא לה ׳דְזוֹאוּ יוּ׳. שלטונו של המלך צֶ'נְג מִג'וֹאוּ בעולם לא הגיע לזה של המלך ווּ; שלטונו של המלך ווּ לא הגיע לזה של טָאנְג המייסד; ושלטונו של טָאנְג המייסד לא הגיע לזה של יָאוֹ וְשׁוּן. לכן ככל שהמוזיקה הסתעפה, כך פחת הסדר שבממשל. מכאן רואים שמוזיקה אינה האמצעי להשכין סדר בעולם״.

子墨子曰:「昔者堯舜有茅茨2 ↗者,且以為禮,且以為樂;湯放桀於大水,環天下自立以為王,事成功立,無大後患,因先王之樂,又自作樂,命曰護,又脩九招;武王勝殷殺紂,環天下自立以為王,事成功立,無大後患,因先王之樂,又自作樂,命曰象;周成王因先王之樂,又自作樂,命曰騶虞。周成王之治天下也,不若武王,武王之治天下也,不若成湯,成湯之治天下也,不若堯舜。故其樂逾繁者,其治逾寡。自此觀之,樂非所以治天下也。」

קטע 7.3עמודי מקור: 卷一 p.25

צֶ'נְג פָאן אמר: ״אמרת: ׳למלכים החכמים לא הייתה מוזיקה׳. אבל גם זו מוזיקה! איך אפשר לומר שלמלכים החכמים לא הייתה מוזיקה?״

程繁曰:「子曰:『聖王無樂』,此亦樂已,若之何其謂聖王無樂也?」

קטע 7.4עמודי מקור: 卷一 p.25

החכם מוֹ אמר: ״מה שהמלכים החכמים ציוו היה לצמצם את המרובה. התועלת שבמזון היא זו: מי שיודע שהוא רעב ואוכל הוא נבון; ואילו להסתמך על כך הוא חוסר תבונה3 ↗. והנה לחכמים הייתה מוזיקה, אבל מעטה; גם זה כאילו אין״.

子墨子曰:「聖王之命也,多寡之。食之利也,以知饑而食之者智也,因為無智矣3 ↗。今聖有樂而少,此亦無也。」

הערות לפרק

מגילה 2 · 卷二

8. רוממות הראויים — א

尚賢上

קטע 8.1עמודי מקור: 卷二 p.27

החכם מוֹ אמר: ״המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל המנהיגים כיום את המדינות רוצים כולם שמדינותיהם יהיו עשירות, שאוכלוסייתן תהיה רבה ושישרור סדר בענישה ובממשל. ובכל זאת, במקום עושר הם משיגים עוני, במקום ריבוי אוכלוסין — מיעוט, ובמקום סדר — תוהו. כך הם מאבדים דווקא את מבוקשם ומשיגים את השנוא עליהם. מה הסיבה לכך?״

子墨子言曰:「今者王公大人為政於國家者,皆欲國家之富,人民之衆,刑政之治,然而不得富而得貧,不得衆而得寡,不得治而得亂,則是本失其所欲,得其所惡,是其故何也?」

קטע 8.2עמודי מקור: 卷二 p.27

החכם מוֹ אמר: ״הסיבה היא שהמלכים, הנסיכים וגדולי הממשל המנהיגים את המדינות אינם יודעים לבסס את שלטונם על רוממות הראויים ועל העסקת בעלי היכולת1 ↗. כשיש במדינה אנשי מעלה ראויים וטובים רבים, סדריה איתנים; כשאנשי המעלה הראויים והטובים מעטים, סדריה רופפים. לפיכך משימתם של גדולי הממשל היא להרבות את הראויים, ותו לא״.

子墨子言曰:「是在王公大人為政於國家者,不能以尚賢事能1 ↗為賢也。是故國有賢良之士衆,則國家之治厚,賢良之士寡,則國家之治薄。故大人之務,將在於衆賢而已。」

קטע 8.3עמודי מקור: 卷二 p.27

שאלו: ״אם כך, מה הדרך להרבות את הראויים?״

曰:「然則衆賢之術將柰何哉?」

קטע 8.4עמודי מקור: 卷二 p.27

החכם מוֹ אמר: ״נניח שרוצים להרבות במדינה אנשים המיטיבים לירות בקשת ולנהוג במרכבה. צריך להעשיר אותם, להעלותם במעמד, לכבד אותם ולשבח אותם. רק כך אפשר להרבות במדינה את המיטיבים לירות ולנהוג. קל וחומר כשמדובר באנשי מעלה ראויים וטובים שמעשיהם המוסריים איתנים, דיבורם בהיר והם בקיאים בדרכי המעשה והדעת! הלוא אלה אוצרה של המדינה ומשען למזבחות האדמה והדגן. גם אותם צריך להעשיר, להעלות במעמד, לכבד ולשבח; רק כך אפשר להרבות במדינה אנשי מעלה טובים.

子墨子言曰:「譬若欲衆其國之善射御之士者,必將富之,貴之,敬之,譽之,然後國之善射御之士,將可得而衆也。況又有賢良之士厚乎德行,辯乎言談,博乎道術者乎?此固國家之珍,而社稷之佐也,亦必且富之,貴之,敬之,譽之,然後國之良士,亦將可得而衆也。

קטע 8.5עמודי מקור: 卷二 p.27 · 卷二 p.28

לכן המלכים החכמים הקדומים אמרו כשניהלו את הממשל: ׳מי שאינו נוהג בצדק לא יועשר, לא יועלה במעמד, לא ייחשב מקורב ולא יובא אל קרבת השליט׳. עשירי המדינה ונכבדיה שמעו זאת ופרשו לחשוב: ׳עד עתה סמכנו על עושרנו ועל מעמדנו. עכשיו השליט מקדם את הצדק ואינו דוחה את העניים והשפלים; לפיכך גם אנחנו חייבים לעשות צדק׳. בני משפחתו שמעו ופרשו לחשוב: ׳עד עתה סמכנו על קרבת המשפחה. עכשיו השליט מקדם את הצדק ואינו דוחה את מי שאינם קרוביו; לפיכך גם אנחנו חייבים לעשות צדק׳. המקורבים שמעו ופרשו לחשוב: ׳עד עתה סמכנו על קרבתנו אליו. עכשיו השליט מקדם את הצדק ואינו דוחה את הרחוקים; לפיכך גם אנחנו חייבים לעשות צדק׳. גם הרחוקים שמעו ופרשו לחשוב: ׳עד עתה לא היה לנו על מה לסמוך, מפני ריחוקנו. עכשיו השליט מקדם את הצדק ואינו דוחה את הרחוקים; לפיכך גם אנחנו חייבים לעשות צדק׳. כך היה הדבר גם עם משרתי הממשל במחוזות המרוחקים ובשולי הארץ, בני המעמד הנמוך שבשער ובחצר, המוני המדינה ויושבי ארבעת גבולותיה: כולם התחרו בעשיית צדק. מה הסיבה לכך? לשליט הייתה אמת מידה אחת בהפעלת הכפופים לו, ולכפופים הייתה דרך אחת לשרת את השליט. הדבר דומה לעשיר שבנה חומה גבוהה סביב ארמון עמוק. לאחר שהחומה הוקמה, הוא הקפיד לפתוח בה שער אחד בלבד. אם נכנס גנב, סוגרים את השער שבו נכנס ומחפשים אותו; לגנב אין מוצא. מדוע? מפני שבעל הבית החזיק בנקודת המפתח2 ↗.

是故古者聖王之為政也,言曰:『不義不富,不義不貴,不義不親,不義不近。』是以國之富貴人聞之,皆退而謀曰:『始我所恃者,富貴也,今上舉義不辟貧賤,然則我不可不為義。』親者聞之,亦退而謀曰:『始我所恃者親也,今上舉義不辟疏,然則我不可不為義。』近者聞之,亦退而謀曰:『始我所恃者近也,今上舉義不辟遠,然則我不可不為義。』遠者聞之,亦退而謀曰:『我始以遠為無恃,今上舉義不避遠,然則我不可不為義。』逮至遠鄙郊外之臣,門庭庶子,國中之衆、四鄙之萌人聞之,皆競為義。是其故何也?曰:上之所以使下者,一物也,下之所以事上者,一術也。譬之富者有高牆深宮,牆立既,謹上為鑿一門,有盜人入,闔其自入而求之,盜其無自出。是其故何也?則上得要也2 ↗。

קטע 8.6עמודי מקור: 卷二 p.28 · 卷二 p.29 · 卷二 p.30

משום כך, כשניהלו המלכים החכמים הקדומים את הממשל, הם דירגו אנשים לפי מידותיהם ורוממו את הראויים. גם מי שהיה איכר או בעל מלאכה בסדנה — אם הייתה בו יכולת, קידמו אותו. נתנו לו דרגה גבוהה, העניקו לו שכר רב, הפקידו בידיו משימות ונתנו לו סמכות לצוות ולהכריע. הם אמרו: ׳בלי דרגה גבוהה לא יכבד אותו העם; בלי שכר רב לא יבטח בו העם; בלי סמכות הכרעה לא יירא מפניו העם׳. את שלושת אלה מסרו לראויים לא כדי להעניק להם מתנה, אלא כדי שעבודתם תצליח. באותם ימים הותאם המעמד למידותיו של אדם, השירות לתפקידו, הגמול לעמלו והשכר להישגיו. לא הייתה משרה שהקנתה גדולה לעולם, ולא אדם מפשוטי העם שנידון לשפלות לעולם: בעל היכולת קודם, וחסר היכולת הורד. לכך הכוונה בהעמדת הצדק הציבורי ובסילוק האיבה הפרטית. יָאוֹ קידם את שׁוּן מן הצד הדרומי של פוּ דְזֶה, מסר לידיו את הממשל והעולם בא על תיקונו; יוּ קידם את יִי מתוך יִין פָאנְג, מסר לידיו את הממשל ותשעת החבלים הוסדרו; טָאנְג קידם את יִי יִין מן המטבח, מסר לידיו את הממשל ועצותיו נשאו פרי; המלך וֶן קידם את חוֹנְג יָאוֹ ואת טָאי דְיֵין מבין רשתות הציד, מסר לידיהם את הממשל וארצות המערב נשמעו לו. באותם ימים כל השרים בעלי השכר הרב והמעמד הרם נהגו ביראה ובזהירות והתאמצו בעשייה, וכל האיכרים ובעלי המלאכה התחרו במאמציהם והגביהו את שאיפותיהם. אנשי המעלה הם אפוא מי שנועדו לסייע, לשאת בעול ולהמשיך במלאכה3 ↗. כשמשיגים אנשי מעלה, אין מתקשים בגיבוש עצה, הגוף אינו מותש, השם מתבסס והמפעל מצליח; הטוב ניכר והרעה אינה מתעוררת. כל אלה נובעים מהשגת אנשי מעלה״.

故古者聖王之為政,列德而尚賢,雖在農與工肆之人,有能則舉之,高予之爵,重予之祿,任之以事,斷予之令,曰:『爵位不高則民弗敬,蓄祿不厚則民不信,政令不斷則民不畏』,舉三者授之賢者,非為賢賜也,欲其事之成。故當是時,以德就列,以官服事,以勞殿賞,量功而分祿。故官無常貴,而民無終賤,有能則舉之,無能則下之,舉公義,辟私怨,此若言之謂也。故古者堯舉舜於服澤之陽,授之政,天下平;禹舉益於陰方之中,授之政,九州成;湯舉伊尹於庖廚之中,授之政,其謀得;文王舉閎夭泰顛於罝罔之中,授之政,西土服。故當是時,雖在於厚祿尊位之臣,莫不敬懼而施,雖在農與工肆之人,莫不競勸而尚意。故士者所以為輔相承嗣也3 ↗。故得士則謀不困,體不勞,名立而功成,美章而惡不生,則由得士也。」

קטע 8.7עמודי מקור: 卷二 p.30

לכן החכם מוֹ אומר: ״גם כשמשיגים את המבוקש, אין להימנע מקידום אנשי מעלה ראויים; וגם כשאין משיגים אותו, אין להימנע מקידומם4 ↗. אם רוצים ללכת בדרכם של יָאוֹ, שׁוּן, יוּ וְטָאנְג ולהנחילה הלאה, חייבים לרומם את הראויים. רוממות הראויים היא יסוד הממשל״.

是故子墨子言曰:「得意,賢士不可不舉;不得意,賢士不可不舉4 ↗。尚欲祖述堯舜禹湯之道,將不可以不尚賢。夫尚賢者,政之本也。」

הערות לפרק

מגילה 2 · 卷二

9. רוממות הראויים — ב

尚賢中

קטע 9.1עמודי מקור: 卷二 p.30 · 卷二 p.31

החכם מוֹ אמר: ״המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל מושלים כיום באוכלוסייה, מופקדים על מזבחות האדמה והדגן1 ↗ ומנהיגים את המדינות. הם רוצים לטפח את כל אלה ולשמור עליהם לבל יאבדו; מדוע אפוא אינם בוחנים את רוממות הראויים, יסוד הממשל? כיצד יודעים שרוממות הראויים היא יסוד הממשל? כשאנשים נכבדים ונבונים מנהיגים את הכסילים ואת פשוטי העם2 ↗, שורר סדר; כשכסילים ושפלים מנהיגים את הנכבדים והנבונים, שורר תוהו. כך יודעים שרוממות הראויים היא יסוד הממשל. לכן המלכים החכמים הקדומים כיבדו מאוד את הראויים ומסרו את המלאכה לבעלי היכולת. הם לא העדיפו אבות ואחים, לא נטו לטובת עשירים ונכבדים ולא היטיבו עם אנשים מפני יפי מראם. את הראויים קידמו והעלו, העשירו ורוממו ועשו לראשי משרות; את מי שאינם ראויים דחקו והדיחו, הפחיתו את עושרם ואת מעמדם ועשו לעובדי כפיים בשירות הממשל. משום כך העם כולו ביקש לזכות בגמולם וירא מעונשם, והאנשים הדריכו זה את זה להיות ראויים. כך התרבו הראויים והתמעטו הבלתי ראויים. לכך קוראים קידום הראויים. לאחר מכן הקשיבו החכמים לדברי האנשים, סקרו את מעשיהם ובחנו את יכולותיהם, ומסרו להם משרות בזהירות. לכך קוראים העסקת בעלי היכולת. מי שיכל להנהיג מדינה הופקד על מדינה; מי שיכל לעמוד בראש משרה הופקד על משרה; מי שיכל להנהיג יישוב הופקד על יישוב. כל מי שהופקדו על מדינות, לשכות ויישובים היו אפוא הראויים שבמדינה.

子墨子言曰:「今王公大人之君人民,主社稷1 ↗,治國家,欲脩保而勿失,故不察尚賢為政之本也?何以知尚賢之為政本也?曰自貴且智者,為政乎愚且賤者2 ↗,則治;自愚賤者,為政乎貴且智者,則亂。是以知尚賢之為政本也。故古者聖王甚尊尚賢而任使能,不黨父兄,不偏貴富,不嬖顏色,賢者舉而上之,富而貴之,以為官長;不肖者抑而廢之,貧而賤之以為徒役,是以民皆勸其賞,畏其罰,相率而為賢。者以賢者衆,而不肖者寡,此謂進賢。然後聖人聽其言,述其行,察其所能,而慎予官,此謂事能。故可使治國者,使治國,可使長官者,使長官,可使治邑者,使治邑。凡所使治國家,官府,邑里,此皆國之賢者也。

קטע 9.2עמודי מקור: 卷二 p.31 · 卷二 p.32

הראויים שהנהיגו מדינות באו לחצר מוקדם ויצאו מאוחר, דנו במשפטים ועסקו בממשל. משום כך שרר סדר במדינות ודיני העונשין יושמו כראוי. הראויים שעמדו בראש המשרות שכבו לישון מאוחר והשכימו קום; הם גבו את הכנסות המעברים והשווקים, ההרים והיערות, הביצות ומתקני הדיג, ומילאו את אוצרות הממשל. משום כך היו הלשכות מלאות והרכוש לא התפזר. הראויים שהנהיגו יישובים יצאו מוקדם ושבו עם ערב, חרשו וזרעו, שתלו ונטעו ואספו קטניות ודגן. משום כך רבו הקטניות והדגן ולעם היה די מזון. כששורר סדר במדינות, דיני העונשין עומדים על תיקונם; וכשאוצרות הממשל מלאים, העם כולו עשיר. כלפי מעלה אפשר להכין בטהרה יין, משקה מתוק ומנחות דגן ולהקריב לשמים ולרוחות; כלפי חוץ אפשר לספק עורות ומתנות ולהתקשר עם שליטי ארבע השכנות; בפנים אפשר להאכיל רעבים, לתת מנוחה ליגעים ולטפח את העם כולו. אפשר גם למשוך מן החוץ את ראויי העולם. משום כך השמים והרוחות מרעיפים על שליטים אלה שפע, הנסיכים תומכים בהם מבחוץ, העם קרוב אליהם מבפנים והראויים באים אליהם. כך עצותיהם מועילות, מעשיהם מצליחים, הגנתם בבית איתנה וביציאה למסעות ענישה כוחם רב. זה היה גם הדגם שבזכותו מלכו בעולם והעמידו את הנסיכים על תיקונם המלכים החכמים של שלוש השושלות3 ↗ — יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ.

賢者之治國也,蚤朝晏退,聽獄治政,是以國家治而刑法正。賢者之長官也,夜寢夙興,收斂關市、山林、澤梁之利,以實官府,是以官府實而財不散。賢者之治邑也,蚤出莫入,耕稼、樹藝、聚菽粟,是以菽粟多而民足乎食。故國家治則刑法正,官府實則萬民富。上有以絜為酒醴栥盛,以祭祀天鬼;外有以為皮幣,與四鄰諸侯交接,內有以食飢息勞,將養其萬民。外有以懷天下之賢人。是故上者天鬼富之,外者諸侯與之,內者萬民親之,賢人歸之,以此謀事則得,舉事則成,入守則固,出誅則疆。故唯昔三代聖王3 ↗堯、舜、禹、湯、文、武,之所以王天下正諸侯者,此亦其法已。

קטע 9.3עמודי מקור: 卷二 p.32 · 卷二 p.33

אף שתיארנו את הדגם הזה, אם אין יודעים כיצד ליישמו, המלאכה עדיין אינה מושלמת. לכן צריך להעמיד לו שלושה יסודות. מהם שלושת היסודות? בלי דרגה גבוהה אין העם מכבד; בלי שכר רב אין העם בוטח; ובלי סמכות להכריע בצווים אין העם ירא. לכן המלכים החכמים הקדומים נתנו לראויים דרגות גבוהות ושכר רב, הפקידו בידיהם משימות ונתנו להם סמכות לצוות ולהכריע. וכי עשו זאת כדי להעניק מתנות לשריהם? הם רצו שהמלאכה תצליח. בַּשִּׁירָה נאמר: ׳אוֹמֵר לְךָ עַל הַדְּאָגָה וְהַחֶמְלָה, אוֹרֶה לְךָ לָתֵת דְּרָגוֹת; מִי יוּכַל לֶאֱחֹז בְּדָבָר לוֹהֵט, וְלֹא יֵעָזֵר בְּמַיִם קָרִים?4 ↗׳ הדברים אומרים שמלכי המדינות והנסיכים הקדומים היו חייבים להחזיק לצדם אנשים טובים שימשיכו אחריהם ויסייעו להם. הדבר דומה למי שאוחז בדבר לוהט ונעזר במים קרים: הוא מבקש להקל על ידיו. המלכים החכמים הקדומים השתוקקו למצוא איש ראוי ולהעסיקו; כשמצאוהו, העניקו לו דרגה כדי לכבדו ונחלה כדי להקנות לו מעמד, וכל חייהם לא מאסו בו. הראויים השתוקקו למצוא שליט נבון ולשרתו; כשמצאוהו, השקיעו את כל כוח גופם במלאכת שליטם וכל חייהם לא התייגעו. כל טוב ויופי זקפו לזכות השליט; כך היה הטוב למעלה, והאיבה והביקורת הופנו כלפי מטה. השליט נהנה משלווה ומשמחה, והשרים נשאו בדאגה ובעצב. כך היה ממשלם של המלכים החכמים הקדומים.

既曰若法,未知所以行之術,則事猶若未成,是以必為置三本。何謂三本?曰爵位不高則民不敬也,蓄祿不厚則民不信也,政令不斷則民不畏也。故古聖王高予之爵,重予之祿,任之以事,斷予之令,夫豈為其臣賜哉?欲其事之成也。詩曰:『告女憂卹,誨女予爵,孰能執熱,鮮不用濯4 ↗。』則此語古者國君諸侯之不可以不執善,承嗣輔佐也。譬之猶執熱之有濯也。將休其手焉。古者聖王唯毋得賢人而使之,般爵以貴之,裂地以封之,終身不厭。賢人唯毋得明君而事之,竭四肢之力以任君之事,終身不倦。若有美善則歸之上,是以美善在上而所怨謗在下,寧樂在君,憂慼在臣,故古者聖王之為政若此。

קטע 9.4עמודי מקור: 卷二 p.33 · 卷二 p.34

גם המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל של היום מבקשים לחקותם ולבסס את ממשלם על רוממות הראויים ועל העסקת בעלי היכולת. אלא שהם נותנים דרגה גבוהה בלי שהשכר יבוא בעקבותיה. בלי שכר המתאים לדרגה גבוהה, אין האנשים בוטחים. הם אומרים: ׳אין הוא אוהב אותנו באמת ובתמים; הוא רק נעזר בנו ומנצל אותנו.׳ וכיצד יוכלו אנשים שמנצלים אותם לחוש קרבה לשליטם? לכן אמרו המלכים הקדומים: ׳הָאוֹחֵז בַּשִּׁלְטוֹן בְּחַמְדָנוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲלֹק עִם אֲחֵרִים אֶת הַמְּלָאכָה; הָאוֹחֵז בָּרְכוּשׁ בְּקַנָּאוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲלֹק עִם אֲחֵרִים אֶת הַשָּׂכָר׳. אם אין משתפים אחרים במשימות ואין חולקים עמם שכר, שאלו נא: כיצד יבואו ראויי העולם אל המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל? אם הראויים אינם באים אליהם, הבלתי ראויים הם שנמצאים לצדם. כשאלה נמצאים לצדם, שבחיהם אינם מכוונים דווקא לראויים ועונשיהם אינם מכוונים דווקא לאלימים. המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל מחשיבים אותם ומפקידים בידיהם את הנהגת המדינה; גם אז הגמול אינו מגיע דווקא לראויים והעונש אינו מגיע דווקא לאלימים. אם הגמול אינו מגיע לראויים והעונש אינו מגיע לאלימים, הראויים אינם מתעודדים והאלימים אינם נרתעים. לכן בבית אין נוהגים באהבה ובכיבוד כלפי ההורים, ובחוץ אין מכבדים את המבוגרים בשכונה ואין נוהגים באחווה עם הצעירים; אין מידה באורחות החיים ואין גבולות ליציאה ולביאה, ואין הבחנה בין גברים לנשים. מי שמופקדים על לשכות הממשל גונבים; מי שמגינים על עיר בוגדים ומורדים; בשעת צרת השליט אינם מוסרים נפשם, ובצאתו לגלות אינם הולכים אחריו. בדין אינם קולעים לצדק, בחלוקת רכוש אינם נוהגים בשוויון, עצותיהם אינן מועילות, מעשיהם אינם מצליחים, הגנתם בבית אינה איתנה וביציאה למסעות ענישה אין כוחם רב. גם המלכים העריצים של שלוש השושלות — יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן וְווּ — מלכו בעולם והעמידו את הנסיכים על תיקונם מסיבה זו5 ↗. ומדוע? מפני שהבינו עניינים קטנים, אך לא עניינים גדולים.

今王公大人亦欲效人以尚賢使能為政,高予之爵,而祿不從也。夫高爵而無祿,民不信也。曰:『此非中實愛我也,假藉而用我也。』夫假藉之民,將豈能親其上哉?故先王言曰:『貪於政者不能分人以事,厚於貨者不能分人以祿。』事則不與,祿則不分,請問天下之賢人將何自至乎王公大人之側哉?若苟賢者不至乎王公大人之側,則此不肖者在左右也。不肖者在左右,則其所譽不當賢,而所罰不當暴,王公大人尊此以為政乎國家,則賞亦必不當賢,而罰亦必不當暴。若苟賞不當賢而罰不當暴,則是為賢者不勸而為暴者不沮矣。是以入則不慈孝父母,出則不長弟鄉里,居處無節,出入無度,男女無別。使治官府則盜竊,守城則倍畔,君有難則不死,出亡則不從,使斷獄則不中,分財則不均,與謀事不得,舉事不成,入守不固,出誅不彊。故雖昔者三代暴王堯舜禹湯文武之所以王天下正諸侯者,已此故也5 ↗。何則?皆以明小物而不明大物也。

קטע 9.5עמודי מקור: 卷二 p.34 · 卷二 p.35

כיום, כשמלך, נסיך או גדול ממשל אינו יכול להתקין בגד אחד, הוא נעזר בבעל מלאכה טוב; כשאינו יכול לשחוט שור אחד או שה אחד, הוא נעזר בשוחט טוב. ובכל זאת, מן השימוש שעושים המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל בשני הדברים האלה הם אינם לומדים לבסס את ממשלם על רוממות הראויים ועל העסקת בעלי היכולת6 ↗. כשמדינתם נקלעת לתוהו ומזבחותיה בסכנה, הם אינם יודעים להפקיד בעלי יכולת על תיקונה. הם ממנים קרובי משפחה, אנשים שעושרם ומעמדם באו להם בלי זכות, או אנשים נאי פנים. וכי מי שעשיר ונכבד בלי זכות, או שפניו נאות, בהכרח נבון ובעל דעת? אם מפקידים בידיו מדינה, פירוש הדבר שמפקידים מדינה בידי מי שאין בו תבונה; את התוהו שיבוא עליה אפשר כבר לדעת. יתר על כן, המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל ממנים אדם מפני שאהבו את מראהו: בלבם אינם בוחנים את דעתו, אלא נותנים לו את אהבתם. כך מי שאינו יכול להנהיג מאה אנשים מקבל משרה שבה הוא ממונה על אלף, ומי שאינו יכול להנהיג אלף מקבל משרה שבה הוא ממונה על רבבה. מדוע? מפני שדרגתה של המשרה גבוהה ושכרה רב, ולכן ממנים אותו מתוך אהבת מראהו. כשמי שאינו יכול להנהיג אלף מופקד על רבבה, מגדילים את משרתו פי עשרה. אבל דרכי ההנהגה מגיעות אליו יום אחר יום: עוד יום של טיפול אינו משפר אותו פי עשרה, והפעלת תבונתו בניהול אינה מגדילה את דעתו פי עשרה7 ↗; ובכל זאת נותנים לו משרה גדולה פי עשרה. כך הוא מטפל בחלק אחד ומזניח תשעה. גם אם יחבר ימים ולילות בטיפול במשרה, היא לא תתנהל כראוי. מה הסיבה? המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל אינם מבינים את העמדת הממשל על רוממות הראויים ועל העסקת בעלי היכולת. לכך אני מתכוון כשאני אומר שרוממות הראויים והעסקת בעלי היכולת מביאות סדר, והשפלת הראויים בממשל מביאה תוהו.

今王公大人,有一衣裳不能制也,必藉良工;有一牛羊不能殺也,必藉良宰。故當若之二物者,王公大人未知以尚賢使能為政也6 ↗。逮至其國家之亂,社稷之危,則不知使能以治之,親戚則使之,無故富貴、面目佼好則使之。夫無故富貴、面目佼好則使之,豈必智且有慧哉?若使之治國家,則此使不智慧者治國家也,國家之亂既可得而知已。且夫王公大人有所愛其色而使,其心不察其知而與其愛。是故不能治百人者,使處乎千人之官,不能治千人者,使處乎萬人之官。此其故何也?曰處若官者爵高而祿厚,故愛其色而使之焉。夫不能治千人者,使處乎萬人之官,則此官什倍也。夫治之法將日至者也,日以治之,日不什脩,知以治之,知不什益7 ↗,而予官什倍,則此治一而棄其九矣。雖日夜相接以治若官,官猶若不治,此其故何也?則王公大人不明乎以尚賢使能為政也。故以尚賢使能為政而治者,夫若言之謂也,以下賢為政而亂者,若吾言之謂也。

קטע 9.6עמודי מקור: 卷二 p.35 · 卷二 p.36 · 卷二 p.37

אם המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל רוצים באמת ובתמים להנהיג היטב את מדינותיהם, לטפחן ולשמור עליהן לבל יאבדו, מדוע לא יבדקו את רוממות הראויים, יסוד הממשל? וכי רק החכם מוֹ אומר שרוממות הראויים היא יסוד הממשל? זוהי דרכם של המלכים החכמים; אלה דברים שנמסרו בספרי המלכים הקדומים, בדברי גְ׳וּ נְיֵין8 ↗. במסורת נאמר: ׳בקש מלך חכם ואנשים נבונים, לסייע לך ולהיות לך משען׳. וּבִשְׁבוּעַת טָאנְג נאמר: ׳ביקשתי חכם גדול, להתאמץ עמו יחד בלב אחד ולהנהיג את העולם׳. הדברים מלמדים שהחכמים לא הזניחו את העמדת הממשל על רוממות הראויים ועל העסקת בעלי היכולת. המלכים החכמים הקדומים ידעו אפוא להקפיד על יסוד זה, בלי לערב בו שיקולים זרים, והעולם כולו נהנה מתועלתו. שׁוּן חרש בְּלִי שָׁאן, יצר כלי חרס על גדת הנהר ודג בְּלֵיי דְזֶה. יָאוֹ מצא אותו בצד הדרומי של פוּ דְזֶה, העלה אותו להיות בן השמים ומסר לידיו את הנהגת העולם ואת הטיפול באוכלוסייתו. יִי גְ׳ה היה משרת פרטי של בת לבית שין ועבד בעצמו כטבח; טָאנְג מצא אותו, העלה אותו להיות ראש שריו ומסר לידיו את הנהגת העולם ואת הטיפול באוכלוסייתו. פוּ יוּאֶה לבש בגד גס וחגר חבל, ועבד בשכר בבנייה בְּפוּ יָאן; ווּ דִינְג מצא אותו, העלה אותו להיות אחד משלושת השרים הבכירים ומסר לידיו את הנהגת העולם ואת הטיפול באוכלוסייתו. מדוע התחילו בשפלות וסופם שהיה מעמדם רם, התחילו בעוני וסופם שהיו עשירים? מפני שהמלכים, הנסיכים וגדולי הממשל הבינו את העמדת הממשל על רוממות הראויים ועל העסקת בעלי היכולת. כך לא היה בעם אדם רעב שלא מצא אוכל, אדם שסבל מקור ולא מצא בגד, אדם יגע שלא מצא מנוחה או אדם השרוי בתוהו שלא מצא סדר.

今王公大人中實將欲治其國家,欲脩保而勿失,胡不察尚賢為政之本也?且以尚賢為政之本者,亦豈獨子墨子之言哉!此聖王之道,先王之書距年之言也8 ↗。傳曰:『求聖君哲人,以裨輔而身』,湯誓曰:『聿求元聖,與之戮力同心,以治天下。』則此言聖之不失以尚賢使能為政也。故古者聖王唯能審以尚賢使能為政,無異物雜焉,天下皆得其利。古者舜耕歷山,陶河瀕,漁雷澤,堯得之服澤之陽,舉以為天子,與接天下之政,治天下之民。伊摯,有莘氏女之私臣,親為庖人,湯得之,舉以為己相,與接天下之政,治天下之民。傅說被褐帶索。庸築乎傅巖,武丁得之,舉以為三公,與接天下之政,治天下之民。此何故始賤卒而貴,始貧卒而富?則王公大人明乎以尚賢使能為政。是以民無飢而不得食,寒而不得衣,勞而不得息,亂而不得治者。

קטע 9.7עמודי מקור: 卷二 p.37 · 卷二 p.38 · 卷二 p.39 · 卷二 p.40

המלכים החכמים הקדומים הקפידו אפוא להעמיד את ממשלם על רוממות הראויים ועל העסקת בעלי היכולת, ובכך למדו מן השמים. גם השמים אינם מבחינים בין עשיר לעני, נכבד לשפל, רחוק לקרוב או בן משפחה לזר: את הראוי הם מקדמים ומרוממים, ואת הבלתי ראוי דוחקים ומדיחים. ומי היו העשירים והנכבדים שנהגו כראויים וזכו בגמולם? אלה המלכים החכמים של שלוש השושלות — יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ. כיצד זכו בגמולם? כששלטו בעולם אהבו את כולם והועילו לכולם, והנהיגו את העם כולו בכיבוד השמים, בשירות הרוחות, באהבת כל בני העם ובהבאת תועלת להם. לכן השמים והרוחות גמלו להם, העמידו אותם כבני השמים ועשו אותם לאבות ולאמהות לעם. העם כולו שיבח אותם וקרא להם ׳מלכים חכמים׳, ועד היום אין חדלים מכך. אלה העשירים והנכבדים שנהגו כראויים וזכו בגמול. ומי היו העשירים והנכבדים שנהגו באלימות ונענשו? אלה המלכים העריצים של שלוש השושלות — גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי. כיצד יודעים שכך היה? כששלטו בעולם שנאו את כולם ופגעו בכולם, והנהיגו את העם בחירוף השמים, בביזוי הרוחות ובהתעמרות גאוותנית בעם כולו. לכן השמים והרוחות הענישו אותם: הם מתו והוצאו להורג, צאצאיהם התפזרו, בתיהם נכרתו ולא נותר להם יורש. העם כולו גינה אותם וקרא להם ׳מלכים עריצים׳, ועד היום אין חדלים מכך. אלה העשירים והנכבדים שנהגו באלימות ונענשו. ומי היה קרוב שלא עשה טוב ונענש? בּוֹ גוּן, בנו הבכור של הקיסר, השחית את מפעל המידות של הקיסר, ולבסוף נענש בשולי יוּ. גם להט זוהרו שאין דומה לו לא הביא את הקיסר לחוס עליו9 ↗. זהו קרוב שלא עשה טוב ונענש. ומי היו בעלי היכולת שהשמים העסיקו? יוּ, גִ׳י וְגָאוֹ יָאוֹ. כיצד יודעים זאת? ספרי המלכים הקדומים, בפרק עָנְשֵׁי לוּ, מספרים: ׳הקיסר הנשגב חקר בטהרה את בני העם שלמטה. הייתה תביעה נגד הַמְּיָאוֹ. הוא אמר: אדוני הארץ פרקו כל רסן למטה; את המאירים פקד גורל לא יציב, והאלמנים והאלמנות לא זכו לחסות. עוצמת המידות הייתה לעוצמתו, ואור המידות היה לאורו. אז מינה שלושה אדונים לדאוג למלאכת העם. בּוֹ יִי הוריד את סדרי החוק, והבהיר לעם את העונשים10 ↗; יוּ יישר את המים ואת האדמה והופקד על ההרים ועל הנהרות; גִ׳י טיפח את הזריעה, והאיכרים גידלו דגן טוב. שלושת האדונים השלימו את מלאכתם, ותועלתם הגיעה אל העם׳. הדברים מלמדים ששלושת החכמים האלה הקפידו בדיבורם, נזהרו במעשיהם, דקדקו במחשבתם וחיפשו בעולם עניינים נסתרים ותועלות שנזנחו. כלפי מעלה שירתו את השמים, והשמים קיבלו ברצון את מידותיהם; כלפי מטה הביאו תועלת לעם, והעם נהנה מתועלתם כל חייהם בלי הפסק. לכן אמרו המלכים הקדומים: ׳זוֹ הַדֶּרֶךְ: כְּשֶׁמְּיַשְּׂמִים אוֹתָהּ בְּגָדוֹל, הִיא מַסְפִּיקָה לְהַנְהָגַת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ; כְּשֶׁמְּיַשְּׂמִים אוֹתָהּ בְּקָטָן, אֵין הִיא נִתְקַעַת בִּמְצוּקָה; וּכְשֶׁמְּקַיְּמִים אוֹתָהּ לְאֹרֶךְ זְמַן, הָעָם נֶהֱנֶה מִתּוֹעַלְתָּהּ כָּל הַחַיִּים בְּלִי הַפְסָק11 ↗׳. וּבְשִׁבְחֵי ג׳וֹאוּ נאמר: ׳מִדּוֹת הֶחָכָם רָמוֹת כַּשָּׁמַיִם, רְחָבוֹת כָּאָרֶץ וּמְאִירוֹת אֶת הָעוֹלָם. הֵן אֵיתָנוֹת כָּאָרֶץ, נִתְמָכוֹת כְּהַר, אֵינָן נִבְקָעוֹת וְאֵינָן מִתְמוֹטְטוֹת. הֵן כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כְּנֹגַהּ הַיָּרֵחַ, וּמִתְקַיְּמוֹת לָעַד עִם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ12 ↗׳. הדברים אומרים שמידות החכם גלויות, רחבות, איתנות ומתמידות. מידות החכם מקיפות אפוא את השמים ואת הארץ.

故古聖王以審以尚賢使能為政,而取法於天。雖天亦不辯貧富、貴賤、遠邇、親疏、賢者舉而尚之,不肖者抑而廢之。然則富貴為賢,以得其賞者誰也?曰若昔者三代聖王堯、舜、禹、湯、文、武者是也。所以得其賞何也?曰其為政乎天下也,兼而愛之,從而利之,又率天下之萬民以尚尊天、事鬼、愛利萬民,是故天鬼賞之,立為天子,以為民父母,萬民從而譽之曰『聖王』,至今不已。則此富貴為賢,以得其賞者也。然則富貴為暴,以得其罰者誰也?曰若昔者三代暴王桀、紂、幽、厲者是也。何以知其然也?曰其為政乎天下也,兼而憎之,從而賊之,又率天下之民以詬天侮鬼,賊傲萬民,是故天鬼罰之,使身死而為刑戮,子孫離散,室家喪滅,絕無後嗣,萬民從而非之曰『暴王』,至今不已。則此富貴為暴,而以得其罰者也。然則親而不善,以得其罰者誰也?曰若昔者伯鯀,帝之元子,廢帝之德庸,既乃刑之於羽之郊,乃熱照無有及也,帝亦不愛9 ↗。則此親而不善以得其罰者也。然則天之所使能者誰也?曰若昔者禹、稷、皋陶是也。何以知其然也?先王之書呂刑道之曰:『皇帝清問下民,有辭有苗。曰羣后之肆在下,明明不常,鰥寡不蓋,德威維威,德明維明。乃名三后,恤功於民,伯夷降典,哲民維刑10 ↗。禹平水土,主名山川。稷隆播種,農殖嘉穀。三后成功,維假於民。』則此言三聖人者,謹其言,慎其行,精其思慮,索天下之隱事遺利,以上事天,則天鄉其德,下施之萬民,萬民被其利,終身無已。故先王之言曰:『此道也,大用之天下則不窕,小用之則不困,脩用之則萬民被其利,終身無已11 ↗。』周頌道之曰:『聖人之德,若天之高,若地之普,其有昭於天下也。若地之固,若山之承,不坼不崩。若日之光,若月之明,與天地同常12 ↗。』則此言聖人之德,章明博大,埴固,以脩久也。故聖人之德蓋總乎天地者也。

קטע 9.8עמודי מקור: 卷二 p.40

כיום מבקשים המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל למלוך בעולם ולהעמיד את הנסיכים על תיקונם. אבל בלי מידות וצדק, במה יעשו זאת? בהכרח יאמרו שהם סומכים על אימה ועל כוח. ואיך ישיגו המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל את האימה ואת הכוח שעליהם הם מבקשים לסמוך? בסופו של דבר יביאו את בני העם אל המוות13 ↗. אין דבר שבני אדם משתוקקים לו יותר מן החיים, ואין דבר שהם שונאים יותר מן המוות. כשהם אינם משיגים את מבוקשם, והשנוא עליהם פוקד אותם שוב ושוב, מעולם, מימי קדם ועד היום, לא הצליח אדם למלוך כך בעולם ולהעמיד את הנסיכים על תיקונם. אם גדולי הממשל רוצים למלוך בעולם, להעמיד את הנסיכים על תיקונם, לממש את רצונם בעולם ולבסס את שמם לדורות הבאים, מדוע אינם בוחנים את רוממות הראויים, יסוד הממשל? זו דרכם האיתנה של החכמים״.

今王公大人欲王天下,正諸侯,夫無德義將何以哉?其說將必挾震威彊。今王公大人將焉取挾震威彊哉?傾者民之死也13 ↗。民生為甚欲,死為甚憎,所欲不得而所憎屢至,自古及今未有嘗能有以此王天下、正諸侯者也。今大人欲王天下,正諸侯,將欲使意得乎天下,名成乎後世,故不察尚賢為政之本也?此聖人之厚行也。」

הערות לפרק

מגילה 2 · 卷二

10. רוממות הראויים — ג

尚賢下

קטע 10.1עמודי מקור: 卷二 p.40 · 卷二 p.41

החכם מוֹ אמר: ״כל המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל בעולם רוצים שמדינתם תהיה עשירה, שאוכלוסייתה תהיה רבה ושדיני העונשין יעמדו על תיקונם. אבל הם אינם יודעים להעמיד את הנהגת מדינתם ואוכלוסייתם על רוממות הראויים: הם מאבדים את רוממות הראויים, יסוד הממשל. אם אכן איבדו המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל את היסוד הזה, האין צורך להראות להם זאת בדוגמה? נניח ששליט נסיכות מודיע במדינתו: ׳כל המיטיבים לירות בקשת ולנהוג במרכבה — אגמול להם ואעלה את מעמדם; את מי שאינם מיטיבים לעשות זאת — אעניש ואשפיל׳. אם נשאל את אנשי המעלה במדינה ההיא מי ישמח ומי יפחד, לדעתי ישמחו בהכרח המיטיבים לירות ולנהוג, ומי שאינם מיטיבים לעשות זאת יפחדו. הגמול הוא האמצעי שבאמצעותו אני מושך אותם1 ↗. ונניח שיאמר: ׳לכל הנאמנים והאמינים במדינתי אגמול ואעלה את מעמדם; את מי שאינם נאמנים ואינם אמינים אעניש ואשפיל׳. אם נשאל את אנשי המעלה במדינה ההיא מי ישמח ומי יפחד, לדעתי ישמחו בהכרח הנאמנים והאמינים, ומי שאינם נאמנים ואינם אמינים יפחדו. אם רק יבססו את הנהגת מדינתם ואוכלוסייתם על רוממות הראויים2 ↗, יעודדו את עושי הטוב במדינה וירתיעו את האלימים; ואם ינהיגו כך את העולם, יעודדו את עושי הטוב בעולם וירתיעו את האלימים. מדוע הערכתי בעבר את דרכם של יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ? מפני שכאשר ניצבו בראש הציבור, נתנו צווים והנהיגו את העם, יכלו לעודד את עושי הטוב בעולם ולהרתיע את האלימים. רוממות הראויים היא אפוא אותה דרך עצמה של יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ.

子墨子言曰:「天下之王公大人皆欲其國家之富也,人民之衆也,刑法之治也,然而不識以尚賢為政其國家百姓,王公大人本失尚賢為政之本也。若苟王公大人本失尚賢為政之本也,則不能毋舉物示之乎?今若有一諸侯於此,為政其國家也,曰:『凡我國能射御之士,我將賞貴之,不能射御之士,我將罪賤之。』問於若國之士,孰喜孰懼?我以為必能射御之士喜,不能射御之士懼。我賞因而誘之矣1 ↗,曰:『凡我國之忠信之士,我將賞貴之,不忠信之士,我將罪賤之。』問於若國之士,孰喜孰懼?我以為必忠信之士喜,不忠不信之士懼。今惟毋以尚賢為政其國家百姓2 ↗,使國為善者勸,為暴者沮,大以為政於天下,使天下之為善者勸,為暴者沮。然昔吾所以貴堯舜禹湯文武之道者,何故以哉?以其唯毋臨衆發政而治民,使天下之為善者可而勸也,為暴者可而沮也。然則此尚賢者也,與堯舜禹湯文武之道同矣。

קטע 10.2עמודי מקור: 卷二 p.41 · 卷二 p.42

כיום מדברים אנשי המעלה בעולם בשבח רוממות הראויים בחייהם ובשיחותיהם, אך כשהם ניצבים בראש הציבור, נותנים צווים ומנהיגים את העם, אינם יודעים לרומם את הראויים ולהעסיק בעלי יכולת. מכאן אני יודע שאנשי המעלה בעולם מבינים את הקטן ואינם מבינים את הגדול. כיצד יודעים זאת? כשמלך, נסיך או גדול ממשל מחזיק שור או שה ואינו יכול לשחוט אותם, הוא מחפש שוחט טוב; כשיש לו חומר לבגד ואינו יכול להתקין אותו, הוא מחפש בעל מלאכה טוב. גם אם יש לו אז קרוב בשר ודם, אדם שעושרו ומעמדו באו לו בלי זכות או אדם נאה פנים, אם הוא יודע שאין הלה מסוגל למלאכה, לא יפקיד אותה בידיו. מדוע? הוא חושש להשחית את רכושו. בעניינים אלה המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל אינם זונחים את רוממות הראויים ואת העסקת בעלי היכולת. כשיש להם סוס תשוש שאינם יודעים לרפאו, הם מחפשים רופא טוב; כשיש להם קשת פגומה שאינם יכולים לדרוך, הם מחפשים בעל מלאכה טוב. גם אם יש להם אז קרוב בשר ודם, אדם שעושרו ומעמדו באו לו בלי זכות או אדם נאה פנים, אם הם יודעים שאינו מסוגל לכך, בשום אופן לא יפקידו את המלאכה בידיו. מדוע? הם חוששים להשחית את רכושם. בעניינים אלה המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל אינם זונחים את רוממות הראויים ואת העסקת בעלי היכולת. אבל במדינה עצמה אינם נוהגים כך: הם מקדמים את קרובי בשרם, את מי שעושרם ומעמדם באו להם בלי זכות ואת נאי הפנים. יוצא שדאגתם של המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל למדינתם פחותה מדאגתם לרכושם — קשת פגומה, סוס תשוש, בגד, שור ושה! מכאן אני יודע שאנשי המעלה בעולם מבינים את הקטן ואינם מבינים את הגדול. הדבר דומה למינוי אילם לשליח מדיני וחירש לממונה על המוזיקה.

而今天下之士君子,居處言語皆尚賢,逮至其臨衆發政而治民,莫知尚賢而使能,我以此知天下之士君子,明於小而不明於大也。何以知其然乎?今王公大人,有一牛羊之財不能殺,必索良宰;有一衣裳之財不能制,必索良工。當王公大人之於此也,雖有骨肉之親,無故富貴、面目美好者,實知其不能也,不使之也,是何故?恐其敗財也。當王公大人之於此也,則不失尚賢而使能。王公大人有一罷馬不能治,必索良醫;有一危弓不能張,必索良工。當王公大人之於此也,雖有骨肉之親,無故富貴、面目美好者,實知其不能也,必不使。是何故?恐其敗財也。當王公大人之於此也,則不失尚賢而使能。逮至其國家則不然,王公大人骨肉之親,無故富貴、面目美好者,則舉之,則王公大人之親其國家也,不若親其一危弓、罷馬、衣裳、牛羊之財與?我以此知天下之士君子皆明於小,而不明於大也。此譬猶瘖者而使為行人,聾者而使為樂師。

קטע 10.3עמודי מקור: 卷二 p.42 · 卷二 p.43

לכן, כשהמלכים החכמים הקדומים הנהיגו את העולם, האנשים שהעשירו ורוממו לא היו בהכרח קרובי בשרם, עשירים ונכבדים בלי זכות או נאי פנים. שׁוּן חרש בְּלִי שָׁאן, יצר כלי חרס על גדת הנהר, דג בְּלֵיי דְזֶה ועסק בסיד בְּצָ׳אנְג יָאנְג וסחר3 ↗. יָאוֹ מצא אותו בצד הדרומי של פוּ דְזֶה, העמיד אותו כבן השמים והפקיד בידיו את הנהגת העולם ואת הטיפול באוכלוסייתו. יִי יִין היה משרת ומלווה לבת לבית שין, והועסק כטבח. טָאנְג מצא אותו וקידם אותו, העמיד אותו כאחד משלושת השרים הבכירים והפקיד בידיו את הנהגת העולם ואת הטיפול באוכלוסייתו. פוּ יוּאֶה ישב באי שבים הצפוני, בתוך מתחם העפר4 ↗, לבש בגד גס וחגר חבל, ועבד בשכר בבניית חומת פוּ יָאן. ווּ דִינְג מצא אותו וקידם אותו, העמיד אותו כאחד משלושת השרים הבכירים והפקיד בידיו את הנהגת העולם ואת הטיפול באוכלוסייתו. וכי יָאוֹ קידם את שׁוּן, טָאנְג את יִי יִין ווּ דִינְג את פוּ יוּאֶה מפני שהיו קרובי בשרם, עשירים ונכבדים בלי זכות או נאי פנים? הם אימצו את דבריהם, השתמשו בעצותיהם והלכו בדרכם; למעלה היה בכך כדי להועיל לשמים, באמצע — לרוחות, ולמטה — לבני האדם. לכן קידמו אותם והעלו אותם.

是故古之聖王之治天下也,其所富,其所貴,未必王公大人骨肉之親、無故富貴、面目美好者也。是故昔者舜耕於歷山,陶於河瀕,漁於雷澤,灰於常陽;販3 ↗。堯得之服澤之陽,立為天子,使接天下之政,而治天下之民。昔伊尹為莘氏女師僕,使為庖人,湯得而舉之,立為三公,使接天下之政,治天下之民。昔者傅說居北海之洲,圜土之上4 ↗,衣褐帶索,庸築於傅巖之城,武丁得而舉之,立為三公,使之接天下之政,而治天下之民。是故昔者堯之舉舜也,湯之舉伊尹也,武丁之舉傅說也,豈以為骨肉之親、無故富貴、面目美好者哉?惟法其言,用其謀,行其道,上可而利天,中可而利鬼,下可而利人,是故推而上之。

קטע 10.4עמודי מקור: 卷二 p.43 · 卷二 p.44

משהכירו המלכים החכמים הקדומים בחשיבות רוממות הראויים וביקשו להעמיד עליה את ממשלם, כתבו זאת על במבוק ועל משי וחרתו על קערות ועל אגנים, כדי למסור זאת לצאצאיהם בדורות הבאים. כך נאמר בְּעָנְשֵׁי לוּ שבספרי המלכים הקדומים: המלך אמר, ׳הו! בואו, בעלי המדינות ובעלי המשרות! אודיע לכם על המשפט ועל הענישה. כעת עליכם להביא שלווה לאוכלוסייה; כיצד תבררו את דברי האנשים, כיצד תנהגו בזהירות בענישה, וכיצד תשקלו את מה שלא הושג?5 ↗׳ אם יודעים לבחור אנשים ולהיזהר בענישה, אפשר להגיע לדרכם של יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ. מדוע? מפני שברוממות הראויים מגיעים אליה. כך נאמר גם בדברי שׁוּ נְיֵין6 ↗ שבספרי המלכים הקדומים: ׳בקש חכם, בעל עוז המכיר אנשים, שיהיה לך מגן ומשען׳. הדברים אומרים שהמלכים הקדומים, כשהנהיגו את העולם, בחרו בהכרח ראויים לעמוד לצדם ולסייע להם. כיום כל אנשי המעלה בעולם רוצים בעושר ובמעמד ושונאים עוני ושפלות. אכן כך. ומה עליך לעשות כדי להשיג עושר ומעמד ולהימלט מעוני ומשפלות? אין טוב מלהיות ראוי. ומה הדרך להיות ראוי? בעל כוח ימהר לעזור לאחרים; בעל רכוש יתאמץ לחלוק אותו עם אחרים; ובעל דרך ודעת יתאמץ ללמד אחרים. כך יקבלו הרעבים מזון, הקרים יקבלו בגדים והשרויים בתוהו יזכו לסדר. כשהרעב מקבל מזון, הקר מקבל בגד והשרוי בתוהו זוכה לסדר, החיים בטוחים ויכולים להימשך.

古者聖王既審尚賢欲以為政,故書之竹帛,琢之槃盂,傳以遺後世子孫。於先王之書呂刑之書然,王曰:『於!來!有國有士,告女訟刑,在今而安百姓,女何擇言人,何敬不刑,何度不及5 ↗。』能擇人而敬為刑,堯、舜、禹、湯、文、武之道可及也。是何也?則以尚賢及之,於先王之書豎年之言然6 ↗,曰:『晞夫聖、武、知人,以屏輔而身。』此言先王之治天下也,必選擇賢者以為其羣屬輔佐。曰今也天下之士君子,皆欲富貴而惡貧賤。曰然。女何為而得富貴而辟貧賤?莫若為賢。為賢之道將柰何?曰有力者疾以助人,有財者勉以分人,有道者勸以教人。若此則飢者得食,寒者得衣,亂者得治。若飢則得食,寒則得衣,亂則得治,此安生生。

קטע 10.5עמודי מקור: 卷二 p.44 · 卷二 p.45

כיום המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל מעשירים ומרוממים את קרובי בשרם, את מי שעושרם ומעמדם באו להם בלי זכות ואת נאי הפנים. וכי קרוביהם, העשירים והנכבדים בלי זכות ונאי הפנים הם בהכרח בעלי דעת? אם אין בהם דעת ומפקידים בידיהם מדינה, אפשר לדעת מראש שתשרור בה מהומה. כל אנשי המעלה בעולם רוצים כיום בעושר ובמעמד ושונאים עוני ושפלות. ומה עליך לעשות כדי להשיג עושר ומעמד ולהימלט מעוני ומשפלות? אומרים לך: ׳אין טוב מלהיות קרוב בשר ודם של מלך, נסיך או גדול ממשל, עשיר ונכבד בלי זכות או נאה פנים׳. אבל להיות קרוב בשרם, עשיר ונכבד בלי זכות או נאה פנים — אלה אינם דברים שאפשר לרכוש בלימוד. כך אי אפשר להבחין בדעת7 ↗: גם מי שמידותיו איתנות כמו אלה של יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ אינו מרוויח יותר; וגם מי שקרוב בשרם של המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל, אף אם הוא פיסח, אילם או חירש ואלים כְּגְ׳יֶה וּכְג׳וֹאוּ, אינו מפסיד יותר. הגמול אפוא אינו מותאם לראויים והעונש אינו מותאם לאלימים; המקבלים גמול אינם בעלי זכות, והנענשים אינם אשמים. משום כך בני העם נעשים אדישים וכוחם מתרפה, והם נרתעים מעשיית טוב. הם מניחים לכוח זרועותיהם ורגליהם ואינם מסייעים זה לזה בעבודה; משאירים את עודף רכושם להירקב ולהבאיש ואינם חולקים אותו זה עם זה; מסתירים דרכים טובות ואינם מלמדים זה את זה. כך הרעב אינו מקבל אוכל, הקר אינו מקבל בגד והשרוי בתוהו אינו זוכה לסדר. וכשמעלים זאת הלאה —8 ↗

今王公大人其所富,其所貴,皆王公大人骨肉之親,無故富貴、面目美好者也。今王公大人骨肉之親,無故富貴、面目美好者,焉故必知哉?若不知,使治其國家,則其國家之亂可得而知也。今天下之士君子皆欲富貴而惡貧賤。然女何為而得富貴,而辟貧賤哉?曰莫若為王公大人骨肉之親,無故富貴、面目美好者。王公大人骨肉之親,無故富貴、面目美好者,此非可學能者也。使不知辯7 ↗,德行之厚若禹、湯、文、武不加得也,王公大人骨肉之親,躄、瘖、聾,暴為桀、紂,不加失也。是故以賞不當賢,罰不當暴,其所賞者已無故矣,其所罰者亦無罪。是以使百姓皆攸心解體,沮以為善,垂其股肱之力而不相勞來也;腐臭餘財,而不相分資也,隱慝良道,而不相教誨也。若此,則飢者不得食,寒者不得衣,亂者不得治。推而上之以8 ↗。

קטע 10.6עמודי מקור: 卷二 p.45

לכן בעבר היה שׁוּן לְיָאוֹ, יוּ לְשׁוּן, גָאוֹ יָאוֹ לְיוּ, השר הקטן9 ↗ לְטָאנְג, וְחוֹנְג יָאוֹ, טָאי דְיֵין, נָאנְגוֹנְג קוּאוֹ וְסָאן יִי שֶׁנְג למלך ווּ. העולם היה בהרמוניה ופשוטי העם שגשגו; הקרובים ישבו בשלווה והרחוקים באו אליהם. בכל מקום שהשמש והירח מאירים עליו, שסירות ומרכבות מגיעות אליו, שגשם וטל מרטיבים אותו ושאוכלי דגן ניזונים בו — בכל אלה שיבחו אותם ועודדו אותם. אם המלכים, הנסיכים, גדולי הממשל ואנשי המעלה בעולם באמת ובתמים רוצים לנהוג באנושיות ובצדק, אם הם מבקשים להיות אנשי מעלה נעלים, ולמעלה ללכת בדרכם של המלכים החכמים ולמטה לפעול לתועלת המדינות והאוכלוסייה — אין הם יכולים שלא לבחון את ההוראה על רוממות הראויים. רוממות הראויים מועילה לשמים, לרוחות ולעם, והיא יסוד ענייני הממשל״.

是故昔者堯有舜,舜有禹,禹有皋陶,湯有小臣9 ↗,武王有閎夭、泰顛、南宮括、散宜生,而天下和,庶民阜,是以近者安之,遠者歸之。日月之所照,舟車之所及,雨露之所漸,粒食之所養,得此莫不勸譽。且今天下之王公大人士君子,中實將欲為仁義,求為上士,上欲中聖王之道,下欲中國家百姓之利,故尚賢之為說,而不可不察此者也。尚賢者,天鬼百姓之利,而政事之本也。」

הערות לפרק

מגילה 3 · 卷三

11. התאחדות כלפי מעלה — א

尚同上

קטע 11.1עמודי מקור: 卷三 p.47

החכם מוֹ אמר: ״בימי קדם, כשרק החלו בני האדם להתקיים ועוד לא היו ענישה וממשל, נאמר: ׳לכל אדם אמת מידה אחרת של צדק1 ↗׳. כלומר, לאדם אחד הייתה אמת מידה אחת של צדק, לשני אנשים — שתיים, ולעשרה אנשים — עשר. ככל שהאנשים התרבו, התרבו גם הדברים שכינו ׳צדק׳. כל אדם הצדיק את אמת המידה שלו ופסל את זו של האחר, ולכן פסלו זה את זה. בתוך הבית התעוררו איבה ושנאה בין אבות ובנים ואחים, בני המשפחה התפזרו ולא יכלו לחיות בהרמוניה. בני העם בעולם פגעו זה בזה במים, באש וברעלים; גם כשנותר להם כוח לא השתמשו בו כדי לעזור זה לזה בעבודה, הניחו לעודף רכושם להירקב ולא חלקו אותו זה עם זה2 ↗, והסתירו דרכים טובות ולא לימדו זה את זה. התוהו בעולם היה כתוהו של עופות וחיות.

子墨子言曰:「古者民始生,未有刑政之時,蓋其語:『人異義1 ↗。』是以一人則一義,二人則二義,十人則十義,其人茲衆,其所謂義者亦茲衆是以人是其義,以非人之義,故交相非也是以內者父子兄弟作怨惡,離散不能相和合。天下之百姓,皆以水火毒藥相虧害,至有餘力不能以相勞,腐乃餘財不以相分2 ↗,隱匿良道不以相教,天下之亂,若禽獸然。

קטע 11.2עמודי מקור: 卷三 p.47 · 卷三 p.48 · 卷三 p.49

היה ברור שהתוהו בעולם נובע מהיעדר ראש שלטוני. לכן בחרו בראוי ובמוכשר שבעולם והעמידו אותו כבן השמים. לאחר שהועמד בן השמים, ראה שאין די בכוחו, ושוב בחר מן הראויים והמוכשרים שבעולם והעמיד שלושה שרים בכירים. לאחר שהועמדו בן השמים ושלושת השרים, ראו שהעולם רחב וגדול ושאי אפשר להבין בבת אחת את הבחנות הנכון והשגוי, התועלת והנזק, של יושבי הארצות הרחוקות והנחלות השונות. לכן חילקו את העולם לרבבות מדינות והעמידו נסיכים ושליטי מדינות. לאחר שהועמדו הנסיכים ושליטי המדינות, ראו שאין די בכוחם, ושוב בחרו מן הראויים והמוכשרים שבמדינותיהם והעמידו אותם כראשי שלטון. לאחר שכל ראשי השלטון הועמדו, פרסם בן השמים הוראה לבני העם בעולם: ׳כל טוב ורע שתשמעו עליו, דווחו לממונים עליכם. כל מה שהממונה מצדיק, עליכם להצדיק; כל מה שהוא פוסל, עליכם לפסול. אם הממונה שוגה, הוכיחו והזהירו אותו; אם יש אדם טוב בין הכפופים, המליצו עליו3 ↗. מי שמתאחד עם הממונה ואינו יוצר סיעות עם הכפופים לו — זה מי שהממונה יגמול לו ושהכפופים ישבחו אותו. אבל מי ששומע על טוב ועל רע ואינו מדווח לממונה, אינו מצדיק את שהממונה מצדיק ואינו פוסל את שהוא פוסל, אינו מוכיח את הממונה על שגיאתו ואינו ממליץ על הטובים שבכפופים, אלא יוצר סיעות למטה ואינו מתאחד עם הממונה — זה מי שהממונה יעניש ושהעם יגנה׳. כך קבע השליט את הגמול ואת העונש, בבהירות רבה, בהבחנה ובנאמנות קפדנית. ראש הרובע הוא אפוא אדם בעל אנושיות4 ↗. הוא מפרסם הוראות לתושבי הרובע ואומר: ׳כל טוב ורע שתשמעו עליו, דווחו לראש המחוז שלכם. כל מה שראש המחוז מצדיק, הצדיקו; כל מה שהוא פוסל, פסלו. סלקו את דיבורכם הרע ולמדו מדיבורו הטוב של ראש המחוז; סלקו את מעשיכם הרעים ולמדו ממעשיו הטובים. כיצד ייתכן אז תוהו במחוז?׳ מה מביא סדר במחוז? ראש המחוז יודע לאחד את אמות המידה של הצדק במחוזו, ולכן שורר בו סדר. ראש המחוז הוא אדם בעל אנושיות. הוא מפרסם הוראות לתושביו ואומר: ׳כל טוב ורע שתשמעו עליו, דווחו לשליט המדינה. כל מה ששליט המדינה מצדיק, הצדיקו; כל מה שהוא פוסל, פסלו. סלקו את דיבורכם הרע ולמדו מדיבורו הטוב; סלקו את מעשיכם הרעים ולמדו ממעשיו הטובים. כיצד ייתכן אז תוהו במדינה?׳ מה מביא סדר במדינה? שליט המדינה יודע לאחד את אמות המידה של הצדק במדינתו, ולכן שורר בה סדר. שליט המדינה הוא אדם בעל אנושיות. הוא מפרסם הוראות לתושביו ואומר: ׳כל טוב ורע שתשמעו עליו, דווחו לבן השמים. כל מה שבן השמים מצדיק, הצדיקו; כל מה שהוא פוסל, פסלו. סלקו את דיבורכם הרע ולמדו מדיבורו הטוב; סלקו את מעשיכם הרעים ולמדו ממעשיו הטובים. כיצד ייתכן אז תוהו בעולם?׳ מה מביא סדר בעולם? בן השמים יודע לאחד את אמות המידה של הצדק בעולם, ולכן שורר בו סדר.

夫明虖天下之所以亂者,生於無政長。是故選天下之賢可者,立以為天子。天子立,以其力為未足,又選擇天下之賢可者,置立之以為三公。天子三公既以立,以天下為博大,遠國異土之民,是非利害之辯,不可一二而明知,故畫分萬國,立諸侯國君,諸侯國君既已立,以其力為未足,又選擇其國之賢可者,置立之以為正長。正長既已具,天子發政於天下之百姓,言曰:『聞善而不善,皆以告其上。上之所是,必皆是之,所非必皆非之,上有過則規諫之,下有善則傍薦之3 ↗。上同而不下比者,此上之所賞,而下之所譽也。意若聞善而不善,不以告其上,上之所是,弗能是,上之所非,弗能非,上有過弗規諫,下有善弗傍薦,下比不能上同者,此上之所罰,而百姓所毀也。』上以此為賞罰,甚明察以審信。是故里長者,里之仁人也4 ↗。里長發政里之百姓,言曰:『聞善而不善,必以告其鄉長。鄉長之所是,必皆是之,鄉長之所非,必皆非之。去若不善言,學鄉長之善言;去若不善行,學鄉長之善行,則鄉何說以亂哉?』察鄉之所治何也?鄉長唯能壹同鄉之義,是以鄉治也。鄉長者,鄉之仁人也。鄉長發政鄉之百姓,言曰:『聞善而不善者,必以告國君。國君之所是,必皆是之,國君之所非,必皆非之。去若不善言,學國君之善言,去若不善行,學國君之善行,則國何說以亂哉?』察國之所以治者何也?國君唯能壹同國之義,是以國治也。國君者,國之仁人也。國君發政國之百姓,言曰:『聞善而不善,必以告天子。天子之所是,皆是之,天子之所非,皆非之。去若不善言,學天子之善言;去若不善行,學天子之善行,則天下何說以亂哉?』察天下之所以治者何也?天子唯能壹同天下之義,是以天下治也。

קטע 11.3עמודי מקור: 卷三 p.49

אבל אם בני העם בעולם מתאחדים כלפי מעלה עם בן השמים ואינם מתאחדים כלפי מעלה עם השמים, עדיין לא הוסרו האסונות. רוחות הסערה וגשמי הזעף שהשמים משגרים אלינו שוב ושוב — אלה העונשים שהשמים מטילים על בני העם שאינם מתאחדים עמם״.

天下之百姓皆上同於天子,而不上同於天,則菑猶未去也。今若天飄風苦雨,溱溱而至者,此天之所以罰百姓之不上同於天者也。」

קטע 11.4עמודי מקור: 卷三 p.49

לכן החכם מוֹ אומר: ״המלכים החכמים הקדומים קבעו חמישה עונשים5 ↗ כדי להנהיג בהם את העם. הדבר דומה לחוט המארגן את פקעת המשי ולחבל הראשי של רשת הדיג: כך אוספים יחד את בני העם בעולם שאינם מתאחדים עם הממונים עליהם״.

是故子墨子言曰:「古者聖王為五刑5 ↗,請以治其民。譬若絲縷之有紀,罔罟之有綱,所連收天下之百姓不尚同其上者也。」

הערות לפרק

מגילה 3 · 卷三

12. התאחדות כלפי מעלה — ב

尚同中

קטע 12.1עמודי מקור: 卷三 p.50

החכם מוֹ אמר: ״אם נשוב מן הזמן הזה אל ימי קדם, כאשר רק החלו בני האדם להתקיים ועוד לא היו ראשי שלטון, נאמר: ׳לבני האדם בעולם אמות מידה שונות של צדק1 ↗׳. לאדם אחד הייתה אמת מידה אחת, לעשרה אנשים — עשר, ולמאה אנשים — מאה. ככל שהאנשים התרבו, התרבו גם הדברים שכינו ׳צדק׳. כל אדם הצדיק את אמת המידה שלו ופסל את זו של האחר, ולכן פסלו זה את זה. בבית נעשו אבות ובנים ואחים לאויבים; כולם חשבו על היפרדות ולא יכלו לחיות בהרמוניה. הם השאירו כוח עודף בלי לעזור זה לזה בעבודה, הסתירו דרכים טובות בלי ללמד זה את זה, והניחו לעודף רכושם להירקב ולהבאיש בלי לחלקו ביניהם2 ↗. התוהו בעולם הגיע עד למצבם של עופות וחיות: לא היו גבולות בין שליט לשר, בין עליון לתחתון ובין מבוגר לצעיר, ולא היו כללי ההתנהגות שבין אבות לבנים ובין אחים. לכן העולם היה שרוי בתוהו.

子墨子曰:「方今之時,復古之民始生,未有正長之時,蓋其語曰:『天下之人異義1 ↗。』。是以一人一義,十人十義,百人百義,其人數茲衆,其所謂義者亦茲衆。是以人是其義,而非人之義,故相交非也。內之父子兄弟作怨讎,皆有離散之心,不能相和合。至乎舍餘力不以相勞,隱匿良道不以相教,腐乃餘財不以相分2 ↗,天下之亂也,至如禽獸然,無君臣上下長幼之節,父子兄弟之禮,是以天下亂焉。

קטע 12.2עמודי מקור: 卷三 p.50 · 卷三 p.51

היה ברור שהעולם שרוי בתוהו מפני שאין לעם ראשי שלטון שיאחדו את אמות המידה של הצדק בעולם. לכן בחרו באדם ראוי וטוב, חכם ונבון, מיטיב להבחין ובעל דעת, והעמידו אותו כבן השמים כדי שיעסוק באיחוד אמות המידה של הצדק בעולם. לאחר שבן השמים הועמד, ראה שאינו יכול לאחד את אמות המידה בעולם על סמך מה שאוזניו ועיניו לבדן שומעות ורואות3 ↗. לכן בחר באנשים מובחרים, ראויים וטובים4 ↗, חכמים ונבונים, מיטיבים להבחין ובעלי דעת, העמיד אותם כשלושה שרים בכירים ושיתף אותם במלאכת האיחוד. לאחר שהועמדו בן השמים ושלושת השרים, ראו שהעולם רחב וגדול ושאי אפשר לאחד כך את יושבי ההרים, היערות והארצות הרחוקות. לכן חילקו את העולם והעמידו רבבות נסיכים ושליטי מדינות, כדי שיעסקו באיחוד אמות המידה של הצדק במדינותיהם. לאחר שהועמדו שליטי המדינות, ראו שאינם יכולים לאחד את אמות המידה במדינותיהם על סמך מה שאוזניהם ועיניהם לבדן שומעות ורואות. לכן בחרו את הראויים במדינותיהם, העמידו אותם כמצביאים וכשרים מימין ומשמאל, וכן כראשי מחוזות ורבעים, ושיתפו אותם במלאכת האיחוד במדינה. לאחר שהועמדו בן השמים, שליטי הנסיכויות וראשי העם, פרסם בן השמים הוראות ולימד: ׳כל דבר טוב שאתם שומעים ורואים, דווחו לממונה עליכם; וגם כל דבר רע שאתם שומעים ורואים, דווחו לו. את מה שהממונה מצדיק, הצדיקו גם אתם; את מה שהוא פוסל, פסלו גם אתם. כשיש אצלכם אדם טוב, המליצו עליו; כשהממונה שוגה, הוכיחו והזהירו אותו5 ↗. אחדו את אמת המידה שלכם כלפי מעלה עם הממונה, ואל תחפשו ליצור סיעות כלפי מטה. אם ייוודע הדבר לממונה, יגמול לכם; ואם ישמע על כך העם, ישבח אתכם. אבל אם תשמעו ותראו דבר טוב ולא תדווחו לממונה, או דבר רע ולא תדווחו לו; אם לא תצדיקו את מה שהוא מצדיק ולא תפסלו את מה שהוא פוסל; אם לא תמליצו על הטוב שבקרבכם ולא תוכיחו את הממונה על שגיאתו, אלא תיצרו סיעות למטה ותפסלו את הממונה — אם ייוודע לו הדבר, יעניש אתכם; ואם ישמע העם, יגנה אתכם׳. כך קבעו המלכים החכמים הקדומים את הענישה, הממשל, הגמול והשבח: בבהירות רבה, בהבחנה ובנאמנות קפדנית.

明乎民之無正長以一同天下之義,而天下亂也。是故選擇天下賢良聖知辯慧之人,立以為天子,使從事乎一同天下之義。天子既以立矣,以為唯其耳目之請3 ↗,不能獨一同天下之義,是故選擇天下贊閱賢良4 ↗聖知辯慧之人,置以為三公,與從事乎一同天下之義。天子三公既已立矣,以為天下博大,山林遠土之民,不可得而一也,是故靡分天下,設以為萬諸侯國君,使從事乎一同其國之義。國君既已立矣,又以為唯其耳目之請,不能一同其國之義,是故擇其國之賢者,置以為左右將軍大夫,以遠至乎鄉里之長與從事乎一同其國之義。天子諸侯之君,民之正長,既已定矣,天子為發政施教曰:『凡聞見善者,必以告其上,聞見不善者,亦必以告其上。上之所是,必亦是之,上之所非,必亦非之,己有善傍薦之,上有過規諫之5 ↗。尚同義其上,而毋有下比之心,上得則賞之,萬民聞則譽之。意若聞見善,不以告其上,聞見不善,亦不以告其上,上之所是不能是,上之所非不能非,己有善不能傍薦之,上有過不能規諫之,下比而非其上者,上得則誅罰之,萬民聞則非毀之。』故古者聖王之為刑政賞譽也,甚明察以審信。

קטע 12.3עמודי מקור: 卷三 p.51

משום כך ביקשו כל בני האדם בעולם לזכות בגמולם ובשבחם של הממונים, ויראו מגינוים ומעונשם. ראש הרובע מילא אפוא את הוראת בן השמים ואיחד את אמות המידה של הצדק ברובעו. לאחר שאיחד אותן, הנהיג את כל תושבי הרובע להתאחד כלפי מעלה עם ראש המחוז ואמר: ׳כל תושבי הרובע יתאחדו כלפי מעלה עם ראש המחוז ולא יעזו ליצור סיעות כלפי מטה. את מה שראש המחוז מצדיק, הצדיקו גם אתם; את מה שהוא פוסל, פסלו גם אתם. סלקו את דיבורכם הרע ולמדו מדיבורו הטוב; סלקו את מעשיכם הרעים ולמדו ממעשיו הטובים. ראש המחוז הוא אכן הראוי שבמחוז; אם כל יושבי המחוז יראו בו דגם, כיצד ייתכן שלא יהיה סדר במחוז?׳ בזכות מה הצליח ראש המחוז להשליט סדר במחוזו? יכולתו לאחד את אמות המידה של הצדק במחוזו, ורק היא. לכן היה במחוז סדר.

是以舉天下之人,皆欲得上之賞譽,而畏上之毀罰。是故里長順天子政,而一同其里之義。里長既同其里之義,率其里之萬民,以尚同乎鄉長,曰:『凡里之萬民,皆尚同乎鄉長,而不敢下比。鄉長之所是,必亦是之,鄉長之所非,必亦非之。去而不善言,學鄉長之善言;去而不善行,學鄉長之善行。鄉長固鄉之賢者也,舉鄉人以法鄉長,夫鄉何說而不治哉?』察鄉長之所以治鄉者何故之以也?曰唯以其能一同其鄉之義,是以鄉治。

קטע 12.4עמודי מקור: 卷三 p.51 · 卷三 p.52

ראש המחוז הנהיג את מחוזו, ולאחר שהיה בו סדר, הנהיג את כל תושביו להתאחד כלפי מעלה עם שליט המדינה ואמר: ׳כל תושבי המחוז יתאחדו כלפי מעלה עם שליט המדינה ולא יעזו ליצור סיעות כלפי מטה. את מה ששליט המדינה מצדיק, הצדיקו גם אתם; את מה שהוא פוסל, פסלו גם אתם. סלקו את דיבורכם הרע ולמדו מדיבורו הטוב; סלקו את מעשיכם הרעים ולמדו ממעשיו הטובים. שליט המדינה הוא אכן הראוי שבמדינה; אם כל יושבי המדינה יראו בו דגם, כיצד ייתכן שלא יהיה סדר במדינה?׳ בזכות מה הצליח שליט המדינה להנהיגה ולהשליט בה סדר? יכולתו לאחד את אמות המידה של הצדק במדינתו, ורק היא. לכן היה במדינה סדר.

鄉長治其鄉,而鄉既已治矣,有率其鄉萬民,以尚同乎國君,曰:『凡鄉之萬民,皆上同乎國君,而不敢下比。國君之所是,必亦是之,國君之所非,必亦非之。去而不善言,學國君之善言;去而不善行,學國君之善行。國君固國之賢者也,舉國人以法國君,夫國何說而不治哉?』察國君之所以治國,而國治者,何故之以也?曰唯以其能一同其國之義,是以國治。

קטע 12.5עמודי מקור: 卷三 p.52

שליט המדינה הנהיג את מדינתו, ולאחר שהיה בה סדר, הנהיג את כל תושביה להתאחד כלפי מעלה עם בן השמים ואמר: ׳כל תושבי המדינה יתאחדו כלפי מעלה עם בן השמים ולא יעזו ליצור סיעות כלפי מטה. את מה שבן השמים מצדיק, הצדיקו גם אתם; את מה שהוא פוסל, פסלו גם אתם. סלקו את דיבורכם הרע ולמדו מדיבורו הטוב; סלקו את מעשיכם הרעים ולמדו ממעשיו הטובים. בן השמים הוא אכן אדם בעל אנושיות; אם כל יושבי העולם יראו בו דגם, כיצד ייתכן שלא יהיה סדר בעולם?׳ בזכות מה הצליח בן השמים להשליט סדר בעולם? יכולתו לאחד את אמות המידה של הצדק בעולם, ורק היא. לכן היה בעולם סדר.

國君治其國,而國既已治矣,有率其國之萬民,以尚同乎天子,曰:『凡國之萬民上同乎天子,而不敢下比。天子之所是,必亦是之,天子之所非,必亦非之。去而不善言,學天子之善言;去而不善行,學天子之善行。天子者,固天下之仁人也,舉天下之萬民以法天子,夫天下何說而不治哉?』察天子之所以治天下者,何故之以也?曰唯以其能一同天下之義,是以天下治。

קטע 12.6עמודי מקור: 卷三 p.52 · 卷三 p.53

אבל אם כבר מתאחדים עם בן השמים ועדיין אינם מתאחדים כלפי מעלה עם השמים, אסונות השמים עדיין לא ייפסקו. כשהשמים מורידים קור וחום שלא במידה, שלג, כפור, גשם וטל שלא בזמנם, חמשת מיני הדגן אינם מבשילים, ששת מיני בהמות הבית אינם מתפתחים כראוי, מחלות ומגפות, סערות וגשמי זעף באים בזה אחר זה — אלה עונשי השמים, שנועדו להעניש את בני האדם שלמטה שאינם מתאחדים עמם. לכן המלכים החכמים הקדומים הבינו מה השמים והרוחות רוצים, ונמנעו ממה שהשמים והרוחות שונאים, כדי לבקש להביא נזק לעולם6 ↗. לפיכך הנהיגו את בני העם בעולם להיטהר בצום, ברחיצה ובחפיפה, והכינו בטהרה יין, משקה מתוק ומנחות דגן כדי להקריב לשמים ולרוחות. כששירתו את הרוחות והאלוהויות, לא העזו להכין יין, משקה ומנחות שאינם נקיים וטהורים; לא העזו להקריב בעלי חיים שאינם דשנים ומפוטמים; לא העזו להביא לוחות ירקן, דיסקיות ירקן, מתנות ואריגי משי החורגים מן המידות שנקבעו; ולא העזו להחמיץ את זמני הקרבת האביב והסתיו. במשפט לא העזו לסטות מן הצדק, בחלוקת רכוש לא העזו לסטות מן השוויון, ובחיי היום־יום לא העזו להתרשל. כך נהגו כראשי שלטון. לכן השמים והרוחות למעלה נטו חסד רב לשלטונם, ובני העם למטה מצאו בו נוחות ותועלת. אם מתאמצים לעשות את מה שהשמים והרוחות מחשיבים ומוקירים, אפשר לזכות בברכתם; ואם מתאמצים לעשות את מה שמועיל לבני העם ומיטיב עמם, אפשר לזכות בקרבתם. מפני שכך הנהיגו, עצותיהם הועילו, מעשיהם הצליחו, הגנתם בבית הייתה איתנה ובמסעות הענישה שלהם בחוץ ניצחו. מה הסיבה לכך? הם העמידו את ממשלם על ההתאחדות כלפי מעלה. כך היה ממשלם של המלכים החכמים הקדומים״.

夫既尚同乎天子,而未上同乎天者,則天菑將猶未止也。故當若天降寒熱不節,雪霜雨露不時,五穀不孰,六畜不遂,疾菑戾疫、飄風苦雨,薦臻而至者,此天之降罰也,將以罰下人之不尚同乎天者也。故古者聖王,明天鬼之所欲,而避天鬼之所憎,以求興天下之害6 ↗。是以率天下之萬民,齊戒沐浴,潔為酒醴粢盛,以祭祀天鬼。其事鬼神也,酒醴粢盛不敢不蠲潔,犧牲不敢不腯肥,珪璧幣帛不敢不中度量,春秋祭祀不敢失時幾,聽獄不敢不中,分財不敢不均,居處不敢怠慢。曰其為正長若此,是故上者天鬼有厚乎其為政長也,下者萬民有便利乎其為政長也。天鬼之所深厚而能彊從事焉,則天鬼之福可得也。萬民之所便利而能彊從事焉,則萬民之親可得也。其為政若此,是以謀事得,舉事成,入守固,出誅勝者,何故之以也?曰唯以尚同為政者也。故古者聖王之為政若此。」

קטע 12.7עמודי מקור: 卷三 p.53 · 卷三 p.54

כיום אומרים בני האדם בעולם: ״גם בזמננו לא נעלמו ראשי השלטון מן העולם. מדוע אפוא העולם שרוי בתוהו?״ החכם מוֹ אמר: ״דרך העמדת ראשי השלטון כיום שונה ביסודה מן הדרך הקדומה. הדבר דומה לשימוש של הַמְּיָאוֹ בחמשת העונשים. בעבר קבעו המלכים החכמים חמישה עונשים כדי להשליט סדר בעולם; כשהגיעו הַמְּיָאוֹ וקבעו את חמשת העונשים, הביאו תוהו לעולם. וכי העונשים עצמם אינם טובים? השימוש בהם הוא שאינו טוב. לכן נאמר בְּעָנְשֵׁי לוּ שבספרי המלכים הקדומים: ׳בני הַמְּיָאוֹ7 ↗ לא השתמשו בשיקול ובהכרעה בענישה; הם עשו חמישה עונשים ממיתים וקראו להם חוק8 ↗׳. הדברים אומרים שמי שמשתמש היטב בעונשים משליט סדר בעם, ומי שאינו משתמש בהם היטב הופך אותם לחמש דרכי הריגה. וכי העונשים אינם טובים? השימוש בהם הוא שאינו טוב, ולכן נעשו חמש דרכי הריגה. וכך נאמר גם בְּהוֹרָאַת שׁוּ לִינְג שבספרי המלכים הקדומים: ׳מן הפה יוצאים יחסי ידידות וגם מלחמה9 ↗׳. הדברים אומרים שהמשתמש היטב בפיו מוציא דברי ידידות, והמשתמש בו שלא כראוי גורם להלשנה, לפגיעה, לפשיטות ולמלחמה. וכי הפה אינו טוב? השימוש בו הוא שאינו טוב, ולכן נעשה כלי להלשנה, לפגיעה, לפשיטות ולמלחמה.

今天下之人曰:「方今之時,天下之正長猶未廢乎天下也,而天下之所以亂者,何故之以也?」子墨子曰:「方今之時之以正長,則本與古者異矣,譬之若有苗之以五刑然7 ↗。昔者聖王制為五刑,以治天下,逮至有苗之制五刑,以亂天下。則此豈刑不善哉?用刑則不善也。是以先王之書呂刑之道曰:『苗民否用練折則刑,唯作五殺之刑,曰法8 ↗。』則此言善用刑者以治民,不善用刑者以為五殺,則此豈刑不善哉?用刑則不善。故遂以為五殺。是以先王之書術令之道曰:『唯口出好興戎9 ↗。』則此言善用口者出好,不善用口者以為讒賊寇戎。則此豈口不善哉?用口則不善也,故遂以為讒賊寇戎。

קטע 12.8עמודי מקור: 卷三 p.54 · 卷三 p.55 · 卷三 p.56

בעבר הועמדו ראשי השלטון כדי להנהיג את העם. הדבר דומה לחוט המארגן את פקעת המשי ולחבל הראשי של רשת הדיג: כדי להשליט מרות על הפרועים והאלימים שבעולם ולאחד את אמות המידה של הצדק. לכן נאמר בִּשְׁיָאנְג נְיֵין שבספרי המלכים הקדומים: ׳כשייסדו מדינות והקימו ערי בירה, העמידו שליטים, מלכים, מושלים ודוכסים, לא כדי שיחיו בהפרזה; והעמידו שרים וראשי ציבור10 ↗, לא כדי שיחיו בבטלה, אלא כדי שיבחינו וינהלו את אשר בין השמים בשוויון׳. הדברים אומרים שהאל העליון והרוחות הקימו בעבר מדינות ובירות והעמידו ראשי שלטון לא כדי להגביה את דרגותיהם, להגדיל את שכרם ולהושיבם בעושר, בכבוד ובבטלה, אלא כדי שיעוררו תועלת לעם כולו ויסירו ממנו נזק, יעשירו וירוממו את העניים והמעוטים11 ↗, יביאו ביטחון למי שבסכנה וסדר למי שבתוהו. כך עשו המלכים החכמים הקדומים. אבל המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל של היום נוהגים בענישה ובממשל להפך: הם עושים את השלטון אמצעי לחנפנות ולהתרצות, מעדיפים אבות, אחים ומכרים ותיקים, מקרבים אותם ומעמידים אותם כראשי שלטון. העם יודע שהממונים אינם מעמידים ראשי שלטון כדי להנהיגו בצדק. לכן הכול יוצרים סיעות, מסתירים זה את מעשיו של זה ואינם מוכנים להתאחד עם הממונה עליהם. כך אין לעליון ולתחתון אמת מידה אחת של צדק. ואם אין להם אמת מידה אחת, אין די בגמול ובשבח כדי לעודד טוב, ואין די בעונשים כדי להרתיע אלימות. כיצד יודעים זאת? נניח שהשליט מתייצב לנהל מדינה ולהיות ראש העם, ואומר: ׳האיש הזה ראוי לגמול; אגמול לו׳. אם אין לעליון ולתחתון אמת מידה אחת של צדק, האדם שהשליט גומל לו הוא דווקא מי שההמון מגנה. והאיש הרי חי בתוך ההמון וסופג את גינויו; גם אם יזכה בגמול מן השליט, לא יהיה בכך די לעודדו! נניח שהשליט מתייצב לנהל מדינה ולהיות ראש העם, ואומר: ׳האיש הזה ראוי לעונש; אעניש אותו׳. אם אין לעליון ולתחתון אמת מידה אחת, האדם שהשליט מעניש הוא דווקא מי שההמון משבח. והאיש הרי חי בתוך ההמון וזוכה לשבחו; גם אם יקבל עונש מן השליט, לא יהיה בכך די להרתיעו! אם מתייצבים לנהל מדינה ולהיות ראש העם, אך הגמול והשבח אינם מעודדים טוב והעונשים אינם מרתיעים אלימות, האין זה בדיוק המצב שתיארתי תחילה — ׳כאשר רק החלו בני האדם להתקיים ועוד לא היו ראשי שלטון׳? אם מצבם של בני האדם עם ראשי השלטון זהה למצבם בלעדיהם, אין זו דרך להנהיג את העם ולאחד את הציבור. המלכים החכמים הקדומים הקפידו אפוא על ההתאחדות כלפי מעלה בהעמדת ראשי שלטון, ולכן מצבם האמיתי של העליונים היה ידוע לתחתונים, ולהפך. כשהיו למעלה עניינים נסתרים או תועלות שנזנחו, יכלו הכפופים לגלותם ולהביא תועלת באמצעותם; כשהצטברו למטה איבה ונזק, יכלו הממונים לגלותם ולהסירם. כך, גם כשאדם עשה טוב ממרחק עשרות מיליוני לִי12 ↗, עוד לפני שכל בני ביתו ידעו וכל שכניו שמעו, בן השמים יכול היה לגלות זאת ולגמול לו. וכשאדם עשה רע ממרחק עשרות מיליוני לִי, עוד לפני שכל בני ביתו ידעו וכל שכניו שמעו, בן השמים יכול היה לגלות זאת ולהענישו. משום כך פחדו כל בני האדם בעולם, רעדו וחרדו, ולא העזו להיות פרועים ואלימים. הם אמרו: ׳ראייתו ושמיעתו של בן השמים הן כוחות אלוהיים׳. המלכים הקדומים אמרו: ׳אין כאן כוח אלוהי; הוא יודע להיעזר באוזניהם ובעיניהם של אחרים כדי לשמוע ולראות, בפיותיהם כדי לדבר, בלבבותיהם כדי לחשוב ובזרועותיהם וברגליהם כדי לפעול׳. כשאנשים רבים עוזרים לו לראות ולשמוע, מגיעות הידיעות למרחוק; כשאנשים רבים עוזרים לו לדבר, דבריו הטובים מקיפים ומנחים מרחב רב; כשאנשים רבים עוזרים לו לחשוב, העצות והתוכניות מושגות במהירות; וכשאנשים רבים עוזרים לו לפעול, המלאכה מצליחה במהירות.

故古者之置正長也,將以治民也,譬之若絲縷之有紀,而罔罟之有綱也,將以運役天下淫暴,而一同其義也。是以先王之書,相年之道曰:『夫建國設都,乃作後王君公,否用泰也,輕大夫師長10 ↗,否用佚也,維辯使治天均。』則此語古者上帝鬼神之建設國都,立正長也,非高其爵,厚其祿,富貴佚而錯之也,將以為萬民興利除害,富貴貧寡11 ↗,安危治亂也。故古者聖王之為若此。今王公大人之為刑政則反此。政以為便譬,宗於父兄故舊,以為左右,置以為正長。民知上置正長之非正以治民也,是以皆比周隱匿,而莫肯尚同其上。是故上下不同義。若苟上下不同義,賞譽不足以勸善,而刑罰不足以沮暴。何以知其然也?曰上唯毋立而為政乎國家,為民正長,曰:『人可賞,吾將賞之。』若苟上下不同義,上之所賞,則衆之所非,曰人衆與處,於衆得非。則是雖使得上之賞,未足以勸乎!上唯毋立而為政乎國家,為民正長,曰:『人可罰,吾將罰之。』若苟上下不同義,上之所罰,則衆之所譽,曰人衆與處,於衆得譽。則是雖使得上之罰,未足以沮乎!若立而為政乎國家,為民正長,賞譽不足以勸善,而刑罰不沮暴,則是不與鄉吾本言民『始生未有正長之時』同乎!若有正長與無正長之時同,則此非所以治民一衆之道。故古者聖王唯而審以尚同,以為正長,是故上下情請為通。上有隱事遺利,下得而利之;下有蓄怨積害,上得而除之。是以數千萬里之外12 ↗,有為善者,其室人未遍知,鄉里未遍聞,天子得而賞之。數千萬里之外,有為不善者,其室人未遍知,鄉里未遍聞,天子得而罰之。是以舉天下之人皆恐懼振動惕慄,不敢為淫暴,曰:『天子之視聽也神。』先王之言曰:『非神也,夫唯能使人之耳目助己視聽,使人之吻助己言談,使人之心助己思慮,使人之股肱助己動作。』助之視聽者衆,則其所聞見者遠矣;助之言談者衆,則其德音之所撫循者博矣;助之思慮者衆,則其談謀度速得矣;助之動作者衆,即其舉事速成矣。

קטע 12.9עמודי מקור: 卷三 p.56 · 卷三 p.57

החכמים הקדומים הוציאו אפוא את מפעליהם אל הפועל, השלימו את מלאכתם והותירו שם לדורות הבאים מסיבה אחת בלבד: הם ידעו להעמיד את הממשל על ההתאחדות כלפי מעלה. לכן נאמר בְּשִׁבְחֵי ג׳וֹאוּ שבספרי המלכים הקדומים: ׳בָּאוּ לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ הַהוּא, וּבִקְשׁוּ אֶת סִדְרוֹ הַמֵּאִיר13 ↗׳. הדברים אומרים ששליטי המדינות והנסיכים הקדומים באו באביב ובסתיו לחצר בן השמים לביקור ולהוקרה, קיבלו את הוראתו המחמירה ושבו להנהיג את מדינותיהם. בכל מקום שהוראות הממשל הגיעו אליו, לא העז איש שלא להישמע. אז, מעיקרו של דבר, לא העז איש לשבש את הוראת בן השמים. בַּשִּׁירָה נאמר: ׳סוּסַי לְבָנִים וְרַעֲמָתָם שְׁחוֹרָה, שֵׁשׁ הַמּוֹשְׁכוֹת רַכּוֹת וּגְמִישׁוֹת; אָרוּץ וְאֶדְהַר, וּבְכָל מָקוֹם אֲבַקֵּשׁ עֵצָה וְאֶשְׁקֹל׳. ועוד נאמר: ׳סוּסַי מְנֻמָּרִים, שֵׁשׁ הַמּוֹשְׁכוֹת כְּמֶשִׁי; אָרוּץ וְאֶדְהַר, וּבְכָל מָקוֹם אֲבַקֵּשׁ עֵצָה וַאֲתַכְנֵן14 ↗׳. זו משמעות הדבר. כששליטי המדינות והנסיכים הקדומים שמעו וראו טוב או רע, מיהרו במרכבותיהם לדווח לבן השמים. לכן הותאם הגמול לראויים והעונש לאלימים; חפים מפשע לא הומתו, ואשמים לא חמקו. זהו הישג ההתאחדות כלפי מעלה״.

故古者聖人之所以濟事成功,垂名於後世者,無他故異物焉,曰唯能以尚同為政者也。是以先王之書周頌之道之曰:『載來見彼王,聿求厥章13 ↗。』則此語古者國君諸侯之以春秋來朝聘天子之廷,受天子之嚴教,退而治國,政之所加,莫敢不賓。當此之時,本無有敢紛天子之教者。詩曰:『我馬維駱,六轡沃若,載馳載驅,周爰咨度。』又曰:『我馬維騏,六轡若絲,載馳載驅,周爰咨謀14 ↗。』即此語也。古者國君諸侯之聞見善與不善也,皆馳驅以告天子,是以賞當賢,罰當暴,不殺不辜,不失有罪,則此尚同之功也。」

קטע 12.10עמודי מקור: 卷三 p.57

לכן החכם מוֹ אמר: ״אם המלכים, הנסיכים, גדולי הממשל ואנשי המעלה בעולם מבקשים כיום להעשיר את מדינותיהם, להרבות את אוכלוסייתם, להסדיר את הענישה והממשל ולייצב את מזבחות המדינה, אין הם יכולים שלא לבחון את ההתאחדות כלפי מעלה. זהו היסוד.״

是故子墨子曰:「今天下之王公大人士君子,請將欲富其國家,衆其人民,治其刑政,定其社稷,當若尚同之不可不察,此之本也。」

הערות לפרק

מגילה 3 · 卷三

13. התאחדות כלפי מעלה — ג

尚同下

קטע 13.1עמודי מקור: 卷三 p.57 · 卷三 p.58

החכם מוֹ אמר: ״הנבון פועל כך: הוא בוחן מה מביא סדר למדינה ולאוכלוסייה ועושה זאת; הוא בוחן מה מביא תוהו למדינה ולאוכלוסייה ונמנע מכך. ומהו הדבר שמביא סדר למדינה ולאוכלוסייה? כשהממונים מנהיגים ויודעים את מצבם האמיתי של הכפופים, שורר סדר; כשאינם יודעים אותו, שורר תוהו. כיצד יודעים שכך הדבר? אם הממונים המנהיגים יודעים את מצבם האמיתי של הכפופים, הרי הם מבינים את הטוב ואת הרע שבעם. אם הם מבינים את הטוב ואת הרע שבעם, יוכלו למצוא את הטובים ולגמול להם, ולמצוא את האלימים ולהעניש אותם. כשהטובים מקבלים גמול והאלימים נענשים, בהכרח שורר סדר במדינה. אם הממונים אינם יודעים את מצבם האמיתי של הכפופים, הם אינם מבינים את הטוב ואת הרע שבעם. ואם אינם מבחינים ביניהם, אינם מוצאים את הטובים כדי לגמול להם ואינם מוצאים את האלימים כדי להעניש אותם. כשאין גומלים לטובים ואין מענישים את האלימים, ממשל כזה מביא בהכרח תוהו למדינה ולציבור. לכן אי אפשר שלא לבחון את שאלת הגמול ואת אי־ידיעת מצבם האמיתי של הכפופים1 ↗״.

子墨子言曰:「知者之事,必計國家百姓所以治者而為之,必計國家百姓之所以亂者而辟之。然計國家百姓之所以治者何也?上之為政,得下之情則治,不得下之情則亂。何以知其然也?上之為政,得下之情,則是明於民之善非也。若苟明於民之善非也,則得善人而賞之,得暴人而罰之也。善人賞而暴人罰,則國必治。上之為政也,不得下之情,則是不明於民之善非也。若苟不明於民之善非,則是不得善人而賞之,不得暴人而罰之。善人不賞而暴人不罰,為政若此,國衆必亂。故賞不得下之情,而不可不察者也1 ↗。」

קטע 13.2עמודי מקור: 卷三 p.58 · 卷三 p.59

וכיצד אפשר לדעת את מצבם האמיתי של הכפופים? החכם מוֹ אמר: ״אפשר לעשות זאת רק כשמעמידים את הממשל על התאחדות כלפי מעלה ועל אמת מידה אחת של צדק. כיצד יודעים שאפשר להנהיג כך את העולם? מדוע שלא נבחן בקפידה את תורות הממשל המתוקן של הקדמונים? בימי קדם, כשהשמים הביאו לראשונה את בני האדם לעולם, עוד לא היו ראשי שלטון; בני העם נהגו כל אחד לעצמו2 ↗. אם כל אדם נוהג לעצמו, הרי לאדם אחד אמת מידה אחת של צדק, לעשרה — עשר, למאה — מאה ולאלף — אלף; וכשהאנשים רבים מספור, גם אמות המידה שהם מכנים צדק רבות מספור. כל אחד הצדיק את אמת המידה שלו ופסל את זו של האחר, ולכן בסכסוך חמור התפתחה קטטה ובסכסוך קל התפתחה מריבה. משום כך ביקשו בני העולם לאחד את אמת המידה של הצדק בעולם, בחרו בראוי והעמידו אותו כבן השמים. בן השמים ראה שאין די בדעתו ובכוחו להנהיג לבדו את העולם; לכן בחר את הבאים אחריו והעמיד שלושה שרים בכירים. גם שלושת השרים ראו שאין די בדעתם ובכוחם כדי לסייע לבדם לבן השמים; לכן חולקו המדינות והועמדו נסיכים. הנסיכים ראו שאין די בדעתם ובכוחם כדי להנהיג לבדם את כל אשר בתוך גבולותיהם; לכן בחרו את הבאים אחריהם והעמידו ראשי שרים. גם ראשי השרים ראו שאין די בדעתם ובכוחם כדי לסייע לבדם לשליטם; לכן בחרו את הבאים אחריהם והעמידו ראשי מחוזות וראשי בתי אצולה3 ↗. בן השמים הקדום העמיד אפוא שלושה שרים בכירים, נסיכים, ראשי שרים, ראשי מחוזות וראשי בתי אצולה לא כדי להעניק להם עושר, כבוד, פנאי ובטלה, אלא כדי שיסייעו בהסדרת הענישה והממשל ובתיקון התוהו. לכן כשייסדו מדינות והקימו ערי בירה, העמידו שליטים, מלכים, מושלים ודוכסים והעמידו לצדם שרים, אנשי מעלה וראשי ציבור — לא כדי להנעים את חייהם, אלא כדי שיבחינו ויסייעו בהנהגת הסדר המאיר של השמים.

然計得下之情將柰何可?故子墨子曰:「唯能以尚同一義為政,然後可矣。何以知尚同一義之可而為政於天下也?然胡不審稽古之治為政之說乎。古者,天之始生民,未有正長也,百姓為人2 ↗。若苟百姓為人,是一人一義,十人十義,百人百義,千人千義,逮至人之衆不可勝計也,則其所謂義者,亦不可勝計。此皆是其義,而非人之義,是以厚者有鬥,而薄者有爭。是故天下之欲同一天下之義也,是故選擇賢者,立為天子。天子以其知力為未足獨治天下,是以選擇其次立為三公。三公又以其知力為未足獨左右天子也,是以分國建諸侯。諸侯又以其知力為未足獨治其四境之內也,是以選擇其次立為卿之宰。卿之宰又以其知力為未足獨左右其君也,是以選擇其次立而為鄉長家君3 ↗。是故古者天子之立三公、諸侯、卿之宰、鄉長家君,非特富貴遊佚而擇之也,將使助治亂刑政也。故古者建國設都,乃立後王君公,奉以卿士師長,此非欲用說也,唯辯而使助治天明也。

קטע 13.3עמודי מקור: 卷三 p.59

כיום, כשהממונה אינו יכול להנהיג את הכפופים והכפוף אינו יכול לשרת את הממונה, העליונים והתחתונים פוגעים אלה באלה. מדוע? מפני שאין להם אמת מידה אחת של צדק. כשאמות המידה שונות, נוצרות סיעות. השליט סבור שאדם מסוים טוב ומבקש לגמול לו; אבל גם אם האיש יקבל את גמול השליט, הוא יצטרך להתמודד עם גינוי העם4 ↗. משום כך עושי הטוב בהכרח לא יתעודדו גם כשהם רואים שיש גמול. השליט סבור שאדם מסוים אלים ומבקש להענישו; אבל גם אם האיש יקבל את עונש השליט, הוא יזכה לשבח העם. משום כך האלימים בהכרח לא יירתעו גם כשהם רואים שיש עונש. כשבוחנים את הדבר, אין די בגמול ובשבח של השליט כדי לעודד טוב, ואין די בגינויו ובעונשו כדי להרתיע אלימות. מדוע? מפני שאין להם אמת מידה אחת של צדק״.

今此何為人上而不能治其下,為人下而不能事其上,則是上下相賊也,何故以然?則義不同也。若苟義不同者有黨,上以若人為善,將賞之,若人唯使得上之賞,而辟百姓之毀4 ↗,是以為善者,必未可使勸,見有賞也。上以若人為暴,將罰之,若人唯使得上之罰,而懷百姓之譽,是以為暴者,必未可使沮,見有罰也。故計上之賞譽,不足以勸善,計其毀罰,不足以沮暴。此何故以然?則義不同也。」

קטע 13.4עמודי מקור: 卷三 p.59 · 卷三 p.60

ואיך אפשר לאחד את אמת המידה של הצדק בעולם? החכם מוֹ אמר: ״מדוע שלא ננסה תחילה להורות לראש בית אצולה להחיל זאת בביתו5 ↗? יפרסם חוקים וצווים לבני ביתו ויאמר: ׳אם תראו מי שאוהב את הבית ומועיל לו, דווחו; אם תראו מי ששונא את הבית ופוגע בו, דווחו גם כן. מי שרואה אדם אוהב ומועיל לבית ומדווח עליו, הרי הוא כאדם האוהב ומועיל לבית בעצמו: אם ייוודע הדבר לממונה, יגמול לו; ואם ישמע הציבור, ישבח אותו. מי שרואה אדם שונא ופוגע בבית ואינו מדווח עליו, הרי הוא כאדם השונא ופוגע בבית בעצמו: אם ייוודע הדבר לממונה, יעניש אותו; ואם ישמע הציבור, יגנה אותו׳. כך ירצו כל בני הבית לזכות בגמול ובשבח של הממונה עליהם ולהימנע מגינויו ומעונשו. לכן ידווחו על הטוב וידווחו על הרע; ראש הבית ימצא את הטובים ויגמול להם, ימצא את האלימים ויעניש אותם. כשהטובים מקבלים גמול והאלימים נענשים, בהכרח ישרור סדר בבית. ומה מביא סדר בבית הזה? העמדת הממשל על התאחדות כלפי מעלה ועל אמת מידה אחת של צדק, ורק היא.

然則欲同一天下之義,將柰何可?故子墨子言曰:「然胡不賞使家君試用家君5 ↗,發憲布令其家,曰:『若見愛利家者,必以告,若見惡賊家者,亦必以告。若見愛利家以告,亦猶愛利家者也,上得且賞之,衆聞則譽之,若見惡賊家不以告,亦猶惡賊家者也,上得且罰之,衆聞則非之。』是以遍若家之人,皆欲得其長上之賞譽,辟其毀罰。是以善言之,不善言之,家君得善人而賞之,得暴人而罰之。善人之賞,而暴人之罰,則家必治矣。然計若家之所以治者何也?唯以尚同一義為政故也。

קטע 13.5עמודי מקור: 卷三 p.60

לאחר שהבית בא על תיקונו, האם מוצתה דרך הנהגת המדינה? עדיין לא. במדינה בתי אצולה רבים, וכל בית מצדיק את עצמו ופוסל את הבתים האחרים. לכן בסכסוך חמור מתפתח תוהו ובסכסוך קל מתפתחת מריבה. משום כך יש להורות לראשי הבתים לרכז את אמות המידה של בתיהם ולהתאחד כלפי מעלה עם שליט המדינה. גם שליט המדינה יפרסם חוקים וצווים לתושבי מדינתו ויאמר: ׳אם תראו מי שאוהב את המדינה ומועיל לה, דווחו; אם תראו מי ששונא את המדינה ופוגע בה, דווחו גם כן. מי שרואה אדם אוהב ומועיל למדינה ומדווח עליו, הרי הוא כאדם האוהב ומועיל לה בעצמו: אם ייוודע הדבר לממונה, יגמול לו; ואם ישמע הציבור, ישבח אותו. מי שרואה אדם שונא ופוגע במדינה ואינו מדווח עליו, הרי הוא כאדם השונא ופוגע בה בעצמו: אם ייוודע הדבר לממונה, יעניש אותו; ואם ישמע הציבור, יגנה אותו׳. כך ירצו כל תושבי המדינה לזכות בגמול ובשבח של הממונה עליהם ולהימנע מגינויו ומעונשו. לכן ידווחו על הטוב שהם רואים ועל הרע שהם רואים; שליט המדינה ימצא את הטובים ויגמול להם, ימצא את האלימים ויעניש אותם. כשהטובים מקבלים גמול והאלימים נענשים, בהכרח ישרור סדר במדינה. ומה מביא סדר במדינה הזאת? היכולת להעמיד את הממשל על התאחדות כלפי מעלה ועל אמת מידה אחת של צדק, ורק היא.

家既已治,國之道盡此已邪?則未也。國之為家數也甚多,此皆是其家,而非人之家,是以厚者有亂,而薄者有爭,故又使家君總其家之義,以尚同於國君。國君亦為發憲布令於國之衆,曰:『若見愛利國者,必以告,若見惡賊國者,亦必以告。若見愛利國以告者,亦猶愛利國者也,上得且賞之,衆聞則譽之,若見惡賊國不以告者,亦猶惡賊國者也,上得且罰之,衆聞則非之。』是以遍若國之人,皆欲得其長上之賞譽,避其毀罰。是以民見善者言之,見不善者言之,國君得善人而賞之,得暴人而罰之。善人賞而暴人罰,則國必治矣。然計若國之所以治者何也?唯能以尚同一義為政故也。

קטע 13.6עמודי מקור: 卷三 p.60 · 卷三 p.61

לאחר שהמדינה באה על תיקונה, האם מוצתה דרך הנהגת העולם? עדיין לא. בעולם מדינות רבות, וכל אחת מצדיקה את עצמה ופוסלת את המדינות האחרות. לכן בסכסוך חמור מתפתחת מלחמה ובסכסוך קל מתפתחת מריבה. משום כך יש להורות לשליטי המדינות לברור את אמות המידה של מדינותיהם ולהתאחד כלפי מעלה עם בן השמים. גם בן השמים יפרסם חוקים וצווים ליושבי העולם ויאמר: ׳אם תראו מי שאוהב את העולם ומועיל לו, דווחו; אם תראו מי ששונא את העולם ופוגע בו, דווחו גם כן. מי שרואה אדם אוהב ומועיל לעולם ומדווח עליו, הרי הוא כאדם האוהב ומועיל לו בעצמו: אם ייוודע הדבר לממונה, יגמול לו; ואם ישמע הציבור, ישבח אותו. מי שרואה אדם שונא ופוגע בעולם ואינו מדווח עליו, הרי הוא כאדם השונא ופוגע בו בעצמו: אם ייוודע הדבר לממונה, יעניש אותו; ואם ישמע הציבור, יגנה אותו׳. כך ירצו כל יושבי העולם לזכות בגמול ובשבח של הממונה עליהם ולהימנע מגינויו ומעונשו. לכן ידווחו על הטוב ועל הרע שהם רואים; בן השמים ימצא את הטובים ויגמול להם, ימצא את האלימים ויעניש אותם. כשהטובים מקבלים גמול והאלימים נענשים, בהכרח ישרור סדר בעולם. ומה מביא סדר בעולם? העמדת הממשל על התאחדות כלפי מעלה ועל אמת מידה אחת של צדק, ורק היא.

國既已治矣,天下之道盡此已邪?則未也。天下之為國數也甚多,此皆是其國,而非人之國,是以厚者有戰,而薄者有爭。故又使國君選其國之義,以尚同於天子。天子亦為發憲布令於天下之衆,曰:『若見愛利天下者,必以告,若見惡賊天下者,亦以告。若見愛利天下以告者,亦猶愛利天下者也,上得則賞之,衆聞則譽之。若見惡賊天下不以告者,亦猶惡賊天下者也,上得且罰之,衆聞則非之。』是以遍天下之人,皆欲得其長上之賞譽,避其毀罰,是以見善不善者告之。天子得善人而賞之,得暴人而罰之,善人賞而暴人罰,天下必治矣。然計天下之所以治者何也?唯而以尚同一義為政故也。

קטע 13.7עמודי מקור: 卷三 p.61

לאחר שהעולם בא על תיקונו, בן השמים מרכז את אמות המידה של הצדק בעולם ומתאחד כלפי מעלה עם השמים. ההוראה על התאחדות כלפי מעלה היא אפוא כזאת: אם בן השמים משתמש בה ברמה העליונה, הוא יכול להנהיג את העולם; אם הנסיכים משתמשים בה ברמת הביניים, הם יכולים להנהיג את מדינותיהם; ואם ראשי הבתים משתמשים בה ברמה הקטנה, הם יכולים להנהיג את בתיהם. זו הדרך: כשמיישמים אותה בגדול, היא מספיקה להנהגת העולם כולו; וכשמיישמים אותה בקטן, במדינה אחת או בבית אחד, אין היא גדולה מדי״.

天下既已治,天子又總天下之義,以尚同於天。故當尚同之為說也,尚用之天子,可以治天下矣;中用之諸侯,可而治其國矣;小用之家君,可而治其家矣。是故大用之,治天下不窕,小用之,治一國一家而不橫者,若道之謂也。」

קטע 13.8עמודי מקור: 卷三 p.61

לכן נאמר: לְהַנְהִיג אֶת מְדִינוֹת הָעוֹלָם כְּאִלּוּ מַנְהִיגִים בַּיִת אֶחָד, וּלְהַפְעִיל אֶת בְּנֵי הָעָם בָּעוֹלָם כְּאִלּוּ מַפְעִילִים אָדָם אֶחָד. האם רק לחכם מוֹ יש תורה כזאת, ולמלכים הקדומים לא הייתה? אדרבה, גם להם הייתה. המלכים החכמים כולם העמידו את ממשלם על ההתאחדות כלפי מעלה, ולכן העולם היה מתוקן. כיצד יודעים שכך היה? כך נאמר בַּשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה שבספרי המלכים הקדומים: ״איש מפשוטי העם הרואה מרמה ותחבולה חייב לדווח עליהן; אם אינו מדווח והעבירה מתגלה, אשמתו שווה6 ↗״. הדברים אומרים שמי שרואה פריצות ועוול ואינו מדווח, אשמתו כאשמת העושה אותם.

故曰:『治天下之國若治一家,使天下之民若使一夫。』意獨子墨子有此,而先王無此其有邪?則亦然也。聖王皆以尚同為政,故天下治。何以知其然也?於先王之書也大誓之言然,曰:「小人見姦巧乃聞,不言也,發罪鈞6 ↗。」此言見淫辟不以告者,其罪亦猶淫辟者也。

קטע 13.9עמודי מקור: 卷三 p.61 · 卷三 p.62

לכן, כשהמלכים החכמים הקדומים הנהיגו את העולם, כל האנשים שבחרו ודירגו כדי לסייע להם מימין ומשמאל ולהיות להם לכנפיים היו טובים, ורבים היו האנשים שבחוץ שסייעו להם לראות ולשמוע. כשנועצו עם אנשים על עניינים, השיגו את הפתרון לפני אחרים; כשפעלו עם אנשים, השלימו את המלאכה לפני אחרים; ותהילתם ושמם הטוב נודעו לפני אלה של אחרים. מפני שידעו להרחיב את יכולותיהם בעזרת אחרים ולפעול כך, היו התועלות רבות כל כך7 ↗. פתגם קדום אומר: ׳רְאִיַּת עַיִן אַחַת אֵינָהּ כִּרְאִיַּת שְׁתֵּי עֵינַיִם; שְׁמִיעַת אֹזֶן אַחַת אֵינָהּ כִּשְׁמִיעַת שְׁתֵּי אָזְנַיִם; אֲחִיזַת יָד אַחַת אֵינָהּ כְּכֹחָן שֶׁל שְׁתֵּי יָדַיִם׳. מפני שידעו להרחיב את יכולותיהם בעזרת אחרים ולפעול כך, היו התועלות רבות כל כך. כשהמלכים החכמים הקדומים הנהיגו את העולם, גם אם היה איש ראוי במרחק אלף לִי, ושכניו עדיין לא שמעו עליו ולא ראו אותו כולם, המלך החכם יכול היה לגלותו ולגמול לו. גם אם היה אדם אלים בתוך תחום של אלף לִי, ושכניו עדיין לא שמעו עליו ולא ראו אותו כולם, המלך החכם יכול היה לגלותו ולהענישו. וכי צריך לחשוב שלמלך החכם שמיעה וראייה חדות משל אחרים? וכי יכול היה במבט אחד לראות הכול מעבר לאלף לִי, ובהאזנה אחת לשמוע הכול מעבר לאלף לִי? המלך החכם לא הלך לשם לראות ולא קרב לשם לשמוע. ואף על פי כן גרם לפושטים, למורדים, לגנבים ולשודדים שבעולם לנדוד בכל העולם בלי למצוא מקום להניח בו את רגלם. כיצד? מפני שהיטיב להעמיד את הממשל על ההתאחדות כלפי מעלה.

故古之聖王治天下也,其所差論,以自左右羽翼者皆良,外為之人,助之視聽者衆。故與人謀事,先人得之;與人舉事,先人成之;光譽令聞,先人發之。唯信身而從事,故利若此7 ↗。古者有語焉,曰:「一目之視也,不若二目之視也。一耳之聽也,不若二耳之聽也。一手之操也,不若二手之彊也。」夫唯能信身而從事,故利若此。是故古之聖王之治天下也,千里之外有賢人焉,其鄉里之人皆未之均聞見也,聖王得而賞之。千里之內有暴人焉,其鄉里未之均聞見也,聖王得而罰之。故唯毋以聖王為聰耳明目與?豈能一視而通見千里之外哉!一聽而通聞千里之外哉!聖王不往而視也,不就而聽也。然而使天下之為寇亂盜賊者,周流天下無所重足者,何也?其以尚同為政善也。

קטע 13.10עמודי מקור: 卷三 p.62

לכן החכם מוֹ אמר: ״מי שמבקש לגרום לעם להתאחד כלפי מעלה, אך אינו אוהב את העם בהתמדה ובמרץ, לא יוכל להניע את העם לפעול. עליו לאהוב את העם במרץ ולהניעו לפעולה, לנהוג כלפיו בנאמנות מלאה ולשמור על אחיזתו בו, להציב מלפנים עושר ומעמד כדי להוביל, ולהציב מאחור עונשים ברורים כדי לכוון. אם מנהיגים כך, גם מי שירצה להימנע מלהתאחד עמי לא יוכל לעשות זאת8 ↗״.

是故子墨子曰:「凡使民尚同者,愛民不疾,民無可使,曰必疾愛而使之,致信而持之,富貴以道其前,明罰以率其後。為政若此,唯欲毋與我同,將不可得也8 ↗。」

קטע 13.11עמודי מקור: 卷三 p.62 · 卷三 p.63

לכן החכם מוֹ אמר: ״אם המלכים, הנסיכים, גדולי הממשל ואנשי המעלה בעולם באמת ובתמים רוצים לנהוג באנושיות ובצדק ולהיות אנשי מעלה מן הדרגה הראשונה, אם הם מבקשים למעלה ללכת בדרכם של המלכים החכמים ולמטה לפעול לתועלת המדינות והאוכלוסייה, אין הם יכולים שלא לבחון את ההוראה על ההתאחדות כלפי מעלה. ההתאחדות כלפי מעלה היא יסוד הממשל ועיקר הסדר״.

是以子墨子曰:「今天下王公大人士君子,中情將欲為仁義,求為上士,上欲中聖王之道,下欲中國家百姓之利,故當尚同之說,而不可不察。尚同為政之本,而治要也。」

הערות לפרק

מגילה 4 · 卷四

14. אהבה לכול — א

兼愛上

קטע 14.1עמודי מקור: 卷四 p.65

החכם העושה את הנהגת העולם למלאכתו חייב לדעת מהיכן התוהו נובע; רק אז יוכל לתקנו. אם אינו יודע מהיכן התוהו נובע, לא יוכל לתקנו. הדבר דומה לרופא המטפל במחלתו של אדם: עליו לדעת מהיכן המחלה נובעת, ורק אז יוכל לטפל בה; אם אינו יודע מהיכן היא נובעת, לא יוכל לטפל בה. מדוע יהיה תיקון התוהו שונה1 ↗? צריך לדעת מהיכן התוהו נובע, ורק אז אפשר לתקנו; בלי לדעת מהיכן הוא נובע, אי אפשר לתקנו.

聖人以治天下為事者也,必知亂之所自起,焉能治之,不知亂之所自起,則不能治。譬之如醫之攻人之疾者然,必知疾之所自起,焉能攻之;不知疾之所自起,則弗能攻。治亂者何獨不然1 ↗?必知亂之所自起,焉能治之;不知亂之所自起,則弗能治。

קטע 14.2עמודי מקור: 卷四 p.65 · 卷四 p.66

החכם העושה את הנהגת העולם למלאכתו אינו יכול שלא לבחון מהיכן התוהו נובע. ואם נבחן זאת, מהיכן הוא נובע? הוא נובע מהיעדר אהבה הדדית. כשנתין אינו מכבד את שליטו ובן אינו מכבד את אביו, לכך קוראים תוהו. הבן אוהב את עצמו ואינו אוהב את אביו, ולכן פוגע באביו כדי להועיל לעצמו; האח הצעיר אוהב את עצמו ואינו אוהב את אחיו הבכור, ולכן פוגע בבכור כדי להועיל לעצמו; הנתין אוהב את עצמו ואינו אוהב את שליטו, ולכן פוגע בשליט כדי להועיל לעצמו. לכך קוראים תוהו. אבל גם כשאב אינו אוהב את בנו, אח בכור אינו אוהב את אחיו הצעיר ושליט אינו אוהב את נתינו — גם לכך קוראים תוהו בעולם. האב אוהב את עצמו ואינו אוהב את בנו, ולכן פוגע בבן כדי להועיל לעצמו; האח הבכור אוהב את עצמו ואינו אוהב את אחיו הצעיר, ולכן פוגע בצעיר כדי להועיל לעצמו; השליט אוהב את עצמו ואינו אוהב את נתינו, ולכן פוגע בנתין כדי להועיל לעצמו. מדוע? הכול נובע מהיעדר אהבה הדדית. כך גם הגנבים והפוגעים באחרים בעולם: הגנב אוהב את ביתו ואינו אוהב בתים אחרים, ולכן גונב מבתים אחרים כדי להועיל לביתו; הפוגע אוהב את עצמו ואינו אוהב אחרים, ולכן פוגע באחרים כדי להועיל לעצמו. מדוע? הכול נובע מהיעדר אהבה הדדית. כך גם השרים הממיטים תוהו זה על ביתו של זה2 ↗ והנסיכים התוקפים זה את מדינתו של זה. כל שר אוהב את ביתו ואינו אוהב את בתי האחרים, ולכן ממיט תוהו על בתי אחרים כדי להועיל לביתו; כל נסיך אוהב את מדינתו ואינו אוהב את מדינות האחרים, ולכן תוקף מדינות אחרות כדי להועיל למדינתו. בזה כלולים כל סוגי התוהו שבעולם. ואם נבחן מהיכן הם נובעים — כולם נובעים מהיעדר אהבה הדדית.

聖人以治天下為事者也,不可不察亂之所自起,當察亂何自起?起不相愛。臣子之不孝君父,所謂亂也。子自愛不愛父,故虧父而自利;弟自愛不愛兄,故虧兄而自利;臣自愛不愛君,故虧君而自利,此所謂亂也。雖父之不慈子,兄之不慈弟,君之不慈臣,此亦天下之所謂亂也。父自愛也不愛子,故虧子而自利;兄自愛也不愛弟,故虧弟而自利;君自愛也不愛臣,故虧臣而自利。是何也?皆起不相愛。雖至天下之為盜賊者亦然,盜愛其室不愛其異室,故竊異室以利其室;賊愛其身不愛人,故賊人以利其身。此何也?皆起不相愛。雖至大夫之相亂家2 ↗,諸侯之相攻國者亦然。大夫各愛其家,不愛異家,故亂異家以利其家;諸侯各愛其國,不愛異國,故攻異國以利其國,天下之亂物具此而已矣。察此何自起?皆起不相愛。

קטע 14.3עמודי מקור: 卷四 p.66

ואם נגרום לבני העולם לאהוב זה את זה אהבה לכול, ולאהוב את הזולת כמו את עצמם3 ↗, האם עוד יהיה מי שאינו נוהג בכבוד? מי שרואה את אביו, את אחיו הבכור ואת שליטו כאילו היו הוא עצמו — איך ינהג בהם בלי כבוד? האם עוד יהיה מי שאינו אוהב את הכפופים לו? מי שרואה את אחיו הצעיר, את בנו ואת נתינו כאילו היו הוא עצמו — איך לא יאהב אותם? כך לא יהיו עוד היעדר כיבוד והיעדר אהבה. האם עוד יהיו גנבים ופוגעים באחרים? אם אדם רואה את בית זולתו כאילו היה ביתו, מי יגנוב? אם הוא רואה את גופו של זולתו כאילו היה גופו, מי יפגע? כך לא יהיו עוד גנבים ופוגעים. האם עוד יהיו שרים הממיטים תוהו זה על ביתו של זה ונסיכים התוקפים זה את מדינתו של זה? אם אדם רואה את בית זולתו כביתו, מי ימיט עליו תוהו? אם הוא רואה את מדינת זולתו כמדינתו, מי יתקוף אותה? כך לא יהיו עוד שרים הממיטים תוהו על בתי אחרים ונסיכים התוקפים מדינות אחרות. אם בני העולם יאהבו זה את זה אהבה לכול, מדינות לא יתקפו זו את זו, בתים לא ימיטו תוהו זה על זה, לא יהיו גנבים ופוגעים, ושליטים ונתינים, אבות ובנים, יוכלו כולם לנהוג בכבוד ובאהבה. כך יהיה העולם מתוקן. לכן כיצד יוכל החכם העושה את הנהגת העולם למלאכתו להימנע מאיסור השנאה ומעידוד האהבה? כשבני העולם אוהבים זה את זה אהבה לכול, שורר סדר; כשהם שונאים זה את זה, שורר תוהו. לכן אמר החכם מוֹ: ״זו הסיבה שאין להימנע מעידוד אהבת הזולת״.

若使天下兼相愛,愛人若愛其身3 ↗,猶有不孝者乎?視父兄與君若其身,惡施不孝?猶有不慈者乎?視弟子與臣若其身,惡施不慈?故不孝不慈亡有,猶有盜賊乎?故視人之室若其室,誰竊?視人身若其身,誰賊?故盜賊亡有。猶有大夫之相亂家、諸侯之相攻國者乎?視人家若其家,誰亂?視人國若其國,誰攻?故大夫之相亂家、諸侯之相攻國者亡有。若使天下兼相愛,國與國不相攻,家與家不相亂,盜賊無有,君臣父子皆能孝慈,若此則天下治。故聖人以治天下為事者,惡得不禁惡而勸愛?故天下兼相愛則治,交相惡則亂。故子墨子曰:「不可以不勸愛人者,此也。」

הערות לפרק

מגילה 4 · 卷四

15. אהבה לכול — ב

兼愛中

קטע 15.1עמודי מקור: 卷四 p.67

החכם מוֹ אמר: ״על אדם בעל אנושיות להביא תועלת לעולם ולהסיר ממנו נזק; בזה הוא עוסק״. ומהי תועלת העולם? ומהם נזקי העולם? החכם מוֹ אמר: ״כיום מדינות תוקפות זו את זו, בתי אצולה גוזלים זה את זה ובני אדם פוגעים זה בזה. שליטים ונתינים אינם נוהגים בחסד ובנאמנות, אבות ובנים אינם נוהגים באהבה ובכיבוד, ואחים אינם חיים בהרמוניה. אלה נזקי העולם״.

子墨子言曰:「仁人之所以為事者,必興天下之利,除去天下之害,以此為事者也。」然則天下之利何也?天下之害何也?子墨子言曰:「今若國之與國之相攻,家之與家之相篡,人之與人之相賊,君臣不惠忠,父子不慈孝,兄弟不和調,此則天下之害也。」

קטע 15.2עמודי מקור: 卷四 p.67

ומניין נוצרים הנזקים הגדולים האלה1 ↗? האם הם נוצרים מהיעדר אהבה הדדית? החכם מוֹ אמר: ״הם נוצרים מהיעדר אהבה הדדית. הנסיכים יודעים לאהוב רק את מדינותיהם ואינם אוהבים את מדינות האחרים. לכן אינם מהססים לגייס את כל מדינתם כדי לתקוף את מדינות האחרים. ראשי הבתים יודעים לאהוב רק את בתיהם ואינם אוהבים את בתי האחרים. לכן אינם מהססים לגייס את כל ביתם כדי לגזול את בתי האחרים. בני האדם יודעים לאהוב רק את עצמם ואינם אוהבים את האחרים. לכן אינם מהססים להפעיל את כוחם כדי לפגוע באחרים. כשהנסיכים אינם אוהבים זה את זה, בהכרח תהיה לחימה בשדה הפתוח; כשראשי הבתים אינם אוהבים זה את זה, בהכרח יגזלו זה את זה; כשבני אדם אינם אוהבים זה את זה, בהכרח יפגעו זה בזה. כששליטים ונתינים אינם אוהבים זה את זה, לא יהיו חסד ונאמנות; כשאבות ובנים אינם אוהבים זה את זה, לא יהיו אהבה וכיבוד; כשאחים אינם אוהבים זה את זה, לא תהיה הרמוניה. כשבני העולם כולם אינם אוהבים זה את זה, החזק בהכרח כופה את כוחו על החלש, העשיר מבזה את העני, הנכבד מתנשא על השפל והרמאי מרמה את הכסיל. כל האסונות, הגזילות, האיבות והשנאות שבעולם נוצרים מהיעדר אהבה הדדית. לכן אדם בעל אנושיות מגנה זאת״.

然則崇此害1 ↗亦何用生哉?以不相愛生邪?子墨子言:「以不相愛生。今諸侯獨知愛其國,不愛人之國,是以不憚舉其國以攻人之國。今家主獨知愛其家,而不愛人之家,是以不憚舉其家以篡人之家。今人獨知愛其身,不愛人之身,是以不憚舉其身以賊人之身。是故諸侯不相愛則必野戰。家主不相愛則必相篡,人與人不相愛則必相賊,君臣不相愛則不惠忠,父子不相愛則不慈孝,兄弟不相愛則不和調。天下之人皆不相愛,強必執弱,富必侮貧,貴必敖賤,詐必欺愚。凡天下禍篡怨恨,其所以起者,以不相愛生也,是以仁者非之。」

קטע 15.3עמודי מקור: 卷四 p.67 · 卷四 p.68

אם מגנים את הדבר הזה, במה יש להחליפו? החכם מוֹ אמר: ״יש להחליפו בדרך של אהבה לכול ותועלת הדדית״. ומהי דרך האהבה לכול והתועלת ההדדית? החכם מוֹ אמר: ״לראות את מדינת הזולת כמו שרואים את מדינתנו, את בית הזולת כמו שרואים את ביתנו, ואת הזולת עצמו כמו שרואים את עצמנו. לכן כשנסיכים אוהבים זה את זה, אין לחימה בשדה הפתוח; כשראשי בתים אוהבים זה את זה, אין גזילה ביניהם; כשבני אדם אוהבים זה את זה, אין פגיעה ביניהם. כששליטים ונתינים אוהבים זה את זה, יש חסד ונאמנות; כשאבות ובנים אוהבים זה את זה, יש אהבה וכיבוד; כשאחים אוהבים זה את זה, יש הרמוניה. כשבני העולם כולם אוהבים זה את זה, החזק אינו כופה את כוחו על החלש, הרבים אינם בוזזים את המעטים, העשיר אינו מבזה את העני, הנכבד אינו מתנשא על השפל והרמאי אינו מרמה את הכסיל. האפשרות למנוע את כל האסונות, הגזילות, האיבות והשנאות שבעולם נובעת מן האהבה ההדדית. לכן אדם בעל אנושיות משבח אותה״.

既以非之,何以易之?子墨子言曰:「以兼相愛交相利之法易之。」然則兼相愛交相利之法將柰何哉?子墨子言:「視人之國若視其國,視人之家若視其家,視人之身若視其身。是故諸侯相愛則不野戰,家主相愛則不相篡,人與人相愛則不相賊,君臣相愛則惠忠,父子相愛則慈孝,兄弟相愛則和調。天下之人皆相愛,強不執弱,衆不劫寡,富不侮貧,貴不敖賤,詐不欺愚。凡天下禍篡怨恨可使毋起者,以相愛生也,是以仁者譽之。」

קטע 15.4עמודי מקור: 卷四 p.68 · 卷四 p.69 · 卷四 p.70

ובכל זאת, אנשי המעלה בעולם אומרים כיום: ״נכון; אהבה לכול טובה. ואף על פי כן, היא מן הדברים הקשים בעולם ליישום2 ↗״. החכם מוֹ אמר: ״אנשי המעלה בעולם פשוט אינם מכירים את תועלתה ואינם מבחינים בטעמיה3 ↗. לתקוף עיר, להילחם בשדה הפתוח ולמסור את הנפש למען תהילה — אלה דברים שכל בני העם בעולם מתקשים לעשותם. אבל אם השליט חפץ בהם, המוני אנשי המעלה מסוגלים לעשותם. קל וחומר שאפשר לקיים אהבה לכול ותועלת הדדית, השונות מאלה: מי שאוהב את הזולת, הזולת בהכרח משיב לו אהבה; מי שמועיל לזולת, הזולת בהכרח משיב לו תועלת; מי ששונא את הזולת, הזולת בהכרח משיב לו שנאה; ומי שמזיק לזולת, הזולת בהכרח משיב לו נזק. איזה קושי יש בכך? אלא שהממונים אינם מעמידים על כך את ממשלם, ואנשי המעלה אינם נוהגים כך. בעבר אהב וֶן, הדוכס מִגִ׳ין, שאנשי המעלה ילבשו בגדים גרועים. לכן כל אנשי חצרו לבשו מעילי פרוות כבשה, תלו חרבות ברצועות עור וחבשו כובעי משי מולבן. כך נכנסו לראות את השליט וכך יצאו להתהלך בחצר. מדוע? השליט חפץ בכך, ולכן השרים עשו זאת. בעבר אהב לִינְג, מלך צ׳וּ, שאנשי המעלה יהיו צרי מותניים. לכן כל אנשי חצרו הגבילו את מזונם לארוחה אחת; עצרו את נשימתם ורק אז חגרו חגורה4 ↗, ונשענו על הקיר ורק אז קמו. בתוך שנה נעשו פניהם של אנשי החצר כהות ושחורות. מדוע? השליט חפץ בכך, ולכן השרים יכלו לעשות זאת. בעבר אהב גוֹאוּ גְ׳יֵין, מלך יוּאֶה, שאנשי המעלה יהיו אמיצים. הוא לימד ואימן את שריו, אסף אותם יחד, הצית סירה והניח לאש להשתולל. כדי לנסות את אנשיו אמר: ׳כל אוצרות יוּאֶה נמצאים כאן!׳ מלך יוּאֶה תופף בעצמו כדי להצעידם קדימה. כששמעו האנשים את התוף, פרצו את שורותיהם והסתערו אל האש; יותר ממאה מאנשיו שסביבו נכנסו לאש ומתו5 ↗. מלך יוּאֶה הכה בפעמון המתכת והשיב אותם לאחור״.

然而今天下之士君子曰:「然,乃若兼則善矣,雖然,天下之難物于故也2 ↗。」子墨子言曰:「天下之士君子,特不識其利,辯其故也3 ↗。今若夫攻城野戰,殺身為名,此天下百姓之所皆難也,苟君說之,則士衆能為之。況於兼相愛,交相利,則與此異。夫愛人者,人必從而愛之;利人者,人必從而利之;惡人者,人必從而惡之;害人者,人必從而害之。此何難之有!特上弗以為政,士不以為行故也。昔者晉文公好士之惡衣,故文公之臣皆牂羊之裘,韋以帶劍,練帛之冠,入以見於君,出以踐於朝。是其故何也?君說之,故臣為之也。昔者楚靈王好士細要,故靈王之臣皆以一飯為節,肱息然後帶4 ↗,扶牆然後起。比期年,朝有黧黑之色。是其故何也?君說之,故臣能之也。昔越王句踐好士之勇,教馴其臣,和合之焚舟失火,試其士曰:『越國之寶盡在此!』越王親自鼓其士而進之。士聞鼓音,破碎亂行,蹈火而死者左右百人有餘5 ↗。越王擊金而退之。」

קטע 15.5עמודי מקור: 卷四 p.70

לכן החכם מוֹ אומר: ״לאכול מעט, ללבוש בגדים גרועים ולמסור את הנפש למען תהילה — אלה דברים שכל בני העם בעולם מתקשים לעשותם. אבל אם השליט חפץ בכך, ההמונים מסוגלים לעשותם. קל וחומר שאפשר לקיים אהבה לכול ותועלת הדדית, השונות מאלה: מי שאוהב את הזולת, הזולת משיב לו אהבה; מי שמועיל לזולת, הזולת משיב לו תועלת; מי ששונא את הזולת, הזולת משיב לו שנאה; ומי שמזיק לזולת, הזולת משיב לו נזק. איזה קושי יש בכך? אלא שהשליט אינו מעמיד על כך את הממשל, ואנשי המעלה אינם נוהגים כך6 ↗״.

是故子墨子言曰:「乃若夫少食惡衣,殺身而為名,此天下百姓之所皆難也,若苟君說之,則衆能為之。況兼相愛,交相利,與此異矣。夫愛人者,人亦從而愛之;利人者,人亦從而利之;惡人者,人亦從而惡之;害人者,人亦從而害之。此何難之有焉?特君不以為政而士不以為行故也6 ↗。」

קטע 15.6עמודי מקור: 卷四 p.70 · 卷四 p.71 · 卷四 p.72 · 卷四 p.73

ובכל זאת, אנשי המעלה בעולם אומרים כיום: ״נכון; אהבה לכול טובה. ואף על פי כן, אי אפשר ליישמה. הדבר דומה לנשיאת הר טָאי מעבר לנהר וּלְגִ׳י״. החכם מוֹ אמר: ״אין זה המשל הנכון. לשאת את הר טָאי מעבר לנהר וּלְגִ׳י אכן דורש כוח שאין למעלה ממנו; מימי קדם ועד היום לא היה מי שיכול לעשות זאת. אבל אהבה לכול ותועלת הדדית שונות מזה: המלכים החכמים הקדומים קיימו אותן. כיצד יודעים זאת? כְּשֶׁיוּ הנהיג את העולם, הכין במערב את ערוץ יוּ דוֹ שבנהר המערבי כדי לנקז את מי צְ׳וּ סוּן חוּאָנְג7 ↗; בצפון הכין את פָאנְג יוּאָן גוּ, היטה את המים אל חוֹ גְ׳ה דִי ואל מעבר חוּ צְ׳ה, ופילס את דִי גְ׳וּ וחצב את לוֹנְג מֶן, כדי להועיל ליושבי יָאן, דַאי, חוּ וּמוֹ וליושבי הנהר המערבי; במזרח ניקז את ביצת מֶנְג גְ׳וּ שֶׁבְּלוּ פָאנְג וחילק את המים לתשעה ערוצים כדי לרסן את מי אדמות המזרח ולהועיל ליושבי גִ׳י ג׳וֹאוּ; בדרום הכין את נהרות גְ׳יָאנְג, חָאן, חואי וְרוּ, הוליך אותם מזרחה אל חמשת האגמים, כדי להועיל ליושבי גִ׳ינְג, צ׳וּ, גָאן וְיוּאֶה ולעמי הדרום. מעשי יוּ המתוארים כאן הם האהבה לכול שעליה אני מורה היום. בעבר הנהיג המלך וֶן את ארצות המערב והיה כשמש וכירח המפיצים אור לארבע רוחותיהן. הוא לא הניח למדינה גדולה לבזות קטנה, לרבים לבזות אלמנים ואלמנות, או לאלימים ולבעלי השררה לגזול מן האיכרים דוחן, דגן, כלבים וחזירים. השמים השגיחו ברחמים, ווֶן היה רחום8 ↗. לכן זקנים בלי בנים יכלו לסיים את ימיהם במקום שדאג להם; אנשים בודדים וחשוכי אחים יכלו להשתלב בחברת אנשים; ומי שאיבדו את הוריהם בילדותם מצאו תמיכה שבעזרתה גדלו. מעשי וֶן האלה הם האהבה לכול שעליה אני מורה היום. בעבר עמד המלך ווּ לערוך טקס במעבר הר טָאי9 ↗. במסורת נאמר: ׳הַר טָאי! נִין הַנּוֹהֵג בַּדֶּרֶךְ, מֶלֶךְ ג׳וֹאוּ, עוֹרֵךְ טֶקֶס. מִשֶּׁהֻשַּׂג הַמִּפְעָל הַגָּדוֹל, עוֹד יָקוּמוּ אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי אֱנוֹשִׁיּוּת כְּדֵי לְהוֹקִיר אֶת שָׁאנְג וְאֶת שְׁיָא, אֶת עַמֵּי הַמָּאן, הַיִי, הַצ׳וֹאוּ וְהַמוֹ10 ↗. אַף שֶׁיֵּשׁ לִי קְרוֹבִים קְרוֹבִים, אֵין הֵם שְׁקוּלִים לַאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי אֱנוֹשִׁיּוּת. אִם יֵשׁ אַשְׁמָה בְּרִבְבוֹת הָאֲרָצוֹת, עָלַי, הָאָדָם הָאֶחָד, לָשֵׂאת בָּהּ׳. מעשי ווּ המתוארים כאן הם האהבה לכול שעליה אני מורה היום״.

然而今天下之士君子曰:「然,乃若兼則善矣。雖然,不可行之物也,譬若挈太山越河濟也。」子墨子言:「是非其譬也。夫挈太山而越河濟,可謂畢劫有力矣,自古及今未有能行之者也。況乎兼相愛,交相利,則與此異,古者聖王行之。何以知其然?古者禹治天下,西為西河漁竇,以泄渠孫皇之水7 ↗;北為防原泒,注后之邸,呼池之竇,灑為底柱,鑿為龍門,以利燕、代、胡、貉與西河之民;東方漏之陸防孟諸之澤,灑為九澮,以楗東土之水,以利冀州之民;南為江、漢、淮、汝,東流之,注五湖之處,以利荊、楚、干、越與南夷之民。此言禹之事,吾今行兼矣。昔者文王之治西土,若日若月,乍光於四方於西土,不為大國侮小國,不為衆庶侮鰥寡,不為暴勢奪穡人黍、稷、狗、彘。天屑臨文王慈8 ↗,是以老而無子者,有所得終其壽;連獨無兄弟者,有所雜於生人之閒;少失其父母者,有所放依而長。此文王之事,則吾今行兼矣。昔者武王將事泰山隧9 ↗,傳曰:『泰山,有道曾孫周王有事,大事既獲,仁人尚作,以祗商夏,蠻夷醜貉10 ↗。雖有周親,不若仁人,萬方有罪,維予一人。』此言武王之事,吾今行兼矣。」

קטע 15.7עמודי מקור: 卷四 p.73 · 卷四 p.74

לכן החכם מוֹ אומר: ״אם אנשי המעלה בעולם רוצים באמת בעושרו של העולם ושונאים את עוניו, רוצים בסדריו ושונאים את התוהו שבו, עליהם לקיים אהבה לכול ותועלת הדדית. זו דרכם של המלכים החכמים והדרך להשליט סדר בעולם; חובה לשקוד על קיומה״.

是故子墨子言曰:「今天下之君子,忠實欲天下之富,而惡其貧;欲天下之治,而惡其亂,當兼相愛,交相利,此聖王之法,天下之治道也,不可不務為也。」

הערות לפרק

מגילה 4 · 卷四

16. אהבה לכול — ג

兼愛下

קטע 16.1עמודי מקור: 卷四 p.74

החכם מוֹ אמר: ״על אדם בעל אנושיות לשקוד על הבאת תועלת לעולם ועל הסרת הנזק ממנו. ומהם נזקי העולם הגדולים ביותר בזמננו? מדינה גדולה תוקפת מדינה קטנה, בית אצולה גדול ממיט תוהו על בית קטן, חזקים בוזזים חלשים, רבים מתאכזרים למעטים, רמאים זוממים נגד כסילים ונכבדים מתנשאים על שפלים — אלה נזקי העולם. גם שליט שאינו נוהג בחסד, נתין שאינו נאמן, אב שאינו אוהב ובן שאינו מכבד — אלה נזקי העולם. וגם כאשר בני אדם פוגעים באחרים, אוחזים בנשק, ברעל, במים ובאש ופוגעים זה בזה — אלה נזקי העולם. ננסה נא לחקור את מקורם של כל הנזקים האלה. מהיכן הם נוצרים? האם הם נוצרים מאהבת הזולת ומהטבה לזולת? בהכרח ייאמר: לא, הם נוצרים משנאת הזולת ומפגיעה בו. ואם נסווג ונכנה את שונאי הזולת והפוגעים בו שבעולם — האם הם נוהגים ביחס כולל או ביחס מפלה? בהכרח ייאמר: ביחס מפלה1 ↗. ואם היחס המפלה בין בני אדם הוא אכן שיוצר את הנזקים הגדולים שבעולם, הרי שהיחס המפלה פסול״.

子墨子言曰:「仁人之事者,必務求興天下之利,除天下之害。然當今之時,天下之害孰為大?曰:若大國之攻小國也,大家之亂小家也,強之劫弱,衆之暴寡,詐之謀愚,貴之敖賤,此天下之害也。又與為人君者之不惠也,臣者之不忠也,父者之不慈也,子者之不孝也,此又天下之害也。又與今人之賊人,執其兵刃、毒藥、水、火,以交相虧賊,此又天下之害也。姑嘗本原若衆害之所自生,此胡自生?此自愛人利人生與?即必曰非然也,必曰從惡人賊人生。分名乎天下惡人而賊人者,兼與?別與?即必曰別也1 ↗。然即之交別者,果生天下之大害者與?是故別非也。」

קטע 16.2עמודי מקור: 卷四 p.74 · 卷四 p.75

החכם מוֹ אמר: ״המגנה דבר חייב להציע דבר שיחליפו. אם הוא מגנה ואין בידיו חלופה, הדבר דומה לכיבוי אש במים2 ↗; בתורתו בהכרח לא יהיה דבר ראוי״. לכן החכם מוֹ אמר: ״יש להחליף את היחס המפלה ביחס הכולל. ומדוע יכול היחס הכולל להחליף את היחס המפלה? נניח שאדם דואג למדינת הזולת כמו למדינתו; מי יגייס אז דווקא את מדינתו כדי לתקוף את מדינת הזולת? הרי העשייה למען הזולת היא כעשייה למען עצמו. מי שדואג לעיר הזולת כמו לעירו — מי יגייס את עירו כדי לתקוף את עיר הזולת? הרי העשייה למען הזולת היא כעשייה למען עצמו. מי שדואג לבית הזולת כמו לביתו — מי יגייס את ביתו כדי להמיט תוהו על בית הזולת? הרי העשייה למען הזולת היא כעשייה למען עצמו. אם מדינות וערים אינן תוקפות זו את זו ובתי אנשים אינם ממיטים תוהו זה על זה ואינם פוגעים זה בזה, האם זה נזק לעולם או תועלת לעולם? בהכרח ייאמר: תועלת לעולם. ננסה נא לחקור את מקורן של כל התועלות האלה. מהיכן הן נוצרות? האם הן נוצרות משנאת הזולת ומפגיעה בו? בהכרח ייאמר: לא, הן נוצרות מאהבת הזולת ומהטבה לזולת. ואם נסווג ונכנה את אוהבי הזולת והמועילים לו שבעולם — האם הם נוהגים ביחס מפלה או ביחס כולל? בהכרח ייאמר: ביחס כולל. האם היחס הכולל בין בני אדם הוא אכן שיוצר את התועלות הגדולות שבעולם?״ לכן החכם מוֹ אומר: ״היחס הכולל ראוי. והרי בראשית דבריי אמרתי: ׳על אדם בעל אנושיות לשקוד על הבאת תועלת לעולם ועל הסרת הנזק ממנו׳. כעת בחנתי את מה שהיחס הכולל יוצר, ונמצאו תועלותיו הגדולות של העולם; בחנתי את מה שהיחס המפלה יוצר, ונמצאו נזקיו הגדולים של העולם״. לכן החכם מוֹ אומר: ״מן הבחינה הזאת נובע שהיחס המפלה פסול והיחס הכולל ראוי. כעת אבקש לברור את התועלת לעולם ולאמץ אותה, ולהעמיד את היחס הכולל כאמת מידה. כך בעלי שמיעה וראייה חדות יראו וישמעו זה למען זה, בעלי זרועות ורגליים חזקות יעבדו זה למען זה, ובעלי דרך ודעת ילמדו זה את זה. כך זקנים שאין להם אישה וילדים ימצאו מי שיטפל בהם ויכלכלם עד סוף חייהם, וילדים חלשים ויתומים בלי הורים ימצאו משען שיאפשר להם לגדול. אם רק נעמיד את היחס הכולל כאמת מידה3 ↗, כך תהיה תועלתו. איני מבין מדוע אנשי המעלה בעולם שומעים כולם על היחס הכולל ומגנים אותו״.

子墨子曰:「非人者必有以易之,若非人而無以易之,譬之猶以水救火也2 ↗,其說將必無可焉。」是故子墨子曰:「兼以易別。然即兼之可以易別之故何也?曰:藉為人之國,若為其國,夫誰獨舉其國以攻人之國者哉?為彼者由為己也。為人之都,若為其都,夫誰獨舉其都以伐人之都者哉?為彼猶為己也。為人之家,若為其家,夫誰獨舉其家以亂人之家者哉?為彼猶為己也,然即國、都不相攻伐,人家不相亂賊,此天下之害與?天下之利與?即必曰天下之利也。姑嘗本原若衆利之所自生,此胡自生?此自惡人賊人生與?即必曰非然也,必曰從愛人利人生。分名乎天下愛人而利人者,別與?兼與?即必曰兼也。然即之交兼者,果生天下之大利者與。」是故子墨子曰:「兼是也。且鄉吾本言曰:『仁人之事者,必務求興天下之利,除天下之害。』今吾本原兼之所生,天下之大利者也;吾本原別之所生,天下之大害者也。」是故子墨子曰:「別非而兼是者,出乎若方也。今吾將正求與天下之利而取之,以兼為正,是以聰耳明目相與視聽乎,是以股肱畢強相為動宰乎,而有道肆相教誨。是以老而無妻子者,有所侍養以終其壽;幼弱孤童之無父母者,有所放依以長其身。今唯毋以兼為正3 ↗,即若其利也,不識天下之士,所以皆聞兼而非者,其故何也?」

קטע 16.3עמודי מקור: 卷四 p.75 · 卷四 p.76 · 卷四 p.77

אך דבריהם של אנשי המעלה בעולם המגנים את היחס הכולל עדיין אינם פוסקים. הם אומרים: ״נניח שהוא טוב. ואף על פי כן, האם אפשר להשתמש בו?״ החכם מוֹ אמר: ״אם אי אפשר להשתמש בו, גם אני אגנה אותו. אבל כיצד ייתכן דבר טוב שאי אפשר להשתמש בו? נציג נא את השניים זה מול זה. נניח שיש שני אנשי מעלה, והאחד מחזיק ביחס מפלה והאחר ביחס כולל. המחזיק ביחס המפלה אומר: ׳וכי אוכל לדאוג לידידי כמו לעצמי, ולהוריו של ידידי כמו להוריי?׳ כשהוא פוגש את ידידו, אם הוא רעב — אינו מאכילו; אם קר לו — אינו מלבישו; אם הוא חולה — אינו מטפל בו; ואם הוא מת — אינו קובר אותו. כך מדבר וכך נוהג בעל היחס המפלה. בעל היחס הכולל מדבר אחרת ונוהג אחרת. הוא אומר: ׳שמעתי שמי שמבקש להיות איש מעלה נעלה בעולם חייב לדאוג לידידו כמו לעצמו ולהורי ידידו כמו להוריו; רק אז יוכל להיות איש מעלה נעלה בעולם׳. כשהוא פוגש את ידידו, אם הוא רעב — מאכילו; אם קר לו — מלבישו; אם הוא חולה — מטפל בו; ואם הוא מת — קובר אותו. כך מדבר וכך נוהג בעל היחס הכולל. האין דבריהם של שני אנשי המעלה סותרים ומעשיהם הפוכים? נניח ששניהם נאמנים לדבריהם ונחושים במעשיהם, ודבריהם ומעשיהם תואמים כמו שני חצאיו של סימן זיהוי4 ↗, בלי שידברו ולא יעשו. אשאל אפוא: נניח שאדם עומד לצאת למלחמה במישור רחב ובשדה פתוח, לבוש שריון וחבוש קסדה, ואין לדעת אם ישוב חי; או שהוא יוצא בשליחות רחוקה מטעם שליט או שר אל בָּא, יוּאֶה, צִ׳י או גִ׳ינְג, ואין לדעת אם יגיע וישוב. אצל מי יפקיד אז את ביתו — שידאג לקרובי משפחתו, לאשתו ולילדיו? האם אצל בעל היחס הכולל או אצל בעל היחס המפלה? לדעתי במצב כזה אין בעולם איש או אישה כסילים כל כך: אפילו מי שמגנה את היחס הכולל בהכרח יפקיד את בני ביתו אצל מי שמחזיק בו. בדיבור הוא מגנה את היחס הכולל, ובבחירה הוא בוחר בו. זו סתירה בין דבריו לבין מעשיו5 ↗. איני מבין מדוע אנשי המעלה בעולם שומעים כולם על היחס הכולל ומגנים אותו״.

然而天下之士非兼者之言,猶未止也。曰:「即善矣。雖然,豈可用哉?」子墨子曰:「用而不可,雖我亦將非之。且焉有善而不可用者?姑嘗兩而進之。誰以為二士,使其一士者執別,使其一士者執兼。是故別士之言曰:『吾豈能為吾友之身,若為吾身,為吾友之親,若為吾親。』是故退睹其友,飢即不食,寒即不衣,疾病不侍養,死喪不葬埋。別士之言若此,行若此。兼士之言不然,行亦不然,曰:『吾聞為高士於天下者,必為其友之身,若為其身,為其友之親,若為其親,然後可以為高士於天下。』是故退睹其友,飢則食之,寒則衣之,疾病侍養之,死喪葬埋之。兼士之言若此,行若此。若之二士者,言相非而行相反與?當使若二士者,言必信,行必果,使言行之合猶合符節也4 ↗,無言而不行也。然即敢問,今有平原廣野於此,被甲嬰冑將往戰,死生之權未可識也;又有君大夫之遠使於巴、越、齊、荊,往來及否未可識也,然即敢問,不識將惡也家室,奉承親戚,提挈妻子,而寄託之?不識於兼之有是乎?於別之有是乎?我以為當其於此也,天下無愚夫愚婦,雖非兼之人,必寄託之於兼之有是也。此言而非兼,擇即取兼,即此言行費也5 ↗。不識天下之士,所以皆聞兼而非之者,其故何也?」

קטע 16.4עמודי מקור: 卷四 p.77 · 卷四 p.78

אך דבריהם של אנשי המעלה בעולם המגנים את היחס הכולל עדיין אינם פוסקים. הם אומרים: ״אולי אפשר לבחור כך איש מעלה, אבל אי אפשר לבחור כך שליט?״ ״נציג נא את השניים זה מול זה6 ↗. נניח שיש שני שליטים, והאחד מחזיק ביחס כולל והאחר ביחס מפלה. השליט בעל היחס המפלה אומר: ׳כיצד אוכל לדאוג לכל בני עמי כמו לעצמי? אין זה תואם כלל את טבע הדברים בעולם. זמנו של אדם על הארץ קצר כל כך; הוא חולף כרביעיית סוסים הדוהרת על פני סדק7 ↗׳. כשהוא מתבונן בבני עמו, אם הם רעבים — אינו מאכילם; אם קר להם — אינו מלבישם; אם הם חולים — אינו מטפל בהם; ואם הם מתים — אינו קוברם. כך מדבר וכך נוהג השליט בעל היחס המפלה. השליט בעל היחס הכולל מדבר אחרת ונוהג אחרת. הוא אומר: ׳שמעתי שמי שמבקש להיות שליט נבון בעולם חייב להקדים את טובת כל בני עמו לטובתו שלו; רק אז יוכל להיות שליט נבון בעולם׳. כשהוא מתבונן בבני עמו, אם הם רעבים — מאכילם; אם קר להם — מלבישם; אם הם חולים — מטפל בהם; ואם הם מתים — קוברם. כך מדבר וכך נוהג השליט בעל היחס הכולל. האין דבריהם של שני השליטים סותרים ומעשיהם הפוכים? נניח ששניהם נאמנים לדבריהם ונחושים במעשיהם, ודבריהם ומעשיהם תואמים כמו שני חצאיו של סימן זיהוי, בלי שידברו ולא יעשו. אשאל אפוא: נניח ששנה זו היא שנת מגפה, ורבים מבני העם סובלים, קופאים ורעבים, ורבים כבר מתו וגופותיהם מוטלות בתעלות ובערוצים. באיזה משני השליטים יבחרו אז, ואחרי מי ילכו? לדעתי במצב כזה אין בעולם איש או אישה כסילים כל כך: אפילו מי שמגנה את היחס הכולל בהכרח ילך אחרי השליט המחזיק בו. בדיבור הוא מגנה את היחס הכולל, ובבחירה הוא בוחר בו. זו סתירה בין דבריו לבין מעשיו. איני מבין מדוע בני העולם שומעים כולם על היחס הכולל ומגנים אותו״.

然而天下之士非兼者之言,猶未止也。曰:「意可以擇士,而不可以擇君乎?」「姑嘗兩而進之6 ↗。誰以為二君,使其一君者執兼,使其一君者執別,是故別君之言曰:『吾惡能為吾萬民之身,若為吾身,此泰非天下之情也。人之生乎地上之無幾何也,譬之猶駟馳而過隙也7 ↗。』是故退睹其萬民,飢即不食,寒即不衣,疾病不侍養,死喪不葬埋。別君之言若此,行若此。兼君之言不然,行亦不然。曰:『吾聞為明君於天下者,必先萬民之身,後為其身,然後可以為明君於天下。』是故退睹其萬民,飢即食之,寒即衣之,疾病侍養之,死喪葬埋之。兼君之言若此,行若此。然即交若之二君者,言相非而行相反與?常使若二君者,言必信,行必果,使言行之合猶合符節也,無言而不行也。然即敢問,今歲有癘疫,萬民多有勤苦凍餒,轉死溝壑中者,既已衆矣。不識將擇之二君者,將何從也?我以為當其於此也,天下無愚夫愚婦,雖非兼者,必從兼君是也。言而非兼,擇即取兼,此言行拂也。不識天下所以皆聞兼而非之者,其故何也?」

קטע 16.5עמודי מקור: 卷四 p.78 · 卷四 p.79 · 卷四 p.80 · 卷四 p.81

אך דבריהם של אנשי המעלה בעולם המגנים את היחס הכולל עדיין אינם פוסקים. הם אומרים: ״היחס הכולל אכן מבטא אנושיות וצדק. ואף על פי כן, האם אפשר לקיימו? אנו משווים את אי־האפשרות לקיימו לנשיאת הר טָאי מעבר לְגְ׳יָאנְג ולנהר הגדול. היחס הכולל הוא אפוא משאלה בלבד; וכי זה דבר שאפשר לעשותו?״ החכם מוֹ אמר: ״לשאת את הר טָאי מעבר לְגְ׳יָאנְג ולנהר הגדול — דבר כזה לא היה מימי קדם ועד היום, מאז היו בני אדם. אבל אהבה לכול ותועלת הדדית הן דברים שששת המלכים החכמים הקדומים קיימו בעצמם״. כיצד יודעים שששת המלכים החכמים הקדומים קיימו אותן בעצמם? החכם מוֹ אמר: ״לא חייתי בזמנם ובדורם ולא שמעתי בעצמי את קולם ולא ראיתי את מראם. אני יודע זאת ממה שכתבו על במבוק ועל משי, חרתו על מתכת ועל אבן וחקקו על קערות ועל אגנים, ומסרו לצאצאיהם בדורות הבאים. בַּשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה נאמר: ׳הַמֶּלֶךְ וֶן כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, זוֹרֵחַ וּמֵאִיר לְאַרְבַּע רוּחוֹת אַרְצוֹת הַמַּעֲרָב8 ↗׳. הדברים אומרים שאהבתו הכוללת של המלך וֶן לעולם הייתה רחבה וגדולה; הוא נמשל לשמש ולירח המאירים את העולם כולו בלי להעדיף איש״. זהו אפוא היחס הכולל של וֶן; גם היחס הכולל שעליו מדבר החכם מוֹ לומד מן המלך וֶן. ״ולא רק בַּשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה נאמר כך; גם שְׁבוּעַת יוּ אומרת זאת. יוּ אמר: ׳התייצבו, כולכם! שמעו כולכם את דבריי. לא אני, האדם הקטן, הוא המעז לחולל מהומה. בני הַמְּיָאוֹ האלה משתוללים; אני מוציא לפועל את עונש השמים. אני כבר מנהיג את כולכם, את השורות מול השורות, למסע ענישה נגד הַמְּיָאוֹ9 ↗׳. יוּ יצא למסע הענישה נגד הַמְּיָאוֹ לא כדי להוסיף לעצמו עושר ומעמד, לבקש אושר ושכר או לענג את אוזניו ואת עיניו, אלא כדי להביא תועלת לעולם ולהסיר ממנו נזק10 ↗״. זהו אפוא היחס הכולל של יוּ; גם היחס הכולל שעליו מדבר החכם מוֹ מבקש את דגמו אצל יוּ. ״ולא רק בִּשְׁבוּעַת יוּ נאמר כך; גם תְּפִלַּת טָאנְג אומרת זאת. טָאנְג אמר: ׳אֲנִי, הָאָדָם הַקָּטָן לוּ, מֵעֵז לְהָבִיא פַּר שָׁחֹר וּלְהוֹדִיעַ לְשַׁלִּיט הַשָּׁמַיִם שֶׁלְּמַעְלָה: כָּעֵת יֵשׁ בַּצֹּרֶת גְּדוֹלָה; אִם הִיא מֻטֶּלֶת עַל גּוּפִי, עָלַי, לוּ, לָשֵׂאת בָּהּ11 ↗. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם חָטָאתִי כְּלַפֵּי מַעְלָה אוֹ כְּלַפֵּי מַטָּה. אִם יֵשׁ טוֹב, אֵינִי מֵעֵז לְהַסְתִּירוֹ; אִם יֵשׁ אַשְׁמָה, אֵינִי מֵעֵז לָחֹן. הַהַכְרָעָה בְּלֵב שַׁלִּיט הַשָּׁמַיִם. אִם יֵשׁ אַשְׁמָה בְּרִבְבוֹת הָאֲרָצוֹת, תִּפֹּל עַל גּוּפִי; אִם יֵשׁ אַשְׁמָה בְּגוּפִי, אַל תִּפֹּל עַל רִבְבוֹת הָאֲרָצוֹת׳. הדברים אומרים שֶׁטָאנְג, אף שהיה בן השמים במעמדו ובעל העולם כולו בעושרו, לא נרתע מהקרבת גופו כקורבן כדי להתפלל ולהתחנן אל האל העליון ואל הרוחות12 ↗״. זהו אפוא היחס הכולל של טָאנְג; גם היחס הכולל שעליו מדבר החכם מוֹ לומד מִטָאנְג. ״ולא רק השבועות והצווים וּתְפִלַּת טָאנְג אומרים כך; גם שִׁירֵי ג׳וֹאוּ אומרים זאת. בְּשִׁירֵי ג׳וֹאוּ נאמר: ׳דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ רְחָבָה וִישָׁרָה, אֵין בָּהּ נְטִיָּה וְאֵין בָּהּ סִיעָה; דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ חֲלָקָה, אֵין בָּהּ סִיעָה וְאֵין בָּהּ נְטִיָּה. יְשָׁרָה הִיא כְּחֵץ, חֲלָקָה כְּאֶבֶן מַשְׁחֶזֶת; אִישׁ הַמַּעֲלָה דּוֹרֵךְ בָּהּ, וְאִישׁ הָעָם רוֹאֶה אוֹתָהּ׳. דבריי אינם אמירה על הדרך בלבד13 ↗: וֶן ווּ הקדומים הנהיגו ממשל, חילקו בשוויון, גמלו לראויים והענישו אלימים, ולא נטו לטובת קרובים ואחים״. זהו אפוא היחס הכולל של וֶן ווּ; גם היחס הכולל שעליו מדבר החכם מוֹ לומד מהם. איני מבין מדוע בני העולם שומעים כולם על היחס הכולל ומגנים אותו.

然而天下之士非兼者之言也,猶未止也。曰:「兼即仁矣,義矣。雖然,豈可為哉?吾譬兼之不可為也,猶挈泰山以超江河也。故兼者直願之也,夫豈可為之物哉?」子墨子曰:「夫挈泰山以超江河,自古之及今,生民而來未嘗有也。今若夫兼相愛,交相利,此自先聖六王者親行之。」何知先聖六王之親行之也?子墨子曰:「吾非與之並世同時,親聞其聲,見其色也。以其所書於竹帛,鏤於金石,琢於槃盂,傳遺後世子孫者知之。泰誓曰:『文王若日若月,乍照,光於四方於西土8 ↗。』即此言文王之兼愛天下之博大也,譬之日月兼照天下之無有私也。」即此文王兼也,雖子墨子之所謂兼者,於文王取法焉。「且不唯泰誓為然,雖禹誓即亦猶是也。禹曰:『濟濟有衆,咸聽朕言,非惟小子,敢行稱亂,蠢茲有苗,用天之罰,若子既率爾羣對諸羣,以征有苗9 ↗。』禹之征有苗也,非以求以重富貴、干福祿、樂耳目也,以求興天下之利,除天下之害10 ↗。」即此禹兼也。雖子墨子之所謂兼者,於禹求焉。「且不唯禹誓為然雖湯說即亦猶是也。湯曰:『惟予小子履,敢用玄牡,告於上天后曰:〈今天大旱,即當朕身履11 ↗,未知得罪於上下,有善不敢蔽,有罪不敢赦,簡在帝心。萬方有罪,即當朕身,朕身有罪,無及萬方。〉即此言湯貴為天子,富有天下,然且不憚以身為犧牲,以祠說於上帝鬼神12 ↗。』即此湯兼也。雖子墨子之所謂兼者,於湯取法焉。「且不惟誓命與湯說為然,周詩即亦猶是也。周詩曰:『王道蕩蕩,不偏不黨,王道平平,不黨不偏。其直若矢,其易若厎,君子之所履,小人之所視。』若吾言非語道之謂也13 ↗,古者文武為正,均分賞賢罰暴,勿有親戚弟兄之所阿。」即此文武兼也。雖子墨子之所謂兼者,於文武取法焉。不識天下之人,所以皆聞兼而非之者,其故何也?

קטע 16.6עמודי מקור: 卷四 p.81 · 卷四 p.82

אך דבריהם של בני העולם המגנים את היחס הכולל עדיין אינם פוסקים. הם אומרים: ״אולי אין הוא משרת בנאמנות את טובת ההורים, והוא פוגע בכיבודם?״ החכם מוֹ אמר: ״ננסה נא לחקור מה מבקש בן המכבד את הוריו כשהוא שוקל את טובתם. איני יודע: האם הוא רוצה שאחרים יאהבו את הוריו ויועילו להם, או שישנאו את הוריו ויפגעו בהם? לפי הדברים שנאמרו, הוא רוצה שיאהבו את הוריו ויועילו להם. ואיך עליי להתחיל לפעול כדי להשיג זאת? האם עליי להתחיל באהבת הוריהם של אחרים ובהטבה להם, ואז ישיבו לי אחרים אהבה ותועלת להוריי? או שעליי להתחיל בשנאת הוריהם של אחרים, ואז ישיבו לי אהבה ותועלת להוריי? בהכרח עליי להתחיל באהבת הוריהם של אחרים ובהטבה להם, ורק אז ישיבו לי אהבה ותועלת להוריי. האם אין בני אדם המכבדים את הוריהם חייבים אפוא להתחיל באהבת הוריהם של אחרים ובהטבה להם? או שמא אתם סבורים שבני העולם המכבדים את הוריהם כסילים הם ואינם יכולים לשמש דגם? ננסה נא לבחון את מה שכתבו המלכים הקדומים. בַּשִּׁירִים הַגְּדוֹלִים נאמר: ׳אֵין דָּבָר שֶׁלֹּא נַעֲנֶה, אֵין טוֹבָה שֶׁלֹּא נִגְמֶלֶת. הוּא הִשְׁלִיךְ אֵלַי אֲפַרְסֵק, וְאָשִׁיב לוֹ שָׁזִיף14 ↗׳. הדברים אומרים שהאוהב אחרים בהכרח יזכה באהבה, והשונא אחרים בהכרח יזכה בשנאה. איני מבין מדוע אנשי המעלה בעולם שומעים כולם על היחס הכולל ומגנים אותו. אולי הם חושבים שהוא קשה ואי אפשר לקיימו? היו דברים קשים ממנו שבכל זאת נעשו. בעבר אהב לִינְג, מלך גִ׳ינְג, מותניים צרות. בימיו אכלו אנשי המעלה של גִ׳ינְג לא יותר מארוחה אחת, נאחזו היטב ורק אז קמו, ונשענו על הקיר ורק אז הלכו. אכן קשה לצמצם את המזון, ובכל זאת עשו זאת מפני שהמלך לִינְג חפץ בכך; בטרם חלף דור השתנו האנשים, משום שביקשו לרצות את הממונה עליהם. בעבר אהב גוֹאוּ גְ׳יֵין, מלך יוּאֶה, אומץ לב. שלוש שנים לימד את אנשי המעלה ואת נתיניו; מאחר שחשב שאין די בידיעתו כדי להכיר אותם, הצית סירה והניח לאש להשתולל, תופף והצעידם קדימה. אנשיו נפלו בשורות הראשונות, הושלכו למים ולאש ומתו במספר שאין למנותו. בעת ההיא נסוגו בלי תיפוף; אפשר לומר שאנשי יוּאֶה רעדו15 ↗. אכן קשה לשרוף את הגוף, ובכל זאת עשו זאת מפני שמלך יוּאֶה חפץ בכך; בטרם חלף דור השתנו האנשים, משום שביקשו לרצות את הממונה. בעבר אהב וֶן, הדוכס מִגִ׳ין, לבוש גס. בימיו לבשו אנשי המעלה של גִ׳ין בגדי אריג גס, מעילי פרוות כבשה, כובעי משי מולבן ונעליים גסות. כך נכנסו לראות את הדוכס וֶן וכך יצאו להתהלך בחצר. אכן קשה ללבוש בגדים גסים, ובכל זאת עשו זאת מפני שהדוכס וֶן חפץ בכך; בטרם חלף דור השתנו האנשים, משום שביקשו לרצות את הממונה. צמצום מזון, שרפת סירות ולבוש גס16 ↗ הם מן הדברים הקשים ביותר בעולם, ובכל זאת עושים אותם אם הממונה חפץ בהם; בטרם חלף דור יכולים האנשים להשתנות. מדוע? מפני שהם מבקשים לרצות את הממונה. אבל אהבה לכול ותועלת הדדית — אין שיעור לתועלתן ולקלות שבה אפשר לקיימן! לדעתי אין הן מתקיימות רק מפני שאין ממונה החפץ בהן. אילו היה ממונה חפץ בהן, מעודד בגמול ובשבח ומרתיע בעונשים, לדעתי היו בני האדם נמשכים אל האהבה לכול והתועלת ההדדית כמו האש הנמשכת למעלה והמים הנמשכים למטה, ואי אפשר היה לעכב זאת בעולם.

然而天下之非兼者之言,猶未止,曰:「意不忠親之利,而害為孝乎?」子墨子曰:「姑嘗本原之孝子之為親度者。吾不識孝子之為親度者,亦欲人愛利其親與?意欲人之惡賊其親與?以說觀之,即欲人之愛利其親也。然即吾惡先從事即得此?若我先從事乎愛利人之親,然後人報我愛利吾親乎?意我先從事乎惡人之親,然後人報我以愛利吾親乎?即必吾先從事乎愛利人之親,然後人報我以愛利吾親也。然即之交孝子者,果不得已乎,毋先從事愛利人之親者與?意以天下之孝子為遇而不足以為正乎?姑嘗本原之先王之所書,大雅之所道曰:『無言而不讎,無德而不報,投我以桃,報之以李14 ↗。』即此言愛人者必見愛也,而惡人者必見惡也。不識天下之士,所以皆聞兼而非之者,其故何也?意以為難而不可為邪?嘗有難此而可為者。昔荊靈王好小要,當靈王之身,荊國之士飯不踰乎一,固據而後興,扶垣而後行。故約食為其難為也,然後為而靈王說之,未踰於世而民可移也,即求以鄉其上也。昔者越王句踐好勇,教其士臣三年,以其知為未足以知之也,焚舟失火,鼓而進之,其士偃前列,伏水火而死,有不可勝數也。當此之時,不鼓而退也,越國之士可謂顫矣15 ↗。故焚身為其難為也,然後為之越王說之,未踰於世而民可移也,即求以鄉上也。昔者晉文公好苴服,當文公之時,晉國之士,大布之衣,牂羊之裘,練帛之冠,且苴之屨,入見文公,出以踐之朝。故苴服為其難為也,然後為而文公說之,未踰於世而民可移也,即求以鄉其上也。是故約食、焚舟、苴服16 ↗,此天下之至難為也,然後為而上說之,未踰於世而民可移也。何故也?即求以鄉其上也。今若夫兼相愛,交相利,此其有利且易為也,不可勝計也,我以為則無有上說之者而已矣。苟有上說之者,勸之以賞譽,威之以刑罰,我以為人之於就兼相愛交相利也,譬之猶火之就上,水之就下也,不可防止於天下。

קטע 16.7עמודי מקור: 卷四 p.82 · 卷四 p.83

היחס הכולל הוא אפוא דרכם של המלכים החכמים, האמצעי לשלומם של המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל, והאמצעי לספק לעם די בגד ומזון. לכן אין לאיש המעלה דרך טובה יותר מלבחון היטב את היחס הכולל ולהתאמץ לקיימו. שליט חייב לנהוג בחסד, נתין בנאמנות, אב באהבה, בן בכיבוד, אח בכור בידידות ואח צעיר בכבוד. אם איש המעלה רוצה להיות שליט מיטיב, נתין נאמן, אב אוהב, בן מכבד, אח בכור ידידותי ואח צעיר מכבד, אין הוא יכול שלא לקיים את היחס הכולל. זו דרכם של המלכים החכמים ותועלתו הגדולה של העם כולו.״

故兼者聖王之道也,王公大人之所以安也,萬民衣食之所以足也。故君子莫若審兼而務行之,為人君必惠,為人臣必忠,為人父必慈,為人子必孝,為人兄必友,為人弟必悌。故君子莫若欲為惠君、忠臣、慈父、孝子、友兄、悌弟,當若兼之不可不行也,此聖王之道而萬民之大利也。」

הערות לפרק

מגילה 5 · 卷五

17. נגד מלחמות התקפה — א

非攻上

קטע 17.1עמודי מקור: 卷五 p.85

נניח שאדם נכנס לגן ולמטע של זולתו וגונב אפרסקים ושזיפים. ההמון שומע ומגנה אותו, והממונים על הממשל תופסים ומענישים אותו. מדוע? מפני שהוא פוגע בזולת כדי להועיל לעצמו. מי שגוזל מאחרים כלבים, חזירים, תרנגולות וחזרזירים עושה עוול גדול יותר ממי שנכנס לגן ולמטע וגונב אפרסקים ושזיפים. מדוע? מפני שפגיעתו בזולת גדולה יותר; חוסר אנושיותו גובר ואשמתו כבדה יותר. מי שנכנס למכלאות ולאורוות של זולתו ולוקח סוסים ובקר עושה עוול גדול יותר ממי שגוזל כלבים, חזירים, תרנגולות וחזרזירים. מדוע? מפני שפגיעתו בזולת גדולה יותר. ככל שפגיעתו בזולת גדולה יותר, חוסר אנושיותו גובר ואשמתו כבדה יותר. מי שהורג אדם חף מפשע, מפשיט אותו מבגדיו וממעילו1 ↗ ולוקח את חניתו ואת חרבו עושה עוול גדול יותר ממי שנכנס למכלאות ולאורוות ולוקח סוסים ובקר. מדוע? מפני שפגיעתו בזולת גדולה יותר. ככל שפגיעתו בזולת גדולה יותר, חוסר אנושיותו גובר ואשמתו כבדה יותר. את כל אלה יודעים אנשי המעלה בעולם לגנות ולכנות עוול. אבל כשהעוול נעשה בגדול — תקיפת מדינה2 ↗ — אין הם יודעים לגנותו, אלא משבחים אותו ומכנים אותו צדק. האם אפשר לומר שהם יודעים להבחין בין צדק לעוול?

今有一人,入人園圃,竊其桃李,衆聞則非之,上為政者得則罰之。此何也?以虧人自利也。至攘人犬豕雞豚者,其不義又甚入人園圃竊桃李。是何故也?以虧人愈多,其不仁茲甚,罪益厚。至入人欄廄,取人馬牛者,其不仁義又甚攘人犬豕雞豚。此何故也?以其虧人愈多。苟虧人愈多,其不仁茲甚,罪益厚。至殺不辜人也,地其衣裘1 ↗,取戈劍者,其不義又甚入人欄廄取人馬牛。此何故也?以其虧人愈多。苟虧人愈多,其不仁茲甚矣,罪益厚。當此,天下之君子皆知而非之,謂之不義。今至大為攻國2 ↗,則弗知非,從而譽之,謂之義。此可謂知義與不義之別乎?

קטע 17.2עמודי מקור: 卷五 p.85 · 卷五 p.86

הריגת אדם אחד נקראת עוול, ויש בה בהכרח עבירה אחת שעונשה מוות. אם נמשיך לפי אותו היגיון, הריגת עשרה אנשים היא עוול כבד פי עשרה, ובהכרח יש בה עשר עבירות שעונשן מוות; הריגת מאה אנשים היא עוול כבד פי מאה, ובהכרח יש בה מאה עבירות שעונשן מוות. את כל אלה יודעים אנשי המעלה בעולם לגנות ולכנות עוול. אבל כשעושים את העוול הגדול ותוקפים מדינה, אין הם יודעים לגנותו, אלא משבחים אותו ומכנים אותו צדק. הם באמת אינם יודעים שזה עוול, ולכן כותבים את דבריהם כדי להורישם לדורות הבאים. אילו ידעו שזה עוול, איזו סיבה הייתה להם לכתוב את עוולם ולהורישו לדורות הבאים? נניח שאדם רואה מעט שחור וקורא לו שחור, אבל כשהוא רואה הרבה שחור הוא קורא לו לבן; נאמר שאינו יודע להבחין בין לבן לשחור. אם הוא טועם מעט מר וקורא לו מר, אבל כשהוא טועם הרבה מר הוא קורא לו מתוק, בהכרח נאמר שאינו יודע להבחין בין מתוק למר. כיום יודעים לגנות עוול כשהוא נעשה בקטן, אבל כשהוא נעשה בגדול — תקיפת מדינה — אין יודעים לגנותו, אלא משבחים אותו ומכנים אותו צדק. האם אפשר לומר שיודעים להבחין בין צדק לעוול? מכאן אנו יודעים שאנשי המעלה בעולם מבולבלים בהבחנתם בין צדק לעוול.

殺一人謂之不義,必有一死罪矣,若以此說往,殺十人十重不義,必有十死罪矣;殺百人百重不義,必有百死罪矣。當此,天下之君子皆知而非之,謂之不義。今至大為不義攻國,則弗知非,從而譽之,謂之義,情不知其不義也,故書其言以遺後世。若知其不義也,夫奚說書其不義以遺後世哉?今有人於此,少見黑曰黑,多見黑曰白,則以此人不知白黑之辯矣;少嘗苦曰苦,多嘗苦曰甘,則必以此人為不知甘苦之辯矣。今小為非,則知而非之。大為非攻國,則不知非,從而譽之,謂之義。此可謂知義與不義之辯乎?是以知天下之君子也,辯義與不義之亂也。

הערות לפרק

מגילה 5 · 卷五

18. נגד מלחמות התקפה — ב

非攻中

קטע 18.1עמודי מקור: 卷五 p.86

החכם מוֹ אמר: ״המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל הקדומים, כשהנהיגו מדינה, רצו באמת שהשבח יהיה שקול, שהגמול והעונש יהיו מותאמים ושהענישה והממשל יהיו בלי הפרזה ובלי משגה״.

子墨子言曰:「古者王公大人,為政於國家者,情欲譽之審,賞罰之當,刑政之不過失。」

קטע 18.2עמודי מקור: 卷五 p.86 · 卷五 p.87

לכן החכם מוֹ אמר: ״פתגם קדום אומר: ׳כְּשֶׁמַּחֲשָׁבָה אֵינָהּ מְבִיאָה תּוֹצָאָה, לוֹמְדִים מִן הֶעָבָר עַל הֶעָתִיד וּמִן הַגָּלוּי עַל הַנִּסְתָּר׳. אם בוחנים כך, אפשר לדעת. כשמגייסים צבא, בחורף חוששים מן הקור ובקיץ מן החום; אי אפשר לעשות זאת בחורף ובקיץ. באביב משביתים את חריש העם, זריעתו ונטיעותיו; בסתיו משביתים את הקציר ואת האיסוף. אם משביתים אפילו עונה אחת, מספר בני העם המתים ברעב ובקור אינו ניתן למנייה. ננסה לחשב את הוצאות הצבא: חצי במבוק, נוצות וקישוטי דגלים, אוהלים ויריעות, שריונות, מגנים ואמצעי הסתערות1 ↗ — רבים מספור יוצאים ונשחקים, נשברים ונרקבים ואינם שבים. גם רמחים, חניתות, כלי נשק ארוכי להב, חרבות ומרכבות יוצאים, נשברים ונשחקים, ורבים מספור אינם שבים. גם בקר וסוסים יוצאים שמנים ושבים כחושים, ורבים מספור מתים בדרך ואינם שבים. הדרך ארוכה ורחוקה, אספקת המזון נקטעת ואינה מתחדשת, ורבים מספור מבני העם מתים. מגוריהם אינם בטוחים, האכילה והשתייה אינן בזמנן והם סובלים רעב או אוכלים יתר על המידה; רבים מספור מבני העם מתים ממחלות בדרך. אבדות הצבא רבות מספור, וסך אבדות הצבא גדול מכדי לחשבו; גם הרוחות והאלוהויות המאבדות את ממשיכי פולחנן רבות מספור2 ↗״.

是故子墨子曰:「古者有語:「謀而不得,則以往知來,以見知隱」。謀若此,可得而知矣。今師徒唯毋興起,冬行恐寒,夏行恐暑,此不可以冬夏為者也。春則廢民耕稼樹藝,秋則廢民穫斂。今唯毋廢一時,則百姓飢寒凍餒而死者,不可勝數。今嘗計軍上,竹箭羽旄幄幕,甲盾撥劫1 ↗,往而靡壞腑爛不反者,不可勝數;又與矛戟戈劍乘車,其往則碎折靡壞而不反者,不可勝數;與其牛馬肥而往,瘠而反,往死亡而不反者,不可勝數;與其塗道之脩遠,糧食輟絕而不繼,百姓死者,不可勝數也;與其居處之不安,食飲之不時,飢飽之不節,百姓之道疾病而死者,不可勝數;喪師多不可勝數,喪師盡不可勝計,則是鬼神之喪其主后,亦不可勝數2 ↗。」

קטע 18.3עמודי מקור: 卷五 p.87 · 卷五 p.88

המדינה מוציאה הוראות, נוטלת מן העם את אמצעיו ומשביתה את תועלתו. מקרים כאלה רבים מאוד; ובכל זאת, לשם מה עושים זאת? אומרים: ״אני חומד את תהילת הניצחון ואת הרווח שאשיג, ולכן אני עושה זאת״. החכם מוֹ אמר: ״אם נחשב את מה שמכנים ניצחון, אין בו דבר מועיל; אם נחשב את הרווח, נראה שהוא קטן מן האובדן. כשמבקשים לכבוש עיר שחומתה שלושה לִי וחומתה החיצונית שבעה לִי3 ↗, וכי תיכבש בלי להפעיל את מיטב הכוח ובלי הרג, כאילו די לצאת ולזכות בה4 ↗? ההרוגים יהיו לכל הפחות אלפים, ואם יהיו רבים — רבבות; ורק אז אפשר לזכות בעיר שחומתה שלושה לִי וחומתה החיצונית שבעה לִי. במדינה בעלת רבבת מרכבות יש אלפי מקומות ריקים שאין די אנשים ליישבם, ורבבות שטחים רחבי ידיים שאין די אנשים להכשירם. קרקע יש אפוא בעודף, ואנשים מן המעלה ומפשוטי העם חסרים. כעת מכלים את חיי האנשים, מכבידים את הצרה על עליונים ותחתונים ונלחמים על עיר ריקה. כך משליכים את מה שחסר ומגדילים את מה שיש בעודף. ממשל כזה אינו עוסק במה שהמדינה צריכה״.

國家發政,奪民之用,廢民之利,若此甚衆,然而何為為之?曰:「我貪伐勝之名,及得之利,故為之。」子墨子言曰:「計其所自勝,無所可用也。計其所得,反不如所喪者之多。今攻三里之城,七里之郭3 ↗,攻此不用銳,且無殺而徒得此然也4 ↗?殺人多必數於萬,寡必數於千,然後三里之城、七里之郭,且可得也。今萬乘之國,虛數於千,不勝而入廣衍數於萬,不勝而辟。然則土地者,所有餘也,士民者,所不足也。今盡士民之死,嚴下上之患,以爭虛城,則是棄所不足,而重所有餘也。為政若此,非國之務者也。」

קטע 18.4עמודי מקור: 卷五 p.88 · 卷五 p.89

המצדיקים מלחמות התקפה אומרים: ״בדרום מלכי גִ׳ינְג ווּ, ובצפון שליטי צִ׳י וְגִ׳ין — בתחילה, כשקיבלו נחלות בעולם, לא הגיע רוחב אדמותיהם למאות לִי אחדות, ולא הגיע מספר אנשיהם למאות אלפים אחדות. בזכות מלחמות התקפה הגיע רוחב אדמותיהם לאלפי לִי אחדים ומספר אנשיהם למיליונים אחדים. לכן אי אפשר לטעון שאין לנהל מלחמות התקפה5 ↗״. החכם מוֹ אמר: ״גם אם ארבע או חמש מדינות הרוויחו מכך, עדיין אין זו דרך שאפשר ללכת בה. הדבר דומה לרופא המשקה את החולים בתרופה. נניח שיש רופא המערבב את תרופותיו ונותן אותן לחולים בעולם; רבבת אנשים שותים מהן, אבל רק ארבעה או חמישה יוצאים נשכרים. עדיין נאמר שאין זו תרופה שאפשר להשתמש בה. לכן בן המכבד את הוריו לא ישקה בה את הוריו, ונתין נאמן לא ישקה בה את שליטו. מן המדינות שנוסדו בעבר בעולם, על הרחוקות בזמן שמענו באוזנינו ואת הקרובות ראינו בעינינו: אלה שחרבו בגלל מלחמות התקפה רבות מספור. כיצד יודעים זאת? במזרח הייתה מדינת גְ׳וּ, מדינה קטנה מאוד הדחוקה בין מדינות גדולות. היא לא שירתה אותן בכבוד, והמדינות הגדולות לא השיבו לה אהבה ותועלת. לכן אנשי יוּאֶה כרסמו באדמותיה ממזרח, ואנשי צִ׳י סיפחו אותה ממערב. אם נבחן כיצד חרבה גְ׳וּ בין צִ׳י לְיוּאֶה, נמצא שהסיבה היא מלחמות ההתקפה. גם צֶ׳ן וְצַאי שבדרום חרבו בין ווּ לְיוּאֶה בגלל מלחמות התקפה. ובצפון, לא רק ג׳ו חה: המדינות שחרבו בין יָאן, דַאי, חוּ וּמוֹ חרבו גם הן בגלל מלחמות התקפה״. לכן החכם מוֹ אומר: ״המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל הקדומים רצו להשיג ולא לאבד, לחיות בביטחון ולא בסכנה; לכן אי אפשר שלא לגנות מלחמות התקפה״.

飾攻戰者言曰:「南則荊、吳之王,北則齊、晉之君,始封於天下之時,其土地之方,未至有數百里也;人徒之衆,未至有數十萬人也。以攻戰之故,土地之博至有數千里也;人徒之衆至有數百萬人。故當攻戰而不可為也5 ↗。」子墨子言曰:「雖四五國則得利焉,猶謂之非行道也。譬若醫之藥人之有病者然。今有醫於此,和合其祝藥之於天下之有病者而藥之,萬人食此,若醫四五人得利焉,猶謂之非行藥也。故孝子不以食其親,忠臣不以食其君。古者封國於天下,尚者以耳之所聞,近者以目之所見,以攻戰亡者,不可勝數。何以知其然也?東方有莒之國者,其為國甚小,閒於大國之閒,不敬事於大,大國亦弗之從而愛利。是以東者越人夾削其壤地,西者齊人兼而有之。計莒之所以亡於齊越之間者,以是攻戰也。雖南者陳、蔡,其所以亡於吳越之閒者,亦以攻戰。雖北者且不一著何,其所以亡於燕、代、胡、貊之閒者,亦以攻戰也。」是故子墨子言曰:「古者王公大人,情欲得而惡失,欲安而惡危,故當攻戰而不可不非。」

קטע 18.5עמודי מקור: 卷五 p.89 · 卷五 p.90 · 卷五 p.91 · 卷五 p.92

המצדיקים מלחמות התקפה אומרים: ״הם לא ידעו לאסוף את אנשיהם ולהשתמש בהם, ולכן חרבו. אני יודע לאסוף את אנשיי ולהשתמש בהם; אם כך אנהל מלחמה בעולם, מי יעז שלא להיכנע?״ החכם מוֹ אמר: ״גם אם אתה יודע לאסוף את אנשיך ולהשתמש בהם, וכי אתה משתווה לְחֶה לוּ מלך ווּ הקדום? חֶה לוּ אימן את אנשיו שבע שנים; הם עטו שריון, אחזו בנשק, רצו שלוש מאות לִי ורק אז חנו. הם חנו בְּגְ׳וּ לִין, יצאו בשביל מעבר מִינְג, נלחמו בְּבּוֹ גְ׳וּ, חדרו אל מדינת צ׳וּ והביאו את סוֹנְג ואת לוּ לבוא אליהם לחצר. בימי פוּ צָ׳אי תקפו בצפון את צִ׳י, חנו על גדת וֶן, נלחמו בְּאָי לִינְג, הביסו קשות את אנשי צִ׳י ודחקו אותם אל ההר הגדול. במזרח תקפו את יוּאֶה, חצו את שלושת הנהרות ואת חמשת האגמים ודחקו אותם אל קְוַאי גִ׳י. אף אחת ממדינות תשעת עמי הַיִי לא סירבה להיכנע. אבל בשובו לא ידע לתת גמול ליתומים ולהעניק חסד וסיוע להמוני העם. הוא סמך על כוחו, התפאר בהישגיו ושיבח את חוכמתו, והתרשל בחינוך. הוא בנה את מגדל גוּ סוּ, ושבע שנים לא הושלם. אז חשו אנשי ווּ עייפות ורצון להתפזר. גוֹאוּ גְ׳יֵין, מלך יוּאֶה, ראה שהעליונים והתחתונים בְּווּ אינם מסתדרים זה עם זה; אסף את אנשיו כדי לנקום את נקמתו, נכנס מבעד לחומה הצפונית, חדר אל הארמון הפנימי וצר על ארמון המלך — ומדינת ווּ חרבה. בעבר היו בְּגִ׳ין שישה מצביאים, ולא היה חזק מִגְ׳ה בּוֹ. הוא מנה את מרחב אדמותיו ואת ריבוי אנשיו וביקש להתייצב כנגד הנסיכים ולקנות לו שם גיבור. הוא מיהר לצאת למלחמות התקפה, בחר ודירג את אנשי הלחימה שלו, העמיד את המוני סירותיו ומרכבותיו, תקף את בית ג׳וֹנְג חָאנְג וזכה בו. הוא חשב שעצותיו כבר מספיקות, ושוב תקף את בית פָאן והביס אותו קשות. הוא איחד שלושה בתים לבית אחד, ולא נעצר; שוב צר על גָ׳אוֹ שְׁיָאנְג דְזֶה בְּגִ׳ין יָאנְג. אז הצטרפו חָאן וְוֵיי ונועצו: ׳פתגם קדום אומר: כְּשֶׁהַשְּׂפָתַיִם אוֹבְדוֹת, הַשִּׁנַּיִם קוֹפְאוֹת. אם בית גָ׳אוֹ ייפול בבוקר, אנחנו נלך בעקבותיו בערב; אם ייפול בערב, נלך בעקבותיו בבוקר. בַּשִּׁירָה נאמר: אִם הַדָּג אֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל בְּעוֹדוֹ בַּמַּיִם, מָה יַשִּׂיג עַל הַיַּבָּשָׁה?6 ↗׳ לכן התאחדו שליטי שלושת הבתים, התאמצו בלב אחד, פתחו את השערים ופינו את הדרכים, עטו שריון וגייסו את אנשיהם. חָאן וְוֵיי תקפו מבחוץ ובית גָ׳אוֹ מבפנים, והכו את גְ׳ה בּוֹ והביסו אותו קשות״.

飾攻戰者之言曰:「彼不能收用彼衆,是故亡。我能收用我衆,以此攻戰於天下,誰敢不賓服哉?」子墨子言曰:「子雖能收用子之衆,子豈若古者吳闔閭哉?古者吳闔閭教七年,奉甲執兵,奔三百里而舍焉,次注林,出於冥隘之徑,戰於柏舉,中楚國而朝宋與及魯。至夫差之身,北而攻齊,舍於汶上,戰於艾陵,大敗齊人而葆之大山;東而攻越,濟三江五湖,而葆之會稽。九夷之國莫不賓服。於是退不能賞孤,施舍群萌,自恃其力,伐其功,譽其智,怠於教,遂築姑蘇之臺,七年不成。及若此,則吳有離罷之心。越王句踐視吳上下不相得,收其衆以復其讎,入北郭,徙大內,圍王宮而吳國以亡。昔者晉有六將軍,而智伯莫為強焉。計其土地之博,人徒之衆,欲以抗諸侯,以為英名。攻戰之速,故差論其爪牙之士,皆列其舟車之衆,以攻中行氏而有之。以其謀為既已足矣,又攻茲范氏而大敗之,並三家以為一家,而不止,又圍趙襄子於晉陽。及若此,則韓、魏亦相從而謀曰:『古者有語:〈脣亡則齒寒。〉趙氏朝亡,我夕從之,趙氏夕亡,我朝從之。詩曰:〈魚水不務,陸將何及乎6 ↗!〉』是以三主之君,一心戮力辟門除道,奉甲興士,韓、魏自外,趙氏自內,擊智伯大敗之。」

קטע 18.6עמודי מקור: 卷五 p.92

לכן החכם מוֹ אומר: ״פתגם קדום אומר: ׳אִישׁ הַמַּעֲלָה אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת הַמַּיִם לִרְאִי אֶלָּא אֶת בְּנֵי הָאָדָם7 ↗. בִּרְאִי הַמַּיִם רוֹאִים אֶת מַרְאֵה הַפָּנִים; בִּרְאִי בְּנֵי הָאָדָם יוֹדְעִים מָה מֵבִיא בְּרָכָה וּמָה מֵבִיא אָסוֹן׳. אם סבורים כיום שמלחמות התקפה מביאות רווח, מדוע לא להביט במעשיו של גְ׳ה בּוֹ כראי? כבר אפשר לדעת שהיה בהם אסון ולא ברכה״.

是故子墨子言曰:「古者有語曰:『君子不鏡於水而鏡於人7 ↗,鏡於水,見面之容,鏡於人,則知吉與凶。』今以攻戰為利,則蓋嘗鑒之於智伯之事乎?此其為不吉而凶,既可得而知矣。」

הערות לפרק

מגילה 5 · 卷五

19. נגד מלחמות התקפה — ג

非攻下

קטע 19.1עמודי מקור: 卷五 p.92 · 卷五 p.93

החכם מוֹ אמר: ״מה הטעם לדברים שבני העולם משבחים כיום כטובים? האם הם משבחים אותם מפני שהם מועילים למעלה לשמים, באמצע לרוחות ולמטה לבני האדם? או שמא משבחים אותם אף שאינם מועילים למעלה לשמים, באמצע לרוחות ולמטה לבני האדם? אפילו הכסיל שבכסילים יאמר: ׳משבחים אותם מפני שהם מועילים למעלה לשמים, באמצע לרוחות ולמטה לבני האדם׳. בני העולם מסכימים שדגמם של המלכים החכמים הוא צדק. ובכל זאת, רבים מן הנסיכים בעולם עודם מתאמצים לתקוף, לכבוש ולספח1 ↗. כך הם משבחים את הצדק בשמו בלי לבחון את תוכנו. הדבר דומה לעיוור הקורא עם האחרים לאותם דברים ׳לבן׳ ו׳שחור׳, אבל אינו יכול להבחין בדברים עצמם. האם אפשר לומר שהוא מבחין? לכן הנבונים הקדומים, כשקבעו את דרכי העולם, בחנו תחילה את הצדק שבהן ורק אחר כך הוציאו אותן לפועל. כך פעלו בלי היסוס, התקדמו במהירות, הצליחו והשיגו את מבוקשם, והתאימו את מעשיהם לתועלת השמים, הרוחות והעם. זו דרך הנבונים. לכן אנשים בעלי אנושיות שמשלו בעולם בימי קדם בהכרח הפכו את תורת המדינות הגדולות2 ↗, איחדו את ההרמוניה בעולם, כינסו את אשר בין ארבעת הימים והנהיגו את בני העם בעולם לשרת בעבודתם את האל העליון ואת רוחות ההרים והנהרות3 ↗. הם הועילו לאנשים רבים, ולכן הישגיהם היו גדולים. משום כך השמים גמלו להם, הרוחות העשירו אותם ובני האדם שיבחו אותם, עד שמעמדם היה מעמד בן השמים ועושרם הקיף את העולם. שמם עמד לצד השמים והארץ, ועד היום אינו נשכח. זו דרך הנבונים; כך זכו המלכים הקדומים בעולם.

子墨子言曰:「今天下之所譽善者,其說將何哉?為其上中天之利,而中中鬼之利,而下中人之利,故譽之與?意亡非為其上中天之利,而中中鬼之利,而下中人之利,故譽之與?雖使下愚之人,必曰:『將為其上中天之利,而中中鬼之利,而下中人之利,故譽之。』今天下之所同義者,聖王之法也。今天下之諸侯將猶多皆免攻伐並兼1 ↗,則是有譽義之名,而不察其實也。此譬猶盲者之與人,同命白黑之名,而不能分其物也,則豈謂有別哉?是故古之知者之為天下度也,必順慮其義,而後為之行,是以動則不疑,速通成得其所欲,而順天鬼百姓之利,則知者之道也。是故古之仁人有天下者,必反大國之說2 ↗,一天下之和,總四海之內,焉率天下之百姓,以農臣事上帝山川鬼神3 ↗。利人多,功故又大,是以天賞之,鬼富之,人譽之,使貴為天子,富有天下,名參乎天地,至今不廢。此則知者之道也,先王之所以有天下者也。

קטע 19.2עמודי מקור: 卷五 p.93 · 卷五 p.94

אבל המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל בעולם כיום אינם נוהגים כך. הם בוחרים ומדרגים את אנשי הלחימה שלהם, מסדרים את חיילי הסירות והמרכבות, מכינים שריונות חזקים וכלי נשק חדים ויוצאים לתקוף מדינות שאין בהן אשמה. הם נכנסים לגבולותיהן, קוצרים ומשחיתים את יבוליהן, כורתים את עציהן, הורסים את חומותיהן וסותמים את תעלותיהן ואת בריכותיהן; גוזלים והורגים את בעלי החיים שנועדו לקורבן, שורפים ומחריבים את מקדשי אבותיהן, הורגים באכזריות את בני עמן, מפילים את הזקנים והחלשים ומעבירים אליהם את כלי הפולחן הכבדים4 ↗. החיילים מתקדמים ונעמדים לקרב, ואומרים להם: ׳למות במילוי הפקודה — המעלה הראשונה; להרוג רבים — הבאה אחריה; להיפצע בגוף — המעלה התחתונה. קל וחומר לעזוב את השורה, לברוח ולהירתע: עונשכם מוות בלי חנינה׳. כך מפחידים את ההמונים. הם מספחים מדינות, מכריעים צבאות, פוגעים בעם ומתאכזרים אליו ומשבשים את מפעל החכמים. האם הם חושבים להועיל בכך לשמים? הם לוקחים את אנשי השמים כדי לתקוף את ערי השמים, דוקרים והורגים את בני השמים, עוקרים ומחריבים את מקומות הרוחות, מפילים את מזבחות המדינה וגוזלים והורגים את קורבנותיה. בכך אינם מועילים למעלה לשמים. האם הם חושבים להועיל לרוחות? הם הורגים בני אדם ומכלים את עובדי הרוחות והאלוהויות, מבטלים ומחריבים את פולחן המלכים הקדומים, פוגעים בעם ומתאכזרים אליו, והאוכלוסייה מתפזרת. בכך אינם מועילים באמצע לרוחות. האם הם חושבים להועיל לבני האדם? הלוא להרוג אותם — איזו תועלת גדולה לבני האדם5 ↗! ואם נחשב גם את ההוצאות, הן מכלות את יסודות החיים ואת רכושם ואמצעיהם של בני העם בעולם במידה שאין לשערה. בכך אינם מועילים למטה לבני האדם.

今王公大人天下之諸侯則不然,將必皆差論其爪牙之士,皆列其舟車之卒伍,於此為堅甲利兵,以往攻伐無罪之國。入其國家邊境,芟刈其禾稼,斬其樹木,墮其城郭,以湮其溝池,攘殺其牲牷,燔潰其祖廟,勁殺其萬民,覆其老弱,遷其重器4 ↗,卒進而柱乎鬥,曰:『死命為上,多殺次之,身傷者為下,又況失列北橈乎哉,罪死無赦。』以譂其衆。夫無兼國覆軍,賊虐萬民,以亂聖人之緒。意將以為利天乎?夫取天之人,以攻天之邑,此刺殺天民,剝振神之位,傾覆社稷,攘殺其犧牲,則此上不中天之利矣。意將以為利鬼乎?夫殺之人,滅鬼神之主,廢滅先王,賊虐萬民,百姓離散,則此中不中鬼之利矣。意將以為利人乎?夫殺之人,為利人也博矣5 ↗。又計其費此,為周生之本,竭天下百姓之財用,不可勝數也,則此下不中人之利矣。

קטע 19.3עמודי מקור: 卷五 p.94 · 卷五 p.95

הדברים שאינם מועילים לצבאות הנלחמים זה בזה הם אלה: המצביא אינו אמיץ, החיילים אינם מסורים, הנשק אינו חד, אין די אימון, הצבא אינו גדול דיו, ההנהגה אינה פועלת בתיאום, האימה אינה מרסנת, הפגיעה אינה מתמידה, המאבק אינו נמרץ והנסיגה אינה איתנה6 ↗. הלב אינו נטוע באיתנות, והנסיכים שבברית חושדים; כשהנסיכים שבברית חושדים, נוצרים שיקולים עוינים ונחלשת הנחישות. אם כל הדברים האלה מתקיימים ובכל זאת יוצאים לפעול, המדינה מאבדת את אנשיה והעם מוסח ממלאכתו. וכי אין רואים את מצב המדינות האוהבות מלחמות התקפה? כשמדינה בסדר גודל בינוני מגייסת צבא, בהכרח יוצאים אלפים מאנשי המעלה ומפשוטי העם, ואליהם נלווים מאתיים אלף אנשי רגלים7 ↗ — ורק אז יש די כדי להעמיד צבא ולנוע. הדבר אורך שנים, ובמקרה המהיר חודשים. למעלה אין פנאי לטפל בממשל, אנשי המעלה אינם פנויים לנהל את לשכותיהם, האיכרים אינם פנויים לחרוש ולקצור והנשים אינן פנויות לטוות ולארוג. כך המדינה מאבדת את אנשיה והעם מוסח ממלאכתו. נוסף על כך מרכבות וסוסים מתעייפים ונהרסים; מן האוהלים, היריעות, הסוככים, ציוד שלושת הצבאות, השריונות וכלי הנשק — אם חוזר חלק אחד מתוך חמישה, עוד נחשב הדבר סביר8 ↗. אנשים מתפזרים ואובדים בדרכים, הדרכים רחוקות ואספקת המזון אינה נמשכת; זמני האכילה והשתייה משתבשים, והמשרתים סובלים רעב, קור ומחלות, מתים וגופותיהם מוטלות בתעלות ובערוצים במספר שאין לחשבו. זהו נזק כבד לבני האדם ורעה גדולה לעולם. ובכל זאת, המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל שמחים לעשות זאת. הרי הם שמחים לפגוע בבני העם בעולם ולכלותם; האין זו סתירה גמורה? כיום המדינות האוהבות מלחמה בעולם הן צִ׳י, גִ׳ין, צ׳וּ וְיוּאֶה. גם אילו הגשימו ארבע המדינות האלה את רצונן בעולם, וגם אילו היה מספר אנשיהן גדול פי עשרה, עדיין לא היו מספיקים לעבד את אדמותיהן. אנשים חסרים ואדמות יש בעודף. וכעת, כדי להיאבק על עוד אדמה, הם חוזרים ופוגעים זה בזה. כך מחסירים את מה שחסר ומגדילים את מה שיש בעודף״.

今夫師者之相為不利者也,曰:將不勇,士不分,兵不利,教不習,師不衆,率不利和,威不圉,害之不久,爭之不疾,孫之不強6 ↗。植心不堅,與國諸侯疑,與國諸侯疑,則敵生慮,而意羸矣。偏具此物,而致從事焉,則是國家失卒,而百姓易務也。今不嘗觀其說好攻伐之國?若使中興師,君子庶人也,必且數千,徒倍十萬7 ↗,然後足以師而動矣。久者數歲,速者數月,是上不暇聽治,士不暇治其官府,農夫不暇稼穡,婦人不暇紡績織紝,則是國家失卒,而百姓易務也,然而又與其車馬之罷弊也,幔幕帷蓋,三軍之用,甲兵之備,五分而得其一,則猶為序疏矣8 ↗。然而又與其散亡道路,道路遼遠,糧食不繼傺,食飲之時,廁役以此飢寒凍餒疾病,而轉死溝壑中者,不可勝計也。此其為不利於人也,天下之害厚矣。而王公大人,樂而行之。則此樂賊滅天下之萬民也,豈不悖哉!今天下好戰之國,齊、晉、楚、越,若使此四國者得意於天下,此皆十倍其國之衆,而未能食其地也。是人不足而地有餘也。今又以爭地之故,而反相賊也,然則是虧不足,而重有餘也」。

קטע 19.4עמודי מקור: 卷五 p.95 · 卷五 p.96 · 卷五 p.97 · 卷五 p.98 · 卷五 p.99

ואז השליטים האוהבים מלחמות התקפה שוב מייפים את דבריהם כדי להתווכח עם החכם מוֹ: ״אתה סבור שמלחמות התקפה הן עוול ואינן דבר מועיל. אבל בעבר יוּ יצא למסע נגד הַמְּיָאוֹ, טָאנְג תקף את גְ׳יֶה והמלך ווּ תקף את ג׳וֹאוּ. כל אלה הועמדו כמלכים חכמים; מדוע?״ החכם מוֹ אמר: ״לא בחנת את סוג הטענה שבדבריי ולא הבנת את טעמה. אלה אינם מה שאני מכנה התקפה, אלא מסעות ענישה9 ↗. בעבר המיטו שלושת הַמְּיָאוֹ תוהו גדול, והשמים ציוו להענישם במוות. השמש הופיעה בלילה באות מבשר רעה, דם ירד כגשם שלושה בקרים, דרקון נולד במקדש, כלבים בכו בשוק, מים הופיעו בקיץ10 ↗, האדמה נבקעה עד המעיינות וחמשת מיני הדגן השתנו; העם זועזע מאוד. גָאוֹ יָאנְג ציווה אז בארמון שְׁוָאן. יוּ אחז בעצמו באות הציווי המבורך של השמים כדי לצאת נגד הַמְּיָאוֹ; ארבעה ברקים הובילו את הכוחות האלוהיים11 ↗, ורוח בעלת פני אדם וגוף ציפור שירתה לידו כאילו נשאה ירקן והכריעה את אות מזלם של הַמְּיָאוֹ. צבא הַמְּיָאוֹ נפל בתוהו גדול, ולבסוף כמעט נכרתו. לאחר שֶׁיוּ גבר על שלושת הַמְּיָאוֹ, הסדיר את ההרים ואת הנהרות, הבחין בין הדברים שלמעלה ושלמטה וייסד את הסדר הגדול. הרוחות ובני האדם לא הפרו אותו, והעולם שקט. זו הסיבה למסע הענישה של יוּ נגד הַמְּיָאוֹ. כאשר הגיעו ימי גְ׳יֶה, מלך שְׁיָא, היו לשמים צווים קשים; השמש והירח לא נהגו בזמנם, הקור והחום באו בערבוביה, חמשת מיני הדגן נצרבו ומתו, רוחות זעקו במדינה ועגורים קראו יותר מעשרה לילות. אז ציוו השמים על טָאנְג בארמון בִּיָאוֹ לקבל את המינוי הגדול של שְׁיָא: ׳מידות שְׁיָא נפלו בתוהו גדול. כבר הבאתי את מינויה לקצו בשמים. לך והענש אותה; בהכרח אתן לך לגבור עליה׳. טָאנְג העז אפוא להנהיג את אנשיו לעבר גבולות שְׁיָא, ושליט השמים שלח כוח אפל ואלים להחריב את חומות שְׁיָא. כעבור זמן קצר באה רוח והודיעה: ׳מידות שְׁיָא נפלו בתוהו גדול. לך ותקוף; בהכרח אתן לך לגבור עליה. כבר קיבלתי ציווי מן השמים, והשמים ציוו על גְ׳וּ רוֹנְג להוריד אש12 ↗ בפינה הצפונית־מערבית של עיר שְׁיָא׳. טָאנְג הנהיג את המוני גְ׳יֶה וגבר על ארצו13 ↗, כינס את הנסיכים בְּבּוֹ, פרסם את ציווי השמים והעבירו לארבע הרוחות, ולא היה נסיך בעולם שהעז שלא להיכנע. זו הסיבה שֶׁטָאנְג העניש את גְ׳יֶה. כאשר הגיעו ימי ג׳וֹאוּ, מלך שָׁאנְג, השמים לא קיבלו את מידותיו, ופולחניו החמיצו את זמנם. באמצע הלילה ירד עפר על בּוֹ במשך עשרה ימים, תשעת כלי הַדִינְג נעקרו ממקומם, אישה מבשרת רעה הופיעה בלילה, רוחות יללו בלילה, אישה נעשתה לגבר, השמים המטירו בשר, קוצים צמחו בדרכי המדינה ואחיו הבכור של המלך נהג בלא רסן. ציפור אדומה ירדה ובפיה לוח ירקן אל מזבח צִ׳י של ג׳וֹאוּ ואמרה: ׳השמים מצווים על וֶן, מלך ג׳וֹאוּ, לתקוף את יִין ולזכות במדינה׳. טָאי דְיֵין בא כאורח, הנהר העלה תרשים ירוק והאדמה העלתה את צֶ׳נְג חוּאָנְג. המלך ווּ המשיך במפעל, וראה בחלום שלוש רוחות שאמרו: ׳כבר הטבענו את ג׳וֹאוּ מלך יִין בהרגלי היין; לך ותקוף, ובהכרח ניתן לך לגבור עליו׳. אז תקף ווּ את האיש הפרוע והפך את שָׁאנְג לְג׳וֹאוּ, והשמים העניקו לו דגל של ציפור צהובה. לאחר שהמלך גבר על יִין, השלים את אשר בא משליט השמים14 ↗, חילק את החסות על הרוחות, הקריב למלכי האבות של ג׳וֹאוּ15 ↗, קשר יחסים עם ארבעת עמי הספר ולא היה בעולם מי שלא נכנע. כך המשיך את מפעל טָאנְג. זו הסיבה שֶׁווּ העניש את ג׳וֹאוּ. אם נבחן את שלושת המלכים החכמים האלה, הרי שאין זה מה שמכונה התקפה, אלא מה שמכונה מסע ענישה״.

今遝夫好攻伐之君,又飾其說以非子墨子曰:「以攻伐之為不義,非利物與?昔者禹征有苗,湯伐桀,武王伐紂,此皆立為聖王,是何故也?」子墨子曰:「子未察吾言之類,未明其故者也。彼非所謂攻,謂誅也9 ↗。昔者三苗大亂,天命殛之,日妖宵出,雨血三朝,龍生於廟,犬哭乎市,夏水10 ↗,地坼及泉,五穀變化,民乃大振。高陽乃命玄宮,禹親把天之瑞令以征有苗,四電誘祗11 ↗,有神人面鳥身,若瑾以侍,搤矢有苗之祥,苗師大亂,後乃遂幾。禹既已克有三苗,焉磨為山川,別物上下,卿制大極,而神民不違,天下乃靜。則此禹之所以征有苗也。遝至乎夏王桀,天有酷命,日月不時,寒暑雜至,五穀焦死,鬼呼國,鶴鳴十夕餘。天乃命湯於鑣宮,用受夏之大命,夏德大亂,予既卒其命於天矣,往而誅之,必使汝堪之。湯焉敢奉率其衆,是以鄉有夏之境,帝乃使陰暴毀有夏之城。少少有神來告曰:『夏德大亂,往攻之,予必使汝大堪之。予既受命於天,天命融隆火12 ↗,於夏之城閒西北之隅。』湯奉桀衆以克有13 ↗,屬諸侯於薄,薦章天命,通於四方,而天下諸侯莫敢不賓服。則此湯之所以誅桀也。遝至乎商王紂天不序其德,祀用失時。兼夜中,十日雨土於薄,九鼎遷止,婦妖宵出,有鬼宵吟,有女為男,天雨肉,棘生乎國道,王兄自縱也。赤鳥銜珪,降周之岐社,曰:『天命周文王伐殷有國。』泰顛來賓,河出綠圖,地出乘黃。武王踐功,夢見三神曰:『予既沈漬殷紂於酒德矣,往攻之,予必使汝大堪之。』武王乃攻狂夫,反商之周,天賜武王黃鳥之旗。王既已克殷,成帝之來14 ↗,分主諸神,祀紂先王15 ↗,通維四夷,而天下莫不賓,焉襲湯之緒,此即武王之所以誅紂也。若以此三聖王者觀之,則非所謂攻也,所謂誅也」。

קטע 19.5עמודי מקור: 卷五 p.99 · 卷五 p.100 · 卷五 p.101

ואז השליטים האוהבים מלחמות התקפה שוב מייפים את דבריהם כדי להתווכח עם החכם מוֹ: ״אתה סבור שמלחמות התקפה הן עוול ואינן דבר מועיל. אבל בעבר החל שְׁיוֹנְג לִי מִצ׳וּ לפעול באזור הר סְווֵי; יִי קְווֵי, מלך יוּאֶה, יצא מִיוֹ גְ׳וּ וייסד את מדינתו בְּיוּאֶה; וְטָאנְג שׁוּ וְלוּ שָׁאנְג ייסדו את צִ׳י ואת גִ׳ין16 ↗. לכל אלה היו אדמות ברוחב מאות לִי אחדות. כיום, מפני שסיפחו מדינות, הם מחזיקים ביניהם ארבעה חלקים של העולם. מדוע?״ החכם מוֹ אמר: ״לא בחנת את סוג הטענה שבדבריי ולא הבנת את טעמה. כשהעמיד בן השמים הקדום את הנסיכים בנחלותיהם, היו יותר מרבבה. כיום, בגלל סיפוח המדינות, חרבו יותר מרבבת מדינות ורק ארבע מדינות עומדות. הדבר דומה לרופא שנתן תרופה ליותר מרבבת אנשים ורק ארבעה החלימו: אי אפשר לכנותו רופא טוב״.

則夫好攻伐之君,又飾其說以非子墨子曰:「子以攻伐為不義,非利物與?昔者楚熊麗始討此睢山之閒,越王繄虧,出自有遽,始邦於越,唐叔與呂尚邦齊晉16 ↗。此皆地方數百里,今以並國之故,四分天下而有之。是故何也?」子墨子曰:「子未察吾言之類,未明其故者也。古者天子之始封諸侯也,萬有餘,今以並國之故,萬國有餘皆滅,而四國獨立。此譬猶醫之藥萬有餘人,而四人愈也,則不可謂良醫矣。」

קטע 19.6עמודי מקור: 卷五 p.101 · 卷五 p.102

ואז השליטים האוהבים מלחמות התקפה שוב מייפים את דבריהם: ״אינני חסר זהב, ירקן, נשים, ילדים או אדמות. אני רוצה לבסס בעולם שם של צדק ולמשוך את הנסיכים באמצעות מידותיי״. החכם מוֹ אמר: ״אם יש כיום מי שיכול לבסס בעולם שם של צדק ולמשוך את הנסיכים באמצעות מידותיו, יוכל להמתין זמן קצר ולראות את העולם נכנע לו. העולם סובל ממלחמות התקפה זמן רב; הדבר דומה למעשהו של פוּ דְזֶה בסוס17 ↗. אם יש מי שיכול להוכיח בנאמנות שהוא מקדים להועיל לנסיכי העולם, ידאג עמם כשהמדינות הגדולות נוהגות בעוול ויחוש עמם להצלה כשהגדולות תוקפות קטנות. אם חומות המדינה הקטנה אינן שלמות, ידאג לתיקונן; אם חסרים לה אריגים ודגן, ישלח אותם; אם חסרות מתנות ויריעות משי, יספק אותן. אם יפעל כך אל מול המדינות הגדולות, ישמחו שליטי המדינות הקטנות. האחרים ייגעו ואנחנו ננוח, ולכן יהיו שריוננו ונשקנו חזקים. נהיה רחבי לב ומיטיבים, נתונים בשלווה במקום בדוחק, והאנשים בהכרח יעברו אלינו. נחליף את מלחמות ההתקפה בתיקון מדינתנו; כוחה של ההתקפה בהכרח יוכפל18 ↗. אם נשווה את הוצאות גיוס צבאנו לשחיקת הנסיכים זה בזה, בהכרח נוכל להשיג תועלת בהדרגה. נפקח בצדק ונעמיד את שמנו על צדק, נתאמץ להקל על המונינו ולהרחיב את צבאנו19 ↗, ונפעל כך מול צבאות הנסיכים — ולא יהיה בעולם מי שיוכל לעמוד נגדנו. התועלות למטה רבות מספור. זו תועלת העולם, והמלכים, הנסיכים וגדולי הממשל אינם יודעים להשתמש בה; אפשר לומר שאינם מכירים את המשימה הגדולה של הטבה לעולם״.

則夫好攻伐之君又飾其說曰:「我非以金玉、子女、壤地為不足也,我欲以義名立於天下,以德求諸侯也。」子墨子曰:「今若有能以義名立於天下,以德求諸侯者,天下之服可立而待也。夫天下處攻伐久矣,譬若傅子之為馬然17 ↗。今若有能信效先利天下諸侯者,大國之不義也,則同憂之;大國之攻小國也,則同救之;小國城郭之不全也,必使修之;布粟之絕,則委之;幣帛不足,則共之。以此效大國,則小國之君說,人勞我逸,則我甲兵強。寬以惠,緩易急,民必移。易攻伐以治我國,攻必倍18 ↗。量我師舉之費,以爭諸侯之斃,則必可得而序利焉。督以正,義其名,必務寬吾衆,信吾師19 ↗,以此授諸侯之師,則天下無敵矣。其為下不可勝數也。此天下之利,而王公大人不知而用,則此可謂不知利天下之巨務矣。」

קטע 19.7עמודי מקור: 卷五 p.102

לכן החכם מוֹ אומר: ״אם המלכים, הנסיכים, גדולי הממשל ואנשי המעלה בעולם באמת ובתמים רוצים להביא תועלת לעולם ולהסיר ממנו נזק, עליהם לבחון את הריבוי במלחמות התקפה: זהו נזקו הגדול של העולם. מי שרוצה לנהוג באנושיות ובצדק ולהיות איש מעלה מן הדרגה הראשונה, ומבקש למעלה ללכת בדרכם של המלכים החכמים ולמטה לפעול לתועלת המדינות והאוכלוסייה, אינו יכול שלא לבחון את התורה נגד מלחמות ההתקפה. זו הסיבה לכך״.

是故子墨子曰:「今且天下之王公大人士君子,中情將欲求興天下之利,除天下之害,當若繁為攻伐,此實天下之巨害也。今欲為仁義,求為上士,尚欲中聖王之道,下欲中國家百姓之利,故當若非攻之為說,而將不可不察者此也。」

הערות לפרק

מגילה 6 · 卷六

20. חיסכון בשימוש במשאבים — א

節用上

קטע 20.1עמודי מקור: 卷六 p.103 · 卷六 p.104

כשחכם מנהיג מדינה אחת, אפשר להכפיל את כוחה של אותה מדינה1 ↗; ובהיקף גדול יותר, כשהוא מנהיג את העולם, אפשר להכפיל את כוח העולם. הכפלה זו אינה נעשית בלקיחת אדמה מבחוץ: די להסתמך על המדינה ובתיה ולסלק את הוצאותיהם שאין בהן תועלת, כדי להכפיל את כוחם. כשהמלכים החכמים הנהיגו, בצוותם על מעשה ובהפעילם את העם ואת רכושו, לא עשו דבר שלא הוסיף תועלת. משום כך השתמשו ברכוש בלי לבזבזו, וכוח העם לא הותש; כך הביאו תועלת רבה. לשם מה עשו בגדים ומעילי פרווה? כדי להתגונן מן הקור בחורף ומן החום בקיץ. הכלל בעשיית בגדים הוא להוסיף חום בחורף וצינה בקיץ; מה שנועד לנוי ואינו מוסיף לכך, מסלקים2 ↗. לשם מה עשו בתים? כדי להתגונן בחורף מן הרוח והקור ובקיץ מן החום והגשם, ולהוסיף חוזק נגד גנבים ושודדים; מה שנועד לנוי ואינו מוסיף לכך, מסלקים. לשם מה עשו שריונות, מגינים וחמשת כלי הנשק? כדי להתגונן מפני פולשים, מורדים, גנבים ושודדים. אם יש פולשים, מורדים, גנבים ושודדים, בעלי השריונות, המגינים וחמשת כלי הנשק מנצחים, והחסרים אותם אינם מנצחים. לכן החכמים עשו שריונות, מגינים וחמשת כלי נשק. הכלל בעשייתם הוא שיהיו קלים ויעילים, חזקים וקשים לשבירה; מה שנועד לנוי ואינו מוסיף לכך, מסלקים. לשם מה עשו סירות ומרכבות? כדי לנוע במרכבות על גבעות וביבשה, ובסירות בנהרות ובעמקים, וכך לקשר בין ארבע רוחות הארץ ולהביא תועלת. הכלל בעשיית סירות ומרכבות הוא שיהיו קלות ויעילות; מה שנועד לנוי ואינו מוסיף לכך, מסלקים. בכל החפצים האלה לא עשו דבר שלא הוסיף תועלת. לכן השתמשו ברכוש בלי לבזבזו, וכוח העם לא הותש; כך הביאו תועלת רבה.

聖人為政一國,一國可倍也1 ↗;大之為政天下,天下可倍也。其倍之非外取地也,因其國家,去其無用之費,足以倍之。聖王為政,其發令興事,使民用財也,無不加用而為者,是故用財不費,民德不勞,其興利多矣。其為衣裘何?以為冬以圉寒,夏以圉暑。凡為衣裳之道,冬加溫,夏加清者,芊組不加者去之2 ↗。其為宮室何?以為冬以圉風寒,夏以圉暑雨,有盜賊加固者,芊組不加者去之。其為甲盾五兵何?以為以圉寇亂盜賊,若有寇亂盜賊,有甲盾五兵者勝,無者不勝。是故聖人作為甲盾五兵。凡為甲盾五兵加輕以利,堅而難折者,芊組不加者去之。其為舟車何?以為車以行陵陸,舟以行川谷,以通四方之利。凡為舟車之道,加輕以利者,芊組不加者去之。凡其為此物也,無不加用而為者,是故用財不費,民德不勞,其興利多矣。

קטע 20.2עמודי מקור: 卷六 p.104 · 卷六 p.105

אילו סילקו את חיבתם של גדולי הממשל לאגירת פנינים ואבני ירקן, עופות וחיות, כלבים וסוסים, וכך הגדילו פי כמה את מספר הבגדים, הבתים, השריונות, המגינים, חמשת כלי הנשק, הסירות והמרכבות — וכי היה הדבר קשה? אם כך, מה קשה להכפיל? רק את מספר בני האדם קשה להכפיל. ואף על פי כן יש דרך להכפיל גם אותו. המלכים החכמים הקדומים קבעו חוק ואמרו: ״גבר שהגיע לשנתו העשרים לא יעז שלא להקים בית3 ↗; אישה שהגיעה לשנתה החמש עשרה לא תעז שלא להינשא לאיש״. זה היה חוק המלכים החכמים. משמתו המלכים החכמים, כך נהג העם: הרוצים להקים בית מוקדם עשו זאת לעיתים בשנתם העשרים; הרוצים להקים בית מאוחר עשו זאת לעיתים בשנתם הארבעים. כשמקזזים את המוקדם כנגד המאוחר, מאחרים בעשר שנים לעומת חוק המלכים החכמים. אילו הולידו אחת לשלוש שנים, כבר יכלו להיוולד שניים או שלושה ילדים. האם אין פירוש הדבר שעצם הקדמת הקמת הבית אצל העם יכולה להכפיל את מספרו? ולא בכך בלבד מסתכם הדבר. כיום רבות הדרכים שבהן מנהיגי העולם ממעטים את בני האדם: הם מייגעים את העם וגובים ממנו מיסים כבדים, ורכוש העם אינו מספיק; אין למנות את המתים מקור ומרעב. ועוד, הלוואי שגדולי הממשל לא היו מקימים צבאות כדי לתקוף מדינות שכנות: מסע ארוך נמשך שנה שלמה, וקצר — חודשים אחדים; גברים ונשים אינם מתראים זמן רב. זו דרך למעט את בני האדם. נוסף על כך, המגורים אינם בטוחים והאכילה והשתייה אינן סדירות; אין למנות את המתים ממחלות, ואת המתים בפעולות התקפה ומצור4 ↗, בתקיפת ערים ובקרבות בשדה. האין הדרכים שבהן מנהיגים בלתי טובים ממעטים את בני האדם מתעוררות אפוא בכמה וכמה אופנים? בהנהגת החכם אין הדברים האלה כלל. ובהנהגת מי שאינו חכם — וכי הדרכים להרבות בני אדם אינן מתעוררות אף הן בכמה וכמה אופנים5 ↗? לכן אמר החכם מוֹ: ״סילוק הוצאות שאין בהן תועלת הוא דרך המלכים החכמים ומביא תועלת רבה לעולם״.

有去大人之好聚珠玉、鳥獸、犬馬,以益衣裳、宮室、甲盾、五兵、舟車之數於數倍乎!若則不難,故孰為難倍?惟人為難倍。然人有可倍也。昔者聖王為法曰:「丈夫年二十,毋敢不處家3 ↗。女子年十五,毋敢不事人。」此聖王之法也。聖王既沒,於民次也,其欲蚤處家者,有所二十年處家;其欲晚處家者,有所四十年處家。以其蚤與其晚相踐,後聖王之法十年。若純三年而字,子生可以二三年矣。此不惟使民蚤處家而可以倍與?且不然已。今天下為政者,其所以寡人之道多,其使民勞,其籍歛厚,民財不足,凍餓死者不可勝數也。且大人惟毋興師以攻伐鄰國,久者終年,速者數月,男女久不相見,此所以寡人之道也。與居處不安,飲食不時,作疾病死者,有與侵就侵橐4 ↗,攻城野戰死者,不可勝數。此不令為政者,所以寡人之道數術而起與?聖人為政特無此,不聖人為政,其所以衆人之道亦數術而起與5 ↗?故子墨子曰:「去無用之費,聖王之道,天下之大利也。」

הערות לפרק

מגילה 6 · 卷六

21. חיסכון בשימוש במשאבים — ב

節用中

קטע 21.1עמודי מקור: 卷六 p.105

החכם מוֹ אמר: ״המלכים הנאורים והחכמים הקדומים מלכו על העולם ויישרו את שליטי הנסיכויות בכך שהקפידו לאהוב את העם בנאמנות ולהיטיב עמו בנדיבות. נאמנות ואמון קישרו ביניהם, ועוד הראו לעם את התועלת. משום כך במשך כל חייהם לא מאסו בהם, ועד סוף ימיהם לא רפו מהם1 ↗. כך מלכו המלכים הנאורים והחכמים הקדומים על העולם ויישרו את שליטי הנסיכויות.

子墨子言曰:「古者明王聖人,所以王天下,正諸侯者,彼其愛民謹忠,利民謹厚,忠信相連,又示之以利,是以終身不厭,歿世而不卷1 ↗。古者明王聖人,其所以王天下正諸侯者,此也。

קטע 21.2עמודי מקור: 卷六 p.105 · 卷六 p.106

לכן קבעו המלכים החכמים הקדומים חוק לחיסכון בשימוש במשאבים: ״כל בעלי המלאכה שבעולם — עושי הגלגלים והמרכבות, מעבדי העורות2 ↗, הקדרים, יוצקי המתכת והנגרים — יעסוק כל אחד במה שהוא מסוגל לעשות״. ואמרו: ״משיש די לספק את צורכי העם, עוצרים״. כל דבר שהוסיף הוצאה ולא הוסיף תועלת לעם, המלכים החכמים לא עשו.

是故古者聖王,制為節用之法曰:『凡天下羣百工,輪車、韗鞄2 ↗、陶、冶、梓匠,使各從事其所能。』曰:『凡足以奉給民用,則止。』諸加費不加於民利者,聖王弗為。

קטע 21.3עמודי מקור: 卷六 p.106 · 卷六 p.107

המלכים החכמים הקדומים קבעו חוק למאכל ולמשקה: ״משיש די למלא את הבטן הריקה ולקיים את הנשימה, לחזק את הירכיים והזרועות ולחדד את השמיעה והראייה, עוצרים. אין למצות את עידון חמשת הטעמים ואת מיזוג הריחות הטובים, ואין להביא מארצות רחוקות מעדנים וחפצי פלא נדירים״. מניין יודעים שכך היה? כְּשֶׁיָאוֹ הנהיג את העולם בימי קדם, בדרום פייס את גְ׳יָאוֹ גְ׳ה, בצפון הכניע את יוֹ דוּ, ובמזרח ובמערב הגיע עד מקום זריחת השמש ושקיעתה; הכול באו ונכנעו לו. ואף שזכה לאהבה רבה כל כך3 ↗, לא הוגשו לו שני מיני דוחן, ולא הוכפלו המרק ומנות הבשר. הוא אכל בקערת חרס, שתה מכלי חרס ומזג בכף4 ↗. טקסי ההרכנה, ההזדקפות, הפנייה והסיבוב שבכללי ההדר — המלכים החכמים לא עשו.

古者聖王制為飲食之法曰:『足以充虛繼氣,強股肱,耳目聰明,則止。不極五味之調,芬香之和,不致遠國珍怪異物。』何以知其然?古者堯治天下,南撫交阯北降幽都,東西至日所出入,莫不賓服。逮至其厚愛3 ↗,黍稷不二,羹胾不重,飯於土塯,啜於土形,斗以酌4 ↗。俛仰周旋威儀之禮,聖王弗為。

קטע 21.4עמודי מקור: 卷六 p.107 · 卷六 p.108

המלכים החכמים הקדומים קבעו חוק לבגדים: ״בחורף לובשים בגדים כהים ואדמדמים, קלים וחמים; בקיץ לובשים בגדים מאריגים דקים וגסים, קלים וקרירים; ובזה עוצרים״. כל דבר שהוסיף הוצאה ולא הוסיף תועלת לעם, המלכים החכמים לא עשו. בימי קדם, משום שעופות טרף וחיות עזות התנפלו על בני האדם והזיקו לעם, החכמים לימדו את העם לצאת עם כלי נשק ולחגור חרב מדי יום: בדקירה היא חודרת, במכה היא חותכת, ובהכאה מן הצד אינה נשברת — זו תועלת החרב. השריון, כשלובשים אותו, קל ונוח לשימוש; בתנועה הוא מתגמש ונענה לתנועות הגוף5 ↗ — זו תועלת השריון. מרכבה נועדה לשאת משא כבד ולהגיע למרחק: הנסיעה בה בטוחה ומשיכתה קלה; הביטחון מונע פגיעה באדם והקלות מביאה אותו במהירות — זו תועלת המרכבה. משום שלא היה אפשר לחצות נהרות גדולים ועמקים רחבים, המלכים החכמים הקדומים עשו סירות ומשוטים לתועלת העם; כשיש בהם די להעביר את העם, עוצרים. גם אם באים שלושת השרים הבכירים ושליטי הנסיכויות, אין מחליפים את הסירות והמשוטים ואין מקשטים את אנשי המעבורת — זו תועלת הסירה.

古者聖王制為衣服之法曰:『冬服紺緅之衣,輕且暖,夏服絺綌之衣,輕且清,則止。』諸加費不加於民利者,聖王弗為。古者聖人為猛禽狡獸,暴人害民,於是教民以兵行,日帶劍,為刺則入,擊則斷,旁擊而不折,此劍之利也。甲為衣則輕且利,動則兵且從5 ↗,此甲之利也。車為服重致遠,乘之則安,引之則利,安以不傷人,利以速至,此車之利也。古者聖王為大川廣谷之不可濟,於是利為舟楫,足以將之則止。雖上者三公諸侯至,舟楫不易,津人不飾,此舟之利也。

קטע 21.5עמודי מקור: 卷六 p.108

המלכים החכמים הקדומים קבעו חוק לצמצום הקבורה: ״שלושה בגדים די בהם עד שיירקב הבשר; ארון בעובי שלושה צוּן די בו עד שיירקבו העצמות. חופרים בור עמוק, שאינו מגיע למי התהום ושאין מימיו פורצים החוצה6 ↗; ובזה עוצרים. משנקבר המת, אל יאריכו החיים באבל כדי לבטא את צערם״.

古者聖王制為節葬之法曰:『衣三領,足以朽肉,棺三寸,足以朽骸,堀穴深不通於泉,流不發洩6 ↗則止。死者既葬,生者毋久喪用哀。』

קטע 21.6עמודי מקור: 卷六 p.108

בראשית קיומם של בני האדם, כשעוד לא היו בתים, חפרו מערות בגבעות ובתלים ושכנו בהן. המלכים החכמים נתנו דעתם על כך: אמנם המערות מגינות בחורף מן הרוח והקור, אך בקיץ יש לחות ורטיבות מלמטה ואדים מחניקים מלמעלה. מחשש שייפגע כוח חיותו של העם7 ↗, עשו בתים לתועלתו.״ אם כן, מה צריך להיות הכלל בעשיית בתים? החכם מוֹ אמר: ״מצידיהם יוכלו להדוף רוח וקור, מלמעלה יוכלו להדוף שלג, כפור, גשם וטל, ובתוכם יהיה נקי וטהור די הצורך להקריב קורבנות. די שחומות הבית יפרידו בין גברים לנשים; ובזה עוצרים. כל דבר שהוסיף הוצאה ולא הוסיף תועלת לעם, המלכים החכמים לא עשו״.

古者人之始生,未有宮室之時,因陵丘堀穴而處焉。聖王慮之,以為堀穴曰:『冬可以辟風寒;逮夏,下潤溼,上熏烝,恐傷民之氣7 ↗。』於是作為宮室而利。」然則為宮室之法將柰何哉?子墨子言曰:「其旁可以圉風寒,上可以圉雪霜雨露,其中蠲潔,可以祭祀,宮牆足以為男女之別則止,諸加費不加民利者,聖王弗為。」

הערות לפרק

מגילה 6 · 卷六

25. צמצום הקבורה — ג

節葬下

קטע 25.1עמודי מקור: 卷六 p.108 · 卷六 p.109

החכם מוֹ אמר: ״האופן שבו אדם בעל אנושיות מתכנן למען העולם דומה ממש לאופן שבו בן המכבד את הוריו מתכנן למענם. וכיצד מתכנן כיום בן כזה למען הוריו? הוא אומר: ׳אם הוריי עניים, אעסוק בהעשרתם; אם בני ביתם מעטים, אעסוק בהרבותם; אם הרבים שרויים בתוהו, אעסוק בהשכנת סדר ביניהם׳. רק כשכוחו, רכושו או חוכמתו אינם מספיקים, הוא עוצר. אין הוא מעז להותיר כוח פנוי, להסתיר עצה או להזניח תועלת: את כל אלה עליו לנצל למען הוריו. בשלוש המשימות האלה, כך מתכנן הבן המכבד את הוריו למענם. גם אדם בעל אנושיות, כשהוא מתכנן למען העולם, עושה כך. הוא אומר: ׳אם העולם עני, אעסוק בהעשרתו; אם בני האדם מעטים, אעסוק בהרבותם; אם הם רבים ושרויים בתוהו, אעסוק בהשכנת סדר ביניהם׳. רק כשכוחו, רכושו או חוכמתו אינם מספיקים, הוא עוצר. אין הוא מעז להותיר כוח פנוי, להסתיר עצה או להזניח תועלת: את כל אלה עליו לנצל למען העולם. בשלוש המשימות האלה, כך מתכנן אדם בעל אנושיות למען העולם.

子墨子言曰:「仁者之為天下度也,辟之無以異乎孝子之為親度也。今孝子之為親度也,將柰何哉?曰:『親貧則從事乎富之,人民寡則從事乎衆之,衆亂則從事乎治之。』當其於此也,亦有力不足,財不贍,智不智,然後己矣。無敢舍餘力,隱謀遺利,而不為親為之者矣。若三務者,孝子之為親度也,既若此矣。雖仁者之為天下度,亦猶此也。曰:『天下貧則從事乎富之,人民寡則從事乎衆之,衆而亂則從事乎治之。』當其於此,亦有力不足,財不贍、智不智,然後已矣。無敢舍餘力,隱謀遺利,而不為天下為之者矣。若三務者,此仁者之為天下度也,既若此矣。

קטע 25.2עמודי מקור: 卷六 p.109 · 卷六 p.110

עתה, מאז מתו המלכים החכמים של שלוש השושלות והעולם איבד את הצדק, יש מאנשי המעלה בדורות המאוחרים הרואים בקבורה מפוארת ובאבל ממושך אנושיות, צדק ומעשה של בן המכבד את הוריו; ואחרים רואים בקבורה מפוארת ובאבל ממושך דבר שאינו אנושיות וצדק ואינו מעשה של בן המכבד את הוריו. השניים שוללים זה את דבריו של זה ונוהגים בדרכים מנוגדות, ושניהם אומרים: ׳למעלה אנו מוסרים את דרכם של יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ׳. ואף על פי כן דבריהם שוללים זה את זה ומעשיהם הפוכים. משום כך אנשי המעלה בדורות המאוחרים נבוכים ומסופקים בין דברי שני הצדדים. אם הם נבוכים ומסופקים, הבה ננסה להעביר את הדברים למעשה ולהנהיג בהם מדינה ואת ריבוא בני העם, ונראה. לאיזו משלוש התועלות האלה תורמים קבורה מפוארת ואבל ממושך? לדעתי, אם ילכו לפי דבריהם וישתמשו בעצתם, וקבורה מפוארת ואבל ממושך אכן יוכלו להעשיר את העניים, להרבות את המעטים, לייצב את הנתון בסכנה ולהשליט סדר בתוהו — הרי זו אנושיות, זה צדק וזה מעשה של בן המכבד את הוריו. מי שמתכנן למען בני אדם חייב לעודדם. אדם בעל אנושיות יפעל להנהיגם בעולם, יקדם אותם ויביא לכך שהעם ישבחם1 ↗, ולעולם לא יבטלם. אבל אם ילכו לפי דבריהם וישתמשו בעצתם, וקבורה מפוארת ואבל ממושך אכן לא יוכלו להעשיר את העניים, להרבות את המעטים, לייצב את הנתון בסכנה ולהשליט סדר בתוהו — אין זו אנושיות, אין זה צדק ואין זה מעשה של בן המכבד את הוריו. מי שמתכנן למען בני אדם חייב לבלום אותם. אדם בעל אנושיות יבקש להסירם מן העולם, יסייע לבטלם ויביא לכך שבני האדם יגנו אותם2 ↗; כל ימיו לא יעשה אותם.

今逮至昔者三代聖王既沒,天下失義,後世之君子,或以厚葬久喪以為仁也,義也,孝子之事也;或以厚葬久喪以為非仁義,非孝子之事也。曰二子者,言則相非,行即相反,皆曰:『吾上祖述堯舜禹湯文武之道者也。』而言即相非,行即相反,於此乎後世之君子,皆疑惑乎二子者言也。若茍疑惑乎之二子者言,然則姑嘗傳而為政乎國家萬民而觀之。計厚葬久喪,奚當此三利者?我意若使法其言,用其謀,厚葬久喪實可以富貧衆寡,定危治亂乎,此仁也,義也,孝子之事也,為人謀者不可不勸也。仁者將興之天下,誰賈而使民譽之1 ↗,終勿廢也。意亦使法其言,用其謀,厚葬久喪實不可以富貧衆寡,定危理亂乎,此非仁非義,非孝子之事也,為人謀者不可不沮也。仁者將求除之天下,相陵而使人非之2 ↗,終身勿為。

קטע 25.3עמודי מקור: 卷六 p.110 · 卷六 p.111 · 卷六 p.112 · 卷六 p.113

ועוד, מעולם, מימי קדם ועד היום, לא אירע שהביאו תועלת לעולם, הסירו ממנו נזק, ובכל זאת המדינה והעם נותרו בתוהו. מניין יודעים שכך הדבר? כיום עדיין רבים מאנשי המעלה בעולם מסופקים אם קבורה מפוארת ואבל ממושך נכונים או שגויים, מועילים או מזיקים.״ לכן אמר החכם מוֹ: ״אם כן, הבה נבחן זאת. כעת אל נא נלך לפי דברי המחזיקים בקבורה מפוארת ובאבל ממושך3 ↗ וננהיג בהם את המדינה. כשהאבל נוגע למלכים, לנסיכים ולגדולי הממשל, הם אומרים: ארונות הקבורה החיצוניים והפנימיים חייבים להיות בשכבות זו בתוך זו4 ↗, הקבורה חייבת להיות מפוארת, הבגדים והשמיכות חייבים להיות רבים, הרקמה הצבעונית חייבת להיות שופעת ותל הקבר חייב להיות עצום. כשמת אדם פשוט ממעמד נמוך, כמעט מרוקנים את ביתו; כשמת שליט נסיכות, מרוקנים את אוצר המרכבות. אחר כך מצמידים לגופו זהב, ירקן ופנינים, כורכים אותו בחוטי משי וברצועות, מטמינים מרכבות וסוסים בחלל הקבר ומרבים לעשות לו סככות. קדרות, תופים, שולחנות, מיטות, כדים ואגנים, חניתות, חרבות, נוצות, זנבות יאקים, שנהבים ועורות — מצרפים וקוברים עימו לשביעות רצונם. ובאשר למלווים אותו במותו: אצל בן השמים ממיתים לשם ליווי מאות אנשים כשמספרם רב, ועשרות כשמספרם קטן5 ↗; אצל מצביאים ושרים — עשרות כשמספרם רב, ואחדים כשמספרם קטן. ומהו כלל האבל? בוכים ומתייפחים בלי להסדיר את הקול, לובשים שק אבל וחבלים ונוטפים דמעות; שוהים בסוכת אבל, ישנים על מחצלת קש ומניחים את הראש על גוש אדמה. עוד הם מדרבנים זה את זה להימנע בכוח מאכילה ולרעוב, וללבוש בגדים דקים ולסבול מקור, עד שעיניהם ופניהם שוקעות, צבע פניהם משחיר, אוזניהם ועיניהם אינן חדות וידיהם ורגליהם אינן חזקות; אין הם מסוגלים לעבוד. ועוד הם אומרים: איש המעלה הנעלה ביותר באבלו לא יקום אלא בתמיכה ולא ילך אלא במשענת, וכך ינהג שלוש שנים. אם ילכו לפי הכללים והדברים האלה וינהגו בדרך הזאת — כאשר מלכים, נסיכים וגדולי הממשל יעשו כך, בהכרח לא יוכלו להשכים לחצר, לנהל את חמש הרשויות וששת האוצרות, לברא צמחייה ולמלא אסמים; כאשר איכרים יעשו כך, בהכרח לא יוכלו לצאת מוקדם ולחזור בלילה, לחרוש, לזרוע ולנטוע; כאשר בעלי המלאכה יעשו כך, בהכרח לא יוכלו לתקן סירות ומרכבות ולעשות כלים; וכאשר נשים יעשו כך, בהכרח לא יוכלו להשכים קום ולאחר לשכב6 ↗, לטוות ולארוג. בחשבון מדוקדק, קבורה מפוארת מרבה לטמון את הרכוש שנגבה מן העם; אבל ממושך אוסר לאורך זמן לעסוק במלאכה. רכוש שכבר הושג — נושאים וקוברים; ואת מה שעוד עשוי לצמוח בעתיד — אוסרים לאורך זמן להפיק. לבקש עושר בדרך זו דומה לאסור חריש ולבקש קציר. אין שום דרך להשיג כך עושר.

且故興天下之利,除天下之害,令國家百姓之不治也,自古及今,未嘗之有也。何以知其然也?今天下之士君子,將猶多皆疑惑厚葬久喪之為中是非利害也。」故子墨子言曰:「然則姑嘗稽之,今雖毋法執厚葬久喪者言3 ↗,以為事乎國家。此存乎王公大人有喪者,曰:『棺槨必重4 ↗,葬埋必厚,衣衾必多,文繡必繁,丘隴必巨。』存乎匹夫賤人死者,殆竭家室;乎諸侯死者,虛車府,然後金玉珠璣比乎身,綸組節約,車馬藏乎壙,又必多為屋幕。鼎鼓几梃壺濫,戈劍羽旄齒革,寢而埋之,滿意。若送從,曰:『天子殺殉,衆者數百,寡者數十5 ↗。將軍大夫殺殉,衆者數十,寡者數人。』處喪之法將柰何哉?曰:『哭泣不秩聲翁,縗絰垂涕,處倚廬,寢苫枕塊,又相率強不食而為飢,薄衣而為寒,使面目陷陬,顏色黧黑耳目不聰明,手足不勁強,不可用也。』又曰:『上士之操喪也,必扶而能起,杖而能行,以此共三年。』若法若言,行若道使王公大人行此,則必不能蚤朝,五官六府,辟草木,實倉廩。使農夫行此。則必不能蚤出夜入,耕稼樹藝。使百工行此,則必不能修舟車為器皿矣。使婦人行此,則必不能蚤出夜入6 ↗,紡績織紝。細計厚葬。為多埋賦之財者也。計久喪,為久禁從事者也。財以成者,扶而埋之;後得生者,而久禁之,以此求富,此譬猶禁耕而求穫也,富之說無可得焉。

קטע 25.4עמודי מקור: 卷六 p.113 · 卷六 p.114

אם כן, אי אפשר להעשיר את הבית בדרך זו. אולי אפשר להרבות בה את בני האדם? גם הטענה הזאת אינה עומדת במבחן. אל נא ישתמשו בקבורה מפוארת ובאבל ממושך להנהגה. מת השליט — מתאבלים עליו שלוש שנים; מתו האב או האם — מתאבלים שלוש שנים; מתה האישה או מת הבן היורש — על כל החמישה מתאבלים שלוש שנים7 ↗. אחריהם באים אחי האב, הגדול והקטן, האחים והבנים שאינם יורשים — שנה; בני השבט — חמישה חודשים; ועל דודות, אחיות, בני אחיות ואחי האם, לכל אחד מניין חודשים. גם להרס הגוף ולהרזיה ודאי יש מידה: עיניהם ופניהם שוקעות, צבע פניהם משחיר, אוזניהם ועיניהם אינן חדות וידיהם ורגליהם אינן חזקות; אין הם מסוגלים לעבוד. ועוד הם אומרים: איש המעלה הנעלה ביותר באבלו לא יקום אלא בתמיכה ולא ילך אלא במשענת, וכך ינהג שלוש שנים. אם ילכו לפי הכללים והדברים האלה וינהגו בדרך הזאת, הרי רעבונם ודחקם הם כאלה. משום כך העם אינו עומד בקור בחורף ואינו עומד בחום בקיץ, ואין לחשב את מספר המתים ממחלות. רב הנזק שדבר זה גורם ליחסים שבין גברים לנשים. לבקש להרבות את האוכלוסייה בדרך זו דומה לחייב אדם לשאת חרב על גבו ולבקש שיאריך ימים8 ↗. כך אי אפשר להרבות את האוכלוסייה.

是故求以富家而既已不可矣,欲以衆人民,意者可邪?其說又不可矣。今唯無以厚葬久喪者為政,君死,喪之三年;父母死,喪之三年;妻與後子死者,五皆喪之三年7 ↗;然後伯父叔父兄弟孽子其;族人五月;姑姊甥舅皆有月數。則毀瘠必有制矣,使面目陷陬,顏色黧黑,耳目不聰明,手足不勁強,不可用也。又曰:『上士操喪也,必扶而能起,杖而能行,以此共三年。』若法若言,行若道,茍其飢約,又若此矣,是故百姓冬不仞寒,夏不仞暑,作疾病死者,不可勝計也。此其為敗男女之交多矣。以此求衆,譬猶使人負劍,而求其壽8 ↗也。衆之說無可得焉。

קטע 25.5עמודי מקור: 卷六 p.114 · 卷六 p.115

אם כן, לבקש להרבות את בני האדם בדרך זו כבר אי אפשר. אולי אפשר לתקן בה את המשפט והממשל? גם הטענה הזאת אינה עומדת במבחן. אל נא ישתמשו בקבורה מפוארת ובאבל ממושך להנהגה9 ↗: המדינה בהכרח תהיה ענייה, בני האדם בהכרח יהיו מעטים והמשפט והממשל בהכרח יהיו שרויים בתוהו. אם ילכו לפי הכללים והדברים האלה וינהגו בדרך הזאת, כאשר הממונים למעלה יעשו כך לא יוכלו לטפל בענייני הממשל, וכאשר הכפופים למטה יעשו כך לא יוכלו לעסוק במלאכה. אם למעלה אין מטפלים בענייני הממשל, המשפט והממשל בהכרח משתבשים; אם למטה אין עוסקים במלאכה, הרכוש לבגדים ולמזון בהכרח אינו מספיק. וכשאין די, אח צעיר המבקש מאחיו ואינו מקבל, אם אינו נוהג כראוי כאח צעיר, ודאי יתרעם על אחיו; בן המבקש מהוריו ואינו מקבל, אם אינו מכבד את הוריו, ודאי יתרעם עליהם; נתין המבקש משליטו ואינו מקבל, אם אינו נאמן, ודאי ימרוד בממונה עליו. כך בני אדם הסוטים מן הדרך ונוהגים בעוול יוצאים ואין להם בגד, נכנסים ואין להם מזון; בפנים הם מוסיפים זה על זה10 ↗, וחוברים למעשי פריצות ואלימות שאי אפשר לבלום את כולם. לכן רבים הגנבים והשודדים ומעטים העוסקים בהשכנת סדר. כשמרבים גנבים ושודדים וממעטים עושי סדר, לבקש בכך סדר דומה לחייב אדם להסתובב שלוש פעמים ולדרוש שלא יפנה את גבו אליך11 ↗. אין שום דרך להשיג כך סדר.

是故求以衆人民,而既以不可矣,欲以治刑政,意者可乎?其說又不可矣。今唯無以厚葬久喪者為政9 ↗,國家必貧,人民必寡,刑政必亂。若法若言,行若道,使為上者行此,則不能聽治;使為下者行此,則不能從事。上不聽治,刑政必亂;下不從事,衣食之財必不足。若茍不足,為人弟者,求其兄而不得不弟弟必將怨其兄矣;為人子者,求其親而不得,不孝子必是怨其親矣;為人臣者,求之君而不得,不忠臣必且亂其上矣。是以僻淫邪行之民,出則無衣也,入則無食也,內續奚吾10 ↗,並為淫暴,而不可勝禁也。是故盜賊衆而治者寡。夫衆盜賊而寡治者,以此求治,譬猶使人三還而毋負己11 ↗也,治之說無可得焉。

קטע 25.6עמודי מקור: 卷六 p.115

אם כן, לבקש לתקן כך את המשפט והממשל כבר אי אפשר. אולי אפשר למנוע בכך ממדינות גדולות לתקוף מדינות קטנות? גם הטענה הזאת אינה עומדת במבחן. מאז מתו המלכים החכמים הקדומים והעולם איבד את הצדק, שליטי הנסיכויות כובשים בכוח. בדרום יש מלכים בְּצ׳וּ וּבְיוּאֶה, ובצפון יש שליטים בְּצִ׳י וּבְגִ׳ין. כולם משחיזים את כוח יחידותיהם ומנהיגים את העולם בתקיפה, במלחמה ובסיפוח. ככלל, הסיבה שמדינה גדולה אינה תוקפת מדינה קטנה היא שיש בה מלאי רב, חומותיה מתוקנות והממונים והכפופים חיים בה בהרמוניה; משום כך אין המדינה הגדולה להוטה לתקוף אותה. אם אין בה מלאי, חומותיה אינן מתוקנות והממונים והכפופים אינם חיים בהרמוניה, המדינה הגדולה להוטה לתקוף אותה. אל נא ישתמשו בקבורה מפוארת ובאבל ממושך להנהגה12 ↗: המדינה בהכרח תהיה ענייה, בני האדם מעטים והמשפט והממשל בתוהו. אם היא ענייה, אין במה ליצור מלאי; אם אנשיה מעטים, מעטים העוסקים בחומות, בחפירים ובתעלות; ואם היא בתוהו, בצאתה לקרב לא תנצח ובהיכנסה להגנה לא תהיה איתנה.

是故求以治刑政,而既已不可矣,欲以禁止大國之攻小國也,意者可邪?其說又不可矣。是故昔者聖王既沒,天下失義,諸侯力征。南有楚、越之王,而北有齊、晉之君,此皆砥礪其卒伍,以攻伐並兼為政於天下。是故凡大國之所以不攻小國者,積委多,城郭修,上下調和,是故大國不耆攻之,無積委,城郭不修,上下不調和,是故大國耆攻之。今唯無以厚葬久喪者為政12 ↗,國家必貧,人民必寡,刑政必亂。若茍貧,是無以為積委也;若茍寡,是城郭溝渠者寡也;若茍亂,是出戰不克,入守不固。

קטע 25.7עמודי מקור: 卷六 p.115

אם כן, לבקש למנוע כך ממדינות גדולות לתקוף מדינות קטנות כבר אי אפשר. אולי אפשר לבקש בכך את ברכת האל העליון והרוחות? גם הטענה הזאת אינה עומדת במבחן. אל נא ישתמשו בקבורה מפוארת ובאבל ממושך להנהגה13 ↗: המדינה בהכרח תהיה ענייה, בני האדם מעטים והמשפט והממשל בתוהו. אם היא ענייה, הדגן, היין והמשקה המתוק לקורבן אינם טהורים ונקיים; אם אנשיה מעטים, מעטים העובדים את האל העליון והרוחות; ואם היא בתוהו, הקורבנות אינם במועדם ובמידתם. ועוד מונעים עכשיו את עבודת האל העליון והרוחות. אם ההנהגה כזאת, האל העליון והרוחות ישקיפו מלמעלה וישאלו: ׳מה עדיף, שיהיו לִי אנשים אלה או שלא יהיו לִי אנשים אלה?׳ והתשובה: ׳בין שיהיו לִי ובין שלא יהיו לִי, אין הבדל14 ↗׳. אז יטילו האל העליון והרוחות עונש, פורענות ומגפה וינטשו אותם. וכי אין הדבר במקומו?

此求禁止大國之攻小國也,而既已不可矣。欲以干上帝鬼神之福,意者可邪?其說又不可矣。今唯無以厚葬久喪者為政13 ↗,國家必貧,人民必寡,刑政必亂。若茍貧,是粢盛酒醴不淨潔也;若茍寡,是事上帝鬼神者寡也;若茍亂,是祭祀不時度也。今又禁止事上帝鬼神,為政若此,上帝鬼神,始得從上撫之曰:『我有是人也,與無是人也,孰愈?』曰:『我有是人也,與無是人也,無擇也14 ↗。』則惟上帝鬼神降之罪厲之禍罰而棄之,則豈不亦乃其所哉!

קטע 25.8עמודי מקור: 卷六 p.115 · 卷六 p.116

לכן קבעו המלכים החכמים הקדומים חוק לקבורה15 ↗: ׳ארון בעובי שלושה צוּן די בו עד שיירקב הגוף; שלושה בגדים ושמיכות די בהם לכסות את מה שאין ראוי להראות. בקבורתו, מלמטה אין להגיע למי התהום ומלמעלה אין להניח לריח לחדור החוצה; די בתל הדומה לערוגה חרושה שלוש פעמים16 ↗. ובזה עוצרים. משנקבר המת, אל יאריכו החיים בבכי; ימהרו לעסוק במלאכתם, כל אחד במה שהוא מסוגל לעשות, כדי להועיל זה לזה׳. זה חוק המלכים החכמים.״

求故古聖王制為葬埋之法15 ↗,曰:『棺三寸,足以朽體;衣衾三領,足以覆惡。以及其葬也,下毋及泉,上毋通臭,壟若參耕之畝16 ↗,則止矣。死則既以葬矣,生者必無久哭,而疾而從事,人為其所能,以交相利也。』此聖王之法也。」

קטע 25.9עמודי מקור: 卷六 p.116 · 卷六 p.117 · 卷六 p.118 · 卷六 p.119 · 卷六 p.120

כעת המחזיקים בקבורה מפוארת ובאבל ממושך אומרים: ״גם אם אין בכוחם להעשיר את העניים, להרבות את המעטים, לייצב את הנתון בסכנה ולהשכין סדר בתוהו — זו דרך המלכים החכמים״. החכם מוֹ אמר: ״לא כך. בימי קדם לימד יָאוֹ בצפון את שמונת עמי דִי, מת בדרך ונקבר במדרון הצפוני של הר צְ׳יוֹנְג. שלושה בגדים ושמיכות, ארון מעץ פשוט17 ↗ וחבל מסיבי צמח מטפס לכריכתו; רק משהורד לקבר בכו עליו, מילאו את הבור ולא הקימו תל. משנקבר, עברו עליו בקר וסוסים. שׁוּן לימד במערב את שבעת עמי רוֹנְג, מת בדרך ונקבר בשוק של נָאן גִ׳י. שלושה בגדים ושמיכות, ארון מעץ פשוט וחבל מסיבי צמח מטפס לכריכתו; משנקבר, עברו עליו אנשי השוק. יוּ לימד במזרח את תשעת עמי יִי, מת בדרך ונקבר בהר קְוַאי גִ׳י. שלושה בגדים ושמיכות, ארון פאולוניה בעובי שלושה צוּן וחבל מסיבי צמח מטפס לכריכתו; החיבורים לא היו הדוקים והרווחים לא נאטמו בעפר18 ↗. עומק הקבר — למטה לא הגיע למי התהום ולמעלה לא הניח לריח לצאת. משנקבר אספו מעליו את העפר שנותר, עשו תל הדומה לערוגה חרושה שלוש פעמים, ובזה עצרו. אם נתבונן בשלושת המלכים החכמים האלה, קבורה מפוארת ואבל ממושך אכן אינם דרך המלכים החכמים. הרי שלושת המלכים כולם היו במעמד בן השמים וכל העולם היה ברשותם — וכי חששו שלא יהיו די רכוש ומשאבים? ובכל זאת נהגו בחוק קבורה כזה. כיום קבורתם של המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל שונה מזאת. חייבים ארון גדול וארון אמצעי, שלוש שכבות כיסוי עור19 ↗, דיסקיות ירקן מוכנות, חניתות, חרבות, קדרות, תופים, כדים ואגנים, רקמה צבעונית ומשי לבן, רבבות כיסויים גדולים, מרכבות, סוסים ונגניות — הכול מוכן. הם אומרים שחייבים לכתוש את הטיט ולהכשיר מעברים, ותל הקבר כמו הר או גבעה רגילים. אי אפשר לחשב כמה הם משביתים את עבודת העם ומכלים את רכושו; עד כדי כך אין בכך תועלת.״ לכן אמר החכם מוֹ: ״קודם הצגתי את הדברים כך: אם ילכו לפי דבריהם וישתמשו בעצתם, האם בחשבון אמיתי קבורה מפוארת ואבל ממושך יוכלו להעשיר את העניים, להרבות את המעטים, לייצב את הנתון בסכנה ולהשכין סדר בתוהו? אם כן, זו אנושיות, זה צדק וזה מעשה של בן המכבד את הוריו; מי שמתכנן למען בני אדם חייב לעודדם. אבל אם ילכו לפי דבריהם וישתמשו בעצתם, וקבורה מפוארת ואבל ממושך אכן לא יוכלו להעשיר את העניים, להרבות את המעטים, לייצב את הנתון בסכנה ולהשכין סדר בתוהו — אין זו אנושיות, אין זה צדק ואין זה מעשה של בן המכבד את הוריו; מי שמתכנן למען בני אדם חייב לבלום אותם. מבקשים להעשיר את המדינה ומשיגים דווקא עוני; רוצים להרבות את בני האדם ומשיגים דווקא מיעוט; רוצים לתקן משפט וממשל ומשיגים דווקא תוהו; מבקשים למנוע ממדינות גדולות לתקוף מדינות קטנות, וגם זאת אי אפשר; רוצים לבקש את ברכת האל העליון והרוחות ומשיגים דווקא פורענות. כשבוחנים למעלה את דרכם של יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ, הדבר מנוגד לה; כשבוחנים למטה את מעשי גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי, הוא מתאים להם כהתאמת חלקי סימן זיהוי20 ↗. מכאן שקבורה מפוארת ואבל ממושך אינם דרך המלכים החכמים״.

今執厚葬久喪者之言曰:「厚葬久喪雖使不可以富貧衆寡,定危治亂,然此聖王之道也。」子墨子曰:「不然。昔者堯北教乎八狄,道死,葬蛩山之陰,衣衾三領,殺木之棺17 ↗,葛以緘之,既窆而後哭,滿埳無封。已葬,而牛馬乘之。舜西教乎七戎,道死,葬南己之市,衣衾三領,殺木之棺,葛以緘之,已葬,而市人乘之。禹東教乎九夷,道死,葬會稽之山,衣衾三領,桐棺三寸,葛以緘之,絞之不合,通之不埳18 ↗,土地之深,下毋及泉,上毋通臭。既葬,收餘壤其上,壟若參耕之畝,則止矣。若以此若三聖王者觀之,則厚葬久喪果非聖王之道。故三王者,皆貴為天子,富有天下,豈憂財用之不足哉?以為如此葬埋之法。今王公大人之為葬埋,則異於此。必大棺中棺,革闠三操19 ↗,璧玉即具,戈劍鼎鼓壺濫,文繡素練,大軟萬領,輿馬女樂皆具,曰必插除差通,壟雖凡山陵。此為輟民之事,靡民之財,不可勝計也,其為毋用若此矣。」是故子墨子曰:「鄉者,吾本言曰:『意亦使法其言,用其謀,計厚葬久喪,請可以富貧衆寡,定危治亂乎,則仁也,義也,孝子之事也,為人謀者,不可不勸也;意亦使法其言,用其謀,若人厚葬久喪,實不可以富貧衆寡,定危治亂乎,則非仁也,非義也,非孝子之事也,為人謀者,不可不沮也。』是故求以富國家,甚得貧焉;欲以衆人民,甚得寡焉;欲以治刑政,甚得亂焉;求以禁止大國之攻小國也,而既已不可矣;欲以干上帝鬼神之福,又得禍焉。上稽之堯舜禹湯文武之道而政逆之,下稽之桀紂幽厲之事,猶合節也20 ↗。若以此觀,則厚葬久喪其非聖王之道也。」

קטע 25.10עמודי מקור: 卷六 p.120 · 卷六 p.121

כעת המחזיקים בקבורה מפוארת ובאבל ממושך אומרים: ״אם אכן אינם דרך המלכים החכמים, מדוע אנשי המעלה במדינות המרכז עושים אותם בלי לחדול ומקיימים אותם בלי לבחון את הדבר?״ החכם מוֹ אמר: ״זה מה שנקרא להיות מורגלים בדרכיהם ולראות במנהגיהם צדק21 ↗. בימי קדם, ממזרח לְיוּאֶה הייתה מדינת ג׳יאו מו: כשנולד הבן הבכור, ביתרו ואכלו אותו, וקראו לזה ׳להיטיב עם האח הצעיר׳; כשמת הסב, נשאו את הסבתא והשליכוה, באומרם שאין לשכון עם אשתה של רוח. למעלה ראו בכך הנהגה ולמטה ראו בכך מנהג, ועשו זאת בלי לחדול וקיימו בלי לבחון את הדבר. וכי זו באמת דרך האנושיות והצדק? זה מה שנקרא להיות מורגלים בדרכיהם ולראות במנהגיהם צדק. מדרום לְצ׳וּ הייתה מדינת אנשי יָאן: כשמת קרובם, הניחו לבשרו להירקב והשליכוהו, ורק אחר כך קברו את עצמותיו; רק אז נחשבו לבנים המכבדים את הוריהם. ממערב לְצִ׳ין הייתה מדינת יִי צְ׳וּ: כשמת קרובם, אספו עצים ושרפו אותו; העשן עלה, ולכך קראו ׳לעלות למרחקים22 ↗׳; רק אז נחשבו לבנים המכבדים את הוריהם. למעלה ראו בכך הנהגה ולמטה ראו בכך מנהג, ועשו זאת בלי לחדול וקיימו בלי לבחון את הדבר. וכי זו באמת דרך האנושיות והצדק? זה מה שנקרא להיות מורגלים בדרכיהם ולראות במנהגיהם צדק. אם נתבונן במנהג שלוש המדינות האלה, הרי קבורתן דלה; אם נתבונן במנהג אנשי המעלה במדינות המרכז, הרי קבורתם מפוארת. זו מפוארת מדי וזו דלה מדי23 ↗; מכאן שגם בקבורה יש מידה. הרי בגדים ומזון מועילים לאדם בחייו, ובכל זאת עדיין מבקשים בהם מידה. קבורה מועילה לאדם במותו; מדוע דווקא בזה לא תהיה מידה?״ החכם מוֹ קבע חוק לקבורה: ״ארון בעובי שלושה צוּן די בו עד שיירקבו העצמות; שלושה בגדים די בהם עד שיירקב הבשר. עומק החפירה — למטה לא יהיו דליפה והצפה, ולמעלה לא יצא האוויר; די בתל לסימון מקומו, ובזה עוצרים. בוכים בהליכה ובוכים בחזרה, ואז חוזרים לעסוק במשאבי הבגד והמזון ומתמסרים לקורבנות, כדי להשלים את כיבוד ההורים״. לכן נאמר: ״זה חוק החכם מוֹ שאינו מאבד את תועלת המתים והחיים״.

今執厚葬久喪者言曰:「厚葬久喪,果非聖王之道,夫胡說中國之君子,為而不已,操而不擇哉?」子墨子曰:「此所謂便其習而義其俗者也21 ↗。昔者越之東有較沐之國者,其長子生,則解而食之。謂之『宜弟』;其大父死,負其大母而棄之,曰:『鬼妻不可與居處。』此上以為政,下以為俗,為而不已,操而不擇,則此豈實仁義之道哉?此所謂便其習而義其俗者也。楚之南有炎人國者,其親戚死朽其肉而棄之,然後埋其骨,乃成為孝子。秦之西有儀渠之國者,其親戚死,聚柴薪而焚之,燻上,謂之登遐22 ↗,然後成為孝子。此上以為政,下以為俗,為而不已,操而不擇,則此豈實仁義之道哉?此所謂便其習而義其俗者也。若以此若三國者觀之,則亦猶薄矣。若以中國之君子觀之,則亦猶厚矣。如彼則大厚,如此則大薄23 ↗,然則葬埋之有節矣。故衣食者,人之生利也,然且猶尚有節;葬埋者,人之死利也,夫何獨無節於此乎?」子墨子制為葬埋之法曰:「棺三寸,足以朽骨;衣三領,足以朽肉;掘地之深,下無菹漏,氣無發洩於上,壟足以期其所,則止矣。哭往哭來,反從事乎衣食之財,佴乎祭祀,以致孝於親。」故曰:「子墨子之法,不失死生之利者,此也。」

קטע 25.11עמודי מקור: 卷六 p.121

לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום אנשי המעלה בעולם, אם באמת ירצו לנהוג באנושיות ובצדק ולבקש להיות אנשי מעלה נעלים, ללכת למעלה בדרך המלכים החכמים ולפעול למטה לתועלת המדינה והעם — עליהם לנהוג בהנהגה הממעטת באבל, ואין הם יכולים שלא לבחון זאת״.

故子墨子言曰:「今天下之士君子,中請將欲為仁義,求為上士,上欲中聖王之道,下欲中國家百姓之利,故當若節喪之為政,而不可不察此者也。」

הערות לפרק

מגילה 7 · 卷七

26. רצון השמים — א

天志上

קטע 26.1עמודי מקור: 卷七 p.123 · 卷七 p.124

החכם מוֹ אמר: ״כיום אנשי המעלה בעולם יודעים את הקטן ואינם יודעים את הגדול. מניין יודעים זאת? רואים זאת באופן שבו הם נוהגים בבית. אם היושב בבית חוטא לראש הבית, עדיין יש בית שכן שיוכל להימלט ולהסתתר בו. ואף על פי כן קרובים, אחים ומכרים מזהירים זה את זה ואומרים כולם: ׳חייבים להיזהר! חייבים להישמר! איך ייתכן לשבת בבית ולחטוא לראש הבית, וכי אפשר לעשות כך?׳ ולא רק ביושב בבית הדבר כך; גם ביושב במדינה כך. החוטא לשליט המדינה שבה הוא יושב עדיין יכול להימלט ולהסתתר במדינה שכנה. ואף על פי כן קרובים, אחים ומכרים מזהירים זה את זה ואומרים כולם: ׳חייבים להיזהר! חייבים להישמר! מי יוכל לשבת במדינה ולחטוא לשליטה, וכי אפשר לעשות כך?׳ והרי במקרים האלה יש מקום להימלט ולהסתתר בו! אם גם אז הם מקפידים כל כך להזהיר זה את זה, קל וחומר כשאין מקום להימלט ולהסתתר בו: האם אין הם צריכים להקפיד על אזהרתם עוד יותר? ועוד יש פתגם האומר: ׳בְּאוֹר הַיּוֹם אַתָּה חוֹטֵא — לְאָן תִּמָּלֵט וְתִסְתַּתֵּר1 ↗?׳ התשובה היא שאין מקום להימלט ולהסתתר בו. מן השמים אי אפשר להסתתר ביער או בעמק, מאחורי פתח חשוך, גם כשאין שם אדם: השמים ודאי יראו זאת בבירור. ואף על פי כן, בנוגע לשמים אנשי המעלה בעולם מתרשלים ואינם יודעים להזהיר זה את זה. משום כך אני יודע שאנשי המעלה בעולם יודעים את הקטן ואינם יודעים את הגדול.

子墨子言曰:「今天下之士君子,知小而不知大。何以知之?以其處家者知之。若處家得罪於家長,猶有鄰家所避逃之。然且親戚兄弟所知識,其相儆戒,皆曰:『不可不戒矣!不可不慎矣!惡有處家而得罪於家長,而可為也?』非獨處家者為然,雖處國亦然。處國得罪於國君,猶有鄰國所避逃之,然且親戚兄弟所知識,其相儆戒皆曰:『不可不戒矣!不可不慎矣!誰亦有處國得罪於國君,而可為也?』此有所避逃之者也,相儆戒猶若此其厚,況無所避逃之者,相儆戒豈不愈厚,然後可哉?且語言有之曰:『焉而晏日焉而得罪,將惡避逃之1 ↗?』曰無所避逃之。夫天不可為林谷幽門無人,明必見之。然而天下之士君子之於天也,忽然不知以相儆戒,此我所以知天下士君子知小而不知大也。

קטע 26.2עמודי מקור: 卷七 p.124

אם כן, מה השמים רוצים ומה הם שונאים? השמים רוצים צדק ושונאים אי־צדק. אם אוביל את כל בני העם בעולם לעסוק בצדק, אעשה את רצון השמים. אם אעשה את רצון השמים, גם השמים יעשו את רצוני. ומה אני רוצה ומה אני שונא? אני רוצה ברכה ושפע ושונא פורענות ואסון. אם איני עושה את רצון השמים אלא עושה מה שאין השמים רוצים בו, אני מוביל את כל בני העם בעולם אל תוך פורענות ואסון. ומניין יודעים שהשמים רוצים צדק ושונאים אי־צדק? בעולם שיש בו צדק — חיים; אין בו צדק — מתים. יש בו צדק — מתעשרים; אין בו צדק — מתרוששים. יש בו צדק — שורר סדר; אין בו צדק — שורר תוהו. השמים רוצים בחיים ושונאים מוות, רוצים בעושר ושונאים עוני, רוצים בסדר ושונאים תוהו. משום כך אני יודע שהשמים רוצים צדק ושונאים אי־צדק.

然則天亦何欲何惡?天欲義而惡不義。然則率天下之百姓以從事於義,則我乃為天之所欲也。我為天之所欲,天亦為我所欲。然則我何欲何惡?我欲福祿而惡禍祟。若我不為天之所欲,而為天之所不欲,然則我率天下之百姓,以從事於禍祟中也。然則何以知天之欲義而惡不義?曰天下有義則生,無義則死;有義則富,無義則貧;有義則治,無義則亂。然則天欲其生而惡其死,欲其富而惡其貧,欲其治而惡其亂,此我所以知天欲義而惡不義也。

קטע 26.3עמודי מקור: 卷七 p.124 · 卷七 p.125

ועוד נאמר: הצדק הוא הנהגה. אין הנהגה העולה מלמטה למעלה; בהכרח ההנהגה באה מלמעלה למטה. לכן פשוטי העם עמלים בכל כוחם, ואין הם רשאים להנהיג לפי רצונם2 ↗: אנשי המעלה מנהיגים אותם. אנשי המעלה עמלים בכל כוחם, ואין הם רשאים להנהיג לפי רצונם: המצביאים והשרים מנהיגים אותם. המצביאים והשרים עמלים בכל כוחם, ואין הם רשאים להנהיג לפי רצונם: שלושת השרים הבכירים ושליטי הנסיכויות מנהיגים אותם. שלושת השרים הבכירים ושליטי הנסיכויות משקיעים את כל כוחם בטיפול בענייני הממשל, ואין הם רשאים להנהיג לפי רצונם: בן השמים מנהיג אותם. בן השמים אינו רשאי להנהיג לפי רצונו: השמים מנהיגים אותו. את הנהגת בן השמים על שלושת השרים הבכירים, שליטי הנסיכויות, אנשי המעלה ופשוטי העם, אנשי המעלה בעולם יודעים היטב; אך את הנהגת השמים על בן השמים, בני העם בעולם עדיין אינם יודעים היטב. לכן המלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות — יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ — ביקשו להסביר בבירור לבני העם בעולם שהשמים מנהיגים את בן השמים. משום כך כולם פיטמו בקר וצאן, גידלו כלבים וחזירים, הכינו דגן, יין ומשקה מתוק בטהרה והקריבו לאל העליון ולרוחות, וביקשו והתפללו לברכת השמים. מעולם לא שמעתי שהעולם מבקש ומתפלל לברכה אצל בן השמים. משום כך אני יודע שהשמים מנהיגים את בן השמים.

曰且夫義者政也,無從下之政上,必從上之政下。是故庶人竭力從事,未得次己而為政2 ↗,有士政之;士竭力從事,未得次己而為政,有將軍大夫政之;將軍大夫竭力從事,未得次己而為政,有三公諸侯政之;三公諸侯竭力聽治,未得次己而為政,有天子政之;天子未得次己而為政,有天政之。天子為政於三公、諸侯、士、庶人,天下之士君子固明知,天之為政於天子,天下百姓未得之明知也。故昔三代聖王禹湯文武,欲以天之為政於天子,明說天下之百姓,故莫不犓牛羊,豢犬彘,潔為粢盛酒醴,以祭祀上帝鬼神,而求祈福於天。我未嘗聞天下之所求祈福於天子者也,我所以知天之為政於天子者也。

קטע 26.4עמודי מקור: 卷七 p.125 · 卷七 p.126

בן השמים הוא אפוא הנכבד ביותר בעולם והעשיר ביותר בעולם. לכן גם העשיר והנכבד חייב לציית לרצון השמים. המצייתים לרצון השמים אוהבים זה את זה אהבה לכול ומועילים זה לזה, ובהכרח מקבלים גמול. הפועלים בניגוד לרצון השמים מפלים בשנאתם ופוגעים זה בזה, ובהכרח נענשים. ומי ציית לרצון השמים וקיבל גמול? מי התנגד לרצון השמים ונענש?״ החכם מוֹ אמר: ״המלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות — יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ — צייתו לרצון השמים וקיבלו גמול. המלכים העריצים הקדומים של שלוש השושלות — גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי — התנגדו לרצון השמים ונענשו. מדוע קיבלו יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ את גמולם?״ החכם מוֹ אמר: ״במעשיהם למעלה כיבדו את השמים, באמצע עבדו את הרוחות ולמטה אהבו את בני האדם. לכן אמר רצון השמים3 ↗: ׳את אלה שאני אוהב הם אוהבים כולם; לכל אלה שאני מועיל להם הם מועילים. אהבתם לבני האדם רחבה, והטבתם לבני האדם נדיבה׳. לכן העמיד אותם במעמד בן השמים ונתן ברשותם את העולם כולו; מורשתם נמשכה לרבבות דורות של צאצאים, שסיפרו והיללו את טובם. הדבר נפוץ בעולם, ועד היום מהללים אותם וקוראים להם מלכים חכמים. ומדוע קיבלו גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי את עונשם?״ החכם מוֹ אמר: ״במעשיהם למעלה גידפו את השמים, באמצע גידפו את הרוחות ולמטה פגעו בבני האדם. לכן אמר רצון השמים: ׳את אלה שאני אוהב הם מפלים ושונאים; באלה שאני מועיל להם הם פוגעים. שנאתם לבני האדם רחבה, ופגיעתם בבני האדם רבה׳. לכן לא הניח להם להשלים את אורך חייהם ולסיים את ימיהם. עד היום מגנים אותם וקוראים להם מלכי עריצות.

故天子者,天下之窮貴也,天下之窮富也,故於富且貴者,當天意而不可不順,順天意者,兼相愛,交相利,必得賞。反天意者,別相惡,交相賊,必得罰。然則是誰順天意而得賞者?誰反天意而得罰者?」子墨子言曰:「昔三代聖王禹湯文武,此順天意而得賞也。昔三代之暴王桀紂幽厲,此反天意而得罰者也。然則禹湯文武其得賞何以也?」子墨子言曰:「其事上尊天,中事鬼神,下愛人,故天意曰3 ↗:『此之我所愛,兼而愛之;我所利,兼而利之。愛人者此為博焉,利人者此為厚焉。』故使貴為天子,富有天下,業萬世子孫,傳稱其善,方施天下,至今稱之,謂之聖王。然則桀紂幽厲得其罰何以也?」子墨子言曰:「其事上詬天,中詬鬼,下賊人,故天意曰:『此之我所愛,別而惡之,我所利,交而賊之。惡人者此為之博也,賊人者此為之厚也。』故使不得終其壽,不歿其世,至今毀之,謂之暴王。

קטע 26.5עמודי מקור: 卷七 p.126

ומניין יודעים שהשמים אוהבים את כל בני העם בעולם? מפני שהם מאירים לכולם. מניין יודעים שהם מאירים לכולם? מפני שכולם ברשותם. מניין יודעים שכולם ברשותם? מפני שהם מקבלים מזון מכולם4 ↗. מניין יודעים שהם מקבלים מזון מכולם? בתוך ארבעת הימים, כל העמים אוכלי הדגן מפטמים בקר וצאן, מגדלים כלבים וחזירים ומכינים דגן, יין ומשקה מתוק בטהרה, כדי להקריבם לאל העליון ולרוחות. לשמים יש יושבי ארץ משלהם — מדוע שלא יאהבו אותם? ועוד אני אומר: ההורג אדם אחד חף מפשע, בהכרח תבוא עליו פורענות אחת. מי הוא ההורג את החף מפשע? אדם. ומי הוא המעניק לו את הפורענות? השמים. אילו לא אהבו השמים את כל בני העם בעולם, מדוע כשאדם הורג אדם אחר השמים מעניקים לו פורענות? משום כך אני יודע שהשמים אוהבים את כל בני העם בעולם.

然則何以知天之愛天下之百姓?以其兼而明之。何以知其兼而明之?以其兼而有之。何以知其兼而有之?以其兼而食焉4 ↗。何以知其兼而食焉?四海之內,粒食之民,莫不犓牛羊,豢犬彘,潔為粢盛酒醴,以祭祀於上帝鬼神,天有邑人,何用弗愛也?且吾言殺一不辜者必有一不祥。殺不辜者誰也?則人也。予之不祥者誰也?則天也。若以天為不愛天下之百姓,則何故以人與人相殺,而天予之不祥?此我所以知天之愛天下之百姓也。

קטע 26.6עמודי מקור: 卷七 p.126 · 卷七 p.127

המציית לרצון השמים נוהג בהנהגת צדק; הפועל בניגוד לרצון השמים נוהג בהנהגת כוח. וכיצד היא הנהגת הצדק?״ החכם מוֹ אמר: ״היושב במדינה גדולה אינו תוקף מדינה קטנה; היושב בבית גדול אינו גוזל בית קטן5 ↗; החזק אינו שודד את החלש, בעל המעמד הגבוה אינו מתנשא על בעל המעמד הנמוך, ורב התחבולות אינו מרמה את הכסיל. זה בהכרח מועיל למעלה לשמים, באמצע לרוחות ולמטה לבני האדם. בשלוש התועלות אין דבר שאינו מועיל. לכן אוספים את כל שמות השבח שבעולם, מעניקים לו אותם וקוראים לו מלך חכם. הנוהג בהנהגת כוח שונה ממנו: דבריו שוללים את אלה ומעשיו הפוכים מאלה, כאילו הוא דוהר בפראות6 ↗. היושב במדינה גדולה תוקף מדינה קטנה; היושב בבית גדול גוזל בית קטן; החזק שודד את החלש, בעל המעמד הגבוה מתנשא על בעל המעמד הנמוך ורב התחבולות מרמה את הכסיל. זה אינו מועיל למעלה לשמים, באמצע לרוחות ולמטה לבני האדם. בשלושת הנזקים אין תועלת בשום דבר. לכן אוספים את כל שמות הגנאי שבעולם, מעניקים לו אותם וקוראים לו מלך עריץ״.

順天意者,義政也。反天意者,力政也。然義政將柰何哉?」子墨子言曰:「處大國不攻小國,處大家不篡小家5 ↗,強者不劫弱,貴者不傲賤,多詐者不欺愚。此必上利於天,中利於鬼,下利於人,三利無所不利,故舉天下美名加之,謂之聖王,力政者則與此異,言非此,行反此,猶倖馳也6 ↗。處大國攻小國,處大家篡小家,強者劫弱,貴者傲賤,多詐欺愚。此上不利於天,中不利於鬼,下不利於人。三不利無所利,故舉天下惡名加之,謂之暴王。」

קטע 26.7עמודי מקור: 卷七 p.127

החכם מוֹ אמר: ״רצון השמים שיש בידי7 ↗ דומה למחוגה שבידי עושה הגלגלים וְלַזָּוִיתוֹן שבידי הנגר8 ↗. עושה הגלגלים והנגר אוחזים במחוגה וּבַזָּוִיתוֹן שלהם, כדי למדוד את המרובע והעגול בעולם, ואומרים: ׳מה שתואם — נכון; מה שאינו תואם — שגוי׳. כיום כתביהם של אנשי המעלה בעולם רבים מספור, ואין למנות את כל דבריהם. למעלה הם משכנעים את שליטי הנסיכויות ולמטה את אנשי המעלה שבשורות הממשל9 ↗, אך מן האנושיות והצדק הם רחוקים מאוד. מניין יודעים זאת? יש בידי אמת מידה בהירה של העולם כדי למדוד אותם״.

子墨子言曰:「我有天志7 ↗,譬若輪人之有規,匠人之有矩8 ↗,輪匠執其規矩,以度天下之方圜,曰:『中者是也,不中者非也。』今天下之士君子之書,不可勝載,言語不可盡計,上說諸侯,下說列士9 ↗,其於仁義則大相遠也。何以知之?曰我得天下之明法以度之。」

הערות לפרק

מגילה 7 · 卷七

27. רצון השמים — ב

天志中

קטע 27.1עמודי מקור: 卷七 p.127

החכם מוֹ אמר: ״כיום אנשי המעלה בעולם המבקשים לנהוג באנושיות ובצדק חייבים לבחון מאין הצדק יוצא. משאמרנו שחייבים לבחון מאין הצדק יוצא, מאין הוא יוצא אפוא?״ החכם מוֹ אמר: ״הצדק אינו יוצא מן הכסילים שמעמדם נמוך; בהכרח הוא יוצא מן בעלי המעמד הגבוה והחוכמה. מניין יודעים שהצדק אינו יוצא מן הכסילים שמעמדם נמוך אלא בהכרח מן בעלי המעמד הגבוה והחוכמה? הצדק הוא הנהגה טובה. ומניין יודעים שצדק הוא הנהגה טובה? כשיש צדק בעולם שורר סדר, וכשאין בו צדק שורר תוהו. משום כך יודעים שהצדק הוא הנהגה טובה. הכסילים שמעמדם נמוך אינם יכולים להנהיג את בעלי המעמד הגבוה והחוכמה; רק לאחר מכן אפשר להנהיג את הכסילים שמעמדם נמוך1 ↗. משום כך אני יודע שהצדק אינו יוצא מן הכסילים שמעמדם נמוך אלא בהכרח מן בעלי המעמד הגבוה והחוכמה. ומי נעלה במעמדו ומי חכם? השמים הם הנעלים והחכמים מכול. אם כן, הצדק אכן יוצא מן השמים״.

子墨子言曰:「今天下之君子之欲為仁義者,則不可不察義之所從出。既曰不可以不察義之所欲出,然則義何從出?」子墨子曰:「義不從愚且賤者出,必自貴且知者出。何以知義之不從愚且賤者出,而必自貴且知者出也?曰:義者,善政也。何以知義之為善政也?曰:天下有義則治,無義則亂,是以知義之為善政也。夫愚且賤者,不得為政乎貴且知者,然後得為政乎愚且賤者1 ↗,此吾所以知義之不從愚且賤者出,而必自貴且知者出也。然則孰為貴?孰為知?曰:天為貴,天為知而已矣。然則義果自天出矣。」

קטע 27.2עמודי מקור: 卷七 p.127 · 卷七 p.128

כיום בני האדם בעולם אומרים: ״את מעלתו של בן השמים על שליטי הנסיכויות, ושל שליטי הנסיכויות על השרים, אנו יודעים בבירור. אבל עדיין איננו יודעים שהשמים נעלים במעמדם וחכמים יותר מבן השמים״. החכם מוֹ אמר: ״יש לי דרך לדעת שהשמים נעלים במעמדם וחכמים יותר מבן השמים. כשבן השמים עושה טוב, השמים יכולים לגמול לו; כשבן השמים נוהג בעריצות, השמים יכולים להענישו. כשבן השמים לוקה במחלה, בפורענות או באסון, בהכרח הוא צם, מיטהר ורוחץ, מכין יין, משקה מתוק ודגן בטהרה ומקריב לשמים ולרוחות; אז השמים יכולים להסירם. אבל איני יודע על תפילה של השמים לבן השמים לשם ברכה. משום כך אני יודע שהשמים נעלים במעמדם וחכמים יותר מבן השמים. ולא בכך בלבד: יודעים זאת גם מתורת השמים הבהירה והבלתי נלאית2 ↗ המפורשת בכתבי המלכים הקדומים. נאמר: ׳נְאוֹרִים וַחֲכָמִים הֵם הַשָּׁמַיִם; הֵם מַשְׁקִיפִים וְשׁוֹלְטִים בָּאָרֶץ שֶׁלְּמַטָּה3 ↗׳. הדברים האלה אומרים שהשמים נעלים במעמדם וחכמים יותר מבן השמים. האם יש מי שנעלה מן השמים במעמדו ובחוכמתו? התשובה: השמים הם הנעלים והחכמים מכול. אם כן, הצדק אכן יוצא מן השמים״.

今天下之人曰:「當若天子之貴於諸侯,諸侯之貴於大夫,倘明知之。然吾未知天之貴且知於天子也。」子墨子曰:「吾所以知天之貴且知於天子者有矣。曰:天子為善,天能賞之;天子為暴,天能罰之;天子有疾病禍祟,必齋戒沐浴,潔為酒醴粢盛,以祭祀天鬼,則天能除去之,然吾未知天之祈福於天子也。此吾所以知天之貴且知於天子者。不止此而已矣,又以先王之書馴天明不解之道2 ↗也知之。曰:『明哲維天,臨君下土3 ↗。』則此語天之貴且知於天子。不知亦有貴知夫天者乎?曰:天為貴,天為知而已矣。然則義果自天出矣。」

קטע 27.3עמודי מקור: 卷七 p.128

לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום אנשי המעלה בעולם, אם באמת יבקשו ללכת בדרך ולהועיל לעם ולבחון מיסודם את שורשי האנושיות והצדק, חייבים להקפיד על רצון השמים״. משנקבע שחייבים להקפיד על רצון השמים, מה השמים רוצים ומה הם שונאים? החכם מוֹ אמר: ״רצון השמים אינו שמדינה גדולה תתקוף מדינה קטנה, שבית גדול יערער בית קטן, שהחזק יתאכזר למעטים4 ↗, שרב התחבולות יזמום נגד הכסיל או שבעל המעמד הגבוה יתנשא על בעל המעמד הנמוך. אלה הדברים שהשמים אינם רוצים בהם. ולא בכך בלבד: הם רוצים שבעלי כוח יסייעו זה לזה, שבעלי דרך ילמדו זה את זה ושבעלי רכוש יחלקו זה עם זה. עוד הם רוצים שהממונים למעלה יתאמצו לטפל בענייני הממשל ושהכפופים למטה יתאמצו לעסוק במלאכה. כשהממונים למעלה מתאמצים לטפל בענייני הממשל, המדינה מתנהלת כסדרה; כשהכפופים למטה מתאמצים במלאכה, יש די רכוש ומשאבים. אם המדינה מתנהלת כסדרה ויש די רכוש ומשאבים, בפנים אפשר להכין יין, משקה מתוק ודגן בטהרה ולהקריב לשמים ולרוחות; בחוץ אפשר להכין טבעות ודיסקיות ירקן, פנינים ואבני חן, כדי לשלוח מתנות פיוס לארבע השכנות5 ↗. איבת שליטי הנסיכויות אינה מתעוררת, ובגבולות אין מוקם כוח צבאי. בפנים אפשר להאכיל רעבים ולתת מנוחה לעייפים, לקיים ולהזין את ריבוא בני העם; אז השליט והנתינים, הממונים והכפופים, מיטיבים ונאמנים, והאבות והבנים, האחים הצעירים והמבוגרים, אוהבים ומכבדים. אין אפוא אלא להבין את הציות לרצון השמים6 ↗, לקיימו ולהפיצו בעולם כולו: אז שורר סדר במשפט ובממשל, ריבוא בני העם חיים בהרמוניה, המדינה עשירה, יש די רכוש ומשאבים, וכל בני העם זוכים לבגדים חמים ולמזון לשובע, לנוחות, לשלווה ולהיעדר דאגה״. לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום אנשי המעלה בעולם, אם באמת יבקשו ללכת בדרך ולהועיל לעם ולבחון מיסודם את שורשי האנושיות והצדק, חייבים להקפיד על רצון השמים!

是故子墨子曰:「今天下之君子,中實將欲遵道利民,本察仁義之本,天之意不可不慎也。」既以天之意以為不可不慎已,然則天之將何欲何憎?子墨子曰:「天之意不欲大國之攻小國也,大家之亂小家也,強之暴寡4 ↗,詐之謀愚,貴之傲賤,此天之所不欲也。不止此而已,欲人之有力相營,有道相教,有財相分也。又欲上之強聽治也,下之強從事也。上強聽治,則國家治矣,下強從事則財用足矣。若國家治財用足,則內有以潔為酒醴粢盛,以祭祀天鬼;外有以為環璧珠玉,以聘撓四鄰5 ↗。諸侯之冤不興矣,邊境兵甲不作矣。內有以食飢息勞,持養其萬民,則君臣上下惠忠,父子弟兄慈孝。故唯毋明乎順天之意6 ↗,奉而光施之天下,則刑政治,萬民和,國家富,財用足,百姓皆得煖衣飽食,便寧無憂。」是故子墨子曰:「今天下之君子,中實將欲遵道利民,本察仁義之本,天之意不可不慎也!

קטע 27.4עמודי מקור: 卷七 p.128 · 卷七 p.129

ועוד, בעלותו של בן השמים על העולם דומה ממש לבעלותם של שליט מדינה ושליטי הנסיכויות על כל התחום שבתוך גבולותיהם. כיום, כששליט מדינה ושליטי הנסיכויות מחזיקים בכל התחום שבתוך גבולותיהם, וכי הם רוצים שהנתינים וריבוא בני העם שבמדינתם יפגעו זה בזה? אם היושב במדינה גדולה תוקף מדינה קטנה, והיושב בבית גדול מערער בית קטן, ולשם כך הוא מבקש גמול ושבח — לעולם לא ישיגם, ובהכרח יבואו עונש וגמול רע. בעלות השמים על העולם אינה שונה מכך. אם היושב במדינה גדולה תוקף מדינה קטנה, והיושב בעיר גדולה נלחם בעיר קטנה, ולשם כך הוא מבקש מן השמים ברכה ושפע — ברכה ושפע לעולם לא ישיג, ובהכרח יבואו פורענות ואסון. אם אינו עושה את רצון השמים ועושה מה שאין השמים רוצים בו, גם השמים לא יעשו את רצון בני האדם, אלא את מה שבני האדם אינם רוצים בו. ומה בני האדם אינם רוצים בו? מחלות, פורענות ואסון. אם אינך עושה את רצון השמים ועושה מה שאין השמים רוצים בו, הרי אתה מוביל את ריבוא בני העם בעולם אל תוך פורענות ואסון. לכן המלכים החכמים הקדומים ידעו היטב את מה שהשמים והרוחות מברכים, ונמנעו ממה שהשמים והרוחות שונאים, כדי לבקש להביא תועלת לעולם ולהסיר ממנו נזק. לכן הקור והחום שהביאו השמים היו במידה7 ↗, ארבע העונות היו מתואמות, הַיִין וְהַיָאנְג, הגשם והטל באו במועדם, חמשת מיני הדגן הבשילו וששת מיני בהמות הבית התרבו; מחלות, אסונות, מגפות ורעב כבד לא באו״. לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום אנשי המעלה בעולם, אם באמת יבקשו ללכת בדרך ולהועיל לעם ולבחון מיסודם את שורשי האנושיות והצדק, חייבים להקפיד על רצון השמים!

且夫天子之有天下也,辟之無以異乎國君諸侯之有四境之內也。今國君諸侯之有四境之內也,夫豈欲其臣國萬民之相為不利哉?今若處大國則攻小國,處大家則亂小家,欲以此求賞譽,終不可得,誅罰必至矣。夫天之有天下也,將無已異此。今若處大國則攻小國,處大都則伐小都,欲以此求福祿於天,福祿終不得,而禍祟必至矣。然有所不為天之所欲,而為天之所不欲,則夫天亦且不為人之所欲,而為人之所不欲矣。人之所不欲者何也?曰病疾禍祟也。若已不為天之所欲,而為天之所不欲,是率天下之萬民以從事乎禍祟之中也。故古者聖王明知天鬼之所福,而辟天鬼之所憎,以求興天下之利,而除天下之害。是以天之為寒熱也節7 ↗,四時調,陰陽雨露也時,五穀孰,六畜遂,疾災戾疫凶饑則不至。」是故子墨子曰:「今天下之君子,中實將欲遵道利民,本察仁義之本,天意不可不慎也!

קטע 27.5עמודי מקור: 卷七 p.129 · 卷七 p.130

ועוד, בעולם יש מעשים שאינם אנושיים ומביאים רעה, כגון בן שאינו משרת את אביו, אח צעיר שאינו משרת את אחיו המבוגר ונתין שאינו משרת את שליטו. לכן אנשי המעלה בעולם אומרים יחד שזו רעה. והרי השמים אוהבים את העולם כולו ומצמיחים את ריבוא הדברים כדי להועיל לו8 ↗. אי אפשר לומר שיש אפילו קצה שערה שבני העם יכולים לקבל ולהפיק ממנו תועלת ושאינו מעשה השמים. ובכל זאת דווקא לשמים אין משיבים גמול, ואין יודעים שאין בכך אנושיות ושיש בכך רעה. זה מה שאני מכנה אנשי מעלה המבינים את הדק ואינם מבינים את הגדול.

且夫天下蓋有不仁不祥者,曰當若子之不事父,弟之不事兄,臣之不事君也。故天下之君子,與謂之不祥者。今夫天兼天下而愛之,撽遂萬物以利之8 ↗,若豪之末,非天之所為也,而民得而利之,則可謂否矣。然獨無報夫天,而不知其為不仁不祥也。此吾所謂君子明細而不明大也。

קטע 27.6עמודי מקור: 卷七 p.130

ועוד, יש לי דרך לדעת עד כמה רבה אהבת השמים לעם: הם עשו שמש, ירח וכוכבים9 ↗ להאיר לו ולהדריכו, וקבעו ארבע עונות — אביב, סתיו, חורף וקיץ — להסדירו. הם הורידו שלג, כפור, גשם וטל כדי להצמיח ולטפח את חמשת מיני הדגן, את הקנבוס ואת המשי, ולאפשר לעם לקבלם ולהפיק מהם רכוש ותועלת. הם ערכו הרים, נהרות, נחלים ועמקים וחילקו תפקידים לרוב כדי להשגיח על הטוב והרע של העם; עשו מלכים, דוכסים, מרקיזים ורוזנים כדי שיגמלו לראויים ויענישו עריצים. הם העמידו מתכות, עצים, עופות וחיות, ועיסוק בחמשת מיני הדגן, בקנבוס ובמשי, למשאבי הבגד והמזון של העם. מימי קדם ועד היום הדברים האלה תמיד היו. אילו היה כאן אדם האוהב את בנו בשמחה, מתאמץ בכל כוחו ומתמסר להועיל לו, ובנו גדל ואינו משיב גמול אלא מבקש עוד מאביו10 ↗ — אנשי המעלה בעולם היו אומרים יחד שאין בכך אנושיות ושיש בכך רעה. והרי השמים אוהבים את העולם כולו ומצמיחים את ריבוא הדברים כדי להועיל לו. אי אפשר לומר שיש אפילו קצה שערה שהעם יכול לקבל ולהפיק ממנו תועלת ושאינו מעשה השמים. ובכל זאת דווקא לשמים אין משיבים גמול, ואין יודעים שאין בכך אנושיות ושיש בכך רעה. זה מה שאני מכנה אנשי מעלה המבינים את הדק ואינם מבינים את הגדול.

且吾所以知天之愛民之厚者有矣,曰以磨為日月星辰9 ↗,以昭道之;制為四時春秋冬夏,以紀綱之;雷降雪霜雨露,以長遂五穀麻絲,使民得而財利之;列為山川谿谷,播賦百事,以臨司民之善否;為王公侯伯,使之賞賢而罰暴;賊金木鳥獸,從事乎五穀麻絲,以為民衣食之財。自古及今,未嘗不有此也。今有人於此,驩若愛其子,竭力單務以利之,其子長,而無報子求父10 ↗,故天下之君子與謂之不仁不祥。今夫天兼天下而愛之,撽遂萬物以利之,若豪之末,非天之所為,而民得而利之,則可謂否矣,然獨無報夫天,而不知其為不仁不祥也。此吾所謂君子明細而不明大也。

קטע 27.7עמודי מקור: 卷七 p.130 · 卷七 p.131

ועוד, לא רק מכך אני יודע עד כמה רבה אהבת השמים לעם. נאמר: ההורג חף מפשע, השמים מעניקים לו פורענות. מיהו החף מפשע? אדם. ומי מעניק לו את הפורענות? השמים. אילו לא הייתה אהבת השמים לעם רבה, מדוע כשאדם הורג חף מפשע, השמים מעניקים לו פורענות? משום כך אני יודע עד כמה רבה אהבת השמים לעם.

且吾所以知天愛民之厚者,不止此而足矣。曰殺不辜者,天予不祥。不辜者誰也?曰人也。予之不祥者誰也?曰天也。若天不愛民之厚,夫胡說人殺不辜,而天予之不祥哉?此吾之所以知天之愛民之厚也。

קטע 27.8עמודי מקור: 卷七 p.131 · 卷七 p.132

ועוד, לא רק מכך אני יודע עד כמה רבה אהבת השמים לעם. יש שאהבו בני אדם, הועילו לבני אדם, צייתו לרצון השמים וקיבלו גמול מן השמים; ויש גם ששנאו בני אדם, פגעו בבני אדם, התנגדו לרצון השמים וקיבלו עונש מן השמים. ומי אהבו בני אדם, הועילו לבני אדם, צייתו לרצון השמים וקיבלו גמול מן השמים? המלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות — יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ. במה עסקו יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ? ביחס הכולל ולא ביחס המפלה. יחס כולל פירושו שהיושב במדינה גדולה אינו תוקף מדינה קטנה, והיושב בבית גדול אינו מערער בית קטן; החזק אינו שודד את החלש, הרבים אינם מתאכזרים למעטים, רב התחבולות אינו זומם נגד הכסיל ובעל המעמד הגבוה אינו מתנשא על בעל המעמד הנמוך. במעשיהם, למעלה הועילו לשמים, באמצע לרוחות ולמטה לבני האדם. בשלוש התועלות לא היה דבר שלא הועילו לו; לזה קוראים מעלת השמים. אוספים את כל שמות השבח שבעולם ומעניקים להם: אלה אנושיות וצדק; הם אהבו בני אדם, הועילו לבני אדם, צייתו לרצון השמים וקיבלו גמול מן השמים. ולא בכך בלבד: כותבים זאת על במבוק ומשי, חורתים במתכת ובאבן, מגלפים בקערות ובאגנים ומוסרים לצאצאי הדורות הבאים. לשם מה? כדי לציין את מי שאהבו בני אדם, הועילו לבני אדם, צייתו לרצון השמים וקיבלו גמול מן השמים. ׳נִשְׂגָּב הוּא׳ אומר כך: ׳הָאֵל אָמַר לַמֶּלֶךְ וֶן: אֲנִי מוֹקִיר אֶת הַמַּעֲלָה הַנְּאוֹרָה; בְּלִי לְהַגְדִּיל קוֹל וּמַרְאֶה, בְּלִי לְהַנְהִיג אֶת מְדִינוֹת הַמֶּרְכָּז לְשֵׁם שִׁנּוּי חֹק הַמֶּלֶךְ11 ↗, בְּלִי לְהַכִּיר וּבְלִי לָדַעַת12 ↗ — צַיֵּת לִכְלָלֵי הָאֵל׳. האל ראה לטובה את ציותו לחוקים ולכללים, ולכן נתן לו את יִין כולה לגמול: העמיד אותו במעמד בן השמים ונתן ברשותו את העולם כולו, ושמו הטוב לא פסק עד היום. את מי שאהבו בני אדם, הועילו לבני אדם, צייתו לרצון השמים וקיבלו גמול מן השמים אפשר אפוא כבר לזהות. ומי שנאו בני אדם, פגעו בבני אדם, התנגדו לרצון השמים וקיבלו עונש מן השמים? המלכים העריצים הקדומים של שלוש השושלות — גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי. במה עסקו גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי? ביחס המפלה ולא ביחס הכולל. יחס מפלה פירושו שהיושב במדינה גדולה תוקף מדינה קטנה, והיושב בבית גדול מערער בית קטן; החזק שודד את החלש, הרבים מתאכזרים למעטים, רב התחבולות זומם נגד הכסיל ובעל המעמד הגבוה מתנשא על בעל המעמד הנמוך. במעשיהם, למעלה לא הועילו לשמים, באמצע לא הועילו לרוחות ולמטה לא הועילו לבני האדם. בשלושת הנזקים לא הייתה תועלת בשום דבר; לזה קוראים פגיעה בשמים. אוספים את כל שמות הגנאי שבעולם ומעניקים להם: אין אלה אנושיות וצדק; הם שנאו בני אדם, פגעו בבני אדם, התנגדו לרצון השמים וקיבלו עונש מן השמים. ולא בכך בלבד: כותבים גם את מעשיהם על במבוק ומשי, חורתים במתכת ובאבן, מגלפים בקערות ובאגנים ומוסרים לצאצאי הדורות הבאים. לשם מה? כדי לציין את מי ששנאו בני אדם, פגעו בבני אדם, התנגדו לרצון השמים וקיבלו עונש מן השמים. ׳הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה׳ אומרת כך: ׳ג׳וֹאוּ ישב לבטח בין עמיו ולא הסכים לעבוד את האל העליון; נטש את רוחות האבות והאלוהויות ולא הקריב להן, ועוד אמר: גורל בידי! אין מדכאים את מפעלו13 ↗. גם השמים הניחו לְג׳וֹאוּ, נטשוהו ולא שמרו עליו׳. כשבוחנים מדוע הניחו השמים לְג׳וֹאוּ, נטשוהו ולא שמרו עליו — הוא התנגד לרצון השמים. את מי ששנאו בני אדם, פגעו בבני אדם, התנגדו לרצון השמים וקיבלו עונש מן השמים אפשר אפוא כבר לזהות״.

且吾所以知天之愛民之厚者,不止此而已矣。曰愛人利人,順天之意,得天之賞者有之;憎人賊人,反天之意,得天之罰者亦有矣。夫愛人利人,順天之意,得天之賞者誰也?曰若昔三代聖王,堯舜禹湯文武者是也。堯舜禹湯文武焉所從事?曰從事兼,不從事別。兼者,處大國不攻小國,處大家不亂小家,強不劫弱,衆不暴寡,詐不謀愚,貴不傲賤。觀其事,上利乎天,中利乎鬼,下利乎人,三利無所不利,是謂天德。聚斂天下之美名而加之焉,曰:此仁也,義也,愛人利人,順天之意,得天之賞者也。不止此而已,書於竹帛,鏤之金石,琢之槃盂,傳遺後世子孫。曰將何以為?將以識夫愛人利人,順天之意,得天之賞者也。皇矣道之曰:『帝謂文王,予懷明德,不大聲以色,不長夏以革11 ↗,不識不知12 ↗,順帝之則。』帝善其順法則也,故舉殷以賞之,使貴為天子,富有天下,名譽至今不息。故夫愛人利人,順天之意,得天之賞者,既可得留而已。夫憎人賊人,反天之意,得天之罰者誰也?曰若昔者三代暴王桀紂幽厲者是也。桀紂幽厲焉所從事?曰從事別,不從事兼。別者,處大國則攻小國,處大家則亂小家,強劫弱,衆暴寡,詐謀愚,貴傲賤。觀其事,上不利乎天,中不利乎鬼,下不利乎人,三不利無所利,是謂天賊。聚斂天下之醜名而加之焉,曰此非仁也,非義也。憎人賊人,反天之意,得天之罰者也。不止此而已,又書其事於竹帛,鏤之金石,琢之槃盂,傳遺後世子孫。曰將何以為?將以識夫憎人賊人,反天之意,得天之罰者也。大誓之道之曰:『紂越厥夷居,不肯事上帝,棄厥先神祇不祀,乃曰「吾有命,毋僇其務13 ↗。」。天亦縱棄紂而不葆。』察天以縱棄紂而不葆者,反天之意也。故夫憎人賊人,反天之意,得天之罰者,既可得而知也。」

קטע 27.9עמודי מקור: 卷七 p.132 · 卷七 p.133

לכן רצון השמים שבידי החכם מוֹ14 ↗ דומה ממש למחוגה שבידי עושה הגלגלים וְלַזָּוִיתוֹן שבידי הנגר. עושה הגלגלים אוחז במחוגתו כדי למדוד את העגול ואת מה שאינו עגול בעולם, ואומר: מה שתואם למחוגתי ייקרא עגול, ומה שאינו תואם למחוגתי ייקרא לא עגול. כך אפשר לדעת מה עגול ומה אינו עגול. מדוע? כי אמת המידה לעיגול בהירה. גם הנגר אוחז בַּזָּוִיתוֹן שלו כדי למדוד את המרובע ואת מה שאינו מרובע בעולם, ואומר: מה שתואם לַזָּוִיתוֹן שלי ייקרא מרובע, ומה שאינו תואם לַזָּוִיתוֹן שלי ייקרא לא מרובע. כך אפשר לדעת מה מרובע ומה אינו מרובע. מדוע? כי אמת המידה לריבוע בהירה. כך גם רצון השמים שבידי החכם מוֹ: למעלה ישמש למדידת המשפט והממשל שמנהיגים מלכי העולם, נסיכיו וגדולי הממשל; ולמטה ישמש למדידת הכתיבה, הלימוד והדיבור של ריבוא בני העם בעולם. כשבוחנים את מעשיהם, מעשה התואם את רצון השמים נקרא מעשה של כוונה טובה15 ↗, ומעשה המנוגד לרצון השמים נקרא מעשה של כוונה שאינה טובה. כשבוחנים את דבריהם, דיבור התואם את רצון השמים נקרא דיבור טוב, ודיבור המנוגד לרצון השמים נקרא דיבור שאינו טוב. כשבוחנים את המשפט והממשל שלהם, אם הם תואמים את רצון השמים הם נקראים משפט וממשל טובים, ואם הם מנוגדים לרצון השמים הם נקראים משפט וממשל שאינם טובים. אם קובעים זאת כחוק ומעמידים זאת כדגם כדי למדוד את האנושיות ואת היעדר האנושיות של המלכים, הנסיכים, גדולי הממשל והשרים בעולם, הדבר דומה להבחנה בין שחור ללבן. לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום המלכים, הנסיכים, גדולי הממשל ואנשי המעלה בעולם, אם באמת יבקשו ללכת בדרך ולהועיל לעם ולבחון מיסודם את שורשי האנושיות והצדק, חייבים לציית לרצון השמים. הציות לרצון השמים הוא אמת המידה לצדק״.

是故子墨子之有天之14 ↗,辟人無以異乎輪人之有規,匠人之有矩也。今夫輪人操其規,將以量度天下之圜與不圜也,曰:中吾規者謂之圜,不中吾規者謂之不圜。是以圜與不圜,皆可得而知也。此其故何?則圜法明也。匠人亦操其矩,將以量度天下之方與不方也。曰:中吾矩者謂之方,不中吾矩者謂之不方。是以方與不方,皆可得而知之。此其故何?則方法明也。故子墨子之有天之意也,上將以度天下之王公大人為刑政也,下將以量天下之萬民為文學出言談也。觀其行,順天之意,謂之善意行15 ↗,反天之意,謂之不善意行;觀其言談,順天之意,謂之善言談,反天之意,謂之不善言談;觀其刑政,順天之意,謂之善刑政,反天之意,謂之不善刑政。故置此以為法,立此以為儀,將以量度天下之王公大人卿大夫之仁與不仁,譬之猶分黑白也。是故子墨子曰:「今天下之王公大人士君子,中實將欲遵道利民,本察仁義之本,天之意不可不順也。順天之意者,義之法也。」

הערות לפרק

מגילה 7 · 卷七

28. רצון השמים — ג

天志下

קטע 28.1עמודי מקור: 卷七 p.133 · 卷七 p.134

החכם מוֹ אמר: ״מהי הסיבה לתוהו שבעולם? הסיבה היא שאנשי המעלה בעולם מבינים כולם את הקטן ואינם מבינים את הגדול. מניין יודעים שהם מבינים את הקטן ואינם מבינים את הגדול? מכך שאינם מבינים את רצון השמים. ומניין יודעים שאינם מבינים את רצון השמים? יודעים זאת מן היושב בביתו של אדם אחר. אם היושב בבית כזה חוטא, עדיין יש בית אחר שיוכל להימלט ולהסתתר בו. ואף על פי כן אב מזהיר את בנו ואח מבוגר את אחיו הצעיר ואומרים: ׳היזהר והישמר! כשאתה יושב בביתו של אדם אחר ואינך נזהר ואינך נשמר — וכי ייתכן לשבת במדינתו של אדם אחר1 ↗?׳ אם היושב במדינה כזאת חוטא, עדיין יש מדינה אחרת שיוכל להימלט ולהסתתר בה. ואף על פי כן אב מזהיר את בנו ואח מבוגר את אחיו הצעיר ואומרים: ׳היזהר והישמר! היושב במדינתו של אדם אחר חייב להיזהר ולהישמר!׳ כיום כל בני האדם יושבים בעולם ועובדים את השמים; אם יחטאו לשמים, לא יהיה להם מקום להימלט ולהסתתר בו. ואף על פי כן איש אינו יודע להזהיר את האחר בכל התוקף בעניין זה. מכאן אני יודע שאין הם מבינים את הדברים הגדולים״.

子墨子言曰:「天下之所以亂者,其說將何哉?則是天下士君子,皆明於小而不明於大。何以知其明於小不明於大也?以其不明於天之意也。何以知其不明於天之意也?以處人之家者知之。今人處若家得罪,將猶有異家所,以避逃之者,然且父以戒子,兄以戒弟,曰:『戒之慎之,處人之家,不戒不慎之,而有處人之國者乎1 ↗?』今人處若國得罪,將猶有異國所,以避逃之者矣,然且父以戒子,兄以戒弟,曰:『戒之慎之,處人之國者,不可不戒慎也!』今人皆處天下而事天,得罪於天,將無所以避逃之者矣。然而莫知以相極戒也,吾以此知大物則不知者也。」

קטע 28.2עמודי מקור: 卷七 p.134 · 卷七 p.135

לכן אמר החכם מוֹ: ״היזהר והישמר! חובה לעשות את רצון השמים ולהסיר את מה שהשמים שונאים. ומה השמים רוצים ומה הם שונאים? השמים רוצים צדק ושונאים את אי־הצדק. מניין יודעים שכך הדבר? הצדק הוא יישור2 ↗. ומניין יודעים שהצדק הוא יישור? כשיש צדק בעולם שורר סדר, וכשאין צדק שורר תוהו; משום כך אני יודע שהצדק הוא יישור. והיישור אינו בא מלמטה ליישר את העליונים, אלא בהכרח מלמעלה ליישר את התחתונים. לכן פשוטי העם אינם רשאים ליישר לפי רצונם: אנשי המעלה מיישרים אותם. אנשי המעלה אינם רשאים ליישר לפי רצונם: השרים מיישרים אותם. השרים אינם רשאים ליישר לפי רצונם: שליטי הנסיכויות מיישרים אותם. שליטי הנסיכויות אינם רשאים ליישר לפי רצונם: שלושת השרים הבכירים מיישרים אותם. שלושת השרים הבכירים אינם רשאים ליישר לפי רצונם: בן השמים מיישר אותם. בן השמים אינו רשאי להנהיג לפי רצונו: השמים מיישרים אותו. כיום אנשי המעלה בעולם מבינים כולם שבן השמים מיישר את העולם, ואינם מבינים שהשמים מיישרים את בן השמים. לכן החכמים הקדומים הסבירו זאת לבני האדם בבירור: ׳אם יש לבן השמים מעשים טובים, השמים יכולים לגמול לו; אם יש לבן השמים שגיאות, השמים יכולים להענישו׳. כשגמולו ועונשו של בן השמים אינם ראויים והכרעותיו במשפט אינן נכונות, ובעולם יש מחלות, פורענויות וברכות3 ↗, כפור וטל שלא בעיתם — בן השמים בהכרח יפטם את בקרו, צאנו, כלביו וחזיריו, יכין דגן, יין ומשקה מתוק בטהרה ויתפלל ויקריב לבקשת ברכה מן השמים. מעולם לא שמעתי שהשמים מתפללים ומבקשים ברכה אצל בן השמים. מכאן אני יודע שהשמים כבדי משקל ונכבדים יותר מבן השמים. לכן הצדק אינו יוצא מן הכסילים שמעמדם נמוך אלא בהכרח מבעלי המעמד הגבוה והחוכמה. ומי יודע? השמים יודעים. אם כן, הצדק אכן יוצא מן השמים.

是故子墨子言曰:「戒之慎之,必為天之所欲,而去天之所惡。曰天之所欲者何也?所惡者何也?天欲義而惡其不義者也。何以知其然也?曰義者正也2 ↗。何以知義之為正也?天下有義則治,無義則亂,我以此知義之為正也。然而正者,無自下正上者,必自上正下。是故庶人不得次己而為正,有士正之;士不得次己而為正,有大夫正之;大夫不得次己而為正,有諸侯正之;諸侯不得次己而為正,有三公正之;三公不得次己而為正,有天子正之;天子不得次己而為政,有天正之。今天下之士君子,皆明於天子之正天下也,而不明於天之正天子也。是故古者聖人,明以此說人曰:『天子有善,天能賞之;天子有過,天能罰之。』天子賞罰不當,聽獄不中,天下疾病禍福3 ↗,霜露不時,天子必且犓豢其牛羊犬彘,絜為粢盛酒醴,以禱祠祈福於天,我未嘗聞天之禱祈福於天子也,吾以此知天之重且貴於天子也。是故義者不自愚且賤者出,必自貴且知者出。曰誰為知?天為知。然則義果自天出也。

קטע 28.3עמודי מקור: 卷七 p.135

כיום אנשי המעלה בעולם המבקשים לעשות צדק חייבים לציית לרצון השמים. ומהו הציות לרצון השמים? אהבת כל בני האדם בעולם. ומניין יודעים שהשמים אוהבים את כל בני האדם בעולם? מפני שהם ניזונים מכולם4 ↗. מניין יודעים שהם ניזונים מכולם? מימי קדם ועד היום, גם במדינות הרחוקות, הנידחות והמבודדות של עמי יִי5 ↗, כולם מפטמים בקר, צאן, כלבים וחזירים ומכינים דגן, יין ומשקה מתוק בטהרה, כדי להקריב בכבוד לאל העליון, להרים, לנהרות ולרוחות. מכאן יודעים שהם ניזונים מכולם. ואם הם ניזונים מכולם, בהכרח הם אוהבים את כולם. הדבר דומה לשליטי צ׳וּ וְיוּאֶה: מלך צ׳וּ ניזון כעת מן התחום שבתוך ארבעת גבולות צ׳וּ, ולכן אוהב את אנשי צ׳וּ; מלך יוּאֶה ניזון מִיוּאֶה, ולכן אוהב את אנשי יוּאֶה. השמים ניזונים מן העולם כולו; מכאן אני יודע שהם אוהבים את כל בני האדם בעולם.

今天下之士君子之欲為義者,則不可不順天之意矣。曰順天之意何若?曰兼愛天下之人。何以知兼愛天下之人也?以兼而食之也4 ↗。何以知其兼而食之也?自古及今無有遠靈孤夷之國5 ↗,皆犓豢其牛羊犬彘,絜為粢盛酒醴,以敬祭祀上帝山川鬼神,以此知兼而食之也。茍兼而食焉,必兼而愛之。譬之若楚、越之君,今是楚王食於楚之四境之內,故愛楚之人;越王食於越,故愛越之人。今天兼天下而食焉,我以此知其兼愛天下之人也。

קטע 28.4עמודי מקור: 卷七 p.135 · 卷七 p.136

ועוד, אהבת השמים לבני העם אינה מסתיימת בדברים האלה6 ↗. במדינות העולם כיום, בין העמים אוכלי הדגן, ההורג אדם אחד חף מפשע — בהכרח תבוא עליו פורענות אחת. מי הורג את החף מפשע? אדם. מי מעניק לו את חפות הפשע? השמים7 ↗. אילו באמת לא אהבו השמים את העם הזה, מדוע כשאדם הורג חף מפשע, השמים מעניקים לו פורענות? אפשר אפוא כבר לדעת שאהבת השמים לבני העם רבה ושאהבתם לבני העם מבחינה8 ↗. מניין יודעים שהשמים אוהבים את בני העם? מכך שהראויים בהכרח גומלים לטוב ומענישים עריצות9 ↗. ומניין יודעים שהראויים בהכרח גומלים לטוב ומענישים עריצות? יודעים זאת מהמלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות. המלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות — יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ — אהבו את העולם כולו ובהתאם לכך הועילו לו, כיוונו לכך את רצון בני עמם והובילו אותם לכבד את האל העליון, ההרים, הנהרות והרוחות. השמים ראו שהם אוהבים את מי שהשמים אוהבים ומועילים למי שהשמים מועילים, ולכן הוסיפו להם גמול: הושיבו אותם במעמד רם ומינו אותם לתפקיד בן השמים כדי שישמשו דגם, וקראו להם ׳חכמים׳. זו ראיה לכך שהם גומלים לטוב. ואילו המלכים העריצים הקדומים של שלוש השושלות — גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי — שנאו את העולם כולו ובהתאם לכך פגעו בו, כיוונו לכך את רצון בני עמם והובילו אותם לגדף ולבזות את האל העליון, ההרים, הנהרות והרוחות. השמים ראו שהם שונאים את מי שהשמים אוהבים ופוגעים במי שהשמים מועילים להם, ולכן הוסיפו להם עונש: הביאו לפירוד בין אבות ובנים, לאובדן המדינה והבית, לאובדן מזבחות האדמה והדגן ולצרה שפגעה גם בהם עצמם. לכן פשוטי העם בעולם חברו לגנות אותם, ולרבבות דורות המשיכו צאצאיהם וממשיכיהם לגנות אותם בלי לחדול, וקראו להם ׳מלכים כושלים׳. זו ראיה לכך שהם מענישים עריצות. כיום אנשי המעלה בעולם המבקשים לעשות צדק חייבים לציית לרצון השמים.

且天之愛百姓也,不盡物而止矣6 ↗。今天下之國,粒食之民,殺一不辜者,必有一不祥。曰誰殺不辜?曰人也。孰予之不辜?曰天也7 ↗。若天之中實不愛此民也,何故而人有殺不辜,而天予之不祥哉?且天之愛百姓厚矣,天之愛百姓別矣8 ↗,既可得而知也。何以知天之愛百姓也?吾以賢者之必賞善罰暴也9 ↗。何以知賢者之必賞善罰暴也?吾以昔者三代之聖王知之。故昔也三代之聖王堯舜禹湯文武之兼愛之天下也,從而利之,移其百姓之意焉,率以敬上帝山川鬼神,天以為從其所愛而愛之,從其所利而利之,於是加其賞焉,使之處上位,立為天子以法也,名之曰『聖人』,以此知其賞善之證。是故昔也三代之暴王桀紂幽厲之兼惡天下也,從而賊之,移其百姓之意焉,率以詬侮上帝山川鬼神,天以為不從其所愛而惡之,不從其所利而賊之,於是加其罰焉,使之父子離散,國家滅亡,抎失社稷,憂以及其身。是以天下之庶民屬而毀之,業萬世子孫繼嗣,毀之賁不之廢也,名之曰『失王』,以此知其罰暴之證。今天下之士君子,欲為義者,則不可不順天之意矣。

קטע 28.5עמודי מקור: 卷七 p.136 · 卷七 p.137

הציות לרצון השמים הוא יחס כולל; ההתנגדות לרצון השמים היא יחס מפלה. דרך היחס הכולל היא יישור בצדק; דרך היחס המפלה היא יישור בכוח. ומהו יישור בצדק? הגדול אינו תוקף את הקטן, החזק אינו מבזה את החלש, הרבים אינם פוגעים במעטים, רב התחבולות אינו מרמה את הכסיל, בעל המעמד הגבוה אינו מתנשא על בעל המעמד הנמוך, העשיר אינו מתייהר על העני והצעיר החסון אינו גוזל מן הזקן. לכן מדינות העולם הרבות אינן פוגעות זו בזו במים, באש, ברעל ובכלי נשק. מעשים כאלה מועילים למעלה לשמים, באמצע לרוחות ולמטה לבני האדם: שלוש תועלות שאין בהן דבר שאינו מועיל. לזה קוראים מעלת השמים. כל העוסקים בכך הם חכמים ויודעים, אנושיים וצודקים, נאמנים ומיטיבים, דואגים לילדיהם ומכבדים את הוריהם; לכן אוספים את כל שמות השבח שבעולם ומעניקים להם. ומדוע? מפני שהם מצייתים לרצון השמים. ומהו יישור בכוח? הגדול תוקף את הקטן, החזק מבזה את החלש, הרבים פוגעים במעטים, רב התחבולות מרמה את הכסיל, בעל המעמד הגבוה מתנשא על בעל המעמד הנמוך, העשיר מתייהר על העני והצעיר החסון גוזל מן הזקן. לכן מדינות העולם הרבות פוגעות ומזיקות זו לזו במים, באש, ברעל ובכלי נשק. מעשים כאלה אינם מועילים למעלה לשמים, באמצע לרוחות ולמטה לבני האדם: שלושה נזקים שאין בהם שום תועלת. לזה קוראים פגיעה. כל העוסקים בכך הם פולשים ומורדים, גנבים ושודדים, חסרי אנושיות וצדק, לא נאמנים ולא מיטיבים, אינם דואגים לילדיהם ואינם מכבדים את הוריהם; לכן אוספים את כל שמות הגנאי שבעולם ומעניקים להם. ומדוע? מפני שהם מתנגדים לרצון השמים״.

曰順天之意者,兼也;反天之意者,別也。兼之為道也,義正;別之為道也,力正。曰義正者何若?曰大不攻小也,強不侮弱也,衆不賊寡也,詐不欺愚也,貴不傲賤也,富不驕貧也,壯不奪老也。是以天下之庶國,莫以水火毒藥兵刃以相害也。若事上利天,中利鬼,下利人,三利而無所不利,是謂天德。故凡從事此者,聖知也,仁義也,忠惠也,慈孝也,是故聚斂天下之善名而加之。是其故何也?則順天之意也。曰力正者何若?曰大則攻小也,強則侮弱也,衆則賊寡也,詐則欺愚也,貴則傲賤也,富則驕貧也,壯則奪老也。是以天下之庶國,方以水火毒藥兵刃以相賊害也。若事上不利天,中不利鬼,下不利人,三不利而無所利,是謂之賊。故凡從事此者,寇亂也,盜賊也,不仁不義,不忠不惠,不慈不孝,是故聚斂天下之惡名而加之。是其故何也?則反天之意也。」

קטע 28.6עמודי מקור: 卷七 p.137 · 卷七 p.138 · 卷七 p.139

לכן קבע החכם מוֹ את רצון השמים כאמת מידה וחוק10 ↗, כמו המחוגה שבידי עושה הגלגלים וְהַזָּוִיתוֹן שבידי הנגר. עושה הגלגלים משתמש במחוגה והנגר בַּזָּוִיתוֹן, ובאמצעותם יודעים את ההבחנה בין מרובע לעגול. לכן קבע החכם מוֹ את רצון השמים כאמת מידה וחוק. מכאן אני יודע שאנשי המעלה בעולם רחוקים מן הצדק. ומניין יודעים שאנשי המעלה בעולם רחוקים מן הצדק? כיום שליטיהן של מדינות גדולות אומרים בנחת: ״אם אני יושב במדינה גדולה ואיני תוקף מדינות קטנות, במה אהיה גדול?״ לכן הם בוררים אנשי שיניים וטפרים11 ↗, עורכים בשורות את חיילי הסירות והמרכבות ותוקפים מדינה שאין בה חטא. הם נכנסים לגבולותיה12 ↗, קוצרים את יבוליה, כורתים את עציה, מחריבים את חומותיה כדי לחסום את חפיריה ובריכותיה, שורפים את מקדשי אבותיה, גוזלים והורגים את בהמות הקורבן שלה. מבני העם, את המתנגדים הם הורגים בכריתת גרונם; את מי שאינם מתנגדים הם כובלים ומובילים בחזרה. את הגברים הם הופכים למשרתים, לרועי סוסים ולעובדי כפייה, ואת הנשים לכותשות דגן ולעושות משקה13 ↗. השליט האוהב לתקוף ולהילחם אינו יודע שאין בכך אנושיות וצדק, ומודיע לשליטי ארבע המדינות השכנות: ״תקפתי מדינות, החרבתי צבאות והרגתי כך וכך מצביאים״. גם שליטי המדינות השכנות אינם יודעים שאין בכך אנושיות וצדק; הם מכינים עורות ומשי, פותחים את אוצרותיהם ושולחים אנשים לסעודות ברכה. השליט האוהב לתקוף ולהילחם מוסיף אפוא שלא לדעת שאין בכך אנושיות וצדק, וכותב זאת על במבוק ומשי ושומר באוצרות. מי שנעשה בנו היורש ירצה בהכרח ללכת בעקבות שליטו הקודם, ואומר: ״מדוע לא נפתח את אוצרותינו ונראה את הדגמים היפים של שליטנו הקודם?״ ודאי לא יאמר: ״כזאת הייתה הנהגתם של וֶן ווּ״, אלא: ״תקפתי מדינות, החרבתי צבאות והרגתי כך וכך מצביאים״. השליט האוהב לתקוף ולהילחם אינו יודע שאין בכך אנושיות וצדק, וגם שליטי המדינות השכנות אינם יודעים שאין בכך אנושיות וצדק. לכן התקיפות והמלחמות אינן פוסקות דור אחר דור. לזה אני קורא אי־ידיעת הדברים הגדולים.

故子墨子置立天之,以為儀法10 ↗,若輪人之有規,匠人之有矩也。今輪人以規,匠人以矩,以此知方圜之別矣。是故子墨子置立天之,以為儀法。吾以此知天下之士君子之去義遠也。何以知天下之士君子之去義遠也?今知氏大國之君寬者然曰:「吾處大國而不攻小國,吾何以為大哉!」是以差論蚤牙之士11 ↗,比列其舟車之卒,以攻罰無罪之國,入其溝境12 ↗,刈其禾稼,斬其樹木,殘其城郭,以御其溝池,焚燒其祖廟,攘殺其犧牲,民之格者,則剄殺之,不格者,則係操而歸,丈夫以為僕圉胥靡,婦人以為春酋13 ↗。則夫好攻伐之君,不知此為不仁義,以告四鄰諸侯曰:「吾攻國覆軍,殺將若干人矣。」其鄰國之君亦不知此為不仁義也,有具其皮幣,發其總處,使人饗賀焉。則夫好攻伐之君,有重不知此為不仁不義也,有書之竹帛,藏之府庫。為人後子者,必且欲順其先君之行,曰:「何不當發吾府庫,視吾先君之法美。」必不曰文、武之為正者若此矣,曰吾攻國覆軍殺將若干人矣。則夫好攻伐之君,不知此為不仁不義也,其鄰國之君不知此為不仁不義也,是以攻伐世世而不已者,此吾所謂大物則不知也。

קטע 28.7עמודי מקור: 卷七 p.139 · 卷七 p.140

ומה פירוש ידיעת הדברים הקטנים? אם יש כאן אדם הנכנס לגורן ולגן של זולתו ולוקח אפרסקים, שזיפים, דלועים וזנגביל, הממונים תופסים ומענישים אותו וההמון שומע ומגנה אותו. מדוע? כי אינו שותף בעמל ולוקח את הפרי; כבר מגנים אותו על שלקח את מה שאינו שלו. וקל וחומר אם הוא מטפס מעל חומותיו של אדם וחוטף את ילדיו ונשותיו14 ↗, או פורץ לאוצרותיו וגונב את זהבו, ירקנו, משייו ואריגיו, או מטפס אל מכלאותיו וגונב את בקרו וסוסיו; וקל וחומר אם הוא הורג אדם אחד חף מפשע! כיום, כשהמלכים, הנסיכים וגדולי הממשל מנהיגים, הם מענישים על הריגת אדם אחד חף מפשע, על טיפוס מעל חומות וחטיפת ילדים ונשים, על פריצה לאוצרות וגנבת זהב, ירקן, משי ואריגים, על טיפוס אל מכלאות וגנבת בקר וסוסים ועל כניסה לגורן ולגן וגנבת אפרסקים, שזיפים, דלועים וזנגביל. גם הנהגתם של יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ הקדומים לא הייתה שונה מכך. והנה כיום שליטי הנסיכויות בעולם עדיין פולשים, דורסים, תוקפים, נלחמים ומספחים: בכך הם הורגים חפים מפשע בעשרות מיליונים15 ↗; בכך הם מטפסים מעל חומות, חוטפים ילדים ונשים, פורצים לאוצרות וגונבים זהב, ירקן, משי ואריגים בעשרות מיליונים; מטפסים אל מכלאות וגונבים בקר וסוסים, ונכנסים לגורן ולגן וגונבים אפרסקים, שזיפים, דלועים וזנגביל בעשרות מיליונים — וקוראים לעצמם צודקים. לכן אמר החכם מוֹ: ״מי שמבלבל בכך, במה הוא שונה ממי שמבלבל את ההבחנה בין שחור ללבן ובין מתוק למר? אילו הראו לאדם מעט שחור והוא קרא לו שחור, והרבה שחור והוא קרא לו לבן, בהכרח היו אומרים: עיניו מבולבלות ואינן יודעות את ההבחנה בין שחור ללבן. אילו טעם אדם מעט מתוק וקרא לו מתוק, וטעם הרבה וקרא לו מר, בהכרח היו אומרים: פיו מבולבל ואינו יודע את טעם המתוק והמר. כיום, בהנהגת המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל, אם מישהו הורג אדם מדינתו אוסרת זאת; אך אם יש מי שמסוגל להרוג רבים מאנשי המדינה השכנה, רואים בכך הדר וצדק. וכי יש הבדל בין זה לבלבול ההבחנה בין לבן לשחור ובין מתוק למר?״

所謂小物則知之者何若?今有人於此,入人之場園,取人之桃李瓜薑者,上得且罰之,衆聞則非之,是何也?曰不與其勞,獲其實,已非其有所取之故,而況有踰於人之牆垣,抯格人之子女14 ↗者乎?與角人之府庫,竊人之金玉蚤絫者乎?與踰人之欄牢,竊人之牛馬者乎?而況有殺一不辜人乎?今王公大人之為政也,自殺一不辜人者;踰人之牆垣,抯格人之子女者;與角人之府庫,竊人之金玉蚤絫者;與踰人之欄牢,竊人之牛馬者;與入人之場園,竊人之桃李瓜薑者,今王公大人之加罰此也,雖古之堯舜禹湯文武之為政,亦無以異此矣。今天下之諸侯,將猶皆侵凌攻伐兼並,此為殺一不辜人者,數千萬矣15 ↗;此為踰人之牆垣,格人之子女者,與角人府庫,竊人金玉蚤絫者,數千萬矣;踰人之欄牢,竊人之牛馬者,與入人之場園,竊人之桃李瓜薑者,數千萬矣,而自曰義也。故子墨子言曰:「是蕡我者,則豈有以異是蕡黑白甘苦之辯者哉!今有人於此,少而示之黑謂之黑,多示之黑謂白,必曰:『吾目亂,不知黑白之別。』今有人於此,能少嘗之甘謂甘,多嘗謂苦,必曰:『吾口亂,不知其甘苦之味。』今王公大人之政也,或殺人,其國家禁之,此蚤越有能多殺其鄰國之人,因以為文義,此豈有異蕡白黑、甘苦之別者哉?」

קטע 28.8עמודי מקור: 卷七 p.140 · 卷七 p.141

לכן קבע החכם מוֹ את רצון השמים כאמת מידה וחוק. ולא החכם מוֹ לבדו קבע את רצון השמים לחוק; גם בכתבי המלכים הקדומים, ״הַשְׁיָא הַגְּדוֹלָה16 ↗״, נאמר כך: ״הָאֵל אָמַר לַמֶּלֶךְ וֶן: אֲנִי מוֹקִיר אֶת הַמַּעֲלָה הַנְּאוֹרָה; אַל תַּגְדִּיל קוֹל וּמַרְאֶה, אַל תַּנְהִיג אֶת מְדִינוֹת הַמֶּרְכָּז לְשֵׁם שִׁנּוּי חֹק הַמֶּלֶךְ17 ↗, בְּלִי לְהַכִּיר וּבְלִי לָדַעַת18 ↗ — צַיֵּת לִכְלָלֵי הָאֵל״. זוהי הוראה למלך וֶן לקבוע את רצון השמים לחוק ולציית לכללי האל. כיום אנשי המעלה בעולם, אם באמת יבקשו לנהוג באנושיות ובצדק, לבקש להיות אנשי מעלה נעלים, ללכת למעלה בדרך המלכים החכמים ולפעול למטה לתועלת המדינה והעם — עליהם להתאים את עצמם לרצון השמים, ואין הם יכולים שלא לבחון אותו. רצון השמים הוא העיקרון הקבוע של הצדק19 ↗.

故子墨子置天之,以為儀法。非獨子墨子以天之志為法也,於先王之書大夏16 ↗之道之然:「帝謂文王,予懷明德,毋大聲以色,毋長夏以革17 ↗,不識不知18 ↗,順帝之則。」此誥文王之以天志為法也,而順帝之則也。且今天下之士君子,中實將欲為仁義,求為上士,上欲中聖王之道,下欲中國家百姓之利者,當天之志,而不可不察也。天之志者,義之經也19 ↗。

הערות לפרק

מגילה 8 · 卷八

31. הבהרת קיום הרוחות — ג

明鬼下

קטע 31.1עמודי מקור: 卷八 p.143 · 卷八 p.144

החכם מוֹ אמר: ״מאז מתו המלכים החכמים של שלוש השושלות, העולם איבד את הצדק ושליטי הנסיכויות הנהיגו בכוח. משום כך שליטים ונתינים, ממונים וכפופים, אינם מיטיבים ונאמנים; אבות ובנים, אחים צעירים ומבוגרים, אינם אוהבים, מכבדים, נוהגים כראוי באחווה ובהדרכה, ישרים וטובים. הממונים וראשי הציבור אינם מתאמצים לטפל בענייני הממשל, ופשוטי העם אינם מתאמצים לעסוק במלאכה. בני העם נוהגים בפריצות ובאלימות, פולשים, מורדים, גונבים ושודדים; בכלי נשק, ברעל, במים ובאש הם תוקפים חפים מפשע בדרכים ובשבילים וגוזלים מרכבות, סוסים, בגדים ומעילי פרווה לתועלת עצמם. כל אלה קמו יחד מכאן, ומשום כך העולם בתוהו. מדוע אירע כך? הכול מפני שהם מסופקים ונבוכים בהבחנה בין קיום הרוחות להיעדרן, ואינם מבינים שהרוחות יכולות לגמול לראויים ולהעניש עריצים. אילו גרמנו לבני האדם בעולם להאמין כולם שהרוחות יכולות לגמול לראויים ולהעניש עריצים, האם היה העולם שרוי בתוהו?״

子墨子言曰:「遠至昔三代聖王既沒,天下失義,諸侯力正,是以存夫為人君臣上下者之不惠忠也,父子弟兄之不慈孝弟長貞良也,正長之不強於聽治,賤人之不強於從事也,民之為淫暴寇亂盜賊,以兵刃毒藥水火,退無罪人乎道路率徑,奪人車馬衣裘以自利者並作,由此始,是以天下亂。此其故何以然也?則皆以疑惑鬼神之有與無之別,不明乎鬼神之能賞賢而罰暴也。今若使天下之人,借若信鬼神之能賞賢而罰暴也,則夫天下豈亂哉!」

קטע 31.2עמודי מקור: 卷八 p.144

כיום המחזיקים בדעה שאין רוחות אומרים: ״הרוחות בוודאי אינן קיימות״. בוקר וערב הם מלמדים ומורים זאת בעולם, מעוררים ספק בקרב המוני העולם וגורמים להם כולם להיות נבוכים בהבחנה בין קיום הרוחות להיעדרן; משום כך העולם בתוהו. לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום המלכים, הנסיכים, גדולי הממשל ואנשי המעלה בעולם, אם באמת ירצו לבקש להביא תועלת לעולם ולהסיר ממנו נזק, חייבים לבחון בבהירות את ההבחנה בין קיום הרוחות להיעדרן״.

今執無鬼者曰:「鬼神者,固無有。」旦暮以為教誨乎天下,疑天下之衆,使天下之衆皆疑惑乎鬼神有無之別,是以天下亂。是故子墨子曰:「今天下之王公大人士君子,實將欲求興天下之利,除天下之害,故當鬼神之有與無之別,以為將不可以不明察此者也。」

קטע 31.3עמודי מקור: 卷八 p.144

משנקבע שחייבים לבחון את ההבחנה בין קיום הרוחות להיעדרן, כיצד אוכל לבחון אותה בבהירות כראוי? החכם מוֹ אמר: ״הדרך שבה העולם בוחן ויודע מה יש ומה אין בהכרח קובעת כאמת מידה את ידיעת הרבים מתוך שמיעה וראייה בפועל: אם אכן שמעו וראו1 ↗, בהכרח יאמרו שיש; אם איש לא שמע ולא ראה, בהכרח יאמרו שאין. אם כך, מדוע לא ננסה להיכנס למחוז ולרובע ולשאול: מימי קדם ועד היום, מאז היו בני אדם, האם היו שראו את דמות הרוחות או שמעו את קולן? אם היו, כיצד אפשר לומר שאין רוחות? ואם איש לא שמע ולא ראה, כיצד אפשר לומר שיש רוחות?״

既以鬼神有無之別,以為不可不察已,然則吾為明察此,其說將柰何而可?子墨子曰:「是與天下之所以察知有與無之道者,必以衆之耳目之實知有與亡為儀者也,請惑聞之見之1 ↗,則必以為有,莫聞莫見,則必以為無。若是,何不嘗入一鄉一里而問之,自古以及今,生民以來者,亦有嘗見鬼神之物,聞鬼神之聲,則鬼神何謂無乎?若莫聞莫見,則鬼神可謂有乎?」

קטע 31.4עמודי מקור: 卷八 p.144 · 卷八 p.145 · 卷八 p.146 · 卷八 p.147 · 卷八 p.148 · 卷八 p.149 · 卷八 p.150

כיום המחזיקים בדעה שאין רוחות אומרים: ״אין למנות את הטענות בעולם על שמיעת קולות רוחות וראיית דמותן. אבל מי באמת שמע וראה עדות לקיומן של רוחות או להיעדרן?״ החכם מוֹ אמר: ״אם נסתמך על מה שרבים ראו יחד ועל מה שרבים שמעו יחד2 ↗, הרי דוּ בּוֹ הקדום הוא דוגמה. המלך שְׁוָאן מִג׳וֹאוּ הרג את נתינו דוּ בּוֹ, שהיה חף מפשע. דוּ בּוֹ אמר: ׳שליטי הורג אותי חף מפשע. אם אין למתים ידיעה, בכך ייגמר הדבר; ואם יש להם ידיעה, בטרם יעברו שלוש שנים אביא את שליטי לדעת זאת׳. בשנה השלישית אסף המלך שְׁוָאן מִג׳וֹאוּ את שליטי הנסיכויות ויצא לציד בְּפּוּ. מרכבות הציד היו מאות, המלווים אלפים, ואנשים מילאו את השדה. בצוהרי היום בא דוּ בּוֹ במרכבה לבנה רתומה לסוסים לבנים, לבוש בגדים וכובע אדומים, אוחז קשת אדומה וחיצים אדומים. הוא רדף אחר המלך שְׁוָאן מִג׳וֹאוּ וירה בו על המרכבה, פגע בליבו ושבר את שדרתו; המלך נהרג בתוך המרכבה, נפל על נרתיק קשתו ומת. באותה שעה, כל המלווים מאנשי ג׳וֹאוּ ראו, וכל הרחוקים שמעו. הדבר כתוב ב׳אֲבִיבִים וְהַסְּתָוִים׳ של ג׳וֹאוּ. שליטים לימדו בו את נתיניהם ואבות הזהירו בו את בניהם ואמרו: ׳היזהרו והישמרו! כל ההורג חף מפשע מקבל פורענות, ועונש הרוחות נורא ומהיר עד כדי כך!׳ כשמתבוננים בדברי כתב כזה, כיצד אפשר לפקפק בקיום הרוחות? ולא דברי הכתב הזה בלבד כך: בימי קדם שהה הדוכס מוּ מִגֶ׳נְג במקדש בצוהרי יום, ורוח נכנסה בשער ופנתה שמאלה. גופה כשל עוף, לבושה לבן בעל שלוש רצועות נפרדות, ופניה מרובעות ממש. הדוכס מוּ מִגֶ׳נְג ראה אותה, נבהל ורץ. הרוח אמרה: ׳אל תפחד! האל נהנה ממעלתך הנאורה ושלח אותי להוסיף לך תשע עשרה שנות חיים, ולהביא שגשוג למדינתך ולהרבות את צאצאיך, בלי אובדן׳. הדוכס מוּ מִגֶ׳נְג השתחווה פעמיים והניח את ראשו על הארץ, ושאל: ׳אעז לשאול לשמה של הרוח?׳ אמרה: ׳אני גוֹאוּ מָאנְג׳. אם נקבע כאמת מידה את מה שראה הדוכס מוּ מִגֶ׳נְג בעצמו, כיצד אפשר לפקפק בקיום הרוחות? ולא דברי הכתב הזה בלבד כך: בימי קדם הרג הדוכס גְ׳יֵין מִיָאן את נתינו גְ׳וָאנְג דְזֶה יִי חף מפשע. גְ׳וָאנְג דְזֶה יִי אמר: ׳שליטי ומלכי הורג אותי חף מפשע. אם המתים אינם יודעים, בכך ייגמר הדבר; ואם המתים יודעים, בטרם יעברו שלוש שנים אביא את שליטי לדעת זאת׳. כעבור שנה עמדו אנשי יָאן לערוך מרוץ באתר דְזוּ. דְזוּ של יָאן היה כמזבחות האדמה והדגן של צִ׳י, כמו סָאנְג לִין של סוֹנְג וכמו יוּן מֶנְג של צ׳וּ — מקום שבו גברים ונשים נאספים לצפות. בצוהרי היום עמד הדוכס גְ׳יֵין מִיָאן לדהור בדרך לְדְזוּ; גְ׳וָאנְג דְזֶה יִי נשא מטה אדום והכה אותו, והרגו על מרכבתו. באותה שעה, כל המלווים מאנשי יָאן ראו, וכל הרחוקים שמעו. הדבר כתוב ב׳אֲבִיבִים וְהַסְּתָוִים׳ של יָאן. שליטי הנסיכויות מסרו וסיפרו: ׳כל ההורג חף מפשע מקבל פורענות, ועונש הרוחות נורא ומהיר עד כדי כך!׳ כשמתבוננים בדברי כתב כזה, כיצד אפשר לפקפק בקיום הרוחות? ולא דברי הכתב הזה בלבד כך: בימי וֶן, שליט סוֹנְג ששמו בָּאוֹ, היה נתין ושמו גְ׳וּ גוּאָן גוּ3 ↗, שעסק פעם בפולחן לִי. גְ׳וּ דְזֶה יצא אליו עם מטה4 ↗ ודיבר עימו: ׳גוּאָן גוּ, מדוע מידות השרביטים ודיסקיות הירקן אינן מלאות? מדוע היין, המשקה המתוק ודגן הקורבן אינם טהורים ונקיים? מדוע בהמות הקורבן אינן שלמות ושמנות? מדוע בחירת המועדים באביב, בסתיו, בחורף ובקיץ אינה בעיתה? האם אתה עשית זאת, או בָּאוֹ עשה זאת?׳ גוּאָן גוּ אמר: ׳בָּאוֹ פעוט וחלש, עדיין נישא בחיתוליו; מה יכול בָּאוֹ לדעת על כך? אני, הפקיד הנתין גוּאָן גוּ, לבדי עשיתי זאת׳. גְ׳וּ דְזֶה הרים את המטה והיכה בו, והרגו על המזבח. באותה שעה, כל המלווים מאנשי סוֹנְג ראו, וכל הרחוקים שמעו. הדבר כתוב ב׳אֲבִיבִים וְהַסְּתָוִים׳ של סוֹנְג. שליטי הנסיכויות מסרו וסיפרו: ׳כל מי שאינם נוהגים בכבוד ובזהירות בהקרבת קורבנות — עונש הרוחות נורא ומהיר עד כדי כך!׳ כשמתבוננים בדברי כתב כזה, כיצד אפשר לפקפק בקיום הרוחות? ולא דברי הכתב הזה בלבד כך: בימי קדם היו בין נתיניו של השליט גְ׳וָאנְג מִצִ׳י אנשים שנקראו וָאנְג לִי גוּאוֹ וְג׳וֹנְג לִי ג׳יאו. השניים התדיינו שלוש שנים, והמשפט לא הוכרע. שליט צִ׳י היסס להמיתם, מחשש שיהרגו חפים מפשע, והיסס לשחררם, מחשש שיפטור אשמים. לכן הורה להם להביא יחד כבש אחד ולהישבע אצל רוח מזבח האדמה של צִ׳י. השניים הסכימו. אז הוציאו דם5 ↗. קריאת טענתו של וָאנְג לִי גוּאוֹ הסתיימה; בקריאת טענתו של ג׳וֹנְג לִי ג׳יאו עוד לא הגיעו לחצי, והכבש קם ונגח בו ושבר את רגלו. הרוח הכתה בו והרגה אותו במקום השבועה6 ↗. באותה שעה, כל המלווים מאנשי צִ׳י ראו, וכל הרחוקים שמעו. הדבר כתוב ב׳אֲבִיבִים וְהַסְּתָוִים׳ של צִ׳י. שליטי הנסיכויות מסרו וסיפרו: ׳הנשבעים שטענתם אינה אמת7 ↗ — עונש הרוחות נורא ומהיר עד כדי כך!׳ כשמתבוננים בדברי כתב כזה, כיצד אפשר לפקפק בקיום הרוחות?״ לכן אמר החכם מוֹ: ״גם בנקיקים עמוקים וביערות רחבים, בערוצים נסתרים שאין בהם אדם, חובה לנהוג ביושר: יש רוחות הרואות זאת״.

今執無鬼者言曰:「夫天下之為聞見鬼神之物者,不可勝計也,亦孰為聞見鬼神有無之物哉?」子墨子言曰:「若以衆之所同見,與衆之所同聞2 ↗,則若昔者杜伯是也。周宣王殺其臣杜伯而不辜,杜伯曰:『吾君殺我而不辜,若以死者為無知則止矣;若死而有知,不出三年,必使吾君知之。』其三年,周宣王合諸侯而田於圃,田車數百乘,從數千,人滿野。日中,杜伯乘白馬素車,朱衣冠,執朱弓,挾朱矢,追周宣王,射之車上,中心折脊,殪車中,伏弢而死。當是之時,周人從者莫不見,遠者莫不聞,著在周之春秋。為君者以教其臣,為父者以警其子,曰:『戒之慎之!凡殺不辜者,其得不祥,鬼神之誅,若此之憯遫也!』以若書之說觀之,則鬼神之有,豈可疑哉?非惟若書之說為然也,昔若鄭穆公,當晝日中處乎廟,有神入門而左,鳥身,素服三絕,面狀正方。鄭穆公見之,乃恐懼奔,神曰:『無懼!帝享女明德,使予錫女壽十年有九,使若國家蕃昌,子孫茂,毋失。』鄭穆公再拜稽首曰:『敢問神名?』曰:『予為句芒。』若以鄭穆公之所身見為儀,則鬼神之有,豈可疑哉?非惟若書之說為然也,昔者,燕簡公殺其臣莊子儀而不辜,莊子儀曰:『吾君王殺我而不辜,死人毋知亦已,死人有知,不出三年,必使吾君知之。』期年,燕將馳祖,燕之有祖,當齊之社稷,宋之有桑林,楚之有雲夢也,此男女之所屬而觀也。日中,燕簡公方將馳於祖塗,莊子儀荷朱杖而擊之,殪之車上。當是時,燕人從者莫不見,遠者莫不聞,著在燕之春秋。諸侯傳而語之曰:『凡殺不辜者,其得不祥,鬼神之誅,若此其憯遫也!』以若書之說觀之,則鬼神之有,豈可疑哉?非惟若書之說為然也,昔者,宋文君鮑之時,有臣曰祩觀辜3 ↗,固嘗從事於厲,祩子杖揖出4 ↗與言曰:『觀辜是何珪璧之不滿度量?酒醴粢盛之不淨潔也?犧牲之不全肥?春秋冬夏選失時?豈女為之與?意鮑為之與?』觀辜曰:『鮑幼弱在荷繈之中,鮑何與識焉。官臣觀辜特為之。』祩子舉揖而槁之,殪之壇上。當是時,宋人從者莫不見,遠者莫不聞,著在宋之春秋。諸侯傳而語之曰:『諸不敬慎祭祀者,鬼神之誅,至若此其憯遫也!』以若書之說觀之,鬼神之有,豈可疑哉?非惟若書之說為然也。昔者,齊莊君之臣有所謂王里國、中里徼者,此二子者,訟三年而獄不斷。齊君由謙殺之恐不辜,猶謙釋之。恐失有罪,乃使之人共一羊,盟齊之神社,二子許諾。於是泏血5 ↗,讀王里國之辭既已終矣,讀中里徼之辭未半也,羊起而觸之,折其腳,祧神之而槁之,殪之盟所6 ↗。當是時,齊人從者莫不見,遠者莫不聞,著在齊之春秋。諸侯傳而語之曰:『請品先不以其請者7 ↗,鬼神之誅,至若此其憯遫也。』以若書之說觀之,鬼神之有,豈可疑哉?」是故子墨子言曰:「雖有深谿博林,幽澗毋人之所,施行不可以不董,見有鬼神視之」。

קטע 31.5עמודי מקור: 卷八 p.150 · 卷八 p.151

כיום המחזיקים בדעה שאין רוחות אומרים: ״וכי די בעדויות האוזן והעין של ההמון כדי להכריע ספק? כיצד מבקש אתה להיות איש מעלה נשגב בעולם, ובכל זאת חוזר ומאמין לעדויות האוזן והעין של ההמון?״ החכם מוֹ אמר: ״אם אתם סבורים שעדויות האוזן והעין של ההמון אינן אמינות דיין ואין להכריע באמצעותן ספק, איני יודע: האם המלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות — יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ — ראויים לשמש דגם? על כך כל בעל הבנה ממוצעת ומעלה8 ↗ אומר: המלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות ראויים לשמש דגם. ואם הם אכן ראויים לשמש דגם, הבה ננסה להביט לאחור במעשי המלכים החכמים. כְּשֶׁווּ המלך תקף את יִין והעניש את ג׳וֹאוּ, הוא הורה לשליטי הנסיכויות לחלק ביניהם את הקורבנות, ואמר: ׳הקרובים יקבלו את הפולחנים הפנימיים, והרחוקים יקבלו את הפולחנים החיצוניים9 ↗׳. המלך ווּ ודאי האמין אפוא בקיום הרוחות; משום כך, כשתקף את יִין ונלחם בְּג׳וֹאוּ, הורה לשליטי הנסיכויות לחלק ביניהם את הקורבנות. אילו לא היו רוחות, לשם מה היה המלך ווּ מחלק את הקורבנות?

今執無鬼者曰:「夫眾人耳目之請,豈足以斷疑哉?柰何其欲為高君子於天下,而有復信眾之耳目之請哉?」子墨子曰:「若以眾之耳目之請,以為不足信也,不以斷疑。不識若昔者三代聖王堯舜禹湯文武者,足以為法乎?故於此乎,自中人以上8 ↗皆曰:若昔者三代聖王,足以為法矣。若茍昔者三代聖王足以為法,然則姑嘗上觀聖王之事。昔者,武王之攻殷誅紂也,使諸侯分其祭曰:『使親者受內祀,疏者受外祀9 ↗。』故武王必以鬼神為有,是故攻殷伐紂,使諸侯分其祭。若鬼神無有,則武王何祭分哉?

קטע 31.6עמודי מקור: 卷八 p.151 · 卷八 p.152

ולא מעשהו של המלך ווּ בלבד כך: המלכים החכמים העניקו גמול בהכרח במקדש האבות, והוציאו להורג בהכרח אצל מזבח האדמה. מדוע העניקו גמול במקדש האבות? כדי להודיע שהחלוקה שווה. מדוע הוציאו להורג אצל מזבח האדמה? כדי להודיע שההכרעה במשפט נכונה. ולא דברי הכתב הזה בלבד כך: כשהמלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות — יוּ, שְׁיָא, שָׁאנְג וְג׳וֹאוּ10 ↗ — החלו לייסד מדינה ולתכנן בירה, בהכרח בחרו בשטח הישר שבמדינה והעמידו בו מקדש אבות; בהכרח בחרו עצים גבוהים ושופעים וקבעו אותם למקום פולחן11 ↗; בהכרח בחרו מקרב האבות והאחים המבוגרים במדינה אנשים אוהבים, מכבדים את הוריהם, ישרים וטובים, ומינו אותם לאנשי תפילה ופולחן. בהכרח בחרו מששת מיני בהמות הבית את החסונות, השמנות, השלמות והטהורות בצבען לקורבן. שרביטי ירקן, דיסקיות ירקן, צוֹנְג וְחוּאָנְג — מידתם נקבעה לפי הרכוש. בהכרח בחרו מחמשת מיני הדגן את הריחני והצהוב ליין, למשקה מתוק ולדגן קורבן; לכן כמותם עלתה וירדה לפי יבול השנה. משום כך, כשהמלכים החכמים הקדומים הנהיגו את העולם, העמידו בהכרח את הרוחות לפני בני האדם. לכן נאמר: בבחינת הנעשה ברשויות בהכרח הקדימו את כלי הקורבן ובגדי הקורבן ואחסנו את כולם באוצר; את אנשי התפילה והפולחן והממונים העמידו כולם בחצר; בהמות הקורבן לא צורפו לעדרים הרגילים. כך הייתה הנהגת המלכים החכמים הקדומים.

非惟武王之事為然也,故聖王其賞也必於祖,其僇也必於社。賞於祖者何也?告分之均也;僇於社者何也?告聽之中也。非惟若書之說為然也,且惟昔者虞夏、商、周三代10 ↗之聖王,其始建國營都日,必擇國之正壇,置以為宗廟;必擇木之脩茂者,立以為菆位11 ↗;必擇國之父兄慈孝貞良者,以為祝宗;必擇六畜之勝腯肥倅,毛以為犧牲;珪璧琮璜,稱財為度;必擇五穀之芳黃,以為酒醴粢盛,故酒醴粢盛,與歲上下也。故古聖王治天下也,故必先鬼神而後人者此也。故曰官府選效,必先祭器祭服,畢藏於府,祝宗有司,畢立於朝,犧牲不與昔聚群。故古者聖王之為政若此。

קטע 31.7עמודי מקור: 卷八 p.152 · 卷八 p.153

המלכים החכמים הקדומים ודאי האמינו בקיום הרוחות והרבו לעסוק בהן. הם גם חששו שצאצאי הדורות הבאים לא יוכלו לדעת זאת, ולכן כתבו על במבוק ומשי ומסרו לצאצאי הדורות הבאים. חששו כולם שהכתבים יירקבו, ייאכלו בעש וייעלמו, וצאצאי הדורות הבאים לא יוכלו לזכור; לכן גילפו על קערות ואגנים וחרתו במתכת ובאבן כדי לחזק זאת. עוד חששו שצאצאי הדורות הבאים לא יוכלו לכבד ולהישמר כדי להשיג ברכה12 ↗; לכן בכתבי המלכים הקדומים, בכל פיסת משי באורך צְ׳ה של החכמים ובכל חיבור, שבים ומספרים על קיום הרוחות, חוזרים על כך שוב ושוב. מדוע? מפני שהמלכים החכמים עסקו בכך. כיום המחזיקים בדעה שאין רוחות אומרים: ׳הרוחות בוודאי אינן קיימות׳. בכך הם מתנגדים לעיסוקם של המלכים החכמים. התנגדות לעיסוקם של המלכים החכמים אינה הדרך להיות איש מעלה!״

古者聖王必以鬼神為,其務鬼神厚矣,又恐後世子孫不能知也,故書之竹帛,傳遺後世子孫;咸恐其腐蠹絕滅,後世子孫不得而記,故琢之盤盂,鏤之金石,以重之;有恐後世子孫不能敬莙以取羊12 ↗,故先王之書,聖人一尺之帛,一篇之書,語數鬼神之有也,重有重之。此其故何?則聖王務之。今執無鬼者曰:『鬼神者,固無有。』則此反聖王之務。反聖王之務,則非所以為君子之道也!」

קטע 31.8עמודי מקור: 卷八 p.153

כיום המחזיקים בדעה שאין רוחות אומרים: ״כלום יש בכתבי המלכים הקדומים פיסת משי באורך צְ׳ה או חיבור המספרים שוב ושוב על קיום הרוחות13 ↗? איזה כתב כזה יש?״ החכם מוֹ אמר: ״בְּכִתְבֵי ג׳וֹאוּ, ב׳אוֹדוֹת הַגְּדוֹלוֹת׳, יש. ב׳אוֹדוֹת הַגְּדוֹלוֹת׳ נאמר: ׳הַמֶּלֶךְ וֶן בַּמָּרוֹם, הוֹ, זֹהֵר בַּשָּׁמַיִם! אַף שֶׁג׳וֹאוּ מְדִינָה יְשָׁנָה, הַצַּו שֶׁלָּהּ חָדָשׁ. הַאֵין ג׳וֹאוּ מְאִירָה, הַאֵין צַו הָאֵל בְּעִתּוֹ14 ↗! הַמֶּלֶךְ וֶן עוֹלֶה וְיוֹרֵד לִימִין הָאֵל וְלִשְׂמֹאלוֹ. מְכֻבָּד וְדוֹמֵם הַמֶּלֶךְ וֶן, שְׁמוֹ הַטּוֹב אֵינוֹ פּוֹסֵק׳. אילו לא היו רוחות, לאחר מות המלך וֶן, כיצד היה יכול להימצא לימין האל ולשמאלו? משום כך אני יודע שֶׁכִּתְבֵי ג׳וֹאוּ מכירים ברוחות.

今執無鬼者之言曰:「先王之書,慎無一尺之帛,一篇之書,語數鬼神之有,重有重之13 ↗,亦何書之有哉?」子墨子曰:「周書大雅有之,大雅曰:『文王在上,於昭於天,周雖舊邦,其命維新。有周不顯,帝命不時14 ↗。文王陟降,在帝左右。穆穆文王,令聞不已。』若鬼神無有,則文王既死,彼豈能在帝之左右哉?此吾所以知周書之鬼也。

קטע 31.9עמודי מקור: 卷八 p.153 · 卷八 p.154

אילו כִּתְבֵי ג׳וֹאוּ לבדם הכירו ברוחות וְכִתְבֵי שָׁאנְג לא הכירו בהן, לא היה די בכך כדגם. הבה ננסה אפוא להביט לאחור בְּכִתְבֵי שָׁאנְג. נאמר: ׳אבוי! בימי קדם, בְּשְׁיָא, בטרם הייתה פורענות, מאה החיות, השרצים וגם העופות המעופפים — הכול חיו זה בצד זה15 ↗; קל וחומר בעלי פני אדם, איך יעזו להיות חלוקים בליבם? גם רוחות ההרים והנהרות לא העזו שלא לשקוט. אילו יכלו לשתף פעולה באמת, הייתה זו אחדות העולם ושמירת הארץ שלמטה׳. כשבוחנים מדוע רוחות ההרים והנהרות לא העזו שלא לשקוט — הן סייעו לעצתו של יוּ. משום כך אני יודע שֶׁכִּתְבֵי שָׁאנְג מכירים ברוחות.

且周書獨鬼,而商書不鬼,則未足以為法也。然則姑嘗上觀乎商書,曰:『嗚呼!古者有夏,方未有禍之時,百獸貞蟲,允及飛鳥,莫不比方15 ↗。矧惟人面,胡敢異心?山川鬼神,亦莫敢不寧。若能共允,惟天下之合,下土之葆。』察山川鬼神之所以莫敢不寧者,以佐謀禹也。此吾所以知商書之鬼也。

קטע 31.10עמודי מקור: 卷八 p.154 · 卷八 p.155

אילו כִּתְבֵי שָׁאנְג לבדם הכירו ברוחות וְכִתְבֵי שְׁיָא לא הכירו בהן, לא היה די בכך כדגם. הבה ננסה אפוא להביט לאחור בְּכִתְבֵי שְׁיָא, ב׳שְׁבוּעַת יוּ׳. נאמר: ׳בקרב הגדול בְּגָאן ציווה המלך על ששת האנשים שמימין ומשמאל לרדת לשמוע שבועה במרכז הצבא. הוא אמר: בני יוֹ חוּ מבזים בכוח את חמשת הגורמים16 ↗, מתעצלים ונוטשים את שלושת הסדרים הנכונים, ולכן השמים גודעים ומפסיקים את הצו שלהם׳. ועוד נאמר: ׳בצוהרי היום. כעת אני מתמודד עם בני יוֹ חוּ על צו של יום אחד. ואתם, שרים בכירים, שרים ופשוטי עם — לא בשדותיכם ובאדמותיכם אני חפץ17 ↗; אני מקיים ביראה את עונש השמים. איש השמאל שאינו ממלא את תפקיד השמאל ואיש הימין שאינו ממלא את תפקיד הימין — אינכם מצייתים לצו. הרכב שאינו מנהיג את סוסיכם כראוי — אינכם מצייתים לצו׳. לכן הגמול ניתן במקדש האבות וההמתה אצל מזבח האדמה. מדוע הגמול במקדש האבות? כדי לומר שחלוקת הצווים שווה. מדוע ההמתה אצל מזבח האדמה? כדי להודיע על הכרעת הדין. המלכים החכמים הקדומים ודאי האמינו שהרוחות גומלות לראויים ומענישות עריצים, ולכן הגמול היה בהכרח במקדש האבות וההמתה בהכרח אצל מזבח האדמה. משום כך אני יודע שֶׁכִּתְבֵי שְׁיָא מכירים ברוחות. הקדומים הם כִּתְבֵי שְׁיָא, ואחריהם כִּתְבֵי שָׁאנְג וְג׳וֹאוּ, שבים ומספרים על קיום הרוחות, חוזרים על כך שוב ושוב. מדוע? מפני שהמלכים החכמים עסקו בכך. כשמתבוננים בדברי כתבים כאלה, כיצד אפשר לפקפק בקיום הרוחות? בדברי הקדם נאמר: ׳בַּיּוֹם הַמְּבֹרָךְ דִינְג מָאוֹ, אִישׁ ג׳וֹאוּ הִתְפַּלֵּל לְמִזְבַּח הָאֲדָמָה שֶׁבַּמֶּרְחָב; הַקָּרְבָּן הַשְּׁנָתִי אֵצֶל מִזְבַּח הָאֲדָמָה נִבְחַן כְּדֵי לְהַאֲרִיךְ אֶת שְׁנוֹת הַחַיִּים18 ↗׳. אילו לא היו רוחות, כיצד היה אפשר להאריך באמצעותן את שנות החיים?״

且商書獨鬼,而夏書不鬼,則未足以為法也。然則姑嘗上觀乎夏書禹誓曰:『大戰於甘,王乃命左右六人,下聽誓於中軍,曰:「有扈氏威侮五行16 ↗,怠棄三正,天用劋絕其命。」有曰:「日中。今予與有扈氏爭一日之命。且爾卿大夫庶人,予非爾田野葆士之欲也17 ↗,予共行天之罰也。左不共於左,右不共於右,若不共命,禦非爾馬之政,若不共命。」』是以賞於祖而僇於社。賞於祖者何也?言分命之均也。僇於社者何也?言聽獄之事也。故古聖王必以鬼神為賞賢而罰暴,是故賞必於祖而僇必於社。此吾所以知夏書之鬼也。故尚者夏書,其次商周之書,語數鬼神之有也,重有重之,此其故何也?則聖王務之。以若書之說觀之,則鬼神之有,豈可疑哉?於古曰:『吉日丁卯,周代祝社方,歲於社者考,以延年壽18 ↗。』若無鬼神,彼豈有所延年壽哉!」

קטע 31.11עמודי מקור: 卷八 p.155 · 卷八 p.156

לכן אמר החכם מוֹ: ״נסו להניח שהרוחות יכולות לגמול לראויים ולהעניש עריצים. כשמיישמים זאת ביסודו במדינה ובריבוא בני העם, זו אכן דרך להנהיג את המדינה ולהועיל לריבוא בני העם. אם מישהו סבור שלא כך — הרי כשהפקידים מנהלים את הרשויות בלי טוהר וניקיון כפיים, וכשגברים ונשים אינם שומרים הבחנה, הרוחות רואות זאת. כשבני העם נוהגים בפריצות ובאלימות, פולשים, מורדים, גונבים ושודדים, תוקפים חפים מפשע בדרכים בכלי נשק, ברעל, במים ובאש וגוזלים מרכבות, סוסים, בגדים ומעילי פרווה לתועלת עצמם — יש רוחות הרואות זאת. לכן הפקידים המנהלים את הרשויות אינם מעזים שלא להיות טהורים ונקיי כפיים, אינם מעזים לראות טוב ולא לגמול לו, ואינם מעזים לראות עריצות ולא להענישה. מעשי הפריצות, האלימות, הפלישה, המרד, הגנבה והשוד של בני העם, התקיפה של חפים מפשע בדרכים בכלי נשק, ברעל, במים ובאש, וגזלת מרכבות, סוסים, בגדים ומעילי פרווה לתועלת עצמם — נפסקים מכאן. לכן איש אינו מפקיר עצמו במקום נסתר19 ↗; מול בהירותן והתגלותן של הרוחות, ברור שכל אדם ירא מן העונש המוטל מלמעלה. משום כך שורר סדר בעולם.

是故子墨子曰:「嘗若鬼神之能賞賢如罰暴也。蓋本施之國家,施之萬民,實所以治國家利萬民之道也。若以為不然,是以吏治官府之不絜廉,男女之為無別者,鬼神見之;民之為淫暴寇亂盜賊,以兵刃毒藥水火,退無罪人乎道路,奪人車馬衣裘以自利者,有鬼神見之。是以吏治官府,不敢不絜廉,見善不敢不賞,見暴不敢不罪。民之為淫暴寇亂盜賊,以兵刃毒藥水火,退無罪人乎道路,奪車馬衣裘以自利者,由此止。是以莫放幽閒19 ↗,擬乎鬼神之明顯,明有一人畏上誅罰,是以天下治。

קטע 31.12עמודי מקור: 卷八 p.156 · 卷八 p.157

מעיניהן של הרוחות אי אפשר להסתתר במקומות נסתרים ושוממים, בביצות רחבות, בהרים, ביערות ובעמקים עמוקים; הן רואות בבירור ובהכרח יידעו זאת. מעונש הרוחות אי אפשר להינצל בעושר ובכבוד, בריבוי ובכוח, באומץ ובגבורה, בשריון חזק ובכלי נשק חדים; עונש הרוחות בהכרח יגבר. אם מישהו סבור שלא כך, הרי גְ׳יֶה מלך שְׁיָא הקדום היה במעמד בן השמים וכל העולם היה ברשותו. למעלה גידף את השמים וביזה את הרוחות, ולמטה המיט אסון על ריבוא בני האדם בעולם והתנשא עליהם; הוא פגע באל העליון ותקף בהר יוּאָן את מעשה האל20 ↗. לכן השמים שלחו את טָאנְג לבוא ולהענישו בגלוי. טָאנְג בא בתשע מרכבות, ערוך כעופות ובשורות כאווזי בר; טָאנְג רכב במרכבת דְזָאן הגדולה, הסתער והביס את המוני שְׁיָא, נכנס אל הפרוורים ורדף; המלך לכד את טְווֵי דּוּאוֹ ואת דָה שִׁי. גְ׳יֶה מלך שְׁיָא הקדום היה במעמד בן השמים וכל העולם היה ברשותו; היו לו גיבורים כְּטְווֵי דּוּאוֹ וְדָה שִׁי, שקרעו שורי בר וטיגריסים חיים21 ↗ והמיתו אנשים במחוות אצבע. המוני העם שלו היו לאין ספור ומילאו את הביצות והגבעות, ואף על פי כן לא יכול להדוף בכך את עונש הרוחות. לזה אני מתכוון באומרי שמעונש הרוחות אי אפשר להינצל בעושר ובכבוד, בריבוי ובכוח, באומץ ובגבורה, בשריון חזק ובכלי נשק חדים.

故鬼神之明,不可為幽閒廣澤,山林深谷,鬼神之明必知之。鬼神之罰,不可為富貴衆強,勇力強武,堅甲利兵,鬼神之罰必勝之。若以為不然,昔者夏王桀,貴為天子,富有天下,上詬天侮鬼,下殃傲天下之萬民,祥上帝伐元山帝行20 ↗,故於此乎,天乃使湯至明罰焉。湯以車九兩,鳥陳鴈行,湯乘大贊,犯遂夏衆,入之郊逐,王乎禽推哆大戲。故昔夏王桀,貴為天子,富有天下,有勇力之人推哆大戲,生列兕虎21 ↗,指畫殺人,人民之衆兆億,侯盈厥澤陵,然不能以此圉鬼神之誅。此吾所謂鬼神之罰,不可為富貴衆強、勇力強武、堅甲利兵者,此也。

קטע 31.13עמודי מקור: 卷八 p.157 · 卷八 p.158 · 卷八 p.159

ולא במקרה הזה בלבד כך. ג׳וֹאוּ מלך יִין הקדום היה במעמד בן השמים וכל העולם היה ברשותו. למעלה גידף את השמים וביזה את הרוחות, ולמטה המיט אסון על ריבוא בני האדם בעולם והתנשא עליהם. הוא נטש זקנים, פגע בילדים והמיתם, עינה חפים מפשע וביתר נשים הרות; הוותיקים, האלמנים והאלמנות זעקו ולא היה למי לפנות. לכן השמים שלחו את המלך ווּ לבוא ולהענישו בגלוי. המלך ווּ בא במאה מרכבות נבחרות ובארבע מאות חיילי ׳דוהרי הנמר׳; הוא הוביל את המדינות הרבות והגביל את פריצת הלוחמים, ונלחם באנשי יִין בשדה מוּ. המלך לכד את פֵיי ג׳וֹנְג ואת אֶה לָאי; ההמון מרד ונס לכל עבר. המלך ווּ רדף אחר הנמלטים ונכנס לארמון; בגזע עץ דְזִי בן רבבות שנים הכה בְּג׳וֹאוּ22 ↗, קשרו בטבעת אדומה והעלהו על דגל לבן, כאזהרת עונש לשליטי הנסיכויות בעולם. ג׳וֹאוּ מלך יִין הקדום היה במעמד בן השמים וכל העולם היה ברשותו; היו לו גיבורים כְּפֵיי ג׳וֹנְג, אֶה לָאי וְחוּ המרקיז מצ׳וֹנְג, שהמיתו בני אדם במחוות מעטות. המוני העם שלו היו לאין ספור ומילאו את הביצות והגבעות, ואף על פי כן לא יכול להדוף בכך את עונש הרוחות. לזה אני מתכוון באומרי שמעונש הרוחות אי אפשר להינצל בעושר ובכבוד, בריבוי ובכוח, באומץ ובגבורה, בשריון חזק ובכלי נשק חדים. ועוד, ׳צ׳ין אי׳ אומר: ׳לְקַבָּלַת בְּרָכָה אֵין קָטָן מִדַּי; לְהַכְחָדַת בֵּית אָב אֵין גָּדוֹל מִדַּי23 ↗׳. פירוש הדבר: מי שהרוחות גומלות לו, אין קטן שהן לא יגמלו לו; מי שהרוחות מענישות אותו, אין גדול שהן לא יענישו אותו״.

且不惟此為然。昔者殷王紂,貴為天子,富有天下,上詬天侮鬼,下殃傲天下之萬民,播棄黎老,賊誅孩子,楚毒無罪,刲剔孕婦,庶舊鰥寡,號咷無告也。故於此乎,天乃使武王至明罰焉。武王以擇車百兩,虎賁之卒四百人,先庶國節窺戎,與殷人戰乎牧之野,王乎禽費中、惡來,衆畔百走。武王逐奔入宮,萬年梓株折紂22 ↗而繫之赤環,載之白旗,以為天下諸侯僇。故昔者殷王紂,貴為天子,富有天下,有勇力之人費中、惡來、崇侯虎指寡殺人,人民之衆兆億,侯盈厥澤陵,然不能以此圉鬼神之誅。此吾所謂鬼神之罰,不可為富貴衆強、勇力強武、堅甲利兵者,此也。且禽艾之道之曰:『得璣無小,滅宗無大23 ↗。』則此言鬼神之所賞,無小必賞之;鬼神之所罰,無大必罰之」。

קטע 31.14עמודי מקור: 卷八 p.159 · 卷八 p.160

כיום המחזיקים בדעה שאין רוחות אומרים: ״אולי אין הדבר משרת בנאמנות את טובת ההורים, והוא פוגע במי שמבקש להיות בן המכבד את הוריו24 ↗?״ החכם מוֹ אמר: ״הרוחות בימי קדם וכיום אינן דבר אחר: יש רוחות שמים, יש רוחות של הרים ומים, ויש בני אדם שמתו ונעשו רוחות. אמנם יש בנים שמתים לפני אבותיהם ואחים צעירים שמתים לפני אחיהם המבוגרים. אף אם הדבר כך, סדר הדברים המקובל בעולם אומר: ׳הַנּוֹלָד קֹדֶם מֵת קֹדֶם׳. אם כך, המתים קודם הם אב או אם, אח מבוגר או אחות מבוגרת25 ↗. כשמכינים כעת יין, משקה מתוק ודגן בטהרה כדי להקריב בכבוד ובהקפדה, אם הרוחות אכן קיימות, הרי זוכים להשקות ולהאכיל את האב, האם, האחות המבוגרת והאח המבוגר — וכי אין זו תועלת רבה? ואם הרוחות אכן אינן קיימות, אין כאן אלא הוצאת הרכוש ששימש ליין, למשקה המתוק ולדגן. ואף שהוציאו אותו, לא שפכו אותו לתעלה מזוהמת והשליכוהו: בפנים בני השבט ובחוץ אנשי הכפר והרובע יכולים כולם לבוא ולאכול ולשתות יחד. גם אם הרוחות אכן אינן קיימות, עדיין אפשר בכך לשמוח יחד, לכנס אנשים וליצור קרבה בין אנשי הכפר והרובע26 ↗״. כיום המחזיקים בדעה שאין רוחות אומרים: ״הרוחות בוודאי אכן אינן קיימות, ולכן איני מספק את משאבי היין, המשקה המתוק, הדגן ובהמות הקורבן. וכי איני חוסך כעת את משאבי היין, המשקה המתוק, הדגן ובהמות הקורבן? מה בעצם אשיג27 ↗?״ בכך למעלה הם מתנגדים לכתבי המלכים החכמים, ובפנים הם מתנגדים למעשיהם של בני העם המכבדים את הוריהם; ולבקש להיות כך מאנשי המעלה הנעלים בעולם — אין זו הדרך להיות איש מעלה נעלה. לכן אמר החכם מוֹ: ״כשאני מקריב כעת קורבנות, איני רק שופך לתעלה מזוהמת ומשליך: למעלה אני יוצר קשר עם הרוחות לשם ברכה, ולמטה אני מביא לשמחה משותפת, מכנס אנשים ויוצר קרבה בין אנשי הכפר והרובע. אם יש רוחות, הרי אני זוכה להשקות ולהאכיל את אבי, את אימי ואת אחיי. וכי אין זה מעשה המועיל לעולם?״

今執無鬼者曰:「意不忠親之利,而害為孝子乎24 ↗?」子墨子曰:「古之今之為鬼,非他也,有天鬼,亦有山水鬼神者,亦有人死而為鬼者。今有子先其父死,弟先其兄死者矣,意雖使然,然而天下之陳物曰:『先生者先死。』若是,則先死者非父則母,非兄而姒25 ↗也。今絜為酒醴粢盛,以敬慎祭祀,若使鬼神請有,是得其父母姒兄而飲食之也,豈非厚利哉?若使鬼神請亡,是乃費其所為酒醴粢盛之財耳。自夫費之,非特注之汙壑而棄之也,內者宗族,外者鄉里,皆得如具飲食之。雖使鬼神請亡,此猶可以合驩聚衆,取親於鄉里26 ↗。」今執無鬼者言曰:「鬼神者固請無有,是以不共其酒醴粢盛犧牲之財。吾非乃今愛其酒醴粢盛犧牲之財乎?其所得者臣將何哉27 ↗?」此上逆聖王之書,內逆民人孝子之行,而為上士於天下,此非所以為上士之道也。是故子墨子曰:「今吾為祭祀也,非直注之汙壑而棄之也,上以交鬼之福,下以合驩聚衆,取親乎鄉里。若神有,則是得吾父母弟兄而食之也。則此豈非天下利事也哉!」

קטע 31.15עמודי מקור: 卷八 p.160

לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום המלכים, הנסיכים, גדולי הממשל ואנשי המעלה בעולם, אם באמת ירצו לבקש להביא תועלת לעולם ולהסיר ממנו נזק, אין הם יכולים שלא לכבד ולהבהיר את קיום הרוחות. זו דרך המלכים החכמים״.

是故子墨子曰:「今天下之王公大人士君子,中實將欲求興天下之利,除天下之害,當若鬼神之有也,將不可不尊明也,聖王之道也」。

הערות לפרק

מגילה 8 · 卷八

32. נגד המוזיקה — א

非樂上

קטע 32.1עמודי מקור: 卷八 p.160

החכם מוֹ אמר: ״העוסק באנושיות חייב לשקוד על הבאת תועלת לעולם ועל הסרת הנזק ממנו, ולעשות זאת לחוק בעולם. אם הדבר מועיל לבני האדם — יעשה; אם אינו מועיל לבני האדם — יחדל. כשאדם בעל אנושיות מתכנן למען העולם, אין הוא עושה זאת למען יופי לעיניו, נעימות לאוזניו, מתיקות לפיו או נוחות לגופו. לגרוע לשם כך ולגזול מן העם את משאבי הבגד והמזון — זאת אדם בעל אנושיות לא יעשה״.

子墨子言曰:「仁之事者,必務求興天下之利,除天下之害,將以為法乎天下。利人乎,即為;不利人乎,即止。且夫仁者之為天下度也,非為其目之所美,耳之所樂,口之所甘,身體之所安,以此虧奪民衣食之財,仁者弗為也。」

קטע 32.2עמודי מקור: 卷八 p.160 · 卷八 p.161

לכן החכם מוֹ שולל את המוזיקה לא מפני שהוא סבור שצליליהם של פעמונים גדולים, תופים מהדהדים, צִ׳ין וְסֶה, יוּ וְשֶׁנְג אינם נעימים; לא מפני שהוא סבור שצבעי הגילוף, החריתה והעיטורים אינם יפים; לא מפני שהוא סבור שבשר מפוטם, מטוגן וצלוי אינו טעים; ולא מפני שהוא סבור שמגורים על במות גבוהות, בביתנים עבים ובמרחבים עמוקים אינם נוחים. אף שהגוף יודע שהם נוחים, הפה יודע שהם טעימים, העין יודעת שהם יפים והאוזן יודעת שהם נעימים — בבחינה למעלה אין הדבר תואם את מעשי המלכים החכמים, ובמדידה למטה אינו תואם את תועלת ריבוא בני העם. לכן אמר החכם מוֹ: ״העיסוק במוזיקה פסול. כעת אל יעשו המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל כלי מוזיקה1 ↗ ויעסיקו בהם את המדינה. אין עושים אותם בעצם שאיבת מים ולקיחת גוש עפר2 ↗: בהכרח מטילים גבייה כבדה על ריבוא בני העם כדי להפיק את צליליהם של פעמונים גדולים, תופים מהדהדים, צִ׳ין וְסֶה, יוּ וְשֶׁנְג. גם המלכים החכמים הקדומים הטילו פעם גבייה כבדה על ריבוא בני העם כדי לעשות סירות ומרכבות. משגמרו לעשותן, אמרו: ׳היכן נשתמש בהן?׳ והתשובה: ׳בסירות משתמשים במים ובמרכבות ביבשה. אנשי המעלה מניחים בהן את רגליהם, ופשוטי העם מניחים בהן את כתפיהם וגבם׳. לכן ריבוא בני העם הוציאו מרכושם ומסרו להם ולא העזו לראות בכך צער ולתרעם. מדוע? מפני שבסופו של דבר הועיל הדבר לעם. אם גם כלי המוזיקה יועילו כך לעם3 ↗, לא אעז לשלול אותם. אם השימוש בכלי המוזיקה יהיה דומה לעשיית הסירות והמרכבות בידי המלכים החכמים, לא אעז לשלול אותו.

是故子墨子之所以非樂者,非以大鐘、鳴鼓、琴瑟、竽笙之聲,以為不樂也;非以刻鏤華文章之色,以為不美也;非以犓豢煎炙之味,以為不甘也;非以高臺厚榭邃野之居,以為不安也。雖身知其安也,口知其甘也,目知其美也,耳知其樂也,然上考之不中聖王之事,下度之不中萬民之利,是故子墨子曰:「為樂非也。今王公大人,雖無造為樂器1 ↗,以為事乎國家,非直掊潦水折壤坦2 ↗而為之也,將必厚措斂乎萬民,以為大鐘、鳴鼓、琴瑟、竽笙之聲。古者聖王亦嘗厚措斂乎萬民,以為舟車,既以成矣,曰:『吾將惡許用之?』曰:『舟用之水,車用之陸,君子息其足焉,小人休其肩背焉。』故萬民出財齎而予之,不敢以為慼恨者,何也?以其反中民之利也。然則樂器反中民之利亦若此3 ↗,即我弗敢非也。然則當用樂器譬之若聖王之為舟車也,即我弗敢非也。

קטע 32.3עמודי מקור: 卷八 p.161 · 卷八 p.162

לעם שלוש צרות: הרעבים אינם מקבלים מזון, הסובלים מקור אינם מקבלים בגדים והעמלים אינם מקבלים מנוחה. שלוש אלה הן צרותיו הגדולות של העם. ואם יצלצלו למענם בפעמונים ענקיים, יכו בתופים מהדהדים, ינגנו בְּצִ׳ין וּבְסֶה, ינשפו בְּיוּ וּבְשֶׁנְג ויניפו מגינים וגרזינים4 ↗ — כיצד ישיג העם את משאבי הבגד והמזון? לדעתי, אין זה בהכרח כך5 ↗.

民有三患:飢者不得食,寒者不得衣,勞者不得息,三者民之巨患也。然即當為之撞巨鐘、擊鳴鼓、彈琴瑟、吹竽笙而揚干戚4 ↗,民衣食之財將安可得乎?即我以為未必然也5 ↗。

קטע 32.4עמודי מקור: 卷八 p.162

נניח לזאת. כעת מדינה גדולה תוקפת מדינה קטנה ובית גדול נלחם בבית קטן6 ↗; החזק שודד את החלש, הרבים מתאכזרים למעטים, רב התחבולות מרמה את הכסיל ובעל המעמד הגבוה מתנשא על בעל המעמד הנמוך. פלישה, מרד, גנבה ושוד קמים יחד ואין אפשרות לבלמם. ואם יצלצלו לשם כך בפעמונים ענקיים, יכו בתופים מהדהדים, ינגנו בְּצִ׳ין וּבְסֶה, ינשפו בְּיוּ וּבְשֶׁנְג ויניפו מגינים וגרזינים — כיצד יהיה אפשר להשכין סדר בתוהו שבעולם? לדעתי, אין זה בהכרח כך.״ לכן אמר החכם מוֹ: ״אם ננסה להטיל גבייה כבדה על ריבוא בני העם כדי להפיק את צליליהם של פעמונים גדולים, תופים מהדהדים, צִ׳ין וְסֶה, יוּ וְשֶׁנְג, ונבקש להביא בכך תועלת לעולם ולהסיר ממנו נזק — לא יהיה בכך סיוע.״

意舍此。今有大國即攻小國,有大家即伐小家6 ↗,強劫弱,衆暴寡,詐欺愚,貴傲賤,寇亂盜賊並興,不可禁止也。然即當為之撞巨鐘、擊鳴鼓、彈琴瑟、吹竽笙而揚干戚,天下之亂也,將安可得而治與?即我未必然也。」是故子墨子曰:「姑嘗厚措斂乎萬民,以為大鐘、鳴鼓、琴瑟、竽笙之聲,以求興天下之利,除天下之害而無補也。」

קטע 32.5עמודי מקור: 卷八 p.162 · 卷八 p.163

לכן אמר החכם מוֹ: ״העיסוק במוזיקה פסול. כעת אל יישבו המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל על הבמות הגבוהות והביתנים העבים ויביטו בכלים: פעמון דומה אז לקדרה מונחת7 ↗; בלי להכות ולצלצל בו, איזו הנאה תופק? בהכרח יידרשו להכות ולצלצל בו. וכשיכו ויצלצלו8 ↗, בהכרח לא ישתמשו בזקנים ובאיטיים: שמיעתם וראייתם של הזקנים והאיטיים אינן חדות, זרועותיהם ורגליהם אינן במלוא כוחן, קולם אינו הרמוני ומתואם ומראם אינו גמיש ופשוט9 ↗. בהכרח ישתמשו באנשים שבמיטב שנותיהם, בגלל שמיעתם וראייתם החדות, זרועותיהם ורגליהם החסונות, קולם ההרמוני והמתואם וגבותיהם הגמישות והפשוטות. אם יעסיקו בכך גברים, ישביתו את זמן החריש, הזריעה והנטיעה של הגברים; אם יעסיקו בכך נשים, ישביתו את מלאכת הטווייה והאריגה של הנשים. כעת אל יעשו המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל מוזיקה: כה רבות הגריעה והגזלה ממשאבי הבגד והמזון של העם, לשם התמיכה במוזיקה״.

是故子墨子曰:「為樂非也。今王公大人,唯毋處高臺厚榭之上而視之,鐘猶是延鼎也7 ↗,弗撞擊將何樂得焉哉?其說將必撞擊之,惟勿撞擊8 ↗,將必不使老與遲者,老與遲者耳目不聰明,股肱不畢強,聲不和調,明不轉樸9 ↗。將必使當年,因其耳目之聰明,股肱之畢強,聲之和調,眉之轉樸。使丈夫為之,廢丈夫耕稼樹藝之時,使婦人為之,廢婦人紡績織紝之事。今王公大人唯毋為樂,虧奪民衣食之財,以拊樂如此多也。」

קטע 32.6עמודי מקור: 卷八 p.163 · 卷八 p.164

לכן אמר החכם מוֹ: ״העיסוק במוזיקה פסול! לאחר שנשלמו צלילי הפעמונים הגדולים, התופים המהדהדים, הַצִ׳ין וְהַסֶה, הַיוּ וְהַשֶׁנְג, אם גדולי הממשל ינגנו וישמעו לבדם, איזו הנאה יפיקו? בהכרח יידרשו לשמוע עם פשוטי העם או עם אנשי המעלה10 ↗. אם ישמעו עם אנשי המעלה, ישביתו את טיפולם של אנשי המעלה בענייני הממשל; אם ישמעו עם פשוטי העם, ישביתו את עיסוק פשוטי העם במלאכה. כעת אל יעשו המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל מוזיקה: כה רבות הגריעה והגזלה ממשאבי הבגד והמזון של העם, לשם התמיכה במוזיקה״. לכן אמר החכם מוֹ: ״העיסוק במוזיקה פסול. כשהדוכס קָאנְג מִצִ׳י הקים בעבר את ריקוד וָאן11 ↗, לא היה אפשר להלביש את הרקדנים בבגדי בד גס קצרים ולא היה אפשר להאכילם סובין ופסולת דגן. אמרו: אם המאכל והמשקה אינם טובים, פניהם וצבע עורם אינם ראויים למבט; אם הבגדים אינם יפים, גופם ותנועתם מכוערים וכחושים ואינם ראויים לצפייה. משום כך אכלו בהכרח דגן משובח ובשר ולבשו בהכרח רקמה צבעונית. אלה אנשים שאינם עוסקים במשאבי הבגד והמזון, אלא אוכלים תמיד משל אחרים״. לכן אמר החכם מוֹ: ״כעת אל יעשו המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל מוזיקה: כה רבות הגריעה והגזלה ממשאבי הבגד והמזון של העם, לשם התמיכה במוזיקה״.

是故子墨子曰:「為樂非也!今大鐘、鳴鼓、琴瑟、竽笙之聲既已具矣,大人鏽然奏而獨聽之,將何樂得焉哉?其說將必與賤人不與君子10 ↗。與君子聽之,廢君子聽治;與賤人聽之,廢賤人之從事。今王公大人惟毋為樂,虧奪民之衣食之財,以拊樂如此多也。」是故子墨子曰:「為樂非也。昔者齊康公興樂萬11 ↗,萬人不可衣短褐,不可食糠糟,曰食飲不美,面目顏色不足視也;衣服不美,身體從容醜羸,不足觀也。是以食必粱肉,衣必文繡,此掌不從事乎衣食之財,而掌食乎人者也。」是故子墨子曰:「今王公大人惟毋為樂,虧奪民衣食之財,以拊樂如此多也。」

קטע 32.7עמודי מקור: 卷八 p.164 · 卷八 p.165

לכן אמר החכם מוֹ: ״העיסוק במוזיקה פסול. בני האדם ודאי שונים מן החיות, מן האיילים, מן העופות המעופפים ומן השרצים: החיות, האיילים, העופות המעופפים והשרצים משתמשים בנוצותיהם ובפרוותם כבגדים וכמעילי פרווה, בפרסותיהם ובטופריהם כמכנסיים וכמנעלים, ובמים ובעשב כמזון וכמשקה. לכן גם אם הזכרים אינם חורשים, זורעים ונוטעים והנקבות אינן טוות ואורגות, משאבי הבגד והמזון כבר מצויים להם. בני האדם שונים מכך: הנשענים על כוחם חיים, ומי שאינם נשענים על כוחם אינם חיים. אם אנשי המעלה אינם מתאמצים לטפל בענייני הממשל, המשפט והממשל בתוהו; אם פשוטי העם אינם מתאמצים במלאכה, אין די רכוש ומשאבים. אם אנשי המעלה בעולם סבורים שדבריי אינם נכונים, הבה ננסה למנות את חלוקת העיסוקים בעולם ולראות את נזק המוזיקה. המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל משכימים לחצר ופורשים מאוחר, שומעים משפטים ומנהלים ממשל — זה תפקידם. אנשי המעלה ממצים את כוח זרועותיהם ורגליהם ומפעילים את מלוא תבונתם; בפנים מנהלים את הרשויות ובחוץ גובים את הכנסות המעברים והשווקים, ההרים והיערות, הביצות ומתקני הדיג, כדי למלא אסמים ואוצרות — זה תפקידם. האיכרים יוצאים מוקדם וחוזרים בערב, חורשים, זורעים ונוטעים ואוספים הרבה קטניות ודגן — זה תפקידם. הנשים משכימות קום ומאחרות לשכב, טוות ואורגות ומרבות לעבד קנבוס, משי, סיבי צמח מטפס ואריגים12 ↗ — זה תפקידן. כעת, אם המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל נהנים מהמוזיקה ומאזינים לה, בהכרח אינם יכולים להשכים לחצר ולפרוש מאוחר, לשמוע משפטים ולנהל ממשל; משום כך המדינה בתוהו ומזבחות האדמה והדגן בסכנה. אם אנשי המעלה נהנים מהמוזיקה ומאזינים לה, בהכרח אינם יכולים למצות את כוח זרועותיהם ורגליהם ולהפעיל את מלוא תבונתם, לנהל בפנים את הרשויות ולגבות בחוץ את הכנסות המעברים והשווקים, ההרים והיערות, הביצות ומתקני הדיג, כדי למלא אסמים ואוצרות; משום כך האסמים והאוצרות אינם מלאים. אם האיכרים נהנים מהמוזיקה ומאזינים לה, בהכרח אינם יכולים לצאת מוקדם ולחזור בערב, לחרוש, לזרוע ולנטוע ולאסוף הרבה קטניות ודגן; משום כך אין די קטניות ודגן. אם הנשים נהנות מהמוזיקה ומאזינות לה, אינן יכולות בהכרח להשכים קום13 ↗ ולאחר לשכב, לטוות ולארוג ולהרבות לעבד קנבוס, משי, סיבי צמח מטפס ואריגים; משום כך אין ייצור אריגים. שואלים: מה משבית את טיפולם של גדולי הממשל בענייני הממשל ואת מלאכת המדינה14 ↗? התשובה: המוזיקה״.

是故子墨子曰:「為樂非也。今人固與禽獸麋鹿、蜚鳥、貞蟲異者也,今之禽獸麋鹿、蜚鳥、貞蟲,因其羽毛以為衣裘,因其蹄蚤以為絝屨,因其水草以為飲食。故唯使雄不耕稼樹藝,雌亦不紡績織紝,衣食之財固已具矣。今人與此異者也,賴其力者生,不賴其力者不生。君子不強聽治,即刑政亂;賤人不強從事,即財用不足。今天下之士君子,以吾言不然,然即姑嘗數天下分事,而觀樂之害。王公大人蚤朝晏退,聽獄治政,此其分事也;士君子竭股肱之力,亶其思慮之智,內治官府,外收斂關市、山林、澤梁之利,以實倉廩府庫,此其分事也;農夫蚤出暮入,耕稼樹藝,多聚叔粟,此其分事也;婦人夙興夜寐,紡績織紝,多治麻絲葛緒綑布縿12 ↗,此其分事也。今惟毋在乎王公大人說樂而聽之,即必不能蚤朝晏退,聽獄治政,是故國家亂而社稷危矣。今惟毋在乎士君子說樂而聽之,即必不能竭股肱之力,亶其思慮之智,內治官府,外收斂關市、山林、澤梁之利,以實倉廩府庫,是故倉廩府庫不實。今惟毋在乎農夫說樂而聽之,即必不能蚤出暮入,耕稼樹藝,多聚叔粟,是故叔粟不足。今惟毋在乎婦人說樂而聽之,即不必能夙興夜寐13 ↗,紡績織紝,多治麻絲葛緒綑布縿,是故布縿不興。曰:孰為大人之聽治而廢國家之從事14 ↗?曰:樂也。」

קטע 32.8עמודי מקור: 卷八 p.165 · 卷八 p.166 · 卷八 p.167

לכן אמר החכם מוֹ: ״העיסוק במוזיקה פסול. מניין יודעים שכך הדבר? בכתבי המלכים הקדומים, ב׳עָנְשֵׁי הַפְּקִידִים׳ של טָאנְג, נאמר: ׳לרקוד תמיד בארמון — זה נקרא מנהג המכשפים. עונשו: איש המעלה מוציא שני וֵיי של משי15 ↗; פשוט העם — לא כך, אלא מאתיים חוּאָנְג גִ׳ינְג16 ↗׳. ועוד נאמר: ׳אֲבוֹי! רוֹקְדִים וּמְנִיעִים אֶת הַגּוּף, הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים גְּלוּיִים מְאֹד; הָאֵל הָעֶלְיוֹן אֵינוֹ מַתְמִיד, תִּשְׁעַת הַתְּחוּמִים אוֹבְדִים. הָאֵל הָעֶלְיוֹן אֵינוֹ מִתְרַצֶּה17 ↗, וְהוּא מוֹרִיד מֵאָה פֻּרְעָנֻיּוֹת; הַבַּיִת בְּהֶכְרֵחַ יִשָּׂא אָבְדָן׳. כשבוחנים מדוע אבדו תשעת התחומים — הם הלכו אחר קישוט המוזיקה בלבד. וב׳ווּ גוּאָן׳ נאמר18 ↗: ׳צִ׳י הִפְלִיג בַּהֲנָאָה וּבְמוּזִיקָה, הִפְרִיז בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה, וְצִלְצֵל בְּעֹז בְּפַעֲמוֹנִים וּבְאַבְנֵי נְגִינָה; שָׁקַע בַּעֲכִירוּת הַיַּיִן, הִתְעַנֵּג עַל אֹכֶל בַּשָּׂדֶה; רִקּוּד וָאן עָרוּךְ הֵיטֵב, צְלִילָיו נִשְׁמְעוּ לַמֶּרְחָק, וְהַשָּׁמַיִם מִשּׁוּם כָּךְ לֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ כִּדְגָם׳. לכן למעלה השמים והרוחות אינם מוקירים זאת, ולמטה ריבוא בני העם אינם מפיקים מכך תועלת״.

是故子墨子曰:「為樂非也。何以知其然也?曰先王之書,湯之官刑有之曰:『其恆舞於宮,是謂巫風。其刑君子出絲二衛15 ↗,小人否,似二伯黃徑16 ↗。』乃言曰:『嗚乎!舞佯佯,黃言孔章,上帝弗常,九有以亡,上帝不順17 ↗,降之百殃,其家必懷喪。』察九有之所以亡者,徒從飾樂也。於武觀曰18 ↗:『啟乃淫溢康樂,野于飲食,將將銘莧磬以力,湛濁于酒,渝食于野,萬舞翼翼,章聞於大,天用弗式。』故上者天鬼弗戒,下者萬民弗利。」

קטע 32.9עמודי מקור: 卷八 p.167

לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום אנשי המעלה בעולם, אם אכן יבקשו להביא תועלת לעולם ולהסיר ממנו נזק, אין הם יכולים שלא לאסור ולעצור את הדבר הקרוי מוזיקה״.

是故子墨子曰:「今天下士君子,請將欲求興天下之利,除天下之害,當在樂之為物,將不可不禁而止也。」

הערות לפרק

מגילה 9 · 卷九

35. נגד הגורל הקבוע — א

非命上

קטע 35.1עמודי מקור: 卷九 p.169

החכם מוֹ אמר: ״מלכים, נסיכים וגדולי ממשל שהנהיגו מדינות בימי קדם רצו כולם שהמדינה תהיה עשירה, שבני האדם יהיו רבים ושישרור סדר במשפט ובממשל. ואף על פי כן לא השיגו עושר אלא עוני, לא השיגו ריבוי אלא מיעוט, לא השיגו סדר אלא תוהו. בכך איבדו את מה שרצו והשיגו את מה ששנאו. מדוע?״ החכם מוֹ אמר: ״רבים המחזיקים בקיום גורל קבוע והמתערבים בקרב העם. המחזיקים בקיום גורל קבוע אומרים1 ↗: ׳נגזר עושר — יהיה עושר; נגזר עוני — יהיה עוני; נגזר ריבוי — יהיה ריבוי; נגזר מיעוט — יהיה מיעוט; נגזר סדר — יהיה סדר; נגזר תוהו — יהיה תוהו; נגזרו חיים ארוכים — יהיו חיים ארוכים; נגזר מוות מוקדם — יהיה מוות מוקדם2 ↗. גם אם תתאמץ בכל כוחך, מה תועיל?׳ למעלה הם משכנעים בכך את המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל, ולמטה הם חוסמים את עיסוק העם במלאכה. לכן המחזיקים בקיום גורל קבוע חסרי אנושיות. חובה אפוא להבחין בבהירות בדברי המחזיקים בקיום גורל קבוע״.

子墨子言曰:「古者王公大人,為政國家者,皆欲國家之富,人民之衆,刑政之治。然而不得富而得貧,不得衆而得寡,不得治而得亂,則是本失其所欲,得其所惡,是故何也?」子墨子言曰:「執有命者以雜於民間者衆。執有命者之言曰1 ↗:『命富則富,命貧則貧,命衆則衆,命寡則寡,命治則治,命亂則亂,命壽則壽,命天則天2 ↗,雖強勁何益哉?』以上說王公大人,下以駔百姓之從事,故執有命者不仁。故當執有命者之言,不可不明辨。」

קטע 35.2עמודי מקור: 卷九 p.169 · 卷九 p.170

וכיצד יש להבחין בבהירות בדברים האלה? החכם מוֹ אמר: ״חובה לקבוע אמת מידה. לדבר בלי אמת מידה דומה להעמדת כיווני בוקר וערב על אובניים מסתובבים3 ↗: אי אפשר לדעת בבהירות את ההבחנה בין נכון לשגוי ובין תועלת לנזק. לכן לדיבור חייבים להיות שלושה מבחנים״. מהם שלושת המבחנים? החכם מוֹ אמר: ״יש לבססו, לחקור את מקורו וליישמו למעשה4 ↗. על מה מבססים אותו? למעלה מבססים אותו על מעשי המלכים החכמים הקדומים. היכן חוקרים את מקורו? למטה חוקרים ובוחנים את עדויות השמיעה והראייה של בני העם. במה משתמשים בו? מיישמים אותו במשפט ובממשל ובודקים אם הוא מועיל למדינה ולעם. לזה קוראים שלושת מבחני הדיבור״.

然則明辨此之說將柰何哉?子墨子言曰:「必立儀,言而毋儀,譬猶運鈞之上而立朝夕3 ↗者也,是非利害之辨,不可得而明知也。故言必有三表。」何謂三表?子墨子言曰:「有本之者,有原之者,有用之者4 ↗。於何本之?上本之於古者聖王之事。於何原之?下原察百姓耳目之實。於何用之?廢以為刑政,觀其中國家百姓人民之利。此所謂言有三表也。」

קטע 35.3עמודי מקור: 卷九 p.170

ואף על פי כן יש כיום מאנשי המעלה בעולם הסבורים שיש גורל קבוע. הבה ננסה להביט לאחור במעשי המלכים החכמים: בימי קדם את מה שֶׁגְ׳יֶה השאיר בתוהו, קיבל טָאנְג והשכין בו סדר; את מה שֶׁג׳וֹאוּ השאיר בתוהו, קיבל המלך ווּ והשכין בו סדר. התקופה לא השתנתה והעם לא הוחלף5 ↗: אצל גְ׳יֶה וְג׳וֹאוּ העולם היה בתוהו, ואצל טָאנְג ווּ שרר סדר בעולם. כיצד אפשר לומר שיש גורל קבוע?

然而今天下之士君子,或以命為有。蓋嘗尚觀於聖王之事,古者桀之所亂,湯受而治之;紂之所亂,武王受而治之。此世未易民未渝5 ↗,在於桀紂,則天下亂;在於湯武,則天下治,豈可謂有命哉?

קטע 35.4עמודי מקור: 卷九 p.170 · 卷九 p.171 · 卷九 p.172

ואף על פי כן יש כיום מאנשי המעלה בעולם הסבורים שיש גורל קבוע. הבה ננסה להביט לאחור בכתבי המלכים הקדומים. כתבי המלכים הקדומים שנועדו לפרסום במדינה ולהפצה בקרב העם הם חוקים. האם בחוקי המלכים הקדומים נאמר אי פעם: ׳אי אפשר לבקש ברכה ואי אפשר להימנע מפורענות; כבוד אינו מועיל ועריצות אינה מזיקה׳? הכתבים שנועדו לשמיעת משפטים ולקביעת עונשים הם דיני עונשין. האם בדיני העונשין של המלכים הקדומים נאמר אי פעם: ׳אי אפשר לבקש ברכה ואי אפשר להימנע מפורענות; כבוד אינו מועיל ועריצות אינה מזיקה׳? הכתבים שנועדו לסידור צבאות ולתנועת חיילים קדימה ואחורה הם שבועות. האם בשבועות המלכים הקדומים נאמר אי פעם: ׳אי אפשר לבקש ברכה ואי אפשר להימנע מפורענות; כבוד אינו מועיל ועריצות אינה מזיקה׳? לכן אמר החכם מוֹ: ״עוד לא מניתי הכול; אין למנות את כל הכתבים הטובים שבעולם. בדיון כללי ובמניין, חמשת אלה הם העניין6 ↗. כעת גם אם נבקש את דברי המחזיקים בקיום גורל קבוע, אין הכרח שנמצאם — האם אין אפשרות להניח להם7 ↗? השימוש בדברי המחזיקים בקיום גורל קבוע הופך על פניו את הצדק שבעולם. המהפכים את הצדק שבעולם הם הקובעים שיש גורל קבוע; הם אסונו של העם. המטיפים לאסונו של העם מכלים את בני האדם בעולם״. אם כן, מדוע רוצים שאדם צודק יעמוד בראש? מפני שכשאדם צודק עומד בראש בהכרח שורר סדר בעולם, ולאל העליון ולרוחות ההרים והנהרות בהכרח יש עובד המופקד עליהן8 ↗; ריבוא בני העם זוכים בתועלתו הגדולה. מניין יודעים זאת? החכם מוֹ אמר: ״בימי קדם קיבל טָאנְג נחלה בְּבּוֹ; בקיזוז השטחים הארוכים והקצרים, הייתה הארץ ריבוע של מאה לִי. הוא ובני עמו אהבו זה את זה אהבה לכול והועילו זה לזה; את המועבר חילקו9 ↗. הוא הוביל את בני עמו לכבד למעלה את השמים ולעבוד את הרוחות. לכן השמים והרוחות העשירו אותו, שליטי הנסיכויות היו עימו, בני העם היו קרובים אליו והראויים באו אליו. בטרם הסתיימו ימיו, מלך על העולם והנהיג את שליטי הנסיכויות. בימי קדם קיבל המלך וֶן נחלה בְּצִ׳י ג׳וֹאוּ; בקיזוז השטחים הארוכים והקצרים, הייתה הארץ ריבוע של מאה לִי. הוא ובני עמו אהבו זה את זה אהבה לכול והועילו זה לזה. לכן הקרובים מצאו שלווה בהנהגתו והרחוקים באו אל מעלתו. כל השומע על המלך וֶן קם ומהר אליו. התשושים, חסרי היכולת ומי שגפיהם אינן מתפקדות ישבו והתפללו: ׳הַלְוַאי שֶׁאַדְמַת הַמֶּלֶךְ וֶן תַּגִּיעַ עַד אֵלַי! אָז גַּם אֲנִי אָפִיק תּוֹעֶלֶת — הַאִם לֹא אֶהְיֶה כְּמוֹ בְּנֵי עַמּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וֶן?׳ לכן השמים והרוחות העשירו אותו, שליטי הנסיכויות היו עימו, בני העם היו קרובים אליו והראויים באו אליו. בטרם הסתיימו ימיו, מלך על העולם והנהיג את שליטי הנסיכויות10 ↗. קודם אמרתי: כשאדם צודק עומד בראש, בהכרח שורר סדר בעולם, ולאל העליון ולרוחות ההרים והנהרות בהכרח יש עובד המופקד עליהן; ריבוא בני העם זוכים בתועלתו הגדולה. מכאן אני יודע זאת״.

然而今天下之士君子,或以命為有。蓋嘗尚觀於先王之書,先王之書,所以出國家,布施百姓者,憲也。先王之憲,亦嘗有曰「福不可請,而禍不可諱,敬無益,暴無傷」者乎?所以聽獄制罪者,刑也。先王之刑亦嘗有曰「福不可請,禍不可諱,敬無益,暴無傷」者乎?所以整設師旅,進退師徒者,誓也。先王之誓亦嘗有曰:「福不可請,禍不可諱,敬無益,暴無傷」者乎?是故子墨子言曰:「吾當未鹽數,天下之良書不可盡計數,大方論數,而五者是也6 ↗。今雖毋求執有命者之言,不必得,不亦可錯乎7 ↗?今用執有命者之言,是覆天下之義,覆天下之義者,是立命者也,百姓之誶也。說百姓之誶者,是滅天下之人也」。然則所為欲義在上者,何也?曰:「義人在上,天下必治,上帝山川鬼神,必有幹主8 ↗,萬民被其大利。」何以知之?子墨子曰:「古者湯封於亳,絕長繼短,方地百里,與其百姓兼相愛,交相利,移則分9 ↗。率其百姓,以上尊天事鬼,是以天鬼富之,諸侯與之,百姓親之,賢士歸之,未殁其世,而王天下,政諸侯。昔者文王封於岐周,絕長繼短,方地百里,與其百姓兼相愛、交相利,則,是以近者安其政,遠者歸其德。聞文王者,皆起而趨之。罷不肖股肱不利者,處而願之曰:『柰何乎使文王之地及我,吾則吾利,豈不亦猶文王之民也哉?』是以天鬼富之,諸侯與之,百姓親之,賢士歸之,未殁其世,而王天下,政諸侯10 ↗。鄉者言曰:義人在上,天下必治,上帝山川鬼神,必有幹主,萬民被其大利。吾用此知之。」

קטע 35.5עמודי מקור: 卷九 p.172 · 卷九 p.173

לכן המלכים החכמים הקדומים פרסמו חוקים והוציאו צווים, וקבעו גמול ועונש לעידוד הראויים. משום כך בפנים כיבדו ואהבו את קרוביהם, ובחוץ נהגו כראוי כאחים צעירים ומבוגרים בכפר וברובע; לישיבתם הייתה מידה, ליציאתם ולכניסתם היה סדר, ובין גברים לנשים הייתה הבחנה. לכן, כשניהלו רשויות לא גנבו; כששמרו עיר לא נשברו ולא מרדו11 ↗; כששליטם היה בסכנה מתו למענו, וכשיצא לגלות ליוו אותו. אלה המעשים שהממונים גמלו להם והעם שיבח. המחזיקים בקיום גורל קבוע אומרים: ׳מי שהממונים גומלים לו, הגורל כבר קבע שיגמלו לו; לא משום שהיה ראוי גומלים לו. מי שהממונים מענישים אותו, הגורל כבר קבע שיענישו אותו; לא משום שהיה עריץ מענישים אותו׳. לכן בפנים אינם אוהבים ומכבדים את קרוביהם, ובחוץ אינם נוהגים כראוי כאחים צעירים ומבוגרים בכפר וברובע; לישיבתם אין מידה, ליציאתם ולכניסתם אין סדר, ובין גברים לנשים אין הבחנה. לכן, כשמנהלים רשויות גונבים; כששומרים עיר נשברים ומורדים; כששליטם בסכנה אינם מתים למענו, וכשיוצא לגלות אינם מלווים אותו. אלה המעשים שהממונים מענישים והעם מגנה ומוקיע. המחזיקים בקיום גורל קבוע אומרים: ׳מי שהממונים מענישים אותו, הגורל כבר קבע שיענישו אותו; לא משום שהיה עריץ מענישים אותו. מי שהממונים גומלים לו, הגורל כבר קבע שיגמלו לו; לא משום שהיה ראוי גומלים לו׳. מי שפועל כך אינו צודק כשליט, אינו נאמן כנתין, אינו אוהב כאב, אינו מכבד את הוריו כבן, אינו טוב כאח מבוגר ואינו נוהג כראוי כאח צעיר. ההתעקשות להחזיק בכך היא המקור לדברי האסון ודרכם של אנשים עריצים.

是故古之聖王發憲出令,設以為賞罰以勸賢,是以入則孝慈於親戚,出則弟長於鄉里,坐處有度,出入有節,男女有辨。是故使治官府,則不盜竊,守城則不崩拔11 ↗,君有難則死,出亡則送。此上之所賞,而百姓之所譽也。執有命者之言曰:「上之所賞,命固且賞,非賢故賞也。上之所罰,命固且罰,不暴故罰也。」是故入則不慈孝於親戚,出則不弟長於鄉里,坐處不度,出入無節,男女無辨。是故治官府則盜竊,守城則崩拔,君有難則不死,出亡則不送。此上之所罰,百姓之所非毀也。執有命者言曰:「上之所罰,命固且罰,不暴故罰也。上之所賞,命固且賞,非賢故賞也。」以此為君則不義,為臣則不忠,為父則不慈,為子則不孝,為兄則不良,為弟則不弟,而強執此者,此特凶言之所自生,而暴人之道也。

קטע 35.6עמודי מקור: 卷九 p.173 · 卷九 p.174

ומניין יודעים שהגורל הקבוע הוא דרכם של אנשים עריצים? בימי קדם, עניי העם היו להוטים לאכול ולשתות ועצלים במלאכה; לכן לא היו די משאבי בגד ומזון ובאו דאגות הרעב והקור. הם לא ידעו לומר: ׳אני תשוש וחסר יכולת ואיני שוקד על מלאכתי׳, אלא אמרו בהכרח: ׳גורלי ממילא להיות עני׳. המלכים העריצים הקדומים לא ריסנו את תאוות עיניהם ואוזניהם ואת עקמומיות נתיבות ליבם, ולא נהגו כראוי בקרוביהם; לבסוף איבדו את המדינה והבית ומוטטו את מזבחות האדמה והדגן. הם לא ידעו לומר: ׳אני תשוש וחסר יכולת ואיני מיטיב להנהיג׳, אלא אמרו בהכרח: ׳גורלי ממילא לאבד אותם׳. ב׳הוֹדָעַת ג׳וֹנְג חְווֵי׳ נאמר: ׳שמעתי על אנשי שְׁיָא12 ↗: הם מזייפים את צו השמים ומפיצים גורל למטה; האל מכה ברעתם ומשמיד את צבאם׳. הדברים האלה אומרים כיצד טָאנְג שלל את החזקתו של גְ׳יֶה בקיום גורל קבוע. ב׳הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה׳ נאמר: ׳ג׳וֹאוּ יושב לבטח ואינו עוסק בעבודת האל העליון והרוחות; פוגע ברוחות אבותיו ואינו מקריב להן, ועוד אומר: לעמי יש גורל קבוע, אין […]13 ↗ גם השמים מניחים לו ונוטשים אותו ואינם שומרים עליו׳. הדברים האלה אומרים כיצד המלך ווּ שלל את החזקתו של ג׳וֹאוּ בקיום גורל קבוע. אם נשתמש כעת בדברי המחזיקים בקיום גורל קבוע, למעלה לא יטפלו בענייני הממשל ולמטה לא יעסקו במלאכה. אם למעלה אין מטפלים בענייני הממשל, המשפט והממשל בתוהו; אם למטה אין עוסקים במלאכה, אין די רכוש ומשאבים. למעלה אין במה לספק דגן, יין ומשקה מתוק כדי להקריב לאל העליון ולרוחות; למטה אין במה להרגיע ולפייס את אנשי המעלה הראויים בעולם; בחוץ אין במה לקבל את אורחי שליטי הנסיכויות, ובפנים אין במה להאכיל רעבים ולהלביש את הסובלים מקור, לטפל בזקנים ובחלשים ולהזינם. לכן הגורל הקבוע אינו מועיל למעלה לשמים, באמצע לרוחות ולמטה לבני האדם. ההתעקשות להחזיק בכך היא המקור לדברי האסון ודרכם של אנשים עריצים.

然則何以知命之為暴人之道?昔上世之窮民,貪於飲食,惰於從事,是以衣食之財不足,而飢寒凍餒之憂至,不知曰:「我罷不肖,從事不疾。」必曰:「我命固且貧。」昔上世暴王不忍其耳目之淫,心塗之辟,不順其親戚,遂以亡失國家,傾覆社稷,不知曰:「我罷不肖,為政不善。」必曰:「吾命固失之。」於仲虺之告曰:「我聞於夏人12 ↗,矯天命布命于下,帝伐之惡,龔喪厥師。」此言湯之所以非桀之執有命也。於太誓曰:「紂夷處,不用事上帝鬼神,禍厥先神禔不祀,乃曰『吾民有命,無廖排漏13 ↗。』天亦縱棄之而弗葆。」此言武王所以非紂執有命也。今用執有命者之言,則上不聽治,下不從事。上不聽治,則刑政亂;下不從事,則財用不足,上無以供粢盛酒醴,祭祀上帝鬼神,下無以降綏天下賢可之士,外無以應待諸侯之賓客,內無以食飢衣寒,將養老弱。故命上不利於天,中不利於鬼,下不利於人,而強執此者,此特凶言之所自生,而暴人之道也。

קטע 35.7עמודי מקור: 卷九 p.174

לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום אנשי המעלה בעולם, אם ירצו באמת ובנאמנות שהעולם יהיה עשיר וישנאו את עוניו, ירצו שישרור סדר בעולם וישנאו את התוהו שבו — חייבים לשלול את דברי המחזיקים בקיום גורל קבוע. זהו נזק גדול לעולם״.

是故子墨子言曰:「今天下之士君子,忠實欲天下之富而惡其貧,欲天下之治而惡其亂,執有命者之言,不可不非,此天下之大害也。」

הערות לפרק

מגילה 9 · 卷九

36. נגד הגורל הקבוע — ב

非命中

קטע 36.1עמודי מקור: 卷九 p.174 · 卷九 p.175

החכם מוֹ אמר: ״בכל אמירת דברים ודיבור ובכל דרך של כתיבה ולימוד, חייבים לקבוע תחילה אמת מידה של צדק. אם מדברים בלי צדק, הדבר דומה להעמדת כיווני בוקר וערב על אובניים עגולים1 ↗: גם בעל מלאכה מיומן לא יוכל לקבוע אותם נכון. ואילו את האמת והכזב שבעולם אין עדיין אפשרות לזהות; לכן נותנים לדיבור שלושה כללים. מהם שלושת הכללים? יש לבססו, לחקור את מקורו וליישמו למעשה. ביסודו בוחנים אותו מול רצון השמים והרוחות ומעשי המלכים החכמים; בחקירת מקורו מוכיחים אותו באמצעות כתבי המלכים הקדומים. וכיצד משתמשים בו? מיישמים אותו בדיני העונשין. אלה שלושת כללי הדיבור2 ↗״.

子墨子言曰:「凡出言談,由文學之為道也,則不可而不先立義法。若言而無義,譬猶立朝夕於員鈞之上1 ↗也,則雖有巧工,必不能得正焉。然今天下之情偽,未可得而識也,故使言有三法。三法者何也?有本之者,有原之者,有用之者。於其本之也,考之天鬼之志,聖王之事;於其原之也,徵以先王之書;用之柰何,發而為刑。此言之三法也2 ↗。」

קטע 36.2עמודי מקור: 卷九 p.175

כיום יש מאנשי המעלה בעולם הסבורים שאין גורל קבוע3 ↗. אני יודע אם יש גורל קבוע או אין על פי מה שהרבים שומעים ורואים בפועל. דבר שיש ששמעו ויש שראו, אומרים שישנו; דבר שאיש לא שמע ואיש לא ראה, אומרים שאיננו. מדוע לא ננסה לבחון זאת לפי ניסיונם של בני העם? מימי קדם ועד היום, מאז היו בני אדם, האם אי פעם ראו את דמות הגורל הקבוע או שמעו את קולו4 ↗? מעולם לא. אם סבורים שבני העם כסילים וחסרי יכולת ושעדויות שמיעתם וראייתם אינן מספיקות כדי לשמש אמת מידה, מדוע לא ננסה לבחון זאת בדברים ובסיפורים שנמסרו בין שליטי הנסיכויות? מימי קדם ועד היום, מאז היו בני אדם, האם אי פעם שמעו את קול הגורל הקבוע וראו את גופו? מעולם לא. ומדוע לא ננסה לבחון זאת במעשי המלכים החכמים? המלכים החכמים הקדומים רוממו בנים המכבדים את הוריהם ועודדו אותם לשרת את הוריהם, כיבדו ראויים וטובים ועודדו אותם לעשות טוב, פרסמו חוקים והפיצו צווים כדי ללמד ולהורות, והבהירו גמול ועונש כדי לעודד ולבלום. בדרך זו אפשר להשכין סדר במקום תוהו ולהביא ביטחון במקום סכנה. אם מישהו סבור שלא כך, הרי בימי קדם במה שֶׁגְ׳יֶה השאיר בתוהו השכין טָאנְג סדר; במה שֶׁג׳וֹאוּ השאיר בתוהו השכין המלך ווּ סדר. התקופה לא השתנתה והעם לא הוחלף: הממונים שינו את מדיניותם והעם היה קל להדרכה5 ↗. אצל טָאנְג ווּ שרר סדר ואצל גְ׳יֶה וְג׳וֹאוּ שרר תוהו. הביטחון והסכנה, הסדר והתוהו, תלויים בהנהגה היוצאת מן הממונים למעלה; כיצד אפשר אפוא לומר שיש גורל קבוע? גם האמירה שיש גורל קבוע אינה נכונה.

今天下之士君子或以命為亡3 ↗,我所以知命之有與亡者,以衆人耳目之情,知有與亡。有聞之,有見之,謂之有;莫之聞,莫之見,謂之亡。然胡不嘗考之百姓之情?自古以及今,生民以來者,亦嘗見命之物,聞命之聲4 ↗者乎?則未嘗有也。若以百姓為愚不肖,耳目之情不足因而為法,然則胡不嘗考之諸侯之傳言流語乎?自古以及今,生民以來者,亦嘗有聞命之聲,見命之體者乎?則未嘗有也。然胡不嘗考之聖王之事?古之聖王,舉孝子而勸之事親,尊賢良而勸之為善,發憲布令以教誨,明賞罰以勸沮。若此,則亂者可使治,而危者可使安矣。若以為不然,昔者,桀之所亂,湯治之;紂之所亂,武王治之。此世不渝而民不改,上變政而民易教5 ↗,其在湯武則治,其在桀紂則亂,安危治亂,在上之發政也,則豈可謂有命哉?夫曰有命云者亦不然矣。

קטע 36.3עמודי מקור: 卷九 p.175 · 卷九 p.176 · 卷九 p.177

כיום המחזיקים בקיום גורל קבוע אומרים: ׳לא אני המצאתי זאת בדורות המאוחרים; כבר בשלוש השושלות הקדומות נמסרו דברים כאלה ונפוצו. מה יש לך, המורה, להשיב על כך כעת?׳ התשובה: ״האם המחזיקים בקיום גורל קבוע היו האנשים החכמים והטובים של שלוש השושלות הקדומות? או אולי האנשים העריצים וחסרי היכולת של שלוש השושלות הקדומות? מניין יודעים? בראשית היו אנשי המעלה שבשורות הממשל ושרים מצוינים6 ↗, זהירים בדיבורם ונבונים במעשיהם. למעלה יכלו לתקן ולהוכיח את שליטם וראשם, ולמטה יכלו ללמד ולהדריך את בני עמם. לכן למעלה זכו בגמול שליטם וראשם, ולמטה זכו בשבח בני עמם. שמעם של אנשי המעלה והשרים המצוינים לא פסק ונמסר עד היום. כל העולם אומר שהיה זה פרי מאמציהם; איש אינו יכול לומר: ראיתי כאן גורל קבוע. לכן המלכים העריצים הקדומים של שלוש השושלות לא ריסנו את תאוות עיניהם ואוזניהם ולא נזהרו מעקמומיות רצון ליבם. בחוץ דהרו ורכבו, צדו ברשתות ובחיצים קשורים, ובפנים שקעו ביין ובמוזיקה ולא נתנו דעתם להנהגת מדינתם ובני עמם. הם הרבו לעשות דברים שאין בהם תועלת ופגעו בעם בעריצות, כך שהכפופים לא היו קרובים לממונים. לכן נעשתה המדינה שוממה וחרבה, והם עצמם נקלעו לעונש ולהריגה. הם לא אמרו7 ↗: ׳אני תשוש וחסר יכולת, איני מיטיב לנהוג במשפט ובממשל׳, אלא אמרו בהכרח: ׳גורלי ממילא לאבד׳. גם עניי העם של שלוש השושלות הקדומות היו כך: בפנים לא יכלו לשרת היטב את קרוביהם, ובחוץ לא יכלו לשרת היטב את שליטיהם וראשיהם. הם שנאו כבוד וחסכנות ואהבו קלות ונוחות, היו להוטים למאכל ולמשקה ועצלים במלאכה. לא היו להם די משאבי בגד ומזון, והביאו על עצמם דאגות רעב וקור. הם לא אמרו: ׳אני תשוש וחסר יכולת, איני שוקד על מלאכתי׳, אלא אמרו בהכרח: ׳גורלי ממילא להיות עני׳. גם אנשי המרמה של שלוש השושלות הקדומות היו כך: זה זמן רב הם מרבים לקשט את הטענה שיש גורל קבוע, כדי ללמד המונים כסילים ותמימים. המלכים החכמים חששו מכך, ולכן כתבו על במבוק ומשי וחרתו במתכת ובאבן. בכתבי המלכים הקדומים, ב׳הוֹדָעַת ג׳וֹנְג חְווֵי׳, נאמר: ׳שמעתי על שְׁיָא: בני האדם מזייפים את צו השמים ומפיצים גורל למטה; האל שונא זאת ומפעיל את צבאו׳. הדברים האלה מדברים על החזקתו של גְ׳יֶה מלך שְׁיָא בקיום גורל קבוע; טָאנְג וְג׳וֹנְג חְווֵי שללו אותה יחד. בכתבי המלכים הקדומים, ב׳הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה׳, נאמר כך: ׳ג׳וֹאוּ יושב לבטח ואינו עוסק בעבודת האל העליון, נוטש את רוחות אבותיו ואינו מקריב להן, ואומר: לעמי יש גורל קבוע; אל תדכאו את מפעלו. האם גם השמים לא נטשוהו והניחו לו בלי לשמור עליו?׳ הדברים האלה מדברים על החזקתו של ג׳וֹאוּ בקיום גורל קבוע; המלך ווּ שלל אותה באמצעות ׳הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה׳. ובשלוש השושלות, ב׳שָׁלֹשׁ לֹא־מְדִינוֹת׳8 ↗, נאמר: ׳אל תרוממו את היותו של גורל בשמים׳. גם ׳גּוֹרַל שָׁלֹשׁ לֹא־מְדִינוֹת׳ אומר שאין גורל קבוע. ובצו שהחזיק הדוכס משָׁאוֹ נאמר כך: ׳כבדו! אין צו שמים9 ↗; רק שנינו, ולא נעשה דברי כזב; אין מורידים מעצמנו מן השמים — כך נשיג זאת׳. בשירי ובכתבי שָׁאנְג וּשְׁיָא נאמר: ׳אֶת הַגּוֹרָל הַקָּבוּעַ הִמְצִיאוּ מְלָכִים עָרִיצִים׳. וכיום אנשי המעלה בעולם המבקשים להבחין בסיבות לנכון ולשגוי, לתועלת ולנזק, חייבים לשלול בתקיפות את הטענה על גורל קבוע מן השמים.״ המחזיקים בקיום גורל קבוע הם נזקו הכבד של העולם; לכן החכם מוֹ שולל אותם.

今夫有命者言曰:「我非作之後世也,自昔三代有若言以傳流矣。今故先生對之?」曰:「夫有命者,不志昔也三代之聖善人與?意亡昔三代之暴不肖人也?何以知之?初之列士桀大夫6 ↗,慎言知行,此上有以規諫其君長,下有以教順其百姓,故上得其君長之賞,下得其百姓之譽。列士桀大夫聲聞不廢,流傳至今,而天下皆曰其力也,必不能曰『我見命焉。』是故昔者三代之暴王,不繆其耳目之淫,不慎其心志之辟,外之敺騁田獵畢弋,內沈於酒樂,而不顧其國家百姓之政。繁為無用,暴逆百姓,使下不親其上,是故國為虛厲,身在刑僇之中7 ↗,『我罷不肖,我為刑政不善。』必曰:『我命故且亡。』雖昔也三代之窮民,亦由此也。內之不能善事其親戚,外不能善事其君長,惡恭儉而好簡易,貪飲食而惰從事,衣食之財不足,使身至有饑寒凍餒之憂,必不能曰:『我罷不肖,我從事不疾。』必曰:『我命固且窮。』雖昔也三代之偽民,亦猶此也。繁飾有命,以教衆愚樸人久矣。聖王之患此也,故書之竹帛,琢之金石,於先王之書仲虺之告曰:『我聞有夏,人矯天命,布命于下,帝式是惡,用闕師。』此語夏王桀之執有命也,湯與仲虺共非之。先王之書太誓之言然曰:『紂夷之居,而不用事上帝,棄闕其先神而不祀也,曰:「我民有命,毋僇其務。」天不亦棄縱而不葆。』此言紂之執有命也,武王以太誓非也。有於三代不國8 ↗有之曰:『女毋崇天之有命也。』命三不國亦言命之無也。於召公之執令於然,且:『敬哉!無天命9 ↗,惟予二人,而無造言,不自降天之故得之。』在於商、夏之詩書曰:『命者暴王作之。』且今天下之士君子,將欲辯是非利害之故,當天有命者,不可不疾非也。」執有命者,此天下之厚害也,是故子墨子非也。

הערות לפרק

מגילה 9 · 卷九

37. נגד הגורל הקבוע — ג

非命下

קטע 37.1עמודי מקור: 卷九 p.177 · 卷九 p.178

החכם מוֹ אמר: ״בכל אמירת דברים ודיבור, בהכרח אפשר לדבר בלי לקבוע תחילה אמת מידה1 ↗. אם מדברים בלי לקבוע תחילה אמת מידה, הדבר דומה להעמדת כיווני בוקר וערב על אובניים מסתובבים2 ↗. לדעתי, גם אם יש הבחנה בין בוקר לערב, בסופו של דבר לא יהיה אפשר לקבוע אותם לפיה. לכן לדיבור יש שלושה כללים. מהם שלושת הכללים? יש לבחון אותו מול אמת מידה, לחקור את מקורו וליישמו למעשה. מול מה בוחנים? מול מעשי המלכים החכמים והגדולים הקדומים. היכן חוקרים? בוחנים את עדויות אוזני ההמון ועיניו. במה משתמשים? מיישמים זאת בהנהגת המדינה ובוחנים את מצבם של ריבוא בני העם. אלה שלושת הכללים״.

子墨子言曰:「凡出言談,則必可而不先立儀而言1 ↗。若不先立儀而言,譬之猶運鈞之上而立朝夕2 ↗焉也。我以為雖有朝夕之辯,必將終未可得而從定也。是故言有三法。何謂三法?曰:有考之者,有原之者,有用之者。惡乎考之?考先聖大王之事。惡乎原之?察衆之耳目之請。惡乎用之?發而為政乎國,察萬民而觀之。此謂三法也。」

קטע 37.2עמודי מקור: 卷九 p.178 · 卷九 p.179

כשהמלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות — יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ — הנהיגו את העולם, הם אמרו: חובה לרומם בנים המכבדים את הוריהם ולעודדם לשרת את הוריהם, לכבד אנשים ראויים וטובים וללמדם לעשות טוב. לכן הוציאו הוראות והפיצו לימוד, גמלו לטוב והענישו עריצות. הם סברו שבדרך זו יהיה אפשר להשכין סדר בתוהו שבעולם ולייצב את מזבחות האדמה והדגן הנתונים בסכנה. אם מישהו סבור שלא כך, הרי במה שֶׁגְ׳יֶה השאיר בתוהו השכין טָאנְג סדר; במה שֶׁג׳וֹאוּ השאיר בתוהו השכין המלך ווּ סדר. באותו זמן התקופה לא השתנתה והעם לא הוחלף: למעלה השתנתה ההנהגה ולמטה השתנו המנהגים. אצל גְ׳יֶה וְג׳וֹאוּ העולם היה בתוהו ואצל טָאנְג ווּ שרר סדר בעולם. הסדר בעולם היה פרי מאמציהם של טָאנְג ווּ, והתוהו בעולם היה אשמת גְ׳יֶה וְג׳וֹאוּ. אם נתבונן בכך, הביטחון והסכנה, הסדר והתוהו, תלויים בהנהגת הממונים למעלה; כיצד אפשר לומר שיש גורל קבוע? כְּשֶׁיוּ, טָאנְג, וֶן ווּ הנהיגו את העולם, הם אמרו: חובה לגרום לרעבים לקבל מזון, לסובלים מקור לקבל בגדים, לעמלים לקבל מנוחה ולשרויים בתוהו לקבל סדר. כך זכו בתהילה מאירה ובשם טוב בעולם. וכי אפשר לראות בכך גורל קבוע? משום כך רואים בזה את פרי מאמציהם! כיום אנשים ראויים וטובים מכבדים את הראויים ואוהבים הישג, דרך ומיומנות3 ↗; לכן למעלה זוכים בגמול מלכיהם, נסיכיהם וגדולי ממשלם, ולמטה בשבח ריבוא בני העם, ולבסוף זוכים בתהילה מאירה ובשם טוב בעולם. וכי רואים בכך את גורלם? גם זאת רואים כפרי מאמציהם! איני יודע אפוא אם המחזיקים כיום בקיום גורל קבוע היו האנשים החכמים והטובים של שלוש השושלות הקדומות, או אולי האנשים העריצים וחסרי היכולת שלהן. לפי הדברים, בהכרח לא היו האנשים החכמים והטובים, אלא האנשים העריצים וחסרי היכולת. המחזיקים בקיום גורל קבוע היו המלכים העריצים הקדומים של שלוש השושלות — גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי. הם עמדו במעמד בן השמים והעולם כולו היה ברשותם, ואף על פי כן לא ריסנו את תאוות עיניהם ואוזניהם והלכו אחר עקמומיות רצון ליבם. בחוץ דהרו ורכבו, צדו ברשתות ובחיצים קשורים, ובפנים שקעו ביין ובמוזיקה; לא נתנו דעתם להנהגת מדינתם ובני עמם, הרבו לעשות דברים שאין בהם תועלת ופגעו בעם בעריצות, ולבסוף איבדו את מקדשי אבותיהם. הם לא אמרו: ׳אני תשוש וחסר יכולת, איני מתאמץ לטפל בענייני הממשל׳, אלא אמרו בהכרח: ׳גורלי ממילא לאבד אותם׳. גם בני העם התשושים וחסרי היכולת בשלוש השושלות הקדומות היו כך: לא יכלו לשרת היטב את קרוביהם, שליטיהם וראשיהם, שנאו מאוד כבוד וחסכנות ואהבו קלות ונוחות, היו להוטים למאכל ולמשקה ועצלים במלאכה. לא היו די משאבי בגד ומזון, ולכן נקלעו לדאגות רעב וקור. הם לא אמרו: ׳אני תשוש וחסר יכולת, איני מתאמץ במלאכתי׳, אלא אמרו שוב: ׳גורלי ממילא להיות עני4 ↗׳. גם אנשי המרמה של שלוש השושלות הקדומות היו כך.

故昔者三代聖王禹湯文武方為政乎天下之時,曰:「必務舉孝子而勸之事親,尊賢良之人而教之為善。」是故出政施教,賞善罰暴。且以為若此,則天下之亂也,將屬可得而治也,社稷之危也,將屬可得而定也。若以為不然,昔桀之所亂,湯治之;紂之所亂,武王治之。當此之時,世不渝而民不易,上變政而民改俗。存乎桀紂而天下亂,存乎湯武而天下治。天下之治也,湯武之力也;天下之亂也,桀紂之罪也。若以此觀之,夫安危治亂存乎上之為政也,則夫豈可謂有命哉?故昔者禹湯文武方為政乎天下之時,曰「必使飢者得食,寒者得衣,勞者得息,亂者得治」,遂得光譽令聞於天下。夫豈可以為命哉?故以為其力也!今賢良之人,尊賢而好功道術3 ↗,故上得其王公大人之賞,下得其萬民之譽,遂得光譽令聞於天下。亦豈以為其命哉?又以為力也!然今夫有命者,不識昔也三代之聖善人與,意亡昔三代之暴不肖人與?若以說觀之,則必非昔三代聖善人也,必暴不肖人也。然今以命為有者,昔三代暴王桀紂幽厲,貴為天子,富有天下,於此乎,不而矯其耳目之欲,而從其心意之辟,外之敺騁、田獵、畢弋,內湛於酒樂,而不顧其國家百姓之政,繁為無用,暴逆百姓,遂失其宗廟。其言不曰「吾罷不肖,吾聽治不強」,必曰「吾命固將失之」。雖昔也三代罷不肖之民,亦猶此也。不能善事親戚君長,甚惡恭儉而好簡易,貪飲食而惰從事,衣食之財不足,是以身有陷乎飢寒凍餒之憂。其言不曰「吾罷不肖,吾從事不強」,又曰「吾命固將窮4 ↗。」昔三代偽民亦猶此也。

קטע 37.3עמודי מקור: 卷九 p.179 · 卷九 p.180

מלכים עריצים קדומים המציאו זאת ועניים מסרו זאת; כולם עוררו ספק בקרב ההמונים האיטיים והתמימים. המלכים החכמים הקדומים כבר חששו מכך בעבר. לכן כתבו על במבוק ומשי, חרתו במתכת ובאבן וגילפו על קערות ואגנים, ומסרו לצאצאי הדורות הבאים. באיזה כתב הדבר נמצא? ב׳הַמַּעֲלָה הַכּוֹלֶלֶת׳ של יוּ נאמר: ׳האמת אינה נגלית5 ↗; השמים אינם שומרים את העם. משנזהרים מלב רע, השמים מטילים אשמה; אם אין נזהרים במעלה, כיצד ישמר צו השמים?׳ ב׳הוֹדָעַת ג׳וֹנְג חְווֵי׳ נאמר: ׳שמעתי על שְׁיָא: בני האדם מזייפים את צו השמים למטה; האל משום כך הוסיף זאת והשתמש כדי לאבד את צבאם6 ↗׳. הם עושים את האין ליש, ולכן הדבר נקרא זיוף; אילו היה, ואמרו שיש, וכי היה זה זיוף? בימי קדם החזיק גְ׳יֶה בקיום גורל קבוע ופעל לפיו; טָאנְג עשה את ׳הוֹדָעַת ג׳וֹנְג חְווֵי׳ כדי לשלול זאת. בדברי ׳הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה׳, ב׳צְ׳וּ פָה׳, נאמר: ׳הוֹ, אַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה! לַשָּׁמַיִם מַעֲלָה גְּלוּיָה וּמַעֲשֵׂיהֶם מְאִירִים מְאֹד. הַמַּרְאָה אֵינָהּ רְחוֹקָה: הִיא שָׁם אֵצֶל מֶלֶךְ יִין. הוּא אוֹמֵר שֶׁלִּבְנֵי הָאָדָם יֵשׁ גּוֹרָל קָבוּעַ, אוֹמֵר שֶׁאֵין לִפְעֹל בְּכָבוֹד, אוֹמֵר שֶׁקָּרְבָּן אֵינוֹ מוֹעִיל וְעָרִיצוּת אֵינָהּ מַזִּיקָה. הָאֵל הָעֶלְיוֹן אֵינוֹ מַתְמִיד, תִּשְׁעַת הַתְּחוּמִים אוֹבְדִים; הָאֵל הָעֶלְיוֹן אֵינוֹ מִתְרַצֶּה, וְהַתְּפִלָּה מוֹרִידָה אֶת אָבְדָנָם7 ↗. רַק אָנוּ, אַנְשֵׁי ג׳וֹאוּ, מְקַבְּלִים זֹאת מִן הָאֵל הַגָּדוֹל׳. בימי קדם החזיק ג׳וֹאוּ בקיום גורל קבוע ופעל לפיו; המלך ווּ עשה את ׳הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה׳ ואת ׳צְ׳וּ פָה׳ כדי לשלול זאת. מדוע אינכם בוחנים לאחור את רשומות שָׁאנְג וְג׳וֹאוּ, יוּ וְשְׁיָא? בכל החיבורים בני עשרה כפיסים ומעלה אין הדבר בנמצא8 ↗ — כיצד ייתכן הדבר?״.

昔者暴王作之,窮人術之,此皆疑衆遲樸,先聖王之患之也,固在前矣。是以書之竹帛,鏤之金石,琢之盤盂,傳遺後世子孫。曰何書焉存?禹之總德有之曰:「允不著5 ↗,惟天民不而葆,既防凶心,天加之咎,不慎厥德,天命焉葆?」仲虺之告曰:「我聞有夏,人矯天命,於下,帝式是增,用爽厥師6 ↗。」彼用無為有,故謂矯,若有而謂有,夫豈為矯哉!昔者,桀執有命而行,湯為仲虺之告以非之。太誓之言也,於去發曰:「惡乎君子!天有顯德,其行甚章,為鑑不遠,在彼殷王。謂人有命,謂敬不可行,謂祭無益,謂暴無傷,上帝不常,九有以亡,上帝不順,祝降其喪7 ↗,惟我有周,受之大帝。」昔紂執有命而行,武王為太誓、去發以非之。曰:子胡不尚考之乎商周虞夏之記,從十簡之篇以尚,皆無之8 ↗,將何若者也?

קטע 37.4עמודי מקור: 卷九 p.180 · 卷九 p.181 · 卷九 p.182

לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום אנשי המעלה בעולם עוסקים בכתיבה, בלימוד ובדיבור לא כדי לייגע את לשונם ולחדד את שפתותיהם, אלא מתוך דאגה של ממש למשפט ולממשל של המדינה, היישובים, הרבעים וריבוא בני העם. מדוע המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל כיום משכימים לחצר ופורשים מאוחר, שומעים משפטים ומנהלים ממשל, מקיימים חלוקה שווה במשך כל הבוקר9 ↗ ואינם מעזים להתרשל ולהתעייף? מפני שהם סבורים: אם יתאמצו, בהכרח יהיה סדר; אם לא יתאמצו, בהכרח יהיה תוהו. אם יתאמצו, בהכרח יהיה ביטחון; אם לא יתאמצו, בהכרח תהיה סכנה. לכן אינם מעזים להתרשל ולהתעייף. ומדוע השרים הבכירים והשרים ממצים את כוח זרועותיהם ורגליהם ומפעילים את מלוא תבונתם, בפנים מנהלים רשויות ובחוץ גובים את הכנסות המעברים והשווקים, ההרים והיערות, הביצות ומתקני הדיג, כדי למלא את אוצרות הממשל, ואינם מעזים להתרשל ולהתעייף? מפני שהם סבורים: אם יתאמצו, מעמדם בהכרח יהיה גבוה; אם לא יתאמצו, מעמדם בהכרח יהיה נמוך. אם יתאמצו, בהכרח יהיה להם כבוד; אם לא יתאמצו, בהכרח תהיה להם חרפה. לכן אינם מעזים להתרשל ולהתעייף. ומדוע האיכרים יוצאים מוקדם וחוזרים בערב, מתאמצים בחריש, בזריעה ובנטיעה, אוספים הרבה קטניות ודגן ואינם מעזים להתרשל ולהתעייף? מפני שהם סבורים: אם יתאמצו, בהכרח יהיו עשירים; אם לא יתאמצו, בהכרח יהיו עניים. אם יתאמצו, בהכרח יהיו שבעים; אם לא יתאמצו, בהכרח יהיו רעבים. לכן אינם מעזים להתרשל ולהתעייף. ומדוע הנשים משכימות קום ומאחרות לשכב, מתאמצות בטווייה ובאריגה, מרבות לעבד קנבוס, משי, סיבי צמח מטפס ואריגים10 ↗ ואינן מעזות להתרשל ולהתעייף? מפני שהן סבורות: אם יתאמצו, בהכרח יהיו עשירות; אם לא יתאמצו, בהכרח יהיו עניות. אם יתאמצו, בהכרח יהיה להן חם; אם לא יתאמצו, בהכרח יסבלו מקור. לכן אינן מעזות להתרשל ולהתעייף. כעת, אילו המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל יאמינו כולם בקיום גורל קבוע ויקיימו זאת במעשיהם, בהכרח יתרשלו בשמיעת משפטים ובהנהגת הממשל; השרים הבכירים והשרים בהכרח יתרשלו בניהול הרשויות; האיכרים בהכרח יתרשלו בחריש, בזריעה ובנטיעה, והנשים בהכרח יתרשלו בטווייה ובאריגה. אם המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל יתרשלו בשמיעת משפטים ובהנהגת הממשל, והשרים הבכירים והשרים יתרשלו בניהול הרשויות, לדעתי העולם בהכרח יהיה בתוהו. אם האיכרים יתרשלו בחריש, בזריעה ובנטיעה, והנשים יתרשלו בטווייה ובאריגה, לדעתי בהכרח לא יהיו די משאבי בגד ומזון בעולם. אם ינהיגו כך את העולם, למעלה, בעבודת השמים והרוחות, השמים והרוחות לא ישתמשו בהם11 ↗; ולמטה, בקיום העם ובהזנתו, העם לא יפיק תועלת, בהכרח יתפזר ולא יהיה אפשר להשתמש בו. לכן בכניסה להגנה לא יהיו איתנים וביציאה לענישה לא ינצחו. זו הסיבה שהמלכים העריצים הקדומים של שלוש השושלות — גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי — איבדו כולם את מדינותיהם ומוטטו את מזבחות האדמה והדגן״. לכן אמר החכם מוֹ: ״כיום אנשי המעלה בעולם, אם באמת יבקשו להביא תועלת לעולם ולהסיר ממנו נזק, חייבים להתאמץ לשלול את דברי המחזיקים בקיום גורל קבוע. נאמר: אֶת הַגּוֹרָל הַקָּבוּעַ הִמְצִיאוּ מְלָכִים עָרִיצִים וּמָסְרוּ הָעֲנִיִּים; אֵין אֵלֶּה דִּבְרֵי אָדָם בַּעַל אֱנוֹשִׁיּוּת. הנוהגים כיום באנושיות ובצדק חייבים לבחון זאת ולהתאמץ לשלול זאת״.

是故子墨子曰:「今天下之君子之為文學出言談也,非將勤勞其惟舌,而利其脣呡也,中實將欲其國家邑里萬民刑政者也。今也王公大人之所以蚤朝晏退,聽獄治政,終朝均分9 ↗,而不敢怠倦者,何也?曰:彼以為強必治,不強必亂;強必寧,不強必危,故不敢怠倦。今也卿大夫之所以竭股肱之力,殫其思慮之知,內治官府,外斂關市、山林、澤梁之利,以實官府,而不敢怠倦者,何也?曰:彼以為強必貴,不強必賤;強必榮,不強必辱,故不敢怠倦。今也農夫之所以蚤出暮入,強乎耕稼樹藝,多聚叔粟,而不敢怠倦者,何也?曰:彼以為強必富,不強必貧;強必飽,不強必飢,故不敢怠倦。今也婦人之所以夙興夜寐,強乎紡績織紝,多治麻統葛緒捆布縿10 ↗,而不敢怠倦者,何也?曰:彼以為強必富,不強必貧,強必煖,不強必寒,故不敢怠倦。今雖毋在乎王公大人,蕢若信有命而致行之,則必怠乎聽獄治政矣,卿大夫必怠乎治官府矣,農夫必怠乎耕稼樹藝矣,婦人必怠乎紡績織紝矣。王公大人怠乎聽獄治政,卿大夫怠乎治官府,則我以為天下必亂矣。農夫怠乎耕稼樹藝,婦人怠乎紡織績紝,則我以為天下衣食之財將必不足矣。若以為政乎天下,上以事天鬼,天鬼不使11 ↗;下以持養百姓,百姓不利,必離散不可得用也。是以入守則不固,出誅則不勝,故雖昔者三代暴王桀紂幽厲之所以共抎其國家,傾覆其社稷者,此也。」是故子墨子言曰:「今天下之士君子,中實將欲求興天下之利,除天下之害,當若有命者之言,不可不強非也。曰:『命者,暴王所作,窮人所術,非仁者之言也。』今之為仁義者,將不可不察而強非者,此也。」

הערות לפרק

מגילה 9 · 卷九

39. נגד חכמי רוּ — ב

非儒下

קטע 39.1עמודי מקור: 卷九 p.183 · 卷九 p.184 · 卷九 p.185

חכמי רוּ אומרים: ״לקרבה אל הקרובים יש דרך, ולכיבוד הראויים יש מדרגות״. כוונתם להבדל בין קרוב לרחוק ובין מעמד גבוה למעמד נמוך. בכללי הטקס שלהם נאמר1 ↗: ״על אב ואם מתאבלים שלוש שנים; על אישה ועל בן יורש — שלוש שנים2 ↗; על אחי האב הגדול והקטן, על אחים ועל בנים שאינם יורשים — שנה; על קרובים ובני השבט — חמישה חודשים״. אם הקרבה והריחוק הם הקובעים את מניין השנים והחודשים, לקרוב יש יותר ולרחוק פחות; נמצא שהאישה והבן היורש שווים לאב. אם מדרגת הכבוד היא הקובעת את מניין השנים והחודשים, נמצא שמכבדים את האישה והבן כמו את האב והאם, מקרבים את אח האב ואת האח שבבית האב ומנמיכים את הבן. איזה היפוך גדול מזה? כשהוריהם מתים, הם מניחים את הגופה ואינם כורכים אותה, עולים על הגג, מציצים לבאר, מחטטים במחילות עכברים ומחפשים בכלים שטופים, ומבקשים את האדם3 ↗. אם סבורים שהוא שם באמת, זו כסילות יתרה; אם יודעים שאיננו ובכל זאת בהכרח מחפשים, זו גם העמדת פנים גדולה! כשנושאים אישה, החתן מקבל אותה בעצמו, לבוש גלימה כהה וכובע טקסי4 ↗, משמש כרכב, אוחז במושכות ומוסר לה את הרצועה לעלייה, כאילו הוא מביט למעלה אל הוריו הנכבדים. גינוני ההדר בטקס הנישואין דומים לאלה שבהקרבת קורבנות. הם הופכים עליונים ותחתונים וממרים את ההורים; האישה והבן, שמעמדם נמוך יותר, דוחקים את השירות להורים שמעליהם. האם אפשר לקרוא לזה כיבוד הורים? חכמי רוּ אומרים: ״מקבלים את האישה, מפני שהיא תשרת את הקורבנות והבן ישמור את מקדש האבות; לכן מכבדים אותם״. משיבים להם: ״אלה דברי כזב. אחיו מבית האב שומר את מקדש האבות עשרות שנים; כשמת, מתאבלים עליו שנה. אשת האח משרתת את קורבנות האבות בלי לחדול; ובכל זאת על האישה והבן מתאבלים שלוש שנים. בהכרח אין הדבר בגלל השמירה והשירות בקורבנות. דואגים לאישה ולבן ומטילים משא רב, ועוד אומרים: כך מכבדים את ההורים. הם רוצים להרבות בכבודם של הקרובים לליבם ביותר ולהמעיט בכבודם של הנכבדים ביותר — וכי אין זו מרמה גדולה?״

儒者曰:「親親有術,尊賢有等。」言親疏尊卑之異也。其禮曰1 ↗:「喪父母三年,妻,後子三年2 ↗,伯父叔父弟兄庶子其,戚族人五月。」若以親疏為歲月之數,則親者多而疏者少矣,是妻後子與父同也。若以尊卑為歲月數,則是尊其妻子與父母同,而親伯父宗兄而卑子也,逆孰大焉?其親死,列尸弗斂,登屋窺井,挑鼠穴,探滌器,而求其人矣3 ↗。以為實在則贛忠甚矣;如其亡也必求焉,偽亦大矣!取妻,身迎,祇褘為僕4 ↗,秉轡授綏,如仰嚴親,昏禮威儀,如承祭祀。顛覆上下,悖逆父母,下則妻子,妻子上侵事親,若此可謂孝乎?儒者:「迎妻,妻之奉祭祀,子將守宗廟,故重之。」應之曰:「此誣言也,其宗兄守其先宗廟數十年,死喪之其,兄弟之妻奉其先之祭祀弗散,則喪妻子三年,必非以守奉祭祀也。夫憂妻子以大負絫,有曰『所以重親也。』為欲厚所至私,輕所至重,豈非大姦也哉!」

קטע 39.2עמודי מקור: 卷九 p.185

לכן יש המחזיקים בתקיפות בקיום גורל קבוע ומסבירים בדיוניהם: ״חיים ארוכים ומוות מוקדם5 ↗, עוני ועושר, ביטחון וסכנה, סדר ותוהו — לכולם צו שמים קבוע שאין לגרוע ממנו או להוסיף עליו. לדחק ולהצלחה, לגמול ולעונש, למזל הטוב והרע יש גבול; ידיעת האדם וכוחו אינם יכולים לעשות דבר בעניין״. אם המוני הפקידים יאמינו בכך, יתרשלו במילוי תפקידיהם; אם פשוטי העם יאמינו בכך, יתרשלו במלאכה. כשהפקידים אינם מנהלים את ענייני הממשל, שורר תוהו; כשעבודת החקלאות מתעכבת, יש עוני. העוני והתוהו הם יסודה של הנהגה כזאת6 ↗, וחכמי רוּ מציגים זאת כדרך וכתורה. אלה הפוגעים בבני האדם בעולם.

故有強執有命以說議曰:「壽天5 ↗貧富,安危治亂,固有天命,不可損益。窮達賞罰幸否有極,人之知力,不能為焉。」群吏信之,則怠於分職;庶人信之,則怠於從事。吏不治則亂,農事緩則貧,貧且亂政之本6 ↗,而儒者以為道教,是賊天下之人者也。

קטע 39.3עמודי מקור: 卷九 p.185 · 卷九 p.186

ועוד, הם מרבים לקשט טקס ומוזיקה כדי לסחוף בני אדם, מאריכים אבל ומעמידים פני צער כדי לרמות את ההורים, קובעים שיש גורל קבוע, מתרשלים ושוקעים בעוני, ויושבים בהתנשאות. הם מפנים עורף ליסוד, נוטשים את המלאכה ונחים בהתרשלות וביוהרה, להוטים למאכל ולמשקה ועצלים בעבודה. הם נקלעים לרעב ולקור, מסכנים את עצמם בקיפאון ובמחסור ואינם יכולים להימלט מכך. אז הם אוגרים מזון כמכרסם, מביטים ככבש זכר ומזנקים כחזיר מהיר7 ↗. אנשי המעלה צוחקים עליהם, והם כועסים ואומרים: ״בטלנים8 ↗! מה אתם יודעים על חכם רוּ טוב?״ בקיץ הם מקבצים חיטה ודגן; משנאספו חמשת מיני הדגן, הם נגררים אחר הלוויות גדולות, וכל בניהם וצאצאיהם באים עימם ומשיגים די מאכל ומשקה לשובע. משגמרו לטפל בכמה הלוויות, די בכך להמשך. הם נשענים על בתי אחרים כדי […]9 ↗; נשענים על שדות אחרים כדי לזכות בכבוד. כשאדם עשיר באבל, הם שמחים מאוד ואומרים בחדווה: ״זה מקור הבגד והמזון!״

且夫繁飾禮樂以淫人,久喪偽哀以謾親,立命緩貧而高浩居,倍本棄事而安怠傲,貪於飲食,惰於作務,陷於飢寒,危於凍餒,無以違之。是若人氣,鼸鼠藏,而羝羊視,賁黃起7 ↗。君子笑之。怒曰:「散人8 ↗!焉知良儒。」夫夏乞麥禾,五穀既收,大喪是隨,子姓皆從,得厭飲食,畢治數喪,足以至矣。因人之家翠,以為9 ↗,恃人之野以為尊,富人有喪,乃大說,喜曰:「此衣食之端也。」

קטע 39.4עמודי מקור: 卷九 p.186 · 卷九 p.187

חכמי רוּ אומרים: ״איש המעלה חייב ללבוש לבוש קדום ולומר דברים קדומים, ורק אז יהיה אנושי״. משיבים להם: ״מה שנקרא דיבור ולבוש קדומים היה כולו חדש בעבר. כשהקדמונים אמרו אותו ולבשו אותו, נמצא שלא היו אנשי מעלה. אם כן, צריך ללבוש לבוש של מי שאינו איש מעלה ולומר דברי מי שאינו איש מעלה, ורק אז להיות אנושי?״ ועוד הם אומרים: ״אִישׁ הַמַּעֲלָה מַמְשִׁיךְ וְאֵינוֹ יוֹצֵר10 ↗״. משיבים להם: ״בימי קדם יִי עשה את הקשת11 ↗, גְ׳וּ עשה את השריון, שִׁי ג׳וֹנְג עשה את המרכבה וּצְ׳יָאוֹ צְ׳ווֵי עשה את הסירה. אם כן, מעבדי העורות, עושי השריונות ובוני המרכבות כיום הם כולם אנשי מעלה, ואילו יִי, גְ׳וּ, שִׁי ג׳וֹנְג וּצְ׳יָאוֹ צְ׳ווֵי כולם אנשים קטנים? ועוד, את מה שהם ממשיכים בהכרח מישהו יצר; נמצא שכל מה שהם ממשיכים הוא דרך האנשים הקטנים?״

儒者曰:「君子必服古言然後仁。」應之曰:「所謂古之言服者,皆嘗新矣,而古人言之,服之,則非君子也。然則必服非君子之服,言非君子之言,而後仁乎?」又曰:「君子循而不作10 ↗。」應之曰:「古者羿作弓11 ↗,杼作甲,奚仲作車,巧垂作舟,然則今之鮑函車匠皆君子也,而羿、杼、奚仲、巧垂皆小人邪?且其所循人必或作之,然則其所循皆小人道也?」

קטע 39.5עמודי מקור: 卷九 p.187 · 卷九 p.188

ועוד הם אומרים: ״איש המעלה מנצח ואינו רודף אחר הנמלטים, אינו יורה במי שמכסה עצמו, ולמי שנתקע מסייע לדחוף את המרכבה12 ↗״. משיבים להם: ״אם כולם אנשים בעלי אנושיות, אין סיבה שיהיו זה נגד זה. אנשים בעלי אנושיות מבהירים זה לזה את עקרונות הבחירה והדחייה, הנכון והשגוי; חסר הטעם המנומק הולך אחר בעל הטעם המנומק, חסר הידיעה אחר בעל הידיעה, ומי שאין לו תשובה בהכרח נכנע. הרואה דבר טוב בהכרח משנה את דרכו לפיו; מדוע יילחמו זה בזה? אם שני עריצים נאבקים והמנצח רוצה שלא לרדוף אחר הנמלטים, לא לירות במי שמכסה עצמו ולסייע למי שנתקע לדחוף את המרכבה — גם אם יוכל לעשות הכול, עדיין לא יוכל להיות איש מעלה. או שמדובר במדינה עריצה ופוגענית, וחכם עומד לסלק למען העולם את הנזק, מקים צבא למסע ענישה ומנצח; אם אז ישתמש בשיטת חכמי רוּ ויורה לחייליו: אל תרדפו אחר הנמלטים, אל תירו במי שמכסה עצמו, וסייעו למי שנתקע לדחוף את המרכבה — אנשי העריצות והתוהו יוכלו לחיות והנזק שבעולם לא יסולק. כך נעשים אב ואם לחבורת הפוגעים13 ↗ ומבזים את העולם עד מאוד. אין אי־צדק גדול מזה!״

又曰:「君子勝不逐奔,揜函弗射,施則助之胥車12 ↗。」應之曰:「若皆仁人也,則無說而相與。仁人以其取舍是非之理相告,無故從有故也,弗知從有知也,無辭必服,見善必遷,何故相?若兩暴交爭,其勝者欲不逐奔,揜函弗射,施則助之胥車,雖盡能猶且不得為君子也。意暴殘之國也,聖將為世除害,興師誅罰,勝將因用儒術令士卒曰『毋逐奔,揜函勿射,施則助之胥車。』暴亂之人也得活,天下害不除,是為群殘父母13 ↗,而深賤世也,不義莫大焉!」

קטע 39.6עמודי מקור: 卷九 p.188 · 卷九 p.189

ועוד הם אומרים: ״אִישׁ הַמַּעֲלָה דּוֹמֶה לְפַעֲמוֹן14 ↗: מַכִּים בּוֹ וְהוּא מְצַלְצֵל; אֵין מַכִּים בּוֹ — אֵינוֹ מְצַלְצֵל״. משיבים להם: ״אדם בעל אנושיות משרת את הממונים עליו בנאמנות שלמה, משרת את הוריו ומכבד אותם, משבח עשיית טוב ומוכיח על שגיאות. זו דרכו של נתין. אבל להיות מי שמכים בו והוא מצלצל, ואם אין מכים בו אינו מצלצל — פירושו להסתיר את ידיעתו ולשמור את כוחו לעצמו, לחכות בשלווה ובשתיקה עד שישאלו ורק אז להשיב. גם אם יש תועלת גדולה לשליט ולהורים, בלי שאלה אין מדברים. גם אם עומדים לקום פלישה גדולה, מרד, גנבה ושוד, כמו מנגנון מלכודת העומד להשתחרר, ואחרים אינם יודעים ורק הוא יודע — גם אם שליטו והוריו נמצאים שם, בלי שאלה אינו מדבר. זהו פושע הממיט תוהו גדול! מי שנוהג כך אינו נאמן כנתין, אינו מכבד את הוריו כבן ואינו ממלא את חובתו לאחיו המבוגר; בחברותו ובמפגשיו עם בני אדם אין יושר וטוב. הוא דבק בהמתנה ובשתיקה מול ענייני החצר; כשהוא רואה תועלת לעצמו, הוא חושש אפילו לאחר בדיבור, אבל אם השליט מדבר ועדיין אין בכך תועלת לו, הוא משלב ידיים גבוה ומביט למטה, סוגר את גרונו ומציג זאת כעומק, ואומר: ׳רק את זה עוד לא למדתי׳. את מי הוא משרת בשעת דחק? הוא מתרחק מאוד מן המעשה. העוסק בדרך, במיומנות, בלימוד, באנושיות ובצדק — בגדול משתמש בהם להנהיג בני אדם ובקטן למלא משרה; למרחוק הוא משפיע בכול, ובתחומו האישי הוא מטפח את עצמו. במקום שאין צדק אינו שוכן, ובמה שאינו לפי העיקרון אינו נוהג. הוא שוקד על הבאת תועלת לעולם, בפיתולים ובישרות, בפניות ובתנועות; כשיש תועלת הוא עוצר15 ↗. זו דרך איש המעלה. לפי מה ששמענו על מעשיו של קוֹנְג פלוני, הם מנוגדים לכך מיסודם ושגויים״.

又曰:「君子若鐘14 ↗,擊之則鳴,弗擊不鳴。」應之曰:「夫仁人事上竭忠,事親得孝,務善則美,有過則諫,此為人臣之道也。今擊之則鳴,弗擊不鳴,隱知豫力,恬漠待問而後對,雖有君親之大利,弗問不言,若將有大寇亂,盜賊將作,若機辟將發也,他人不知,己獨知之,雖其君親皆在,不問不言。是夫大亂之賊也!以是為人臣不忠,為子不孝,事兄不弟,交,遇人不貞良。夫執後不言之朝物,見利使己雖恐後言,君若言而未有利焉,則高拱下視,會噎為深,曰:「唯其未之學也。」用誰急,遺行遠矣。夫一道術學業仁義者,皆大以治人,小以任官,遠施周偏,近以脩身,不義不處,非理不行,務興天下之利,曲直周旋,利則止15 ↗,此君子之道也。以所聞孔某之行,則本與此相反謬也。」

קטע 39.7עמודי מקור: 卷九 p.189 · 卷九 p.190

הדוכס גִ׳ינְג מִצִ׳י שאל את החכם יָאן: ״איזה אדם הוא קוֹנְג דְזֶה?״ החכם יָאן לא השיב. הדוכס שאל שוב, והוא לא השיב. גִ׳ינְג אמר: ״רבים דיברו איתי על קוֹנְג פלוני, וכולם אומרים שהוא אדם ראוי. כעת אני שואל אותך ואינך משיב — מדוע?״ החכם יָאן השיב: ״יִינְג חסר יכולת16 ↗ ואינו מסוגל לדעת מיהו אדם ראוי. ואף על פי כן שמע יִינְג: מי שנקרא אדם ראוי, כשהוא נכנס למדינתו של אחר, בהכרח מתאמץ לקרב בין השליט לנתיניו ולהשקיט את האיבה בין הממונים לכפופים. קוֹנְג פלוני הלך לְגִ׳ינְג, ידע על מזימת הדוכס הלבן17 ↗ והעמיד לרשותו את שְׁה צִ׳י; השליט עצמו כמעט אבד, והדוכס הלבן הוצא להורג. שמעתי: כשהראוי משיג את העליונים אינו מרוקן אותם, וכשהוא משיג את התחתונים אינו מסכן אותם. אם השליט שומע לדבריו, בהכרח יועיל לבני האדם; אם הוראתו מתקיימת למטה, בהכרח היא לטובת הממונים18 ↗. לכן דבריו בהירים וקלים להבנה ומעשיו בהירים וקלים לחיקוי; מעשי צדקו יכולים להיות גלויים לעם ומחשבותיו יכולות להימסר לשליט ולנתינים. ואילו קוֹנְג פלוני העמיק לחשוב והיה שותף למזימה כדי לשרת פושע, ייגע את מחשבתו ומיצה את ידיעתו כדי לקיים עוולה, עודד כפופים למרוד בממונים ולימד נתינים להרוג שליט. אין אלה מעשי אדם ראוי. להיכנס למדינה אחרת ולהתחבר לפושעיה אינו מעשה של צדק; לדעת שאדם אינו נאמן ולזרזו למרד אינו מעשה של אנושיות וצדק. הוא נמלט מבני אדם ורק אז זומם, מתחמק מבני אדם ורק אז מדבר; מעשי צדקו אינם יכולים להיות גלויים לעם ומחשבותיו אינן יכולות להימסר לשליט ולנתינים. איני יודע במה קוֹנְג פלוני שונה מן הדוכס הלבן, ולכן לא השבתי״. גִ׳ינְג אמר: ״אבוי! רבים הוליכו אותי שולל. אלמלא המורה, כל ימיי לא הייתי יודע שֶׁקוֹנְג פלוני והדוכס הלבן שווים״.

齊景公問晏子曰:「孔子為人何如?」晏子不對,公又復問,不對。景公曰:「以孔某語寡人者衆矣,俱以賢人也。今寡人問之,而子不對,何也?」晏子對曰:「嬰不肖16 ↗,不足以知賢人。雖然,嬰聞所謂賢人者,入人之國必務合其君臣之親,而弭其上下之怨。孔某之荊,知白公之謀17 ↗,而奉之以石乞,君身幾滅,而白公僇。嬰聞賢人得上不虛,得下不危,言聽於君必利人,教行下必於上18 ↗,是以言明而易知也,行明而易從也,行義可明乎民,謀慮可通乎君臣。今孔某深慮同謀以奉賊,勞思盡知以行邪,勸下亂上,教臣殺君,非賢人之行也;入人之國而與人之賊,非義之類也;知人不忠,趣之為亂,非仁義之也。逃人而後謀,避人而後言,行義不可明於民,謀慮不可通於君臣,嬰不知孔某之有異於白公也,是以不對。」景公曰:「嗚乎!貺寡人者衆矣,非夫子,則吾終身不知孔某之與白公同也。」

קטע 39.8עמודי מקור: 卷九 p.190 · 卷九 p.191 · 卷九 p.192

קוֹנְג פלוני בא לְצִ׳י ופגש את הדוכס גִ׳ינְג. גִ׳ינְג שמח ורצה להעניק לו את נִי שִׁי כנחלה, וסיפר על כך לחכם יָאן. החכם יָאן אמר: ״אי אפשר. חכמי רוּ יושבים בהתנשאות והולכים אחר רצונם, ואין להפקיד בידם את הוראת הכפופים; הם אוהבים מוזיקה וסוחפים בני אדם, ואין להפקיד בידם את ההנהגה מקרוב; הם קובעים שיש גורל קבוע ומתרשלים במעשים, ואין להפקיד בידם משרה; הם מרוממים אבל וממשיכים צער, ואין להפקיד בידם את אהבת העם; הם עוטים לבוש מיוחד ומאמצים הבעה, ואין להפקיד בידם את הדרכת ההמון. קוֹנְג פלוני מרבה בהבעות ובעיטורים כדי להטעות את העולם, מנגן, שר, מתופף ורוקד כדי לאסוף תלמידים, מרבה בטקסי עלייה וירידה כדי להראות הדר, ועמל על צעדים ותנועות כדי למשוך את מבט ההמון. לימודו רחב, אך אי אפשר להפקיד בידו דיון בענייני העולם; מחשבתו יגעה, אך אינה יכולה לסייע לעם. גם צירוף שנות חיים לא יספיק למצות את לימודו, גם אדם במיטב שנותיו לא יוכל לקיים את טקסיו, ואגירת רכוש לא תספיק לממן את המוזיקה שלו. הוא מרבה לקשט שיטות עקומות כדי לפתות את שליטי העולם, ומרבה מאוד בצליל ובמוזיקה כדי לסחוף את המוני העם. אין לצפות שדרכו תועיל לעולם, ואין לימודו יכול להדריך את ההמון. אם תעניק לו נחלה כעת כדי להועיל למנהגי צִ׳י, אין זו דרך להדריך את המדינה ולהוביל את ההמון״. הדוכס אמר: ״טוב!״ הוא הגדיל אפוא את מתנות הכבוד, עיכב את הנחלה, קיבל אותו בכבוד ולא שאל על דרכו. קוֹנְג פלוני התמלא זעם וכעס על הדוכס גִ׳ינְג ועל החכם יָאן. הוא הציב את צְ׳ה יִי דְזֶה פִּי בפתח טְיֵין צָ׳אנְג, הודיע לְנָאן גוּאוֹ חְווֵי דְזֶה מה הוא רוצה לעשות וחזר לְלוּ. כעבור זמן שמע שֶׁצִ׳י עומדת לתקוף את לוּ, ואמר לְדְזֶה גוֹנְג: ״צְה! כעת השעה לעשות מעשה גדול!״ הוא שלח את דְזֶה גוֹנְג לְצִ׳י; באמצעות נָאן גוּאוֹ חְווֵי דְזֶה פגש את טְיֵין צָ׳אנְג ועודד אותו לתקוף את ווּ כדי להורות לְגָאוֹ, לְגוּאוֹ, לְבָּאוֹ וּלְיָאן19 ↗ ולא להניח להם להפריע למרד טְיֵין צָ׳אנְג. הוא עודד את יוּאֶה לתקוף את ווּ. בתוך שלוש שנים באו על צִ׳י ועל ווּ אסונות של חורבן המדינה, ואת גופות המתים מנו במספרים20 ↗. זו אשמתו של קוֹנְג פלוני.

孔某之齊見景公,景公說,欲封之以尼谿,以告晏子。晏子曰:「不可夫儒浩居而自順者也,不可以教下;好樂而淫人,不可使親治;立命而怠事,不可使守職;宗喪循哀,不可使慈民;機服勉容,不可使導眾。孔某盛容脩飾以蠱世,弦歌鼓舞以聚徒,繁登降之禮以示儀,務趨翔之節以觀眾,博學不可使議世,勞思不可以補民,絫壽不能盡其學,當年不能行其禮,積財不能贍其樂,繁飾邪術以營世君,盛為聲樂以淫遇民,其道不可以期世,其學不可以導眾。今君封之,以利齊俗,非所以導國先眾。」公曰:「善!」於是厚其禮,留其封,敬見而不問其道。孔某乃恚,怒於景公與晏子,乃樹鴟夷子皮於田常之門,告南郭惠子以所欲為,歸於魯。有頃,閒齊將伐魯,告子貢曰:「賜乎!舉大事於今之時矣!」乃遣子貢之齊,因南郭惠子以見田常,勸之伐吳,以教高、國、鮑、晏19 ↗,使毋得害田常之亂,勸越伐吳。三年之內,齊、吳破國之難,伏尸以言術數20 ↗。孔某之誅也。

קטע 39.9עמודי מקור: 卷九 p.192

קוֹנְג פלוני היה שר המשפט בְּלוּ. הוא נטש את בית השליט ושירת את גִ׳י סוּן. גִ׳י סוּן סייע לשליט לוּ וברח21 ↗; גִ׳י סוּן ואנשי היישוב נאבקו על שער ומחסום, ושברו את העמודים.

孔某為魯司寇,舍公家而奉季孫。季孫相魯君而走21 ↗,季孫與邑人爭門關,決植。

קטע 39.10עמודי מקור: 卷九 p.192 · 卷九 p.193

קוֹנְג פלוני היה בדחק בין צַאי לְצֶ׳ן. עשרה ימים אכל מרק עשבי בר22 ↗ בלי תוספת גרעינים. דְזֶה לוּ הכין לו חזירון, וְקוֹנְג פלוני לא שאל מניין הבשר ואכל; הוא לקח בגדי אדם לקניית יין23 ↗, וְקוֹנְג פלוני לא שאל מניין היין ושתה. כשהדוכס אָי קיבל את קוֹנְג דְזֶה, אם המחצלת לא הייתה ישרה לא ישב ואם הבשר לא נחתך כראוי לא אכל. דְזֶה לוּ ניגש ושאל: ״מדוע הדבר הפוך כל כך משהיה בְּצֶ׳ן וּבְצַאי?״ קוֹנְג פלוני אמר: ״בוא ואומר לך: אז נהגנו אתה ואני למען עצם החיים; כעת ננהג אתה ואני למען עצם הצדק24 ↗״. להיות ברעב ובדחק ולא להימנע מלקיחה פסולה כדי לקיים את הגוף, וכשיש שפע ושובע להעמיד פנים במעשים כדי לייפות את עצמך — היש זוהמה, עוולה, מרמה וכזב גדולים מאלה?

孔某窮於蔡陳之間,藜羹22 ↗不糝,十日,子路為享豚,孔某不問肉之所由來而食;號人衣以酤酒23 ↗,孔某不問酒之所由來而飲。哀公迎孔子,席不端弗坐,割不正弗食,子路進,請曰:「何其與陳、蔡反也?」孔某曰:「來!吾語女,曩與女為苟生,今與女為苟義24 ↗。」夫飢約則不辭妄取,以活身,贏飽則偽行以自飾,汙邪詐偽,孰大於此!

קטע 39.11עמודי מקור: 卷九 p.193 · 卷九 p.194

קוֹנְג פלוני ישב עם תלמידי בית מדרשו בשעה פנויה ואמר: ״שׁוּן ראה את גוּ סוֹ בפנים נכלמות25 ↗; באותה שעה העולם היה בסכנה! וכי הדוכס דָאן מִג׳וֹאוּ אינו אדם כזה? מדוע נטש את ביתו ומשפחתו ונזקק למגורי אורח?״ מעשי קוֹנְג פלוני משקפים את דרכי מחשבתו. תלמידיו ואנשי חבורתו כולם חיקו את קוֹנְג פלוני: דְזֶה גוֹנְג וְגִ׳י לוּ סייעו לְקוֹנְג קְווֵי במרד בְּווֵיי, יָאנְג חוּאוֹ מרד בְּצִ׳י26 ↗, בִּי שִׁי מרד בְּג׳וֹנְג מוֹ, וְצִ׳י דְיָאוֹ נענש ונפגע27 ↗ — אין גדול מזה. תלמידים ובני דור צעיר חייבים לקיים את דברי מורם, לחקות את מעשיו ולהפסיק רק כשכוחם וידיעתם אינם מספיקים. אם מעשי קוֹנְג פלוני כך הם, אפשר אפוא להטיל ספק באנשי רוּ.

孔某與其門弟子閒坐,曰:「夫舜見瞽叟就然25 ↗,此時天下圾乎!周公旦非其人也邪?何為舍其家室而託寓也?」孔某所行,心術所至也。其徒屬弟子皆效孔某。子貢、季路輔孔悝亂乎衛,陽貨亂乎齊26 ↗,佛肸以中牟叛,桼雕刑殘27 ↗,莫大焉。夫為弟子後生,其師,必脩其言,法其行,力不足,知弗及而後已。今孔某之行如此,儒士則可以疑矣。

הערות לפרק

מגילה 10 · 卷十

40. הקאנונים — א

經上

קטע 40.1עמודי מקור: 卷十 p.195

סיבה: מה שמתקבל, ורק אחריו דבר נעשה שלם.1 ↗

故,所得而後成也。1 ↗

קטע 40.3עמודי מקור: 卷十 p.195

חלק: מה שמחולק מתוך השלם הכולל.3 ↗

體,分於兼也。3 ↗

קטע 40.4עמודי מקור: 卷十 p.195

הכרח: מה שאינו פוסק מעצמו.4 ↗

必,不己也。4 ↗

קטע 40.6עמודי מקור: 卷十 p.195

מישור: שוויון בגובה.

平,同高也。

קטע 40.7עמודי מקור: 卷十 p.195

עיון: חיפוש.

慮,求也。

קטע 40.8עמודי מקור: 卷十 p.195

שוויון: כשהאורכים ממצים זה את זה בהתאמה ישרה.6 ↗

同,長以正相盡也。6 ↗

קטע 40.11עמודי מקור: 卷十 p.196

תבונה: בהירות.

𢜔,明也。

קטע 40.12עמודי מקור: 卷十 p.196

עובי: מה שיש לו ממד של גודל.

厚,有所大也。

קטע 40.14עמודי מקור: 卷十 p.196

צוהרי היום: הדרום המדויק.

日中,正南也。

קטע 40.18עמודי מקור: 卷十 p.196

עיגול: מרכז אחד ואורכים שווים.

圜,一中同長也。

קטע 40.19עמודי מקור: 卷十 p.196

מעשה: עשייה.

行,為也。

קטע 40.20עמודי מקור: 卷十 p.196

ריבוע: ארבע פינותיו של העמוד שוות.11 ↗

方,柱隅四讙也。11 ↗

קטע 40.22עמודי מקור: 卷十 p.197

כפול: עשיית שניים.

倍,為二也。

קטע 40.23עמודי מקור: 卷十 p.197

נאמנות: לחשוב דבר למועיל ולהתאמץ למען השליט.13 ↗

忠,以為利而強低也。13 ↗

קטע 40.24עמודי מקור: 卷十 p.197

קצה: החלק שאין לו קודם בסדר, והוא הקדמי ביותר.14 ↗

端,體之無序而最前者也。14 ↗

קטע 40.25עמודי מקור: 卷十 p.197

כיבוד הורים: להועיל להורים.

孝,利親也。

קטע 40.26עמודי מקור: 卷十 p.197

דבר שיש בו רווח: אמצע.15 ↗

有間,中也。15 ↗

קטע 40.27עמודי מקור: 卷十 p.197

אמון: הדברים תואמים את הכוונה.

信,言合於意也。

קטע 40.28עמודי מקור: 卷十 p.197

רווח: אינו מגיע לצדדים.

間,不及旁也。

קטע 40.29עמודי מקור: 卷十 p.197

עשייה עצמית: עשייה מעצמך.

佴,自作也。

קטע 40.30עמודי מקור: 卷十 p.197

לוּ: ריק שבין רווחים.16 ↗

纑,間虛也。16 ↗

קטע 40.31עמודי מקור: 卷十 p.198

צמצום עצמי: עשיית מעט.17 ↗

狷,作嗛也。17 ↗

קטע 40.32עמודי מקור: 卷十 p.198

מלאות: אין מקום שאין בו דבר.

盈,莫不有也。

קטע 40.34עמודי מקור: 卷十 p.198

קשיות ולובן: אינם מחוץ זה לזה.19 ↗

堅白,不相外也。19 ↗

קטע 40.35עמודי מקור: 卷十 p.198

איפוק: לא לעשות את מה שעושים.

節,不為所作也。

קטע 40.36עמודי מקור: 卷十 p.198

חפיפה: קבלה הדדית.

攖,相得也。

קטע 40.37עמודי מקור: 卷十 p.198

קבלת אחריות: איש המעלה גורע מעצמו ומוסיף למען מה שהוא עושה.20 ↗

任,士損己而益所為也。20 ↗

קטע 40.38עמודי מקור: 卷十 p.198

דמיון: יש במה שחופף ויש במה שאינו חופף.

似,有以相攖,有不相攖也。

קטע 40.39עמודי מקור: 卷十 p.198

אומץ: מה שבאמצעותו הרצון מעז.

勇,志之所以敢也。

קטע 40.40עמודי מקור: 卷十 p.198

סמיכות: אין רווח ואין חפיפה.

次,無間而不相攖也。

קטע 40.41עמודי מקור: 卷十 p.198

כוח: מה שבאמצעותו הצורה מתרוממת.

力,刑之所以奮也。

קטע 40.42עמודי מקור: 卷十 p.198

אמת מידה: מה שבעקבותיו הדבר הוא כך.21 ↗

法,所若而然也。21 ↗

קטע 40.43עמודי מקור: 卷十 p.198

חיים: הצורה והידיעה שוכנות יחד.22 ↗

生,刑與知處也。22 ↗

קטע 40.45עמודי מקור: 卷十 p.198

שינה: ידיעה שאינה יודעת.

臥,知無知也。

קטע 40.46עמודי מקור: 卷十 p.198

הסבר: מה שבאמצעותו מבהירים.

說,所以明也。

קטע 40.47עמודי מקור: 卷十 p.198

חלום: בשינה לחשוב שכך הדבר.

夢,臥而以為然也。

קטע 40.48עמודי מקור: 卷十 p.198

הטיה: שתי קביעות אינן אפשריות.24 ↗

詖,兩不可也。24 ↗

קטע 40.49עמודי מקור: 卷十 p.198

שלווה: הידיעה בלי רצייה ושנאה.

平,知無欲惡也。

קטע 40.51עמודי מקור: 卷十 p.198 · 卷十 p.199

ניצחון בוויכוח: קליעה לנכון.

辯勝,當也。

קטע 40.52עמודי מקור: 卷十 p.199

תועלת: מה שמקבלים ושמחים בו.

利,所得而喜也。

קטע 40.53עמודי מקור: 卷十 p.199

עשייה: למצות את הידיעה ולהיתלות ברצייה.26 ↗

為,窮知而懸於欲也。26 ↗

קטע 40.54עמודי מקור: 卷十 p.199

נזק: מה שמקבלים ושונאים.

害,所得而惡也。

קטע 40.56עמודי מקור: 卷十 p.199

סדר: השגת המבוקש.

治,求得也。

קטע 40.58עמודי מקור: 卷十 p.199

שבח: להבהיר את היפה.

譽,明美也。

קטע 40.59עמודי מקור: 卷十 p.199

שמות: כולל, סוג, פרטי.29 ↗

名,達、類、私。29 ↗

קטע 40.60עמודי מקור: 卷十 p.199

גנאי: להבהיר את הרע.

誹,明惡也。

קטע 40.61עמודי מקור: 卷十 p.199

כינוי: העברה, הצבעה, הוספה.

謂,移、舉、加。

קטע 40.62עמודי מקור: 卷十 p.199

הצבעה: להתאים לממשות.30 ↗

舉,擬實也。30 ↗

קטע 40.63עמודי מקור: 卷十 p.199

ידיעה: שמיעה, הסבר, התנסות ישירה; שם, ממשות, התאמה, עשייה.31 ↗

知,聞、說、親。名、實、合、為。31 ↗

קטע 40.64עמודי מקור: 卷十 p.199

דיבור: מתן ביטוי להצבעה.32 ↗

言,出舉也。32 ↗

קטע 40.65עמודי מקור: 卷十 p.199

שמיעה: מסירה, ישירה.

聞,傳、親。

קטע 40.66עמודי מקור: 卷十 p.199

אישור: לומר שכך הדבר.33 ↗

且,言然也。33 ↗

קטע 40.68עמודי מקור: 卷十 p.199

שליט, שר ובני העם: התחייבות משותפת.

君、臣、萌,通約也。

קטע 40.69עמודי מקור: 卷十 p.199

התאמה: נכון, ראוי, הכרחי.35 ↗

合,正、宜、必。35 ↗

קטע 40.70עמודי מקור: 卷十 p.199

הישג: להועיל לעם.

功,利民也。

קטע 40.71עמודי מקור: 卷十 p.199

רצייה: בשקלול התועלת; ושנאה: בשקלול הנזק.36 ↗

欲于權利,且惡于權害。36 ↗

קטע 40.72עמודי מקור: 卷十 p.199

גמול: תגובת העליון להישג התחתון.

賞,上報下之功也。

קטע 40.73עמודי מקור: 卷十 p.199

עשייה: קיום, היעדר, שינוי, טלטול, סידור, התמרה.

為,存、亡、易、蕩、治、化。

קטע 40.74עמודי מקור: 卷十 p.199

אשמה: הפרת איסור.

罪,犯禁也。

קטע 40.75עמודי מקור: 卷十 p.199

זהות: חפיפה, חלק, התאמה, סוג.37 ↗

同,重、體、合、類。37 ↗

קטע 40.76עמודי מקור: 卷十 p.199

עונש: תגובת העליון לאשמת התחתון.

罰,上報下之罪也。

קטע 40.77עמודי מקור: 卷十 p.199

שוני: שניים, לא חלק, לא התאמה, לא סוג.38 ↗

異,二、不體、不合、不類。38 ↗

קטע 40.78עמודי מקור: 卷十 p.199

זהות: שונים הנפגשים באחד.

同,異而俱於之一也。

קטע 40.79עמודי מקור: 卷十 p.199

זהות ושוני משיגים זה את זה; הנחה, יש ואין.39 ↗

同異交得放有無。39 ↗

קטע 40.80עמודי מקור: 卷十 p.199

משך: פרישה על זמנים שונים.

宙,彌異時也。

קטע 40.81עמודי מקור: 卷十 p.199

מרחב: פרישה על מקומות שונים.

宇,彌異所也。

קטע 40.82עמודי מקור: 卷十 p.199

שמיעה: חדות האוזן.

聞,耳之聰也。

קטע 40.83עמודי מקור: 卷十 p.199

גבול סופי: תחום שלפניו אין מקום לִצְ׳ה.40 ↗

窮,或有前不容尺也。40 ↗

קטע 40.84עמודי מקור: 卷十 p.199

מעקב אחר הנשמע והשגת כוונתו — הבחנת הלב.

循所聞而得其意,心之察也。

קטע 40.85עמודי מקור: 卷十 p.200

מיצוי: אין דבר שאינו כך.

盡,莫不然也。

קטע 40.86עמודי מקור: 卷十 p.200

דיבור: פעולתו של הפה.

言,口之利也。

קטע 40.87עמודי מקור: 卷十 p.200

התחלה: התאמה לרגע.

始,當時也。

קטע 40.88עמודי מקור: 卷十 p.200

אחיזה בנאמר שבאמצעותה מתגלה הכוונה — הבחנת הלב בין דברים.

執所言而意得見,心之辯也。

קטע 40.89עמודי מקור: 卷十 p.200

התמרה: שינוי ניכר.

化,徵易也。

קטע 40.90עמודי מקור: 卷十 p.200

הסכמה: לא שימוש אחד בתועלת.41 ↗

諾,不一利用。41 ↗

קטע 40.91עמודי מקור: 卷十 p.200

גריעה: הסרה של חלק.

損,偏去也。

קטע 40.92עמודי מקור: 卷十 p.200

קבלה: האוחז בדברי ההתרסה מפיק תועלת.42 ↗

服,執誽者利。42 ↗

קטע 40.93עמודי מקור: 卷十 p.200

הוספה: גידול.

益,大也。

קטע 40.94עמודי מקור: 卷十 p.200

מיומנות: כשמשתנה הדבר, מבקשים את סיבתו.43 ↗

巧,轉則求其故。43 ↗

קטע 40.96עמודי מקור: 卷十 p.200

כשאמת המידה זהה, בוחנים את הזהות.

法同,則觀其同。

קטע 40.98עמודי מקור: 卷十 p.200

כשאמת המידה שונה, בוחנים את ההתאמה.

法異,則觀其宜。

קטע 40.100עמודי מקור: 卷十 p.200

עצירה: בהסתמכות מבדילים דרך.47 ↗

止,因以別道。47 ↗

קטע 40.101עמודי מקור: 卷十 p.200

נכון: אין בו שגוי.

正,無非。

הערות לפרק

מגילה 10 · 卷十

41. הקאנונים — ב

經下

קטע 41.1עמודי מקור: 卷十 p.201

עצירה: מחילים אותה לפי סוג על אדם; ההסבר נמצא בזהות.1 ↗

止,類以行人,說在同。1 ↗

קטע 41.2עמודי מקור: 卷十 p.201

מה שנמצא ומי שנמצא — ביחס להימצאות ולהחזקה בה.2 ↗

所存與者,於存與執存。2 ↗

קטע 41.3עמודי מקור: 卷十 p.201

צוות של ארבעה סוסים: הסבר שונה. הקושי שבהסקה לפי סוג — ההסבר נמצא בהיקף הקטן והגדול של השם.3 ↗

駟異說,推類之難,說在之大小。3 ↗

קטע 41.4עמודי מקור: 卷十 p.201

בחמשת הגורמים אין ניצחון קבוע; ההסבר נמצא בהתאמה.4 ↗

五行毋常勝,說在宜。4 ↗

קטע 41.5עמודי מקור: 卷十 p.201

לדברים כולם שם משותף; ההסבר נמצא בזה: בשניים ובמאבק, באהבה, במזון ובזימון, בלבן ובראייה, בהיצמדות ובחשיפה, באיש ובמנעל.5 ↗

物盡同名,說在之二與鬭、愛、食與招、白與視、麗與、夫與履。5 ↗

קטע 41.6עמודי מקור: 卷十 p.201

אחד: להשליך חלק ממנו.6 ↗

一,偏葉之。6 ↗

קטע 41.7עמודי מקור: 卷十 p.201

מכנים וכך קובעים שזהו; ההסבר נמצא בהסתמכות.7 ↗

謂而固是也,說在因。7 ↗

קטע 41.8עמודי מקור: 卷十 p.201

אי אפשר להסיר חלק ולעשות שניים; ההסבר נמצא בנראה וביחד, באחד ובשניים, ברוחב ובאורך.8 ↗

不可偏去而二,說在見與俱、一與二、廣與脩。8 ↗

קטע 41.9עמודי מקור: 卷十 p.201 · 卷十 p.202

היעדר רצייה ושנאה הוא תוספת וגריעה; ההסבר נמצא בהתאמה.9 ↗

無欲惡之為益損也,說在宜。9 ↗

קטע 41.10עמודי מקור: 卷十 p.202

אי־יכולת שאין בה נזק: ההסבר נמצא בנזק.10 ↗

不能而不害,說在害。10 ↗

קטע 41.11עמודי מקור: 卷十 p.202

גריעה שאין בה נזק: ההסבר נמצא בעודף.11 ↗

損而不害,說在餘。11 ↗

קטע 41.12עמודי מקור: 卷十 p.202

סוגים שונים אינם מושווים; ההסבר נמצא במידה.12 ↗

異類不呲,說在量。12 ↗

קטע 41.13עמודי מקור: 卷十 p.202

ידיעה שאינה באמצעות חמש הדרכים: ההסבר נמצא במשך.13 ↗

知而不以五路,說在久。13 ↗

קטע 41.14עמודי מקור: 卷十 p.202

הסרת חלק אינה מוסיפה מעטות; ההסבר נמצא בסיבה.14 ↗

偏去莫加少,說在故。14 ↗

קטע 41.15עמודי מקור: 卷十 p.202

האש חמה; ההסבר נמצא בעצירה.15 ↗

火熱,說在頓。15 ↗

קטע 41.16עמודי מקור: 卷十 p.202

הנחה בהכרח סותרת; ההסבר נמצא בכך שאינו כך.16 ↗

假必誖,說在不然。16 ↗

קטע 41.17עמודי מקור: 卷十 p.202

ידיעת מה שאין יודעים: ההסבר נמצא בלקיחה באמצעות שם.17 ↗

知其所不知,說在以名取。17 ↗

קטע 41.18עמודי מקור: 卷十 p.202

מה שגורם לדבר להיות כך, האופן שבו יודעים זאת והאופן שבו מביאים אדם לדעת זאת אינם בהכרח זהים; ההסבר נמצא במחלה.18 ↗

物之所以然,與所以知之,與所以使人知之,不必同,說在病。18 ↗

קטע 41.19עמודי מקור: 卷十 p.202

האין אינו חייב להמתין ליש; ההסבר נמצא ביש ובאין.

無不必待有,說在有無。

קטע 41.20עמודי מקור: 卷十 p.202

ספק: ההסבר נמצא בפגישה, במעקב, במעבר ובמעבר.19 ↗

疑,說在逢、循、過、過。19 ↗

קטע 41.21עמודי מקור: 卷十 p.202

עיון מובחן שאינו מסופק: ההסבר נמצא במה שמכנים.20 ↗

擢慮不疑,說在所謂。20 ↗

קטע 41.22עמודי מקור: 卷十 p.202

התאמה ואחדות, לעיתים חוזרות ולעיתים לא; ההסבר נמצא בהתנגדות.21 ↗

合與一,或復否,說在拒。21 ↗

קטע 41.23עמודי מקור: 卷十 p.202

היות הדבר כך אינו יכול ליישר, אך אינו פוגע בשימוש במלאכה; ההסבר נמצא בהתאמה.22 ↗

且然,不可正,而不害用工,說在宜。22 ↗

קטע 41.24עמודי מקור: 卷十 p.202 · 卷十 p.203

הדברים כולם הם גוף אחד; ההסבר נמצא בכך שכולם אחד ורק זה.23 ↗

歐物一體也,說在俱一惟是。23 ↗

קטע 41.25עמודי מקור: 卷十 p.203

החלוקה השווה אינה נחתכת; ההסבר נמצא במה שמחלקים בשווה.24 ↗

均之絕不,說在所均。24 ↗

קטע 41.26עמודי מקור: 卷十 p.203

המרחב הוא העתקת תחום; ההסבר נמצא במרחב ארוך ובמשך.25 ↗

宇,或徙,說在長宇久。25 ↗

קטע 41.27עמודי מקור: 卷十 p.203

צדקו של יָאוֹ נולד בהווה ושוכן בעבר, והזמנים שונים; ההסבר נמצא במה שנעשה לצודק.26 ↗

堯之義也,生於今而處於古,而異時,說在所義。26 ↗

קטע 41.28עמודי מקור: 卷十 p.203

שניים עומדים מול מראה; הדמות מגיעה, רבים וכמו מעטים. ההסבר נמצא באזור הקטן.27 ↗

二,臨鑑而立,景到,多而若少,說在寡區。27 ↗

קטע 41.29עמודי מקור: 卷十 p.204

גוֹאוּ הוא צְ׳וָאן, ואפשר שהריגת גוֹאוּ איננה הריגת צְ׳וָאן; ההסבר נמצא בכפל.28 ↗

狗,犬也,而殺狗非殺犬也,可,說在重。28 ↗

קטע 41.30עמודי מקור: 卷十 p.204

מראה ניצבת: דמות אחת קטנה והפוכה, ואחת גדולה וישרה; ההסבר נמצא בחוץ ובפנים ביחס למרכז.29 ↗

鑑位,景一小而易,一大而正,說在中之外內。29 ↗

קטע 41.31עמודי מקור: 卷十 p.204

גרימה: […], יופי; ההסבר נמצא בגרימה.30 ↗

使,殷、美,說在使。30 ↗

קטע 41.32עמודי מקור: 卷十 p.204

מראה עגולה: דמות אחת.

鑑團,景一。

קטע 41.33עמודי מקור: 卷十 p.204

לא קשיות ולובן; ההסבר נמצא ב...31 ↗

不堅白,說在。31 ↗

קטע 41.34עמודי מקור: 卷十 p.204

גודלה של גִ׳ינְג ורדידות שקיעתה: ההסבר נמצא במכלול.32 ↗

荊之大,其沈淺也,說在具。32 ↗

קטע 41.36עמודי מקור: 卷十 p.204

קשיות ולובן: ההסבר נמצא בהסתמכות.

堅白,說在因。

קטע 41.37עמודי מקור: 卷十 p.204

לעשות עמוד לקורה עגולה ולראות בכך חוסר ידיעה: ההסבר נמצא בכוונה.34 ↗

以楹為摶,於以為無知也,說在意。34 ↗

קטע 41.38עמודי מקור: 卷十 p.204 · 卷十 p.205

במה שכך לו — טרם, מי שכך; ההסבר נמצא בהסקה מכאן.35 ↗

在諸其所然未者然,說在於是推之。35 ↗

קטע 41.39עמודי מקור: 卷十 p.205

את הכוונה עדיין אי אפשר לדעת; ההסבר נמצא באפשרות להשתמש במעבר ובניגוד.36 ↗

意未可知,說在可用過仵。36 ↗

קטע 41.40עמודי מקור: 卷十 p.205

הצל אינו עובר מקום; ההסבר נמצא בהתחלפות והיווצרות מחדש.37 ↗

景不徙,說在改為。37 ↗

קטע 41.41עמודי מקור: 卷十 p.205

אחד קטן משניים וגדול מחמישה; ההסבר נמצא בקביעת המקום.38 ↗

一少於二,而多於五,說在建位。38 ↗

קטע 41.42עמודי מקור: 卷十 p.205

שני צללים: ההסבר נמצא בחפיפה.39 ↗

景二,說在重。39 ↗

קטע 41.43עמודי מקור: 卷十 p.205

אם אין חוצים, אין כורתים, ולכן אין תנועה; ההסבר נמצא בקצה.40 ↗

非半弗斫,則不動,說在端。40 ↗

קטע 41.44עמודי מקור: 卷十 p.205

הדמות הפוכה: בהצטלבות יש קצה והדמות מתארכת; ההסבר נמצא בקצה.41 ↗

景到,在午有端與景長,說在端。41 ↗

קטע 41.45עמודי מקור: 卷十 p.206

אפשר שלא יהיה; כשישנו אי אפשר להסירו; ההסבר נמצא במה שכך כראוי.42 ↗

可無也,有之而不可去,說在當然。42 ↗

קטע 41.46עמודי מקור: 卷十 p.206

הצל פונה לשמש; ההסבר נמצא בסיבוב.43 ↗

景迎日,說在轉。43 ↗

קטע 41.47עמודי מקור: 卷十 p.206

ישר ואי אפשר לשאתו; ההסבר נמצא בעיגול.44 ↗

正而不可擔,說在摶。44 ↗

קטע 41.48עמודי מקור: 卷十 p.206

קטנותה וגודלה של הדמות: ההסבר נמצא בארץ, בלשון, בריחוק ובקרבה.45 ↗

景之小大,說在地舌遠近。45 ↗

קטע 41.49עמודי מקור: 卷十 p.206

התקדמות במרחב בלי התקרבות: ההסבר נמצא בהתפרשות.46 ↗

宇進無近,說在敷。46 ↗

קטע 41.50עמודי מקור: 卷十 p.206

שמיים — ובהכרח חמש; ההסבר נמצא בהשגה.47 ↗

天而必五,說在得。47 ↗

קטע 41.51עמודי מקור: 卷十 p.206

הליכה לאורך נמשכת זמן; ההסבר נמצא במוקדם ובמאוחר.48 ↗

行循以久,說在先後。48 ↗

קטע 41.52עמודי מקור: 卷十 p.206

נשיאת משא בלי להתכופף: ההסבר נמצא בהתגברות.49 ↗

貞而不撓,說在勝。49 ↗

קטע 41.53עמודי מקור: 卷十 p.206

המשתתפים באמת מידה אחת מכסים את הסוג, כמו ריבועים המתאימים זה לזה; ההסבר נמצא בריבוע.50 ↗

一法者之相與也,蓋類,若方之相合也,說在方。50 ↗

קטע 41.54עמודי מקור: 卷十 p.206

הרמה ומשיכה הפוכות; ההסבר נמצא במשקל.51 ↗

契與枝板,說在薄。51 ↗

קטע 41.55עמודי מקור: 卷十 p.206

הצגה פרועה אינה מאפשרת לדעת את ההבדל; ההסבר נמצא בכך שיש מה שאי אפשר.52 ↗

狂舉不可以知異,說在有不可。52 ↗

קטע 41.56עמודי מקור: 卷十 p.206

שור־וסוס אינם שור, וזה כמו ״אפשר״; ההסבר נמצא בכלל הכולל.53 ↗

牛馬之非牛,與可之同,說在兼。53 ↗

קטע 41.57עמודי מקור: 卷十 p.206 · 卷十 p.207

דבר נשען אינו יכול להיות ישר; ההסבר נמצא בסולם.54 ↗

倚者不可正,說在剌。54 ↗

קטע 41.58עמודי מקור: 卷十 p.207

מעקב אחר זה ואחר זה, וזה וזה האחר זהים; ההסבר נמצא בשוני.55 ↗

循此循此與彼此同,說在異。55 ↗

קטע 41.59עמודי מקור: 卷十 p.207

עמוד בהכרח ניצב; ההסבר נמצא בהנחת החומר.56 ↗

推之必往,說在廢材。56 ↗

קטע 41.60עמודי מקור: 卷十 p.207

פתיחה ומענה באותה צרה; ההסבר נמצא בהישג.57 ↗

唱和同患,說在功。57 ↗

קטע 41.61עמודי מקור: 卷十 p.207

בקנייה אין יוקר; ההסבר נמצא בהחזרת המחיר.58 ↗

買無貴,說在仮其賈。58 ↗

קטע 41.62עמודי מקור: 卷十 p.207

לשמוע את מה שאין יודעים כדרך שיודעים — פירושו לדעת את שניהם; ההסבר נמצא בהודעה.59 ↗

聞所不知,若所知,則兩知之,說在告。59 ↗

קטע 41.63עמודי מקור: 卷十 p.207

המחיר מתאים ואז מוכרים; ההסבר נמצא במיצוי.60 ↗

買宜則讐,說在盡。60 ↗

קטע 41.64עמודי מקור: 卷十 p.207

הטענה שכל הדיבור סותר היא עצמה סותרת; ההסבר נמצא בדבריו שלו.61 ↗

以言為盡誖,誖,說在其言。61 ↗

קטע 41.65עמודי מקור: 卷十 p.207

פחד בלי הסבר: ההסבר נמצא באי־העלאה בלב.62 ↗

無說而懼,說在弗心。62 ↗

קטע 41.66עמודי מקור: 卷十 p.207

לומר שרק דבריי אינם שם — אי אפשר; ההסבר נמצא בהיפוך.63 ↗

唯吾謂非名也則不可,說在仮。63 ↗

קטע 41.67עמודי מקור: 卷十 p.207

תחום הוא שם החורג; ההסבר נמצא בממשות.64 ↗

或,過名也,說在實。64 ↗

קטע 41.68עמודי מקור: 卷十 p.207

היעדר גבול אינו פוגע בכלל הכולל; ההסבר נמצא במלאות או בהיעדרה.65 ↗

無窮不害兼,說在盈否。65 ↗

קטע 41.69עמודי מקור: 卷十 p.207

ידיעה: לדעת זאת ולשלול זאת — די לשימוש.66 ↗

知,知之、否之,足用也。66 ↗

קטע 41.70עמודי מקור: 卷十 p.207

סתירה: ההסבר נמצא בהיעדר אמצעי.67 ↗

誖,說在無以也。67 ↗

קטע 41.71עמודי מקור: 卷十 p.207

לא לדעת את מספרם ולדעת את כולם: ההסבר נמצא בבהיר.68 ↗

不知其數而知其盡也,說在明者。68 ↗

קטע 41.72עמודי מקור: 卷十 p.207

הטענה שאין ניצחון בוויכוח בהכרח אינה קולעת; ההסבר נמצא בוויכוח.69 ↗

謂辯無勝,必不當,說在辯。69 ↗

קטע 41.73עמודי מקור: 卷十 p.207

אי־ידיעה היכן הוא שוכן אינה פוגעת באהבה אליו; ההסבר נמצא במי שאיבד את בנו.70 ↗

不知其所處,不害愛之,說在喪子者。70 ↗

קטע 41.74עמודי מקור: 卷十 p.208

לומר שאין דבר שאין מוותרים בו — אי אפשר; ההסבר נמצא בהתחלה.71 ↗

無不讓也,不可,說在始。71 ↗

קטע 41.75עמודי מקור: 卷十 p.208

ראיית האנושיות והצדק כפנימיות וחיצוניות: ההסבר נמצא במתנגד ובפנים.72 ↗

仁義之為內外也,說在仵顏。72 ↗

קטע 41.76עמודי מקור: 卷十 p.208

באחד יש מה שיודעים ומה שאין יודעים; ההסבר נמצא בקיום.73 ↗

於一有知焉,有不知焉,說在存。73 ↗

קטע 41.77עמודי מקור: 卷十 p.208

תועלת הלימוד: ההסבר נמצא במגנים.74 ↗

學之益也,說在誹者。74 ↗

קטע 41.78עמודי מקור: 卷十 p.208

יש הצבעה על שניים ואי אפשר להימלט; ההסבר נמצא בהשוואה לשניים.75 ↗

有指於二,而不可逃,說在以二察。75 ↗

קטע 41.79עמודי מקור: 卷十 p.208

אפשרות הגנאי או אי־אפשרותו אינה תלויה ברבים או במעטים; ההסבר נמצא במה שאפשר לגנות.76 ↗

誹之可否,不以衆寡,說在可非。76 ↗

קטע 41.80עמודי מקור: 卷十 p.208

מה שיודעים ואי אפשר להצביע עליו: ההסבר נמצא באביב, בנתין הנמלט, בְּגוֹאוּ וּבְצְ׳וָאן, ובנכבד.77 ↗

所知而弗能指,說在春也、逃臣、狗犬、貴者。77 ↗

קטע 41.81עמודי מקור: 卷十 p.208

שלילת המגנים סותרת; ההסבר נמצא באי־שלילה.78 ↗

非誹者誖,說在弗非。78 ↗

קטע 41.82עמודי מקור: 卷十 p.208

לדעת גוֹאוּ ולומר על עצמך שאינך יודע צְ׳וָאן זו שגיאה; ההסבר נמצא בכפל.79 ↗

知狗而自謂不知犬,過也,說在重。79 ↗

קטע 41.83עמודי מקור: 卷十 p.208

היות דבר רב או לא רב: ההסבר נמצא בהיותו כך.80 ↗

物甚不甚,說在若是。80 ↗

קטע 41.84עמודי מקור: 卷十 p.208

להבין את הכוונה ואחר כך להשיב; ההסבר נמצא באי־ידיעה למי הוא מתכוון.81 ↗

通意後對,說在不知其誰謂也。81 ↗

קטע 41.85עמודי מקור: 卷十 p.208

לקחת למטה כדי לבקש למעלה: ההסבר נמצא בביצה.82 ↗

取下以求上也,說在澤。82 ↗

קטע 41.86עמודי מקור: 卷十 p.208

״זה־זה״ וזה זהים; ההסבר נמצא באי־צירוף.83 ↗

是是與是同,說在不州。83 ↗

הערות לפרק

מגילה 10 · 卷十

42. הסברי הקאנונים — א

經說上

קטע 42.1עמודי מקור: 卷十 p.209

סיבה: סיבה קטנה — אם ישנה, לא בהכרח כך; אם איננה, בהכרח לא כך. היא חלק, כמו היות קצה. סיבה גדולה — אם ישנה, בהכרח כך; אם איננה, בהכרח לא כך, כמו היווצרות הראייה מראיית הדבר.1 ↗

故,小故,有之不必然,無之必不然。體也,若有端。大故,有之必無然,若見之成見也。1 ↗

קטע 42.2עמודי מקור: 卷十 p.209

חלק: כמו אחד מן השניים, או קצהו של צְ׳ה.

體,若二之一,尺之端也。

קטע 42.3עמודי מקור: 卷十 p.209

כושר הידיעה: ידיעה היא מה שבאמצעותו יודעים, ובהכרח ידיעה; כמו אור.2 ↗

知材,知也者,所以知也,而必知,若明。2 ↗

קטע 42.4עמודי מקור: 卷十 p.209

עיון: עיון הוא חיפוש באמצעות הידיעה, בלי הכרח להשיג את המבוקש; כמו הבטה מן הצד.

慮,慮也者以其知有求也,而不必得之,若睨。

קטע 42.5עמודי מקור: 卷十 p.209

ידיעה: ידיעה היא היכולת לפגוש דבר באמצעות הידיעה ולתאר את צורתו; כמו ראייה.

知,知也者以其知過物而能貌之,若見。

קטע 42.6עמודי מקור: 卷十 p.209

תבונה: תבונה היא לדון בדבר באמצעות הידיעה, וידיעתו ניכרת; כמו בהירות.

𢜔,𢜔也者以其知論物,而其知之也著,若明。

קטע 42.7עמודי מקור: 卷十 p.209 · 卷十 p.210

אנושיות: האוהב את עצמו אינו עושה זאת כדי להשתמש בעצמו; באהבתו זו הוא שונה ממי שאוהב סוס.3 ↗

仁,愛己者非為用己也,不若愛馬於愛。3 ↗

קטע 42.8עמודי מקור: 卷十 p.210

צדק: ברצונו רואה בעולם דבר נאה, ויכול, יכול להועיל לו; אין הכרח בשימוש.4 ↗

義,志以天下為芬,而能能利之,不必用。4 ↗

קטע 42.9עמודי מקור: 卷十 p.210

טקס: הנכבד — תוארו הציבורי; הנחות — שמו; ולשניהם יש כבוד וזלזול. המדרגות שונות בדיון.5 ↗

禮,貴者公,賤者名,而俱有敬僈焉,等異論也。5 ↗

קטע 42.10עמודי מקור: 卷十 p.210

מעשה: כשהנעשה אינו נקרא טוב — זה מעשה. כשהנעשה נקרא טוב — זו מיומנות, כמו עשייה של גנב.6 ↗

行,所為不善名,行也;所為善名,巧也,若為盜。6 ↗

קטע 42.11עמודי מקור: 卷十 p.210

ממשות: התגלות רצונו וכוח חיותו. לגרום לאדם להיות כעצמך — לא כמו צליל מתכת ובגד ירקן.7 ↗

實,其志氣之見也,使人如己,不若金聲玉服。7 ↗

קטע 42.12עמודי מקור: 卷十 p.210

נאמנות: לא להועיל לילד חלש ופעוט; די שיעמוד להיכנס — עצירה, מראה.8 ↗

忠,不利弱子亥,足將入止容。8 ↗

קטע 42.13עמודי מקור: 卷十 p.210

כיבוד הורים: לראות בהורים דבר נאה, ויכול, יכול להועיל להורים; אין הכרח להשיג.9 ↗

孝,以親為芬,而能能利親,不必得。9 ↗

קטע 42.14עמודי מקור: 卷十 p.210

אמון: לא מפני שדבריו קולעים. בהכרח גורמים לאדם לבדוק את החומה והוא משיג זהב.10 ↗

信,不以其言之當也,必使人視城得金。10 ↗

קטע 42.15עמודי מקור: 卷十 p.210

עשייה עצמית: להיפגש עם אדם ולפגוש אדם; הרבים מתחככים זה בזה.11 ↗

佴,與人遇人,衆𢝺。11 ↗

קטע 42.16עמודי מקור: 卷十 p.211

צמצום עצמי: לעשות זאת כדי להטעות את האחר — אין עושים.12 ↗

是,為是之台彼也,弗為也。12 ↗

קטע 42.17עמודי מקור: 卷十 p.211

יושר: אף שעשה זאת בעצמו, יודע את מורת רוחו.13 ↗

廉,己惟為之,知其慊也。13 ↗

קטע 42.18עמודי מקור: 卷十 p.211

איפוק: מה שמצווים — מה שאינו הגוף אינו הולך.14 ↗

所令,非身弗行。14 ↗

קטע 42.19עמודי מקור: 卷十 p.211

קבלת אחריות: לעשות את מה ששנוא על עצמך, כדי למלא את צרכיו הדחופים של האחר.

任,為身之所惡,以成人之所急。

קטע 42.20עמודי מקור: 卷十 p.211

אומץ: מכנים אותו כך בגלל העזתו בזה; אין פוגעים בו בגלל אי־העזתו באחר.15 ↗

勇,以其敢於是也,命之;不以其不敢於彼也,害之。15 ↗

קטע 42.21עמודי מקור: 卷十 p.211

כוח: אומרים על הכובד שהוא למטה; השתתפות בכובד היא ההתרוממות.16 ↗

力,重之謂下,與重,奮也。16 ↗

קטע 42.22עמודי מקור: 卷十 p.211

חיים: חיים של מלאות; השיקול אינו יכול להיות הכרחי.17 ↗

生,楹之生,商不可必也。17 ↗

קטע 42.26עמודי מקור: 卷十 p.211

תועלת: אם משיגים זאת ושמחים, הרי זו תועלת. הנזק שלה אינו זה.

利,得是而喜,則是利也。其害也,非是也。

קטע 42.27עמודי מקור: 卷十 p.211

נזק: אם משיגים זאת ושונאים, הרי זה נזק. התועלת שלו אינה זה.

害,得是而惡,則是害也。其利也,非是也。

קטע 42.28עמודי מקור: 卷十 p.211

סדר: ענייני מסודרים; בין בני האדם יש סידור של דרום וצפון.21 ↗

治,吾事治矣,人有治南北。21 ↗

קטע 42.29עמודי מקור: 卷十 p.211

אדם משבח אותו: בהכרח מעשהו; דבריו משמחים. גורמים לאדם לפקח עליו.22 ↗

人譽之,必其行也,其言之忻。使人督之。22 ↗

קטע 42.30עמודי מקור: 卷十 p.212

אדם מגנה: בהכרח מעשהו; דבריו משמחים.23 ↗

人誹,必其行也,其言之忻。23 ↗

קטע 42.31עמודי מקור: 卷十 p.212

הצבעה: להודיע באמצעות שם כתוב; מצביעים על אותה ממשות.24 ↗

告以文名,舉彼實也。24 ↗

קטע 42.32עמודי מקור: 卷十 p.212

לכן דיבור הוא מה שהפה מסוגל לו: הוצאת שמות. שם דומה לציור נמר. בדיבור, אומרים שדיבור הוא כמו אבן המגיעה.25 ↗

故言也者,諸口能之,出民者也。民若畫俿也。言也,謂言猶石致也。25 ↗

קטע 42.33עמודי מקור: 卷十 p.212

אישור: מן הקודם אומרים ״עדיין״, ומן המאוחר אומרים ״כבר״; גם מה שמתקיים עתה הוא ״עדיין״.26 ↗

且,自前曰且,自後曰己,方然亦且。26 ↗

קטע 42.34עמודי מקור: 卷十 p.212

כמו מה שהוא אבן.

若石者也。

קטע 42.35עמודי מקור: 卷十 p.212

שליט: מה שמכנים בשם כזה.

君,以若名者也。

קטע 42.36עמודי מקור: 卷十 p.212

הישג: אינו ממתין לזמן, כמו בגד ומעיל פרווה.

功,不待時,若衣裘。

קטע 42.37עמודי מקור: 卷十 p.212

אשמה: אינה באיסור; רק להזיק לחף מפשע — סכנה, אשמה.27 ↗

罪,不在禁,惟害無罪,殆姑。27 ↗

קטע 42.38עמודי מקור: 卷十 p.212

גמול: תגובת העליון להישג התחתון.28 ↗

上報下之功也。28 ↗

קטע 42.39עמודי מקור: 卷十 p.212

עונש: תגובת העליון לאשמת התחתון.

罰,上報下之罪也。

קטע 42.40עמודי מקור: 卷十 p.212 · 卷十 p.213

זהות: שני בני אדם רואים יחד את העמוד הזה; כמו שירות לשליט. האנשים — אותו עניין, אחד.29 ↗

侗,二人而俱見是楹也,若事君,人同事一。29 ↗

קטע 42.41עמודי מקור: 卷十 p.213

משך: עבר והווה, בוקר וערב.30 ↗

久,古今旦莫。30 ↗

קטע 42.42עמודי מקור: 卷十 p.213

מרחב: מזרח ומערב, בית, דרום וצפון.31 ↗

字,東西家南北。31 ↗

קטע 42.43עמודי מקור: 卷十 p.213

גבול סופי: כשאין מקום לִצְ׳ה יש גבול; כשבכל מקום יש מקום לִצְ׳ה, אין גבול.32 ↗

窮,或不容尺有窮,莫不容尺無窮也。32 ↗

קטע 42.44עמודי מקור: 卷十 p.213

מיצוי: כולם עוצרים ונעים.33 ↗

盡,俱止動。33 ↗

קטע 42.45עמודי מקור: 卷十 p.213

התחלה: בזמן יש לעיתים משך ולעיתים אין משך; התחלה תואמת את היעדר משך.

始,時或有久,或無久,始當無久。

קטע 42.46עמודי מקור: 卷十 p.213

התמרה: כמו צפרדע הנעשית שליו.34 ↗

化,若鼃為鶉。34 ↗

קטע 42.47עמודי מקור: 卷十 p.213

גריעה: החלק שמסירים הוא אחד מחלקי השלם הכולל. חלקיו, יש שמוסרים ויש שנשארים; את מה שנשאר מכנים נגרע.35 ↗

損,偏去也者,兼之體也。其體或去或存,謂其在者損。35 ↗

קטע 42.49עמודי מקור: 卷十 p.213

מאגר: חלל ומערה; כך, הצורה קבועה.37 ↗

庫,區穴若,斯貌常。37 ↗

קטע 42.50עמודי מקור: 卷十 p.213

תנועה: הגבול החלקי והבא בעקבותיו; ציר דלת — פטור, […].38 ↗

動,偏祭從者,戶樞免瑟。38 ↗

קטע 42.51עמודי מקור: 卷十 p.214

עצירה: אי־עצירה שאין בה משך תואמת ״שור אינו סוס״, כמו חץ העובר עמוד. אי־עצירה שיש בה משך תואמת ״סוס אינו סוס״, כמו אדם העובר גשר.39 ↗

止,無久之不止,當牛非馬,若矢過楹。有久之不止,當馬非馬,若人過梁。39 ↗

קטע 42.52עמודי מקור: 卷十 p.214

הכרח: מה שמכנים מחזיקי הבמה. כמו שני אחים, שאחד כך ואחד אינו כך — הכרח ולא הכרח; זה אינו הכרח.40 ↗41 ↗

必,謂臺執者也。若弟兄,一然者,一不然者,必不必也,是非必也。40 ↗41 ↗

קטע 42.53עמודי מקור: 卷十 p.214

שוויון: השוויון באורך של הבריח ושל […].42 ↗

同,提與狂之同長也。42 ↗

קטע 42.54עמודי מקור: 卷十 p.214

מרכז הלב: היציאה מכאן שווה הדדית.43 ↗

心中,自是往相若也。43 ↗

קטע 42.56עמודי מקור: 卷十 p.214

עיגול: המפגש שהמחוגה משרטטת.47 ↗

圜,規寫交也。47 ↗

קטע 42.57עמודי מקור: 卷十 p.215

ריבוע: המפגש שֶׁהַזָּוִיתוֹן מגלה.48 ↗

方,矢見支也。48 ↗

קטע 42.58עמודי מקור: 卷十 p.215

כפול: משני צְ׳ה וּמִצְ׳ה אחד מסירים רק אחד.49 ↗

倍,二尺與尺但去一。49 ↗

קטע 42.59עמודי מקור: 卷十 p.215

קצה: מה שאין לו זהה.

端,是無同也。

קטע 42.60עמודי מקור: 卷十 p.215

דבר שיש בו רווח: מה שנמצא משני צידיו.

有間,謂夾之者也。

קטע 42.61עמודי מקור: 卷十 p.215

רווח: מה שתוחם מן הצדדים. צְ׳ה נמצא לפני החלל והמערה ואחרי הקצה; הוא אינו תחום בין הקצה לבין פנים התחום.50 ↗

間,謂夾者也。尺前於區穴而後於端,不夾於端與區內。50 ↗

קטע 42.62עמודי מקור: 卷十 p.215

הגעה: אין זו ההגעה של שוויון.

及,非齊之及也。

קטע 42.63עמודי מקור: 卷十 p.215

לוּ: ריק שבין רווחים. בין שני עצים, הכוונה למקום שאין בו עץ.51 ↗

纑,間虛也者。兩木之間,謂其無木者也。51 ↗

קטע 42.64עמודי מקור: 卷十 p.215

מלאות: בלי מלאות אין עובי. באבן, אין מקום שבאים אליו ואין משיגים.52 ↗

盈,無盈無厚。於尺無所往而不得。52 ↗

קטע 42.65עמודי מקור: 卷十 p.215

השגת שניים: כשהקשיות והלובן נמצאים במקומות שונים ואינם ממלאים זה את זה, שוללים זה את זה — זה להיות מחוץ זה לזה.53 ↗

得二,堅異處不相盈,相非,是相外也。53 ↗

קטע 42.66עמודי מקור: 卷十 p.216

חפיפה: צְ׳ה וּצְ׳ה יחד אינם ממצים זה את זה.54 ↗

尺與尺俱不盡。54 ↗

קטע 42.67עמודי מקור: 卷十 p.216

צְ׳ה וקצה יש שממצים ויש שאינם ממצים.

尺與端與或盡或不盡。

קטע 42.68עמודי מקור: 卷十 p.216

בחפיפת חלקים אין הם ממצים זה את זה.

體攖不相盡。

קטע 42.69עמודי מקור: 卷十 p.216

קצה וקצה יחד ממצים זה את זה.

端與端俱盡。

קטע 42.70עמודי מקור: 卷十 p.216

הקשיות והלובן חופפים וממצים זה את זה.

堅白之攖相盡。

קטע 42.71עמודי מקור: 卷十 p.216

הבדלה: רק אחרי שלשניהם יש קצה אפשר.55 ↗

仳,兩有端而后可。55 ↗

קטע 42.72עמודי מקור: 卷十 p.216

סמיכות: רק אחרי שאין עובי אפשר.56 ↗

次,無脯而后可。56 ↗

קטע 42.73עמודי מקור: 卷十 p.216

אמת מידה: הכוונה, המחוגה ומספר הדברים — כל השלושה יכולים להיות אמת מידה.57 ↗

法,意、規、員三也,俱可以為法。57 ↗

קטע 42.74עמודי מקור: 卷十 p.216

כך־הוא: מה שהוא כך — העם הוא כמו אמת המידה.58 ↗59 ↗

佴,然也者民若法也。58 ↗59 ↗

קטע 42.75עמודי מקור: 卷十 p.216

האחר: כל שור וציר אינם שור. שניים — אין במה לשלול.60 ↗

彼,凡牛樞非牛。兩也,無以非也。60 ↗

קטע 42.76עמודי מקור: 卷十 p.216

ויכוח: אחד מכנה אותו שור ואחד מכנה אותו לא־שור; זה המאבק על האחר. אין הם קולעים שניהם יחד; אם אין הם קולעים שניהם יחד, בהכרח אחד מהם אינו קולע. אין זה כמו התאמה לכלב.61 ↗

辯,或謂之牛,謂之非牛,是爭彼也。是不俱當。不俱當,必或不當。不若當犬。61 ↗

קטע 42.77עמודי מקור: 卷十 p.216 · 卷十 p.217

עשייה: רוצים לכרות אצבע; אם התבונה אינה יודעת את הנזק, זו אשמת התבונה. אם התבונה נזהרת ואין דבר שנעלם ממנה בנזק, ואף על פי כן עדיין רוצים לכרות אותה, כורתים אותה. הרי זה כמו אכילת בשר מיובש. התועלת והנזק של הגירוד אינם ידועים; אם רוצים ומגרדים, אין בכך עצירה של הרצוי בגלל המסופק. התועלת והנזק שמחוץ לחומה אינם ידועים; אם רצים לשם ונתקלים בלהב, אין רצים — זו עצירה של הרצוי בגלל המסופק. כך בוחנים את עקרון העשייה: מיצוי הידיעה והיתלות ברצייה. קושי בבשר מיובש, ולא תבונה; וכריתת אצבע אינה אסון. המעשה ואי־המעשה מסופקים זה כנגד זה; אין זו עצה.62 ↗

為,欲離其指。智不知其害,是智之罪也。若智之慎文也,無遺於其害也,而猶欲離之,則離之。是猶食脯也。騷之利害未可知也,欲而騷,是不以所疑止之欲也。廧外之利害未可知也,趨之而得力,則弗趨也。是以所疑止所欲也。觀為窮知而懸於欲之理。難脯而非𢜔也,離指而非患也。所為與不所與為相疑也,非謀也。62 ↗

קטע 42.78עמודי מקור: 卷十 p.217

סיום: בעשיית בגד — השלמה; בריפוי מחלה — היעדר.

已,為衣,成也。治病,亡也。

קטע 42.79עמודי מקור: 卷十 p.217 · 卷十 p.218

גרימה: ציווי ואמירה — אמירה. אין הכרח בהיווצרות רטיבות.63 ↗

使,令謂,謂也,不必成濕。63 ↗

קטע 42.80עמודי מקור: 卷十 p.218

בסיבה בהכרח ממתינים להשלמת הנעשה.

故也,必待所為之成也。

קטע 42.81עמודי מקור: 卷十 p.218

שם: ״דבר״ הוא שם כולל64 ↗; אם יש ממשות בהכרח צריך שם כתוב65 ↗.

名,物,達也64 ↗,有實必待文多也65 ↗。

קטע 42.82עמודי מקור: 卷十 p.218

״סוס״ הוא שם סוג; ממשות כזאת מכנים בהכרח בשם הזה.

命之馬,類也,若實也者必以是名也。

קטע 42.83עמודי מקור: 卷十 p.218

השם ״דְזָאנְג״ הוא שם פרטי; השם הזה מתייחס רק לממשות הזאת.

命之臧,私也,是名也止於是實也。

קטע 42.84עמודי מקור: 卷十 p.218

קול היוצא מן הפה — לכול יש שם, כמו שם משפחה ושם אישי; ״סָא״66 ↗.

聲出口,俱有名,若姓字灑66 ↗。

קטע 42.85עמודי מקור: 卷十 p.218

לומר ״גוֹאוּ״ ו״צְ׳וָאן״ — זו קריאת שם. ״גוֹאוּ נובח״ — זו הצבעה. לגעור בכלב — זו הוספה.67 ↗

謂狗犬,命也。狗吠,舉也。叱狗,加也。67 ↗

קטע 42.86עמודי מקור: 卷十 p.218

ידיעה: לקבל דבר שנמסר — שמיעה;68 ↗

知,傳受之,聞也。68 ↗

קטע 42.87עמודי מקור: 卷十 p.218

שהמרובע אינו חוסם — הסבר;

方不障,說也。

קטע 42.88עמודי מקור: 卷十 p.218

להביט בו בעצמך — התנסות ישירה.

身觀焉,親也。

קטע 42.89עמודי מקור: 卷十 p.218

מה שבאמצעותו מכנים הוא שם;

所以謂,名也。

קטע 42.90עמודי מקור: 卷十 p.218

מה שמכנים הוא ממשות;

與謂,實也。

קטע 42.91עמודי מקור: 卷十 p.218

צימוד השם והממשות הוא התאמה;

名實耦,合也。

קטע 42.92עמודי מקור: 卷十 p.218

ביצוע הרצון הוא עשייה.

志行,為也。

קטע 42.93עמודי מקור: 卷十 p.218

שמיעה: כשמישהו מודיע — מסירה; כשמביטים בעצמנו — ישירה.

聞,或告之,傳也。身觀焉,親也。

קטע 42.94עמודי מקור: 卷十 p.218

ראייה: המיוחד הוא חלק; שניים הם הכול.69 ↗

見,時者體也。二者盡也。69 ↗

קטע 42.95עמודי מקור: 卷十 p.218

״חיילים עומדים והיפוך״, קליעה לכוונה והישג — זה נכון.70 ↗

兵立反,中志工,正也。70 ↗

קטע 42.97עמודי מקור: 卷十 p.219

מה שבלעדי האחר בהכרח אינו קיים — זה הכרחי.

非彼必不有,必也。

קטע 42.98עמודי מקור: 卷十 p.219

החכם משתמש ואינו כופה הכרח.

聖者用而勿必。

קטע 42.99עמודי מקור: 卷十 p.219

מה שבהכרח מסתלק — אפשר שלא להטיל בו ספק.

必去者可勿疑。

קטע 42.100עמודי מקור: 卷十 p.219

שקלול: לשקול את השניים ולא לנטות לצד אחד.

權者,兩而勿偏。

קטע 42.101עמודי מקור: 卷十 p.219

עשייה: ״במת בצורת״ — קיום71 ↗;

為,早臺,存也71 ↗。

קטע 42.102עמודי מקור: 卷十 p.219

מחלה — היעדר;

病,亡也。

קטע 42.103עמודי מקור: 卷十 p.219

מכירה וממכר — שינוי;

賣鬻,易也。

קטע 42.104עמודי מקור: 卷十 p.219

כילוי עד תום — טלטול;

霄盡,蕩也。

קטע 42.105עמודי מקור: 卷十 p.219

סידור האורכים — סידור;

順長,治也。

קטע 42.107עמודי מקור: 卷十 p.219

זהות: שני שמות לממשות אחת — זהות בחפיפה;73 ↗

同,二名一實,重同也。73 ↗

קטע 42.108עמודי מקור: 卷十 p.219

מה שאינו מחוץ לשלם הכולל — זהות בחלק;

不外於兼,體同也。

קטע 42.109עמודי מקור: 卷十 p.219

הימצאות יחד בחדר — זהות בהתאמה;

俱處於室,合同也。

קטע 42.110עמודי מקור: 卷十 p.219

מה שיש בו תכונה משותפת — זהות בסוג.

有以同,類同也。

קטע 42.111עמודי מקור: 卷十 p.219

שוני: שניים בהכרח שונים — שניים;

異,二必異,二也。

קטע 42.112עמודי מקור: 卷十 p.219

מה שאינו מחובר ושייך — אינו חלק;

不連屬,不體也。

קטע 42.113עמודי מקור: 卷十 p.219

מה שאינו באותו מקום — אינו התאמה;

不同所,不合也。

קטע 42.114עמודי מקור: 卷十 p.219

מה שאין בו תכונה משותפת — אינו מאותו סוג.

不有同,不類也。

קטע 42.115עמודי מקור: 卷十 p.219

זהות ושוני משיגים זה את זה: בברכה, בית וטוב — מחילה, יש ואין.74 ↗

同異交得,於福家良,恕有無也。74 ↗

קטע 42.116עמודי מקור: 卷十 p.219

השוואת מידות — רב ומעט.

比度,多少也。

קטע 42.117עמודי מקור: 卷十 p.219 · 卷十 p.220

נחש ו[…] מתעגלים — התרחקות והתקרבות.75 ↗

免虭還圜,去就也。75 ↗

קטע 42.118עמודי מקור: 卷十 p.220

״ציפור נשברת; שימוש בְּטוֹנְג״ — קשה ורך.

鳥折用桐,堅柔也。

קטע 42.119עמודי מקור: 卷十 p.220

חרב מאשימה ״מוקדם״ — מוות וחיים.

劍尤早,死生也。

קטע 42.120עמודי מקור: 卷十 p.220

בחדר בן ואם — מבוגר וצעיר.

處室子母,長少也。

קטע 42.121עמודי מקור: 卷十 p.220

שני קצוות גוברים — לבן ושחור.

兩絕勝,白黑也。

קטע 42.122עמודי מקור: 卷十 p.220

המרכז — הצד.

中央,旁也。

קטע 42.123עמודי מקור: 卷十 p.220

דיון במעשה, במעשה ובמעשה, לימוד וממשות — נכון ושגוי.

論行行行學實,是非也。

קטע 42.124עמודי מקור: 卷十 p.220

״נאן סו״ — הושלם ולא־הושלם.

難宿,成未也。

קטע 42.125עמודי מקור: 卷十 p.220

אחים — שניהם הולכים.

兄弟,俱適也。

קטע 42.126עמודי מקור: 卷十 p.220

הגוף שוכן והרצון הולך — קיום והיעדר.

身處志往,存亡也。

קטע 42.127עמודי מקור: 卷十 p.220

מחיר מתאים — יקר וזול.

賈宜,貴賤也。

קטע 42.130עמודי מקור: 卷十 p.220

מעבר החומה — עגול ועצירה.

超城,貟止也。

קטע 42.131עמודי מקור: 卷十 p.220

ידיעה מוקדמת; זה; אפשר.

先知,是,可。

קטע 42.132עמודי מקור: 卷十 p.220

ללכת יחד ולהתרחק יחד — חמישה צבעים.81 ↗

相從而相去,五色也。81 ↗

קטע 42.133עמודי מקור: 卷十 p.221

ארוך וקצר, לפני ואחרי, קל וכבד — משיכה.

長短、前後、輕重援。

קטע 42.134עמודי מקור: 卷十 p.221

קבלה: קשה להשלים; בדברי בני אדם מתאמצים להשלים זאת.82 ↗

服,難成。人言,務成之。82 ↗

קטע 42.135עמודי מקור: 卷十 p.221

״תשע״ — אז מבקשים לאחוז בו.83 ↗

九則求執之。83 ↗

קטע 42.136עמודי מקור: 卷十 p.221

אמת מידה: לקחת לפי אמת מידה את הזהה ולבחון מיומנות; להעביר אמת מידה, לקחת את זה ולברור את האחר; לשאול לסיבה ולבחון את ההתאמה.84 ↗

法,法取同觀巧,傳法取此擇彼,問故觀宜。84 ↗

קטע 42.137עמודי מקור: 卷十 p.221

כשיש באדם דבר שחור ויש בו דבר שאינו שחור, קוראים לו רק אדם שחור; וכשיש אהבה לבני אדם ויש אי־אהבה לבני אדם, קוראים לזה רק אהבת בני אדם — איזו מן העצירות האלה בבני אדם מתאימה? המציגים את היות האחר כך ורואים בכך את היות הדבר הזה כך, יש להציג להם דבר שאינו כך ולשאול עליו. כמו חכם שיש לו מה לשלול ואינו שולל.85 ↗

以人之有黑者有不黑者也,止黑人。與以有愛於人有不愛於人,心愛人,是孰宜心人?彼舉然者以為此其然也,則舉不然者而問之。若聖人有非而不非。85 ↗

קטע 42.138עמודי מקור: 卷十 p.221

להסדיר חמש הסכמות: לכל אדם יש הסבר ביחס לידיעה.

正五諾,皆人於知有說。

קטע 42.139עמודי מקור: 卷十 p.221

לחרוג מחמש ההסכמות: ״וו פו״; אין ישר ואין הסבר.

過五諾,吾負,無直無說。

קטע 42.140עמודי מקור: 卷十 p.221

להשתמש בחמש ההסכמות — כאילו כך מעצמו.

用五諾,若自然矣。

הערות לפרק

מגילה 10 · 卷十

43. הסברי הקאנונים — ב

經說下

קטע 43.1עמודי מקור: 卷十 p.221

עצירה: הוא מסתמך על זה כדי לטעון שהאחר הוא כך, ומסביר שזהו היותו כך; אני מסתמך על זה כדי לטעון שהאחר אינו כך, ומטיל ספק בהיותו כך.1 ↗

止,彼以此其然也,說是其然也。我以此其不然也,疑是其然也。1 ↗

קטע 43.2עמודי מקור: 卷十 p.222

מכנים בעל חיים בעל ארבע רגליים ויצור חי מעופף; משתפים את הדברים כולם — זה הגדול והקטן.2 ↗

謂四足獸,與生鳥與。物盡與,大小也。2 ↗

קטע 43.3עמודי מקור: 卷十 p.222

לעשות לאיילים שם משותף: כולם נאבקים, ולא כולם שניים — זו דוגמת השניים והמאבק.3 ↗

為麋同名,俱關,不俱二,二與鬥也。3 ↗

קטע 43.4עמודי מקור: 卷十 p.222

אם היותו של זה כך הוא היותו כך בהכרח, אז יחד.

此然是必然則俱。

קטע 43.5עמודי מקור: 卷十 p.222

אין הם כוללים זה את זה; כבד, ריאות ובן — זו האהבה.

不相包,肝、肺、子,愛也。

קטע 43.6עמודי מקור: 卷十 p.222

גְ׳וּ ועשב — אלה המזון והזימון.4 ↗

橘、茅,食與招也。4 ↗

קטע 43.7עמודי מקור: 卷十 p.222

בסוס לבן יש יותר לבן, אך ראיית סוס אינה יותר ראייה — אלה הלבן והראייה.

白馬多白,視馬不多視,白與視也。

קטע 43.8עמודי מקור: 卷十 p.222

עשיית היצמדות אינה בהכרח היצמדות, לא בהכרח היצמדות וחשיפה.

為麗不必麗,不必麗與暴也。

קטע 43.9עמודי מקור: 卷十 p.222 · 卷十 p.223

עשיית שלילה באמצעות האדם וה״זה״ אינה עשיית שלילה: כמו עשייה למען אומץ האיש שאינה עשיית האיש, ועשיית מנעל כדי לקנות, כדי לעשות מנעל — אלה האיש והמנעל.5 ↗

為非以人是不為非,若為夫勇不為夫,為屨以買以為屨,夫與屨也。5 ↗

קטע 43.10עמודי מקור: 卷十 p.223

שניים נעדרים עם אחד, ואינם נמצאים עם אחד; מסירים חלק מהם.6 ↗

二與一亡,不與一在,偏去。6 ↗

קטע 43.11עמודי מקור: 卷十 p.223

יש ממשות כתובה, ורק אז מכנים אותה; אם אין ממשות כתובה, אין כינוי. אין זה כמו הפרישה והיופי: אם מכנים את זה, הרי זה ודאי יפה; אם מכנים אחר, הרי זה אינו יפה; בלי כינוי — דיווח.7 ↗

有文實也,而後謂之。無文實也,則無謂也。不若敷與美,謂是則是固美也,謂他則是非美。無謂則報也。7 ↗

קטע 43.12עמודי מקור: 卷十 p.223

נראה ולא־נראה נפרדים; אחד, שניים, שניים — אינם ממלאים זה את זה; רוחב ואורך, קשיות ולובן.8 ↗

見不見離,一二二不相盈。廣脩,堅白。8 ↗

קטע 43.13עמודי מקור: 卷十 p.224

הרמה שאינה כבדה ואינה מצטרפת למחט — אין זה באחריות הכוח. להכפיל את האי־זוגי של האוחז אינו באחריות התבונה. כמו ההבדל בין האוזן והעין.9 ↗

舉不重,不與箴,非力之任也。為握者之頡倍,非智之任也。若耳目異。9 ↗

קטע 43.14עמודי מקור: 卷十 p.224

מה ארוך יותר, עץ או לילה? מה רב יותר, ידיעה או דגן? דרגה, קרבה משפחתית, מעשה ומחיר — איזה מארבעתם יקר יותר? אייל וְחוּאוֹ — מי מהם ״חוּאוֹ״? […] וְסֶה — מי מהם ״סֶה״?10 ↗

木與夜孰長?智與粟孰多?爵、親、行、賈,四者孰貴?麋與霍孰霍?虭與瑟孰瑟?10 ↗

קטע 43.15עמודי מקור: 卷十 p.224

חלק: כולם אחד בלי שינוי.

偏,俱一無變。

קטע 43.16עמודי מקור: 卷十 p.224

הנחה: בהכרח אינו כך, ורק אחר כך מניחים. מניחים שכלב הוא חוּאוֹ, כמו שמכנים אותו חוּאוֹ.11 ↗

假,必非也而後假。狗假霍也,猶氏霍也。11 ↗

קטע 43.17עמודי מקור: 卷十 p.224

דבר: לפעמים פוגעים בו — זה היותו כך. לראות אותו — זו ידיעה. להודיע עליו — זו גרימת ידיעה.12 ↗

物,或傷之,然也。見之,智也。告之,使智也。12 ↗

קטע 43.18עמודי מקור: 卷十 p.225

ספק: הפוגש בעיסוק הוא איש מעלה; העושה רפת לבקר קר בקיץ — זו פגישה.13 ↗

疑,逢為務則士,為牛廬者夏寒,逢也。13 ↗

קטע 43.19עמודי מקור: 卷十 p.225

אם מרימים אותו הוא קל ואם מניחים אותו הוא כבד — אין זה כוח.

舉之則輕,廢之則重,非有力也。

קטע 43.20עמודי מקור: 卷十 p.225

כמו אבן ונוצה.

若石羽。

קטע 43.21עמודי מקור: 卷十 p.225

שבבי העץ בעקבות החיתוך — אין זו מיומנות; זה מעקב.14 ↗

柿從削,非巧也,循也。14 ↗

קטע 43.22עמודי מקור: 卷十 p.225

עייפות הנאבקים בגלל שתיית יין, כמו בגלל צוהרי היום — אין לדעת זאת. זו כסילות.

鬥者之敝也以飲酒,若以日中,是不可智也,愚也。

קטע 43.23עמודי מקור: 卷十 p.225

האם זו ידיעה? האם הוא רואה את עצמו כצודק? זו כסילות.15 ↗

智與?以己為然也與?愚也。15 ↗

קטע 43.24עמודי מקור: 卷十 p.225

יחד: אחדות משותפת, כמו ארבע הרגליים של שור וסוס. ״רק זה״ תואם את השור ואת הסוס. מונים שור ומונים סוס — השור והסוס שניים; מונים שור־וסוס — השור־וסוס אחד. כמו במניין אצבעות: האצבעות חמש, והחמש אחת.16 ↗

俱,俱一,若牛馬四足。惟是,當牛馬。數牛,數馬,則牛馬二。數牛馬,則牛馬一。若數指,指五而五一。16 ↗

קטע 43.25עמודי מקור: 卷十 p.226

מרחב ארוך: הולכים ויש מקום — מרחב.17 ↗

長字,從而有處字。17 ↗

קטע 43.26עמודי מקור: 卷十 p.226

מרחב: הדרום והצפון נמצאים בבוקר ונמצאים בערב; המרחב הולך בעקבות משך הזמן.18 ↗

字,南北在旦有在莫,字徒久。18 ↗

קטע 43.27עמודי מקור: 卷十 p.226

אין קשיות, ומשיגים לובן; בהכרח הם ממלאים זה את זה.19 ↗

無堅得白,必相盈也。19 ↗

קטע 43.28עמודי מקור: 卷十 p.226

נמצא: יָאוֹ היטיב להנהיג — מן ההווה נמצא הדבר בעבר. מן העבר נמצא הדבר בהווה — אז יָאוֹ אינו יכול להנהיג.20 ↗

在,堯善治,自今在諸古也。自古在之今,則堯不能治也。20 ↗

קטע 43.29עמודי מקור: 卷十 p.226

צל: כשהאור מגיע הצל נעלם; אם הוא נמצא, הכול נח מימי קדם.21 ↗

景,光至景亡。若在,盡古息。21 ↗

קטע 43.30עמודי מקור: 卷十 p.226

צל: שני אורות מקיפים אור אחד; האור האחד הוא הצל.22 ↗

景,二光夾一光,一光者景也。22 ↗

קטע 43.31עמודי מקור: 卷十 p.226 · 卷十 p.227

דמות: האור הנכנס ומאיר דומה לירי. כניסתו של הנמוך גבוהה, וכניסתו של הגבוה נמוכה. הרגליים חוסמות את האור שלמטה ולכן יוצרות דמות למעלה; הראש חוסם את האור שלמעלה ולכן יוצר דמות למטה. בריחוק ובקרבה יש קצה המשתתף באור, ולכן הדמות בתוך החלל.23 ↗

景,光之人照若射。下者之人也高,高者之人也下。足敝下光,故成景於上。首敝上光,故成景於下。在遠近有端與於光,故景庫內也。23 ↗

קטע 43.32עמודי מקור: 卷十 p.227

צל: אור השמש חוזר ומאיר את האדם, ולכן הצל נמצא בין השמש לאדם.24 ↗

景,日之光反燭人,則景在日與人之間。24 ↗

קטע 43.33עמודי מקור: 卷十 p.227

צל: כשהעץ נוטה הצל קצר וגדול; כשהעץ ישר הצל ארוך וקטן. כשהאור קטן מן העץ, הצל גדול מן העץ, לא רק קטן.25 ↗

景,木柂,景短大。木正,景長小。光小於木,則景大於木,非獨小也。25 ↗

קטע 43.35עמודי מקור: 卷十 p.227 · 卷十 p.228

מול: במראה ישרה, ריבוי הדמויות ומיעוטן, מראה ויכולת, לבן ושחור, ריחוק וקרבה, נטייה וישרות — שונים מן האור. הדמויות צריכות להיות יחד, וגם ההתקרבות וההתרחקות יחד. יחד משתמשים בצפון. ריחו של המשתקף — אין מקום במראה שאינו משתקף. ריחה של הדמות אין לו מספר, ובהכרח עובר את הישר. לכן באותו מקום חלקיהן יחד, אך המראה מחלקת.26 ↗

臨,正鑒,景寡,貌能、白黑,遠近、柂正,異於光。景當俱,就去亦當俱。俱用北。鑒者之臭,於鑒無所不鑒。景之臭無數,而必過正。故同處,其體俱,然鑒分。26 ↗

קטע 43.36עמודי מקור: 卷十 p.228

מראה: בתוך המרכז. כשהמשתקף קרוב למרכז, המשתקף גדול וגם הדמות גדולה; כשהוא רחוק מן המרכז, המשתקף קטן וגם הדמות קטנה, ובהכרח ישרה. היא עולה מן המרכז ונמשכת לאורך הישר.27 ↗

鑒,中之內,鑒者近中,則所鑒大,景亦大。遠中,則所鑒小,景亦小,而必正。起於中緣正而長其直也。27 ↗

קטע 43.37עמודי מקור: 卷十 p.228

מחוץ למרכז: כשהמשתקף קרוב למרכז, המשתקף גדול וגם הדמות גדולה; כשהוא רחוק מן המרכז, המשתקף קטן וגם הדמות קטנה, ובהכרח נטויה. היא נפגשת במרכז ונמשכת לאורך הישר.28 ↗

中之外,鑒者近中,則所鑒大,景亦大。遠中,則所鑒小,景亦小,而必易,合於中而長其直也。28 ↗

קטע 43.38עמודי מקור: 卷十 p.228 · 卷十 p.229

מראה: כשהמשתקף קרוב, המשתקף גדול וגם הדמות גדולה; כשהוא רחוק, המשתקף קטן וגם הדמות קטנה, ובהכרח ישרה. הדמות עוברת את הישר ולכן נמשכת.29 ↗

鑒,鑒者近,則所鑒大,景亦大。其遠,所鑒小,景亦小,而必正。景過正故招。29 ↗

קטע 43.39עמודי מקור: 卷十 p.229

נשיאת משא: מוסיפים משקל לקורה והיא אינה מתכופפת — קורת הרכס גוברת על המשקל. מימין מצטלבים המיתרים; אין מוסיפים דבר והיא מתכופפת — קורת הרכס אינה גוברת על המשקל.30 ↗

負,衡木,加重焉而不撓,極勝重也。右校交繩,無加焉而撓,極不勝重也。30 ↗

קטע 43.40עמודי מקור: 卷十 p.229

איזון: מוסיפים משקל בצד אחד, והוא בהכרח יורד. כשהמשקולות שוות הן מאזנות זו את זו; אז הבסיס קצר והקצה ארוך. מוסיפים לשניהם משקל שווה, והקצה בהכרח יורד; הקצה מקבל את משקל המנוף.31 ↗

衡,加重於其一旁,必捶。權重相若也,相衡則本短標長。兩加焉,重相若,則標必下,標得權也。31 ↗

קטע 43.42עמודי מקור: 卷十 p.229

משיכה: אין כוח.

引,無力也。

קטע 43.43עמודי מקור: 卷十 p.229

לא ישר: מה שמורם נעצר ב״שה״.

不正,所挈之止於施也。

קטע 43.44עמודי מקור: 卷十 p.229

החבל שולט בהרמתו, כמו לדקור אותו במרצע.

繩制挈之也,若以錐刺之。

קטע 43.45עמודי מקור: 卷十 p.229

בהרמה, הארוך והכבד למטה, הקצר והקל למעלה; העליון משיג יותר ויותר והתחתון מאבד יותר ויותר.

挈,長重者下,短輕者上,上者愈得,下者愈亡。

קטע 43.46עמודי מקור: 卷十 p.229

כשהחבל ישר והמשקולות שוות — אז ישר.

繩直權重相若,則正矣。

קטע 43.47עמודי מקור: 卷十 p.229 · 卷十 p.230

במשיכה, העליון מאבד יותר ויותר והתחתון משיג יותר ויותר; כשכל משקל העליון מוצה, אז מרימים.

收,上者愈喪,下者愈得,上者權重盡,則遂挈。

קטע 43.48עמודי מקור: 卷十 p.230

שני גלגלים גבוהים, שני גלגלים כמרכבה בעלת גלגלים מלאים — זה סולם שעל מרכבה. קורת המרכבה בחזיתו; נושאים ומותחים מיתר בחזיתו. ״שֶׁה״: נושאים ומותחים מיתר בצירו. מכבידים את חזיתו ותולים משקל מלפניו. הסולם הזה — מרימים, ושוב מרימים, ואז הוא נע.33 ↗

兩輪高,兩輪為輲,車梯也。軫其前,載弦其前。涉載弦其軸。重其前,而縣重於其前。是梯,挈且挈則行。33 ↗

קטע 43.49עמודי מקור: 卷十 p.230

כל משקל, אם מלמעלה אין מרימים, מלמטה אין מושכים ומהצד אין כופים, יורד ישר. לפעמים דבר מעכב אותו. הסולם אינו יכול לרדת.

凡重,上弗挈,下弗收,旁弗劫,則下直。或害之也。梯者不得汎。

קטע 43.50עמודי מקור: 卷十 p.230

כעת מניחים אבן על קרקע שטוחה: הכובד אינו יורד. ישר, אין צד.

今也廢尺於平地,重不下。直也,無旁也。

קטע 43.51עמודי מקור: 卷十 p.230 · 卷十 p.231

משיכת הציר בחבל דומה למשיכת קורה מתוך סירה.

若夫繩之引軸也,是猶自舟中引橫也。

קטע 43.52עמודי מקור: 卷十 p.231

הישענות, הכפלה, התנגדות ואחיזה: אם הגוף נסמך עליהן, אינו ישר.34 ↗

倚、倍、拒、堅,躰依焉則不正。34 ↗

קטע 43.53עמודי מקור: 卷十 p.231

מצמידים אבנים ומערימים אבנים בלבד; הכלל הוא השוכבים משני הצדדים.35 ↗

并石絫石耳,夾寢者法也。35 ↗

קטע 43.54עמודי מקור: 卷十 p.231

אבן מרובעת מורחקת מן הקרקע צְ׳ה, תוחמים אבן מתחתיה ותולים חוט משי מעליה, כך שיגיע בדיוק לאבן המרובעת ולא ירד — זה עמוד.

方石去地尺,關石於其下,縣絲於其上,使適至方石,不下,柱也。

קטע 43.55עמודי מקור: 卷十 p.231

מדביקים חוט ומרחיקים את האבן — זו הרמה.

膠絲去石,挈也。

קטע 43.56עמודי מקור: 卷十 p.231

החוט נקרע — זו משיכה.

絲絕,引也。

קטע 43.57עמודי מקור: 卷十 p.231

הדבר לא השתנה והשם השתנה — זו משיכה חזרה.

未變而名易,收也。

קטע 43.58עמודי מקור: 卷十 p.231

קנייה: המטבע והדגן משמשים מחיר זה לזה. אם המטבע קל, הדגן אינו יקר; אם המטבע כבד, הדגן אינו משתנה. מטבע המלך אינו משתנה והדגן משתנה; שינוי השנים בדגן הוא שינוי השנים במטבע, כמו מכירת בן.36 ↗

買,刀羅相為賈。刀輕則羅不貴,刀重則羅不易。王刀無變,羅有變,歲變羅則歲變刀。若鬻子。36 ↗

קטע 43.59עמודי מקור: 卷十 p.231

מיצוי המחיר פירושו להסיר את כל מה שמונע חליפין; כשהוסר מה שמונע חליפין, יש חליפין. ומחיר: ראוי או לא ראוי; רצון קדום ואי־רצייה — ראויים זה לזה. כמו במדינה מובסת, במכירת בית ובנישואי ילד — אין ילד.37 ↗

賈盡也者,盡去其以不雙也。其所以不雙去,則雙。而賈也宜不宜,古欲不欲相宜。若敗邦鬻室,嫁子無子。37 ↗

קטע 43.60עמודי מקור: 卷十 p.232

כשאדם בצבא אין ודאות אם מת או חי; כששומעים על קרב גם אין ודאות שהוא חי. קודם לא פחדו ועכשיו פוחדים.38 ↗

在軍不必其死生,聞戰亦不必其生。前也不懼,今也懼。38 ↗

קטע 43.61עמודי מקור: 卷十 p.232

יש: יודעים שזה אינו זה, ויש יודעים שזה אינו נמצא כאן, ובכל זאת מכנים זאת דרום וצפון, טועים וסבורים שהם צודקים. בתחילה כינו זאת הדרום, ולכן גם עכשיו מכנים זאת הדרום.39 ↗

或,知是之非此也,有知是之不在此也,然而謂此南北,過而以己為然。始也謂此南方,故今也謂此南方。39 ↗

קטע 43.62עמודי מקור: 卷十 p.232

דנים בו בידיעה; בלי ידיעה אין אמצעי.

智論之,非智無以也。

קטע 43.63עמודי מקור: 卷十 p.232

כינוי: הדברים המכונים, אם אינם זהים, שונים. אם זהים, אחד מכנה אותו גוֹאוּ ואחר מכנה אותו צְ׳וָאן; אם שונים, אחד מכנה אותו שור ואת השור מכנים סוס. כשאיש מהם אינו מנצח, אין זה ויכוח. ויכוח הוא שאחד אומר ״זה״ ואחד אומר ״לא״; הקולע הוא המנצח.40 ↗

謂,所謂,非同也則異也。同則或謂之狗,其或謂之大也。異則或謂之牛,牛或謂之馬也。俱無勝,是不辯也。辯也者,或謂之是,或謂之非,當者勝也。40 ↗

קטע 43.64עמודי מקור: 卷十 p.232

אין: המוותרים — יין. בטרם ויתרו — התחלה; אי אפשר לוותר.41 ↗

無,讓者酒。未讓,始也,不可讓也。41 ↗

קטע 43.65עמודי מקור: 卷十 p.232

באחד: האבן אחת, והקשיות והלובן שניים, והם נמצאים באבן. לכן אפשר שיש בה מה שיודעים ומה שאין יודעים.

於,石一也,堅白二也,而在石。故有智焉,有不智焉,可。

קטע 43.66עמודי מקור: 卷十 p.232 · 卷十 p.233

אתה יודע את זה, ויש ידיעה שזה מה שהצבעתי עליו קודם — חפיפה. אז אתה יודע את זה ואינך יודע את מה שהצבעתי עליו קודם. זה אחד. אפשר לומר שיש בו מה שיודעים ומה שאין יודעים.42 ↗

子智是,有智是吾所先舉,重。則子智是而不智吾所先舉也,是一。謂有智焉有不智焉可。42 ↗

קטע 43.67עמודי מקור: 卷十 p.233

אם אתה יודע אותו, עליך להצביע עליו; כך נוצרת בי ידיעה, ואז אדע אותו.43 ↗

若智之,則當指之,智生我,則我智之。43 ↗

קטע 43.68עמודי מקור: 卷十 p.233

להצביע על שניהם יחד — באמצעות שניים. להצביע בשקלול — להשוות ישר.

兼指之,以二也。衡指之,參直之也。

קטע 43.69עמודי מקור: 卷十 p.233

אם אומרים: ״חובה להצביע רק על מה שהצבעתי עליו; אל תצביע על מה שלא הצבעתי עליו״, ודאי אי אפשר להצביע עליו לבדו. מה שרוצים להצביע עליו אינו נמסר והכוונה כאילו טרם נבדקה.

若曰:「必獨指吾所舉,毋舉吾所不舉。」則者固不能獨指。所欲相不傳,意若未校。

קטע 43.70עמודי מקור: 卷十 p.233

ועוד, מה שיודעים הוא זה ומה שאין יודעים הוא זה; אז ידיעת הזה היא אי־ידיעה. כיצד יוכל להיות אחד, וביחד אומרים שיש בו מה שיודעים ומה שאין יודעים?

且其所智是也,所不智是也,則是智是之不智也,惡得為一,并謂而有智焉有不智焉。

קטע 43.71עמודי מקור: 卷十 p.233

המושא: אביב — מצבו מטבעו אינו מאפשר להצביע עליו.44 ↗

所,春也,其執固不可指也。44 ↗

קטע 43.72עמודי מקור: 卷十 p.233

נתין נמלט — אין יודעים את מקומו; גוֹאוּ וְצְ׳וָאן — אין יודעים את שמם.45 ↗

逃臣不智其處,狗大不智其名也。45 ↗

קטע 43.73עמודי מקור: 卷十 p.233

מה שאבד, גם המיומן אינו יכול ללכוד ברשת.46 ↗

遺者,巧弗能兩也。46 ↗

קטע 43.74עמודי מקור: 卷十 p.233 · 卷十 p.234

ידיעה: לדעת גוֹאוּ בלי לחפוף לידיעת צְ׳וָאן זו שגיאה; אם אינו חופף, אין שגיאה.47 ↗

智,智狗不重智大,則過;不重則不過。47 ↗

קטע 43.75עמודי מקור: 卷十 p.234

הבנה: השואל אומר: ״אתה יודע גִ׳י?״ משיבים לו: ״למה מתכוונים בשם גִ׳י?״ הוא אומר: ״גִ׳י שְׁה״, ואז יודעים אותו. אם אין שואלים למה מתכוונים בשם גִ׳י ומשיבים מיד שאין יודעים, זו שגיאה.48 ↗

通,問者曰:「子知羈乎?」應之曰:「羈何謂也?」彼曰:「羈施。」則智之。若不問羈何謂,徑應以弗智,則過。48 ↗

קטע 43.76עמודי מקור: 卷十 p.234

ועוד, התשובה בהכרח צריכה לענות על ה״זה״ שבשאלה. אם משיבים ״ארוך״, יש לתשובה עומק ורדידות. ״גדול, קבוע, באמצע, נמצא״. אנשי צבא — מפקד, מקום.49 ↗

且應必應問之是。若應「長」,應有深淺。大常中在。兵人,長所。49 ↗

קטע 43.77עמודי מקור: 卷十 p.234

חדר ואולם הם המקום שבו שוכנים; בנו הוא השוכן. אם מסתמכים על הנמצא ושואלים על החדר והאולם — היכן הוא יכול להיות? אם נושא השאלה הוא החדר והאולם ושואלים על השוכן — מי נמצא? זה מעמיד את השוכן כנושא כדי לשאול על מקום ההימצאות, וזה מעמיד את מקום השהייה כנושא כדי לשאול על השוכן.50 ↗

室堂,所存也。其子,存者也。據在者而問室堂,惡可在也?主室堂而問存者,孰在也?是一主存者以問所在,一主所存以問存者。50 ↗

קטע 43.78עמודי מקור: 卷十 p.234

חמישה: התאחדות. מים, אדמה ואש. האש נפרדת ובוערת. בחיכוך עץ בעץ בוערת אש. האש ממיסה מתכת כשיש הרבה אש; המתכת שוחקת פחם כשיש הרבה מתכת.51 ↗

五,合。水土火,火離然。木相摩則然。火爍金,火多也。金摩炭,金多也。51 ↗

קטע 43.79עמודי מקור: 卷十 p.234

של ההתאחדות — ״פוּ״, מים. העץ נפרד, האדמה נפרדת.52 ↗

合之府水。木離,土離。52 ↗

קטע 43.80עמודי מקור: 卷十 p.234

כמו לדעת את מספר האיילים והדגים — רק לפי מה שמועיל.

若識麋與魚之數,惟所利。

קטע 43.81עמודי מקור: 卷十 p.234

אין: רצייה ושנאה פוגעות בחיים וגורעות מאורך החיים; ההסבר באמצעות מעט חיבור — מי אוהב כך?53 ↗

無,欲惡,傷生損壽。說以少連,是誰愛也?53 ↗

קטע 43.82עמודי מקור: 卷十 p.234

טועמים הרבה דגן, או אולי רוצים ואין יכולת לפגוע. ויש שרוצים שיהיה הדבר, אך רצייה לבדה אינה מספיקה כדי להביא לתועלת או לגריעה. כמו היין ביחס לאדם; ראוי לאדם להפחיתו.

嘗多粟,或者欲不有能傷也。而或欲有之,然徒欲不足為益損也。若酒之於人也,人損之為宜。

קטע 43.83עמודי מקור: 卷十 p.234 · 卷十 p.235

ועוד, להתחשב באדם ולהועיל לאדם זו אהבה; אז רק מתחשבים ולא מנהיגים.54 ↗

且恕人利人,愛也,則唯恕弗治也。54 ↗

קטע 43.84עמודי מקור: 卷十 p.235

גריעה: מן השבע מסירים את העודף, והוא מספיק בדיוק — אין נזק. מסוגל להזיק — שובע, כמו פגיעה באייל שאין לו טחול.55 ↗

損,飽者去餘,適足,不害。能害,飽,若傷麋之無脾也。55 ↗

קטע 43.85עמודי מקור: 卷十 p.235

ועוד, יש גריעה ורק אחריה תועלת וידיעה, כמו מחלת הקדחת ביחס לקדחת.56 ↗

且有損而后益智者,若虎病之之於瘧也。56 ↗

קטע 43.86עמודי מקור: 卷十 p.235

ידיעה: באמצעות העין רואים, והעין רואה באמצעות אש, והאש אינה רואה. ידיעה רק בחמש הדרכים אינה קולעת למשך. ראייה בעין דומה לראייה באמצעות אש.57 ↗

智,以目見,而目以火見,而火不見。惟以五將智,久不當。以目見,若以火見。57 ↗

קטע 43.87עמודי מקור: 卷十 p.235

אש: כשאומרים שהאש חמה, אין פירושו שחום האש מצוי בי, כמו ראיית השמש.58 ↗

火,謂火熱也,非以火之熱我有,若視日。58 ↗

קטע 43.88עמודי מקור: 卷十 p.235

ידיעה: מערבים את מה שיודעים ואת מה שאין יודעים ושואלים עליו, ובהכרח אומרים: ״זה מה שיודעים וזה מה שאין יודעים״. אם לוקחים ומסירים ומסוגלים לשניהם, הרי יודעים את שניהם.59 ↗

智,雜所智與所不智而問之,則必曰:「是所智也,是所不智也。」取去俱能之,是兩智之也。59 ↗

קטע 43.89עמודי מקור: 卷十 p.235

אין: אם דבר איננו, הרי היה ורק אחר כך איננו. אין נפילת שמים — אז אין והוא איננו.60 ↗

無,若無焉,則有之而后無。無天陷,則無之而無。60 ↗

קטע 43.90עמודי מקור: 卷十 p.235

בירור: ספק הוא היעדר כינוי. דְזָאנְג מת עכשיו, ובאביב משיגים ״וֶן״; ״וֶן״ מת — אפשר.61 ↗

擢,疑無謂也。臧也今死,而春也得文,文死也可。61 ↗

קטע 43.91עמודי מקור: 卷十 p.235

ועוד: זה בלבד.

且,獨是也。

קטע 43.92עמודי מקור: 卷十 p.235 · 卷十 p.236

עתיד להיות כך — בהכרח כך. עתיד להסתיים — בהכרח יסתיים. אם עתיד להסתיים רק אחרי שימוש במלאכה, בהכרח יסתיים רק אחרי שימוש במלאכה.62 ↗

且然,必然。且已,必已。且用工而後已者,必用工而後已。62 ↗

קטע 43.93עמודי מקור: 卷十 p.236

שווה: שערות תלויות בשווה; האחת קלה והאחרת כבדה והשערה נקרעת — אין שוויון. בשוויון, בקריעתן אף אחת אינה נקרעת.63 ↗

均,髮均縣,輕重而髮絕,不均也。均,其絕也莫絕。63 ↗

קטע 43.94עמודי מקור: 卷十 p.236

הצגה: יש שבוחנים אדם באמצעות שם ויש שבוחנים אדם באמצעות ממשות. להציג את ידידך כסוחר עשיר — זו בחינת אדם באמצעות שם. להצביע: ״זה מרק״ — זו בחינה באמצעות ממשות.64 ↗

舉,或以名視人,或以實視人。舉友富商也,是以名視人也。指是臛也,是以實視人也。64 ↗

קטע 43.95עמודי מקור: 卷十 p.236

צדקו של יָאוֹ — זה קול בהווה, אך ממשותו של הצדק שוכנת בעבר.65 ↗

堯之義也,是聲也於今,所義之實處於古。65 ↗

קטע 43.96עמודי מקור: 卷十 p.236

כמו להסתכן בשער העיר וּבְדְזָאנְג.66 ↗

若殆於城門與於臧也。66 ↗

קטע 43.97עמודי מקור: 卷十 p.236

גוֹאוּ: גוֹאוּ הוא צְ׳וָאן; אפשר לכנות זאת הריגת צְ׳וָאן, כמו שתי ירכיים.67 ↗

狗,狗犬也,謂之殺犬,可,若兩腢。67 ↗

קטע 43.98עמודי מקור: 卷十 p.236

גרימה: ציווי הוא גרימה. גורמים לי; איני גורם, וגם גורמים לי.68 ↗

使,令使也。使我,我不使,亦使我。68 ↗

קטע 43.99עמודי מקור: 卷十 p.237

״יין״, חנית, גם גרימה; ״דּוּאָן״, לא יפה, גם גרימה; ״יין״, חנית.69 ↗

殷戈亦使,段不美亦使,殷戈。69 ↗

קטע 43.100עמודי מקור: 卷十 p.237

גִ׳ינְג, שקיעה: זו הקונכייה של גִ׳ינְג. אז רדידות השקיעה אינה רדידות גִ׳ינְג, כמו לשנות אחד מן החמישה.70 ↗

荊,沈。荊之貝也,則沈淺非荊淺也。若易五之一。70 ↗

קטע 43.101עמודי מקור: 卷十 p.237

על עגילותו של העמוד: רואים אותה ובכוונה הדבר רחב וברור.71 ↗

以楹之摶也,見之,其於意也洋然。71 ↗

קטע 43.102עמודי מקור: 卷十 p.237

כמו עמוד קל יותר מלענה — בכוונה אין שינוי.72 ↗

若楹輕於秋,其於意也不易。72 ↗

קטע 43.103עמודי מקור: 卷十 p.237

ידיעה קודמת. הכוונה היא דימוי.

先智。意,相也。

קטע 43.104עמודי מקור: 卷十 p.237

באמצעות מקטע, פטיש ומרצע — כולם עוסקים במנעל ואפשר להשתמש בהם. לעשות מנעל מצויר באמצעות פטיש, ולעשות פטיש באמצעות מנעל מצויר — זה מעבר וניגוד.73 ↗

以段、椎、錐俱事於履,可用也。成繪履過椎,與成椎過繪履同,過仵也。73 ↗

קטע 43.105עמודי מקור: 卷十 p.237

בחמישה יש אחד, ובאחד יש חמישה; עשר — פעמיים חמש.74 ↗

五有一焉,一有五焉。十,二焉。74 ↗

קטע 43.106עמודי מקור: 卷十 p.238

לא: לכרות חצי, מתקדמים ולוקחים מלפנים. אם מלפנים, אין במרכז מה שיהיה חצי; קצה בלבד. אם לוקחים מלפנים ומאחור, הקצה באמצע. כריתה בהכרח חוצה; אם אין חלק שאינו חצי, אי אפשר לכרות.75 ↗

非,新半,進前取也。前,則中無為半,獨端也。前後取則端中也。新必半,毋與非半,不可新也。75 ↗

קטע 43.107עמודי מקור: 卷十 p.238

אפשר: אין. לאחר שסיפקו, אז ראוי לספק ואי אפשר שלא יהיה.76 ↗

可,無也。已給,則當給不可無也。76 ↗

קטע 43.108עמודי מקור: 卷十 p.238

למשך יש גבול או אין גבול.77 ↗

久有窮無窮。77 ↗

קטע 43.109עמודי מקור: 卷十 p.238

ישר: כדור — אין מקום שבו אינו פוגע בתלוי באמצע; זו עגילות.78 ↗

正,丸,無所處而不中縣,摶也。78 ↗

קטע 43.110עמודי מקור: 卷十 p.238

בכפיפה אי אפשר להרים רק חלק — זה מרחב.79 ↗

傴字不可偏舉,字也。79 ↗

קטע 43.111עמודי מקור: 卷十 p.238

ההולך קדימה מתפרש תחילה בקרוב ואחר כך ברחוק.

進行者先敷近,後敷遠。

קטע 43.112עמודי מקור: 卷十 p.238

הליכה: ההולך בהכרח מקדים את הקרוב למרוחק. רחוק וקרוב הם אורך; קודם ומאוחר הם משך. הליכה של אדם למרחק מחייבת משך זמן.80 ↗

行,行者必先近而後遠。遠近脩也,先後久也。民行脩必以久也。80 ↗

קטע 43.113עמודי מקור: 卷十 p.238

הריבועים ממצים את הסוג. לכולם אמת מידה אף שהם שונים, יש מעץ ויש מאבן; אין זה פוגע בהתאמת ריבועיהם. מיצוי הסוג הוא כמו הריבוע.81 ↗

方盡類,俱有法而異,或木或石,不害其方之相合也。盡類猶方也。81 ↗

קטע 43.114עמודי מקור: 卷十 p.239

השור הפרוע והסוס שונים; לומר ששור אינו סוס מפני שלשור יש שיניים ולסוס יש זנב — אי אפשר.82 ↗

牛狂與馬惟異。以牛有齒,馬有尾,說牛之非馬也,不可。82 ↗

קטע 43.115עמודי מקור: 卷十 p.239

לשניהם יש את שניהם; אין כאן תכונה שיש באחד ואינה באחר. אומרים ששור וסוס אינם מאותו סוג: משתמשים בכך שלשור יש קרניים ולסוס אין קרניים, וזה הבדל בסוג.

是俱有,不偏有偏無有。曰:「之與馬不類。用牛有角,馬無角,是類不同也。」

קטע 43.116עמודי מקור: 卷十 p.239

אם מציגים שלשור יש קרניים ולסוס אין קרניים ורואים בכך את ההבדל בסוג, זו הצגה פרועה, כמו ״לשור יש שיניים ולסוס יש זנב״.83 ↗

若舉牛有角、馬無角,以是為類之不同也,是狂舉也。猶牛有齒,馬有尾。83 ↗

קטע 43.117עמודי מקור: 卷十 p.239

יש שאינם שור; יש שהם שור והם שור — אפשר. לכן לומר ״שור־וסוס אינם שור״ — עדיין אי אפשר; לומר ״שור־וסוס הם שור״ — עדיין אי אפשר. יש אפוא שאפשר ויש שאי אפשר, ולומר ״עדיין אי אפשר לומר ששור־וסוס הם שור״ גם הוא בלתי אפשרי.84 ↗

或非牛,或牛而牛也,可。故曰「牛馬非牛也」,未可;「牛馬牛也」,未可。則或可或不可,而曰「牛馬牛也未可」亦不可。84 ↗

קטע 43.118עמודי מקור: 卷十 p.239

ועוד, שור אינו שניים וסוס אינו שניים, אך שור־וסוס הם שניים; כך שור אינו לא־שור, וסוס אינו לא־סוס, אך שור־וסוס הם לא־שור ולא־סוס. אין קושי.

且牛不二,馬不二,而牛馬二。則牛不非牛,馬不非馬,而牛馬非牛非馬,無難。

קטע 43.119עמודי מקור: 卷十 p.240

שמות מדויקים הם ״האחר״ ו״הזה״. אפשר אחר וזה: האחר של האחר נעצר באחר, והזה של הזה נעצר בזה. אי אפשר אחר וזה: האחר הוא גם זה. גם אפשר אחר וזה: האחר והזה נעצרים באחר ובזה. אם כך הם האחר והזה, הרי האחר גם הוא זה־זה.85 ↗

正名者彼此。彼此可:彼彼止於彼,此此止於此。彼此不可:彼且此也。彼此亦可:彼此止於彼此。若是而彼此也,則彼亦且此此也。85 ↗

קטע 43.120עמודי מקור: 卷十 p.240

פתיחה בלי מפגש — אין לה שימוש, כמו עשב שוטה. מענה בלי מפגש, ואין גרימה — אין מנוס.86 ↗

唱無過,無所周,若釋。和無過,而不使也,不得已。86 ↗

קטע 43.121עמודי מקור: 卷十 p.240

לפתוח בדברים ולא להשיב — זה אי־לימוד; אם הידיעה מעטה ואין לומדים, בהכרח תתמעט. להשיב ולא לפתוח בדברים — זה אי־הוראה. יודעים ואין מלמדים; הרבה, ואין מלמדים.

唱而不和,是不學也。智少而不學,必寡。和而不唱,是不教也。智而不教,多而不教。

קטע 43.122עמודי מקור: 卷十 p.240

לגרום לאדם לגזול בגד מאדם — האשמה נעשית קלה או כבדה; לגרום לאדם לתת יין לאדם — לעיתים רב ולעיתים מועט.

使人奪人衣,罪成輕或重。使人予人酒,或厚或薄。

קטע 43.123עמודי מקור: 卷十 p.240 · 卷十 p.241

שמיעה: מה שבחוץ הוא מה שאין יודעים. מישהו אומר: ״צבעו של מי שבחדר הוא כמו צבעו של זה״. זה לעשות את מה שאין יודעים כדומה למה שיודעים, כמו לבן הדומה לשחור. מי גובר? זה כמו צבעו של זה. מה שלבן בהכרח לבן; כעת יודעים שצבעו דומה ללבן, ולכן יודעים את לובנו.87 ↗

聞,住外者,所不知也。或曰:「在室者之色若是其色。」是所不智若所智也。猶白若黑也,誰勝?是若其色也。若白者必白。今也智其色之若白也,故智其白也。87 ↗

קטע 43.124עמודי מקור: 卷十 p.241

בהכרח, באמצעות השם משתמשים במה שברור כדי לברר את מה שאין יודעים; אין משתמשים במה שאין יודעים כדי להטיל ספק בברור. כמו מדידת אורך שאין יודעים בסרגל.88 ↗

必夫名以所明正所不智,不以所不智疑所明。苦以尺度所不智長。88 ↗

קטע 43.125עמודי מקור: 卷十 p.241

החוץ — ידיעה ישירה; פנים החדר — ידיעה באמצעות הסבר.

外,親智也;室中,說智也。

קטע 43.126עמודי מקור: 卷十 p.241

באמצעות: סתירה — אי אפשר. אם דברי אותו אדם אפשריים, אינם סותרים, ונמצא שיש דבר אפשרי. אם דברי אותו אדם אינם אפשריים ומחשיבים אותם קולעים, בהכרח אין הבחנה מדוקדקת.89 ↗

以,誖,不可也。出入之言可,是不誖,則是有可也。之人之言不可,以當,必不審。89 ↗

קטע 43.127עמודי מקור: 卷十 p.241

רק: אפשר לומר שזה חוּאוֹ; עדיין אין זה אותו חוּאוֹ. במה שאי אפשר לכנות, אל תסתמך רק על כינויו. אם האחר עדיין מסתמך רק על כינויו, דבריי אינם מתקיימים. ואם האחר אינו מסתמך רק על כינויו, גם אז אינם מתקיימים.90 ↗

惟,謂是霍可,猶之非夫霍也。不可謂者,毋惟乎其謂。彼猶惟乎其謂,則吾謂不行。彼若不惟其謂,則不行也。90 ↗

קטע 43.128עמודי מקור: 卷十 p.241 · 卷十 p.242

אין: אם הדרום מוגבל, אפשר למצותו; אם הוא מוגבל, אי אפשר למצותו. אם אין עדיין יודעים אם הוא מוגבל או בלתי מוגבל, אפשר למצותו, אי אפשר למצותו, אי אפשר למצותו — עדיין אין יודעים. על מילויו בידי בני האדם או אי־מילויו עדיין אין ידיעה, ובהכרח עדיין אין יודעים אם אפשר למצות את בני האדם או לא. ולקבוע בכל זאת שאפשר לאהוב את כל בני האדם.91 ↗

無,南者有窮則可盡,有窮則不可盡。有窮無窮未可智,則可盡不可盡不可盡,未可智。人之盈之否未可智,而必人之可盡不可盡亦未可智。而必人之可盡愛也。91 ↗

קטע 43.129עמודי מקור: 卷十 p.242

אם בני האדם אינם ממלאים את הבלתי מוגבל, בני האדם מוגבלים; אין קושי למצות את המוגבל.92 ↗

人若不盈先窮,則人有窮也。盡有窮無難。92 ↗

קטע 43.130עמודי מקור: 卷十 p.242

אם הם ממלאים את הבלתי מוגבל, הבלתי מוגבל ממוצה; אין קושי למצות את המוגבל.

盈無窮,則無窮盡也。盡有窮無難。

קטע 43.131עמודי מקור: 卷十 p.242

״לא שתיים״ — ידיעת מספרם. אהבת העם עד תומה. אולי מישהו הושמט מן השאלה? אם שואלים את כל בני האדם, אוהבים את כל מי שנשאלו.93 ↗

不二,智其數。愛民之盡文也。或者遺乎其問也?盡問人則盡愛其所問。93 ↗

קטע 43.132עמודי מקור: 卷十 p.242

כמו לא לדעת את מספרם ולדעת שאוהבים עד תום — אין קושי.

若不智其數而智愛之盡文也,無難。

קטע 43.133עמודי מקור: 卷十 p.242

אנושיות: אנושיות היא אהבה. צדק הוא תועלת. אהבה ותועלת הן ״זה״; מי שאוהבים ומי שמועילים לו הם ״האחר״. האהבה והתועלת אינן נעשות פנים וחוץ זו לזו, וגם מי שנאהב ומי שמפיק תועלת אינם נעשים חוץ ופנים זה לזה. לעשות את האנושיות פנימית ואת הצדק חיצוני פירושו להציג את האהבה ואת מי שמפיק תועלת — זו הצגה פרועה, כמו עין שמאל יוצאת ועין ימין נכנסת.94 ↗

仁,仁愛也。義,利也。愛利,此也。所愛所利,彼也。愛利不相為內外,所愛利亦不相為外內。其為仁內也,義外也,舉愛與所利也,是狂舉也。若左目出右目入。94 ↗

קטע 43.134עמודי מקור: 卷十 p.242

לימוד: סבורים שאינו יודע שאין תועלת בלימוד, ולכן מודיעים לו — זהו. לגרום לו לדעת שאין תועלת בלימוד זו הוראה. להורות תוך ראיית הלימוד כחסר תועלת — סתירה.

學也,以為不知學之無益也,故告之也,是。使智學之無益也,是教也。以學為無益也教,誖。

קטע 43.135עמודי מקור: 卷十 p.242

דיון בגנאי: אם אפשר לגנות או אי אפשר לגנות, הדבר תלוי בכך שהעיקרון ניתן לגנאי. גם אם רבים מגנים, דברי הגנאי שלהם נכונים; אם העיקרון אינו ניתן לשלילה, גם אם מעטים מגנים, הם שוגים. לומר כעת שאי אפשר לקבל את המרבים בגנאי דומה לדיון בקצר באמצעות הארוך.95 ↗

論誹,誹之可不可,以理之可誹,雖多誹,其誹是也;其理不可非,雖少誹,非也。今也謂多誹者不可,是猶以長論短。95 ↗

קטע 43.136עמודי מקור: 卷十 p.243

אי־גנאי: שלילת גנותו שלך. אי־שלילת הגנאי היא שלילת מה שאפשר לשלול. מה שאי אפשר לשלול הוא אי־שלילת הגנאי.96 ↗

不誹,非己之誹也。不非誹,非可非也。不可非也,是不非誹也。96 ↗

קטע 43.137עמודי מקור: 卷十 p.243

דבר: ארוך ביותר וקצר ביותר — אין ארוך מזה ואין קצר מזה. זהו ה״זה״ של זה; מה שאינו זה — אין קיצוני מזה.97 ↗

物,甚長甚短,莫長於是,莫短於是,是之是也,非是也者,莫甚於是。97 ↗

קטע 43.138עמודי מקור: 卷十 p.243

לקיחה: מודדים גבוה ונמוך באמצעות טוב ולא טוב, שלא כמו הר וביצה. הימצאות למטה טובה מהימצאות למעלה; העליון הוא מה שהתחתון מבקש.98 ↗

取,高下以善不善為度,不若山澤。處下善於處上,下所請上也。98 ↗

קטע 43.139עמודי מקור: 卷十 p.243

לא־זה, הרי זה, וגם כאן זה. כעת מאשרים את זה ביחס לזה ואינם מאשרים את זה ביחס לזה.99 ↗

不是,則是,且是焉。今是文於是,而不於是。99 ↗

קטע 43.140עמודי מקור: 卷十 p.243

לכן זה־לא־זה הוא לא־זה; אז מאשרים אותו ואינם מאשרים אותו.

故是不文是不文,則是而不文焉。

קטע 43.141עמודי מקור: 卷十 p.243

כעת מאשרים את לא־זה ביחס לזה, וזה עם זה; לכן לזה ולזה־לא־זה אותו הסבר.

今是不文於是,而文與是。故文與是不文同說也。

הערות לפרק

מגילה 11 · 卷十一

44. הבחירה הגדולה

大取

קטע 44.1עמודי מקור: 卷十一 p.253

אהבת השמים לבני האדם פחותה מאהבת החכם לבני האדם; הטבתם לבני האדם רבה מהטבת החכם לבני האדם. אהבת הגדול לקטן פחותה מאהבת הקטן לגדול; הטבתו לקטן רבה מהטבת הקטן לגדול.1 ↗

天之愛人也,薄於聖人之愛人也;其利人也,厚於聖人之利人也。大人之愛小人也,薄於小人之愛大人也;其利小人也,厚於小人之利大人也。1 ↗

קטע 44.2עמודי מקור: 卷十一 p.253

לאהוב את דְזָאנְג מפני שרואים בו קרוב — אין זו אהבת הקרוב; להועיל לְדְזָאנְג מפני שרואים בו קרוב — אין זו הטבה לקרוב.2 ↗

以臧為其親也而愛之,非愛其親也;以臧為其親也而利之,非利其親也。2 ↗

קטע 44.3עמודי מקור: 卷十一 p.253

לראות במוזיקה תועלת לבן ולבקש אותה למענו — אין זו הטבה לבן; לראות במוזיקה תועלת לבן ולרצות אותה למענו — זו אהבת הבן.3 ↗

以樂為利其子而為其子求之,非利其子也;以樂為利其子而為其子欲之,愛其子也。3 ↗

קטע 44.4עמודי מקור: 卷十一 p.253

לשקול קל וכבד בתוך מה שנכלל בחלקים נקרא שקלול. השקלול אינו למען ״זה״; אין זה שלא למען ״לא״; השקלול הוא יישור. לכרות אצבע כדי לשמור את פרק היד — בין התועלות בוחרים את הגדולה, ובין הנזקים בוחרים את הקטן.4 ↗

於所體之中而權輕重之謂權。權非為是也,非非為非也。權,正也。斷指以存掔,利之中取大,害之中取小也。4 ↗

קטע 44.5עמודי מקור: 卷十一 p.253 · 卷十一 p.254

בחירת הקטן שבנזקים אינה בחירת נזק אלא בחירת תועלת. מה שבוחרים הוא מה שהאדם מחזיק בו. לפגוש שודד ולכרות אצבע כדי להציל את הגוף — זו תועלת; לפגוש שודד — זה נזק.5 ↗

害之中取小也,非取害也,取利也。其所取者,人之所執也。遇盜人而斷指以免身,利也;其遇盜人,害也。5 ↗

קטע 44.6עמודי מקור: 卷十一 p.254

כריתת אצבע וכריתת פרק היד, אם תועלתן לעולם שווה, אין בחירה ביניהן. אם תועלת המוות והחיים שווה — אחת, אין בחירה. להרוג אדם אחד כדי לשמור את העולם אינו להרוג אדם אחד כדי להועיל לעולם; להרוג את עצמך כדי לשמור את העולם הוא להרוג את עצמך כדי להועיל לעולם.6 ↗

斷指與斷腕,利於天下相若,無擇也。死生利若,一無擇也。殺一人以存天下,非殺一人以利天下也;殺己以存天下,是殺己以利天下。6 ↗

קטע 44.7עמודי מקור: 卷十一 p.254

לשקול קל וכבד בין עניינים ומעשים נקרא בקשה. בקשה היא שלילת העשייה. לבחור את הקטן שבנזקים ולבקש לעשות צדק אינו לעשות צדק. מה שאפשר ליישר, מיישרים.7 ↗

於事為之中而權輕重之謂求。求,為之非也。害之中取小,求為義,非為義也。可正而正之。7 ↗

קטע 44.8עמודי מקור: 卷十一 p.254

לדבר למען איש עריץ על היות השמים צודקים — וטבע; לשיר למען איש עריץ על היות השמים שוגים. אם להצגת העמדה כבר יש מעשה ואני מציג אותה למענו, המעשה של העמדה נשען על מה שאני עושה; אם להצגת העמדה עדיין אין מעשה ואני מציג אותה למענו, הצגת העמדה נשענת על מה שאני עושה. איש עריץ עושה למעני, עושה לשמים, ובני האדם אינם עושים את זה — וטבע. מה שאי אפשר ליישר, מיישרים.8 ↗

為暴人語天之為是也,而性;為暴人歌天之為非也。諸陳執既有所為而我為之陳執,執之所為因吾所為也;若陳執未有所為而我為之陳執,陳執因吾所為也。暴人為我為天之以人非為是也,而性。不可正而正之。8 ↗

קטע 44.9עמודי מקור: 卷十一 p.254

אין זה מחוסר ברירה; הבחירה בקטן שבנזקים היא מחוסר ברירה. לבחור דבר שעדיין אין ברשותך זו בחירה בגדולה שבתועלות; להשליך מתוך מה שכבר ברשותך זו בחירה בקטן שבנזקים.9 ↗

非不得已也;害之中取小,不得已也。所未有而取焉,是利之中取大也;於所既有而葉焉,是害之中取小也。9 ↗

קטע 44.10עמודי מקור: 卷十一 p.254

מה שבצדק אפשר להרבות בו — מרבים; מה שבצדק אפשר למעט בו — ממעטים. זה נקרא סדר מדרגות. מעלה ומעשה, השליט הממונה, זקנים ומבוגרים, קרובים ובני משפחה — כל אלה ראויים לריבוי. להרבות למען המבוגר אינו למעט למען הצעיר. קרובו מרבה — מרבים; קרובו ממעט — ממעטים. הקרוב מגיע — המעט אינו מגיע; אין מיעוט מרבי. צדק: להרבות לקרוב בלי למדוד לפי מעשיו, אך לתת את הדעת על המעשה.10 ↗

義可厚,厚之;義可薄,薄之,謂倫列。德行、君上、老長、親戚,此皆所厚也。為長厚,不為幼薄。親厚,厚;親薄,薄。親至,薄不至;無至薄。義,厚親不稱行而顧行。10 ↗

קטע 44.11עמודי מקור: 卷十一 p.254

להרבות בכבודו של יוּ למען העולם — זה למען יוּ; להרבות באהבת יוּ למען העולם — זה למען אהבת האדם של יוּ. ריבוי כבודו של יוּ מתווסף לעולם, אך כיבוד יוּ עצמו אינו מתווסף לעולם. כמו שסלידה ממעשי שודד מתווספת לעולם, אך סלידה משודד עצמו אינה מתווספת לעולם.11 ↗

為天下厚禹,為禹也。為天下厚愛禹,乃為禹之人愛也。厚禹之加於天下,而厚禹不加於天下。若惡盜之為加於天下,而惡盜不加於天下。11 ↗

קטע 44.12עמודי מקור: 卷十一 p.254 · 卷十一 p.255

אהבת בני האדם אינה מוציאה את עצמך: אתה בתוך הנאהבים. אם אתה בתוך הנאהבים, האהבה מגיעה גם אליך. אהבה עצמית לפי סדר מדרגות היא אהבת בני האדם, ואינה למען מי שאוהב את עצמו. החכם שונא מחלה ואינו שונא סכנה וקושי.12 ↗

愛人不外己,己在所愛之中。己在所愛,愛加於己。倫列之愛己,愛人也,非為愛己之人也。聖人惡疾病,不惡危難。12 ↗

קטע 44.13עמודי מקור: 卷十一 p.255

החלק הנכון אינו נע. לרצות את תועלת האדם אינו לשנוא את נזק האדם. החכם אינו עושה למען חדרו; הסיבה של דְזָאנְג נמצאת בְּדְזָאנְג. החכם אינו יכול לעשות את ענייני הבן. חוק החכם: מוות ואובדן קרוב — למען העולם. להרבות לקרוב זו חלוקה; באמצעות מוות ואובדן — החלק צמא להביא תועלת. אם יש ריבוי ומיעוט ואין סדר מדרגות, הבאת התועלת היא למען עצמו.13 ↗

正體不動。欲人之利也,非惡人之害也。聖人不為其室,臧之故在於臧。聖人不得為子之事。聖人之法,死亡親,為天下也。厚親,分也,以死亡之。體渴興利。有厚薄而毋倫列,之興利為己。13 ↗

קטע 44.14עמודי מקור: 卷十一 p.255

דיבור על הקאנון: דיבור על הקאנון אינו סוס לבן; מחזיקים בסייח ומסבירים את בקשתו — אין הסבר, זו שלילה. לומר שבהריגת כלב אין כלב — שגוי. שלושה דברים חייבים להיות שלמים, ורק אז די בהם להוליד.14 ↗

語經:語經也,非白馬焉,執駒焉說求之,舞說,非也。漁大之舞大,非也。三物必具,然後足以生。14 ↗

קטע 44.15עמודי מקור: 卷十一 p.255

אהבת דְזָאנְג לעצמו היא למען בני האדם. הריבוי אינו מוציא את עצמך. באהבה אין ריבוי ומיעוט; לשבח את עצמך אין פירושו להיות ראוי.15 ↗

臧之愛己,為人也。厚不外己。愛無厚薄。舉己,非賢也。15 ↗

קטע 44.16עמודי מקור: 卷十一 p.255

צדק — תועלת; אי־צדק — נזק. בין רצון להישג יש להבחין.16 ↗

義,利;不義,害。志功為辯。16 ↗

קטע 44.17עמודי מקור: 卷十一 p.255

יש ידיד אצל סוסי צִ׳ין ויש ידיד אצל סוסים; יודעים את סוסו של הבא.17 ↗

有友於秦馬,有友於馬也,智來者之馬也。17 ↗

קטע 44.18עמודי מקור: 卷十一 p.255 · 卷十一 p.256

אהבת דורות מרובי אנשים ואהבת דורות מעוטי אנשים שוות. באהבה לכול יש שוויון. אהבת הדורות הקדומים ואהבת הדורות הבאים אחת היא, כמו אהבת בני האדם בדור הזה.18 ↗

愛眾世與愛寡世相若。兼愛之有相若。愛尚世與愛後世,一若今之世人也。18 ↗

קטע 44.19עמודי מקור: 卷十一 p.256

רוח אינה אדם; רוחו של אח היא אח.19 ↗

鬼,非人也;兄之鬼,兄也。19 ↗

קטע 44.20עמודי מקור: 卷十一 p.256

תועלת העולם — שמחה. לחכם יש אהבה ואין תועלת — אלה דברי יום הדימוי, הם דברי האורח.20 ↗

天下之利驩。聖人有愛而無利,俔日之言也,乃客之言也。20 ↗

קטע 44.21עמודי מקור: 卷十一 p.256

אין אדם בעולם — אלה דברי החכם מוֹ. עדיין נמצא.21 ↗

天下無人,子墨子之言也。猶在。21 ↗

קטע 44.22עמודי מקור: 卷十一 p.256

לרצות דבר מחוסר ברירה אינו לרצות אותו. להמית את דְזָאנְג בלבד אינו להמית את דְזָאנְג; להמית שודד בלבד אינו להמית שודד.22 ↗

不得已而欲之,非欲之也。專殺臧,非殺臧也;專殺盜,非殺盜也。22 ↗

קטע 44.23עמודי מקור: 卷十一 p.256

כל לימוד אהבת בני האדם אינו למען שבח.23 ↗

凡學愛人,非為譽也。23 ↗

קטע 44.24עמודי מקור: 卷十一 p.256

עגילותו של עיגול קטן ועגילותו של עיגול גדול זהות. אי־הגעה לִצְ׳ה אינה שונה מאי־הגעה לאלף לִי; הזהות באי־הגעה היא דיבור על רחוק וקרוב.24 ↗

小圜之圜與大圜之圜同。方至尺之不至也,與不至鍾之至不異;其不至同者,遠近之謂也。24 ↗

קטע 44.25עמודי מקור: 卷十一 p.256

זה חוּאָנְג, וזה ירקן.25 ↗

是璜也,是玉也。25 ↗

קטע 44.26עמודי מקור: 卷十一 p.256

לכוון לעמוד אינו לכוון לעץ, אלא לכוון לעץ של העמוד הזה. לכוון לאדם שמצביעים עליו אינו לכוון לאדם. לכוון ללכידה הוא לכוון לציד.26 ↗

意楹,非意木也,意是楹之木也。意指之人也,非意人也。意獲也,乃意禽也。26 ↗

קטע 44.27עמודי מקור: 卷十一 p.256

רצון והישג אינם מתחייבים זה מזה.27 ↗

志功不可以相從也。27 ↗

קטע 44.28עמודי מקור: 卷十一 p.256

להועיל לאדם הוא למען האדם הזה. העשרת אדם אינה למען האדם הזה; יש מטרה שלמענה מעשירים אדם. העשרת אדם, הנהגת אדם — יש עשייה למען רוחות. להועיל לאדם אחד למען גמול ושבח אינו להועיל לבני האדם למען גמול ושבח; ובכל זאת אין זה מגיע להיעדר כבוד אצל בני האדם.28 ↗

利人也,為其人也。富人,非為其人也。有為也以富人。富人也,治人有為鬼焉。為賞譽利一人,非為賞譽利人也,亦不至無貴於人。28 ↗

קטע 44.29עמודי מקור: 卷十一 p.256 · 卷十一 p.257

לדעת תועלת אחת של ההורים עוד אינו כיבוד הורים; ובכל זאת אין זה מגיע לידיעה שאין עושים את תועלת עצמך בהורים.29 ↗

智親之一利,未為孝也,亦不至於智不為己之利於親也。29 ↗

קטע 44.30עמודי מקור: 卷十一 p.257

לדעת שיש שודד בדור הזה — ועדיין לאהוב את כל הדור הזה. לדעת שיש שודד בחדר הזה — אין פירושו לשנוא את כל החדר הזה. לדעת שאחד מהם שודד — אין פירושו למצות את שני האנשים. אף שאחד מהם שודד, אם אין יודעים היכן הוא, שונאים את כל חבריו.30 ↗

智是世之有盜也,盡愛是世。智是室之有盜也,不盡是室也。智其一人之盜也,不盡是二人。雖其一人之盜,苟不智其所在,盡惡其弱也。30 ↗

קטע 44.31עמודי מקור: 卷十一 p.257

כל מה שהחכמים עושים תחילה — בני האדם רוצים שם וממשות. השם והממשות אינם מחייבים שם. אם האבן הזאת לבנה, פגימת האבן הזאת — הכול יחד עם הלבן. האבן הזאת רק גדולה, ואינה יחד עם הגודל; יש כאן גרימה לכינוי.31 ↗

諸聖人所先為,人欲名實。名實不必名。苟是石也白,敗是石也,盡與白同。是石也唯大,不與大同,是有便謂焉也。31 ↗

קטע 44.32עמודי מקור: 卷十一 p.257

במה שנקרא לפי צורה ומראה, בהכרח יודעים שזה פלוני, ואז יודעים את פלוני. במה שאינו נקרא לפי צורה ומראה, גם אם אין יודעים שזה פלוני, אפשר לדעת את פלוני.32 ↗

以形貌命者,必智是之某也,焉智某也。不可以形貌命者,唯不智是之某也,智某可也。32 ↗

קטע 44.33עמודי מקור: 卷十一 p.257

כל מה שנקרא לפי מקום ותנועה — מי שנכנס לתוכו הוא כזה; יצא ממנו, מיד אינו כזה. כל מה שנקרא לפי מקום ותנועה הוא כמו מחוז ורובע, צִ׳י וְגִ׳ינְג. כל מה שנקרא לפי צורה ומראה הוא כמו הר, גבעה, חדר ומקדש.33 ↗

諸以居運命者,苟人於其中者皆是也;去之,因非也。諸以居運命者,若鄉里齊、荊者皆是。諸以形貌命者,若山丘室廟者皆是也。33 ↗

קטע 44.34עמודי מקור: 卷十一 p.257

ידיעה שונה מכוונה. זהות בחפיפה, זהות ביחד, זהות באותו סוג, זהות באותו שם, זהות באותו שורש, זהות בגבעה, זהות בקרפיון, זהות ב״זה״ וזהות ב״כך״. יש שוני של שלילה ויש שוני של לא־כך. יש בו שוני — עושים את זהותו; עושים את זהותו — שונה.34 ↗

智與意異。重同,具同,同類之同,同名之同,同根之同,丘同,鮒同,是之同,然之同。有非之異,有不然之異。有其異也,為其同也,為其同也異。34 ↗

קטע 44.35עמודי מקור: 卷十一 p.257

הראשון: זה וכך; השני: זה ולא כך; השלישי: העברה; הרביעי: כפייה. אתה מעמיק את העמוק, מרדד את הרדוד, מוסיף לנוסף ומכבד את הנכבד.35 ↗

一曰乃是而然,二曰乃是而不然,三曰遷,四曰強。子深其深,淺其淺,益其益,尊其尊。35 ↗

קטע 44.36עמודי מקור: 卷十一 p.258

בוחנים סדר: הר, השוואה והסתמכות עד הגעה; הצבעה רחבה משיגה. אחר כך בוחנים קול, קצה ושם, ובהסתמך על הממשות משיגים.36 ↗

察次山比因至,優指復;次察聲端名,因請復。36 ↗

קטע 44.37עמודי מקור: 卷十一 p.258

אדם פשוט הנמנע מרע — יש בני אדם שמשיגים זאת באמצעות ממשותו. כל מה שנתקלים בו ומחזיקים בו, ומתוכו נולדות רצייה ושנאה — לא בהכרח משיגים זאת באמצעות ממשותו.37 ↗

正夫辭惡者,人右以其請得焉。諸所遭執而欲惡生者,人不必以其請得焉。37 ↗

קטע 44.38עמודי מקור: 卷十一 p.258

החכם מלטף גדה: אנושיות בלי אהבה מועילה; אהבה מועילה נולדת מעיון. העיון של פעם אינו העיון של היום; אהבת בני האדם של פעם אינה אהבת בני האדם של עכשיו.38 ↗

聖人之附濱也,仁而無利愛;利愛生於慮。昔者之慮也,非今日之慮也;昔者之愛人也,非今之愛人也。38 ↗

קטע 44.39עמודי מקור: 卷十一 p.258

אהבת בני האדם שבאהבת חוּאוֹ נולדת מעיון בתועלת חוּאוֹ. עיון בתועלת חוּאוֹ אינו עיון בתועלת דְזָאנְג, אך אהבת בני האדם שבאהבת דְזָאנְג היא אהבת בני האדם שבאהבת חוּאוֹ.39 ↗

愛獲之愛人也,生於慮獲之利。慮獲之利,非慮臧之利也,而愛臧之愛人也,乃愛獲之愛人也。39 ↗

קטע 44.40עמודי מקור: 卷十一 p.258

אם הסרת אהבתו תועיל לעולם, אין הוא יכול להסירה. וידיעת החומה של פעם אינה ידיעת החומה של היום.40 ↗

去其愛而天下利,弗能去也。而昔之知牆,非今日之知牆也。40 ↗

קטע 44.41עמודי מקור: 卷十一 p.258

גם כשהוא בן השמים ומעמדו רם, הטבתו לבני האדם אינה רבה מזו של אדם פשוט. שני בנים משרתים את הוריהם, ואחד נתקל בשנת שפע ואחד בשנת רעה; קרבתם להוריהם שווה. אין זה שמעשהו של ההוא נוסף, ואין זו תוספת. אין בכוח נסיבות חיצוניות להרבות את הטבתי.41 ↗

貴為天子,其利人不厚於正夫。二子事親,或遇孰,或遇凶,其親也相若。非彼其行益也,非加也。外執無能厚吾利者。41 ↗

קטע 44.42עמודי מקור: 卷十一 p.258 · 卷十一 p.259

נניח שמות דְזָאנְג יזיק לעולם: אקיים ואפרנס את דְזָאנְג פי רבבה, אך אהבתי לְדְזָאנְג לא תתרבה.42 ↗

藉臧也死而天下害,吾持養臧也萬倍,吾愛臧也不加厚。42 ↗

קטע 44.43עמודי מקור: 卷十一 p.259

אדם גבוה ואדם נמוך זהים — מראם זהה ולכן הם זהים. אדם האצבע ואדם הראש שונים: חלקי האדם אינם בעלי מראה אחד ולכן שונים.43 ↗

長人之異短人之同,其貌同者也,故同。指之人也與首之人也異。人之體非一貌者也,故異。43 ↗

קטע 44.44עמודי מקור: 卷十一 p.259

חרב דוחקת וחרב שלופה שונות; חרב נקראת לפי צורה ומראה, וצורותיהן אינן אחת ולכן שונות. העץ שבעץ צפצפה והעץ שבעץ אפרסק זהים.44 ↗

將劍與挺劍異;劍以形貌命者也,其形不一,故異。楊木之木與桃木之木也同。44 ↗

קטע 44.45עמודי מקור: 卷十一 p.259

בכל מה שאינו נקרא לפי הצבעה, מידה ומספר, הלקיחה היא כולה כך. למשל, אדם אחד נחשב אדם וגם מאה אנשים נחשבים אדם. לכן אצבע אחת אינה אדם אחד; אצבעו של אדם אחד היא אדם אחד. פאה אחת של ריבוע אינה ריבוע; פאתו של עץ מרובע היא עץ מרובע.45 ↗

諸非以舉量數命者,敗之盡是也;若一人為人,百人亦為人。故一指非一人也,一人之指乃是一人也。方之一面非方也;方木之面,方木也。45 ↗

קטע 44.46עמודי מקור: 卷十一 p.259

דברים נולדים מסיבה, גדלים על פי עיקרון ונעים באמצעות סוג. להעמיד דברים בלי להבין את מקור לידתם זו שרירות. בני האדם כיום אינם יכולים ללכת בלי דרך; גם אם גפיהם חזקות, אם אינם מבינים את הדרך, אפשר לעמוד ולחכות להסתבכותם. דברים נעים באמצעות סוג; אם מעמידים דברים בלי להבין את סוגם, בהכרח מסתבכים.46 ↗

以故生,以理長,以類行也者。立辭而不明於其所生,忘也。今人非道無所行,唯有強股肱而不明於道,其因也,可立而待也。夫辭以類行者也,立辭而不明於其類,則必因矣。46 ↗

קטע 44.47עמודי מקור: 卷十一 p.259 · 卷十一 p.260

לכן דברים המחלחלים ומתפשטים — דוגמה מאותו סוג נמצאת בתוף ובערמון. החכם הפועל למען העולם — דוגמה מאותו סוג נמצאת ברדיפה אחר תועה. יש שחי זמן רב ויש שמת, ותועלתם לעולם שווה — דוגמה מאותו סוג נמצאת באבן יוּ. ביום אחד נולדים מיליון, והאהבה אינה מתרבה — דוגמה מאותו סוג נמצאת בשנאת הנזק. באהבת הדורות הקדומים יש ריבוי ומיעוט, ובכל זאת אהבת הדורות הקדומים שווה — דוגמה מאותו סוג נמצאת בנחש וברב־הרגליים.47 ↗

故浸淫之辭,其類的鼓栗。聖人也,為天下也,其類在于追迷。或壽或卒,其利天下也指若,其類在礜石。一日而百萬生,愛不加厚,其類在惡害。愛二世有厚薄,而愛二世相若,其類在蛇文。47 ↗

קטע 44.48עמודי מקור: 卷十一 p.260

האהבה שווה, ובוחרים והורגים אחד מהם — דוגמה מאותו סוג נמצאת בעכבר שבתחתית הבור. אנושיות קטנה ואנושיות גדולה, ריבוי מעשיהן שווה — דוגמה מאותו סוג נמצאת בשן.48 ↗

愛之相若,擇而殺其一人,其類在阬下之鼠。小仁與大仁,行厚相若,其類在申。48 ↗

קטע 44.49עמודי מקור: 卷十一 p.260

כל הבאת תועלת והסרת נזק — דוגמה מאותו סוג נמצאת בכד הדולף. להרבות לקרוב בלי למדוד לפי מעשיו ובכל זאת להקביל למעשים — דוגמה מאותו סוג נמצאת בבאר שעל הנהר. לא לעשות למען שבח לעצמך — דוגמה מאותו סוג נמצאת בציד ובריצה. לאהוב בני אדם לא למען שבח — דוגמה מאותו סוג נמצאת באכסניה. לאהוב את הורי הזולת כאהבת הוריך — דוגמה מאותו סוג נמצאת בְּגוּאָן גוֹאוּ. אהבה לכול שווה, אהבה אחת שווה, אהבה אחת שווה — דוגמה מאותו סוג נמצאת במוות.49 ↗

凡興利除害也,其類在漏雍。厚親不稱行而類行,其類在江上井。不為己之可學也,其類在獵走。愛人非為譽也,其類在逆旅。愛人之親若愛其親,其類在官苟。兼愛相若,一愛相若,一愛相若,其類在死也。49 ↗

הערות לפרק

מגילה 11 · 卷十一

45. הבחירה הקטנה

小取

קטע 45.1עמודי מקור: 卷十一 p.260

תפקיד הוויכוח הוא להבהיר את ההבחנה בין נכון לשגוי, לבדוק את עקרון הסדר והתוהו, להבהיר את מקום הזהות והשוני, לבחון את עקרונות השם והממשות, להעמיד תועלת ונזק ולהכריע ספקות. באמצעותו מסכמים בקווים כלליים את היותם של ריבוא הדברים כך, דנים ומבקשים את ההשוואות בין כלל האמירות: בשם מצביעים על ממשות, בדברים מבטאים כוונה, בהסבר מציגים סיבה, לפי סוג לוקחים ולפי סוג נותנים. מה שיש בעצמך אין לשלול אצל אחרים, ומה שאין בעצמך אין לבקש מאחרים.1 ↗

夫辯者,將以明是非之分,審治亂之紀,明同異之處,察名實之理,處利害,決嫌疑。焉摹略萬物之然,論求羣言之比,以名舉實,以之辭抒意,以說出故,以類取,以類予。有諸己不非諸人,無諸己不求諸人。1 ↗

קטע 45.2עמודי מקור: 卷十一 p.260 · 卷十一 p.261

״יש״ פירושו לא הכול; ״הנחה״ פירושה שכעת אינו כך. ״דיגום״ הוא לעשות לו אמת מידה; מה שמדגמים הוא מה שעושים לאמת מידה. לכן מה שתואם לדגם נכון, ומה שאינו תואם לדגם שגוי — זה דיגום.2 ↗

或也者,不盡也。假者,今不然也。效者,為之法也;所效者,所以為之法也。故中效則是也;不中效則非也,此效也。2 ↗

קטע 45.3עמודי מקור: 卷十一 p.261

״הקבלה במשל״ היא להציג דבר ולהבהיר באמצעותו. ״השוואה״ היא להקביל אמירות ולהחיל אותן יחד. ״הישענות״ היא לומר: אתה מאשר זאת; מדוע דווקא אני איני יכול לאשר כך? ״הסקה״ היא לקחת את מה שאינו מקבל, להשוותו למה שהוא מקבל ולהעניק לו אותו.3 ↗

辟也者,舉也物而以明之也。侔也者,比辭而俱行也。援也者,曰:「子然,我奚獨不可以然也?」推也者,以其所不取之同於其所取者,予之也。3 ↗

קטע 45.4עמודי מקור: 卷十一 p.261

זה כמו לומר שהדברים המכונים זהים; וכי אמרתי שהדברים המכונים שונים? יש לדברים במה להיות זהים, אך אין מכאן שהם זהים בכול. השוואת אמירות מגיעה עד מקום מסוים ועוצרת.4 ↗

是猶謂也者同也,吾豈謂也者異也?夫物有以同而不率遂同。辭之侔也,有所至而正。4 ↗

קטע 45.5עמודי מקור: 卷十一 p.261

לכך שהדבר הוא כך יש סיבה. גם אם היותם כך זהה, הסיבה להיותם כך אינה בהכרח זהה. לקבלת דבר יש סיבה. גם אם הקבלה זהה, הסיבה לקבלה אינה בהכרח זהה.5 ↗

其然也,有所以然也;其然也同,其所以然不必同。其取之也,有所以取之;其取之也同,其所以取之不必同。5 ↗

קטע 45.6עמודי מקור: 卷十一 p.261

לכן אמירות של הקבלה במשל, השוואה, הישענות והסקה נעות ונעשות שונות, משתנות ונעשות משונות, מתרחקות ונעשות שגויות, זורמות ונפרדות מן היסוד. חייבים לבחון אותן בדקדוק ואין להשתמש בהן תמיד. לדיבור יש אפוא פנים רבות, סוגים נבדלים וסיבות שונות; אין לבחון אותו רק מצד אחד.6 ↗

是故辟、侔、援、推之辭,行而異,轉而危,遠而失,流而離本,則不可不審也,不可常用也。故言多方,殊類異故,則不可偏觀也。6 ↗

קטע 45.7עמודי מקור: 卷十一 p.261 · 卷十一 p.262

בין הדברים יש שהם זה וכך, ויש שהם זה ואינם כך. יש שאחד כולל והאחר אינו כולל, ויש שאחד נכון והאחר שגוי. סוס לבן הוא סוס, ולרכוב על סוס לבן הוא לרכוב על סוס. סוס שחור הוא סוס, ולרכוב על סוס שחור הוא לרכוב על סוס. חוּאוֹ הוא אדם, ולאהוב את חוּאוֹ הוא לאהוב אדם. דְזָאנְג הוא אדם, ולאהוב את דְזָאנְג הוא לאהוב אדם. אלה הם ״זה וכך״.7 ↗

夫物或乃是而然,或是而不然;或一周而一不周,或一是而一不是也,非也。白馬,馬也,乘白馬,乘馬也。驪馬,馬也,乘驪馬,乘馬也。獲,人也,愛獲,愛人也。臧,人也,愛臧,愛人也。此乃是而然者也。7 ↗

קטע 45.8עמודי מקור: 卷十一 p.262

הוריו של חוּאוֹ הם בני אדם, אך כְּשֶׁחוּאוֹ משרת את הוריו, אין זה שירות לבני אדם. אחיו הצעיר הוא אדם יפה, אך לאהוב את אחיו הצעיר אינו לאהוב אדם יפה. מרכבה היא עץ, אך לנסוע במרכבה אינו לנסוע בעץ. סירה היא עץ, אך להיכנס לסירה אינו להיכנס לעץ.8 ↗

獲之親,人也,獲事其親,非事人也。其弟美人也,愛弟,非愛美人也。車,木也,乘車,非乘木也。船,木也,人船,非人木也。8 ↗

קטע 45.9עמודי מקור: 卷十一 p.262

שודד הוא אדם, אך להרבות שודדים אינו להרבות בני אדם; שלא יהיו שודדים אינו שלא יהיו בני אדם. כיצד מבהירים זאת? לשנוא ריבוי שודדים אינו לשנוא ריבוי בני אדם; לרצות שלא יהיו שודדים אינו לרצות שלא יהיו בני אדם. בני העולם מאשרים זאת יחד.9 ↗

盜人,人也,多盜,非多人也;無盜,非無人也。奚以明之?惡多盜,非惡多人也;欲無盜,非欲無人也。世相與共是之。9 ↗

קטע 45.10עמודי מקור: 卷十一 p.262

אם כך, אף ששודד הוא אדם, לאהוב שודד אינו לאהוב אדם, לא לאהוב שודד אינו לא לאהוב אדם, ולהרוג שודד אינו להרוג אדם — בזה אין קושי; שודד — אין קושי; שודד — אין קושי.10 ↗

若若是,則雖盜人人也,愛盜非愛人也,不愛盜非不愛人也,殺盜人非殺人也;此無難,盜無難矣,盜無難。10 ↗

קטע 45.11עמודי מקור: 卷十一 p.262

זה ואותו דבר הם מאותו סוג. בני העולם מחזיקים באותו דבר ואינם שוללים את עצמם, אך כְּשֶׁהַמּוֹהִיסְטִים מחזיקים בזה, בני העולם שוללים אותם. אין סיבה אחרת; זה מה שנקרא להיות דבוק מבפנים וסגור מבחוץ, בלי מרחב פנוי בלב, דבוק מבפנים בלי להשתחרר. אלה הם ״זה ולא כך״.11 ↗

此與彼同類,世有彼而不自非也,墨者有此而非之。無也故焉,所謂內膠外閉,與心毋空平;內膠而不解也。此乃是而不然者也。11 ↗

קטע 45.12עמודי מקור: 卷十一 p.262

קריאת ספר אינה אהבת ספר; לאהוב לקרוא ספר הוא לאהוב ספר. לעמוד לערוך קרב תרנגולים אינו תרנגול; לאהוב לערוך קרב תרנגולים הוא לאהוב תרנגולים.12 ↗

夫讀書,非好書也;好讀書,好書也。且鬭雞,非雞也;好鬭雞,好雞也。12 ↗

קטע 45.13עמודי מקור: 卷十一 p.262

לעמוד להיכנס לבאר אינו להיכנס לבאר; למנוע ממי שעומד להיכנס לבאר להיכנס אליה הוא למנוע כניסה לבאר. לעמוד לצאת מן השער אינו לצאת מן השער; למנוע ממי שעומד לצאת מן השער לצאת ממנו הוא למנוע יציאה מן השער.13 ↗

且入井,非入井也;止且入井,止入井也。且出門,非出門也;止且出門,止出門也。13 ↗

קטע 45.14עמודי מקור: 卷十一 p.262 · 卷十一 p.263

אם כך, לעמוד למות מוקדם אינו למות מוקדם; חיים ארוכים הם מוות מוקדם. ״יש גורל קבוע״ אינו ״גורל קבוע״; לשלול את ההחזקה בקיום גורל קבוע הוא לשלול גורל קבוע — אין קושי. זה ואותו דבר הם מאותו סוג. בני העולם מחזיקים באותו דבר ואינם שוללים את עצמם, אך כְּשֶׁהַמּוֹהִיסְטִים מחזיקים בזה, בני העולם מאשימים ושוללים אותם. אין סיבה אחרת; זה מה שנקרא להיות דבוק מבפנים וסגור מבחוץ, בלי מרחב פנוי בלב, דבוק מבפנים בלי להשתחרר. אלה הם ״זה ולא כך״.14 ↗

若若是,且夭,非夭也,壽夭也。有命,非命也;非執有命,非命也。無難矣。此與彼同類,世有彼而不自非也,墨者有此而罪非之。無也故焉,所謂內膠外閉,與心毋空平;內膠而不解也。此乃是而不然者也。14 ↗

קטע 45.15עמודי מקור: 卷十一 p.263

רק אהבת כל בני האדם נחשבת אהבת בני האדם. אי־אהבת בני האדם אינה דורשת אי־אהבה כלפי כל בני האדם: כשאין אהבה מקיפה, מיד זו אי־אהבת בני האדם. כדי שהדבר ייחשב רכיבה על סוס, אין צורך לרכוב על כל הסוסים; די לרכוב על סוס וכבר זו רכיבה על סוס. ואילו אי־רכיבה על סוס מחייבת שלא לרכוב על שום סוס, ורק אז הדבר נחשב אי־רכיבה על סוס. זהו שאחד כולל והאחר אינו כולל.15 ↗

愛人,待周愛人而後為愛人。不愛人,不待周不愛人;不周愛,因為不愛人矣。乘馬,不待周乘馬然後為乘馬也;有乘於馬,因為乘馬矣。逮至不乘馬,待周不乘馬而後為不乘馬。此一周而一不周者也。15 ↗

קטע 45.16עמודי מקור: 卷十一 p.263

מגורים במדינה נחשבים למגורים בה; להחזיק בית אחד במדינה אינו להחזיק מדינה. פרי האפרסק הוא אפרסק; פרי השיזף הקוצני אינו שיזף קוצני.16 ↗

居於國則為居國;有一宅於國而不為有國。桃之實,桃也;棘之實,非棘也。16 ↗

קטע 45.17עמודי מקור: 卷十一 p.263

לשאול על מחלת אדם הוא לשאול על אדם; לשנוא מחלת אדם אינו לשנוא אדם. רוחו של אדם אינה אדם; רוחו של אח היא אח. להקריב לרוחו של אדם אינו להקריב לאדם; להקריב לרוחו של אח הוא להקריב לאח.17 ↗

問人之病,問人也;惡人之病,非惡人也。人之鬼,非人也;兄之鬼,兄也。祭人之鬼,非祭人也;祭兄之鬼,乃祭兄也。17 ↗

קטע 45.18עמודי מקור: 卷十一 p.263 · 卷十一 p.264

אם עינו של הסוס הזה עיוורת, אומרים שהסוס הזה עיוור; אם עינו של הסוס הזה גדולה, אין אומרים שהסוס הזה גדול. אם שערו של השור הזה צהוב, אומרים שהשור הזה צהוב; אם שערו של השור הזה רב, אין אומרים שהשור הזה רבים.18 ↗

之馬之目盼,則為之馬盼;之馬之目大,而不謂之馬大。之牛之毛黃,則謂之牛黃;之牛之毛眾,而不謂之牛眾。18 ↗

קטע 45.19עמודי מקור: 卷十一 p.264

סוס אחד הוא סוס ושני סוסים הם סוס. ״לסוס ארבע רגליים״ הוא שלסוס אחד ארבע רגליים, לא שלשני סוסים ארבע רגליים. סוס אחד הוא סוס. ״יש סוס לבן״ הוא שבין שני סוסים יש לבן, לא שבסוס אחד יש לבן. זהו שאחד נכון והאחר שגוי.19 ↗

一馬,馬也;二馬,馬也。馬四足者,一馬而四足也,非兩馬而四足也。一馬,馬也。馬或白者,二馬而或白也,非一馬而或白。此乃一是而一非者也。19 ↗

הערות לפרק

מגילה 11 · 卷十一

46. גֶנְג גְ׳וּ

耕柱

קטע 46.1עמודי מקור: 卷十一 p.264

החכם מוֹ כעס על גֶנְג גְ׳וּ. גֶנְג גְ׳וּ אמר: ״וכי אין בי יתרון על בני אדם אחרים?״ החכם מוֹ אמר: ״אם אעלה בהר טָאי חָאנְג וארתום סוס אציל וכבש, את מי תדרבן?״ גֶנְג גְ׳וּ אמר: ״אדרבן את הסוס האציל״. החכם מוֹ אמר: ״מדוע תדרבן את הסוס האציל?״ גֶנְג גְ׳וּ אמר: ״מפני שהסוס האציל מסוגל לעמוד בדרישות״. החכם מוֹ אמר: ״גם אני רואה בך מי שמסוגל לעמוד בדרישות״.1 ↗

子墨子怒耕柱子,耕柱子曰:「我毋俞於人平?」子墨子曰:「我將上大行,駕驥與羊,子將誰敺?」耕柱子曰:「將敺驥也。」子墨子曰:「何故敺驥也?」耕柱子曰:「驥足以責。」子墨子曰:「我亦以子為足以責。」1 ↗

קטע 46.2עמודי מקור: 卷十一 p.264 · 卷十一 p.265 · 卷十一 p.266

החכם ווּ מָא אמר לחכם מוֹ: ״מי עולה על מי בתבונה ובידיעה — הרוחות או החכמים?״ החכם מוֹ אמר: ״הרוחות עולות על החכמים בתבונה ובידיעה, כשם שבעל שמיעה וראייה חדות עולה על חירש ועיוור. בימי קדם ציווה קאי, שליט שְׁיָא, על פֵיי לְיֵין לאסוף מתכת בהרים ובנהרות ולצרוף ולצקת אותה בְּקוּן ווּ. הוא הורה לאיש הנבואה וונג נאן ג׳ה יי לשאול בצב בָּאי רוּאוֹ: ׳קְדֵרָה שֶׁתִּוָּצֵר בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם וּמְרֻבַּעַת, בְּלִי בִּשּׁוּל תְּבַשֵּׁל מֵעַצְמָהּ, בְּלִי הֲרָמָה תִּגָּנֵז מֵעַצְמָהּ, בְּלִי הַעְתָּקָה תֵּלֵךְ מֵעַצְמָהּ, כְּדֵי לְהַקְרִיב בְּתֵל קוּן ווּ וְלִפְנוֹת מַעְלָה!׳2 ↗

巫馬子謂子墨子曰:「鬼神孰與聖人明智?」子墨子曰:「鬼神之明智於聖人,猶聰耳明目之與聾瞽也。昔者夏后開使蜚廉折金於山川,而陶鑄之於昆吾;是使翁難雉乙卜於白若之龜,曰:『鼎成三足而方,不炊而自烹,不舉而自臧,不遷而自行,以祭於昆吾之虛,上鄉!』2 ↗

קטע 46.3עמודי מקור: 卷十一 p.266 · 卷十一 p.267

יִי עוד הסביר את מקור הסימנים: ׳נִתְקַבֵּל הַקָּרְבָּן! עֲנָנִים לְבָנִים נְפוּחִים, פַּעַם דָּרוֹמָה וּפַעַם צָפוֹנָה, פַּעַם מַעֲרָבָה וּפַעַם מִזְרָחָה. תֵּשַׁע הַקְּדֵרוֹת כְּבָר נוֹצְרוּ וְיַעַבְרוּ בֵּין שָׁלֹשׁ מְדִינוֹת.׳ בית שליטי שְׁיָא איבד אותן ואנשי יִין קיבלו אותן; אנשי יִין איבדו אותן ואנשי ג׳וֹאוּ קיבלו אותן. כך קיבלו אותן שְׁיָא, יִין וְג׳וֹאוּ זה מזה במשך מאות שנים.3 ↗

乙又言兆之由曰:『饗矣!逢逢白雲,一南一北,一西一東,九鼎既成,遷於三國。』夏后氏失之,殷人受之;殷人失之,周人受之。夏后、殷、周之相受也,數百歲矣。3 ↗

קטע 46.4עמודי מקור: 卷十一 p.267

אילו אספו החכמים את נתיניהם הטובים ואת שריהם המצוינים והתייעצו, האם יכלו לדעת מה יהיה אחרי מאות שנים? ואילו הרוחות ידעו זאת. לכן נאמר: הרוחות עולות על החכמים בתבונה ובידיעה, כשם שבעל שמיעה וראייה חדות עולה על חירש ועיוור״.4 ↗

使聖人聚其良臣與其桀相而謀,豈能智數百歲之後哉?而鬼神智之。是故曰:鬼神之明智於聖人也,猶聰耳明目之與聾瞽也。」4 ↗

קטע 46.5עמודי מקור: 卷十一 p.267

גְ׳ה טוּ יוּ וְשְׁיֵין דְזֶה שׁוּאוֹ שאלו את החכם מוֹ: ״בעשיית צדק, מהי המשימה הגדולה ביותר?״ החכם מוֹ אמר: ״הדבר דומה לבניית חומה: היכול לבנות בונה, היכול למלא עפר ממלא עפר, והיכול לשאת נושא5 ↗; ורק אז החומה נשלמת6 ↗. כך גם עשיית צדק: היכול לדבר ולהתווכח מדבר ומתווכח, היכול להסביר כתבים מסביר כתבים, והיכול לעסוק במלאכה עוסק במלאכה; וכך העיסוק במעשי הצדק נשלם7 ↗״.

治徒娛、縣子碩問於子墨子曰:「為義孰為大務?」子墨子曰:「譬若築牆然,能築者築,能實壤者實壤,能欣者欣5 ↗,然後牆成也6 ↗。為義猶是也。能談辯者談辯,能說書者說書,能從事者從事,然從義事成也7 ↗。」

קטע 46.6עמודי מקור: 卷十一 p.267

החכם ווּ מָא אמר לחכם מוֹ: ״אתה אוהב את העולם כולו, ועדיין אין תועלת; אני איני אוהב את העולם, ועדיין אין נזק. מעשי שנינו עדיין לא הניבו תוצאות; מדוע אתה לבדו מאשר את עצמך ושולל אותי?״ החכם מוֹ אמר: ״אם יש כאן שרפה, ואדם אחד נושא מים כדי לשפוך עליה ואחר מחזיק אש כדי להוסיף עליה, ומעשי שניהם עדיין לא הניבו תוצאות — את מי מן השניים תכבד?״ החכם ווּ מָא אמר: ״אני מאשר את כוונתו של נושא המים ושולל את כוונתו של המחזיק באש״. החכם מוֹ אמר: ״גם אני מאשר את כוונתי ושולל את כוונתך״.8 ↗

巫馬子謂子墨子曰:「子兼愛天下,未云利也;我不愛天下,未云賊也。功皆未至,子何獨自是而非我哉?」子墨子曰:「今有燎者於此,一人奉水將灌之,一人摻火將益之,功皆未至,子何貴於二人?」巫馬子曰:「我是彼奉水者之意,而非夫摻火者之意。」子墨子曰:「吾亦是吾意,而非子之意也。」8 ↗

קטע 46.7עמודי מקור: 卷十一 p.267 · 卷十一 p.268

החכם מוֹ המליץ על גֶנְג גְ׳וּ בְּצ׳וּ. תלמידים אחדים ביקרו אצלו; הוא האכילם שלושה שֶׁנְג ולא אירח אותם בנדיבות. התלמידים שבו לחכם מוֹ ואמרו: ״אין תועלת בישיבת גֶנְג גְ׳וּ בְּצ׳וּ: תלמידים אחדים ביקרו אצלו, והוא האכילם שלושה שֶׁנְג ולא אירח אותם בנדיבות״. החכם מוֹ אמר: ״עדיין אי אפשר לדעת״. לא עבר זמן רב והוא שלח לחכם מוֹ עשר יחידות זהב ואמר: ״הצעיר אינו מעז למות; יש כאן עשר יחידות זהב, ואני מבקש שהמורה ישתמש בהן״. החכם מוֹ אמר: ״אכן, עדיין אי אפשר היה לדעת״.9 ↗

子墨子遊荊耕柱子於楚,二三子過之,食之三升,客之不厚。二三子復於子墨子曰:「耕柱子處楚無益矣。二三子過之,食之三升,客之不厚。」子墨子曰:「未可智也。」毋幾何而遺十金於子墨子,曰:「後生不敢死,有十金於此,願夫子之用也。」子墨子曰:「果未可智也。」9 ↗

קטע 46.8עמודי מקור: 卷十一 p.268

החכם ווּ מָא אמר לחכם מוֹ: ״אתה עושה צדק; בני אדם אינם רואים אותך ו־[…] והרוחות אינן רואות אותך ומעשירות אותך, ובכל זאת אתה עושה אותו. יש בך מחלת טירוף!״ החכם מוֹ אמר: ״אילו היו לך כאן שני נתינים: אחד, כשהוא רואה אותך הוא עוסק במלאכה, וכשאינו רואה אותך אינו עוסק במלאכה; והשני, כשהוא רואה אותך הוא עוסק במלאכה, וגם כשאינו רואה אותך הוא עוסק במלאכה — את מי מן השניים תכבד?״ החכם ווּ מָא אמר: ״אכבד את מי שגם כשהוא רואה אותי וגם כשאינו רואה אותי עוסק במלאכה״. החכם מוֹ אמר: ״אם כן, גם אתה מכבד את מי שיש בו מחלת טירוף״.10 ↗

巫馬子謂子墨子曰:「子之為義也,人不見而耶,鬼而不見而富,而子為之,有狂疾!」子墨子曰:「今使子有二臣於此,其一人者見子從事,不見子則不從事;其一人者見子亦從事,不見子亦從事,子誰貴於此二人?」巫馬子曰:「我貴其見我亦從事,不見我亦從事者。」子墨子曰:「然則,是子亦貴有狂疾也。」10 ↗

קטע 46.9עמודי מקור: 卷十一 p.268

תלמידי החכם דְזֶה שְׁיָא שאלו את החכם מוֹ: ״האם איש המעלה נלחם?״ החכם מוֹ אמר: ״איש המעלה אינו נלחם״. תלמידי דְזֶה שְׁיָא אמרו: ״גם כלבים וחזירים נלחמים; כיצד ייתכן איש מעלה שאינו נלחם?״ החכם מוֹ אמר: ״עצוב מאוד! בדיבור מזכירים את טָאנְג ואת וֶן, ובמעשה משווים את עצמכם לכלבים ולחזירים. עצוב מאוד!״11 ↗

子夏之徒問於子墨子曰:「君子有鬭平?」子墨子曰:「君子無鬭。」子夏之徒曰:「狗狶猶有鬭,惡有士而無鬭矣?」子墨子曰:「傷矣哉!言則稱於湯文,行則譬於狗狶,傷矣哉!」11 ↗

קטע 46.10עמודי מקור: 卷十一 p.268 · 卷十一 p.269

החכם ווּ מָא אמר לחכם מוֹ: ״לנטוש את בני האדם של היום ולשבח את המלכים הקדומים — זה לשבח עצמות יבשות. הדבר דומה לנגר המכיר עץ יבש ואינו מכיר עץ חי״. החכם מוֹ אמר: ״העולם חי באמצעות דרך המלכים הקדומים והוראתם. לשבח כעת את המלכים הקדומים הוא לשבח את מה שבאמצעותו העולם חי. כשיש דבר הראוי לשבח ואין משבחים אותו, אין זו אנושיות״.12 ↗

巫馬子謂子墨子曰:「舍今之人而譽先王,是譽槁骨也。譬若匠人然,智槁木也,而不智生木。」子墨子曰:「天下之所以生者,以先王之道教也。今譽先王,是譽天下之所以生也。可譽而不譽,非仁也。」12 ↗

קטע 46.11עמודי מקור: 卷十一 p.269

החכם מוֹ אמר: ״דיסקית הירקן של חֶה, הפנינה של המרקיז מסְווֵי, שלושת הַגִ׳י וששת הַיִי — אלה מה ששליטי הנסיכויות מכנים אוצרות טובים. האם אפשר באמצעותם להעשיר מדינה, להרבות בני אדם, להשכין סדר במשפט ובממשל ולהבטיח את מזבחות האדמה והדגן? לא. הסיבה שמכבדים אוצר טוב היא שאפשר להועיל באמצעותו. אך דיסקית הירקן של חֶה, הפנינה של המרקיז מסְווֵי, שלושת הַגִ׳י וששת הַיִי אינם יכולים להועיל לבני האדם; אין אלה אוצרותיו הטובים של העולם. אם משתמשים כעת בצדק להנהגת המדינה, בני האדם בהכרח יהיו רבים, במשפט ובממשל בהכרח ישרור סדר ומזבחות האדמה והדגן בהכרח בטוחים. הסיבה שמכבדים אוצר טוב היא שאפשר להועיל באמצעותו לעם, וצדק יכול להועיל לבני האדם. לכן נאמר: הצדק הוא אוצרו הטוב של העולם״.13 ↗

子墨子曰:「和氏之壁,隋侯之珠,三棘六異,此諸侯之所謂良寶也。可以富國家,眾人民,治刑政,安社稷平?曰不可。所謂貴良寶者,為其可以利也。而和氏之壁、隋侯之珠、三棘六異不可以利人,是非天下之良寶也。今用義為政於國家,人民必眾,刑政必治,社稷必安。所為貴良寶者,可以利民也,而義可以利人,故曰,義天下之良寶也。」13 ↗

קטע 46.12עמודי מקור: 卷十一 p.269 · 卷十一 p.270

דְזֶה גָאוֹ, הדוכס משֶׁה, שאל את ג׳וֹנְג נִי על הנהגה: ״כיצד פועל מי שמיטיב להנהיג?״ ג׳וֹנְג נִי השיב: ״המיטיב להנהיג מקרב את הרחוקים ומחדש את הישן״. החכם מוֹ שמע ואמר: ״דְזֶה גָאוֹ, הדוכס משֶׁה, לא היטיב לשאול, וגם ג׳וֹנְג נִי לא הבין כיצד עליו להשיב. וכי דְזֶה גָאוֹ, הדוכס משֶׁה, אינו יודע שהמיטיב להנהיג מקרב את הרחוקים ומחדש את הישן? הוא שאל כיצד עושים זאת. לא הודיעו לאדם מה שאינו יודע, אלא הודיעו לו מה שהוא יודע. לכן דְזֶה גָאוֹ, הדוכס משֶׁה, לא היטיב לשאול, וגם ג׳וֹנְג נִי לא הבין כיצד עליו להשיב״.14 ↗

葉公子高問政於仲尼曰:「善為政者若之何?」仲尼對曰:「善為政者,遠者近之,而舊者新之。」子墨子聞之曰:「葉公子高未得其問也,仲尼亦未得其所以對也。葉公子高豈不知善為政者之遠者近也,而舊者新是哉?問所以為之若之何也。不以人之所不智告人,以所智告之,故葉公子高未得其問也,仲尼亦未得其所以對也。」14 ↗

קטע 46.13עמודי מקור: 卷十一 p.270

החכם מוֹ אמר לְווֶן, שליט לוּ יָאנְג: ״תקיפת מדינה קטנה בידי מדינה גדולה דומה לילד המשחק בסוס. ילד המשחק בסוס מפעיל את רגליו ומתייגע. כשהמדינה הגדולה תוקפת את הקטנה כיום, במדינה המותקפת האיכרים אינם יכולים לחרוש והנשים אינן יכולות לארוג, כי הם עסוקים בהגנה; וגם במדינה התוקפת האיכרים אינם יכולים לחרוש והנשים אינן יכולות לארוג, כי הם עסוקים בהתקפה. לכן תקיפת מדינה קטנה בידי מדינה גדולה דומה לילד המשחק בסוס״.15 ↗

子墨子謂魯陽文君曰:「大國之攻小國,譬猶童子之為馬也。童子之為馬,足用而勞。今大國之攻小國也,攻者農夫不得耕,婦人不得織,以守為事;攻人者,亦農夫不得耕,婦人不得織,以攻為事。故大國之攻小國也,譬猶童子之為馬也。」15 ↗

קטע 46.14עמודי מקור: 卷十一 p.270

החכם מוֹ אמר: ״דברים שאפשר לשוב ולפעול לפיהם — קבע אותם. דברים שאין די בהם להוציא למעשה — אל תקבע אותם. קביעת דברים שאין די בהם להוציא למעשה היא השתוללות של הפה״.16 ↗

子墨子曰:「言足以復行者,常之;不足以舉行者,勿常。不足以舉行而常之,是蕩口也。」16 ↗

קטע 46.15עמודי מקור: 卷十一 p.270

החכם מוֹ שלח את גוּאָן צְ׳יֵין אָוֹ להמליץ על גָאוֹ שְׁה בְּווֵיי. שליט ווֵיי העניק לו שכר נדיב מאוד והעמידו כשר בכיר. שלוש פעמים בא גָאוֹ שְׁה לחצר ובכל פעם אמר את כל דבריו, אך אף אחד מדבריו לא יושם. הוא עזב והלך לְצִ׳י, פגש את החכם מוֹ ואמר: ״בזכות המורה העניק לי שליט ווֵיי שכר נדיב מאוד והעמידני כשר בכיר. אני, שְׁה, בשלוש הפעמים שבאתי לחצר אמרתי את כל דבריי, אך אף אחד מדבריי לא יושם; לכן עזבתי אותו. שמא שליט ווֵיי רואה בי משוגע?״17 ↗

子墨子使管黔敖遊高石子於衛,衛君致祿甚厚,設之於卿。高石子三朝必盡言,而言無行者。去而之齊,見子墨子曰:「衛君以夫子之故,致祿甚厚,設我於卿。石三朝必盡言,而言無行,是以去之也。衛君無乃以石為狂平?」17 ↗

קטע 46.16עמודי מקור: 卷十一 p.270 · 卷十一 p.271

החכם מוֹ אמר: ״אם עזבת לפי הדרך, מה הנזק בכך שמכנים אותך משוגע? בימי קדם גינה דָאן הדוכס מג׳וֹאוּ את גוּאָן שׁוּ, ויתר על משרת שלושת השרים הבכירים וישב במזרח בְּשָׁאנְג גָאי. כל בני האדם אמרו שהוא משוגע; הדורות המאוחרים היללו את מעלתו והפיצו את שמו, ועד היום הדבר אינו פוסק. ועוד שמעתי אני, דִי: עֲשִׂיַּת צֶדֶק אֵינָהּ הִמָּנְעוּת מִגְּנַאי וּבַקָּשַׁת שֶׁבַח. אם עזבת לפי הדרך, מה הנזק בכך שמכנים אותך משוגע?״ גָאוֹ שְׁה אמר: ״כשעזבתי, איך הייתי מעז שלא ללכת לפי הדרך? בעבר אמר המורה: ׳כְּשֶׁהָעוֹלָם בְּלִי דֶּרֶךְ, אָדָם בַּעַל אֱנוֹשִׁיּוּת אֵינוֹ יוֹשֵׁב שָׁם בְּשָׂכָר רַב.׳ כעת שליט ווֵיי בלי דרך, ולהתאוות לשכרו ולדרגתו יהיה מצידי לאכול משל אחרים רק כדי לאכול״.18 ↗

子墨子曰:「去之苟道,受狂何傷?古者周公旦非關叔,辭三公東處於商蓋,人皆謂之狂。後世稱其德,揚其名,至今不息。且翟聞之為義非避毀就譽,去之苟道,受狂何傷?」高石子曰:「石去之,焉敢不道也。昔者夫子有言曰:『天下無道,仁士不處厚焉。』今衛君無道,而貪其祿爵,則是我為苟陷人長也。」18 ↗

קטע 46.17עמודי מקור: 卷十一 p.271

החכם מוֹ שמח וקרא לחכם צִ׳ין: ״שמע זאת! על המפנים עורף לצדק ופונים לשכר אני שומע תמיד; את המפנים עורף לשכר ופונים לצדק ראיתי אצל גָאוֹ שְׁה״.19 ↗

子墨子說,而召子禽子曰:「姑聽此平!夫倍義而鄉祿者,我常聞之矣。倍祿而鄉義者,於高石子焉見之也。」19 ↗

קטע 46.18עמודי מקור: 卷十一 p.271

החכם מוֹ אמר: ״אנשי המעלה לפי מנהג העולם, אם הם עניים ואומרים עליהם שהם עשירים — כועסים; ואם אין בהם צדק ואומרים עליהם שיש בהם צדק — שמחים. וכי אין זו סתירה?״20 ↗

子墨子曰:「世俗之君子,貧而謂之富,則怒,無義而謂之有義,則喜。豈不悖哉?」20 ↗

קטע 46.19עמודי מקור: 卷十一 p.271

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״לקדמונים היו שלושה כללים בלבד״. החכם מוֹ אמר: ״מי היו הקדמונים שאתה אומר שהיו להם שלושה כללים בלבד? עדיין אינך יודע מה היה לבני האדם קודם״.21 ↗

公孟子曰:「先人有則三而已矣。」子墨子曰:「孰先人而曰有則三而已矣?子未智人之先有。」21 ↗

קטע 46.20עמודי מקור: 卷十一 p.271

צעיר אחד חזר מאוחר אל החכם מוֹ, ואמר: ״וכי יש בי אשמה? אני חזרתי מאחור״. החכם מוֹ אמר: ״זה כמו איש משלושת הצבאות הנסים, שנשאר מאחור ומבקש גמול״.22 ↗

後生有反子墨子而反者:「我豈有罪哉?吾反後。」子墨子曰:「是猶三軍北,失後之人求賞也。」22 ↗

קטע 46.21עמודי מקור: 卷十一 p.271 · 卷十一 p.272

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״איש המעלה אינו יוצר אלא רק מוסר״. החכם מוֹ אמר: ״לא כך. מי שאינם אנשי מעלה אינם מוסרים את הטוב הקדום ואינם יוצרים טוב כיום. הנחותים הבאים אחריהם אינם ממשיכים את הטוב הקדום, אך כשיש להם טוב משלהם יוצרים אותו; הם רוצים שהטוב יצא מעצמם. אם עכשיו מוסרים ואינם יוצרים, אין הבדל בינם לבין מי שאינם אוהבים להמשיך אך יוצרים. לדעתי את הטוב הקדום מוסרים, ואת הטוב של היום יוצרים, כדי שהטוב יתרבה עוד יותר״.23 ↗

公孟子曰:「君子不作,術而已。」子墨子曰:「不然,人之其不君子者,古之善者不謀,今也善者不作。其次不君子者,古之善者不遂,己有善則作之,欲善之自己出也。今謀而不作,是無所異於不好遂而作者矣。吾以為古之善者則謀之,今之善者則作之,欲善之益多也。」23 ↗

קטע 46.22עמודי מקור: 卷十一 p.272

החכם ווּ מָא אמר לחכם מוֹ: ״אני שונה ממך: איני יכול לאהוב את הכול. אני אוהב את אנשי דזואו יותר מאנשי יוּאֶה, את אנשי לוּ יותר מאנשי דזואו, את אנשי כפרי יותר מאנשי לוּ, את בני ביתי יותר מאנשי כפרי, את הוריי יותר מבני ביתי ואת גופי יותר מהוריי — מפני שהם קרובים אליי. כשמכים אותי כואב לי; כשמכים את ההוא לא כואב לי. מדוע לא אתנגד למה שמכאיב ואילו אתנגד למה שאינו מכאיב? לכן יש אצלי הריגת ההוא למעני, ואין הריגתי למען תועלת״.24 ↗

巫馬子謂子墨子曰:「我與子異,我不能兼愛。我愛鄒人於越人,愛魯人於鄒人,愛我鄉人於魯人,愛我家人於鄉人,愛我親於我家人,愛我身於吾親,以為近我也。擊我則疾,擊彼則不疾於我,我何故疾者之不拂,而不疾者之拂?故有我有殺彼以我,無殺我以利。」24 ↗

קטע 46.23עמודי מקור: 卷十一 p.272

החכם מוֹ אמר: ״האם תסתיר את הצדק שלך או שתודיע עליו לבני אדם?״ החכם ווּ מָא אמר: ״מדוע אסתיר את הצדק שלי? אודיע עליו לבני אדם״. החכם מוֹ אמר: ״אם כן, אדם אחד יקבל את דבריך ואדם אחד ירצה להרוג אותך כדי להועיל לעצמו; עשרה יקבלו את דבריך ועשרה ירצו להרוג אותך כדי להועיל לעצמם; העולם יקבל את דבריך והעולם ירצה להרוג אותך כדי להועיל לעצמו. אדם אחד לא יקבל את דבריך ואדם אחד ירצה להרוג אותך, מפני שאתה מפיץ דברים מביאי רעה; עשרה לא יקבלו את דבריך ועשרה ירצו להרוג אותך, מפני שאתה מפיץ דברים מביאי רעה; העולם לא יקבל את דבריך והעולם ירצה להרוג אותך, מפני שאתה מפיץ דברים מביאי רעה. המקבלים את דבריך רוצים להרוג אותך וגם מי שאינם מקבלים את דבריך רוצים להרוג אותך — זה מה שנקרא פה החונק והורג גוף קבוע״.25 ↗

子墨子曰:「子之義將匿邪,意將以告人平?」巫馬子曰:「我何故匿我義?吾將以告人。」子墨子曰:「然則,一人說子,一人欲殺子以利己;十人說子,十人欲殺子以利己;天下說子,天下欲殺子以利己。一人不說子,一人欲殺子,以子為施不祥言者也;十人不說子,十人欲殺子,以子為施不祥言者也;天下不說子,天下欲殺子,以子為施不祥言者也。說子亦欲殺子,不說子亦欲殺子,是所謂經者口也,殺常之身者也。」25 ↗

קטע 46.24עמודי מקור: 卷十一 p.272

החכם מוֹ אמר: ״במה דבריך מועילים? אם אין בהם תועלת ואין מדברים, זו השתוללות של הפה״.26 ↗

子墨子曰:「子之言惡利也?若無所利而不言,是蕩口也。」26 ↗

קטע 46.25עמודי מקור: 卷十一 p.272 · 卷十一 p.273

החכם מוֹ אמר לְווֶן, שליט לוּ יָאנְג: ״אם יש כאן אדם שבקרו וצאנו מפוטמים, והוא מעסיק אנשים לשחוט ולהתקין לו מזון שאינו יכול לגמור את כולו, והוא רואה אדם עושה עוגות, מסתובב וגונב אותן ואומר: ׳אשאיר לי מזון27 ↗.׳ איני יודע, האם המאכל לימים ולחודשים אינו מספיק, או שיש בו מחלת גנבה28 ↗?״ וֶן, שליט לוּ יָאנְג, אמר: ״יש בו מחלת גנבה״. החכם מוֹ אמר: ״השדות שבתוך ארבעת גבולות צ׳וּ רחבים ושוממים מכדי שיוכלו לברא את כולם. יש אלפי שטחים ריקים שאין אפשרות למצותם, אך כשרואים יישובים ריקים של סוֹנְג וְגֶ׳נְג מסתובבים וגונבים אותם29 ↗. האם זה שונה מן המקרה ההוא?״ וֶן, שליט לוּ יָאנְג, אמר: ״זה כמו המקרה ההוא; אכן יש מחלת גנבה״.

子墨子謂魯陽文君曰:「今有一人於此,羊牛犓豢,維人但割而和之,食之不可勝食也。見人之作餅,則還然竊之,曰:『舍余食27 ↗。』不知日月安不足平,其有竊疾平28 ↗?」魯陽文君曰:「有竊疾也。」子墨子曰:「楚四竟之田,曠蕪而不可勝辟,評靈數千,不可勝,見宋、鄭之間邑,則還然竊之29 ↗,此與彼異平?」魯陽文君曰:「是猶彼也,實有竊疾也。」

קטע 46.26עמודי מקור: 卷十一 p.273

החכם מוֹ אמר: ״גִ׳י סוּן שָׁאוֹ וּמֶנְג בּוֹ צָ׳אנְג מנהלים את מדינת לוּ, אינם יכולים לתת אמון זה בזה ומתפללים במזבח האדמה שבחורשה: ׳הַלְוַאי שֶׁתַּעֲשֶׂה אוֹתָנוּ מְתֹאָמִים.׳ זה כמו לכסות את עיניהם ולהתפלל במזבח האדמה שבחורשה: ׳הַלְוַאי שֶׁתַּעֲשֶׂה שֶׁכֻּלָּנוּ נִרְאֶה.׳ וכי אין זו שגיאה?״30 ↗

子墨子曰:「季孫紹與孟伯常治魯國之政,不能相信,而祝於叢社,曰:『苟使我和。』是猶弇其目,而祝於叢社曰:『若使我皆視。』豈不繆哉?」30 ↗

קטע 46.27עמודי מקור: 卷十一 p.273 · 卷十一 p.274

החכם מוֹ אמר לְלוּאוֹ חוּאָה מָאוֹ: ״שמעתי שאתה אוהב אומץ״. לוּאוֹ חוּאָה מָאוֹ אמר: ״כן. כשאני שומע שיש גיבור בכפר, בהכרח אלך אחריו ואהרוג אותו״. החכם מוֹ אמר: ״אין אדם בעולם שאינו רוצה להתקרב למה שהוא אוהב ולהרחיק את מה שהוא שונא. אם כשאתה שומע שיש גיבור בכפר אתה בהכרח הולך אחריו והורג אותו, אין זו אהבת אומץ; זו שנאת אומץ״.31 ↗

子墨子謂駱滑氂曰:「吾聞子好勇。」駱滑氂曰:「然,我聞其鄉有勇士焉,吾必從而殺之。」子墨子曰:「天下莫不欲與其所好,度其所惡。今子聞其鄉有勇士焉,必從而殺之,是非好勇也,是惡勇也。」31 ↗

הערות לפרק

מגילה 12 · 卷十二

47. יקרו של הצדק

貴義

קטע 47.1עמודי מקור: 卷十二 p.275

החכם מוֹ אמר: ״אין בכל העניינים דבר יקר מן הצדק. אם יאמרו לאדם: ׳אתן לך כובע ומנעלים ואכרות את ידיך ורגליך — תסכים?׳ ודאי לא יסכים. מדוע? מפני שכובע ומנעלים אינם יקרים כידיים ורגליים. ועוד יאמרו: ׳אתן לך את העולם ואהרוג את גופך — תסכים?׳ ודאי לא יסכים. מדוע? מפני שהעולם אינו יקר כגופו1 ↗. להיאבק על אמירה אחת ולהרוג זה את זה2 ↗ — זה להחשיב את הצדק ליקר מגופך. לכן נאמר: אין בכל העניינים דבר יקר מן הצדק3 ↗״.

子墨子曰:「萬事莫貴於義。今謂人曰:『予子冠履,而斷子之手足,子為之平?』必不為,何故?則冠履不若手足之貴也。又曰:『予子天下而殺子之身,子為之平?』必不為,何故?則天下不若身之貴也1 ↗。爭一言以相殺2 ↗,是貴義於其身也。故曰:萬事莫貴於義也3 ↗。」

קטע 47.2עמודי מקור: 卷十二 p.275

החכם מוֹ יצא מִלוּ לְצִ׳י ועבר אצל מכר ותיק. המכר אמר לחכם מוֹ: ״כיום איש בעולם אינו עושה צדק; אתה לבדך מענה את עצמך ועושה צדק. מוטב לך לחדול״. החכם מוֹ אמר: ״אם יש כאן אדם שיש לו עשרה בנים, אחד חורש ותשעה יושבים, החורש חייב לעבוד במרץ רב יותר. מדוע? מפני שהאוכלים רבים והחורשים מעטים. כיום איש בעולם אינו עושה צדק, ולכן עליך דווקא לעודד אותי — מדוע אתה עוצר אותי?״4 ↗

子墨子自魯即齊,過故人,謂子墨子曰:「今天下莫為義,子獨自苦而為義,子不若已。」子墨子曰:「今有人於此,有子十人,一人耕而九人處,則耕者不可以不益急矣。何故?則食者眾,而耕者寡也。今天下莫為義,則子如勸我者也,何故止我?」4 ↗

קטע 47.3עמודי מקור: 卷十二 p.275 · 卷十二 p.276

החכם מוֹ נסע דרומה לְצ׳וּ לבקר את המלך שְׁיֵין חְווֵי מִצ׳וּ. המלך שְׁיֵין חְווֵי התנצל בשל זקנתו ושלח את מוּ חֶה לפגוש את החכם מוֹ. החכם מוֹ שכנע את מוּ חֶה, וּמוּ חֶה שמח מאוד ואמר לחכם מוֹ: ״דבריך טובים בהחלט! אך שליטנו הוא מלך גדול בעולם; שמא יאמר ׳אלה מעשיו של אדם ממעמד נמוך׳ ולא ישתמש בהם?״ החכם מוֹ אמר: ״רק השאלה אם אפשר לקיים אותם חשובה. הדבר דומה לתרופה: בן השמים בולע אותה כדי להקל את מחלתו; וכי יאמר ׳זה שורש של עשב אחד׳ ולא יבלע אותה? כעת איכרים מביאים את מיסיהם לגדולי הממשל, וגדולי הממשל עושים יין, משקה מתוק ודגן כדי להקריב לאל העליון ולרוחות; וכי יידחה הקורבן באמירה ׳אלה מעשיו של אדם ממעמד נמוך׳? לכן גם אם אני אדם ממעמד נמוך, למעלה השווה אותי לאיכר ולמטה לתרופה — וכי אפילו לשורש של עשב אחד לא אשווה?5 ↗

子墨子南遊於楚,見楚獻惠王,獻惠王以老辭,使穆賀見子墨子。子墨子說穆賀,穆賀大說,謂子墨子曰:「子之言則成善矣!而君王,天下之大王也,毋乃曰『賤人之所為』,而不用平?」子墨子曰:「唯其可行。譬若藥然,天子食之以順其疾,豈曰『一草之本』而不食哉?今農夫入其稅於大人,大人為酒醴粢盛以祭上帝鬼神,豈曰『賤人之所為』而不享哉?故雖賤人也,上比之農,下比之藥,曾不若一草之本平?5 ↗

קטע 47.4עמודי מקור: 卷十二 p.276 · 卷十二 p.277

ועוד, האם אדוני שמע את דברי טָאנְג? בימי קדם עמד טָאנְג ללכת ולבקר את יִי יִין וציווה על בן משפחת פֶּנְג לנהוג במרכבה. באמצע הדרך שאל בן משפחת פֶּנְג: ׳לאן אדוני הולך?׳ טָאנְג אמר: ׳לבקר את יִי יִין׳. בן משפחת פֶּנְג אמר: ׳יִי יִין הוא אדם ממעמד נמוך בעולם. אם אדוני רוצה לראותו, די לצוות לזמן אותו ולשאול; כבר תהיה זו מתנה עבורו׳. טָאנְג אמר: ׳אין זה דבר שאתה יודע. אילו הייתה כאן תרופה שבליעתה תחדד את השמיעה ואת הראייה, ודאי הייתי שמח ומתאמץ לבלוע אותה. יִי יִין ביחס למדינתי דומה לרופא טוב ולתרופה טובה. אם אינך רוצה שאבקר את יִי יִין, אינך רוצה שיהיה לי טוב׳. הוא הוריד אפוא את בן משפחת פֶּנְג ולא הניח לו לנהוג. רק אם נוהגים כך, ראוי הדבר״.6 ↗

且主君亦嘗聞湯之說平?昔者,湯將往見伊尹,令彭氏之子御。彭氏之子半道而問曰:『君將何之?』湯曰:『將往見伊尹。』彭氏之子曰:『伊尹,天下之賤人也。若君欲見之,亦令召問焉,彼受賜矣。』湯曰:『非女所知也。今有藥此,食之則耳加聰,目加明,則吾必說而強食之。今夫伊尹之於我國也,譬之良醫善藥也。而子不欲我見伊尹,是子不欲吾善也。』因下彭氏之子,不使御。彼苟然,然後可也。」6 ↗

קטע 47.5עמודי מקור: 卷十二 p.277

החכם מוֹ אמר: ״כל אמירה וכל תנועה המועילות לשמים, לרוחות ולבני העם — עשה; כל אמירה וכל תנועה המזיקות לשמים, לרוחות ולבני העם — הנח. כל אמירה וכל תנועה התואמות את המלכים החכמים של שלוש השושלות — יָאוֹ, שׁוּן, יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ — עשה; כל אמירה וכל תנועה התואמות את המלכים העריצים של שלוש השושלות — גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי — הנח״.7 ↗

子墨子曰:「凡言凡動,利於天鬼百姓者為之;凡言凡動,害於天鬼百姓者舍之;凡言凡動,合於三代聖王堯舜禹湯文武者為之;凡言凡動,合於三代暴王桀紂幽厲者舍之。」7 ↗

קטע 47.6עמודי מקור: 卷十二 p.277

החכם מוֹ אמר: ״דברים שדי בהם לשנות את ההתנהגות — קבע אותם. דברים שאין די בהם לשנות את ההתנהגות — אל תקבע אותם. קביעת דברים שאין די בהם לשנות את ההתנהגות היא השתוללות של הפה״.8 ↗

子墨子曰:「言足以遷行者,常之;不足以遷行者,勿常。不足以遷行而常之,是蕩口也。」8 ↗

קטע 47.7עמודי מקור: 卷十二 p.277

החכם מוֹ אמר: ״חובה להסיר שש סטיות. בשתיקה — חשוב; בדיבור — הורה; בתנועה — פעל. אם שלושת אלה ישמשו לסירוגין, בהכרח תהיה חכם. חובה להסיר שמחה, להסיר כעס, להסיר עונג, להסיר צער ולהסיר אהבה, ולהשתמש באנושיות ובצדק. אם הידיים, הרגליים, הפה, האף והאוזניים יעסקו בצדק, בהכרח תהיה חכם״.9 ↗

子墨子曰:「必去六辟。嘿則思,言則誨,動則事,使三者代御,必為聖人。必去喜,去怒,去樂,去悲,去愛,而用仁義。手足口鼻耳,從事於義,必為聖人。」9 ↗

קטע 47.8עמודי מקור: 卷十二 p.277

החכם מוֹ אמר לתלמידיו: ״אם אינכם יכולים לעשות צדק, אל תדחו משום כך את דרכו. הדבר דומה לבעל מלאכה שאינו יכול להקציע: אל ידחה את חוט הסימון שלו״.10 ↗

子墨子謂二三子曰:「為義而不能,必無排其道。譬若匠人之斲而不能,無排其繩。」10 ↗

קטע 47.9עמודי מקור: 卷十二 p.277

החכם מוֹ אמר: ״אנשי המעלה בעולם, אם ימנו אותם לשחוט כלב אחד או חזיר אחד ואינם יכולים, הם יסרבו; אם ימנו אותם למשרת שר במדינה אחת, אינם יכולים ובכל זאת יעשו זאת. וכי אין זו סתירה?״11 ↗

子墨子曰:「世之君子,使之為一犬一彘之宰,不能則辭之;使為一國之相,不能而為之。豈不悖哉?」11 ↗

קטע 47.10עמודי מקור: 卷十二 p.277 · 卷十二 p.278

החכם מוֹ אמר: ״כעת עיוור אומר: ׳הבהיר הוא לבן, הכהה הוא שחור׳. אפילו בעלי ראייה חדה אינם יכולים לשנות זאת. אבל אם מערבים לבן ושחור ומניחים לעיוור לבחור, אינו יכול לדעת. לכן, כשאני אומר שעיוור אינו יודע לבן ושחור, איני מתכוון לאופן שבו הוא מכנה אותם, אלא לבחירתו. כיום, בכינוי האנושיות של אנשי המעלה בעולם אפילו יוּ וְטָאנְג לא היו יכולים לשנות דבר. אך אם מערבים אנושיות ואי־אנושיות ומניחים לאנשי המעלה בעולם לבחור, אינם יכולים לדעת. לכן, כשאני אומר שאנשי המעלה בעולם אינם יודעים אנושיות, איני מתכוון לאופן שבו הם מכנים אנושיות, אלא גם כאן לבחירתם״.12 ↗

子墨子曰:「今瞽曰:『鉅者白也,黔者黑也。』雖明目者無以易之。兼白黑,使瞽取焉,不能知也。故我曰瞽不知白黑者,非以其名也,以其取也。今天下之君子之名仁也,雖禹湯無以易之。兼仁與不仁,而使天下之君子取焉,不能知也。故我曰天下之君子不知仁者,非以其名也,亦以其取也。」12 ↗

קטע 47.11עמודי מקור: 卷十二 p.278

החכם מוֹ אמר: ״כיום איש המעלה אינו נוהג בעצמו בזהירות שבה סוחר משתמש במטבע אחד. סוחר המשתמש במטבע אחד אינו מעז לעשות חליפין כלאחר יד, אלא בהכרח בוחר בטוב. איש המעלה אינו נוהג כך: את מה שרצונו חפץ בו הוא עושה; במקרה החמור הוא נענש, ובמקרה הקל הוא סופג גנאי וביזוי. לכן איש המעלה אינו נוהג בעצמו בזהירות שבה סוחר משתמש במטבע אחד״.13 ↗

子墨子曰:「今士之用身,不若商人之用一布之慎也。商人用一布布,不敢繼苟而讎焉,必擇良者。今士之用身則不然,意之所欲則為之,厚者入刑罰,薄者被毀醜,則士之用身不若商人之用一布之慎也。」13 ↗

קטע 47.12עמודי מקור: 卷十二 p.278

החכם מוֹ אמר: ״אנשי המעלה בעולם רוצים שצדקם יושלם, אך אם עוזרים להם לטפח את עצמם הם מתרעמים. זה כמו לרצות שחומתם תושלם ולהתרעם כשמישהו עוזר לבנות אותה. וכי אין זו סתירה?״14 ↗

子墨子曰:「世之君子欲其義之成,而助之修其身則慍,是猶欲其牆之成,而人助之築則慍也,豈不悖哉?」14 ↗

קטע 47.13עמודי מקור: 卷十二 p.278

החכם מוֹ אמר: ״המלכים החכמים הקדומים רצו למסור את דרכם לדורות הבאים. לכן כתבו על במבוק ומשי וחרתו במתכת ובאבן, ומסרו לצאצאי הדורות הבאים מתוך רצון שיחקו אותם. מי ששומע כיום את מה שהנחילו המלכים הקדומים ואינו נוהג לפיו מבטל את מה שמסרו״.15 ↗

子墨子曰:「古之聖王,欲傳其道於後世,是故書之竹帛,鏤之金石,傳遺後世子孫,欲後世子孫法之也。今聞先王之遺而不為,是廢先王之傳也。」15 ↗

קטע 47.14עמודי מקור: 卷十二 p.278 · 卷十二 p.279

החכם מוֹ נסע דרומה בשליחות לְווֵיי, ובתוך הכרכרה נשא כתבים רבים מאוד. החכם שְׁיֵין טָאנְג ראה ותמה: ״מורי לימד את גוֹנְג שָׁאנְג גוּאוֹ: ׳רק שקול את העקום והישר׳. כעת המורה נושא כתבים רבים מאוד — מדוע?״ החכם מוֹ אמר: ״בימי קדם קרא דָאן הדוכס מג׳וֹאוּ מאה חיבורים בבוקר ופגש שבעים אנשי מעלה בערב. לכן סייע הדוכס דָאן מִג׳וֹאוּ לבן השמים, והשפעת תיקונו מגיעה עד היום. אני, דִי, למעלה אין עליי ענייני שליט וממונה, ולמטה אין עליי קושי של חריש וחקלאות; כיצד אעז לבטל זאת? שמעתי: ׳בֵּין הַדְּבָרִים הַשָּׁבִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם יֵשׁ בְּוַדַּאי גַּם שְׁגִיאוֹת׳. ואף על פי כן שמיעת בני העם אינה אחידה, ולכן הכתבים רבים. לב כמו של גוּאוֹ מגיע פעמים רבות לפרטים הדקים; בדברים השבים לאותו מקום כבר ידע את העיקר, ולכן לא לימדתי אותו באמצעות כתבים. ומה תתמה?״16 ↗

子墨子南遊使衛,關中載書甚多,弦唐子見而怪之,曰:「吾夫子教公尚過曰:『揣曲直而已。』今夫子載書甚多,何有也?」子墨子曰:「昔者周公旦朝讀書百篇,夕見漆十士。故周公旦佐相天子,其脩至於今。翟上無君上之事,下無耕農之難,吾安敢廢此?翟聞之:『同歸之物,信有誤者。』然而民聽不鈞,是以書多也。今若過之心者,數逆於精微,同歸之物,既已知其要矣,是以不教以書也。而子何怪焉?」16 ↗

קטע 47.15עמודי מקור: 卷十二 p.279

החכם מוֹ אמר לְגוֹנְג לְיָאנְג חוּאָן: ״ווֵיי היא מדינה קטנה, היושבת בין צִ׳י לְגִ׳ין כמו בית עני בין בתים עשירים. אם בית עני ילמד מן הבתים העשירים להרבות בהוצאות לבגד ולמזון, ודאי יתמוטט במהרה. כעת בביתו של גְ׳יֵין דְזֶה יש מאות מרכבות מקושטות, מאות סוסים הניזונים מקטניות ודגן ומאות נשים הלובשות רקמה צבעונית. אם אקח את הוצאות המרכבות המקושטות והסוסים ואת משאבי הבגדים הרקומים ואכלכל בהם אנשי מעלה, ודאי יהיו יותר מאלף. אם יבואו צרה וקושי, האם בטוח יותר להעמיד מאה איש מלפנים ומאות מאחור, או להעמיד מאות נשים מלפנים ומאחור? לדעתי, אין בכך ביטחון כבכלכלת אנשי מעלה״.17 ↗

子墨子謂公良桓子曰:「衛,小國也,處於齊、晉之間,猶貧家之處於富家之間也。貧家而學富家之衣食多用,則速亡必矣。今簡子之家,飾車數百乘,馬食菽粟者數百匹,婦人衣文繡者數百人,吾取飾車、食馬之費,與繡衣之財以畜士,必千人有餘。若有患難,則使百人處於前,數百於後,與婦人數百人處前後,孰安?吾以為不若畜士之安也。」17 ↗

קטע 47.16עמודי מקור: 卷十二 p.279 · 卷十二 p.280

החכם מוֹ המליץ על אדם למשרה בְּווֵיי. האדם שעליו המליץ בא לשם וחזר. החכם מוֹ אמר: ״מדוע חזרת?״ הוא השיב: ״הוא לא עמד בדבריו. אמר ׳אעניק לך אלף פֶּן׳, ונתן לי חמש מאות פֶּן; לכן עזבתי״. החכם מוֹ אמר: ״אילו נתן לך יותר מאלף פֶּן, היית עוזב?״ הוא השיב: ״לא הייתי עוזב״. החכם מוֹ אמר: ״אם כן, לא מפני שדבריו לא היו מדויקים, אלא מפני שהסכום היה מועט״.18 ↗

子墨子仕人於衛,所仕者至而反。子墨子曰:「何故反?」對曰:「與我言而不當。曰『待女以千盆。』授我五百盆,故去之也。」子墨子曰:「授子過千盆,則子去之平?」對曰:「不去。」子墨子曰:「然則,非為其不審也,為其寡也。」18 ↗

קטע 47.17עמודי מקור: 卷十二 p.280

החכם מוֹ אמר: ״אנשי המעלה לפי מנהג העולם נוהגים באיש הצדק פחות יפה מאשר במי שנושא דגן. אם יש כאן אדם הנושא דגן ונח בצד הדרך, רוצה לקום ואינו יכול, ואיש מעלה רואה אותו — בלי הבדל בין מבוגר לצעיר ובין בעל מעמד גבוה לבעל מעמד נמוך, בהכרח יעזור לו לקום. מדוע? הוא אומר: זה צדק. אך כשאיש מעלה העושה צדק נושא את דרך המלכים הקדומים ומדבר אליהם, לא זו בלבד שאין שמחים ומקיימים אותה, אלא גם הולכים אחריו בגנאי ובביזוי. נמצא שאנשי המעלה לפי מנהג העולם נוהגים באיש הצדק פחות יפה מאשר במי שנושא דגן״.19 ↗

子墨子曰:「世俗之君子,視義士不若負粟者。今有人於此,負粟息於路側,欲起而不能,君子見之,無長少貴賤,必起之。何故也?曰義也。今為義之君子,奉承先王之道以語之,縱不說而行,又從而非毀之。則是世俗之君子之視義士也,不若視負粟者也。」19 ↗

קטע 47.18עמודי מקור: 卷十二 p.280

החכם מוֹ אמר: ״סוחרים יוצאים לארבע הרוחות להעביר סחורה לשוק ברווח ודאי. גם אם יש קושי במעברים ובגשרים וסכנת גנבים ושודדים, בהכרח יעשו זאת. כיום אנשי מעלה יושבים ומדברים על צדק, בלי קושי במעברים ובגשרים ובלי סכנת גנבים ושודדים, והרווח הוודאי בכך אין לו מספר; ואף על פי כן אינם עושים. לכן חישוב התועלת של אנשי המעלה אינו מדוקדק כשל סוחר״.20 ↗

子墨子曰:「商人之四方,市買信徒,雖有關梁之難,盜賊之危,必為之。今士坐而言義,無關梁之難,盜賊之危,此為信徒,不可勝計,然而不為。則士之計利不若商人之察也。」20 ↗

קטע 47.19עמודי מקור: 卷十二 p.280 · 卷十二 p.281

החכם מוֹ הלך צפונה לְצִ׳י ופגש חוזה ימים. חוזה הימים אמר: ״האל הורג היום דרקון שחור בצפון, וצבעו של המורה שחור; אין ללכת צפונה״. החכם מוֹ לא שמע לו והמשיך צפונה. הגיע לנהר דְזֶה, לא הצליח לעבור וחזר. חוזה הימים אמר: ״אמרתי למורה שאין ללכת צפונה״. החכם מוֹ אמר: ״אנשי הדרום אינם יכולים ללכת צפונה ואנשי הצפון אינם יכולים ללכת דרומה; צבעם של אחדים שחור ושל אחרים לבן — מדוע אף אחד מהם אינו מצליח לעבור? ועוד, האל הורג בימי גְ׳יָה וְיִי דרקון ירוק במזרח, בימי בִּינְג וְדִינְג דרקון אדום בדרום, בימי גֶנְג וְשִׁין דרקון לבן במערב, ובימי רֶן וְגְווֵי דרקון שחור בצפון. אם נשתמש בדבריך, נאסור את ההליכה על העולם כולו. זה לסגור את הלב ולרוקן את העולם. אי אפשר להשתמש בדבריך״.21 ↗

子墨子北之齊,遇日者。日者曰:「帝以今日殺黑龍於北方,而先生之色黑,不可以北。」子墨子不聽,遂北,至淄水,不遂而反焉。日者曰:「我謂先生不可以北。」子墨子曰:「南之人不得北,北之人不得南,其色有黑者有白者,何故皆不遂也?且帝以甲乙殺青龍於東方,以丙丁殺赤龍於南方,以庚辛殺白龍於西方,以壬癸殺黑龍於北方,若用子之言,則是禁天下之行者也。是圍心而虛天下也,子之言不可用也。」21 ↗

קטע 47.20עמודי מקור: 卷十二 p.281

החכם מוֹ אמר: ״דבריי מספיקים לשימוש. לנטוש את דבריי ולשנות את המחשבה הוא כמו לנטוש את הקציר וללקט גרעינים. להשתמש בדבריך כדי לשלול את דבריי הוא כמו להשליך ביצה על אבן: גם אם יכלו כל ביצי העולם, האבן תישאר כשהייתה ולא יהיה אפשר לשבור אותה״.22 ↗

子墨子曰:「吾言足用矣,舍言革思者,是猶舍穫而擭粟也。以其言非吾言者,是猶以卵投石也,盡天下之卵,其石猶是也,不可毀也。」22 ↗

הערות לפרק

מגילה 12 · 卷十二

48. גוֹנְג מֶנְג

公孟

קטע 48.1עמודי מקור: 卷十二 p.281 · 卷十二 p.282

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר לחכם מוֹ: ״איש המעלה מכבד את עצמו וממתין: שואלים אותו — מדבר; אין שואלים — חדל. הוא דומה לפעמון: מקישים בו והוא מצלצל; אין מקישים בו, אינו מצלצל״. החכם מוֹ אמר: ״בדברים האלה יש שלושה עניינים. כעת אתה יודע רק אחד מהם, ועדיין אינך יודע למה הם מכוונים. אם גדול ממשל נוהג בפריצות ובאלימות במדינה, וניגשים להוכיחו, קוראים לזה חוסר ענווה; אם באמצעות מלוויו מציעים תוכחה, קוראים לזה דברי ביקורת. בכך איש המעלה מסופק ונבוך. אם הנהגת גדול הממשל עומדת להביא צרה על המדינה, היא כמו מנגנון מלכודת העומד להשתחרר. איש המעלה חייב להוכיח אותו; והרי זו תועלתו של גדול הממשל. במקרה כזה, גם בלי הקשה חובה לצלצל. אם גדול הממשל מציע מעשה חריג של אי־צדק, ואף השיג כלל של מיומנות גדולה שאפשר ליישמו בצבא, והוא רוצה לתקוף מדינה שאין בה חטא — אם יש דבר כזה והשליט משיג אותו, בהכרח ישתמש בו כדי להרחיב אדמות, להטיל מס ולהרבות משאבים. בצאתו בהכרח ינחל חרפה: המדינה המותקפת לא תפיק תועלת וגם התוקפת לא תפיק תועלת. זהו היעדר תועלת לשתיהן. במקרה כזה, גם בלי הקשה חובה לצלצל. ועוד, אתה אומר: איש המעלה מכבד את עצמו וממתין, שואלים אותו — מדבר, אין שואלים — חדל, כמו פעמון שמקישים בו והוא מצלצל ואין מקישים בו אינו מצלצל. כעת עוד לא הייתה הקשה ואתה דיברת: האם אתה מה שנקרא מצלצל בלי הקשה? האם לפי דבריך אתה אינך איש מעלה?״1 ↗

公孟子謂子墨子曰:「君子共己以待,問焉則言,不問焉則止。譬若鍾然,扣則鳴,不扣則不鳴。」子墨子曰:「是言有三物焉,子乃今知其一身也,又未知其所謂也。若大人行淫暴於國家,進而諫,則謂之不遜,因左右而獻諫,則謂之言議。此君子之所疑惑也。若大人為政,將因於國家之難,譬若機之將發也然,君子之必以諫,然而大人之利,若此者,雖不扣必鳴者也。若大人舉不義之異行,雖得大巧之經,可行於軍旅之事,欲攻伐無罪之國,有之也,君得之,則必用之矣。以廣辟土地,著稅偽材,出必見辱,所攻者不利,而攻者亦不利,是兩不利也。若此者,雖不扣必鳴者也。且子曰:「君子共己待,問焉則言,不問焉則止,譬若鍾然,扣則鳴,不扣則不鳴。」今未有扣,子而言,是子之謂不扣而鳴邪?是子之所謂非君子邪?」1 ↗

קטע 48.2עמודי מקור: 卷十二 p.282

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר לחכם מוֹ: ״אדם טוב באמת, מי לא ידע עליו? הוא כמו אבן ירקן טובה, שמונחת ואינה יוצאת ויש לה די גמול; או כמו אישה יפה, שיושבת ואינה יוצאת ואנשים מתחרים לבקש אותה, אך אם תלך ותציג את עצמה איש לא ייקח אותה. כעת אתה הולך לכל אדם ומשכנע אותו — כמה עמל יש בכך!״ החכם מוֹ אמר: ״כיום העולם בתוהו ומבקשי נשים יפות רבים; גם אם אישה יפה אינה יוצאת, רבים מבקשים אותה. כיום מבקשי הטוב מעטים; בלי מאמץ לשכנע בני אדם, איש לא יידע עליו. ועוד, אילו היו כאן שני תלמידים הטובים בניחוש: אחד יוצא לנחש לבני אדם ואחד יושב ואינו יוצא — למי מהם יהיה גמול רב יותר?״ החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״ליוצא לנחש לבני אדם יהיה גמול רב יותר״. החכם מוֹ אמר: ״כשהאנושיות והצדק שווים, גם הישגיו הטובים של היוצא לשכנע בני אדם רבים יותר. מדוע לא לצאת לשכנע בני אדם?״2 ↗

公孟子謂子墨子曰:「實為善人,孰不知?譬若良玉,處而不出有餘糈。譬若美女,處而不出,人爭求之。行而自衒,人莫之取也。今子偏從人而說之,何其勞也?」子墨子曰:「今夫世亂,求美女者眾,美女雖不出,人多求之;今求善者寡,不強說人,人莫之知也。且有二生,於此善筮。一行為人筮者,一處而不出者。行為人筮者與處而不出者,其糈孰多?」公孟子曰:「行為人筮者其糈多。」子墨子曰:「仁義鈞。行說人者,其功善亦多,何故不行說人也?」2 ↗

קטע 48.3עמודי מקור: 卷十二 p.282 · 卷十二 p.283 · 卷十二 p.284

החכם גוֹנְג מֶנְג חבש גָ׳אנְג פוּ, תחב ללבושו לוח חוּ ולבש לבוש חכמי רוּ, ובא לפגוש את החכם מוֹ. הוא שאל: ״האם איש המעלה מתלבש ורק אחר כך נוהג, או נוהג ורק אחר כך מתלבש?״ החכם מוֹ אמר: ״המעשה אינו תלוי בלבוש״. החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״מניין יודעים שכך?״ החכם מוֹ אמר: ״בימי קדם הדוכס חוּאָן מִצִ׳י חבש כובע גבוה, חגר חגורה רחבה ונשא חרב מתכת ומגן עץ. כך הנהיג את מדינתו ושרר בה סדר. בימי קדם הדוכס וֶן מִגִ׳ין לבש בד גס ומעיל פרוות כבשה וחגר את חרבו ברצועת עור. כך הנהיג את מדינתו ושרר בה סדר. בימי קדם המלך גְ׳וָאנְג מִצ׳וּ חבש כובע מקושט בגדילי משי ולבש בגד תפור וגלימה רחבה. כך הנהיג את מדינתו ושרר בה סדר. בימי קדם גוֹאוּ גְ׳יֵין מלך יוּאֶה גזז את שערו וקעקע את גופו. כך הנהיג את מדינתו ושרר בה סדר. ארבעת השליטים האלה לבשו בגדים שונים, אך נהגו באותה דרך. מכאן יודע אני, דִי, שהמעשה אינו תלוי בלבוש״. החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״טוב! שמעתי: ׳הַשְׁהָיַת הַטּוֹב מְבִיאָה רָעָה׳. אנא, אסיר את לוח הַחוּ ואחליף את הַגָ׳אנְג פוּ ואשוב לפגוש את המורה; האם אפשר?״ החכם מוֹ אמר: ״אנא, ניפגש כפי שאתה. אם בהכרח תסיר את הַחוּ ותחליף את הַגָ׳אנְג פוּ ורק אז ניפגש, הרי המעשה אכן תלוי בלבוש״.3 ↗

公孟子戴章甫,搢忽,儒服,而以見子墨子曰:「君子服然後行平?其行然後服平?」子墨子曰:「行不在服。」公孟子曰:「何以知其然也?」子墨子曰:「昔者,齊桓公高冠博帶,金劍木盾,以治其國,其國治。昔者,晉文公大布之衣,牂羊之裘,韋以帶劍,以治其國,其國治。昔者,楚莊王鮮冠組纓,縫衣博袍,以治其國,其國治。昔者,越王句踐剪髮文身,以治其國,其國治。此四君者,其服不同,其行猶一也。翟以是知行之不在服也。」公孟子曰:「善!吾聞之曰:『宿善者不祥』,請舍忽,易章甫,復見夫子可平?」子墨子曰:「請因以相見也。若必將舍忽、易章甫,而後相見,然則行果在服也。」3 ↗

קטע 48.4עמודי מקור: 卷十二 p.284

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״איש המעלה חייב לדבר וללבוש כקדמונים ורק אז יהיה אנושי״. החכם מוֹ אמר: ״בימי קדם ג׳וֹאוּ מלך שָׁאנְג ושרו פֵיי ג׳וֹנְג היו עריצי העולם, ואילו גִ׳י דְזֶה וּוֵיי דְזֶה היו חכמי העולם. אלה דיברו באותה לשון, ויש מהם אנושיים ויש שאינם אנושיים. דָאן הדוכס מג׳וֹאוּ היה חכם העולם, וְגוּאָן שׁוּ היה עריץ העולם. אלה לבשו אותו לבוש, ויש מהם אנושיים ויש שאינם אנושיים. אם כן, אין הדבר תלוי בלבוש הקדום ובדיבור הקדום. ועוד, אתה מחקה את ג׳וֹאוּ ועדיין אינך מחקה את שְׁיָא; מה שאתה מכנה קדום אינו הקדום ביותר״.4 ↗

公孟子曰:「君子必古言服,然後仁。」子墨子曰:「昔者,商王紂,卿士費仲,為天下之暴人,箕子、微子為天下之聖人,此同言而或仁不仁也。周公旦為天下之聖人,關叔為天下之暴人,此同服或仁或不仁。然則不在古服與古言矣。且子法周而未法夏也,子之古非古也。」4 ↗

קטע 48.5עמודי מקור: 卷十二 p.284

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר לחכם מוֹ: ״במדרג המלכים החכמים הקדומים העמידו את החכם העליון כבן השמים, ואת הבאים אחריו כשרים בכירים וכשרים. כעת קוֹנְג דְזֶה רחב ידיעה בַּשִּׁירָה וּבַמִּסְמָכִים, מדוקדק בטקס ובמוזיקה ובקיא בפרטי ריבוא הדברים; אילו פגש קוֹנְג דְזֶה את המלכים החכמים, האם לא היו מעמידים אותו כבן השמים?״ החכם מוֹ אמר: ״אדם נבון חייב לכבד את השמים, לעבוד את הרוחות, לאהוב בני אדם ולחסוך בשימוש במשאבים; צירוף הדברים האלה הוא תבונה. כעת אתה אומר: ׳קוֹנְג דְזֶה רחב ידיעה בַּשִּׁירָה וּבַמִּסְמָכִים, מדוקדק בטקס ובמוזיקה ובקיא בפרטי ריבוא הדברים׳, ואומר שאפשר לעשותו בן השמים. זה לספור שיניים של בני אדם ולראות בכך עושר״.5 ↗

公孟子謂子墨子曰:「昔者聖王之列也,上聖立為天子,其次立為卿、大夫,今孔子博於詩、書,察於禮樂,詳於萬物,若使孔子當聖王,則豈不以孔子為天子哉?」子墨子曰:「夫知者,必尊天事鬼,愛人節用,合焉為知矣。今子曰:『孔子博於詩書,察於禮樂,詳於萬物』,而曰可以為天子,是數人之齒,而以為富。」5 ↗

קטע 48.6עמודי מקור: 卷十二 p.284

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״עוני ועושר, חיים ארוכים ומוות מוקדם, קבועים בשמים ואין לגרוע מהם או להוסיף עליהם״. ועוד אמר: ״איש המעלה חייב ללמוד״. החכם מוֹ אמר: ״ללמד אדם ללמוד ולהחזיק בקיום גורל קבוע דומה לציווי על אדם לעטוף, ולהסיר את כובעו״.6 ↗

公孟子曰:「貧富壽夭,齰然在天,不可損益。」又曰:「君子必學。」子墨子曰:「教人學而執有命,是猶命人葆而去亓冠也。」6 ↗

קטע 48.7עמודי מקור: 卷十二 p.284 · 卷十二 p.285

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר לחכם מוֹ: ״יש צדק ואי־צדק; אין ברכה ורעה״. החכם מוֹ אמר: ״המלכים החכמים הקדומים כולם ראו ברוחות אלוהויות מאירות המביאות פורענות וברכה, והחזיקו בקיום ברכה ורעה. משום כך בהנהגתם שרר סדר ומדינתם בטוחה. מאז גְ׳יֶה וְג׳וֹאוּ, כולם ראו ברוחות מי שאינן אלוהויות מאירות ואינן יכולות להביא פורענות וברכה, והחזיקו בהיעדר ברכה ורעה. משום כך הנהגתם הייתה בתוהו ומדינתם בסכנה7 ↗. לכן בכתבי המלכים הקדומים, שגם לך יש, נאמר: ׳יְהִירוּתוֹ יוֹצֵאת מִמְּךָ — רָעָה8 ↗.׳ הדברים האלה אומרים שיש עונש לעשיית מה שאינו טוב ויש גמול לעשיית הטוב9 ↗״.

公孟子謂子墨子曰:「有義不義,無祥不祥。」子墨子曰:「古聖王皆以鬼神為神明,而為禍福,執有祥不祥,是以政治而國安也。自桀紂以下,皆以鬼神為不神明,不能為禍福,執無祥不祥,是以政亂而國危也7 ↗。故先王之書,子亦有之曰:『亓傲也,出於子,不祥8 ↗。』此言為不善之有罰,為善之有賞9 ↗。」

קטע 48.8עמודי מקור: 卷十二 p.285 · 卷十二 p.286

החכם מוֹ אמר לחכם גוֹנְג מֶנְג: ״בכללי האבל, כשמתים השליט, האב, האם, האישה או הבן היורש, לובשים בגדי אבל שלוש שנים; על אחי האב הגדול והקטן ועל האחים — שנה; על בני השבט — חמישה חודשים; על הדודות, האחיות, אחי האם ובני האחיות — מספר חודשים לכל אחד. ובמרווחים שאינם אבל מדקלמים שלוש מאות שירים, מלווים במיתרים שלוש מאות שירים, שרים שלוש מאות שירים ורוקדים שלוש מאות שירים. אם נשתמש בדבריך, באיזה יום יטפל איש המעלה בענייני הממשל, ובאיזה יום יעסוק פשוט העם במלאכה?״ החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״אם המדינה בתוהו, משכינים בה סדר; אם שורר בה סדר, עושים טקס ומוזיקה. כששורר במדינה סדר עוסקים במלאכה, וכשהמדינה עשירה עושים טקס ומוזיקה״. החכם מוֹ אמר: ״סדרה של המדינה — אם חדלים להנהיג אותה, גם הסדר של המדינה מתבטל. עושרה של המדינה הוא מפני שעוסקים במלאכה; לכן היא עשירה. אם מבטלים את המלאכה, גם עושרה של המדינה מתבטל. לכן גם במדינה שיש בה סדר יש לשקוד על הנהגתה בלי לחדול; רק כך ראוי. כעת אתה אומר: ׳אם שורר במדינה סדר, עושים טקס ומוזיקה; אם היא בתוהו, משכינים בה סדר׳. זה כמו להיחנק ואז לחפור באר, למות ואז לבקש רופא. המלכים העריצים הקדומים של שלוש השושלות — גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי — הרבו במוזיקה ובצליל ולא נתנו דעתם לעם. משום כך הם עצמם נענשו והוצאו להורג ומדינתם נעשתה חורבה ושממה; כולם הלכו בדרך זו״.10 ↗

子墨子謂公孟子曰:「喪禮,君與父母、妻、後子死,三年喪服,伯父、叔父、兄弟期,族人五月,姑、姊、舅、甥皆有數月之喪。或以不喪之閒,誦詩三百,弦詩三百,歌詩三百,舞詩三百。若用子之言,則君子何日以聽治?庶人何日以從事?」公孟子曰:「國亂則治之,國治則為禮樂。國治則從事,國富則為禮樂。」子墨子曰:「國之治。治之廢,則國之治亦廢。國之富也,從事,故富也。從事廢,則國之富亦廢。故雖治國,勸之無饜,然後可也。今子曰:『國治,則為禮樂,亂則治之』,是譬猶噎而穿井也,死而求醫也。古者三代暴王桀紂幽厲,蘭為聲樂,不顧其民,是以身為刑僇,國為戾虛者,皆從此道也。」10 ↗

קטע 48.9עמודי מקור: 卷十二 p.286

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״אין רוחות״. ועוד אמר: ״איש המעלה חייב ללמוד הקרבת קורבנות״. החכם מוֹ אמר: ״להחזיק בטענה שאין רוחות וללמוד כללי קורבן דומה ללימוד כללי אירוח כשאין אורחים, או לעשיית רשת דיג כשאין דגים״.11 ↗

公孟子曰:「無鬼神。」又曰:「君子必學祭祀。」子墨子曰:「執無鬼而學祭禮,是猶無客而學客禮也,是猶無魚而為魚網也。」11 ↗

קטע 48.10עמודי מקור: 卷十二 p.286

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר לחכם מוֹ: ״אתה שולל אבל של שלוש שנים, אך גם האבל שלך בן שלושת הימים שגוי12 ↗״. החכם מוֹ אמר: ״לשלול באמצעות אבל שלוש השנים את אבל שלושת הימים דומה לאדם עירום האומר למי שמרים את שולי בגדו שהוא נוהג בחוסר כבוד13 ↗.״

公孟子謂子墨子曰:「子以三年之喪為非,子之三日之喪亦非也12 ↗。」子墨子曰:「子以三年之喪非三日之喪,是猶倮謂撅者不恭也13 ↗。」

קטע 48.11עמודי מקור: 卷十二 p.286

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר לחכם מוֹ: ״אם אדם יודע דבר מה טוב יותר מאחרים, האם אפשר לכנותו נבון?״ החכם מוֹ אמר: ״גם לכסיל יש ידיעה שבה הוא עולה על אחרים; וכי אפשר לכנות כסיל נבון?״14 ↗

公孟子謂子墨子曰:「知有賢於人,則可謂知平?」子墨子曰:「愚之知有以賢於人,而愚豈可謂知矣哉?」14 ↗

קטע 48.12עמודי מקור: 卷十二 p.286

החכם גוֹנְג מֶנְג אמר: ״אבל שלוש השנים מחקה את געגועי הילד הקטן לאב ולאם״. החכם מוֹ אמר: ״תבונת תינוק מתמצה בגעגועים לאב ולאם. אין הוא יכול להגיע אל האב והאם, ובכל זאת הוא בוכה בלי לחדול — מדוע? זה שיא הכסילות. אם כן, במה תבונת חכמי רוּ עולה על תבונת תינוק?״15 ↗

公孟子曰:「三年之喪,學吾子慕父母。」子墨子曰:「夫嬰兒子之知,獨慕父母而已。父母不可得也,然號而不止,此亓故何也?即愚之至也。然則儒者之知,豈有以賢於嬰兒子哉?」15 ↗

קטע 48.13עמודי מקור: 卷十二 p.286 · 卷十二 p.287

החכם מוֹ אמר: ״שואלים את חכמי רוּ: ׳מדוע עושים מוזיקה?׳ הם אומרים: ׳מוזיקה עושים לשם הנאה׳.״ החכם מוֹ אמר: ״לא השבת לי. אם אני שואל: ׳מדוע עושים בית?׳ ואתה אומר: ׳בחורף נמנעים בו מקור ובקיץ מחום, והבית נועד להבחין בין גברים לנשים׳ — אז הודעת לי את הסיבה לעשיית בית. כעת אני שואל: ׳מדוע עושים מוזיקה?׳ ואתה אומר: ׳מוזיקה עושים לשם הנאה׳. זה כמו לשאול: ׳מדוע עושים בית?׳ ולהשיב: ׳בית עושים לשם בית׳״.16 ↗

子墨子曰:「問於儒者:『何故為樂?』曰:『樂以為樂也。』」子墨子曰:「子未我應也。今我問曰:『何故為室?』曰:『冬避寒焉,夏避暑焉,室以為男女之別也。』則子告我為室之故矣。今我問曰:『何故為樂?』曰:『樂以為樂也。』是猶曰『何故為室?』曰『室以為室也』。」16 ↗

קטע 48.14עמודי מקור: 卷十二 p.287

החכם מוֹ אמר לחכם צֶ׳נְג: ״בדרך חכמי רוּ יש ארבע הנהגות שדי בהן לאבד את העולם. חכמי רוּ רואים בשמים חסרי תבונה וברוחות חסרות אלוהיות, והשמים והרוחות אינם שמחים — די בכך לאבד את העולם. ועוד קבורה מפוארת ואבל ממושך: מרבים בשכבות של ארונות פנימיים וחיצוניים ומרבים בגדים ושמיכות; ליווי המת הוא כאילו מעתיקים דירה; שלוש שנים בוכים ומתייפחים, קמים רק בתמיכה והולכים רק במשענת, אין שמיעה באוזן ואין ראייה בעין — די בכך לאבד את העולם. ועוד מנגנים במיתרים, שרים, מתופפים ורוקדים ומתרגלים צליל ומוזיקה — די בכך לאבד את העולם. ועוד הם מחזיקים בקיום גורל קבוע: לעוני ולעושר, לחיים ארוכים ולמוות מוקדם, לסדר ולתוהו, לביטחון ולסכנה יש גבול קבוע שאין לגרוע ממנו או להוסיף עליו. אם הממונים למעלה ינהגו כך, בהכרח לא יטפלו בענייני הממשל; אם הכפופים למטה ינהגו כך, בהכרח לא יעסקו במלאכה — די בכך לאבד את העולם״. החכם צֶ׳נְג אמר: ״כמה חמור גינוי חכמי רוּ בפי המורה!״ החכם מוֹ אמר: ״אילו לא היו בחכמי רוּ ארבע ההנהגות האלה והייתי אומר זאת, היה זה גנאי. כעת ארבע ההנהגות האלה אכן נמצאות בחכמי רוּ ואני אומר זאת; אין זה גנאי, אלא הודעה על מה שנשמע״. החכם צֶ׳נְג יצא בלי תשובה. החכם מוֹ אמר: ״תועה!״17 ↗

子墨子謂程子曰:「儒之道足以喪天下者,四政焉。儒以天為不明,以鬼為不神,天鬼不說,此足以喪天下。又厚葬久喪,重為棺槨,多為衣衾,送死若徙,三年哭泣,扶後起,杖後行,耳無聞,目無見,此足以喪天下。又弦歌鼓舞,習為聲樂,此足以喪天下。又以命為有,貧富壽夭,治亂安危有極矣,不可損益也,為上者行之,必不聽治矣;為下者行之,必不從事矣,此足以喪天下。」程子曰:「甚矣!先生之毀儒也。」子墨子曰:「儒固無此若四政者,而我言之,則是毀也。今儒固有此四政者,而我言之,則非毀也,告聞也。」程子無辭而出。子墨子曰:「迷之!」17 ↗

קטע 48.15עמודי מקור: 卷十二 p.287 · 卷十二 p.288

הוא חזר וישב מאחור, ואז ניגש ואמר שוב: ״קודם היו בדברי המורה דברים שאפשר לשמוע. לפי דברי המורה, הרי אין משבחים את יוּ ואין מגנים את גְ׳יֶה ואת ג׳וֹאוּ״. החכם מוֹ אמר: ״לא כך. להשיב לדברים שגורים ולהעמיד דיון לפיהם זו זריזות. תתקוף בכבדות — יכבידו עליי; תתקוף בקלות — יקלו עליי. להשיב לדברים שגורים ולהעמיד דיון הוא כמו לשאת יָצוּל ולהכות בעש״.18 ↗

反,後坐,進復曰:「鄉者先生之言有可聞者焉,若先生之言,則是不譽禹,不毀桀紂也。」子墨子曰:「不然,夫應執辭,稱議而為之,敏也。厚攻則厚吾,薄攻則薄吾。應執辭而稱議,是猶荷轅而擊蛾也。」18 ↗

קטע 48.16עמודי מקור: 卷十二 p.288

החכם מוֹ התווכח עם החכם צֶ׳נְג והזכיר לשבח את קוֹנְג דְזֶה. החכם צֶ׳נְג אמר: ״אתה שולל את חכמי רוּ; מדוע אתה מזכיר לשבח את קוֹנְג דְזֶה?״ החכם מוֹ אמר: ״גם זה דבר קולע שאי אפשר לשנותו. כשציפורים חשות בסכנת חום ובצורת הן עולות, וכשדגים חשים בסכנת חום ובצורת הם יורדים. בעניין הזה, גם אם יוּ וְטָאנְג יתכננו למענם, בהכרח לא יוכלו לשנות זאת. אפשר לקרוא לציפורים ולדגים כסילים, ואף על פי כן גם יוּ וְטָאנְג אמרו שיש להסתמך עליהם. וכי אני, דִי, לא אזכיר לשבח דבר אצל קוֹנְג דְזֶה?״19 ↗

子墨子與程子辯,稱於孔子。程子曰:「非儒,何故稱於孔子也?」子墨子曰:「是亦當而不可易者也。今鳥聞熱旱之憂則高,魚聞熱旱之憂則下,當此雖禹湯為之謀,必不能易矣。鳥魚可謂愚矣,禹湯猶雲因焉。今翟會無稱於孔子平?」19 ↗

קטע 48.17עמודי מקור: 卷十二 p.288 · 卷十二 p.289

אדם אחד בא בשערי החכם מוֹ. גופו היה חסון ומחשבתו מקיפה וחדה, וּמוֹ רצה שילך אחריו וילמד. החכם מוֹ אמר: ״למד בינתיים, ואני אמליץ עליך למשרה״. הוא עודד אותו בדברים טובים, והאיש למד. כעבור שנה דרש מן החכם מוֹ את המשרה. החכם מוֹ אמר: ״איני ממנה אותך. האם שמעת את הסיפור מִלוּ? בְּלוּ היו חמישה אחים. אביהם מת, ובנו הבכור אהב יין ולא קבר אותו. ארבעת אחיו הצעירים אמרו: ׳קבור איתנו, ונקנה לך יין׳. עודדו אותו בדברים טובים והוא קבר. לאחר הקבורה דרש יין מארבעת אחיו. ארבעת האחים אמרו: ׳לא ניתן לך יין. אתה קברת את אביך ואנו קברנו את אבינו; וכי רק אבינו היה? אילו לא קברת, בני אדם היו צוחקים עליך, ולכן עודדנו אותך לקבור׳. כעת אתה עושה צדק וגם אני עושה צדק; וכי רק הצדק שלי הוא? אילו לא למדת, בני אדם היו צוחקים עליך; לכן עודדתי אותך ללמוד״.20 ↗

有遊於子墨子之門者,身體強良,思慮徇通,欲使隨而學。子墨子曰:「姑學平?吾將仕子。」勸於善言而學。其年,而責仕於子墨子。子墨子曰:「不仕子,子亦聞夫魯語平?魯有昆弟五人者,亓父死,亓長子嗜酒而不葬,亓四弟曰:『子與我葬,當為子沽酒。』勸於善言而葬。已葬,而責酒於其四弟。四弟曰:『吾末予子酒矣,子葬子父,我葬吾父,豈獨吾父哉?子不葬,則人將笑子,故勸子葬也。』今子為義,我亦為義,豈獨我義也哉?子不學,則人將笑子,故勸子於學。」20 ↗

קטע 48.18עמודי מקור: 卷十二 p.289

אדם אחד בא בשערי החכם מוֹ. החכם מוֹ אמר: ״מדוע אינך לומד?״ הוא השיב: ״אין לומדים בבני שבטי״. החכם מוֹ אמר: ״לא כך. האם האוהב יופי אומר: אין בבני שבטי האוהבים אותו, ולכן לא אוהב אותו? האם המבקש עושר וכבוד אומר: אין בבני שבטי המבקשים אותם, ולכן לא אבקש אותם? האוהבים יופי והמבקשים עושר וכבוד אינם מביטים באחרים, ובכל זאת מתאמצים להשיגם. הצדק הוא כליו הגדול של העולם; מדוע להביט באחרים? חובה להתאמץ לעשותו״.21 ↗

有遊於子墨子之門者,子墨子曰:「盍學平?」對曰:「吾族人無學者。」子墨子曰:「不然,夫好美者,豈曰吾族人莫之好,故不好哉?夫欲富貴者,豈曰我族人莫之欲,故不欲哉?好美、欲富貴者,不視人猶強為之。夫義,天下之大器也,何以視人必強為之?」21 ↗

קטע 48.19עמודי מקור: 卷十二 p.289 · 卷十二 p.290

אדם אחד שבא בשערי החכם מוֹ אמר לו: ״המורה סבור שהרוחות בעלות תבונה וידיעה ויכולות להביא פורענות וברכה; את עושי הטוב הן מעשירות ועל עושי העריצות הן ממיטות פורענות. כעת אני משרת את המורה זמן רב וברכה לא הגיעה. שמא יש בדברי המורה דבר שאינו טוב, או שהרוחות חסרות תבונה? מדוע איני זוכה בברכה?״ החכם מוֹ אמר: ״גם אם לא זכית בברכה, מדוע יש להסיק מיד שדבריי אינם טובים, ומדוע יש להסיק מיד שהרוחות חסרות תבונה? האם שמעת שיש עונש בעונשי מסתירי הפושעים?״ הוא השיב: ״עדיין לא שמעתי״. החכם מוֹ אמר: ״אם יש כאן אדם העולה עליך פי עשרה, האם תוכל לשבח אותו עשר פעמים ולשבח את עצמך פעם אחת?״ הוא השיב: ״לא אוכל״. ״ואם יש אדם העולה עליך פי מאה, האם תוכל כל ימיך לשבח את טובו בלי שיהיה לך אפילו אחד?״ הוא השיב: ״לא אוכל״. החכם מוֹ אמר: ״גם המסתיר אדם אחד עוד נושא אשמה. כעת אתה מסתיר רבים כל כך — ודאי תהיה לך אשמה כבדה. איזו ברכה תבקש?״22 ↗

有遊於子墨子之門者,謂子墨子曰:「先生以鬼神為明知,能為禍人哉福?為善者富之,為暴者禍之。今吾事先生久矣,而福不至,意者先生之言有不善平?鬼神不明平?我何故不得福也?」子墨子曰:「雖子不得福,吾言何遽不善?而鬼神何遽不明?子亦聞平匿徒之刑之有刑平?」對曰:「未之得聞也。」子墨子曰:「今有人於此,什子,子能什譽之,而一自譽平?」對曰:「不能。」「有人於此,百子,子能終身譽亓善,而子無一平?」對曰:「不能。」子墨子曰:「匿一人者猶有罪,今子所匿者若此亓多,將有厚罪者也,何福之求?」22 ↗

קטע 48.20עמודי מקור: 卷十二 p.290

החכם מוֹ היה חולה. דְיֶה בִּי ניגש ושאל: ״המורה סבור שהרוחות בעלות תבונה ויכולות להביא פורענות וברכה; הן גומלות לעושי הטוב ומענישות את מי שאינם עושים טוב. כעת המורה חכם — מדוע הוא חולה? שמא יש בדברי המורה דבר שאינו טוב, או שהרוחות חסרות תבונה וידיעה?״ החכם מוֹ אמר: ״גם אם אהיה חולה, מדוע יש להסיק מיד שהן חסרות תבונה? בני אדם לוקים במחלות בדרכים רבות: יש שמקורן בקור ובחום ויש שמקורן בעמל ובקושי. אם יש מאה שערים וסוגרים שער אחד, מדוע יש להסיק מיד שלגנב לא תהיה דרך להיכנס?״23 ↗

子墨子有疾,跌鼻進而問曰:「先生以鬼神為明,能為禍福,為善者賞之,為不善者罰之。今先生聖人也,何故有疾?意者先生之言有不善平?鬼神不明知平?」子墨子曰:「雖使我有病,何遽不明?人之所得於病者多方,有得之寒暑,有得之勞苦,百門而閉一門焉,則盜何遽無從入?」23 ↗

קטע 48.21עמודי מקור: 卷十二 p.290

תלמידים אחדים באו אל החכם מוֹ לבקש ללמוד ירי בקשת. החכם מוֹ אמר: ״אי אפשר. אדם נבון חייב לאמוד את גבולות יכולתו ולפעול בהתאם. אפילו איש המעלה של המדינה נלחם ומסייע לאחרים, ועדיין אינו משיג; וכעת אינכם אנשי מעלה של המדינה. כיצד תוכלו להשלים גם לימוד וגם ירי?״24 ↗

二三子有復於子墨子學射者,子墨子曰:「不可,夫知者必量亓力所能至而從事焉,國士戰且扶人,猶不可及也。今子非國士也,豈能成學又成射哉?」24 ↗

קטע 48.22עמודי מקור: 卷十二 p.290

התלמידים דיווחו לחכם מוֹ: ״גָאוֹ דְזֶה אומר: ׳מדבר צדק, אך מעשיו רעים מאוד׳25 ↗. אנא, דחה אותו.״ החכם מוֹ אמר: ״אי אפשר. להסתמך על דבריי כדי לגנות את מעשיי טוב מהיעדר. אם יש כאן אדם, ואני, דִי, מאוד לא אנושי — הוא מכבד שמים, עובד רוחות ואוהב בני אדם; גם אם הוא מאוד לא אנושי, עדיין טוב מהיעדר. כעת גָאוֹ דְזֶה חד מאוד בדיבור ובוויכוח, אומר אנושיות וצדק ואינו מגנה אותי; גינויו של גָאוֹ דְזֶה עדיין טוב מהיעדר26 ↗״.

二三子復於子墨子曰:「告子曰:『言義而行甚惡。』25 ↗請棄之。」子墨子曰:「不可,稱我言以毀我行,愈於亡。有人於此,翟甚不仁,尊天、事鬼、愛人,甚不仁,猶愈於亡也。今告子言談甚辯,言仁義而不吾毀,告子毀,猶愈亡也26 ↗。」

קטע 48.23עמודי מקור: 卷十二 p.290 · 卷十二 p.291

התלמידים דיווחו לחכם מוֹ: ״גָאוֹ דְזֶה מצטיין באנושיות״. החכם מוֹ אמר: ״אין זה בהכרח כך! גָאוֹ דְזֶה נוהג באנושיות כמו מי שמתרומם על בהונותיו כדי להיות גבוה ונשען לאחור כדי להיות רחב; אין זה יכול להימשך״.27 ↗

二三子復於子墨子曰:「告子勝為仁。」子墨子曰:「未必然也!告子為仁,譬猶跂以為長,隱以為廣,不可久也。」27 ↗

קטע 48.24עמודי מקור: 卷十二 p.291

גָאוֹ דְזֶה אמר לחכם מוֹ: ״אני מנהל מדינה ומנהיג ממשל״. החכם מוֹ אמר: ״הנהגה היא מה שאומרים בפה ובהכרח מקיימים בגוף. כעת אתה אומר בפיך ואינך מקיים בגופך, ולכן אתה עצמך שרוי בתוהו. אינך יכול להשליט סדר בעצמך; כיצד תוכל להשליט סדר במדינה ובממשל? בינתיים הימנע; אתה עצמך כבר שיבשת זאת!״28 ↗

告子謂子墨子曰:「我治國為政。」子墨子曰:「政者,口言之,身必行之。今子口言之,而身不行,是子之身亂也。子不能治子之身,惡能治國政?子姑亡,子之身亂之矣!」28 ↗

הערות לפרק

מגילה 13 · 卷十三

49. שאלות לוּ

魯問

קטע 49.1עמודי מקור: 卷十三 p.293

שליט לוּ אמר לחכם מוֹ: ״אני חושש שֶׁצִ׳י תתקוף אותי. האם אפשר להיחלץ?״ החכם מוֹ אמר: ״אפשר. המלכים החכמים הקדומים של שלוש השושלות — יוּ, טָאנְג, וֶן ווּ — היו שליטי נחלה של מאה לִי; הם דיברו על נאמנות, עשו צדק וזכו בשלטון בעולם. המלכים העריצים של שלוש השושלות — גְ׳יֶה, ג׳וֹאוּ, יוֹ וְלִי — עוררו איבה ושנאה, נהגו בעריצות ואיבדו את העולם. אבקש שאדוני למעלה יכבד את השמים ויעבוד את הרוחות, ולמטה יאהב את בני העם ויועיל להם; ירבה במתנות עורות ומשי, ינקוט לשון ענווה בדבריו וימהר להעניק כבוד לכל שליטי ארבע השכנות; וינהיג את המדינה לשרת את צִ׳י. אז אפשר להיחלץ מן הצרה. בלי זה, אין מה לעשות״.1 ↗

魯君謂子墨子曰:「吾恐齊之攻我也,可救平?」子墨子曰:「可。昔者,三代之聖王禹湯文武,百里之諸侯也,說忠行義,取天下。三代之暴王桀紂幽厲,讎怨行暴,失天下。吾願主君,之上者尊天事鬼,下者愛利百姓,厚為皮幣,卑辭令,亟偏禮四鄰諸侯,敺國而以事齊,患可救也,非此,顧無可為者。」1 ↗

קטע 49.2עמודי מקור: 卷十三 p.293 · 卷十三 p.294

צִ׳י עמדה לתקוף את לוּ. החכם מוֹ אמר לְשְׁיָאנְג דְזֶה נְיוֹ: ״לתקוף את לוּ תהיה שגיאה גדולה של צִ׳י. בימי קדם תקף מלך ווּ במזרח את יוּאֶה ודחק את אנשיה לְקְוַאי גִ׳י; במערב תקף את צ׳וּ ודחק את המלך גָ׳אוֹ לְסְווֵי; בצפון תקף את צִ׳י ולקח את גוּאוֹ דְזֶה בחזרה לְווּ. שליטי הנסיכויות השיבו לו איבה ובני העם סבלו מן העמל הכרוך בכך ולא עמדו לרשותו. משום כך נעשתה המדינה חורבה ושממה והוא עצמו נענש והומת. בימי קדם תקף גְ׳ה בּוֹ את בית פָאן ואת בית ג׳וֹנְג חָאנְג וסיפח את ארצות שלושת בתי גִ׳ין. שליטי הנסיכויות השיבו לו איבה ובני העם סבלו מן העמל הכרוך בכך ולא עמדו לרשותו. משום כך נעשתה המדינה חורבה ושממה והוא עצמו נענש והומת — זו הסיבה. לכן תקיפת מדינה קטנה בידי מדינה גדולה היא פגיעה הדדית; השגיאה בהכרח תשוב אל המדינה״.2 ↗

齊將伐魯,子墨子謂項子牛曰:「伐魯,齊之大過也。昔者,吳王東伐越,棲諸會稽,西伐楚,葆昭王於隨。北伐齊,取國子以歸於吳。諸侯報其讎,百姓苦其勞,而弗為用,是以國為虛戾,身為刑戮也。昔者,智伯伐范氏與中行氏,兼三晉之地,諸侯報其讎,百姓苦其勞,而弗為用,是以國為虛戾,身為刑戮用是也。故大國之攻小國也,是交相賊也,過必反於國。」2 ↗

קטע 49.3עמודי מקור: 卷十三 p.294

החכם מוֹ פגש את המלך הגדול של צִ׳י ואמר: ״אם יש כאן סכין, בוחנים אותה בראש אדם והיא כורתת אותו מיד — האם אפשר לקרוא לה חדה?״ המלך הגדול אמר: ״חדה״. החכם מוֹ אמר: ״אם בוחנים אותה בראשי אנשים רבים והיא כורתת אותם מיד — האם אפשר לקרוא לה חדה?״ המלך הגדול אמר: ״חדה״. החכם מוֹ אמר: ״הסכין אכן חדה; מי יקבל את הפורענות?״ המלך הגדול אמר: ״הסכין זוכה בחדות, והבוחן מקבל את הפורענות״. החכם מוֹ אמר: ״כשמספחים מדינות, מחריבים צבאות, פוגעים בבני העם והורגים אותם — מי יקבל את הפורענות?״ המלך הגדול הרכין את ראשו והרימו תוך מחשבה, ואמר: ״אני אקבל את הפורענות״.3 ↗

子墨子見齊大王曰:「今有刀於此,試之人頭,倅然斷之,可謂利平?」大王曰:「利。」子墨子曰:「多試之人頭,倅然斷之,可謂利平?」大王曰:「利。」子墨子曰:「刀則利矣,孰將受其不祥?」大王曰:「刀受其利,試者受其不祥。」子墨子曰:「並國覆軍,賊殺百姓,孰將受其不祥?」大王俯仰而思之曰:「我受其不祥。」3 ↗

קטע 49.4עמודי מקור: 卷十三 p.294 · 卷十三 p.295

וֶן, שליט לוּ יָאנְג, עמד לתקוף את גֶ׳נְג. החכם מוֹ שמע ועצר אותו, ואמר לו: ״אילו בתוך ארבעת גבולות לוּ עיר גדולה הייתה תוקפת עיר קטנה ובית גדול היה נלחם בבית קטן4 ↗, והתוקפים היו הורגים את בני עמם ולוקחים את בקרם, סוסיהם, כלביהם, חזיריהם, הבדים, המשי, הדגן הקלוף, התבואה והרכוש — מה דעתך?״ וֶן, שליט לוּ יָאנְג, אמר: ״בתוך ארבעת גבולות לוּ כולם נתיניי. אם עיר גדולה תתקוף עיר קטנה ובית גדול יילחם בבית קטן ויגזלו את רכושם, אני בהכרח אענישם בחומרה״. החכם מוֹ אמר: ״בעלות השמים על העולם כולו דומה לבעלותך על כל התחום שבתוך ארבעת גבולותיך. אם כעת תקים צבא ותעמוד לתקוף את גֶ׳נְג, האם לא יגיע עונש השמים?״ וֶן, שליט לוּ יָאנְג, אמר: ״מדוע המורה עוצר אותי מלתקוף את גֶ׳נְג? תקיפתי את גֶ׳נְג מצייתת לרצון השמים. אנשי גֶ׳נְג הרגו את אבותיהם שלושה דורות; השמים הטילו עליהם עונש ועשו ששלוש שנים לא יהיו שלמים5 ↗. אני עומד לסייע לשמים להעניש״. החכם מוֹ אמר: ״אנשי גֶ׳נְג הרגו את אבותיהם שלושה דורות, והשמים הטילו עליהם עונש ועשו ששלוש שנים לא יהיו שלמים. די בעונש השמים. אם כעת תקים שוב צבא לתקוף את גֶ׳נְג ותאמר: ׳תקיפתי את גֶ׳נְג מצייתת לרצון השמים׳, הדבר דומה לאדם שבנו אלים וחסר יכולת ולכן אביו מלקה אותו, ואז אבי הבית השכן מרים מקל ומכה בו ואומר: ׳הכיתי אותו בציות לרצון אביו׳6 ↗. וכי אין זו סתירה?״

魯陽文君將攻鄭,子墨子聞而止之,謂陽文君曰:「今使魯四境之內,大都攻其小都,大家伐其小家4 ↗,殺其人民,取其牛馬狗豕布帛米粟貨財,則何若?」魯陽文君曰:「魯四境之內,皆寡人之臣也。今大都攻其小都,大家伐其小家,奪之貨財,則寡人必將厚罰之。」子墨子曰:「夫天之兼有天下也,亦猶君之有四境之內也。今舉兵將以攻鄭,天誅亓不至平?」魯陽文君曰:「先生何止我攻鄭也?我攻鄭,順於天之志。鄭人三世殺其父,天加誅焉,使三年不全5 ↗。我將助天誅也。」子墨子曰:「鄭人三世殺其父而天加誅焉,使三年不全。天誅足矣,今又舉兵將以攻鄭,曰:『吾攻鄭也,順於天之志』。譬有人於此,其子強梁不材,故其父笞之,其鄰家之父舉木而擊之,曰:『吾擊之也,順於其父之志』6 ↗,則豈不悖哉?」

קטע 49.5עמודי מקור: 卷十三 p.295

החכם מוֹ אמר לְווֶן, שליט לוּ יָאנְג: ״תוקפים מדינה שכנה, הורגים את בני עמה ולוקחים את בקרם, סוסיהם, תבואתם, הדגן הקלוף שלהם ורכושם; ואז כותבים זאת על במבוק ומשי, חורתים במתכת ובאבן ועושים כתובות על פעמונים וקדרות, למסור לצאצאי הדורות הבאים: ׳אין מי שהרבה כמוני׳. אם כעת אדם ממעמד נמוך יתקוף את בית שכנו, יהרוג את בני ביתו וייקח את כלביו, חזיריו, מזונו, בגדיו ומעילי פרוותו, וגם הוא יכתוב על במבוק ומשי ויעשה כתובות על מחצלות וכלי הגשה כדי למסור לצאצאי הדורות הבאים: ׳אין מי שהרבה כמוני׳ — האם אפשר?״ וֶן, שליט לוּ יָאנְג, אמר: ״אם אתבונן לפי דבריך, מה שבעולם קוראים לו ראוי אינו בהכרח כך״.7 ↗

子墨子謂魯陽文君曰:「攻其鄰國,殺其民人,取其牛馬、粟米、貨財,則書之於竹帛,鏤之於金石,以為銘於鍾鼎,傳遺後世子孫曰:『莫若我多。』今賤人也,亦攻其鄰家,殺其人民,取其狗豕食糧衣裘,亦書之竹帛,以為銘於席豆,以遺後世子孫曰:『莫若我多。』亓可平?」魯陽文君曰:「然吾以子之言觀之,則天下之所謂可者,未必然也。」7 ↗

קטע 49.6עמודי מקור: 卷十三 p.295

החכם מוֹ אמר לְווֶן, שליט לוּ יָאנְג: ״אנשי המעלה לפי מנהג העולם יודעים כולם את הדברים הקטנים ואינם יודעים את הדברים הגדולים. אם אדם גונב כלב אחד או חזיר אחד, קוראים לו חסר אנושיות; אם הוא גונב מדינה אחת או עיר אחת, רואים בו צודק. זה כמו לראות מעט לבן ולקרוא לו לבן, ולראות הרבה לבן ולקרוא לו שחור. לכן אנשי המעלה לפי מנהג העולם יודעים את הדברים הקטנים ואינם יודעים את הדברים הגדולים — לכך מתכוונים דברים אלה״.8 ↗

子墨子為魯陽文君曰:「世俗之君子,皆知小物而不知大物。今有人於此,竊一犬一彘則謂之不仁,竊一國一都則以為義。譬猶小視白謂之白,大視白則謂之黑。是故世俗之君子,知小物而不知大物者,此若言之謂也。」8 ↗

קטע 49.7עמודי מקור: 卷十三 p.295 · 卷十三 p.296

וֶן, שליט לוּ יָאנְג, אמר לחכם מוֹ: ״מדרום לְצ׳וּ יש מדינה של אוכלי אדם ושמה צְ׳יָאוֹ. כשנולד הבן הבכור במדינה, מבתרים ואוכלים אותו וקוראים לזה ׳להיטיב עם האח הצעיר׳. אם הוא טעים, שולחים ממנו לשליט; אם השליט שמח, הוא גומל לאב. וכי אין זה מנהג רע?״ החכם מוֹ אמר: ״גם מנהג מדינות המרכז כך: הורגים את האב וגומלים לבן. במה זה שונה מאכילת הבן ומתן גמול לאב? אם אין משתמשים באנושיות ובצדק, כיצד מגנים את אנשי יִי האוכלים את בניהם?״9 ↗

魯陽文君語子墨子曰:「楚之南有啖人之國者橋,其國之長子生,則鮮而食之,謂之宜弟。美,則以遺其君,君喜則賞其父。豈不惡俗哉?」子墨子曰:「雖中國之俗,亦猶是也。殺其父而賞其子,何以異食其子而賞其父者哉?苟不用仁義,何以非夷人食其子也?」9 ↗

קטע 49.8עמודי מקור: 卷十三 p.296

אהובו של שליט לוּ מת, ושליט לוּ עשה לו דברי הספד. אנשי לוּ נהנו מהם והשתמשו בהם. החכם מוֹ שמע ואמר: ״הספד הוא תיאור רצונו של המת. ליהנות ממנו כעת ולהשתמש בו דומה ללכת אחר הראש הבא וללבוש״.10 ↗

魯君之嬖人死,魯君為之誄,魯人因說而用之。子墨子聞之曰:「誄者,道死人之志也,今因說而用之,是猶以來首從服也。」10 ↗

קטע 49.9עמודי מקור: 卷十三 p.296

וֶן, שליט לוּ יָאנְג, אמר לחכם מוֹ: ״מישהו תיאר לי נתין נאמן: מצווים עליו להרכין והוא מרכין, מצווים עליו להרים והוא מרים; כשהוא יושב הוא שקט וכשקוראים לו הוא עונה. האם אפשר לקרוא לו נתין נאמן?״ החכם מוֹ אמר: ״מצווים עליו להרכין והוא מרכין, מצווים עליו להרים והוא מרים — זה דומה לצל. כשהוא יושב הוא שקט וכשקוראים לו הוא עונה — זה דומה להד. מה יקבל שליט מצל ומהד? לפי מה שאני, דִי, קורא לו נתין נאמן, כשהממונה טועה הוא מציע לו תוכחה דקה; כשיש לו טוב הוא מציע אותו לממונה ואינו מעז להתפאר בו. מבחוץ הוא מתקן את העקום ומכניס את הטוב, מתאחד עם הממונה עליו ואינו מתלכד למטה כנגדו. כך היופי והטוב למעלה והאיבה והשנאה למטה; השלווה וההנאה למעלה והדאגה והצער אצל הנתין. זה מה שאני, דִי, קורא לו נתין נאמן״.11 ↗

魯陽文君謂子墨子曰:「有語我以忠臣者,令之俯則俯,令之仰則仰,處則靜,呼則應,可謂忠臣平?」子墨子曰:「令之俯則俯,令之仰則仰,是似景也。處則靜,呼則應,是似響也。君將何得於景與響哉?若以翟之所謂忠臣者,上有過則微之以諫,己有善,則訪之上,而無敢以告。外匡其邪,而入其善,尚同而無下比,是以美善在上,而怨讎在下,安樂在上,而憂慼在臣。此翟之所謂忠臣者也。」11 ↗

קטע 49.10עמודי מקור: 卷十三 p.296 · 卷十三 p.297

שליט לוּ אמר לחכם מוֹ: ״יש לי שני בנים: אחד אוהב ללמוד ואחד אוהב לחלק רכוש לבני אדם. את מי ראוי לעשות יורש עצר?״ החכם מוֹ אמר: ״עדיין אי אפשר לדעת; אולי מה שהוא עושה הוא לשם גמול. הכבוד שמפגין דייג אינו נועד לתת לדג מתנה; פיתוי עכבר בשרץ אינו מאהבתו. אבקש שאדוני יבחן יחד את כוונתם ואת הישגם״.12 ↗

魯君謂子墨子曰:「我有二子,一人者好學,一人者好分人財,孰以為太子而可?」子墨子曰:「未可知也,或所為賞與為是也。約者之恭,非為魚賜也;餌鼠以蟲,非愛之也。吾願主君之合其志功而觀焉。」12 ↗

קטע 49.11עמודי מקור: 卷十三 p.297

אדם מִלוּ הסתמך על החכם מוֹ כדי ללמד את בנו. בנו נלחם ומת, והאב האשים את החכם מוֹ. החכם מוֹ אמר: ״רצית ללמד את בנך, וכעת לימודו נשלם; הוא נלחם ומת ואתה מתרעם. זה כמו לרצות למכור דגן, ולאחר שהדגן נמכר להתרעם. וכי אין זה בזבוז?״13 ↗

魯人有因子墨子而學其子者,其子戰而死,其父讓子墨子。子墨子曰:「子欲學子之子,今學成矣,戰而死,而子慍,而猶欲糶,糶讎,則慍也。豈不費哉?」13 ↗

קטע 49.12עמודי מקור: 卷十三 p.297 · 卷十三 p.298

בגבול הדרומי של לוּ היה אדם ושמו ווּ לוּ, שעשה קדרות בחורף וחרש בקיץ והשווה את עצמו לְשׁוּן. החכם מוֹ שמע ובא לפגוש אותו. ווּ לוּ אמר לחכם מוֹ: ״רק צדק, רק צדק — לשם מה לדבר עליו?״ החכם מוֹ אמר: ״האם הצדק שאתה מדבר עליו הוא גם שימוש בכוח כדי לעמול למען אחרים ושימוש ברכוש כדי לחלק לאחרים?״ ווּ לוּ אמר: ״כן״. החכם מוֹ אמר: ״אני, דִי, כבר חישבתי זאת. אילו תכננתי לחרוש ולהאכיל את כל בני האדם בעולם, לכל היותר הייתי מגיע לחריש של איכר אחד; בחלוקה לכל העולם לא היה אפשר לתת לכל אדם אפילו שֶׁנְג אחד של דגן. גם אם נניח שקיבל שֶׁנְג אחד של דגן, ברור שלא היה בכך כדי להשביע את כל רעבי העולם. אילו תכננתי לארוג ולהלביש את כל בני האדם בעולם, לכל היותר הייתי מגיע לאריגתה של אישה אחת; בחלוקה לכל העולם לא היה אפשר לתת לכל אדם אפילו צְ׳ה אחד של בד. גם אם נניח שקיבל צְ׳ה אחד של בד, ברור שלא היה בכך כדי לחמם את כל הסובלים מקור בעולם. אילו תכננתי ללבוש שריון חזק ולאחוז נשק חד כדי להציל את שליטי הנסיכויות מצרה, לכל היותר הייתי מגיע ללחימתו של איש אחד. ברור שלחימת איש אחד אינה הודפת שלושה צבאות. לדעתי מוטב לדקלם את דרך המלכים הקדומים ולבקש את הסבריה, להבין את דברי החכמים ולבחון את אמירותיהם; למעלה לשכנע מלכים, נסיכים וגדולי ממשל, ואחריהם אנשים פשוטים ואנשי מעלה ההולכים ברגל. אם המלכים, הנסיכים וגדולי הממשל ישתמשו בדבריי, במדינתם בהכרח ישרור סדר; אם האנשים הפשוטים ואנשי המעלה ההולכים ברגל ישתמשו בדבריי, מעשיהם בהכרח ישתפרו. לכן לדעתי, אף שאיני חורש אני מאכיל רעבים, ואף שאיני אורג אני מלביש את הסובלים מקור; הישגי עולה על הישגו של מי שחורש כדי להאכיל ואורג כדי להלביש. לכן לדעתי, אף שאיני חורש ואורג, הישגי עולה על החריש והאריגה״.14 ↗

魯之南鄙人,有吳慮者,冬陶夏耕,自比於舜。子墨子聞而見之。吳慮謂子墨子: 「義耳義耳,焉用言之哉?」子墨子曰:「子之所謂義者,亦有力以勞人,有財以分人平?」吳慮曰:「有。」子墨子曰:「翟嘗計之矣。翟慮耕而食天下之人矣,盛,然後當一農之耕,分諸天下,不能人得一升粟。籍而以為得一升粟,其不能飽天下之飢者,既可睹矣。翟慮織而衣天下之人矣,盛,然後當一婦人之織,分諸天下,不能人得尺布。籍而以為得尺布,其不能煖天下之寒者,既可睹矣。翟慮被堅執銳救諸侯之患,盛,然後當一夫之戰,一夫之戰其不御三軍,既可睹矣。翟以為不若誦先王之道,而求其說,通聖人之言,而察其辭,上說王公大人,次匹夫徒步之士。王公大人用吾言,國必治;匹夫徒步之士用吾言,行必脩。故翟以為雖不耕而食飢,不織而衣寒,功賢於耕而食之、織而衣之者也。故翟以為雖不耕織平,而功賢於耕織也。」14 ↗

קטע 49.13עמודי מקור: 卷十三 p.298

ווּ לוּ אמר לחכם מוֹ: ״רק צדק, רק צדק — לשם מה לדבר עליו?״ החכם מוֹ אמר: ״נניח שבעולם אין יודעים לחרוש: מי גדול יותר בהישגו, המלמד בני אדם לחרוש או מי שאינו מלמד בני אדם לחרוש וחורש לבדו?״ ווּ לוּ אמר: ״המלמד בני אדם לחרוש גדול יותר בהישגו״. החכם מוֹ אמר: ״נניח שתוקפים מדינה שאין בה צדק: מי גדול יותר בהישגו, המתופף ומניע את ההמון להתקדם לקרב או מי שאינו מתופף כדי להניע את ההמון להתקדם לקרב, אלא מתקדם לבדו?״ ווּ לוּ אמר: ״המתופף ומקדם את ההמון גדול יותר בהישגו״. החכם מוֹ אמר: ״בין האנשים הפשוטים ואנשי המעלה ההולכים ברגל בעולם, מי שיודע מעט צדק ומלמד את העולם צדק, גם הישגו גדול. מדוע לא לדבר? אילו יכולתי לתופף ולקדם אל הצדק, האם הצדק שלי לא היה מתקדם עוד יותר?״15 ↗

吳慮謂子墨子曰:「義耳義耳,焉用言之哉?」子墨子曰:「籍設而天下不知耕,教人耕,與不教人耕而獨耕者,其功孰多?」吳慮曰:「教人耕者其功多。」子墨子曰:「籍設而攻不義之國,鼓而使眾進戰,與不鼓而使眾進戰,而獨進戰者,其功孰多?」吳慮曰:「鼓而進眾者其功多。」子墨子曰:「天下匹夫徒步之士,少知義而教天下以義者,功亦多,何故弗言也?若得鼓而進於義,則吾義豈不益進哉?」15 ↗

קטע 49.14עמודי מקור: 卷十三 p.298 · 卷十三 p.299

החכם מוֹ המליץ על גוֹנְג שָׁאנְג גוּאוֹ בְּיוּאֶה. גוֹנְג שָׁאנְג גוּאוֹ שכנע את מלך יוּאֶה, והמלך שמח מאוד ואמר לְגוֹנְג שָׁאנְג גוּאוֹ: ״אם המורה יוכל להביא את החכם מוֹ לְיוּאֶה כדי ללמד אותי, אבקש לנתק מארץ ווּ הישנה שטח ריבועי שאורך צלעו חמש מאות לִי ולהעניקו לחכם מוֹ כנחלה״. גוֹנְג שָׁאנְג גוּאוֹ הסכים. הכינו אפוא לְגוֹנְג שָׁאנְג גוּאוֹ חמישים מרכבות לנסיעה כדי להביא את החכם מוֹ מִלוּ. הוא אמר: ״באמצעות דרך המורה שכנעתי את מלך יוּאֶה, והמלך שמח מאוד ואמר לי, גוּאוֹ: ׳אם תוכל להביא את החכם מוֹ לְיוּאֶה כדי ללמד אותי, אבקש לנתק מארץ ווּ הישנה שטח ריבועי שאורך צלעו חמש מאות לִי ולהעניק לך כנחלה׳״. החכם מוֹ אמר לְגוֹנְג שָׁאנְג גוּאוֹ: ״מה דעתך על כוונת מלך יוּאֶה? אם מלך יוּאֶה עומד לשמוע לדבריי ולהשתמש בדרכי, אני, דִי, אלך; אוכל לפי מידת בטני ואתלבש לפי מידת גופי, ואשווה את עצמי לשאר הנתינים. לשם מה אזדקק לנחלה? אך אם יוּאֶה לא תשמע לדבריי ולא תשתמש בדרכי, ובכל זאת אלך לשם, הרי אמכור כך את הצדק. אם כבר למכור אותו, אפשר גם במדינות המרכז; מדוע דווקא בְּיוּאֶה?״16 ↗

子墨子游公尚過於越。公尚過說越王,越王大說,謂公尚過曰:「先生苟能使子墨子於越而教寡人,請裂故吳之地,方五百里,以封子墨子。」公尚過許諾。遂為公尚過束車五十乘,以迎子墨子於魯,曰:「吾以夫子之道說越王,越王大說,謂過曰:『苟能使子墨子至於越,而教寡人,請裂故吳之地,方五百里,以封子。』」子墨子謂公尚過曰:「子觀越王之志何若?意越王將聽吾言,用我道,則翟將往,量腹而食,度身而衣,自比於群臣,奚能以封為哉?抑越不聽吾言,不用吾道,而吾往焉,則是我以義糶也。鈞之糶,亦於中國耳,何必於越哉?」16 ↗

קטע 49.15עמודי מקור: 卷十三 p.299

החכם מוֹ נסע. וֵיי יוּאֶה שאל: ״לאחר שתזכה לפגוש את אנשי המעלה בארבע הרוחות, על מה תדבר תחילה?״ החכם מוֹ אמר: ״בכל כניסה למדינה חובה לבחור את המשימה ולעסוק בה. אם המדינה חשוכה ומבולבלת, מדברים על רוממות הראויים ועל התאחדות כלפי מעלה; אם המדינה ענייה, מדברים על חיסכון בשימוש במשאבים ועל צמצום הקבורה; אם המדינה נהנית מצלילים ושקועה ביין, מדברים נגד המוזיקה ונגד הגורל הקבוע; אם המדינה פרוצה, סוטה וחסרת טקס, מדברים על כיבוד השמים ועבודת הרוחות; אם המדינה עוסקת בגזלה, בפלישה ובדורסנות, מדברים על אהבה לכול ונגד מלחמות התקפה. לכן נאמר: בוחרים את המשימה ועוסקים בה״.17 ↗

子墨子游,魏越曰:「既得見四方之君子,則將先語?」子墨子曰:「凡入國,必擇務而從事焉。國家昏亂,則語之尚賢、尚同;國家貧,則語之節用、節葬;國家喜音湛湎,則語之非樂、非命;國家淫僻無禮,則語之尊天、事鬼;國家務奪侵凌,即語之兼愛、非攻,故曰擇務而從事焉。」17 ↗

קטע 49.16עמודי מקור: 卷十三 p.299 · 卷十三 p.300

החכם מוֹ שלח את צָאוֹ גוֹנְג דְזֶה לְסוֹנְג. אחרי שלוש שנים חזר ופגש את החכם מוֹ ואמר: ״בתחילה, כשבאתי בשעריך, לבשתי בגד בד גס קצר ואכלתי מרק עשבי בר ועלי קטניות. אם השגתיו בבוקר לא השגתיו בערב, ובכל זאת הקרבתי לרוחות. כעת, בעקבות הוראת המורה, ביתי אמיד יותר משהיה בתחילה. משנעשה ביתי אמיד אני מקפיד להקריב לרוחות, ואף על פי כן רבים מן האנשים מתים, ששת מיני בהמות הבית אינם מתרבים וגופי שקוע במחלה. איני יודע אם אפשר להשתמש בדרכו של המורה״. החכם מוֹ אמר: ״לא כך! הרוחות רוצות דברים רבים מבני האדם: הן רוצות שמי שמחזיק בדרגה גבוהה ובשכר יפנה את מקומו לראויים, ושמי שרכושו רב יחלק לעניים. וכי הרוחות רוצות רק חופן דוחן ופיסת ריאה? כעת אתה מחזיק בדרגה גבוהה ובשכר ואינך מפנה מקום לראויים — זו רעה אחת; רכושך רב ואינך מחלק לעניים — זו רעה שנייה. כעת עבודת הרוחות שלך היא הקרבה בלבד, ואתה שואל: ׳מאין באה המחלה?׳ זה כמו לסגור שער אחד מתוך מאה ולומר: ׳מהיכן ייכנס הגנב?׳ לבקש כך ברכה מרוח שיש בה תמיהה — וכי אפשר?״18 ↗

子墨子出曹公子而於宋三年而反,睹子墨子曰:「始吾遊於子之門,短褐之衣,藜藿之羹,朝得之,則夕弗得,祭祀鬼神。今而以夫子之教,家厚於始也。有家厚,謹祭祀鬼神。然而人徒多死,六畜不蕃,身湛於病,吾未知夫子之道之可用也。」子墨子曰:「不然!夫鬼神之所欲於人者多,欲人之處高爵祿則以讓賢也,多財則以分貧也。夫鬼神豈唯攫黍拑肺之為欲哉?今子處高爵祿而不以讓賢,一不祥也;多財而不以分貧,二不祥也。今子事鬼神唯祭而已矣,而曰:『病何自至哉?』是猶百門而閉一門焉,曰:『盜何從入?』若是而求福於有怪之鬼,豈可哉?」18 ↗

קטע 49.17עמודי מקור: 卷十三 p.300

איש תפילה מִלוּ הקריב חזירון אחד וביקש מאה ברכות מן הרוחות. החכם מוֹ שמע ואמר: ״אי אפשר. אם נותנים לאדם מעט ומצפים ממנו להרבה, הוא רק יחשוש שייתנו לו מתנה. כעת מקריבים חזירון אחד ומבקשים מאה ברכות מן הרוחות — יש רק לחשוש שיקריבו להן בקר וצאן. המלכים החכמים הקדומים עבדו את הרוחות והקריבו בלבד. כעת מקריבים חזירון ומבקשים מאה ברכות; מוטב העוני מעושר כזה״.19 ↗

魯祝以一豚祭,而求百福於鬼神。子墨子聞之曰:「是不可,今施人薄而望人厚,則人唯恐其有賜於己也。今以一豚祭,而求百福於鬼神,唯恐其以牛羊祀也。古者聖王事鬼神,祭而已矣。今以豚祭而求百福,則其富不如其貧也。」19 ↗

קטע 49.18עמודי מקור: 卷十三 p.300

פֶּנְג צִ׳ינְג שֶׁנְג אמר: ״את מה שעבר אפשר לדעת, ואת הבא אי אפשר לדעת״. החכם מוֹ אמר: ״נניח שהוריך במרחק מאה לִי ונקלעו לצרה. נקצב לכך יום אחד: אם תגיע, יחיו; אם לא תגיע, ימותו. כעת יש כאן מרכבה חזקה וסוסים טובים, וגם סוס גרוע וגלגל בעל ארבע פינות. אם יניחו לך לבחור, במה תרכב?״ הוא השיב: ״ארכב בסוסים הטובים ובמרכבה החזקה, ואוכל להגיע במהירות״. החכם מוֹ אמר: ״הנה כאן מה שעתיד לבוא!״20 ↗

彭輕生子曰:「往者可知,來者不可知。」子墨子曰:「籍設而親在百里之外,則遇難焉,期以一日也,及之則生,不及則死。今有固車良馬於此,又有奴馬四隅之輪於此,使子擇焉,子將何乘?」對曰:「乘良馬固車,可以速至。」子墨子曰:「焉在矣來!」20 ↗

קטע 49.19עמודי מקור: 卷十三 p.300 · 卷十三 p.301

מֶנְג שָׁאן שיבח את הנסיך לוּ ואמר: ״בעת צרת הדוכס הלבן לכדו את הנסיך לוּ, אחזו בגרזינים ובוו תפסו את מותניו והעמידו נשק ישר מול ליבו, ואמרו לו: ׳אם תהיה מלך תחיה, ואם לא תהיה מלך תמות׳. הנסיך לוּ אמר: ׳כמה אתם מבזים אותי! הרגתם את קרובי, ואתם משמחים אותי במדינת צ׳וּ? גם אם אשיג את העולם, אם אין בכך צדק לא אעשה זאת; וקל וחומר מדינת צ׳וּ!׳ והוא לא עשה זאת. האם אין הנסיך לוּ אנושי?״21 ↗ החכם מוֹ אמר: ״קשה — אכן קשה; ואף על פי כן עוד אין זו אנושיות. אם ראה את המלך כחסר דרך, מדוע לא קיבל את המלוכה והנהיג? אם ראה את הדוכס הלבן כלא צודק, מדוע לא קיבל את המלוכה, העניש את הדוכס הלבן ואז החזיר את המלך? לכן נאמר: קשה — אכן קשה; ואף על פי כן עוד אין זו אנושיות22 ↗״.

孟山譽王子閭曰:「昔白公之禍,執王子閭斧鉞鉤要,直兵當心,謂之曰:『為王則生,不為王則死。』王子閭曰:『何其侮我也!殺我親而喜我以楚國,我得天下而不義,不為也,又況於楚國平?』遂而不為。王子閭豈不仁哉?」21 ↗子墨子曰:「難則難矣,然而未仁也。若以王為無道,則何故不受而治也?若以白公為不義,何故不受王,誅白公然而反王?故曰難則難矣,然而未仁也22 ↗。」

קטע 49.20עמודי מקור: 卷十三 p.301

החכם מוֹ שלח את שֶׁנְג צְ׳וּאוֹ לשרת את שְׁיָאנְג דְזֶה נְיוֹ. שְׁיָאנְג דְזֶה נְיוֹ פלש שלוש פעמים לאדמת לוּ, וְשֶׁנְג צְ׳וּאוֹ הלך אחריו שלוש פעמים. החכם מוֹ שמע ושלח את החכם גָאוֹ סוּן לבקש את פרישתו משם, ואמר: ״שלחתי את צְ׳וּאוֹ כדי לרסן יוהרה ולתקן העדפת אהובים. כעת שכרו של צְ׳וּאוֹ רב והוא מטעה את המורה; המורה פלש שלוש פעמים לְלוּ וְצְ׳וּאוֹ הלך אחריו שלוש פעמים. זה לתופף ולהצליף אצל רסן הסוס. אני, דִי, שמעתי: ׳לְדַבֵּר עַל צֶדֶק וְלֹא לַעֲשׂוֹתוֹ הוּא לִפְעֹל בְּנִגּוּד לְמַה שֶׁבָּרוּר׳. אין זה שֶׁצְ׳וּאוֹ אינו יודע; השכר גבר על הצדק״.23 ↗

子墨子使勝綽事項子牛。項子牛三侵魯地,而勝綽三從。子墨子聞之,使高孫子請而退之曰:「我使綽也,將以濟驕而正嬖也。今綽也祿厚而譎夫子,夫子三侵魯,而綽三從,是鼓鞭於馬靳也。翟聞之:『言義而弗行,是犯明也。』綽非弗之知也,祿勝義也。」23 ↗

קטע 49.21עמודי מקור: 卷十三 p.301 · 卷十三 p.302

בימי קדם נלחמו אנשי צ׳וּ ואנשי יוּאֶה בסירות בנהר הגדול. אנשי צ׳וּ התקדמו עם הזרם ונסוגו נגדו; כשראו תועלת התקדמו, וכשראו שאין תועלת היה להם קשה לסגת. אנשי יוּאֶה התקדמו נגד הזרם ונסוגו איתו; כשראו תועלת התקדמו, וכשראו שאין תועלת נסוגו במהירות. אנשי יוּאֶה השתמשו ביתרון הנסיבות הזה והביסו שוב ושוב את אנשי צ׳וּ. החכם גוֹנְג שׁוּ נסע מִלוּ דרומה לְצ׳וּ, ושם החל לעשות כלי לוחמת סירות: הוא עשה אמצעי ווים ומוטות דחיפה. את הנסוגים אחזו בווים ואת המתקדמים הדפו במוטות; לפי אורך הווים והמוטות קבעו את כלי הנשק. כלי הנשק של צ׳וּ הותאמו ואלה של יוּאֶה לא הותאמו; אנשי צ׳וּ השתמשו ביתרון הנסיבות הזה והביסו שוב ושוב את אנשי יוּאֶה. החכם גוֹנְג שׁוּ היה מרוצה ממיומנותו ואמר לחכם מוֹ: ״בלוחמת הסירות שלי יש ווים ומוטות דחיפה; האם גם בצדק שלך יש ווים ומוטות דחיפה?״ החכם מוֹ אמר: ״הווים ומוטות הדחיפה של צדקי עולים על הווים ומוטות הדחיפה של לוחמת הסירות שלך. הווים ומוטות הדחיפה שלי: אני אוחז באהבה ומודד בכבוד. אם אין אוחזים באהבה, אין קרבה; אם אין מודדים בכבוד, ממהרים לנהוג בקלות ראש. אם יש קלות ראש ואין קרבה, ממהרים להיפרד. לכן לאהוב זה את זה ולכבד זה את זה דומה להטבה הדדית. כעת אתה אוחז באדם ועוצר אותו, וגם האדם אוחז בך ועוצר אותך; אתה דוחף אדם ומרחיק אותו, וגם האדם דוחף אותך ומרחיק אותך. אחיזה הדדית ודחיפה הדדית דומות לפגיעה הדדית. לכן הווים ומוטות הדחיפה של צדקי עולים על אלה של לוחמת הסירות שלך״.24 ↗

昔者楚人與越人舟戰於江,楚人順流而進,迎流而退,見利而進,見不利則其退難。越人迎流而進,順流而退,見利而進,見不利則其退速,越人因此若埶,亟敗楚人。公輸子自魯南遊楚,焉始為舟戰之器,作為鉤強之備,退者鉤之,進者強之,量其鉤強之長,而制為之兵,楚之兵節,越之兵不節,楚人因此若埶,亟敗越人。公輸子善其巧,以語子墨子曰:「我舟戰有鉤強,不知子之義亦有鉤強平?」子墨子曰:「我義之鉤強,賢於子舟戰之鉤強。我鉤強,我鉤之以愛,揣之以恭。弗鉤以愛,則不親;弗揣以恭,則速狎;狎而不親則速離。故交相愛,交相恭,猶若相利也。今子鉤而止人,人亦鉤而止子,子強而距人,人亦強而距子,交相鉤,交相強,猶若相害也。故我義之鉤強,賢子舟戰之鉤強。」24 ↗

קטע 49.22עמודי מקור: 卷十三 p.302 · 卷十三 p.303

החכם גוֹנְג שׁוּ הקציע במבוק ועץ לעשות פסיון. כשהשלים אותו העיף אותו, והוא לא ירד שלושה ימים. החכם גוֹנְג שׁוּ ראה את עצמו כמיומן ביותר. החכם מוֹ אמר לו: ״עשיית הפסיון שלך אינה כעשיית סיכת ציר למרכבה בידי בעל מלאכה. בתוך רגע הוא חותך עץ בן שלושה צוּן, והיא נושאת משקל של חמישים דָאן. לכן הישג העשייה, אם הוא מועיל לבני האדם קוראים לו מיומנות, ואם אינו מועיל לבני האדם קוראים לו חוסר מיומנות״.25 ↗

公輸子削竹木以為雉,成而飛之,三日不下,公輸子自以為至巧。子墨子謂公輸子曰:「子之為雉也,不如匠之為車轄。須臾劉三寸之木,而任五十石之重。故所為功,利於人謂之巧,不利於人謂之拙。」25 ↗

קטע 49.23עמודי מקור: 卷十三 p.303

החכם גוֹנְג שׁוּ אמר לחכם מוֹ: ״בטרם זכיתי לפגוש אותך רציתי להשיג את סוֹנְג. מאז זכיתי לפגוש אותך, גם אם יתנו לי את סוֹנְג, אם אין בכך צדק לא אעשה זאת״. החכם מוֹ אמר: ״בטרם זכיתי אני, דִי, לפגוש אותך רצית להשיג את סוֹנְג. מאז זכיתי לפגוש אותך, גם אם יתנו לך את סוֹנְג, אם אין בכך צדק לא תעשה זאת — הרי אני נתתי לך את סוֹנְג. התאמץ לעשות צדק, ואני, דִי, עוד אתן לך את העולם״.26 ↗

公輸子謂子墨子曰:「吾未得見之時,我欲得宋,自我得見之後,予我宋而不義,我不為。」子墨子曰:「翟之未得見之時也,子欲得宋,自翟得見子之後,予子宋而不義,子弗為,是我予子宋也。子務為義,翟又將予子天下。」26 ↗

הערות לפרק

מגילה 13 · 卷十三

50. גוֹנְג שׁוּ

公輸

קטע 50.1עמודי מקור: 卷十三 p.303 · 卷十三 p.304

גוֹנְג שׁוּ בָּאן עשה לְצ׳וּ סולמות עננים1 ↗. משגמר, עמדו להשתמש בהם לתקוף את סוֹנְג. החכם מוֹ שמע, יצא מִצִ׳י והלך עשרה ימים ועשרה לילות עד שהגיע לְיִינְג ופגש את גוֹנְג שׁוּ בָּאן. גוֹנְג שׁוּ בָּאן אמר: ״מה מבקש המורה כאן?״ החכם מוֹ אמר: ״בצפון יש אדם שביזה אותי; אבקש להסתייע בך להרוג אותו״. גוֹנְג שׁוּ בָּאן לא שמח. החכם מוֹ אמר: ״אבקש להציע עשר יחידות זהב״. גוֹנְג שׁוּ בָּאן אמר: ״לפי עקרון הצדק שלי, ודאי שאיני הורג בני אדם״. החכם מוֹ קם והשתחווה פעמיים ואמר: ״אנא, אסביר. באתי מן הצפון לאחר ששמעתי שאתה עושה סולמות כדי לתקוף את סוֹנְג. מה חטאה של סוֹנְג? למדינת גִ׳ינְג יש עודף אדמה וחוסר בבני אדם; להרוג את מה שחסר ולהיאבק על מה שיש בו עודף — אי אפשר לקרוא לזה תבונה. לתקוף את סוֹנְג בלי שיש בה חטא — אי אפשר לקרוא לזה אנושיות. לדעת ולא להתנגד — אי אפשר לקרוא לזה נאמנות2 ↗. להתנגד בלי להצליח — אי אפשר לקרוא לזה כוח. מי שבשם הצדק אינו הורג מעטים אך הורג רבים — אין לומר שיש לו ידיעת סוגים3 ↗״. גוֹנְג שׁוּ בָּאן השתכנע. החכם מוֹ אמר: ״אם כן, מדוע לא תחדל4 ↗?״ גוֹנְג שׁוּ בָּאן אמר: ״אי אפשר. כבר הודעתי למלך״. החכם מוֹ אמר: ״מדוע לא תביא אותי לפגוש את המלך?״ גוֹנְג שׁוּ בָּאן אמר: ״אעשה זאת״.

公輸盤為楚造雲梯之械1 ↗,成,將以攻宋。子墨子聞之,起於齊,行十日十夜而至於郢,見公輸盤。公輸盤曰:「夫子何命焉為?」子墨子曰:「北方有侮臣,願藉子殺之。」公輸盤不說。子墨子曰:「請獻十金。」公輸盤曰:「吾義固不殺人。」子墨子起,再拜曰:「請說之。吾從北方,聞子為梯,將以攻宋。宋何罪之有?荊國有餘於地,而不足於民,殺所不足,而爭所有餘,不可謂智。宋無罪而攻之,不可謂仁。知而不爭,不可謂忠2 ↗。爭而不得,不可謂強。義不殺少而殺眾,不可謂知類3 ↗。」公輸盤服。子墨子曰:「然,平不已平4 ↗?」公輸盤曰:「不可。吾既已言之王矣。」子墨子曰:「胡不見我於王?」公輸盤曰:「諾。」

קטע 50.2עמודי מקור: 卷十三 p.304 · 卷十三 p.305

החכם מוֹ פגש את המלך ואמר: ״אם יש כאן אדם הנוטש את מרכבתו המקושטת ורוצה לגנוב את עגלתו הבלויה של שכנו, נוטש את רקמת המשי שלו ורוצה לגנוב את בגד הבד הגס הקצר של שכנו, נוטש את דגנו המשובח ובשרו ורוצה לגנוב את הסובין ופסולת הדגן של שכנו — איזה אדם הוא?״ המלך אמר: ״ודאי חולה במחלת גנבה״. החכם מוֹ אמר: ״אדמת גִ׳ינְג היא ריבוע שאורך צלעו חמשת אלפים לִי ואדמת סוֹנְג ריבוע שאורך צלעו חמש מאות לִי5 ↗; זה כמו המרכבה המקושטת לעומת העגלה הבלויה. לְגִ׳ינְג יש יוּן מֶנְג, המלא קרנפים, שורי בר, מיני איילים6 ↗; דגי הנהרות גְ׳יָאנְג וְחָאן, צבי המים, הצבים הגדולים והתנינים שלה הם עושרו של העולם, ואילו סוֹנְג מתוארת כחסרת פסיונים, ארנבות, שועלים וחתולי בר7 ↗. זה כמו הדגן המשובח והבשר לעומת הסובין ופסולת הדגן. בְּגִ׳ינְג יש אורנים גבוהים, עצי דְזִי מנומרים, עצי פְּיֵין וְנָאן8 ↗ ועצי יוּ גָ׳אנְג, ואילו בְּסוֹנְג אין עצים גבוהים. זה כמו רקמת המשי לעומת בגד הבד הגס הקצר. לפי שלושת העניינים האלה9 ↗, תקיפת סוֹנְג היא בעיניי מאותו סוג. אני סבור שהמלך הגדול בהכרח יפגע בצדק ולא ישיג את מבוקשו״. המלך אמר: ״טוב! ואף על פי כן, גוֹנְג שׁוּ בָּאן עשה לי סולמות עננים; בוודאי אכבוש את סוֹנְג״.

子墨子見王,曰:「今有人於此,舍其文軒,鄰有敝轝,而欲竊之;舍其錦繡,鄰有短褐,而欲竊之;舍其梁肉,鄰有穅糟,而欲竊之。此為何若人?」王曰:「必為竊疾矣。」子墨子曰:「荊之地,方五千里,宋之地,方五百里5 ↗,此猶文軒之與敝轝也;荊有雲夢,犀兕麋鹿6 ↗滿之,江漢之魚鱉黿鼉為天下富,宋所為無雉兔狐狸7 ↗者也,此猶梁肉之與穅糟也;荊有長松、文梓、楩枏8 ↗、豫章,宋無長木,此猶錦繡之與短褐也。臣以三事之攻宋也9 ↗,為與此同類,臣見大王之必傷義而不得。」王曰:「善哉!雖然,公輸盤為我為雲梯,必取宋。」

קטע 50.3עמודי מקור: 卷十三 p.305 · 卷十三 p.306

אז הביאו את גוֹנְג שׁוּ בָּאן. החכם מוֹ התיר את חגורתו ועשה ממנה חומה, והשתמש בלוחיות כמכשירים10 ↗. גוֹנְג שׁוּ בָּאן הציג תשע פעמים תחבולות משתנות11 ↗ לתקיפת החומה, והחכם מוֹ הדף אותן תשע פעמים. מכשירי התקיפה של גוֹנְג שׁוּ בָּאן כלו, ואמצעי ההגנה של החכם מוֹ עוד נותרו. גוֹנְג שׁוּ בָּאן הובס ואמר: ״אני יודע במה להדוף אותך, אך לא אומר״. גם החכם מוֹ אמר: ״אני יודע במה תהדוף אותי, אך לא אומר״. מלך צ׳וּ שאל לסיבה. החכם מוֹ אמר: ״כוונת החכם גוֹנְג שׁוּ אינה אלא להרוג אותי. הוא סבור שאם יהרוג אותי, לא יהיה מי שיוכל להגן על סוֹנְג ואפשר יהיה לתקוף אותה. אבל שלוש מאות תלמידיי, ובהם צִ׳ין גוּ לִי, כבר אוחזים בכלי ההגנה שלי על חומת סוֹנְג וממתינים לפולשי צ׳וּ. גם אם תהרוג אותי, לא תוכל לשים לזה קץ״. מלך צ׳וּ אמר: ״טוב! אבקש אפוא להימנע מתקיפת סוֹנְג״.

於是見公輸盤,子墨子解帶為城,以牒為械10 ↗,公輸盤九設攻城之機變11 ↗,子墨子九距之,公輸盤之攻械盡,子墨子之守圉有餘。公輸盤詘,而曰:「吾知所以距子矣,吾不言。」子墨子亦曰:「吾知子之所以距我,吾不言。」楚王問其故,子墨子曰:「公輸子之意,不過欲殺臣。殺臣,宋莫能守,可攻也。然臣之弟子禽滑釐等三百人,已持臣守圉之器,在宋城上而待楚寇矣。雖殺臣,不能絕也。」楚王曰:「善哉!吾請無攻宋矣。」

קטע 50.4עמודי מקור: 卷十三 p.306 · 卷十三 p.307

החכם מוֹ חזר ועבר בְּסוֹנְג. ירד גשם והוא ביקש מחסה בתוך שער הרובע, אך שומר השער לא הכניסו. לכן נאמר: ״הַמַּנְהִיג בַּסֵּתֶר — הֶהָמוֹן אֵינוֹ מַכִּיר בְּהֶשֵּׂגוֹ; הַנֶּאֱבָק בְּגָלוּי — הֶהָמוֹן מַכִּירוֹ12 ↗״.

子墨子歸,過宋,天雨,庇其閭中,守閭者不內也。故曰:「治於神者,眾人不知其功,爭於明者,眾人知之12 ↗。」

הערות לפרק

מגילה 14 · 卷十四

52. היערכות להגנת שערי העיר

備城門

קטע 52.1עמודי מקור: 卷十四 p.309 · 卷十四 p.310 · 卷十四 p.311

צִ׳ין גוּ לִי שאל את החכם מוֹ: ״לפי דברי החכמים, ציפור הפניקס אינה יוצאת, ושליטי הנסיכויות מרדו במדינות יִין וְג׳וֹאוּ1 ↗. שריונות ונשק קמים כעת בעולם, הגדול תוקף את הקטן והחזק תופס את החלש. אני רוצה להגן על מדינה קטנה; מה עליי לעשות?״ החכם מוֹ אמר: ״מפני איזו התקפה תגן?״ צִ׳ין גוּ לִי השיב: ״כיום רגילים לתקוף באמצעות אלה: מגדלים צופים, ווים, ניגוח, סולמות, מילוי, מים, מנהרות, פריצה, חללים, הסתערות נמלים, עגלות מכוסות ומרכבות מוגבהות2 ↗. אעז לשאול: כיצד מגינים מפני שנים עשר אלה?״ החכם מוֹ אמר: ״החומה והחפיר שלנו מתוקנים, כלי ההגנה מוכנים, עצי ההסקה והדגן מספיקים3 ↗, הממונים והכפופים קרובים זה לזה, ועוד זוכים בסיוע שליטי ארבע המדינות השכנות — כך מחזיקים מעמד. ואף אם מפקד ההגנה מיומן, אם השליט אינו משתמש בו, עדיין אי אפשר להגן. ואם השליט משתמש במפקד ההגנה, גם המפקד חייב להיות מסוגל להגן; אם אינו מסוגל והשליט משתמש בו, עדיין אי אפשר להגן. לכן מפקד ההגנה חייב להיות מיומן והשליט חייב לכבדו ולהשתמש בו4 ↗, ורק אז אפשר להגן.

禽滑釐問於子墨子曰:「由聖人之言,鳳鳥之不出,諸侯畔殷周之國1 ↗,甲兵方起於天下,大攻小,強執弱,吾欲守小國,為之柰何?」子墨子曰:「何攻之守?」禽滑釐對曰:「今之世常所以攻者:臨、鉤、衝、梯、堙、水、穴、突、空洞、蟻傅、轒轀軒車2 ↗,敢問守此十二者柰何?」子墨子曰:「我城池修,守器具,推粟足3 ↗,上下相親,又得四鄰諸侯之救,此所以持也。且守者雖善,而君不用之,則猶若不可以守也。若君用之守者,又必能平守者,不能而君用之,則猶若以不可守也。然則守者必善而君尊用之4 ↗,然後可以守也。

קטע 52.2עמודי מקור: 卷十四 p.311 · 卷十四 p.312

כלל ההגנה על עיר: החומה עבה וגבוהה, החפיר עמוק ורחב, המגדלים ועמדות התצפית מתוקנים, ההכנות להגנה תקינות ויעילות, ועצי ההסקה והמזון מספיקים להחזיק שלושה חודשים ויותר. האנשים מרובים ונבחרים, הפקידים והעם חיים בהרמוניה, ורבים השרים הגדולים שהגיעו להישגים ועמלו למען השליט. השליט אמין וצודק, וריבוא בני העם שמחים בו בלי גבול. או שקברי האבות והאימהות נמצאים שם; או שדי בשפע ההרים, היערות, העשבים והביצות כדי להועיל; או שהשטח קשה לתקיפה וקל להגנה; או שיש איבה עמוקה לאויב והישג גדול למען השליט; או שהגמול ברור ואמין והעונש חמור דיו לעורר יראה. כשארבעה עשר אלה מוכנים, גם העם אינו ראוי לשליט5 ↗. רק אז אפשר להגן על העיר. אם אין אף אחד מארבעה עשר אלה, גם מפקד הגנה מיומן אינו יכול להגן.

凡守圍城之法,厚以高,壞池深以廣,樓撕揗,守備繕利,薪食足以支三月以上,人眾以選,吏民和,大臣有功勞於上者多,主信以義,萬民樂之無窮。不然,父母墳墓在焉;不然,山林草澤之饒足利;不然,地形之難攻而易守也;不然,則有深怨於適而有大功於上;不然則賞明可信而罰嚴足畏也。此十四者具,則民亦不宜上矣5 ↗。然後城可守。十四者無一,則雖善者不能守矣。

קטע 52.3עמודי מקור: 卷十四 p.312 · 卷十四 p.313

בכללי ההגנה על העיר, נערכים בשער באמצעות שער תלוי ומנגנון שוקע, אורכו שני גָ׳אנְג ורוחבו שמונה צְ׳ה, ושני צדדיו שווים. כנפי השער נחתכות כך שיחפפו שלושה צוּן; מניחים אדמה על הכנפיים, בעובי שאינו עולה על שני צוּן. עומק התעלה גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה ורוחבה כרוחב הכנף; אורך התעלה לפי היכולת. בקצה התעלה עושים מקום תלוי, שיש בו מקום לאדם אחד. כשהאויב מגיע, סוגרים את כל השערים והפתחים, קודחים ומכסים את הנקבים. את הנקבים. לכל אחד עושים שני כיסויים, שניים6 ↗; קודחים באחד וקושרים חבל באורך ארבעה צְ׳ה.

故凡守城之法,備城門為縣門沈機,長二丈,廣八尺,為之兩相如;門扇數令相接三寸,施土扇上,無過二寸。塹中深丈五,廣比扇,塹長以力為度,塹之末為之縣,可容一人所。客至,諸門戶皆合鑿而慕孔。孔之。各為二幕二6 ↗,一鑿而繫繩,長四尺。

קטע 52.4עמודי מקור: 卷十四 p.313

בכל ארבע פאות העיר וארבע פינותיה עושים מגדלי תצפית גבוהים, ומעמידים בראשם בנים מבתים אמידים7 ↗, לתצפת על האויב ולעקוב אחר מצבו, התקדמותו ותזוזותיו לימין ולשמאל. מי שנכשל בתצפית נערף.

城四面四隅皆為高磨撕,使重室子7 ↗居亓上,候適,視亓能狀,與亓進左右所移處,失候斬。

קטע 52.5עמודי מקור: 卷十四 p.313

אם אנשי האויב באים במנהרה, אנו ממהרים לשלוח מומחה מנהרות שיבחר אנשים, יחפור מנהרה לקראתם ויעמיד בתוכה רובה קשת כדי להשיב להם8 ↗.

適人為穴而來,我亟使穴師選本,迎而穴之,為之且內弩以應之8 ↗。

קטע 52.6עמודי מקור: 卷十四 p.313 · 卷十四 p.314

עצים, קורות, רעפים ואבנים מבתי העם9 ↗ שיכולים להועיל להגנת העיר — הכול יועלה לחומה. מי שאינו מציית לצו נערף.

民室杵木瓦石9 ↗,可以益城之備者,盡上之。不從令者斬。

קטע 52.7עמודי מקור: 卷十四 p.314 · 卷十四 p.315

כולם בונים: בכל שבעה צְ׳ה עמדה מחוברת, בכל חמישה צעדים סוללה. לכל חמישה בונים יש ברזל10 ↗. לגרזן הארוך ידית באורך שמונה צְ׳ה. בכל עשרה צעדים חרמש ארוך אחד, ידיתו שמונה צְ׳ה. בכל עשרה צעדים כלי הקצעה אחד ופטיש ארוך, ידיתו שישה צְ׳ה וראשו צְ׳ה, ושני קצותיו מחודדים11 ↗. בכל שלושה צעדים מוט ברזל גדול אחד, חלקו הקדמי צְ׳ה וראשו חמישה צוּן. מציבים שני מוטות מצטלבים כך שיהיו מאוזנים; אם אינם מאוזנים אינם מועילים; מחדדים את שני קצותיהם.

皆築,七尺一居屬,五步一壘。五築有銻10 ↗。長斧,柄長八尺。十步一長鎌,柄長八尺。十步一斲,長椎,柄長六尺,頭長尺,斧亓兩端11 ↗。三步一大鋌,前長尺,蚤長五寸。兩鋌交之置如平,不如平不利,兌亓兩末。

קטע 52.8עמודי מקור: 卷十四 p.315

במנהרות ובחזיתות ניגוח חובה לבדוק במדויק את רוחב חזית ההתקפה ולחפור באלכסון מנהרה שרוחבה חייב להיות כרוחב חזית האויב12 ↗.

穴隊若衝隊,必審如攻隊之廣狹,而令邪穿亓穴,令亓廣必夷客隊12 ↗。

קטע 52.9עמודי מקור: 卷十四 p.315

קושרים עצים במרווחים כך שיספיקו לאגדי מגן. נועצים את עמודי החזית באורך גָ׳אנְג ושבעה צְ׳ה כל אחד13 ↗, כדי שישמשו פאה חיצונית. מניחים את האגדים לאורך ולרוחב ומטייחים מבחוץ טיח חזק, בלי שתזלוג אדמה. הרוחב והעובי יאפשרו לשאת חומה של שלושה גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה ויותר. סותמים בהדרגה בעצים ובאדמה, לפי דחיפות הצורך. את חלקי החזית הארוכים והקצרים מחברים מראש, כך שיוכלו לשאת טיח ולשמש מעקה. מטייחים היטב את צידם החיצוני, שלא יהיה אפשר לשרוף או לעקור אותם.

疏束樹木,令足以為柴摶,毋前面樹,長丈七尺一13 ↗以為外面,以柴摶從橫施之,外面以強塗,毋令土漏。令亓廣厚,能任三丈五尺之城以上。以柴木土稍杜之,以急為故。前面之長短,豫蚤接之,令能任塗,足以為蝶,善塗亓外,令毋可燒拔也。

קטע 52.10עמודי מקור: 卷十四 p.315

בחומה הגדולה עושים שער צד, במידה של גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה; רוחבו ארבעה צְ׳ה14 ↗.

大城丈五為閨門,廣西尺14 ↗。

קטע 52.11עמודי מקור: 卷十四 p.315

עושים שער לחומה החיצונית. השער נמצא בחוץ; עושים קורה רוחבית, ושני עצים כנגד השער; קודחים בעצים וקושרים, ופורשים על המעקה העליון15 ↗.

為郭門,郭門在外,為衡,以兩木當門,鑿亓木維敷上蝶15 ↗。

קטע 52.12עמודי מקור: 卷十四 p.315

עושים קורה תלויה הניתנת לניתוק ו״עמדת אוזן״16 ↗. קוטעים את החומה ומעבירים גשר לוחות; חופרים באלכסון החוצה ומסדרים לוחות בזה אחר זה. מעמידים אמצעי הרג בדומה למענה מן החומה.

為斬縣梁,令耳16 ↗,斷城以板橋,邪穿外,以板次之,倚殺如城報。

קטע 52.13עמודי מקור: 卷十四 p.315 · 卷十四 p.316

בתוך החומה יש מעקה צמוד, ומשתמשים במעקה הפנימי כחיצוני17 ↗. חופרים ביניהם בעומק גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה, וממלאים את החלל בעצים שאפשר לשרוף בהמתנה לאויב.

城內有傅壞,因以內壞為外17 ↗。鑿亓閒,深丈五尺,室以樵,可燒之以待適。

קטע 52.14עמודי מקור: 卷十四 p.316

בעמדות האוזן הצמודות לחומה עושים מגדל כפול. למטה חופרים לעומק גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה, מחוץ לחומה ובתוך המעקה, ברוחב גָ׳אנְג ושני צְ׳ה. במגדל ובעמדת האוזן מעמידים את החזקים כנגד האויב ואת המיומנים בירי כממונים על השיגור18 ↗, ומסייעים בחיצים חדים.

令耳屬城,為再重樓。下鑿城外蝶內深丈五,廣丈二。樓若令耳,皆令有力者主敵,善射者主發18 ↗,佐皆厲矢。

קטע 52.15עמודי מקור: 卷十四 p.316

מתקינים את גְ׳וּ גְ׳וּ19 ↗ ומאריכים את המעקה לגובה שישה צְ׳ה ולרוחב ארבעה צְ׳ה בכל חלק. הכול מצויד במחסומי נשק ורובי קשת.

治裾諸19 ↗,延蝶,高六尺,部廣四尺,皆為兵弩簡格。

קטע 52.16עמודי מקור: 卷十四 p.316 · 卷十四 p.317

מנגנון ירי מסתובב: אורכו שישה צְ׳ה ומתוכם צְ׳ה אחד טמון. מחברים שני עצים ועושים מהם מֵסַב באורך שני צְ׳ה; קודחים במרכזו מעבר לזרוע, והזרוע מגיעה עד קורת העץ הזקופה20 ↗. אחד בכל עשרים צעדים; ממנים יורה מיומן לסייע, ומצווים על אדם אחד להעלותו ולהורידו בלי לעזוב.

轉射機,機長六尺,貍一尺。兩材合而為之轀,轀長二尺,中鑿夫之為道臂,臂長至桓20 ↗。二十步一,令善射之者佐,令一人下上之勿離。

קטע 52.17עמודי מקור: 卷十四 p.317

על החומה, בכל מאה צעדים מגדל אחד. למגדל ארבעה עמודים, ולכולם רגליים מפולשות. גובה הקומה התחתונה גָ׳אנְג ושל העליונה תשעה צְ׳ה; הרוחב והאורך כל אחד גָ׳אנְג ושישה צְ׳ה, ובכולם מתקינים ביתן21 ↗. בכל שלושים צעדים בליטה אחת, תשעה צְ׳ה; רוחבה עשרה צְ׳ה וגובהה שמונה צְ׳ה. קודחים ברוחב שלושה צְ׳ה ובאורך שני צְ׳ה ומתקינים ביתן.

城上百步一樓,樓四植,植皆為通舄,下高丈,上九尺,廣、袤各丈六尺,皆為寧21 ↗。三十步一突,九尺,廣十尺,高八尺,鑿廣三尺,袤二尺,為寧。

קטע 52.18עמודי מקור: 卷十四 p.317

על החומה מכינים אגדי אש. אורך החיצים לפי גובה החומה22 ↗, ובקצותיהם מניחים אש.

城上為攢火,夫長以城高下為度22 ↗,置火亓末。

קטע 52.19עמודי מקור: 卷十四 p.317

על החומה, בכל תשעה צְ׳ה רובה קשת, חנית־גרזן, פטיש, גרזן וכלי חיתוך — אחד מכל סוג. בכל מקום עורמים אבנים ומלכודות קוצים23 ↗.

城上九尺一弩、一戟、一椎、一斧、一艾,皆積參石、疾藜23 ↗。

קטע 52.20עמודי מקור: 卷十四 p.317

אורך המתקן צְ׳וּ24 ↗ גָ׳אנְג ושישה צְ׳ה, אורך הקורה גָ׳אנְג ושני צְ׳ה, אורך הזרוע שישה צְ׳ה, והחלק הטמון שלושה צְ׳ה. מעמידים את המתקן במרחק חמישה צוּן מן המעקה, בלי להצמידו.

渠24 ↗長丈六尺,夫長丈二尺,臂長六尺,亓貍者三尺,樹渠毋傳蝶五寸。

קטע 52.21עמודי מקור: 卷十四 p.317 · 卷十四 p.318

אורך מחצלת המגן שמונה צְ׳ה ורוחבה שבעה צְ׳ה; רוחב עציה חמישה צְ׳ה25 ↗. מרפדים באמצע בקש לעשות גשר וקושרים את קצותיו. בעת התקפת האויב אדם אחד מעלה ומוריד אותה ואינו עוזב.

藉莫長八尺,廣七尺,亓木也廣五尺25 ↗,中藉苴為之橋,索亓端;適攻,令一人下上之,勿離。

קטע 52.22עמודי מקור: 卷十四 p.318

על החומה, בכל עשרים צעדים עגלת ג׳יה אחת26 ↗; מול חזית התקפה אין פועלים לפי המספר הזה.

城上二十步一藉車26 ↗,當隊者不用此數。

קטע 52.23עמודי מקור: 卷十四 p.318

על החומה, בכל שלושים צעדים תנור לוֹנְג אחד27 ↗.

城上三十步一礱竈27 ↗。

קטע 52.24עמודי מקור: 卷十四 p.318

נושאי המים חייבים להשתמש בכפות בד וקנבוס ובאגני עור28 ↗, אחד בכל עשרה צעדים. אורך הידית שמונה צְ׳ה, והכף הגדולה מכילה לפחות שני דוֹאוּ ועד שלושה דוֹאוּ.

持水者必以布麻斗、革盆28 ↗,十步一。柄長八尺,斗大容二斗以上到三斗。

קטע 52.25עמודי מקור: 卷十四 p.318

בד גס ישן ובד חדש באורך שישה צְ׳ה; אוחזים במרכזם בידית שאורכה גָ׳אנְג, אחד בכל עשרה צעדים, וחובה להשתמש בחבל גדול כחץ29 ↗.

敝裕、新布長六尺,中拙柄,長丈,十步一,必以大繩為箭29 ↗。

קטע 52.26עמודי מקור: 卷十四 p.318

על החומה, בכל עשרה צעדים כלי צֶ׳ן אחד30 ↗.

城上十步一鈂30 ↗。

קטע 52.27עמודי מקור: 卷十四 p.318

כדי מים המכילים שלושה דָאן ויותר31 ↗, גדולים וקטנים מעורבים. מכינים אגנים וכפות — שניים מכל סוג.

水缶,容三石以上31 ↗,小大相雜。盆、蠡各二財。

קטע 52.28עמודי מקור: 卷十四 p.318

מכינים לחיילים מזון יבש מדגנים, שני דוֹאוּ לאדם32 ↗, כהכנה לגשם ולימים קודרים, ומצווים לאגור במקום יבש. מורים לשומרים לאכול מחוץ למעקה שבתוך העיר33 ↗.

為卒乾飯,人二斗32 ↗,以備陰雨,面使積燥處。令使守為城內蝶外33 ↗行餐。

קטע 52.29עמודי מקור: 卷十四 p.319

מציבים ציוד מוכן: חול, חצץ וברזל להרג, הכול נעשה לכלי הטלה שבירים34 ↗. מצווים על הקדרים לעשות כדים דקי דופן, גדולים המכילים לפחות דוֹאוּ אחד ועד שני דוֹאוּ. לוקחים לפי הצורך וקושרים שלושה יחד.

置器備,殺沙礫鐵,皆為壞斗34 ↗。令陶者為薄缶,大容一斗以上至二斗,即用取,三祕合束。

קטע 52.30עמודי מקור: 卷十四 p.319

מחזקים את מחיצות הלחימה שעל החומה35 ↗. גובה הפיגום גָ׳אנְג ושני צְ׳ה, ומחדדים קצה אחד שלו.

堅為斗城上隔35 ↗。棧高丈二,剡亓一末。

קטע 52.31עמודי מקור: 卷十四 p.319

עושים שער צד, בעל שתי כנפיים, שכל אחת מהן יכולה להיסגר בנפרד.

為閨門,閨門兩扇,令可以各自閉也。

קטע 52.32עמודי מקור: 卷十四 p.319

נגד מילוי החפיר נאבקים באמצעות אש: מפעילים מפוחים, נשענים על חמר מבחוץ ומבפנים36 ↗, ומשתמשים בעצים למדורה.

救闉池者,以火與爭,鼓橐,馮埴外內36 ↗,以柴為燔。

קטע 52.33עמודי מקור: 卷十四 p.319

יתדות לִינְג דִינְג — אחת בכל שלושה גָ׳אנְג, מסודרות כשיני כלב37 ↗. אדם בכל עשרה צעדים שוהה בין העצים ומכניס רובה קשת38 ↗; בחצי העצים עושים את גוֹאוּ שִׁי מסביב. חומה אחת בכל שבעה צעדים.

靈丁,三丈一,火耳施之37 ↗。十步一人,居柴內弩38 ↗,柴半,為狗犀者環之。牆七步而一。

קטע 52.34עמודי מקור: 卷十四 p.319

נגד אש העגלות וחיצי האש הנורים אל ראש השער39 ↗, קודחים מעל הכנפיים ועושים פיגום מטויח, ומחזיקים כפות קנבוס ואגני עור עם מים לכיבוי.

救車火,為煙矢射火城門上39 ↗,鑿扇上為棧,塗之,持水麻斗、革盆救之。

קטע 52.35עמודי מקור: 卷十四 p.320

בעמודי הכנפיים הדקים קודחים חצי צְ׳ה; בכל צוּן יתד אחת, באורך שני צוּן, שמתוכה צוּן גלוי. מרחיקים שבעה צוּן זו מזו40 ↗ ומטייחים בעובי כהכנה לאש. בכל פתח שנקדח מעל שער העיר להצלת השער מאש תולים כלי מים המכיל שלושה דָאן ויותר41 ↗, בגדלים מעורבים.

門扇薄植,皆鑿半尺,一寸一涿弋,弋長二寸,見一寸,相去七寸40 ↗,厚塗之以備火。城門上所鑿以救門火者,各一垂水,火三石以上41 ↗,小大相雜。

קטע 52.36עמודי מקור: 卷十四 p.320 · 卷十四 p.321

את עמודי השער ואת הבריחים חובה לחזק בטבעות, במתכת יצוקה או בריקועי ברזל. בריחי השער כפולים, מרוקעים בברזל וחובה שיהיו חזקים. בריח המסרק — הבריח שני צְ׳ה; מסרק אחד לבריח42 ↗. חותמים בחותם מפקד ההגנה, ושולחים מפעם לפעם אדם לבחון את החותם ולבדוק כמה עמוק הבריח נכנס למסגרת. לכל אנשי השער אסור לשאת גרזן, קרדום, מקדח, מסור או פטיש.

門植關必環錮,以錮金若鐵蝶之。門關再重,蝶之以鐵,必堅。梳關,關二尺,梳關一莧42 ↗,封以守印,時令人行貌封,及視關入桓淺深。門者皆無得挾斧、斤、鑿、鋸、椎。

קטע 52.37עמודי מקור: 卷十四 p.321

על החומה, בכל שני צעדים מתקן צְ׳וּ אחד, המועמד במידה: גָ׳אנְג ושלושה צְ׳ה; אורך הכותרת עשרה גָ׳אנְג43 ↗ ואורך הזרוע שישה צְ׳ה. בכל שני צעדים מגן דָא אחד, ברוחב תשעה צְ׳ה ובאורך שנים עשר צְ׳ה.

城上二步一渠,渠立程,丈三尺,冠長十丈43 ↗,辟長六尺。二步一荅,廣九尺,袤十二尺。

קטע 52.38עמודי מקור: 卷十四 p.321

בכל שני צעדים מציבים כלי מוטות מחוברים, גרזן ארוך ופטיש ארוך — אחד מכל סוג. עשרים חניתות, פרושות בתוך תחום שני הצעדים.

二步置連梃、長斧、長椎各一物;槍二十枚,周置二步中。

קטע 52.39עמודי מקור: 卷十四 p.321

בכל שני צעדים רובה קשת אחד מעץ, שחייב לירות למרחק חמישים צעדים ויותר. מכינים חיצים רבים; אם אין קני במבוק, אפשר מעצי חוּ, אפרסק, תות־בר ובוקיצה44 ↗. מבקשים ראשי ברזל שווים ויורים בהם לעבר נגחים ומתקני לונג דזונג.

二步一木弩,必射五十步以上。及多為矢,即毋以竹箭,楛、趙、披、榆,可44 ↗。蓋求齊鐵夫,播以射衝及櫳樅。

קטע 52.40עמודי מקור: 卷十四 p.321 · 卷十四 p.322

בכל שני צעדים עורמים אבנים שמשקלן אלף ג׳וּן ויותר, חמש מאות יחידות. בלי מאה45 ↗; להדיפת גִ׳י לִי וחומה, הכול אפשר לרבע היטב.

二步積石,石重千鈞以上者,五百枚。毋百45 ↗,以亢疾犁、壁,皆可善方。

קטע 52.41עמודי מקור: 卷十四 p.322

בכל שני צעדים עורמים אגדי לִי, היקפם הקפה אחת46 ↗, אורכם גָ׳אנְג — עשרים יחידות.

二步積立,大一圍46 ↗,長丈,二十枚。

קטע 52.42עמודי מקור: 卷十四 p.322

בכל חמישה צעדים כד אחד מלא מים ובו כף. הכף הגדולה מכילה דוֹאוּ אחד.

五步一罌,盛水有奚,奚大容一斗。

קטע 52.43עמודי מקור: 卷十四 p.322

בכל חמישה צעדים עורמים חמש מאות גוֹאוּ שְׁה47 ↗. אורך כל גוֹאוּ שְׁה שלושה צְ׳ה; עוטפים בזה אחר זה, מכסים את קצהו ומהדקים יתדות48 ↗.

五步積狗屍五百枚47 ↗,狗屍長三尺,裹以弟,罌亓端,堅約弋48 ↗。

קטע 52.44עמודי מקור: 卷十四 p.322

בכל עשרה צעדים עורמים אגדים שהיקפם שתי הקפות ויותר ואורכם שמונה צְ׳ה — עשרים יחידות.

十步積摶,大二圍以上,長八尺者二十枚。

קטע 52.45עמודי מקור: 卷十四 p.322

בכל עשרים וחמישה צעדים תנור אחד, ובו כלי ברזל אחד המכיל דָאן ויותר49 ↗, המיועד למים חמים. ועוד מחזיקים חול, לא פחות מאלף דָאן.

二十五步一竈,竈有鐵鐕容石以上者一49 ↗,戒以為湯。及持沙,毋下千石。

קטע 52.46עמודי מקור: 卷十四 p.322

בכל שלושים צעדים מציבים מגדל תצפית לישיבה, הבולט מן המעקה ארבעה צְ׳ה, ברוחב שלושה צְ׳ה, וברוחב ארבעה צְ׳ה50 ↗. לוחות מקיפים שלושה מצדדיו ומוצמדים בצפיפות, ובקיץ מכסים את ראשו.

三十步置坐候樓,樓出於蝶四尺,廣三尺,廣四尺50 ↗,板周三面,密傅之,夏蓋亓上。

קטע 52.47עמודי מקור: 卷十四 p.322 · 卷十四 p.323

בכל חמישים צעדים עגלת ג׳יה אחת, וחובה שיהיה בה ציר ברזל51 ↗.

五十步一藉車,藉車必為鐵纂51 ↗。

קטע 52.48עמודי מקור: 卷十四 p.323

בכל חמישים צעדים מסך באר52 ↗ אחד, מוקף חומה בגובה שמונה צְ׳ה.

五十步一井屏52 ↗,周垣之,高八尺。

קטע 52.49עמודי מקור: 卷十四 p.323

בכל חמישים צעדים תא פָאנְג אחד53 ↗; מעל התא חובה להתקין בריח ומנעול לשמירתו.

五十步一方53 ↗,方尚必為關籥守之。

קטע 52.50עמודי מקור: 卷十四 p.323

בכל חמישים צעדים עורמים עצי הסקה, לא פחות משלוש מאות דָאן, ומכסים ומטייחים היטב, שלא תוכל אש חיצונית לפגוע בהם.

五十步積薪,毋下三百石,善蒙塗,毋合外火能傷也。

קטע 52.51עמודי מקור: 卷十四 p.323

בכל מאה צעדים מתקן לונג דזונג אחד54 ↗, בגובה חמישה גָ׳אנְג מעל הקרקע ובשלוש קומות. למטה רוחב החזית שמונה צְ׳ה ורוחב האחור שלושה עשר צְ׳ה; ככל שעולים מקטינים לפי השיעור.

百步一櫳樅54 ↗,起地高五丈,三層,下廣前面八尺,後十三尺,亓上稱議衰殺之。

קטע 52.52עמודי מקור: 卷十四 p.323

בכל מאה צעדים מגדל עץ אחד, חזיתו ברוחב תשעה צְ׳ה וגובהו שבעה צְ׳ה; רכיבו של המגדל יושב על בסיס55 ↗, בולט מחוץ לחומה שנים עשר צְ׳ה.

百步一木樓,樓廣前面九尺,高七尺,樓𨋊居坫55 ↗,出城十二尺。

קטע 52.53עמודי מקור: 卷十四 p.323

בכל מאה צעדים באר אחת ועשרה כדים לבאר, מחוברים בעץ56 ↗. מאה כלי מים המכילים מארבעה עד שישה דוֹאוּ.

百步一井,井十罋,以木為繫連56 ↗。水器容四斗到六斗者百。

קטע 52.54עמודי מקור: 卷十四 p.323

בכל מאה צעדים ערמה אחת של גבעולים מעורבים, בהיקף שתי הקפות ויותר — חמישים יחידות.

百步一積雜稈,大二圍以上者五十枚。

קטע 52.55עמודי מקור: 卷十四 p.323

בכל מאה צעדים עושים מגן לוּ ברוחב ארבעה צְ׳ה ובגובה שמונה צְ׳ה. עושים דרך ניגוח57 ↗.

百步為櫓,櫓廣四尺,高八尺。為衝術57 ↗。

קטע 52.56עמודי מקור: 卷十四 p.323 · 卷十四 p.324

בכל מאה צעדים עושים פתחים נסתרים, רוחבם שלושה צְ׳ה וגובהם ארבעה צְ׳ה — אלף58 ↗.

百步為幽隤,廣三尺高四尺者千58 ↗。

קטע 52.57עמודי מקור: 卷十四 p.324

בכל מאתיים צעדים מגדל עומד אחד; בתוך העיר רוחבו שני גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה, שניים59 ↗, אורכו שני גָ׳אנְג והציר בולט חמישה צְ׳ה.

二百步一立樓,城中廣二丈五尺二59 ↗,長二丈,出樞五尺。

קטע 52.58עמודי מקור: 卷十四 p.324

רוחב ראש החומה משלושה עד ארבעה צעדים, ורק כך אפשר לנהל לחימה. רוחב המעקה שלושה צְ׳ה וגובהו שני צְ׳ה וחמישה צוּן.

城上廣三步到四步,乃可以為使鬥。俾倪廣三尺,高二尺五寸。

קטע 52.59עמודי מקור: 卷十四 p.324

גובה המדרגה שני צְ׳ה וחמישה צוּן60 ↗, ורוחבה ואורכה כל אחד שלושה צְ׳ה; הריחוק והרוחב כל אחד שישה צְ׳ה.

陸高二尺五60 ↗,廣長各三尺,遠廣各六尺。

קטע 52.60עמודי מקור: 卷十四 p.324

בארבע פינות החומה מגדלי טוֹנְג יִי61 ↗ בגובה חמישה צְ׳ה, ובהם שוכנים ארבעת המפקחים.

城上四隅童異61 ↗高五尺四尉舍焉。

קטע 52.61עמודי מקור: 卷十四 p.324 · 卷十四 p.325

על החומה, בכל שבעה צְ׳ה מתקן צְ׳וּ אחד, אורכו גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה, ומתוכם שלושה צְ׳ה טמונים; מרחקו מן המעקה חמישה צוּן. אורך הקורה גָ׳אנְג ושני צְ׳ה ואורך הזרוע שישה צְ׳ה. באמצע העמוד קודחים נקב; החלק הפנימי מאחור חמישה צוּן. לקורה שני נקבים, וקצהה הקדמי של קורת המתקן נמוך מן המעקה בארבעה צוּן ומתאים. קודחים במתקן ובשקע ומכסים ברעף. ביום חורף, באמצעות הסוס והקורה — קור62 ↗; כולם ממתינים לפקודה, או עושים את השקע ברעף.

城上七尺一渠,長丈五尺,貍三尺,去蝶五寸,夫長丈二尺,臂長六尺。半植一鑿,內後長五寸。夫兩鑿,渠夫前端下蝶四寸而適。鑿渠、鑿坎,覆以瓦,冬日以馬夫寒62 ↗,皆待命,若以瓦為坎。

קטע 52.62עמודי מקור: 卷十四 p.325

על החומה, בכל אלף צעדים סימן איתות אחד באורך גָ׳אנְג. השופך מים אוחז בסימן האיתות ומנענע אותו63 ↗.

城上千步一表,長丈,棄水者操表搖之63 ↗。

קטע 52.63עמודי מקור: 卷十四 p.325

בכל חמישים צעדים בית כיסא, ובורו משותף עם זה שלמטה. ההולך לבית הכיסא אינו רשאי לאחוז64 ↗.

五十步一廁,與下同圂。之廁者,不得操64 ↗。

קטע 52.64עמודי מקור: 卷十四 p.325

על החומה, בכל שלושים צעדים עגלת ג׳יה אחת65 ↗; מול חזית התקפה אין משתמשים בזה.

城上三十步一藉車65 ↗,當隊者不用。

קטע 52.65עמודי מקור: 卷十四 p.325

על החומה, בכל חמישים צעדים גרם מדרגות אחד, בגובה שני צְ׳ה וחמישה צוּן ובאורך עשרה צעדים.

城上五十步一道陛,高二尺五寸,長十步。

קטע 52.66עמודי מקור: 卷十四 p.325

על החומה, בכל חמישים צעדים מגדל אחד; מגדלי התצפית חייבים להיות כפולים66 ↗.

城上五十步一樓抑,抑勇勇必重66 ↗。

קטע 52.67עמודי מקור: 卷十四 p.325

מגדל אדמה אחד בכל מאה צעדים. בשער החיצוני מגדל הפעלה, ולימינו ולשמאלו מתקנים. מוסיפים למגדל מחצלת מגן67 ↗ ומוציאים אותה מעל הפיגום כדי לסייע מבחוץ.

土樓百步一,外門發樓,左右渠之。為樓加藉幕67 ↗,棧上出之以救外。

קטע 52.68עמודי מקור: 卷十四 p.325

על החומה לא יהיו כלל חדרים. כל דבר שאפשר להישען עליו ולהסתתר בו מסירים עד תום.

城上皆毋得有室,若也可依匿者,盡除去之。

קטע 52.69עמודי מקור: 卷十四 p.325

למטה מן החומה, בתוך הדרך האזורית, בכל מאה צעדים ערמת עצים אחת, לא פחות משלושת אלפים דָאן68 ↗, ומטייחים אותה היטב.

城下州道內百步一積薪,毋下三千石以上68 ↗,善塗之。

קטע 52.70עמודי מקור: 卷十四 p.325

על החומה, לכל עשרה אנשים ראש עשירייה אחד; הם כפופים לפקיד לוחם אחד ולמפקח משי אחד69 ↗.

城上十人一什長,屬一吏士、一帛尉69 ↗。

קטע 52.71עמודי מקור: 卷十四 p.325 · 卷十四 p.326

בכל מאה צעדים תחנה אחת, חומתה בגובה גָ׳אנְג וארבעה צְ׳ה ועובייה ארבעה צְ׳ה. עושים שער צד בעל שתי כנפיים, שכל אחת יכולה להיסגר בנפרד.

百步一亭,高垣丈四尺,厚四尺,為閨門兩扇,令各可以自閉。

קטע 52.72עמודי מקור: 卷十四 p.326

בכל תחנה מפקח אחד; חובה לבחור אדם כבד ראש ומיושב, נאמן ואמין70 ↗, שאפשר להפקיד בידיו משימות.

亭一尉,尉必取有重厚忠信可任事者70 ↗。

קטע 52.73עמודי מקור: 卷十四 p.326

לכל שני מעונות באר ומקום בישול משותפים. אפר, מוץ, פסולת קליפה, גרעינים לא מלאים וגללי סוסים71 ↗ — הכול נאסף ונשמר בקפדנות.

二舍共一井爨,灰、康、粃、杯、馬矢71 ↗,皆謹收藏之。

קטע 52.74עמודי מקור: 卷十四 p.326

ציוד ראש החומה: צְ׳וּ גָ׳אן, עגלות ג׳יה, פיגומים ניידים, מגדלים ניידים, דָאוֹ, מנופי ג׳יה גאו, מוטות מחוברים, גרזינים ארוכים, פטישים ארוכים, כלי דזה יי ארוכים, חוסמים, נגחים מעופפים, פתחים תלויים וכלי פִּי צְ׳וּ72 ↗.

城上之備:渠譫、藉車、行棧、行樓、到、頡臯、連梃、長斧、長椎、長茲已、距、飛衝、縣口、批屈72 ↗。

קטע 52.75עמודי מקור: 卷十四 p.326 · 卷十四 p.327

מגדל אחד בכל חמישים צעדים; מתחת למעקה עושים פתחי דרור, ובכל שלושה צְ׳ה מתקן עצים אחד, היקפו שתי הקפות ואורכו ארבעה צְ׳ה וחצי, וחייב להיות חיבור73 ↗.

樓五十步一,蝶下為爵穴,三尺而一為薪臯,二圍,長四尺半,必有潔73 ↗。

קטע 52.76עמודי מקור: 卷十四 p.327

רעפים ואבנים שמשקלם שני שֶׁנְג ויותר74 ↗ מעלים לחומה. חול על החומה — ערמה אחת בכל חמישים צעדים. בתנור מניחים כלי ברזל, באותו מקום של החול.

瓦石:重二升以上74 ↗,上。城上沙,五十步一積。竈置鐵鐕焉,與沙同處。

קטע 52.77עמודי מקור: 卷十四 p.327

עצים בהיקף שתי הקפות ובאורך גָ׳אנְג ושני צְ׳ה ויותר, מחברים היטב את בסיסם75 ↗. שמם ״צָ׳אנְג צוֹנְג״; שלושים בכל חמישים צעדים.

木大二圍,長丈二尺以上,善耿亓本75 ↗,名曰長從,五十步三十。

קטע 52.78עמודי מקור: 卷十四 p.327

גשרי עץ באורך שלושה גָ׳אנְג — לא פחות מחמישים. ועוד מצווים על החיילים למהר להקים חומות סוללה ולכסותן ברעפים.

木橋長三丈,毋下五十。復使卒急為壘壁,以蓋瓦復之。

קטע 52.79עמודי מקור: 卷十四 p.327

משתמשים בכדי חרס ועץ, המכילים עשרה שֶׁנְג ויותר; בכל חמישים צעדים עשרה כדים, מלאים מים ומוכנים לשימוש. חמישים ושניים מהם — שניים בכל עשרה צעדים76 ↗.

用瓦木罌,容十升以上者,五十步而十,盛水,且用之。五十二者十步而二76 ↗。

קטע 52.80עמודי מקור: 卷十四 p.328

בני הבתים ברבעים שבתוך העיר מגינים כל אחד על שמאלו, ימינו, מלפניו ומאחוריו, כמו שעל החומה. אם העיר קטנה והאנשים רבים, מעבירים מן הכפר את הזקנים והחלשים ושוכני המדינה לעיר הגדולה77 ↗.

城下里中家人,各葆亓左右前後,如城上。城小人眾,葆離鄉老弱國中及也大城77 ↗。

קטע 52.81עמודי מקור: 卷十四 p.328

כשהפולשים מגיעים ומשערים שבהכרח יתקפו, הצד המגן מסיר תחילה את קליעת החומה; רק שלא ישרפו את הפולשים הנמצאים מתחת לחומה78 ↗. מפעם לפעם מחליפים את עמדות הפקידים והחיילים, אך אין מחליפים את משרתיהם, ואסור למשרתים לעלות לחומה79 ↗.

寇至,度必攻,主人先削城編,唯勿燒寇在城下78 ↗,時換吏卒署,而毋換亓養,養毋得上城79 ↗。

קטע 52.82עמודי מקור: 卷十四 p.328

כשהפולשים מתחת לחומה אוספים את כל האגנים והכדים ועורמים אותם מתחת לחומה, ערמה אחת בכל מאה צעדים, חמש מאות בכל ערמה.

寇在城下,收諸盆罋,耕積之城下,百步一積,積五百。

קטע 52.83עמודי מקור: 卷十四 p.328

בתוך שער העיר לא יהיה חדר. עושים לשכות מקיפות לפקידי המסגרת, ומעקה בגובה ארבעה צְ׳ה. בתוך הפיגום הנייד מחסום; לכל שני בריחים מעקה אחד80 ↗.

城門內不得有室,為周官桓吏,四尺為倪。行棧內閈,二關一蝶80 ↗。

קטע 52.84עמודי מקור: 卷十四 p.328

מפנים את השטח החיצוני של העיר, עד מרחק מאה צעדים מן החפיר. את החומות והעצים, קטנים וגדולים, הורסים וכורתים ומסירים. בדרכי בוא הפולשים, בדרכים הקרובות, במקומות הסמוכים ובשטח העיר, עושים מגדלי הגנה. מעמידים חיצי במבוק בשמי האמצע81 ↗.

除城場外,去池百步,牆垣樹木小大俱壞伐,除去之。寇所從來若昵道、傒近,若城場,皆為扈樓。立竹箭天中81 ↗。

קטע 52.85עמודי מקור: 卷十四 p.328 · 卷十四 p.329

מתחת לאולם מפקד ההגנה עושים מגדל גדול המשקיף מגבוה על החומה. מתחת לאולם מתפזרות הדרכים מסביב; בדרך מקבלים אורחים והאורחים ממתינים לפגישה. מעת לעת מזמנים את זקני הציבור שבארמון מפקד ההגנה82 ↗ ושוקלים איתם את העניינים מראש. כשבחינת המעלה והתוכניות מתאימות, נכנסים למתחם המוגן. משנכנסו המגינים לשמירה, לא יהלכו בחומה ולא יעזבו את מעונם.

守堂下為大樓,高臨城,堂下周散,道中應客,客待見,時召三老在葆宮中者82 ↗,與計事得先。行德計謀合,乃入葆。葆入守,無行城,無離舍。

קטע 52.86עמודי מקור: 卷十四 p.329

על כל המגינים לדעת היטב את החומות הנמוכות ואת החפירים הרדודים ולהציב בהם שמירה. בבוקר ובערב שירת החיילים היא השיעור83 ↗; משתמשים במעט אנשים וקל להגן.

諸守者,審知卑城淺池,而錯守焉。晨暮卒歌以為度83 ↗,用人少易守。

קטע 52.87עמודי מקור: 卷十四 p.329

כלל ההגנה: בכל חמישים צעדים עשרה גברים, עשרים נשים בוגרות ועשרה זקנים וקטנים; בסך הכול ארבעים איש לחמישים צעדים84 ↗. החיילים שבמגדלים למטה מן החומה — לפי אדם אחד לצעד, עשרים איש לעשרים צעדים. כך מחשבים לפי גודל העיר, ואז יש די להגנה.

守法:五十步丈夫十人、丁女二十人、老小十人,計之五十步四十人84 ↗。城下樓卒,率一步一人,二十步二十人。城小大以此率之,乃足以守圍。

קטע 52.88עמודי מקור: 卷十四 p.329 · 卷十四 p.330

אם האויב נשען על החזית ומסתער כנמלים, הצד המגן יודע זאת מראש: לצד המגן יתרון ולאויב קושי. אם האויב תוקף בחזיתות, גם בהמון של מאה אלף, ההתקפה אינה עולה על ארבע חזיתות: דרך ההתקפה העליונה רוחבה חמש מאות צעדים, הבינונית שלוש מאות צעדים והתחתונה חמישים צעדים. בכל מה שאינו מגיע למאה וחמישה צעדים, לצד המגן יתרון ולאויב צרה. לחזית שרוחבה חמש מאות צעדים דרושים אלף גברים, אלפיים נשים בוגרות ואלף זקנים וקטנים, בסך הכול ארבעים איש85 ↗, ודי בהם להשיב. זהו המניין בשיטת ההגנה. את הזקנים והקטנים שאינם עוסקים במלאכה מציבים על החומה שלא כנגד דרך ההתקפה.

客馮面而蛾傅之,主人則先之知,主人利,客適。客攻以遂,十萬物之眾,攻無過四隊者,上術廣五百步,中術三百步,下術五十步。諸不盡百五步者,主人利而客病。廣五百步之隊,丈夫千人,丁女子二千人,老小千人,凡四十人85 ↗,而足以應之,此守術之數也。使老小不事者,守於城上不當術者。

קטע 52.89עמודי מקור: 卷十四 p.330

כל יציאה מן העיר חייבת להיות בסימן ברור, וכל הפקידים ובני העם יידעו זאת. אם מאה איש ויותר מלווים אדם אחד ביציאה והוא אינו נושא חותם־סימן, ומלוויו אינם מכריו הוותיקים — אז סימנו86 ↗; מצביא של אלף איש ויותר יעצור אותו ולא יניח לו ללכת. אם הלך והפקידים והחיילים הלכו אחריו, כולם נערפים והדבר מדווח במלואו לממונה. זה איסור חמור של הגנת העיר; שם נולדת המרמה, ואי אפשר שלא לבדוק אותו בקפידה.

城持出必為明填,令吏民皆智知之。從一人百人以上,持出不操填章,從人非亓故人,乃亓稹章也86 ↗,千人之將以上止之,勿令得行。行及吏卒從之,皆斬,具以聞於上。此守城之重禁之,夫姦之所生也,不可不審也。

קטע 52.90עמודי מקור: 卷十四 p.331

על החומה עושים פתחי דרור87 ↗, שלושה צְ׳ה מתחת למעקה, ורוחבם החיצוני גדול יותר; אחד בכל חמישה צעדים. פתח הדרור גדול דיו להכיל קש; הגבוהים שישה צְ׳ה והנמוכים שלושה צְ׳ה. קובעים את צפיפותם וריווחם לפי הצורך. סותמים את התעלה החיצונית, במרחק שבעה צְ׳ה מן המחסום, ועושים קורה תלויה. במקום שהחומה צפופה וצרה ואי אפשר לחפור, אין חופרים.

城上為爵穴87 ↗,下蝶三尺,廣亓外,五步一。爵穴大容苴,高者六尺,下者三尺,疏數自適為之。塞外塹,去格七尺,為縣梁。城笮陜不可塹者,勿塹。

קטע 52.91עמודי מקור: 卷十四 p.331

על החומה, בכל שלושים צעדים תנור לוֹנְג אחד88 ↗; כל אדם מחזיק לפיד באורך חמישה מקטעים. כשהפולשים מתחת לחומה ושומעים קול תוף, מדליקים לפידים; בתיפוף נוסף מכניסים את הלפידים לפתחי הדרור להאיר החוצה.

城上三十步一聾竈88 ↗,人擅苣長五節。寇在城下,聞鼓音,燔苣,復鼓,內苣爵穴中,照外。

קטע 52.92עמודי מקור: 卷十四 p.331 · 卷十四 p.332

כל עגלות ג׳יה מצוידות בחלקי ברזל. אורך העמוד של עגלת ג׳יה גָ׳אנְג ושבעה צְ׳ה, ומתוכם ארבעה צְ׳ה טמונים; אורך הקורה משלושה גָ׳אנְג עד שלושה גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה. אורך ״לחי הסוס״ שני צְ׳ה ושמונה צוּן89 ↗. בוחנים את כוח העגלה ועושים לה תמיכה, ושלושה רבעים מונחים למעלה. עגלת ג׳יה: אורך הקורה שלושה צְ׳ה, ארבעה, שניים, שלושה למעלה90 ↗; ״לחי הסוס״ במרכז שלושת החלקים. עושים את התמיכה מגלגל מרכבה גדול. אורך מסגרת עגלת ג׳יה גָ׳אנְג ושני צְ׳ה וחצי. לכל עגלות ג׳יה חלקי ברזל, ועגלת המשנה — ״שה דזה״91 ↗.

諸藉車皆鐵什,藉車之柱長丈七尺,亓貍者四尺;夫長三丈以上,至三丈五尺,馬頰長二尺八寸89 ↗,試藉車之力而為之困,失四分之三在上。藉車,夫長三尺,四二三在上90 ↗,馬頰在三分中。治困以大車輪。藉車桓長丈二尺半,諸藉車皆鐵什,復車者什之91 ↗。

קטע 52.93עמודי מקור: 卷十四 p.332

כשהפולשים באים למלא את החפיר, עושים להם מעברי מים92 ↗ בעומק ארבעה צְ׳ה, מכסים וטומנים בחוזקה. אחד בכל עשרה צְ׳ה, מכוסה ברעפים וממתין לפקודה. לוקחים עץ שהיקפו הקפה ואורכו שני צְ׳ה, מחלקים לארבעה וקודחים מראש; מניחים בתוכו פחמי אש ומחברים את הכיסוי, ומשליכים אותו באמצעות עגלת ג׳יה.

寇闉池來,為作水甬92 ↗,深四尺,堅慕貍之。十尺一,覆以瓦而待令。以木大圍長二尺四分而早鑿之,置炭火亓中而合慕之,而以藉車投之。

קטע 52.94עמודי מקור: 卷十四 p.332

עושים כלי הטלה גִ׳י לִי93 ↗, אורכם שני צְ׳ה וחמישה צוּן והיקפם שתי הקפות ויותר. נועצים יתדות באורך שבעה צוּן ובמרווח שישה צוּן, ומחדדים את קצותיהן. גוֹאוּ דְזוֹאוּ: רוחבו שבעה צוּן ואורכו צְ׳ה ושמונה צוּן; ראשו ארבעה צוּן, מסודר כאוזני כלב.״

為疾犁投93 ↗,長二尺五寸,大二圍以上。涿弋,弋長七寸,弋閒六寸,剡亓末。狗走,廣七寸,長尺八寸,蚤長四寸,犬耳施之。」

קטע 52.95עמודי מקור: 卷十四 p.332 · 卷十四 p.333

החכם מוֹ אמר: ״בכללי הגנת העיר חובה למנות את עצי העיר. מה שעשרה אנשים מרימים מכנים ׳מטען לעשרה׳, ומה שחמישה אנשים מרימים — ׳מטען לחמישה׳94 ↗. לכל מטען, קל או כבד, מציינים את מספר האנשים הנחוצים להרמתו. באיסוף עצי הסקה: לחזקים מטען ולחלשים מטען, הכול לפי יכולתם. בכל העשייה במטענים קלים וכבדים, כל פקיד וכל אדם מקבלים את מה שביכולתם לשאת. אם אין בעיר מזון, עושים קיצוץ גדול95 ↗.

子墨子曰:「守城之法,必數城中之木,十人之所舉為十挈,五人之所舉為五挈94 ↗,凡輕重以挈為人數。為薪樵挈,壯者有挈,弱者有挈,皆稱亓任。凡挈輕重所為,吏人各得亓任。城中無食則為大殺95 ↗。

קטע 52.96עמודי מקור: 卷十四 p.333

במרחק חמישה צעדים משער העיר חופרים תעלה גדולה; בקרקע גבוהה שלושה גָ׳אנְג, ובקרקע נמוכה עד ההגעה96 ↗. מניחים בתוכה אמצעי פגיעה, ומעליה קורה נפתחת במנגנון. מצמידים עצים ואדמה כדי שאפשר יהיה ללכת בדרך, ובצדדים חפיר וסוללות שלא יהיה אפשר לעבור מעליהם; יוצאים ומדלגים ונצמדים97 ↗. כשאנשי האויב ממשיכים ונכנסים, מושכים במנגנון והקורה נפתחת, ואפשר ללכוד את אנשי האויב. אנשי האויב פוחדים, ליבם מתמלא ספק, ובעקבות זאת מסתלקים.״

去城門五步大塹之,高地三丈下地至96 ↗,施賊亓中,上為發梁,而機巧之,比傳薪土,使可道行,旁有溝壘,毋可踰越,而出佻且比97 ↗,適人遂入,引機發梁,適人可禽。適人恐懼而有疑心,因而離。」

הערות לפרק

מגילה 14 · 卷十四

53. היערכות נגד גובה שולט

備高臨

קטע 53.1עמודי מקור: 卷十四 p.333 · 卷十四 p.334

החכם צִ׳ין השתחווה פעמיים ושוב פעמיים ואמר: ״אעז לשאול: אנשי האויב עורמים אדמה לגובה כדי להשקיף על עירנו. הם מעלים עצים ואדמה יחד ועושים יָאנְג צְ׳יֵין1 ↗, מקדמים יחד מגדלים מכוסים ומחברים אותם לחומה; נשק ורובי קשת עולים כולם. מה עושים?״ החכם מוֹ אמר: ״אתה שואל על הגנה מפני יָאנְג צְ׳יֵין? יָאנְג צְ׳יֵין הוא ביטוי לחוסר מיומנותו של המצביא: די בו לייגע את החיילים ואין בו די לפגוע בחומה. המגינים עושים במת חומה השולטת על הַיָאנְג צְ׳יֵין; לימין ולשמאל מוציאים קורות, כל אחת עשרים צְ׳ה, והחומה הניידת שלושים צְ׳ה. יורים ברובי קשת חזקים, מטילים באמצעות מנגנונים מתוחכמים, ומכשירים מיוחדים — […] — עליו2 ↗; כך מתקפת יָאנְג צְ׳יֵין מובסת.

禽子再拜再拜曰:「敢問適人積土為高,以臨吾城,薪土俱上,以為羊黔1 ↗,蒙櫓俱前,遂屬之城,兵弩俱上,為之柰何?」子墨子曰:「子問羊黔之守邪?羊黔者將之拙者也,足以勞卒,不足以害城。守為臺城,以臨羊黔,左右出巨,各二十尺,行城三十尺,強弩射之,技機藉之,奇器口口之2 ↗,然則羊黔之攻敗矣。

קטע 53.2עמודי מקור: 卷十四 p.334 · 卷十四 p.335

להיערכות נגד גובה שולט משתמשים בעגלת רובי קשת מחוברים. חתך העץ הגדול ריבוע של צְ׳ה על צְ׳ה, והאורך מתאים לעובי החומה. שני סרנים ושלושה גלגלים; הגלגלים בתוך המסגרת, והמסגרות כפולות למעלה ולמטה. בכל צד עמוד, ולצדדים עמודים רוחביים, שבכל אחד מהם נקב עגול בקוטר פנימי ארבעה צוּן. את רובי הקשת קושרים לעמודים משני הצדדים ומושכים מיתר באמצעות וו במיתר, עד המיתר הגדול. זרוע רובה הקשת מלפנים ומאחור שווה למסגרת. סרן רובה הקשת שלושה צְ׳ה וחמישה צוּן מעל המסגרת התחתונה. בית מנגנון רובי הקשת המחוברים כולו נחושת; דָאן אחד, שלושים ג׳וּן3 ↗. מושכים מיתר, אייל, עבד ארוך4 ↗. היקף המסגרת שלוש הקפות וחצי; בשני צדדיה ווים וחוסמים מרובעים בני שלושה צוּן. עובי הגלגל צְ׳ה ושני צוּן; רוחב זרוע הוו והחוסם צְ׳ה וארבעה צוּן, עובייה שבעה צוּן ואורכה שישה צְ׳ה. הזרוע הרוחבית שווה לחוץ המסגרת; הקצה צְ׳ה וחמישה צוּן, ויש חוסם ברוחב שישה צוּן ובעובי שלושה צוּן, אורכו כאורך המסגרת. יש אמת מידה ויש אמצעי כיפוף והתגברות, ואפשר להעלות ולהוריד.

備臨以連弩之車材大方一方一尺,長稱城之薄厚。兩軸三輪,輪居筐中,重下上筐。左右旁二植,左右有衡植,衡植左右皆圜內,內徑四寸。左右縳弩皆於植,以弦鉤弦,至於大弦。弩臂前後與筐齊,弩軸去下筐三尺五寸。連弩機郭同銅,一石三十鈞3 ↗。引弦鹿長奴4 ↗。筐大三圍半,左右有鉤距,方三寸,輪厚尺二寸,鉤距臂博尺四寸,厚七寸,長六尺。橫臂齊筐外,蚤尺五寸,有距,博六寸,厚三寸,長如筐,有儀,有詘勝,可上下。

קטע 53.3עמודי מקור: 卷十四 p.335

עושים משקולת בת דָאן אחד מעץ שהיקפו הקפה וחמישה צוּן5 ↗. אורך החץ עשרה צְ׳ה; בחבל קושרים את קצה החץ6 ↗, כמו ירי בחנית, ובמתקן גלילה גוללים ומחזירים. החץ גבוה מזרוע רובה הקשת שלושה צְ׳ה. משתמשים ברובי קשת בלי מספר; מוציאים אנשים, שישים יחידות7 ↗; משתמשים בחיצים קטנים בלי עיכוב.

為武重一石以材大圍五寸5 ↗。矢長十尺,以繩口口矢端6 ↗,如如戈射,以磨鹿卷收。矢高弩臂三尺,用弩無數,出人六十枚7 ↗,用小矢無留。

קטע 53.4עמודי מקור: 卷十四 p.335

עשרה אנשים ממונים על העגלה הזאת. משלימים את ההיערכות מול הפולשים, עושים מגדל גבוה לירי על הדרך, ועל החומה מגיני דָא, רשתות וחיצים8 ↗.״

十人主此車。遂具寇,為高樓以射道,城上以荅、羅,矢8 ↗。」

הערות לפרק

מגילה 14 · 卷十四

56. היערכות נגד סולמות

備梯

קטע 56.1עמודי מקור: 卷十四 p.335 · 卷十四 p.336 · 卷十四 p.337

צִ׳ין גוּ לִי שירת את החכם מוֹ שלוש שנים; ידיו ורגליו העלו יבלות, פניו השחירו, הוא עמל בגופו בשירות המורה ולא העז לשאול את שרצה לדעת. החכם מוֹ ריחם עליו, הביא יין וגושי בשר מיובש, ישב בהר הגדול על מצע צמחים והגיש לחכם צִ׳ין1 ↗. החכם צִ׳ין השתחווה פעמיים ונאנח. החכם מוֹ אמר: ״מה עוד רצונך?״ החכם צִ׳ין השתחווה פעמיים ושוב פעמיים ואמר: ״אעז לשאול על דרך ההגנה״. החכם מוֹ אמר: ״חדל בינתיים, חדל בינתיים. בימי קדם בעלי השיטה הזאת, בפנים לא קירבו את העם ובחוץ לא כרתו בריתות כראוי; מעטים התגרו ברבים וחלשים הקלו ראש בחזקים. הם מתו ומדינתם אבדה, והיו לצחוק בעולם. היזהר מכך, פן תמיט אסון על עצמך״. החכם צִ׳ין השתחווה פעמיים והניח את ראשו על הארץ, וביקש להמשיך ולשאול על דרך ההגנה: ״אעז לשאול: האויב רב ואמיץ, עשן ומשאבים בחפירנו2 ↗, הצבא והחיילים מתקדמים יחד, סולמות העננים כבר הוצבו וכלי ההתקפה מוכנים; לוחמים רבים מתחרים לעלות על חומתנו. מה עושים?״ החכם מוֹ אמר: ״אתה שואל על הגנה נגד סולמות עננים? סולם עננים הוא מכשיר כבד, וקשה מאוד להניעו ולהעתיקו ממקומו.

禽滑釐子事子墨子三年,手足胼胝,面目黧黑,役身給使,不敢問欲。子墨子其哀之,乃管酒塊脯,寄於大山昧茅坐之,以樵禽子1 ↗。禽子再拜而嘆。子墨子曰:「亦何欲乎?」禽子再拜再拜曰:「敢問守道?」子墨子曰:「姑亡,姑亡。古有亓術者,內不親民,外不約治,以少閒眾,以弱輕強,身死國亡,為天下笑。子亓慎之,恐為身薑。」禽子再拜頓首,願遂問守道。曰:「敢問客眾而勇,煙資吾池2 ↗,軍卒並進,雲梯既施,攻備已具,武士又多,爭上吾城,為之柰何?」子墨子曰:「問雲梯之守邪?雲梯者重器也,亓動移甚難。

קטע 56.2עמודי מקור: 卷十四 p.337

המגינים עושים חומה ניידת, ומגדלים מעורבים הנראים זה לזה, כדי להקיף את תוכה. מודדים לפי רוחב חזית האויב; בתוך ההיקף מחצלות מגן, ואין מרחיבים את המקום. כלל החומה הניידת: גבוהה מן החומה בעשרים צְ׳ה, ומעליה מעקה, רוחבה עשרה צְ׳ה. משני הצדדים מוציאים קורות של עשרים צְ׳ה כל אחת, וגובהן ורוחבן לפי כלל החומה הניידת. עושים פתחי דרור וחואי שו3 ↗, ופורשים מגיני דָא מבחוץ. מנגנונים, נגחים, צ׳יין וחומה — רוחבם כרוחב חזית ההתקפה. משלבים ביניהם מפסלות וחרבות; עשרה אנשים אוחזים בנגח וחמישה בחרבות, כולם בעלי כוח. ממנים את הצופים לפקח על האויב ופותחים בפעולה לאות תוף: יורים משני הצדדים ויורים בכפל, פותחים מנגנון ומטילים עליו. מן החומה ממטירים חיצים, אבנים, חול ופחם, ומסייעים בעצים בוערים ובמים חמים. שוקלים בקפידה את הגמול ומטילים עונש; השקט הוא היסוד, ואחריו המהירות, בלי להניח למחשבות להתעורר4 ↗. כך מתקפת סולמות העננים מובסת.

守為行城,雜樓相見,以環亓中。以適廣陜為度,環中藉幕,毋廣亓處。行城之法,高城二十尺,上加蝶,廣十尺,左右出巨各二十尺,高、廣如行城之法。為爵穴煇鼠3 ↗,施荅亓外,機、衝、錢、城,廣與隊等,雜亓閒以鐫、劍,持衝十人,執劍五人,皆以有力者。令案目者視適,以鼓發之,夾而射之,重而射之,披機藉之,城上繁下矢、石、沙、炭以雨之,薪火、水湯以濟之,審賞行罰,以靜為故,從之以急,毋使生慮4 ↗。若此,則雲梯之攻敗矣。

קטע 56.3עמודי מקור: 卷十四 p.337

המגינים עושים מעקה נייד, גובהו שישה צְ׳ה בכל מדרגה. בחזיתו מעמידים חרבות ומפעילים במנגנון: כשהנגח מגיע מסירים אותו, וכשאינו מגיע מציבים אותו5 ↗. פתח דרור אחד בכל שלושה צְ׳ה. בהטלת קוצי הברזל חובה שייכנסו ויעמדו, ודוחפים ומושכים אותם בעגלה.

守為行蝶,蝶高六尺而一等,施劍亓面,以機發之,衝至則去之,不至則施之5 ↗。爵穴三尺而一,蒺藜投必遂而立,以車推引之。

קטע 56.4עמודי מקור: 卷十四 p.337 · 卷十四 p.338

מחסום גְ׳וּ מחוץ לחומה, במרחק עשרה צְ׳ה, ועוביו עשרה צְ׳ה. בעת כריתת העצים למחסום חותכים מן הבסיס את כל העצים, קטנים וגדולים, למקטעים של עשרה צְ׳ה; משלבים וטומנים עמוק ומהדקים, שלא יהיה אפשר לעקור. בכל עשרים צעדים מתחם הרג עם מחיצה בעובי עשרה צְ׳ה. למתחם שני שערים, רוחב כל שער חמישה צְ׳ה. שער מחסום אחד, טמון בעומק מועט ובלי הידוק, כדי שיהיה קל לעקור. מן החומה משאירים מול שער המחסום ישר ונגח6 ↗.

裾城外,去城十尺,裾厚十尺。伐裾,小大盡本斷之,以十尺為傳,雜而深埋之,堅築,毋使可拔。二十步一殺,殺有一鬲,鬲厚十尺,殺有兩門,門廣五尺。裾門一,施淺埋,弗築,令易拔。城希裾門而直桀6 ↗。

קטע 56.5עמודי מקור: 卷十四 p.338

אש תלויה: בכל ארבעה צְ׳ה וו נעוץ, ובכל חמישה צעדים תנור שפתחו מכיל כבשן ופחם. מניחים לאנשי האויב להיכנס כולם, מדליקים אש ושורפים את השער, ואחריה אש תלויה. מוציאים משטחי נשיאה7 ↗ ומעמידים אותם לכל רוחב החזית; בין כל שני משטחים אש אחת. הכול עומד וממתין לאות תוף כדי להדליק אש, ואז משחררים יחד. אנשי האויב מסירים את האש ושבים לתקוף; האש התלויה יורדת שוב ואנשי האויב סובלים מאוד. משום כך הם מסיגים את כוחותיהם ועוזבים.

縣火,四尺一鉤樴,五步一竈,竈門有鑪炭。令適人盡入,煇火燒門,縣火次之。出載7 ↗而立,亓廣終隊。兩載之閒一火,皆立而待鼓而然火,即具發之。適人除火而復攻,縣火復下,適人甚病,故引兵而去。

קטע 56.6עמודי מקור: 卷十四 p.338 · 卷十四 p.339

אז מצווים על אנשינו המוכנים למות לצאת מימין ומשמאל דרך פתחי המנהרות ולהכות בצבא המובס. אנשי ההסתערות והמצביא הממונה כולם מקשיבים לתוף החומה כדי לצאת, ושוב מקשיבים לתוף החומה כדי להיכנס. מוציאים כוחות בשגרה ועורכים מארב8 ↗; בחצות הלילה מתופפים ומריעים בארבע פאות החומה. אנשי האויב בהכרח יתבלבלו; כך המגינים ודאי יביסו את צבא האויב ויהרגו את מצביאו. לובשים בגדים לבנים ומזהים זה את זה באות. כך מתקפת סולמות העננים מובסת.״

則令我死士左右出穴門擊潰師,令賁士、主將皆聽城鼓之音而出,又聽城鼓之音而入。因素出兵施伏8 ↗,夜半城上四面鼓噪,適人必或,有此必破軍殺將。以白衣為服,以號相得,若此,則雲梯之攻敗矣。」

הערות לפרק

מגילה 14 · 卷十四

58. היערכות נגד מים

備水

קטע 58.1עמודי מקור: 卷十四 p.339

בתוך העיר, מחוץ לתעלה, דרך מקיפה ברוחב שמונה צעדים. בהיערכות נגד מים מודדים בקפדנות את הגובה והנמיכות בארבע הפאות. במקום נמוך בצד קרקע העיר עושים עמדת אוזן פנימית; מגיעים לקרקע הנמוכה וחופרים עמוק כדי שידלפו מי מעיין. מציבים סרגל רעף בתוך הבאר1 ↗; אם רואים שעומק המים מבחוץ גָ׳אנְג ויותר, קודחים פתח אוזן למים בתוך העיר.

城內塹外周道,廣八步,備水謹度四旁高下。城地中偏下,令耳亓內,及下地,地深穿之令漏泉。置則瓦井中1 ↗,視外水深丈以上,鑿城內水耳。

קטע 58.2עמודי מקור: 卷十四 p.339 · 卷十四 p.340

מחברים סירות לעשר עמדות, שלושים איש לעמדה; כל אדם נושא רובה קשת, בחישוב ארבעה עם פָאנְג2 ↗. חובה להכין כראוי מן הסירות מכסה פֶן וֶן. עשרים סירות ליחידה; בוחרים שלושים לוחמים מוכשרים וחזקים לסירה, מהם עשרים שכל אחד נושא פָאנְג, חרב, שריון וכיסוי ראש, ועשרה שכל אחד נושא מְיָאוֹ.

並船以為十臨,臨三十人,人擅弩計四有方2 ↗,必善以船為轒轀。二十船為一隊,選材士有力者三十人共船,亓二十人人擅有方,劍甲鞮瞀,十人人擅苗。

קטע 58.3עמודי מקור: 卷十四 p.340

מטפלים מראש בלוחמים המוכשרים במעונות נפרדים ומאכילים את הוריהם, נשיהם וילדיהם, המשמשים בני ערובה3 ↗. בוחנים היכן אפשר לשחרר את המים, ובאמצעות העמדות והסירות המכוסות פורצים את הסוללה החיצונית. על החומה עושים מנגנוני ירי לסייע במהירות4 ↗.

先養材士為異舍,食亓父母妻子以為質3 ↗,視水可決,以臨轒轀,決外隄,城上為射儀疾佐之4 ↗。

הערות לפרק

מגילה 14 · 卷十四

61. היערכות נגד פריצה

備突

קטע 61.1עמודי מקור: 卷十四 p.340

בחומה, בכל מאה צעדים פתח פריצה אחד1 ↗, ובכל פתח כבשן ותנור. המעבר נכנס לשער ארבעה או חמישה צְ׳ה. עושים מעל הפתח גג רעפים שלא יאפשר למי גשמים להיכנס. פקיד ממונה על סתימת הפתח: משתמשים בשני גלגלי מרכבה, קושרים אותם בעץ ומטייחים מעליהם. מציבים אותם קשורים בתוך פתח הפריצה, לפי רוחב השער, כך שייכנסו לתוכו ארבעה או חמישה צְ׳ה. מציבים את הכבשן והתנור, ולצד הפתח מפוח, וממלאים את התנור בעצים ובצמחי אי2 ↗. אם הפולשים נכנסים, מורידים את הגלגלים וסותמים, מפעילים את המפוח ומעלים לעברם עשן.

城百步一突門1 ↗,突門各為窯竈,竇入門四五尺,為亓門上瓦屋,毋令水潦能入門中。吏主塞突門,用車兩輪,以木束之,塗其上,維置突門內,使度門廣狹,令之入門中四五尺。置窯竈,門旁為橐,充竈伏柴艾2 ↗,寇即入,下輪而塞之。鼓橐而熏之。

הערות לפרק

מגילה 14 · 卷十四

62. היערכות נגד מנהרות

備穴

קטע 62.1עמודי מקור: 卷十四 p.341

החכם צִ׳ין השתחווה פעמיים ושוב פעמיים ואמר: ״אעז לשאול: בימי קדם היו הטובים בהתקפה חופרים באדמה ונכנסים, קושרים עמודים ומציתים אש כדי להרוס את חומתנו. החומה נהרסת, ויש שפוגעים בבני אדם — מה עושים?״ החכם מוֹ אמר: ״אתה שואל על הגנה מפני חפירה באדמה? בהיערכות נגד מנהרות עושים מגדל גבוה בתוך העיר ומתצפתים בקפדנות על האויב. אם אנשי האויב עושים שינוי, בונים קירות ואוספים אדמה שלא כרגיל, או שיש מים עכורים שלא כרגיל1 ↗ — זו חפירה באדמה. ממהרים לחפור בתוך העיר, חופרים את אדמתה כנגדם.

禽子再拜再拜,曰:「敢問古人有善攻者,穴土而入,縛柱施火,以壞吾城,城壞,或中人為之柰何?」子墨子曰:「問穴土之守邪?備穴者城內為高樓,以謹候望適人。適人為變,築垣聚土非常者,若彭有水濁非常者1 ↗,此穴土也,急塹城內穴亓土直之。

קטע 62.2עמודי מקור: 卷十四 p.341

חופרים בארות בתוך העיר, באר בכל חמישה צעדים, צמוד לבסיס החומה. בקרקע גבוהה — גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה; בקרקע נמוכה, משהגיעו למי המעיין מוסיפים שלושה צְ׳ה ועוצרים2 ↗. מצווים על הקדרים לעשות כדים המכילים ארבעים דוֹאוּ ויותר, מכסים אותם היטב בעור דק ומניחים בבאר3 ↗. בעלי שמיעה חדה נשכבים אצל הכד ומקשיבים, מבררים היטב היכן המנהרה וחופרים לקראתה.

穿井城內,五步一井,傅城足,高地,丈五尺,下地,得泉三尺而止2 ↗。令陶者為罌,容四十斗以上,固順之以薄𩊚革,滔井中3 ↗,使聰耳者伏罌而聽之,審知穴之所在,鑿穴迎之。

קטע 62.3עמודי מקור: 卷十四 p.341 · 卷十四 p.342

מצווים על הקדרים לעשות יוּאֶה מִינְג4 ↗ באורך שני צְ׳ה וחמישה צוּן ובהיקף שש הקפות, חוצים באמצע, מחברים ומניחים במנהרה, אחד בשכיבה ואחד הפוך. למטה סמוך לקרקע. מחוץ לעמודים מטייחים היטב מסביב; את הצמוד לעמוד אין שורפים. בעמודים אין שורפים את העמודים5 ↗; מטייחים היטב את מפגש המעברים, שלא יזלוג. כך בשני הצדדים ומתקדמים יחד עם המנהרה. שמים מוץ או אפר בלי למלא; אורך האפר והמוץ חמישה מעברים, זה כנגד זה מימין ומשמאל. בפתח הפנימי של המנהרה עושים תנור דומה לכבשן המכיל שבעה או שמונה אגדי אָי. כך במעברים בשני הצדדים; לתנור ארבעה מפוחים. כשהמנהרות עומדות להיפגש, מנגחים במנוף ג׳יה גאו ומפעילים במהירות מפוחים להפצת עשן. חובה שמי שבקיא ומיומן בהפעלת המפוחים לא יעזוב את פי התנור.

令陶者為月明4 ↗,長二尺五寸六圍,中判之,合而施之穴中,偃一,覆一。下迫地。柱之外善周塗,亓傅柱者勿燒。柱者勿燒柱5 ↗善塗亓竇際,勿令泄。兩旁皆如此,與穴俱前。置康若灰亓中,勿滿。灰康長五竇,左右俱雜相如也。穴內口為竈,令如窯,令容七八員艾,左右竇皆如此,竈用四橐。穴且遇,以頡臯衝之,疾鼓橐熏之,必令明習橐事者勿令離竈口。

קטע 62.4עמודי מקור: 卷十四 p.342

מחברים לוחות לפי גובה המנהרה ורוחבה; החופרים מתקדמים יחד עם הלוחות. מנקבים בלוחות חורים שיש בהם מקום לחנית, ומחלקים בשלושה את צפיפותם וריווחם6 ↗ כדי שיוכלו להגן על המעבר. כשנפגשים במנהרה, מציבים את הלוחות ממול ומגינים בחניתות, בלי להניח לסתום את המעבר. אם המעבר נסתם, מושכים את הלוחות ונסוגים, עוברים מעבר אחד וסותמים; קודחים את המעבר ומעבירים את העשן. כשהעשן עובר, מפעילים במהירות מפוחים להפצת עשן.

連版以穴高下、廣陜為度,令穴者與版俱前,鑿亓版令容矛,參分亓疏數6 ↗,令可以救竇。穴則遇,以版當之,以矛救竇,勿令塞竇,竇則塞,引版而卻,過一竇而塞之,鑿亓竇,通亓煙,煙通,疾鼓橐以熏之。

קטע 62.5עמודי מקור: 卷十四 p.342

מתוך המנהרה מקשיבים לימינה ולשמאלה, וממהרים לנתק את מה שלפניה שלא יוכלו להתקדם. אם מגיעים למנהרת האויב, סותמים בעצים ובטיח כך שלא יהיה אפשר לשרוף את הלוחות. כך מתקפת החפירה באדמה מובסת.

從穴內聽穴之左右,急絕亓前,勿令得行。若集客穴,塞之以柴塗,令無可燒版也。然則穴土之攻敗矣。

קטע 62.6עמודי מקור: 卷十四 p.343

הפולשים באו אל עירנו — יש דחיפות חריגה, ומקפידים להיערך למנהרות. אם חושדים במנהרה העונה לפולשים, ממהרים לחפור; כל עוד לא מצאו את המנהרה, היזהרו שלא לרדוף7 ↗.

寇至吾城,急非常也,謹備穴。穴疑有應寇,急穴穴未得,慎毋追7 ↗。

קטע 62.7עמודי מקור: 卷十四 p.343

בכלל סילוק מתקפת מנהרות, בכל עשרים צעדים מציבים מנהרה אחת. גובהה עשרה צְ׳ה, וקודחים עשרה צְ׳ה כפי שקודחים מלפנים. בכל צעד יורדים שלושה צְ׳ה, ובכל עשרה צעדים מנהרה חסומה8 ↗. עוברים לרוחב לימין ולשמאל, גובה ורוחב כל אחד עשרה צְ׳ה — הרג.

凡殺以穴攻者,二十步一置穴,穴高十尺,鑿十尺,鑿如前,步下三尺,十步擁穴8 ↗,左右橫行,高廣各十尺殺。

קטע 62.8עמודי מקור: 卷十四 p.343

טומנים שני כדים, בעומק שווה לחומה, ומניחים עליהם לוח; מחברים לוחות לבאר כדי לשמוע9 ↗. סגירה אחת בכל חמישה צעדים. עושים דלת מנהרה מעץ צְ׳וָאן או אורן10 ↗; בדלת המנהרה שני מכשירי קוצים, כל אחד באורך הדלת כולה. לדלת טבעת, ועורמים אבן מחוץ לתל בגובה שבעה צְ׳ה ומוסיפים מעקה. אין עושים מדרגות ואבן, אלא עולים ויורדים ונכנסים ויוצאים בסולם תלוי.

俚兩罌,深平城置板亓上,删板以井聽9 ↗。五步一密。用椯若松10 ↗為穴戶,戶穴有兩蒺藜,皆長極亓戶,戶為環,壘石外埻,高七尺,加蝶亓上。勿為陛與石,以縣陛上下出入。

קטע 62.9עמודי מקור: 卷十四 p.343 · 卷十四 p.344

מכינים כבשן ומפוחים מעור בקר; בכבשן שני כדים, מפעילים אותם באמצעות קורה מאה ועשר, ובכל פעם גם מעשנים ארבעים קבוצות של עשרה11 ↗. מציתים פחם וסותמים, ממלאים את הכבשן ומכסים בלי להניח לאוויר לצאת. אנשי האויב מתקרבים במהירות, חמש מאות מנהרות12 ↗; אם המנהרות גבוהות או נמוכות ואינן מגיעות למנהרה שלנו, מבקשים להתחבר באמצעות מקדח בו. כשפוגשים באנשי האויב במנהרה, כולם מתגוננים ואינם רודפים, אלא נלחמים ונסוגים בהמתנה להידלקות אש הכבשן; אז עוזבים ונכנסים למתחם ההרג שבמנהרה החסומה.

具鑪橐,橐以牛皮,鑪有兩缶,以橋鼓之百十,每亦熏四十什11 ↗,然炭杜之,滿鑪而蓋之,毋令氣出。適人疾近五百穴12 ↗穴高若下,不至吾穴,即以伯鑿而求通之。穴中與適人遇,則皆圍而毋逐,且戰北,以須鑪火之然也,即去而入壅穴殺。

קטע 62.10עמודי מקור: 卷十四 p.344

במעבר עכברים עושים דלת, בריח ומנעול בכיוון אחד13 ↗, כדי שיוכלו ללכת ולבוא בתוכו. בכל אחד ממתחמי המנהרה כלב אחד; אם הכלב נובח, יש אדם.

有鼠竄,為之戶及關籥獨順13 ↗,得往來行亓中。穴壘之中各一狗,狗吠即有人也。

קטע 62.11עמודי מקור: 卷十四 p.344

חותכים את הַאָי ואת העצים לאורך צְ׳ה, ואז מניחים בתוך הכבשן. תחילה בונים את קיר הכבשן ועושים חיבור מול המנהרה14 ↗.

斬艾與柴長尺,乃置窯竈中,先壘窯壁迎穴為連14 ↗。

קטע 62.12עמודי מקור: 卷十四 p.344

חופרים בארות צמוד לבסיס החומה, אחת בכל שלושה גָ׳אנְג. מתאימים את החפירה לרוחב השטח שמבחוץ, ונזהרים שלא לטעות. כשהחומה נמוכה והמנהרה גבוהה, קשה ללכת אחר המנהרה. חופרים בארות על החומה, שלוש או ארבע בארות; מכניסים לתוכן כלי חרס חדשים15 ↗ ושוכבים להקשיב. כשמבררים ויודעים את מקום המנהרה, חופרים לקראתה.

鑿井傅城足,三丈一,視外之廣陜而為鑿井,慎勿失。城卑穴高從穴難。鑿井城上,為三四井,內新斬井中15 ↗,伏而聽之。審之知穴之所在,穴而迎之。

קטע 62.13עמודי מקור: 卷十四 p.344

כשהמנהרות עומדות להיפגש עושים ג׳יה גאו; חובה להשתמש בעץ חזק לקורה ולהתקין בו גרזן חד. מצווים על שלושה בעלי כוח להפעיל את מנוף ג׳יה גאו לניגוח, ושופכים עשרה דָאן ויותר של חומר לא נקי16 ↗.

穴且遇,為頡臯,必以堅材為夫,以利斧施之,命有力者三人用頡臯衝之,灌以不潔16 ↗十餘石。

קטע 62.14עמודי מקור: 卷十四 p.344 · 卷十四 p.345

ממהרים להטמין בתוך הבאר הזאת ושמים מעליה אָי — שבעה פֶן17 ↗. מכסים את פי הבאר באגן, בלי להניח לעשן לדלוף מעלה. פתח המפוח לצידה, ומפעילים אותו במהירות.

趣伏此井中,置艾亓上,七分17 ↗,盆蓋井口,毋令煙上泄,旁亓橐口,疾鼓之。

קטע 62.15עמודי מקור: 卷十四 p.345

משתמשים בגלגל מרכבה כְּמֵסַב18 ↗. אגד אחד של עצי הסקה קושרים בחבל קנבוס שנטבל בטיח. תולים בשרשרת ברזל בדיוק מול פי מנהרת הפולשים. אורך השרשרת שלושה גָ׳אנְג, קצה אחד טבעת וקצה אחד וו.

以車輪轀18 ↗。一束樵,染麻索塗中以束之。鐵鎖,縣正當寇穴門。鐵鎖長三丈,端環,一端鉤。

קטע 62.16עמודי מקור: 卷十四 p.345

גובה מעבר לו שבעה צְ׳ה ורוחבו חמישה צוּן19 ↗. בין העמודים גם צְ׳ה, ועמוד אחד בכל שני צְ׳ה; מתחת לעמוד רגל צמודה. שני עמודים חולקים קורה עגולה אחת, אחת עשרה20 ↗. לשני העמודים בסיס אחד וקורה רוחבית יואן שה21 ↗. היקף העמוד שתי הקפות וחצי; חובה לחזק את היואן שה, ואין חיבור צולב בין עמוד לעמוד.

僂穴高七尺,五寸廣19 ↗,柱閒也尺,二尺一柱,柱下傅舄,二柱共一員十一20 ↗。兩柱同質,橫員士21 ↗,柱大二圍半,必固亓員士,無柱與柱交者。

קטע 62.17עמודי מקור: 卷十四 p.345 · 卷十四 p.346

למנהרה שני כבשנים, ולכולם עושים גג יוּאֶה של מנהרה22 ↗. מציבים פקיד ומשרת, אחד מכל סוג23 ↗, וחובה שיהיו שם מים. סותמים את פתח המנהרה בשני גלגלי מרכבה כְּמֵסַב, מטייחים למעלה ומתאימים לגובה המנהרה ולרוחבה, כך שייכנס ארבעה או חמישה צְ׳ה פנימה, ומציבים אותו קשור. כשפוגשים במנהרה והאויב מתחרה על הדלת המוטמנת24 ↗, מסובבים וסותמים. עושים כבשן המכיל שלושה אגדי אי, ופתח העשן שלו נכנס לתוך המעבר צְ׳ה. מצמידים מעבר ליד פתח העשן ושומרים עליו בשני מפוחים בלי לעזוב.

穴二窯,皆為穴月屋22 ↗,為置吏、舍人,各一人23 ↗,必置水。塞穴門以車兩走,為轀,塗亓上,以穴高下廣陜為度,令入穴中四五尺,維置之。當穴者客爭伏門24 ↗,轉而塞之為窯,容三員艾者,令亓突入伏尺。伏傅突一旁,以二橐守之,勿離。

קטע 62.18עמודי מקור: 卷十四 p.346

חניתות המנהרה מברזל, אורכן ארבעה צְ׳ה וחצי וגודלן ככיסוי ברזל25 ↗; מחדדים שתי חניתות. בתוך המעבר, במרחק צְ׳ה מן הפתח, קודחים באלכסון; הפתח העליון מול הלב וחניתו ארוכה שבעה צְ׳ה. במנהרה עושים טבעת חדה לפי שיעור26 ↗, שתיים למנהרה.

穴予以鐵,長四尺半,大如鐵服說25 ↗,即刃之二矛。內去竇尺,邪鑿之,上穴當心,亓矛長七尺。穴中為環利率26 ↗,穴二。

קטע 62.19עמודי מקור: 卷十四 p.346

חופרים באר על החומה27 ↗. כשגוף הבאר עומד להתחבר, יושבים על לוח וקודחים בצד אחד; אחר כך מזיזים את הלוח וקודחים בצד אחד. עושים לג׳יה גאו שתי קורות28 ↗, ובצד טומנים את העמודים ומרבים ווים בשני קצותיו.

鑿井城上27 ↗,俟亓身井且通,居版上,而鑿亓一偏,已而移版,鑿一偏。頡臯為兩夫28 ↗,而旁貍亓植,而數鉤亓兩端。

קטע 62.20עמודי מקור: 卷十四 p.346

כל חופרי המנהרה חמישים איש, מחצית גברים ומחצית נשים. חמישים איש29 ↗. בתוך ההתקפה עושים פתח להעברת עפר30 ↗, המקבל שישה, שלושה; קושרים חבל קנבוס בשור למטה31 ↗, ואפשר להרים ולתת ולהטיל. אחר כך שבעה אנשים שומרים על הנסיגה מן המנהרה. במתחם עושים סככה גדולה אחת ומאחסנים בתוכה את כלי המנהרה.

諸作穴者五十人,男女相半。五十人29 ↗。攻內為傳士之口30 ↗,受六參,約枲繩以牛亓下31 ↗,可提而與投,已則穴七人守退,壘之中為大廡一,藏穴具亓中。

קטע 62.21עמודי מקור: 卷十四 p.346 · 卷十四 p.347

נגד מנהרות לוקחים את עצי שפת החפיר שמחוץ לעיר, ירח מפזר את העשיריות32 ↗, וקוטעים את מנהרתם עד לעומק המעיין. נגד מנהרה קרובה משתמשים בגרזן ברזל. המתכת ומוט הַפוּ לִין — ״נראה ארבעה צְ׳ה״33 ↗, די ציוד. אם האויב חופר, גם אנו חופרים ועונים לו.

難穴,取城外池脣木月散之什32 ↗,斬亓穴,深到泉。難近穴為鐵鈇。金與扶林見四尺33 ↗,財自足。客即穴,亦穴而應之。

קטע 62.22עמודי מקור: 卷十四 p.347

עושים ווים ומסורי ברזל באורך ארבעה צְ׳ה, די ציוד; כשהמנהרה נפתחת, לוכדים בהם את חופרי האויב. מכינים חניתות קצרות, חניתות־גרזן קצרות, רובי קשת קצרים וחיצי מֶנְג34 ↗, די ציוד, כדי להילחם כשהמנהרה נפתחת. עושים מחרב מתכת כלי חסימה, אורכו חמישה צְ׳ה, ובו בית קיבול וידית עץ; לידית סימני לוּ35 ↗, כדי לחסום את מנהרת האויב.

為鐵鉤鉅長四尺者,財自足,穴徹,以鉤客穴者。為短矛、短戟、短弩、虻矢34 ↗,財自足,穴徹以鬥。以金劍為難,長五尺,為銎、木尻;尻有慮枚35 ↗,以左客穴。

קטע 62.23עמודי מקור: 卷十四 p.347

מכינים כדים המכילים שלושים דוֹאוּ ויותר וטומנים במנהרה, אחד בכל גָ׳אנְג, כדי לשמוע את קול חופרי המנהרה.

戒持罌,容三十斗以上,狸穴中,丈一,以聽穴者聲。

קטע 62.24עמודי מקור: 卷十四 p.347

עושים מנהרה בגובה שמונה צְ׳ה וברוחב […]36 ↗, ומתקינים היטב את הציפוי וההצבה. מכינים צְ׳וָאן, בקר, גְ׳יָאוֹ ומפוחים ועורות וּבָּא37 ↗, שניים להגנת מנהרה. מכסים ופורשים חואו וְאָי; כשהמנהרה נפתחת מעלים עשן באמצעות […]38 ↗.

為穴,高八尺,廣36 ↗,善為傅置。具全牛交橐,皮及坺37 ↗,衛穴二,蓋陳靃及艾,穴徹熏之以38 ↗。

קטע 62.25עמודי מקור: 卷十四 p.347 · 卷十四 p.348

להב גרזן לחיתוך, ידיתו שלושה צְ׳ה; ארבעה להגנת מנהרה. עושים מתחמים, ארבעים להגנת מנהרה, מחוברים בארבעה39 ↗. מכינים קרדומים, גרזינים, מסורים, מקדחים וכלי צְ׳וּ40 ↗, די ציוד. עושים מחסומי ברזל, ארבעה להגנת מנהרה.

斧金為斫,尻長三尺,衛穴四。為壘,衛穴四十,屬四39 ↗。為斤、斧、鋸、鑿、鑺40 ↗、財自足。為鐵校,衛穴四。

קטע 62.26עמודי מקור: 卷十四 p.348

עושים לוּ מרכזי בגובה עשרה גָ׳אנְג וחצי41 ↗ וברוחב ארבעה צְ׳ה. למנהרה רוחבית עושים שמונה מגיני לוּ. מכינים קש וקנבוס, די ציוד, כדי להאיר בתוך המנהרה.

為中櫓,高十丈半41 ↗,廣四尺。為橫穴八櫓,蓋具藁枲,財自足,以燭穴中。

קטע 62.27עמודי מקור: 卷十四 p.348

מכינים חומץ: כשהאויב מפיץ עשן, משתמשים בו להצלת העיניים. בהצלת העיניים מחלקים כיוונים, […] מנהרה42 ↗. שמים חומץ באגן במנהרה; אגן גדול, לא פחות מארבעה דוֹאוּ. כשיש עשן מקרבים את העיניים מעל לחומץ וגם מתיזים על העיניים43 ↗.״

蓋持醯,客即熏,以救目,救目分方䥢穴42 ↗,以盆盛醯置穴中,大盆毋少四斗。即熏,以自臨醯上及以洎目43 ↗。」

הערות לפרק

מגילה 14 · 卷十四

63. היערכות נגד הסתערות נמלים

備蛾傅

קטע 63.1עמודי מקור: 卷十四 p.348 · 卷十四 p.349

החכם צִ׳ין השתחווה פעמיים ושוב פעמיים ואמר: ״אעז לשאול: אנשי האויב, חזקים וחלשים, נצמדים כולם לחומה; את העולים מאוחר כורתים תחילה ועושים זאת לחוק ולמידה1 ↗. קוטעים את החומה לבסיס וחופרים למטה חדר; המקדימים לעלות אינם נעצרים ומאחור יורים במהירות. מה עושים?״

禽子再拜再拜曰:「敢問適人強弱,遂以傅城,後上先斷,以為沽程1 ↗,斬城為基,掘下為室,前上不止,後射既疾,為之柰何?」

קטע 63.2עמודי מקור: 卷十四 p.349

החכם מוֹ אמר: ״אתה שואל על הגנה מפני הסתערות נמלים? הסתערות נמלים היא ביטוי לזעמו של המצביא2 ↗. המגינים עושים עמדה ניידת שולטת ויורים ממנה; מטילים במנגנוני קורות, מושכים ומצרים בשיטפון גדול3 ↗, שורפים מגיני דָא ומכסים עליהם, וממטירים חול ואבנים. כך מתקפת הסתערות הנמלים מובסת.

子墨子曰:「子問蛾傅之守邪?蛾傅者,將之忿者也2 ↗。守為行臨射之,校機藉之,擢之,大氾迫之3 ↗,燒荅覆之,沙石雨之,然則蛾傅之攻敗矣。

קטע 63.3עמודי מקור: 卷十四 p.349

בהיערכות נגד הסתערות נמלים עושים לוח מגן תלוי4 ↗ מעץ בעובי שני צוּן. מלפנים ומאחור שלושה צְ׳ה, רוחב הצד חמישה צְ׳ה והגובה חמישה צְ׳ה. מקפלים לעשות עגלת שחיקה תחתונה, קוטר סיבובה צְ׳ה ושישה צוּן. אדם אחד אוחז במוט בן שני גָ׳אנְג מרובע5 ↗, ששני קצותיו להבים, ויושב בתוך המגן התלוי. בשרשראות ברזל תולים שני מגינים על הקורה העליונה ועושים להם מנגנון. ארבעה אנשים חזקים מעלים ומורידים בלי לעזוב. מציבים מגן תלוי, בדרך כלל אחד בכל עשרים צעדים, ובמקום חזית ההתקפה אחד בכל שישה צעדים.

備蛾傅為縣脾4 ↗,以木板厚二寸,前後三尺,旁廣五尺,高五尺,而折為下磨車,輕徑尺六寸。令一人操二丈四方5 ↗,刃其兩端,居縣脾中,以鐵璅敷縣二脾上衡,為之機,令有力四人下上之,弗離。施縣脾,大數二十步一,攻隊所在六步一。

קטע 63.4עמודי מקור: 卷十四 p.349

עושים אמצעי הטלה ומגן דָא6 ↗, רוחבו ואורכו גָ׳אנְג ושני צְ׳ה כל אחד. הקורה העליונה מעץ, ומקלעת גדולה של חבלי קנבוס שנטבלו בטיח; בשרשרת ברזל ווים בשני קצות התלייה. אם האויב מסתער כנמלים על החומה, שורפים את המגינים ומכסים עליו; מוטות מחוברים ויעה גדול מסייעים כולם.

為纍,荅6 ↗廣從丈各二尺,以木為上衡,以麻索大偏之,染其索塗中,為鐵鎖,鉤其兩端之縣。客則蛾傅城,燒荅以覆之,連筳,抄大皆救之。

קטע 63.5עמודי מקור: 卷十四 p.349 · 卷十四 p.350

משתמשים בשני גלגלי מרכבה, מרווחים בין הסרנים בהרחבה כדי להגן ופוגעים באמצעותם; מחדדים את שני קצותיהם7 ↗. מחברים את הגלגלים, קולעים מסביב ומטייחים למעלה. בתוך החלל משתמשים בבוקיצה או בגבעולי צמחייה, ובצד קוצים. שמו ״חוּאוֹ דְזוֹאוּ״, ושם אחר ״צ׳ואן טאנג״8 ↗, ומעמידים אותו כנגד החזית.

以車兩走,軸閒廣大以圍,犯之。触其兩端7 ↗。以束輪,偏偏塗其上。室中以榆若蒸,以棘為旁,命曰火捽,一曰傳湯8 ↗,以當隊。

קטע 63.6עמודי מקור: 卷十四 p.350

אם האויב עולה בחזית, מציתים את הצ׳ואן טאנג, חותכים את הקשר ומורידים אותו. מצווים על לוחמים אמיצים ללכת בעקבותיו ולהכות, והוא מתקדם לפני הלוחמים האמיצים; על החומה סותמים את הפרצה9 ↗.

客則乘隊,燒傳湯,斬維而下之,令勇士隨而擊之,以為勇士前行,城上軌塞壞城9 ↗。

קטע 63.7עמודי מקור: 卷十四 p.350

למרגלות החומה עושים יתדות חרוטות, אורכן חמישה צְ׳ה והיקפן חצי הקפה ויותר, כולן מחודדות בקצה, בחמש שורות ובמרווח שלושה צְ׳ה בין השורות. טומנים שלושה צְ׳ה ומעמידים באוזניים גדולות10 ↗. עושים כלי שׁוּ מחובר, אורכו חמישה צְ׳ה וגודלו עשרה צְ׳ה11 ↗. אורך המוט שני צְ׳ה, היקפו שישה צוּן והחבל שני צְ׳ה. לפטיש ידית שישה צְ׳ה וראש צְ׳ה וחמישה צוּן; לגרזן ידית שישה צְ׳ה ולהב שחייב להיות חד, ובכולם מהדקים צד אחד מאחור.

城下足為下說鑱杙,長五尺,大圍半以上,皆剡其末,為五行,行閒廣三尺,狸三尺,大耳樹之10 ↗。為連殳,長五尺,大十尺11 ↗。挺長二尺,大六寸,索長二尺。椎,柄長六尺,首長尺五寸。斧,柄長六尺,刃必利,皆築其一後。

קטע 63.8עמודי מקור: 卷十四 p.350

רוחב מגן דָא גָ׳אנְג ושני צְ׳ה ומידה נוספת גָ׳אנְג ושישה צְ׳ה12 ↗; הקורה הקדמית תלויה ארבעה צוּן, ובשני הקצוות חפיפה של צְ׳ה. אין מניחים להם להיסדק כקשקשי דג13 ↗, ומחברים את השורה האחורית. במרכז עץ וחבל אחד, אורכו שני גָ׳אנְג ושישה צְ׳ה. במקום שהמגן והמגדל אינם נפגשים סותמים בלוחיות. מייבשים לעיתים קרובות בשמש, ועושים למגן מסגרת שתאפשר לאוויר לנוע למעלה ולמטה.

荅廣丈二尺,口口丈六尺12 ↗,垂前衡四寸,兩端接尺相覆,勿令魚鱗三13 ↗,著其後行。中央木繩一,長二丈六尺,荅樓不會者以牒塞,數暴乾,荅為格,令風上下。

קטע 63.9עמודי מקור: 卷十四 p.350 · 卷十四 p.351

מעקות פגומים שיש חשש שייהרסו: טומנים מראש עץ אחד בכל עשרה צְ׳ה, בחלק ההרוס; מעמידים דֶנְג כדי ללחוץ על לוּ בָּאוֹ הנשען לעץ14 ↗. הַלוּ בָּאוֹ בולט שמונה צְ׳ה, רוחבו שבעה צוּן ומידתו צְ׳ה ואחד15 ↗. מציבים לעיתים ומכים פעם אחת להורידו; עושים מגל למעלה ולמטה וכורתים בו.

蝶惡疑壞者,先狸木十尺一枚一,節壞,鄧植以押慮盧薄於木14 ↗,盧薄表八尺,廣七寸,經尺一15 ↗,數施一擊而下之,為上下釫而斲之。

קטע 63.10עמודי מקור: 卷十四 p.351

קורה אחת של ג׳וּן, חֶה לוֹ16 ↗, אבני רשת ומגינים תלויים — את העמודים מעמידים בפנים ולא בחוץ.

經一鈞、禾樓16 ↗、羅石、縣荅,植內毋植外。

קטע 63.11עמודי מקור: 卷十四 p.351

מחסום דוּ גֶה17 ↗: טמון ארבעה צְ׳ה, והגבוהים עשרה גָ׳אנְג. עצים ארוכים וקצרים מעורבים, קצותיהם העליונים מחודדים ומטויחים בעובי מבפנים ומבחוץ.

杜格17 ↗,狸四尺,高者十丈,木長短相雜,兌其上,而外內厚塗之。

קטע 63.12עמודי מקור: 卷十四 p.351

בחזית עושים פיגומים ניידים ומגינים תלויים. בפינות מגדלים, שחלקם הפנימי חייב להיות מעוקל, והם כפולים18 ↗. אדמה אחת בכל חמישה צעדים, לא עשרים לֵיי19 ↗. פתח דרור20 ↗ אחד בכל עשרה צְ׳ה, שלושה צְ׳ה מתחת למעקה ורחב מבחוץ. מעבירים בסיבוב על החומה, במגדלים ובפיזור, ואגני עור בחפיר. אם מסתובבים, חיילי התקיפה מכים מאחור, חום ואובדן הנהגה. עור העגלה — אש21 ↗.

為前行行棧、縣荅。隅為樓,樓必曲裏,再重18 ↗。土五步一,毋其二十畾19 ↗。爵穴20 ↗十尺一,下蝶三尺,廣其外。轉隅城上,樓及散與池革盆。若轉,攻卒擊其後,煖失治。車革火21 ↗。

קטע 63.13עמודי מקור: 卷十四 p.351

בכלל סילוק מתקפת הסתערות הנמלים, מציבים סבך מחוץ לחומה22 ↗, במרחק עשרה צְ׳ה, ועוביו עשרה צְ׳ה. כלל הכריתה והאחיזה: כל העצים, קטנים וגדולים, נחתכים מן הבסיס למקטעים בני עשרה צְ׳ה; מפרידים וטומנים עמוק ומהדקים היטב, שלא יהיה אפשר לעקור.

凡殺蛾傅而攻者之法,置薄城外22 ↗,去城十尺,薄厚十尺。伐操之法,大小盡木斷之,以十尺為斷,離而深狸堅築之,毋使可拔。

קטע 63.14עמודי מקור: 卷十四 p.351 · 卷十四 p.352

בכל עשרים צעדים מתחם הרג עם מחיצה בעובי עשרה צְ׳ה23 ↗. למתחם שני שערים, רוחב השער חמישה צעדים. את לוחות שער הסבך ואת סולמו טומנים בלי הידוק, כדי שיהיה קל לעקור. על החומה משאירים מקום כנגד שער הסבך ומציבים כותש24 ↗.

二十步一殺,有壞,厚十尺23 ↗。殺有兩門,門廣五步,薄門板梯狸之,勿築,令易拔。城上希薄門而置搗24 ↗。

קטע 63.15עמודי מקור: 卷十四 p.352

אש תלויה: בכל ארבעה צְ׳ה עמדת יִי25 ↗ אחת ובכל חמישה צעדים תנור שפתחו מכיל כבשן ופחם. מעבירים הוראה להניח לאנשי האויב להיכנס כולם, ואז אש העגלה שורפת את השער ואחריה האש התלויה. מוציאים משטחי נשיאה26 ↗ ומעמידים לכל רוחב החזית; בין כל שני משטחים אש אחת. כולם עומדים וממתינים לצליל התוף כדי להדליק, ואז מפעילים יחד. אנשי האויב נמנעים מן האש ושבים לתקוף; האש התלויה יורדת שוב ואנשי האויב סובלים מאוד.

縣火,四尺一椅25 ↗,五步一竈,竈門有鑪炭。傳令敵人盡入,車火燒門,縣火次之,出載26 ↗而立,其廣終隊,兩載之間一火,皆立而待鼓音而然,即俱發之。敵人辟火而復攻,縣火復下,敵人甚病。

קטע 63.16עמודי מקור: 卷十四 p.352

אם האויב מסיג את הבכי וחוצה27 ↗, מצווים על אנשינו המוכנים למות לצאת מימין ומשמאל בפתחי המנהרות ולהכות את הצבא הנשאר. אנשי ההסתערות והמצביא הממונה כולם מקשיבים לתוף החומה כדי לצאת ושוב מקשיבים לתוף החומה כדי להיכנס.

敵引哭而榆27 ↗,則令吾死士左右出穴門擊遺師,令賁士、主將皆聽城鼓之音而出,又聽城鼓之音而入。

קטע 63.17עמודי מקור: 卷十四 p.352

מוציאים כוחות בשגרה ועומדים לערוך מארב28 ↗; בחצות הלילה מתופפים ומריעים בארבע פאות החומה, והאויב בהכרח יתבלבל, צבא האויב יובס ומצביאו ייהרג. לובשים לבן ומזהים זה את זה באות.״

因素出兵將施伏28 ↗,夜半,而城上四面鼓噪,敵人必或,破軍殺將。以白衣為服,以號相得。」

הערות לפרק

מגילה 15 · 卷十五

68. קורבנות לקראת האויב

迎敵祠

קטע 68.1עמודי מקור: 卷十五 p.353

אם האויב בא מן המזרח, מקבלים אותו במזבח המזרחי1 ↗. גובה המזבח שמונה צְ׳ה, באולם שמונה תאים. שמונה אנשים בני שמונים ממונים על הקורבן עם דגל ירוק. שמונה אלוהויות ירוקות בגובה שמונה צְ׳ה2 ↗, שמונה רובי קשת, יורים שמונה פעמים ועוצרים. בגד המצביא חייב להיות ירוק, וקורבנו תרנגול.

敵以東方來,迎之東壇1 ↗,壇高八尺,堂密八。年八十者八人,主祭青旗。青神長八尺者八2 ↗,弩八,八發而止。將服必青,其牲以雞。

קטע 68.2עמודי מקור: 卷十五 p.353

אם האויב בא מן הדרום, מקבלים אותו במזבח הדרומי. גובה המזבח שבעה צְ׳ה, באולם שבעה תאים. שבעה אנשים בני שבעים ממונים על הקורבן עם דגל אדום. שבע אלוהויות אדומות בגובה שבעה צְ׳ה, שבעה רובי קשת, יורים שבע פעמים ועוצרים. בגד המצביא חייב להיות אדום, וקורבנו כלב.

敵以南方來,迎之南壇,壇高七尺,堂密七,年七十者七人,主祭赤旗,赤神長七尺者七。弩七,七發而止。將服必赤,其牲以狗。

קטע 68.3עמודי מקור: 卷十五 p.353

אם האויב בא מן המערב, מקבלים אותו במזבח המערבי. גובה המזבח תשעה צְ׳ה, באולם תשעה תאים. תשעה אנשים בני תשעים ממונים על הקורבן עם דגל לבן. תשע אלוהויות לבנות בגובה תשעה צְ׳ה, תשעה רובי קשת, יורים תשע פעמים ועוצרים. בגד המצביא חייב להיות לבן, וקורבנו כבש.

敵以西方來,迎之西壇,壇高九尺,堂密九。年九十者九人,主祭白旗。素神長九尺者九,弩九,九發而止。將服必白,其牲以羊。

קטע 68.4עמודי מקור: 卷十五 p.353

אם האויב בא מן הצפון, מקבלים אותו במזבח הצפוני. גובה המזבח שישה צְ׳ה, באולם שישה תאים. שישה אנשים בני שישים ממונים על הקורבן עם דגל שחור. שש אלוהויות שחורות בגובה שישה צְ׳ה, שישה רובי קשת, יורים שש פעמים ועוצרים. בגד המצביא חייב להיות שחור, וקורבנו חזיר.

敵以北方來,迎之北壇,壇高六尺,堂密六。年六十者六人主祭黑旗。黑神長六尺者六,弩六,六發而止。將服必黑,其牲以彘。

קטע 68.5עמודי מקור: 卷十五 p.353

מן הבתים שבחוץ, כל הפולחנים הגדולים בעלי השם3 ↗ — אנשי רוח וְשָׁמָאנִים מתפללים שם, ומספקים קורבנות לתפילה.

從外宅諸名大祠3 ↗,靈巫或禱焉,給禱牲。

קטע 68.6עמודי מקור: 卷十五 p.353 · 卷十五 p.354

בתצפית בְּצִ׳י4 ↗ יש צִ׳י של מצביא גדול, צִ׳י של מצביא קטן, צִ׳י הולך, צִ׳י בא וְצִ׳י של תבוסה. מי שמסוגל להבין את אלה בבירור יכול לדעת הצלחה וכישלון, ברכה ורעה.

凡望氣4 ↗,有大將氣,有小將氣,有往氣,有來氣,有敗氣,能得明此者可知成敗、吉凶。

קטע 68.7עמודי מקור: 卷十五 p.354

בוחרים מקום לְשָׁמָאנִים, לרופאים ולמנחשים; הממונה מכין תרופות5 ↗, משכן אותם ומכין להם מעונות טובים. הַשָּׁמָאנִים חייבים להיות קרובים למזבח האדמה הציבורי, וחובה לכבד את האלוהויות. הַשָּׁמָאנִים והמנחשים מוסרים את האמת למפקד ההגנה; רק מפקד ההגנה יודע את האמת שבדברי הַשָּׁמָאנִים, המנחשים והצופים בְּצִ׳י6 ↗.

舉巫、醫、卜有所,長具藥5 ↗,宮之,善為舍。巫必近公社,必敬神之。巫卜以請守,守獨智巫卜望氣之請而已6 ↗。

קטע 68.8עמודי מקור: 卷十五 p.354

אם הם יוצאים ונכנסים ומפיצים שמועות המבהילות ומפחידות את הפקידים ואת העם, בוחנים זאת בקפידה ובחשאי; כורתים7 ↗, ואין מחילה לאשמה. מעון הצופים בְּצִ׳י קרוב ללשכת מפקד ההגנה.

其出入為流言,驚駭恐吏民,謹微察之,斷7 ↗,罪不赦。望氣舍近守官。

קטע 68.9עמודי מקור: 卷十五 p.354

מאספים שרים ראויים ובעלי מיומנויות או אומנים, ומדרגים אותם8 ↗. בוחרים קצבים ומוכרי יין ומציבים אותם בשירות המטבח, ומדרגים אותם.

牧賢大夫及有方技者若工,弟之8 ↗。舉屠、酤者置廚給事,弟之。

קטע 68.10עמודי מקור: 卷十五 p.354

בכללי הגנת העיר מפקד המחוז מקבל משימה, יוצא מן המתחם המוגן, מסייר בתעלות ובסוללות, בונה מחצלות9 ↗, פותח דרכים ומתקן את החומה. מאה הפקידים מספקים רכוש ומאה בעלי המלאכה ניגשים לעבודתם; סְה מָא בוחן את החומה ומסדר את יחידות החיילים.

凡守城之法,縣師受事,出葆,循溝防,築薦9 ↗通塗,修城。百官共財,百工即事,司馬視城修卒伍。

קטע 68.11עמודי מקור: 卷十五 p.354 · 卷十五 p.355

מציבים משמר שער: שניים ממונים על צד ימין, שניים על צד שמאל10 ↗ וארבעה על הסגירה, ומאה משוריינים יושבים שם. על החומה, בכל צעד משוריין אחד וחנית־גרזן אחת, ושלושה מסייעים לו. בכל חמישה צעדים ראש חמישייה, בכל עשרה ראש עשירייה ובכל מאה ראש מאה; בצד המפקד הגדול ובמרכז המצביא הגדול. לכולם פקידים ממונים וראשי חיילים.

設守門,二人掌右閹,二人掌左閹10 ↗,四人掌閉,百甲坐之。城上步一甲、一戟,其贊三人。五步有五長,十步有什長,百步有百長,旁有大率,中有大將,皆有司吏卒長。

קטע 68.12עמודי מקור: 卷十五 p.355

על החומה, מול המדרגות, ממונה שומר; מעבירים למרכז, במקום הביצה, ממהרים ומדווחים11 ↗. לכל החיילים תפקיד.

城上當階,有司守之,移中中處澤急而奏之11 ↗。士皆有職。

קטע 68.13עמודי מקור: 卷十五 p.355

מחוץ לעיר, בטווח הגעת החיצים12 ↗, הורסים את החומות, שלא יהיו מגן לאויב. בטווח שלושים לִי מכניסים פנימה את עצי ההסקה, הגבעולים והמים. מכלבים, מחזירים, מחזירונים ומתרנגולים אוכלים את הבשר, ואוספים את שלדיהם לממרח ולמילוי, כדי שהחולים יקומו13 ↗. בתוך העיר מטייחים את העצים, הגבעולים והבתים שבטווח הגעת החיצים למגן.

城之外,矢之所還12 ↗,壞其牆,無以為客菌。三十里之內,薪、蒸、水皆入內。狗、彘、豚、雞食其宍,歛其骸以為醢腹,病者以起13 ↗。城之內薪蒸廬室,矢之所還皆為之塗菌。

קטע 68.14עמודי מקור: 卷十五 p.355

בצו מצווים על חבלי לילה, קשירת כלבים וסוסים והרמת החבלים14 ↗. בלילות שקטים שומעים קול תוף ומריעים כדי לדכא את רוח האויב ולחזק את כוונת העם; לכן כשהתרועה במועדה העם אינו סובל.

令命昏緯狗纂馬,掔緯14 ↗。靜夜聞鼓聲而譟,所以閹客之氣也,所以固民之意也,故時譟則民不疾矣。

קטע 68.15עמודי מקור: 卷十五 p.355 · 卷十五 p.356

אנשי התפילה והרשומות מודיעים לארבע התצפיות, להרים ולנהרות, למזבחות האדמה והדגן, מקדימים את הלחימה ואז נסוגים. השליט בבגד פשוט נשבע במקדש האבות הגדול15 ↗: ״האנשים האלה אינם הולכים בדרך ואינם מטפחים צדק והסכמה, אלא הם נשענים רק על כוחם, ואומרים: ׳בהכרח יאבדו מזבחותיכם ובני עמכם יושמדו16 ↗׳. אתם, חבריי, השכם והערב דרבנו את עצמכם17 ↗ ועמלו למעני; אחדו לבבות ושלבו כוחות מימין ומשמאל, וכל אחד ימות בהגנה״.

祝、史乃告於四望、山川、社稷,先於戎,乃退。公素服誓于太廟15 ↗,曰:「其人為不道,不修義詳,唯乃是力,曰:『子必懷亡爾社稷,滅爾百姓16 ↗。』二三子尚夜自虞17 ↗,以勤寡人,和心比力兼左右,各死而守。」

קטע 68.16עמודי מקור: 卷十五 p.356

לאחר השבועה השליט פורש לאכול ושוכן מימין למקדש האבות הגדול שבמרכז; אנשי התפילה והרשומות שוכנים אצל מזבח האדמה. מאה הפקידים מכינים את ההגנה, אז ׳דואו שנג׳18 ↗ ומתופפים בשער. מימין מציבים דגל צִ׳י ומשמאל נס גִ׳ינְג, ובפינה מאמנים שמות19 ↗. יורים שלוש פעמים, מודיעים ניצחון, חמשת כלי הנשק כולם מוכנים, ואז יורדים, יוצאים לדחיקה ועולים לצפות בפרוורינו.

既誓,公乃退食。舍於中太廟之右,祝、史舍于社。百官具禦,乃斗升18 ↗鼓于門,右置旂,左置旌于隅練名19 ↗。射參發,告勝,五兵咸備,乃下,出挨,升望我郊。

קטע 68.17עמודי מקור: 卷十五 p.356

מצווים על התוף, ומעט אחר כך עולים. סְה מָא הממונה על העבודה יורה מימין השער: יורים חיצי פֶּנְג, עשב שלוש פעמים20 ↗, וקשתות ורובי קשת אחריהם. משמאל השער אנשי השורות מקדימים בתנועה ואחריהם עץ ואבן. אנשי התפילה והרשומות ואנשי בית האב מודיעים למזבח האדמה ומכסים אותו בכלי אידוי.

乃命鼓,俄升,役司馬射自門右,蓬矢射之,茅參發20 ↗,弓弩繼之,校自門左,先以揮,木石繼之。祝、史、宗人告社,覆之以甑。

הערות לפרק

מגילה 15 · 卷十五

69. דגלים ונסים

旗幟

קטע 69.1עמודי מקור: 卷十五 p.356 · 卷十五 p.357

בכללי הגנת העיר, לעץ דגל ירוק, לאש דגל אדום, לעצי הסקה דגל צהוב, לאבן דגל לבן, למים דגל שחור, למזון דגל ג׳וּן1 ↗, לאנשים המוכנים למות דגל צָאנְג יִינְג, ללוחמי הגבול דגל יוּ2 ↗, לריבוי חיילים דגל שני ארנבים, לילדים שגובהם חמישה צְ׳ה3 ↗ דגל טוֹנְג, לנשים דגל קצה סולם, לרובי קשת דגל כלב, לחניתות־גרזן נס גִ׳ינְג, לחרבות ולמגינים דגל נוצות, למרכבות דגל דרקון ולפרשים דגל עוף.

守城之法,木為蒼旗,火為赤旗,薪樵為黃旗,石為白旗,水為黑旗,食為菌旗1 ↗,死士為倉英之旗,竟士為雩旗2 ↗,多卒為雙兔之旗,五尺童子3 ↗為童旗,女子為梯末之旗,弩為狗旗,戟為旌旗,劍盾為羽旗,車為龍旗,騎為鳥旗。

קטע 69.2עמודי מקור: 卷十五 p.357

מרימים דגל על החומה, והפקיד הממונה על הציוד מביא את החפצים והמשאבים; כשהכמות מספיקה מורידים את הדגל. כל מה שמבקשים ושם דגלו אינו בכתב הזה — עושים דגל לפי צורתו ושמו.

城上舉旗,備具之官致財物,之足而下旗。凡所求索旗名不在書者,皆以其形名為旗。

קטע 69.3עמודי מקור: 卷十五 p.357 · 卷十五 p.358

בכללי הגנת העיר: לאבנים ערמה, לעצים ולעצי ההסקה ערמה, לעשב גְ׳יֵין ולסכך4 ↗ ערמה, לקנים ולעשבי הביצה ערמה, לעץ ערמה, לפחם ערמה, לחול ערמה, לאורן ולברוש ערמה, לְפֶּנְג וּלְאָי ערמה, לקנבוס ולשומן ערמה, למתכת ולברזל ערמה ולתבואה ולדגן קלוף ערמה. וגם לבארות ולתנורים מקומות, לבני הערובה החשובים מגורים5 ↗, לכל אחד מחמשת כלי הנשק דגל, לכל אות רשות הבחנה, לכל חוק וצו קביעה, לכל דרגת חומרה ולכל שיעור חלוקה אמת משלהם6 ↗; ולמופקד על שמירת הדרכים סדר קבוע.

凡守城之法:石有積,樵薪有積,菅茅4 ↗有積,萑葦有積,木有積,炭有積,沙有積,松柏有積,蓬艾有積,麻脂有積,金鐵有積,粟米有積;又井竈有處,重質有居5 ↗,五兵各有旗,節各有辨;法令各有貞;輕重分數各有請6 ↗:主慎道路者有經。

קטע 69.4עמודי מקור: 卷十五 p.358

כל מפקח תחנה עושה נס. אורך התורן שני גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה7 ↗, אורך המשי גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה ורוחבו חצי יריעה — אלה הגדולים.

亭尉各為幟,竿長二丈五7 ↗,帛長丈五,廣半幅者大。

קטע 69.5עמודי מקור: 卷十五 p.358

כשהפולשים קרבים לתקוף בשוליים החיצוניים של החפיר הקדמי, על החומה מול החזית מתופפים שלוש פעמים ומרימים נס אחד; הגיעו לאמצע המים — מתופפים ארבע פעמים ומרימים שני נסים; הגיעו למחסום — מתופפים חמש פעמים ומרימים שלושה; הגיעו לחומת פֶנְג8 ↗ — מתופפים שש פעמים ומרימים ארבעה; הגיעו לחומה הנמוכה — מתופפים שבע פעמים ומרימים חמישה; הגיעו לחומה הגדולה — מתופפים שמונה פעמים ומרימים שישה. אם עלו למחצית החומה הגדולה או למעלה ממנה, אין מפסיקים לתופף. בלילה משתמשים באש לפי אותם מספרים. כשהפולשים נסוגים ומתפזרים, מחלקים נסים לפי המספרים של שלבי ההתקדמות, בלי תוף9 ↗.

寇傅攻前池外廉,城上當隊鼓三,舉一幟;到水中周,鼓四,舉二幟;到藩,鼓五,舉三幟;到馮垣8 ↗,鼓六,舉四幟;到女垣,鼓七,舉五幟;到大城,鼓八,舉六幟;乘大城半以上,鼓無休。夜以火,如此數。寇卻解,軌部幟如進數,而無鼓9 ↗。

קטע 69.6עמודי מקור: 卷十五 p.358 · 卷十五 p.359

בעיר עושים לוֹנְג באורך חמישים צְ׳ה10 ↗; בארבע הפאות ובארבעת השערים, למצביא אורך ארבעים צְ׳ה, לבא אחריו שלושים צְ׳ה, לבא אחריו עשרים וחמישה צְ׳ה, לבא אחריו עשרים צְ׳ה ולבא אחריו חמישה עשר צְ׳ה. הגובה לא פחות מארבעים וחמישה צְ׳ה.

城為隆,長五十尺10 ↗,四面四門將長四十尺,其次三十尺,其次二十五尺,其次二十尺,其次十五尺,高無下四十五尺。

קטע 69.7עמודי מקור: 卷十五 p.359

פקידי החומה וחייליה מניחים זאת על הגב11 ↗, החיילים על הראש, ופקידי מטה החומה וחייליו על הכתף. צבא השמאל בכתף שמאל וצבא המרכז על החזה.

城上吏卒置之背11 ↗,卒於頭上,城下吏卒置之肩。左軍於左肩,中軍置之胸。

קטע 69.8עמודי מקור: 卷十五 p.359

לכל אחד תוף אחד, ולצבא המרכז אחד, שלושה. בכל תוף מכים שלוש או עשר פעמים12 ↗; כל הפקידים שיש להם תוף חייבים לענות לפי הסדר. מי שצריך לענות לתוף ואינו עונה, או שאינו צריך לענות ועונה — האחראי נערף.

各一鼓,中軍一三。每鼓三、十擊之12 ↗,諸有鼓之吏,謹以次應之,當應鼓而不應,不當應而應鼓,主者斬。

קטע 69.9עמודי מקור: 卷十五 p.359

רוחב הדרך שלושים צעדים. מתחת לחומה, בכל צד של מדרגות, שניים, ובבארותיהם מציבים כדי ברזל13 ↗. מחוץ לדרך עושים מסך, בכל שלושים צעדים מקיפים בגובה גָ׳אנְג.

道廣三十步,於城下夾階者,各二,其井置鐵甕13 ↗。於道之外為屏,三十步而為之圜,高丈。

קטע 69.10עמודי מקור: 卷十五 p.359

לבני העם עושים בית כיסא14 ↗ מוקף חומה בגובה שנים עשר צְ׳ה ויותר.

為民圂14 ↗,垣高十二尺以上。

קטע 69.11עמודי מקור: 卷十五 p.359

בסמטאות ובדרכים המקיפות חובה לעשות שער, ושני אנשים שומרים בו. בלי סימן הרשאה אין לעבור; מי שאינו מציית לצו נערף.

巷術周道者,必為之門,門二人守之,非有信符,勿行,不從令者斬。

קטע 69.12עמודי מקור: 卷十五 p.359 · 卷十五 p.360

פקידי העיר, החיילים ובני העם, גברים ונשים, כולם נבדלים בבגדים ובסימני זיהוי ותפקיד15 ↗, כך שיהיה אפשר להבחין בין גבר לאישה.

城中吏卒民男女,皆符異衣章微職15 ↗,令男女可知。

קטע 69.13עמודי מקור: 卷十五 p.360

כל שומרי מחסום שִׁינְג גֶה16 ↗ שיצאו שלוש פעמים והדפו את האויב17 ↗, מפקד ההגנה מזמנם בצו, נותן להם מזון לפניו ומעניק להם דגל גדול. הוא מקצה להם יישוב של מאה בתי אב או רכוש של אחרים, ומעמיד דגל בעמדתם כדי שכולם יידעו זאת בבירור: ״דגלו של פלוני״.

諸守性格16 ↗者,三出卻適17 ↗,守以令召賜食前,予大旗,署百戶邑若他人財物,建旗其署,令皆明白知之,曰某子旗。

קטע 69.14עמודי מקור: 卷十五 p.360

רוחבו הפנימי של שִׁינְג גֶה עשרים וחמישה צעדים, והחיצוני עשרה צעדים; קובעים את הסימנים לפי תוואי הקרקע.

性格內廣二十五步,外廣十步,表以地形為度。

קטע 69.15עמודי מקור: 卷十五 p.360

מאמנים את החיילים18 ↗ ובמרכז מלמדים אותם להבחין לפנים ולאחור, לימין ולשמאל; את החיילים העייפים מחליפים ונותנים להם לנוח.

斬卒18 ↗,中教解前後左右,卒勞者更休之。

הערות לפרק

מגילה 15 · 卷十五

70. סימנים ופקודות

號令

קטע 70.1עמודי מקור: 卷十五 p.360

הדרך לשמור על ביטחון המדינה מתחילה בהקצאת תפקיד לקרקע1 ↗. אם הקרקע מקבלת את תפקידה, ההישג נשלם; אם אינה מקבלת את תפקידה, יש עמל בלי הישג. גם בני האדם כך. אם הציוד אינו מוכן מראש, אין במה להגן על השליט. אם לפקידים, לחיילים ולבני העם דעות רבות ואין ביניהם אחדות, הכול תלוי במצביאיהם ובראשיהם. כל הענקת גמול, הטלת עונש והנהגה חייבות לצאת מן המלך או מן השליט.

安國之道,道任地1 ↗始,地得其任則功成,地不得其任則勞而無功。人亦如此,備不先具者無以安主,吏卒民多心不一者,皆在其將長。諸行賞罰及有治者,必出於王公。

קטע 70.2עמודי מקור: 卷十五 p.360 · 卷十五 p.361

שולחים פעמים רבות אנשים לעודד ולתת מתנות לשומרי ערי הגבול והמעברים ולסובלים מעמל ההיערכות נגד עמי מָאן וְיִי; מונים את העודף והחוסר במשאבי מפקדיהם, את צורות השטח שיש לשמור בגבול ואת המקומות שציודם רב תמיד. ביישובי מחוז הגבול בוחנים את העצים: אם הם גרועים, ממעטים להשתמש — ״די״2 ↗; השדות אינם מבוראים והמזון מועט, ואז אין די מזון; אין בתים גדולים מכוסי עשב, וממעטים להשתמש בתות — ״לְיוּ״. רכוש רב, והעם אוהב לאכול.

數使人行勞賜守邊城關塞、備蠻夷之勞苦者,舉其守率之財用有餘、不足,地形之當守邊者,其器備常多者。邊縣邑視其樹木惡則少用,足2 ↗;田不辟,少食則食不足;無大屋草蓋,少用桑,留。多財,民好食。

קטע 70.3עמודי מקור: 卷十五 p.361

עושים מעקה פנימי ובמת הליכה פנימית ומציבים עליהם ציוד. לפקידים, לחיילים ולמשרתים שעל החומה עושים מעונות בתוך הדרך, כל אחד מול תחומו המחולק. לכל עשירייה שני משרתים, ועושה סימני הרשות נקרא פקיד משרתים אחד3 ↗; עושי סימני ההרשאה מבדילים ושומרים את השערים. אנשי השערים והמופקדים על איסורי השמירה לא יניחו לאדם שאין לו פקודה ועניין להתעכב לידם; מי שאינו מציית לצו מומת.

為內蝶,內行樓,置器備其上,城上吏、卒、養,皆為舍道內,各當其隔部。養什二人,為符者曰養吏一人3 ↗;為符信者辨護諸門。門者及有守禁者皆無令無事者得稽留止其旁,不從令者戮。

קטע 70.4עמודי מקור: 卷十五 p.361

כשהאויב עומד להגיע, בעיר בת אלף גָ׳אנְג חובה לצאת בחומה החיצונית לקראתו4 ↗; לצד המגן יתרון. בפחות מאלף גָ׳אנְג אין יוצאים לקראתו. בוחנים את מקום האויב, את פניותיו ואת ריבויו או מיעוטו, ומשיבים לפיהם. זה עיקר הגנת העיר. מה שאינו כלול כאן, משלבים בו את דרך הלב ואת ענייני בני האדם.

敵人但至,千丈之城,必郭迎之4 ↗,主人利。不盡千丈者勿迎也,視敵之居曲,眾少而應之,此守城之大體也。其不在此中者,皆心術與人事參之。

קטע 70.5עמודי מקור: 卷十五 p.361 · 卷十五 p.362

כל מגן עיר מעדיף לפגוע באויב במהירות. להאריך ימים ולהחזיק זמן רב עד בוא העזרה — זו הבנה בהגנה. מי שאינו יכול זאת, אז יכול להגן על העיר5 ↗.

凡守城者以亟傷敵為上,其延日持久以待救之至,明於守者也,不能此,乃能守城5 ↗。

קטע 70.6עמודי מקור: 卷十五 p.362

בכללי הגנת העיר: כשהאויב רחוק מן היישוב מאה לִי ויותר, מצביא העיר, כעת6 ↗, מזמן את כל חמשת הפקידים וראשי המאות, ואת קרובי העשירים ובעלי הבתים החשובים, ומשכן אותם ברשויות7 ↗. הוא מקפיד לצוות על אנשי אמון לשמור עליהם, והזהירות והסודיות הן היסוד.

守城之法,敵去邑百里以上,城將如今6 ↗,盡召五官及百長,以富人重室之親,舍之官府7 ↗,謹令信人守衛之,謹密為故。

קטע 70.7עמודי מקור: 卷十五 p.362

כשהאויב מגיע לחומה, במחנה מצביא ההגנה יהיו לא פחות משלוש מאות איש. את מצביאי ארבע הפאות וארבעת השערים חובה לבחור מתוך נתינים בעלי הישגים ושירות ראוי ומתוך צאצאיהם החשובים של מי שמתו בשירות; לכל אחד מאה חיילים מלווים. מצביא שער שומר יחד גם שער אחר; מעל השער האחר חובה להעמיד מגדלים גבוהים משני צדדיו ולהושיב בהם יורים מיומנים. בחומה הנמוכה ובחומת פֶנְג אדם אחד, אדם אחד שומר, ומשתמשים בבנים מבתים אמידים8 ↗. בכל חמישים צעדים מכה אחת9 ↗.

及傅城,守將營無下三百人,四面四門之將,必選擇之有功勞之臣及死事之後重者,從卒各百人。門將並守他門,他門之上必夾為高樓,使善射者居焉。女郭、馮垣一人,一人守之,使重室子8 ↗。五十步一擊9 ↗。

קטע 70.8עמודי מקור: 卷十五 p.362 · 卷十五 p.363

לפי רובעי העיר מחלקים לשמונה מחלקות, פקיד אחד למחלקה, וכל פקיד מלווה בארבעה אנשים לסיור בדרכים הראשיות ובתוך הרובעים. את זקני הרובעים והקטנים שאינם עוסקים בהגנה ובניהול החשבונות10 ↗ מחלקים לפי רובעיהם לארבע מחלקות, ראש אחד למחלקה, כדי לבחון את העוברים ושבים; ההולכים שלא במועד או ההולכים באופן חריג — כך מוצאים את מרמתם.

因城中里為八部,部一吏,吏各從四人,以行衝術及里中。里中父老小不舉守之事及會計者10 ↗,分里以為四部,部一長,以苛往來,不以時行、行而有他異者,以得其姦。

קטע 70.9עמודי מקור: 卷十五 p.363

פקידים המלווים בארבעה חיילים ויותר ויש להם תפקיד מחולק, המצביא הגדול חייב לתת להם סימן הרשאה. כשהמצביא הגדול שולח אדם לסייר, השומר אוחז בסימן ההרשאה; אם הסימנים אינם תואמים או הסיסמאות אינן נענות זו לזו, ראש מאה ומעלה עוצר אותו ומדווח למצביא הגדול. מי שצריך לעצור ואינו עוצר, והפקידים והחיילים המלווים שמשחררים — כולם נערפים. כל בעלי האשמה מעונש מוות ומעלה11 ↗, האשמה מגיעה גם לאב, לאם, לאישה, לילדים ולאחים מאותה אם12 ↗.

吏從卒四人以上有分者,大將必與為信符,大將使人行,守操信符,信不合及號不相應者,伯長以上軌止之,以聞大將。當止不止及從吏卒縱之,皆斬。諸有罪自死罪以上11 ↗,皆還父母、妻子、同產12 ↗。

קטע 70.10עמודי מקור: 卷十五 p.363

הגברים והנשים השומרים על החומה: בכל עשירייה שישה רובי קשת וארבעה כלי נשק. נשים בוגרות, זקנים וצעירים — חנית אחת לאדם.

諸男女有守於城上者,什、六弩、四兵。丁女子、老少,人一矛。

קטע 70.11עמודי מקור: 卷十五 p.363

אם לחיילים אירוע מבהיל, צבא המרכז מכה במהירות בתוף שלוש פעמים; על החומה, בדרכים, בתוך הרובעים ובסמטאות אסור לכול ללכת. ההולך נערף. הנשים מגיעות לצבא הגדול; מצווים על ההולכים שהגברים ילכו משמאל והנשים מימין, בלי ללכת זה בצד זה. כולם יגיעו לעמדת שמירתם; מי שאינו מציית לצו נערף. את עוזבי המשמר מציגים פעם בשלושה ימים13 ↗, כהיערכות נגד מרמה.

卒有驚事,中軍疾擊鼓者三,城上道路、里中巷街,皆無得行,行者斬。女子到大軍,令行者男子行左,女子行右,無並行,皆就其守,不從令者斬。離守者三日而一徇13 ↗,而所以備姦也。

קטע 70.12עמודי מקור: 卷十五 p.363 · 卷十五 p.364

ראש הרובע וְיוּ שומרים וישנים בשער הרובע14 ↗. הפקיד מסייר בתחומו, ובהגיעו לשער ראש הרובע וְיוּ פותחים ומכניסים אותו. מסיירים גם במשמרם של זקני הרובע ובמבואות סתומים ושוממים שאין בהם אדם. בן עם בוגד הזומם לפנות החוצה, עונשו שיסוע במרכבות. ראש הרובע, זקני הרובע והפקיד המופקד על המחלקה — אם לא מצאו, כולם נערפים; אם מצאו, פטורים ועוד גומלים — ״הוּאַנְג אֶר״ — לכל אחד שני יִי15 ↗.

里舌與皆守宿里門14 ↗,吏行其部,至里門,舌與開門內吏。與行父老之守及窮巷幽閒無人之處。姦民之所謀為外心,罪車裂。舌與父老及吏主部者,不得皆斬,得之,除,又賞之黃二;人二鎰15 ↗。

קטע 70.13עמודי מקור: 卷十五 p.364

המצביא הגדול שולח שליחים לסייר במשמר: בלילה ארוך חמישה סיורים ובלילה קצר שלושה. גם פקידי ארבע הפאות מסיירים בעצמם במשמרם כדרך המצביא הגדול; מי שאינו מציית לצו נערף.

大將使使人行守,長夜五循行,短夜三循行。四面之吏亦皆自行其守,如大將之行,不從令者斬。

קטע 70.14עמודי מקור: 卷十五 p.364

לכל התנורים חובה לעשות מסך, ופתח העשן גבוה ארבעה צְ׳ה מעל הבית. היזהרו לבל תפרוץ אש; מי שגרם לאש נערף, והמצית בזדון כדי ליצור אירוע16 ↗ משוסע במרכבות. אם אנשי החמישייה אינם תופסים אותו, נערפים; אם תופסים, פטורים. העוסקים בכיבוי האש לא יעזו להרעיש, ומי שעוזב את משמרו ועובר לסמטה אחרת לכיבוי האש נערף. ראש הרובע, זקני הרובע והפקיד השומר על אותה סמטה כולם רשאים לכבות בה את האש. הפקיד הממונה ממהר לשלוח אדם להודיע למצביא הגדול, והמצביא שולח איש אמון להוביל את אנשיו מימין ומשמאל לעזור. הפקיד הממונה שנכשל ואינו מודיע נערף.

諸竈必為屏,火突高出屋四尺。慎無敢失火,失火者斬,無端失火以為事者16 ↗,車裂。伍人不得,斬;得之,除。救火者無敢讙譁,及離守絕巷救火者斬。其舌及父老有守此巷中部吏,皆得救之,部吏亟令人謁之大將,大將使信人將左右救之,部吏失不言者斬。

קטע 70.15עמודי מקור: 卷十五 p.364

נשים בעלות אשמת מוות או הנושאות אשמה בגרימת אש, אין בהן כל הפסד17 ↗; אך מי שמשתמשת באש כדי לחולל מרד נידונה לפי החוק. אלה איסורים כבדים של עיר נצורה.

諸女子有死罪及坐失火皆無有所失17 ↗,逮其以火為亂事者如法。圍城之重禁。

קטע 70.16עמודי מקור: 卷十五 p.364 · 卷十五 p.365

כשהאויב מגיע לפתע, מצווים בחומרה על הפקידים ועל העם שלא להעז להרעיש, להתאסף בשלושה18 ↗, ללכת במקביל, להביט זה בזה, לשבת ולבכות ולשפוך דמעות, להביט כך, להרים ידיים ולגשש זה אל זה, להצביע זה על זה, לקרוא, לנופף, ללכת בעקבות אחרים, להשליך, להכות ולהתחכך בגוף ובבגד; להתדיין ולהתווכח בדיבור, או להביט בתנועות האויב שלא לפי צו — מי שעושה כך נערף. אם אנשי החמישייה אינם תופסים אותו, נערפים; אם תופסים, פטורים.

敵人卒而至嚴令吏命無敢讙囂、三最18 ↗、並行、相視、坐泣流涕、若視、舉手相探、相指、相呼、相麾、相踵、相投、相擊、相摩以身及衣、訟駮言語及非令也而視敵動移者,斬。伍人不得,斬;得之,除。

קטע 70.17עמודי מקור: 卷十五 p.365

אם איש חמישייה עובר את החומה ומצטרף לאויב ואנשי החמישייה אינם תופסים אותו, נערפים. אם עוברים עם ראש מאה, פקיד היחידה נערף; אם עוברים עם פקיד, מצביא היחידה נערף. האב, האם, האישה, הילדים והאחים מאותה אם של המצטרף לאויב19 ↗ כולם משוסעים במרכבות. המגלה מראש פטור.

伍人踰城歸敵,伍人不得,斬;與伯歸敵,隊吏斬;與吏歸敵,隊將斬。歸敵者父母、妻子、同產19 ↗皆車裂。先覺之,除。

קטע 70.18עמודי מקור: 卷十五 p.365

הממתין לאויב מול דרך התקפה ועוזב את מקומו20 ↗ נערף. אם אנשי החמישייה אינם תופסים אותו, נערפים; אם תופסים, פטורים.

當術需敵離地20 ↗,斬。伍人不得,斬;得之,除。

קטע 70.19עמודי מקור: 卷十五 p.365

מי שנלחם במהירות והודף את האויב בדרך ההתקפה כך שהאויב יורד ובסוף אינו יכול לעלות שוב — לשני לוחמים מהירים בכל יחידה מעניקים שכר עליון.

其疾鬥卻敵於術,敵下終不能復上,疾鬥者隊二人,賜上奉。

קטע 70.20עמודי מקור: 卷十五 p.365

ואם מצליחים בהגנת עיר נצורה שהיקפה לי ויותר, מעניקים למצביא העיר נחלה של שלושים לִי ודרגת מרקיז בתוך המעברים; למצביא המסייע נותנים לפי הצו דרגת שר עליון; לסגן ולפקידים המקבילים לו נותנים דרגת ווּ דָה פוּ21 ↗. לפקידים ולאנשי החיל שהשתתפו בתכנון ההגנה האיתנה, עשרה אנשים22 ↗, ולפקידי החומה המקבילים לחמשת הפקידים, נותנים לכולם דרגת גוֹנְג צֶ׳נְג.

而勝圍,城周里以上,封城將三十里地為關內侯,輔將如令賜上卿,丞及吏比於丞者,賜爵五大夫21 ↗,官吏、豪傑與計堅守者,十人22 ↗及城上吏比五官者,皆賜公乘。

קטע 70.21עמודי מקור: 卷十五 p.365 · 卷十五 p.366

לגברים ששמרו מעניקים לכל אחד שתי דרגות, ולנשים חמשת אלפים מטבעות. לגברים ולנשים, לזקנים ולקטנים שחולקו מראש לשמירה מעניקים אלף מטבעות לכל אחד ופוטרים אותם לשלוש שנים23 ↗: אין מחייבים אותם בשום שירות ואין גובים מהם מיסים. כך מעודדים את הפקידים ואת העם להגן באיתנות ולעמוד בהצלחה במצור.

男子有守者,爵人二級,女子賜錢五千,男女老小先分守者,人賜錢千,復之三歲23 ↗,無有所與,不租稅。此所以勸吏民堅守勝圍也。

קטע 70.22עמודי מקור: 卷十五 p.366

הפקידים והחיילים המשרתים בתוך השער הגדול יהיו בקבוצות של לא יותר משניים24 ↗. האמיצים והנועזים בחזית; יושבים בחמישיות, כך שכל אחד יידע את מי שלימינו, לשמאלו, לפניו ומאחוריו. העוזב את עמדתו על דעת עצמו מומת. מפקח השער בודק אותם שלוש פעמים ביום ופעם אחת בערב כשמכים בתוף וסוגרים את השער. מפקד ההגנה שולח מפעם לפעם אדם לבדיקה נוספת, ומעלה את שמות הנעדרים. הארוחות כולן בעמדות, ואין לאכול בחוץ.

吏卒侍大門中者,曹過無二人24 ↗。勇敢為前行,伍坐,令各知其左右前後。擅離署,戮。門尉晝三閱之,莫,鼓擊門閉一閱,守時令人參之,上逋者名。鋪食皆於署,不得外食。

קטע 70.23עמודי מקור: 卷十五 p.366

על מפקד ההגנה להקפיד לבחון בחשאי את כוונתם, פניהם, פקודותיהם ודבריהם שאינם כנים של הממונים על קבלת המבקרים25 ↗, נושאי המגינים, משרתי הפנים והנשים המשרתות לפניו. וכשמגישים מזון ומשקה, חובה שאדם יטעם. אם הכול אינו אמת, מכים ושואלים לסיבה26 ↗. אם מפקד ההגנה אינו מרוצה מממונה על קבלת המבקרים, מנושא מגן, ממשרת פנים או מאישה המשרתת לפניו, מפקד ההגנה אומר: כרתו אותו. דוחקים אותו או קושרים אותו; מי שאינו נוהג לפי הצו או מאחר לקשור — כולם נכרתים. חובה להזהירם מראש מעת לעת.

守必謹微察視謁者25 ↗、執盾、中滑及婦人侍前者,志意、顏色、使令、言語不請。及上飲食,必令人嘗,皆非請也,擊而請故26 ↗。守有所不說謁者、執盾、中滑及婦人侍前者,守曰斷之。衝之,若縛之,不如令,及後縛者,皆斷。必時素誡之。

קטע 70.24עמודי מקור: 卷十五 p.366

כל אשר תחת השער, בבוקר ובערב, עומדים או יושבים לפי גילם, צעיר ומבוגר. בבוקר ובערב ניגשים למקומם, מקדימים את בעלי ההישג והיכולת27 ↗, והשאר כולם עומדים לפי הסדר. בכל חמישה ימים כל רשות מעלה אדם אחד האוהב משחקים, שאינו מכובד במגוריו או שאוהב לפגוע בבני אדם ולבזותם.

諸門下朝夕立若坐,各令以年少長相次,旦夕就位,先佑有功有能27 ↗,其餘皆以次立。五日官各上喜戲、居處不莊、好侵侮人者一。

קטע 70.25עמודי מקור: 卷十五 p.367

כל אדם הבא בשליחות מבחוץ, חובה שיהיה מי שיחזיק מצביא28 ↗. אם הוא יוצא וחוזר או מסייר במחוז, חובה שאיש אמון יקדים להכין מעון, ואז יוצאים לקראתו ומשמר השער מכניסו למעון.

諸人士外使者來,必令有以執將28 ↗。出而還若行縣,必使信人先戒舍室,乃出迎,門守乃入舍。

קטע 70.26עמודי מקור: 卷十五 p.367

הכפוף לאדם בוחן תמיד את העליון והולך אחריו; העליון משחרר ואינו הולך אחר התחתון29 ↗. חובה להמתין […] וללכת אחריו.

為人下者常司上之,隨而行,松上不隨下29 ↗。必須口口隨。

קטע 70.27עמודי מקור: 卷十五 p.367

חיילים אורחים שומרים על הכוח המקומי30 ↗, ומעמידים אותם למשמר; גם הכוח המקומי שומר על החיילים האורחים. חיילי משמר בעיר, ייתכן שיישובם כבר נפל לידי הפולשים; יש להיערך נגדם בזהירות, לבדוק פעמים רבות את עמדותיהם; אנשי אותו יישוב — אין מצווים על המקום שהם שומרים בו31 ↗. עושים אות רשות עם פקיד המדרגות והשער; אם האות תואם, נכנסים ומעודדים; אם אינו תואם, אוספים ומדווחים למפקד ההגנה. ואם מן העולים לחומה, לבושם, וכל מה שאינו לפי הצו32 ↗.

客卒守主人30 ↗,及以為守衛,主人亦守客卒。城中戍卒,其邑或以下寇,謹備之,數錄其署,同邑者,弗令其所守31 ↗。與階門吏為符,符合入,勞;符不合,牧,守言。若城上者,衣服,他不如令者32 ↗。

קטע 70.28עמודי מקור: 卷十五 p.367

תוף הלילה נמצא בתוך שערו הגדול של מפקד ההגנה. בערב מצווים על פרשים או שליחים האוחזים בסימני רשות לסגור את העיר, וכולם אוחזים ב״קְוָאן״33 ↗. בתוף הערב מכים עשר פעמים, וכל השערים והתחנות נסגרים. ההולך נכרת; חובה לכבול ולשאול לסיבת הליכתו34 ↗, ואז לקיים את עונשו. בבוקר, כשאפשר לראות את קווי כף היד, מתופפים ומתירים להולכים ללכת. כל פקידי שערי העיר נכנסים לבקש את המפתחות, ולאחר פתיחת השער מחזירים אותם. בעלי אות רשות אינם כפופים לצו הזה. כשהפולשים מגיעים, בתוף המגדל מכים חמש פעמים; יש תוף סובב, והתופים הקטנים עונים אחריו. אם התופים הקטנים מאחרים אחרי חמש במעבר לצבא35 ↗ — כריתה.

宿鼓在守大門中,莫,令騎若使者操節閉城者,皆以執寬33 ↗。昏鼓鼓十,諸門亭皆閉之。行者斷,必擊問行故34 ↗,乃行其罪。晨見掌文,鼓縱行者,諸城門吏各入請籥,開門已,軌復上籥。有符節不用此令。寇至,樓鼓五,有周鼓,雜小鼓乃應之。小鼓五後從軍35 ↗,斷。

קטע 70.29עמודי מקור: 卷十五 p.367 · 卷十五 p.368

הפקודה חייבת לעורר יראה, הגמול חייב להועיל והצו חייב להתקיים; כשצו יוצא, אדם הולך אחריו ובוחן אם אפשר לקיימו או לא. סיסמה: בכל ערב יש סיסמה; מי שאיבד אותה נכרת. מכינים סדרי הגנה ורושמים עליהם ״שיעור פלוני״36 ↗, ומציבים את הרישום ברחובות, בצמתים, במדרגות או בשערים, שכל עובר ושב יראה ויפעל לפיו.

命必足畏,賞必足利,令必行,令出軌人隨,省其可行、不行。號,夕有號,失號,斷。為守備程而署之曰某程36 ↗,置署街街衝階若門,令往來者皆視而放。

קטע 70.30עמודי מקור: 卷十五 p.368

פקידים, חיילים ובני עם הזוממים להרוג או לפצוע את מצביאם וראשם נידונים כזוממי מרד. מי שיכול ללכוד ולהודיע מקבל עשרים גִ׳ין זהב; מקפידים על האשמה37 ↗. מי שלוקח על דעת עצמו דבר שאינו בתפקידו, או מטפל על דעת עצמו במה שאינו בתחום טיפולו — נכרת. פקידים, חיילים ובני עם הנכנסים על דעת עצמם לתחום מחלקה אחרת נעצרים ונמסרים לִסְה קוֹנְג העירוני או למפקח; המפקח מודיע למפקד ההגנה. מי שאינו עוצר ומשחרר על דעת עצמו נכרת.

諸吏卒民有謀殺傷其將長者,與謀反同罪,有能捕告,賜黃金二十斤,謹罪37 ↗。非其分職而擅取之,若非其所當治而擅治為之,斷。諸吏卒民非其部界而擅入他部界,軌收,以屬都司空若候,候以聞守,不收而擅縱之,斷。

קטע 70.31עמודי מקור: 卷十五 p.368

מי שלוכד אדם אחד הזומם מרד, מוכר את העיר או עובר את החומה ומצטרף לאויב — לפי הצו מוחלים על עונשם של שני נידונים למוות או של ארבעה נידונים לעבודת כפייה38 ↗, כגמול ללוכד. מי שהופך את ענייני העיר ועוזב את האב והאם — האב, האם, האישה והילדים של העוזב39 ↗.

能捕得謀反、賣城、踰城敵者一人,以令為除死罪二人,城旦四人38 ↗。反城事父母去者,去者之父母妻子39 ↗。

קטע 70.32עמודי מקור: 卷十五 p.368

מונים את כל העצים, הקורות, הרעפים ואבני ההטלה40 ↗ שבבתי העם, ורושמים אורך, קוצר, גודל וקוטן. אם היה צריך למנות ולא מנו, יש אשמה לפקיד.

悉舉民室材木、瓦若蘭石40 ↗數,署長短小大,當舉不舉,吏有罪。

קטע 70.33עמודי מקור: 卷十五 p.368

החיילים ובני העם השוכנים על החומה יערבו כל אחד לשמאלו ולימינו. אם לשכנים יש אשמה והוא אינו יודע, לחמישייה הסמוכה יש אשמה. מי שלוכד בגופו את האשם או מודיע לפקיד, גומלים לו41 ↗. אם אינו מאותה חמישייה וידע מראש את אשמת חמישייה אחרת, מכפילים את גמולו.

諸卒民居城上者各葆其左右,左右有罪而不智也,其次伍有罪。若能身捕罪人若告之吏,皆構之41 ↗。若非伍而先知他伍之罪,皆倍其構賞。

קטע 70.34עמודי מקור: 卷十五 p.368

מחוץ לעיר האחריות לממונה, ובתוך העיר למפקד ההגנה. הממונה, הסגן והמפקח אינם רשאים לקבל אנשים כערובה42 ↗. אם מספרם מגיע לעשרה ומעלה, נוטלים מכל אחד מהם שתי דרגות; במאה ומעלה הם מודחים ונשלחים לשמירה כחיילים. כל הלוקח בני ערובה חייב לקחת שבויי אויב, ורק אז מתירים.

城外令任,城內守任,令、丞、尉亡得入當42 ↗,滿十人以上,令、丞、尉奪爵各二級;百人以上,令、丞、尉免以卒戍。諸取當者,必取寇虜,乃聽之。

קטע 70.35עמודי מקור: 卷十五 p.368 · 卷十五 p.369

מזמינים בני עם הרוצים לתת רכוש, תבואה ודגן קלוף בחליפין תמורת כלים, ולבסוף נותנים לפי המחיר43 ↗. אם מכרים או אחים של אנשי היישוב אשמים, גם אם אינם בתוך המחוז, ורוצים לפדותם או לשחררם בתבואה, בדגן קלוף, במטבע, זהב, בד, משי או רכוש אחר, מצווים להתיר.

募民欲財物粟米以貿易凡器者,卒以賈予43 ↗。邑人知識、昆弟有罪,雖不在縣中而欲為贖,若以粟米、錢金、布帛、他財物免出者,令許之。

קטע 70.36עמודי מקור: 卷十五 p.369

מוסרי הדברים יהיו אדם אחד בכל עשרה צעדים. המעכב דברים או נכשל במסירתם נכרת. כל דבר שיכול להקל את המלאכה יימסר במהירות ובכתב למפקד ההגנה. פקידים, חיילים ובני עם הרוצים לומר דבר, יש למסור מיד את בקשתם לפקיד; המעכב ואינו מוסר נכרת.

傳言者十步一人,稽留言及乏傳者,斷。諸可以便事者,亟以疏傳言守。吏卒民欲言事者,亟為傳言請之吏,稽留不言諸者,斷。

קטע 70.37עמודי מקור: 卷十五 p.369

כל מחוז מעלה את מספר אנשי החיל, היועצים, השרים היושבים והאנשים כבדי הראש שבמחוזו, ואת ריבוי פיותיהם או מיעוטם44 ↗.

縣各上其縣中豪傑若謀士、居大夫、重厚口數多少44 ↗。

קטע 70.38עמודי מקור: 卷十五 p.369

הרשויות, ובתי הפקידים, החיילים ובני העם שלמטה מן החומה, מוסרים זה לזה מלפנים, מאחור, מימין ומשמאל אחריות לשמירה מפני אש. אם אש פורצת בבית ושורפת את בית האדם, מתפשטת ושורפת אחרים — כריתה.

官府城下吏卒民家,前後左右相傳保火。火發自燔,燔曼延燔人,斷。

קטע 70.39עמודי מקור: 卷十五 p.369

מי שבכוח הרבים דורס חלשים ומעטים, ומי שאונס נשים ומרעיש45 ↗ — כולם נכרתים.

諸以眾彊淩弱少及彊奸人婦女,以讙譁者45 ↗,皆斷。

קטע 70.40עמודי מקור: 卷十五 p.369

בכל שערי העיר והתחנות בוחנים בקפידה את אותות העוברים והשבים. אם אות המסירה מעורר ספק או שאין אות, כולם מובאים לחצר המחוז לדיווח ולחקירה על שליחותם. בעלי אות מסירה משוכנים היטב ברשות. אם יש מכרים או אחים הרוצים לפגשם, מזמנים אותם בלי להניח להיכנס לסמטאות הרובע.

諸城門若亭,謹候視往來行者符,符傳疑,若無符,皆詣縣廷言。請問其所使;其有符傳者,善舍官府。其有知識、兄弟欲見之,為召,勿令里巷中。

קטע 70.41עמודי מקור: 卷十五 p.369 · 卷十五 p.370

זקני הציבור ושומרי שערי הרובע46 ↗ מצווים על אנשי התיקון לעשות מענה. אחרים שנקראו לעניין אחר אינם רשאים להיכנס לרובע. זקני הציבור אינם רשאים להיכנס לבני הבתים47 ↗. פקודות נמסרות בתוך הרובע באמצעות נוצה, והנוצה מדורגת בשלושה מקומות48 ↗. בני כל בית מצווים ברשותם; מי שמאבד פקודה או מעכב אותה נכרת. בית שיש בו שומר מכין לו מזון.

三老、守閭46 ↗令厲繕夫為答。若他以事者徵者,不得入里中。三老不得入家人47 ↗。傳令里中有以羽,羽在三所差48 ↗,家人各令其官中,失令,若稽留令者,斷。家有守者治食。

קטע 70.42עמודי מקור: 卷十五 p.370

פקידים, חיילים ובני עם בלי אות רשות הנכנסים על דעת עצמם לסמטאות ולרשויות — אם הפקיד, זקני הציבור או שומר השער כשלו בבחינה ובעצירה, כולם נכרתים.

吏卒民無符節,而擅入里巷官府,吏、三老、守閭者失苛止,皆斷。

קטע 70.43עמודי מקור: 卷十五 p.370

כל הגונב ציוד הגנה, מכשירים ורכוש, וגם הגונבים זה מזה, בשווי מטבע אחד ויותר — כולם נכרתים. כל פקיד, חייל ובן עם כותב בעצמו בכתב גדול על לוח49 ↗ ומצמיד אותו למחיצת עמדתו. מפקד ההגנה בודק את העמדות; הנכנס על דעת עצמו נכרת.

諸盜守器械、財物及相盜者,直一錢以上,皆斷。吏卒民各自大書於桀49 ↗,著之其署隔。守案其署,擅入者,斷。

קטע 70.44עמודי מקור: 卷十五 p.370

על החומה מרימים פעם ביום מחצלות ומצעים, לסירוגין זה עם זה. מי שמסתיר ואינו מודיע על אדם המחזיק דבר חבוי בתחום האסור נכרת.

城上日壹發席蓐,令相錯發,有匿不言人所挾藏在禁中者,斷。

קטע 70.45עמודי מקור: 卷十五 p.370

כשפקיד, חייל או בן עם מת, מזמנים את אנשיו, ויחד עם סְה קוֹנְג המשנה קוברים אותו, בלי להניח להם לשבת ולבכות. פצוע קשה נשלח לביתו לטיפול במחלה ולטיפול טוב; נותנים רופא ותרופות, מעניקים ביום שני שֶׁנְג יין ושני גִ׳ין בשר, ומצווים על פקידים לסייר ולשאול פעמים רבות. אם רואים שמצבו הוטב, מחזירים אותו למלאכה ומדווחים. מי שמעמיד פנים ופוצע את עצמו כדי להתחמק משירות, משמידים את בית אביו50 ↗.

吏卒民死者,軌召其人,與次司空葬之,勿令得坐泣。傷甚者令歸治病家善養,予醫給藥,賜酒日二升、肉二斤,令吏數行問,視病有瘳,軌造事上。詐為自賊傷以辟事者,族之50 ↗。

קטע 70.46עמודי מקור: 卷十五 p.370

משנסתיים העניין, מפקד ההגנה מצווה על פקיד לבקר אישית בבתי המתים והפצועים, לגשת אל פתחיהם ולהשתתף בצערם.

事已,守使吏身行死傷家,臨戶而悲哀之。

קטע 70.47עמודי מקור: 卷十五 p.370

כשהפולשים הולכים והעניין נסתיים, מקיימים את נדרי התפילה. בצו מפקד ההגנה מוסיפים לבעלי החיל שביישוב, ללוחמים בכוח ולכל בעלי ההישג. חובה שיבקר בעצמו בבתי המתים והפצועים לנחם ולהשתתף בצערם ויפגוש בעצמו את צאצאי המתים בשירות. משנסתיים המצור, השליט ממהר לשלוח שליחים לעודד, ומונה את בעלי ההישג, המתים והפצועים כדי לתת להם פעמים רבות דרגות ושכר. מפקד ההגנה מכבד ומקרב אותם בעצמו, ומרומם אותם בפומבי51 ↗, כך שאיבתם תופנה כלפי האויב.

寇去事已,塞禱。守以令益邑中豪桀力鬥諸有功者,必身行死傷者家以弔哀之,身見死事之後。城圍罷,主亟發使者往勞,舉有功及死傷者數使爵祿,守身尊寵,明白貴之51 ↗,令其怨結於敵。

קטע 70.48עמודי מקור: 卷十五 p.370 · 卷十五 p.371

החיילים והפקידים שעל החומה יערבו כל אחד לשמאלו ולימינו52 ↗. מי שרוצה לתכנן עם החוץ באמצעות העיר, האב, האם, האישה, הילדים והאחים מאותה אם כולם נכרתים. השכנים היודעים ואינם לוכדים ומודיעים נושאים אותה אשמה. בבתי הרבעים שמתחת לחומה כולם ערבים זה לזה כבשיעור שעל החומה. מי שלוכד ומודיע מקבל נחלה של יישוב בן אלף בתי אב; ואם הלוכד והמודיע אינו שכן והוא מחמישייה אחרת, נותנים לו נחלה של אלפיים בתי אב.

城上卒若吏各保其左右52 ↗,若欲以城為外謀者,父母、妻子、同產皆斷。左右知不捕告,皆與同罪。城下里中家人皆相葆,若城上之數。有能捕告之者,封之以千家之邑;若非其左右及他伍捕告者,封之二千家之邑。

קטע 70.49עמודי מקור: 卷十五 p.371

איסורי העיר: שליח, חייל או בן עם שאינו רוצה את סימן התפקיד והנס של הפולשים53 ↗ — כריתה. מי שאינו מציית לצו — כריתה. מי שאינו מוציא צו על דעת עצמו54 ↗ — כריתה. מי שמאבד צו — כריתה. מי שנשען על חנית־גרזן ותולה עצמו לרדת מן החומה, או שעולה ויורד שלא בשווה עם ההמון — כריתה. הקורא ומרעיש בלי מענה — כריתה. המשחרר ומאבד55 ↗ — כריתה. המשבח את האויב ומגנה מבפנים — כריתה. העוזבים עמדות ומתאספים לדבר — כריתה. השומע את תוף החומה וחמישייתו מאחרת לעלות לעמדה — כריתה.

城禁:使、卒、民不欲寇微職和旌者53 ↗,斷。不從令者,斷。非擅出令者54 ↗,斷。失令者,斷。倚戟縣下城,上下不與眾等者,斷。無應而妄讙呼者,斷。總失者55 ↗,斷。譽客內毀者,斷。離署而聚語者,斷。聞城鼓聲而伍後上署者,斷。

קטע 70.50עמודי מקור: 卷十五 p.371

כל אדם כותב בעצמו בכתב גדול על לוח ומצמיד למחיצת עמדתו; מפקד ההגנה חייב לתכנן בעצמו את הקודם והמאוחר. מי שנכנס סתם לעמדה שאינה שלו — כריתה. מי שעוזבים עמדות מימין ומשמאל ונכנסים יחד לעמדה אחרת ושכניהם אינם תופסים; הנושא כתב פרטי, הולך בבקשת פגישה או מוסר כתב לאחר; העוזב את ענייני ההגנה לטפל בביתו הפרטי; וחיילים ובני עם החוטפים זה מזה בני בית ותינוקות56 ↗ — כולם נכרתים בלי מחילה. בני אדם מרימים ורושמים זאת57 ↗. ההולך לרוחב הצבא בלי אות רשות נכרת.

人自大書版,著之其署隔,守必自謀其先後,非其署而妄入之者,斷。離署左右,共入他署,左右不捕,挾私書,行請謁及為行書者,釋守事而治私家事,卒民相盜家室、嬰兒56 ↗,皆斷無赦。人舉而藉之57 ↗。無符節而橫行軍中者,斷。

קטע 70.51עמודי מקור: 卷十五 p.371

כשהאויב מתחת לחומה מחליפים פעמים רבות את עמדותיהם אך לא את משרתיהם. המשבח את האויב וקורא למעטיו רבים, לתוהו שלו סדר ולחוסר המיומנות בהתקפתו מיומנות — נכרת. לאויב ולצד המגן אסור לדבר זה עם זה או להשאיל זה לזה58 ↗. אם האויב יורה כתב, אין לשבח; אם בחוץ מראים לפנים טוב, אין להשיב. מי שאינו מציית לצו נכרת.

客在城下,因數易其署而無易其養,譽敵:少以為眾,亂以為治,敵攻拙以為巧者,斷。客、主人無得相與言及相藉58 ↗,客射以書,無得譽,外示內以善,無得應,不從令者,皆斷。

קטע 70.52עמודי מקור: 卷十五 p.371

אסור להרים כתב חץ59 ↗ או לירות כתב אל הפולשים. העובר על הצו — אביו, אימו, אשתו וילדיו כולם נכרתים, וראשו הכרות מוצג על החומה60 ↗. מי שיכול ללכוד ולהודיע מקבל עשרים גִ׳ין זהב. ההולכים שלא במועד יהיו רק מפקד ההגנה ומי שאוחז באות מפקד ההגנה העליון ויוצא בשליחות.

禁無得舉矢書59 ↗,若以書射寇,犯令者父母、妻子皆斷,身梟城上60 ↗。有能捕告之者,賞之黃金二十斤。非時而行者,唯守及摻太守之節而使者。

קטע 70.53עמודי מקור: 卷十五 p.372

כשמפקד הגנה נכנס לפקח על עיר, עליו לשאול בקפדנות את זקני המקום, את הפקידים ואת השרים: כל בעלי טינה ואיבה שאינה נפתרת, מזמנים אותם ופותרים אותה בבירור למענם. מפקד ההגנה חייב להבחין בהם ולרשום אותם, ולהעמידם לבדם. מי שפוגע בעיר או בענייני הפקידים מתוך איבה פרטית — אביו, אימו, אשתו וילדיו כולם נכרתים. המתכנן עם החוץ באמצעות העיר — שלושת בתי האב61 ↗. מי שמוצא, לוכד או מודיע, מעניקים לו את היישוב שעל שמירתו הוא מופקד, קטן או גדול; מפקד ההגנה מקבל שוב את חותמו62 ↗, מכבד ומקרב אותו במשרה, כך שהפקידים, השרים, החיילים ובני העם כולם יידעו בבירור.

守入臨城,必謹問父老,吏大夫,諸有怨仇讎不相解者,召其人,明白為之解之。守必自異其人而藉之,孤之,有以私怨害城若吏事者,父母、妻子皆斷。其以城為外謀者,三族61 ↗。有能得若捕告者,以其所守邑,小大封之,守還受其印62 ↗,尊寵官之,令吏大夫及卒民皆明知之。

קטע 70.54עמודי מקור: 卷十五 p.372

בעלי חיל שקשריהם בחוץ עם שליטי הנסיכויות רבים, מזמנים תמיד, מצווים להודיע לממונים, קושרים אותם היטב, והפקיד שבמקום מגוריהם מונה ובודק אותם פעמים רבות. אין להניח להם לצאת ולהיכנס על דעת עצמם, ויש להחזיק את קרוביהם כבני ערובה63 ↗.

豪傑之外多交諸侯者,常請之,令上通知之,善屬之,所居之吏上數選具之,令無得擅出入,連質之63 ↗。

קטע 70.55עמודי מקור: 卷十五 p.372

חובה לכבד ולקרב את קרוביהם של ראשי הדרכים והכפרים, של זקני המקום ושל בעלי החיל — אב ואם, נשים וילדים. אם הם עניים ואינם יכולים לספק מזון לעצמם, הממונה מאכיל אותם. גם להורי הלוחמים האמיצים, לקרוביהם, לנשיהם ולילדיהם נותנים יין ובשר מעת לעת64 ↗, וחובה לכבדם. משכנם חייב להיות סמוך למפקד ההגנה העליון.

術鄉長者、父老、豪傑之親戚父母、妻子,必尊寵之,若貧人食不能自給食者,上食之。及勇士父母親戚妻子皆時酒肉64 ↗,必敬之,舍之必近太守。

קטע 70.56עמודי מקור: 卷十五 p.372

מגדל מפקד ההגנה צופה על ארמון בני הערובה ומוקף היטב; חובה לטייח את המגדל בצפיפות, כך שמלמטה אין רואים למעלה ומלמעלה רואים למטה65 ↗, והנמצאים למטה אינם יודעים אם יש אדם למעלה או אין.

守樓臨質宮而善周,必密塗樓,令下無見上,上見下65 ↗,下無知上有人無人。

קטע 70.57עמודי מקור: 卷十五 p.372 · 卷十五 p.373

לסביבתו הקרובה של מפקד ההגנה בוחרים פקידים ישרים ונקיי כפיים, נאמנים, אמינים, הוגנים66 ↗ וראויים להפקדת עניינים. אין אוסרים על מזונם, משקאותיהם, יינם ובשרם. כל אחד שומר את מטבעו, זהבו, בדיו, משיו ורכושו, ונזהרים שלא לגנוב זה מזה.

守之所親,舉吏貞廉、忠信、無害66 ↗、可任事者,其飲食酒肉勿禁,錢金、布帛、財物各自守之,慎勿相盜。

קטע 70.58עמודי מקור: 卷十五 p.373

חומות ארמון מפקד ההגנה חייבות להיות משולשות; השומרים עורמים רעפים וקדרות על ראש החומות. בשער יש פקיד, הממונה בפנים השער; הבריח נעול67 ↗, וחובה להמתין לאות מפקד ההגנה העליון. את משמר ההגנה חובה לבחור מתוך חיילי המשמר כבדי הראש. אנא, בחרו פקידים נאמנים ואמינים, הוגנים וראויים להפקדת עניינים.

葆宮之牆必三重,牆之垣,守者皆累瓦釜牆上。門有吏,主者門里,筦閉67 ↗,必須太守之節。葆衛必取戍卒有重厚者。請擇吏之忠信者,無害可任事者。

קטע 70.59עמודי מקור: 卷十五 p.373

מצווים על המצביאים והשומרים לבנות בעצמם קיר בן עשרה צְ׳ה סביב החומה, השערים ופתחי הצד; אין מצווים לשמור על שער סְה מָא68 ↗.

令將衛,自築十尺之垣,周還牆門、閨者,非令衛司馬門68 ↗。

קטע 70.60עמודי מקור: 卷十五 p.373

מעון הצופים בְּצִ׳י חייב להיות קרוב למפקד ההגנה העליון, ומעון הַשָּׁמָאנִים חייב להיות קרוב למזבח האדמה הציבורי; חובה לכבד את האלוהויות. הַשָּׁמָאנִים, אנשי התפילה והרשומות והצופים בְּצִ׳י חייבים להודיע לעם דברים טובים, ולדווח את האמת למפקד ההגנה העליון69 ↗; רק מפקד ההגנה יודע את האמת. אין להצטרף לצופים בְּצִ׳י לומר דברים שאינם טובים70 ↗ ולהבהיל את העם; כריתה בלי מחילה.

望氣者舍必近太守,巫舍必近公社,必敬神之。巫祝史與望氣者必以善言告民,以請上報守69 ↗,守獨知其請而已。無與望氣安為不善言70 ↗驚恐民,斷弗赦。

קטע 70.61עמודי מקור: 卷十五 p.373 · 卷十五 p.374

אם מעריכים שאין די מזון, כל מאכיל העם מצהיר בעצמו71 ↗ על מספר הַדָאן וְהַשֶׁנְג של חמשת המינים שבביתו, בתוך מועד קבוע. מה שֶׁבְּצ׳וּן חַאי, הפקידים מעריכים יחד72 ↗. מי שבתום המועד מסתיר ואינו מצהיר, או שהצהרתו אינה שלמה והפקידים והחיילים מגלים — כולם נכרתים. מי שיכול ללכוד ולהודיע מקבל שלושה מעשרה.

度食不足,食民各自占71 ↗,家五種石升數,為期,其在蓴害,吏與雜訾72 ↗,期盡匿不占,占不悉,令吏卒敓得,皆斷。有能捕告,賜什三。

קטע 70.62עמודי מקור: 卷十五 p.374

בגביית תבואה, דגן קלוף, בד, משי, מטבע וזהב, ובהכנסת בעלי חיים ובהוצאתם, קובעים מחיר הוגן ורושמים עם בעל השטר. משנסתיים העניין, מחזירים לכל אחד פי שניים ממחירו73 ↗. ועוד מעניקים דרגות לפי יוקר המחיר או זולו ולפי הכמות. מי שרוצה להיות פקיד, מתירים לו. מי שאינו רוצה להיות פקיד ורוצה לקבל גמול, דרגה ושכר, או לפדות ולשחרר קרובים ואשמים ממכריו, מתירים לפי הצו.

收粟米、布帛、錢金,出內畜產,皆為平直其賈,與主券人書之。事已,皆各以其賈倍償之73 ↗。又用其賈貴賤、多少賜爵,欲為吏者許之,其不欲為吏,而欲以受賜賞爵祿,若贖出親戚、所知罪人者,以令許之。

קטע 70.63עמודי מקור: 卷十五 p.374

את מקבל גמול ההלשנה מצווים לראות בארמון מפקד ההגנה, כדי לתת לקרוביו74 ↗. מי שרוצה לסייע שוב לממונה מקבל כפל דרגה וגמול.

其受構賞者令葆宮見,以與其親74 ↗。欲以復佐上者,皆倍其爵賞。

קטע 70.64עמודי מקור: 卷十五 p.374

במחוז פלוני, ברובע פלוני, בבית פלוני שני פיות לאכילה ושש מאות דָאן דגן באגירה75 ↗; ברובע פלוני, בבית פלוני עשרה פיות לאכילה ומאה דָאן באגירה. להוצאת תבואה ודגן קלוף יש יום קבוע. העובר את המועד ואינו מוציא — המלך או השליט לוקחים זאת. מי שיכול למצוא או להודיע מקבל שלושה מעשרה. היזהרו שלא לתת לעם לדעת כמה תבואה ודגן קלוף יש לנו.

某縣某里某子家食口二人,積粟六百石75 ↗,某里某子家食口十人,積粟百石。出粟米有期日,過期不出者王公有之,有能得若告之,賞之什三。慎無令民知吾粟米多少。

קטע 70.65עמודי מקור: 卷十五 p.374

כשמפקד הגנה נכנס לעיר, ראשיתו בסיירים. כשמשיגים אותם משכנים ומפרנסים אותם, בלי להניח להם לדעת את מוכנות משמרנו. לסיירים ארמון נפרד, והוריהם, נשיהם וילדיהם כולם באותו ארמון76 ↗; נותנים להם בגדים, מזון, יין ובשר ופקיד אמון מטפל בהם היטב. כשהסייר בא או חוזר, ניגש למקום שקט. בארמון מפקד ההגנה שלושה מחסומים; בפינות ההיקף החיצוני עושים מגדלים ובהיקף הפנימי מגדל. המגדל נכנס לארמון מפקד ההגנה גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה, במעבר מקשר77 ↗.

守入城,先以候為始,得軌宮養之,勿令知吾守衛之備。候者為異宮,父母妻子皆同其宮76 ↗,賜衣食酒肉,信吏善待之。候來若復,就閒,守宮三難,外環隅為之樓,內環為樓,樓入葆宮丈五尺為復道77 ↗。

קטע 70.66עמודי מקור: 卷十五 p.374

במתחם המוגן לא יהיה חדר78 ↗. פעם בשלושה ימים מרימים מחצלות ומצעים ובודקים אותם בקווים כלליים. פורשים סכך בארמון בעובי שלושה צְ׳ה ויותר.

葆不得有室78 ↗。三日一發席蓐,略視之,布茅宮中,厚三尺以上。

קטע 70.67עמודי מקור: 卷十五 p.374

כששולחים סיירים חובה לבחור אנשי המחוז והיישוב נאמנים, אמינים, טובים וכבדי ראש, שיש להם קרובים, נשים וילדים; נותנים להם תמיכה נדיבה. חובה לייחס חשיבות לשליחת הסיירים79 ↗, לפרנס את הוריהם או את נשיהם וילדיהם במעון נפרד ולא יחד עם שאר האנשים, ולספק להם מזון, יין ובשר.

發候,必使鄉邑忠信、善重士,有親戚、妻子,厚奉資之。必重發候79 ↗,為養其親,若妻子,為異舍,無與員同所,給食之酒肉。

קטע 70.68עמודי מקור: 卷十五 p.374 · 卷十五 p.375

שולחים סייר אחר ונותנים לו תמיכה כמו לראשון; כשחוזרים, משווים ובודקים בקפידה את אמינותם וגומלים בנדיבות. סייר שיצא שלוש פעמים ודיווח שלוש פעמים אמת מקבל גמול רב. מי שאינו רוצה לקבל גמול ורוצה להיות פקיד, מתירים לו משרת מאתיים דָאן80 ↗, ומפקד ההגנה מוסר לו חותם. מי שאינו רוצה להיות פקיד ורוצה גמול, פרס ושכר — הכול כקודם.

遣他候,奉資之如前候,反,相參審信,厚賜之候三發三信,重賜之。不欲受賜而欲為吏者,許之二百石之吏80 ↗。守珮授之印。其不欲為吏而欲受構賞祿,皆如前。

קטע 70.69עמודי מקור: 卷十五 p.375

מי שמסוגל לחדור עמוק עד הבירה81 ↗, מבררים היטב את אמינות דבריו ונותנים לו כפל גמול משאר הסיירים. מי שאינו רוצה לקבל גמול ורוצה להיות פקיד, מתירים לו משרת שלוש מאות דָאן. למגינים המקבלים גמול ומתנה, מפקד ההגנה חייב להביאם בעצמו אל קרוביהם, אל מקום קרוביהם82 ↗, כדי שיראו את אמון מפקד ההגנה בו. מי שרוצה לשוב ולסייע לממונה, גמולו, דרגתו, שכרו ופדיון האשמים מוכפלים83 ↗.

有能入深至主國81 ↗者,問之審信,賞之倍他候。其不欲受賞,而欲為吏者,許之三百石之吏。扞士受賞賜者,守必身自致之其親之其親之所82 ↗,見其見守之任。其欲復以佐上者,其構賞、爵祿、罪人倍之83 ↗。

קטע 70.70עמודי מקור: 卷十五 p.375

הסיירים היוצאים לא ירחיקו יותר מעשרה לִי. במקום גבוה ונוח מציבים סימן איתות, ושלושה אנשים שומרים עליו84 ↗; עד העיר שלושה סימני איתות, בקו ראייה עם אמצעי האיתות שעל החומה. ביום מרימים משואה ובלילה אש.

出候無過十里,居高便所樹表,表三人守之84 ↗,比至城者三表,與城上烽燧相望,晝則舉烽,夜則舉火。

קטע 70.71עמודי מקור: 卷十五 p.375

כששומעים מניין באים הפולשים ויודעים היטב את מצבם ושבהכרח יתקפו, בוחנים את הערים הקטנות שאינן יכולות להגן על עצמן והמעברים פתוחים; מכניסים את כל זקניהן, חלשיהן, התבואה, הדגן הקלוף ובעלי החיים. החיילים הנשארים לתצפית לא יותר מחמישים; כשהאויב מגיע למעקה, הולכים ממנו. היזהרו שלא להסתיר את האותות85 ↗.

聞寇所從來,審知寇形必攻,論小城不自守通者,盡葆其老弱粟米畜產。遺卒候者無過五十人,客至堞去之。慎無厭建85 ↗。

קטע 70.72עמודי מקור: 卷十五 p.376

קבוצת סיירים אינה יותר משלוש מאות איש; מוציאים בערב עם סימנים נסתרים. בחזיתות ריקות, במעברים ובמבצרים שאנשים עוברים בהם, מאפשרים לעקוב אחרי עקבות86 ↗, לא פחות משלושה אנשים לְלִי, ובאור השחר בודקים. כל אחד מקים את סימן האיתות שלו והחומה משיבה. כשהסיירים יוצאים מעבר לסימני האיתות המוצבים, חוליות הסיור יושבות מחוץ לשער החיצוני ובתוכו ומציבות סימני איתות. מחצית החיילים בתוך השער87 ↗, כך שמספרם לא יהיה ידוע.

候者曹無過三百人,日暮出之,為微職。空隊、要塞之人所往來者,令可口迹者86 ↗,無下里三人,平明而迹。各立其表,城上應之。候出越陳表,遮坐郭門之外內,立其表,令卒之半居門內87 ↗,令其少多無可知也。

קטע 70.73עמודי מקור: 卷十五 p.376 · 卷十五 p.377

אם יש בהלה ורואים את הפולשים עוברים את הסדר והולכים, מן החומה מצביעים בדגל; החוליות היושבות מכות; ״שה צ׳י״88 ↗. מצוידות לקרב הן הולכות לאן שהדגל מצביע. רואים את הפולשים — מרימים תלייה אחת89 ↗; נכנסים לגבול — שתי תליות; קרבים לחומה החיצונית — שלוש; נכנסים לחומה החיצונית — ארבע; קרבים לחומה — חמש. בלילה באש לפי אותם מספרים.

即有驚,見寇越陳去,城上以麾指之,迹坐擊市期88 ↗,以戰備從麾所指,望見寇,舉一垂89 ↗;入竟,舉二垂;狎郭,舉三垂;入郭,舉四垂;狎城,舉五垂。夜以火,皆如此。

קטע 70.74עמודי מקור: 卷十五 p.377

במרחק מאה צעדים מן החומה החיצונית כורתים ומסירים את כל החומות והעצים, קטנים וגדולים. את כל הבארות הריקות שבחוץ סותמים, שלא יהיה אפשר לשאוב; את כל החללים הריקים שבחוץ פותחים90 ↗, ואת כל העצים כורתים. כל מה שאפשר להשתמש בו לתקיפת העיר מכניסים פנימה, ולכל בעלים יהיה סימן לזיהויו. משנסתיים העניין כל אחד לוקח לפי סימנו. לכל עניין עושים שטר ורושמים את מספר היחידות. עצים וקורות שאין אפשרות להכניס את כולם שורפים, שלא יוכל האויב להשיגם ולהשתמש בהם.

去郭百步,牆垣、樹木小大盡伐除之。外空井,盡窒之,無令可得汲也。外空窒盡發之90 ↗,木盡伐之。諸可以攻城者盡內城中,令其人各有以記之。事以,各以其記取之。事為之券,書其枚數。當遂材木不能盡內,即燒之,無令客得而用之。

קטע 70.75עמודי מקור: 卷十五 p.378

כל אדם כותב בעצמו בכתב גדול על לוח ומצמיד לעמדתו הנאמנה. ממונה היוצא מתחום טיפולו כפוף לדין החריגה, ועונשו ירי91 ↗. פנים יהירות ודברי כזב, פריצות ורעש בלי שקט, חסימת הדרך ועיכוב ההמון, עזיבת עניין ואיחור אליו, מעבר המועד ואי־מנוחה — עונשם ירי. המרעיש ומבהיל את ההמון, עונשו הריגה. מי שאינו עליון אינו מוכיח, ומי שאחריו בראש דברי רעה92 ↗, עונשו הריגה. אסור שיהיו כלי נגינה ו״בי ג׳ווה״93 ↗ בתוך הצבא; אם יש, העונש ירי. בלי צו הממונה אין להעז להדהיר מרכבה או לרוץ; אם יש, העונש ירי. אסור לפזר בקר וסוסים בצבא; העונש ירי. אכילה ושתייה שלא במועד, עונשן ירי. אסור לשיר או לבכות בצבא; אם יש, העונש ירי.

人自大書版,著之其署忠。有司出其所治,則從淫之法,其罪射91 ↗。矜色謾丘,淫囂不靜,當路尼眾,舍事後就,踰時不寧,其罪射。讙囂駴眾,其罪殺。非上不諫,次主凶言92 ↗,其罪殺。無敢有樂器、獘駃93 ↗軍中,有則其罪射。非有司之令,無敢有車馳、人趨,有則其罪射。無敢散牛馬軍中,有則其罪射。飲食不時,其罪射。無敢歌哭於軍中,有則其罪射。

קטע 70.76עמודי מקור: 卷十五 p.378

מצווים שכל אחד יאחז בעונש ויהרוג עד תום. ממונה הרואה בעל אשמה ואינו מענישו נושא אותו עונש; ואם מישהו ממלט אותו, גם הורגים. כל מצביא וראש המוליך את ההמון לקרב ומאבד את החוק — הריגה. כל ממונה שאינו גורם לחיילים, לפקידים ולעם לשמוע את השבועות והצווים נושא באשמה במקומם94 ↗. כל הוצאה להורג בשוק, על פני המוות העיניים הולכות95 ↗.

令各執罰盡殺,有司見有罪而不誅,同罰,若或逃之,亦殺。凡將率鬥其眾失法,殺。凡有司不使去卒、吏民聞誓令,代之服罪94 ↗。凡戮人於市,死上目行95 ↗。

קטע 70.77עמודי מקור: 卷十五 p.378 · 卷十五 p.379

הממונים על קבלת המבקרים משרתים בפתח הפקודה מבחוץ96 ↗ בשתי קבוצות היושבות משני צידיו, ומתחלפים בזמן הארוחה בלי להשאיר את המקום ריק. לממונים על קבלת המבקרים שמתחת לשער ראש אחד. מפקד ההגנה מצווה פעמים רבות להיכנס פנימה ולראות את הנעדרים, כדי לפקח על מפקח השער ועל ראש רשותם, וגם הנעדרים נכנסים לדווח. ארבעה יושבים משני צידי שער הפקודה בפנים ושניים משני צידי שער הצד בחוץ. כשאורח מתקבל לפגישה עומדים לפניו אוחזי נשק; מתחלפים בארוחה ומעלים את שמות המשרתים.

謁者侍令門外96 ↗,為二曹,夾門坐,鋪食更,無空。門下謁者一長,守數令入中,視其亡者,以督門尉與其官長,及亡者入中報。四人夾令門內坐,二人夾散門外坐。客見,持兵立前,鋪食更,上侍者名。

קטע 70.78עמודי מקור: 卷十五 p.379

מתחת לחדר מפקד ההגנה מגדל גבוה. אם הצופה רואה מרכבה, פרש או חייל באים בדרך מבחוץ, או דבר חריג בעיר, הוא מודיע למפקד ההגנה. מפקד ההגנה ממתין לדיווח צופי החומה, אנשי השער ופקידי היישוב על אותו עניין כדי לבדוק97 ↗. איש למטה מן המגדל מקבל את דברי הצופה ומדווח למפקד ההגנה. שני משרתי פנים יושבים משני צידי שער הצד בפנים, והשער סגור תמיד; מתחלפים בארוחה, ולמשרתי הפנים ראש אחד.

守室下高樓,候者望見乘車若騎卒道外來者,及城中非常者,軌言之守。守以須城上候城門及邑吏來告其事者以驗之97 ↗,樓下人受候者言,以報守。中滑二人,夾散門內坐,門常閉,鋪食更,中滑一長者。

קטע 70.79עמודי מקור: 卷十五 p.379

בדרכים ובצמתים שמסביב לארמון מפקד ההגנה מציבים דרכי משמר, ובכל אחת חומות בשני צדדיה בגובה גָ׳אנְג ומעקה. מעמידים מתקן ראשית רגלי תרנגול98 ↗, צופים משני הצדדים במזון הארמון, ואת הכתב שברשותם חובה לבדוק בקפדנות מול המשתתפים במזון99 ↗. אם אינו כחוק, עוצרים וחוקרים.

環守宮之術衢,置屯道,各垣其兩旁,高丈,為埤院,立初雞足置98 ↗,夾挾視葆食。而札書得必謹案視參食者99 ↗,節不法,止詰之。

קטע 70.80עמודי מקור: 卷十五 p.379

מחוץ לחומות דרכי המשמר עושים מגדלים בכל הדרכים, הצמתים והרחובות, גבוהים וצופים לתוך הרבעים; לכל מגדל תוף ותנור לוֹנְג. אם יש אירוע, מתופפים עד שהפקיד מגיע ואז מפסיקים. בלילה מצביעים באש אל מקום התוף. למטה מן החומה, בית כיסא בכל חמישים צעדים, ובורו משותף עם זה שלמעלה. בעלי אשמה או שגיאה שאפשר שלא לכרות, מצווים לנקות את בית הכיסא לתועלתו100 ↗.

屯陳垣外術衢街皆樓之,高臨里中,樓一鼓壟竈。即有物故,鼓,吏至而止。夜以火指鼓所。城下五十步一廁,廁與上同圂。請有罪過而可無斷者,令杼廁利之100 ↗。

הערות לפרק

מגילה 15 · 卷十五

71. הוראות הגנה שונות

雜守

קטע 71.1עמודי מקור: 卷十五 p.379 · 卷十五 p.380

החכם צִ׳ין שאל: ״האויב רב ואמיץ, מראה עוצמה בקלות ראש כדי להבהיל את הצד המגן. הוא מעלה עצים ואדמה יחד ועושה יָאנְג לִינְג1 ↗; עורם אדמה לגובה כדי להשקיף על העם, מקדם מגדלים מכוסים ומחברם לחומה, וכל הנשק ורובי הקשת עולים. מה עושים?״ החכם מוֹ אמר: ״אתה שואל על הגנה מפני יָאנְג לִינְג? יָאנְג לִינְג הוא שיטת תקיפה מסורבלת: די בו לייגע חיילים, ואין בו די לפגוע בחומה.

禽子問曰:「客眾而勇,輕意見威,以駭主人。薪土俱上,以為羊坽1 ↗,積土為高,以臨民,蒙櫓俱前,遂屬之城,兵弩俱上,為之奈何?」子墨子曰:「子問羊坽之守邪?羊坽者攻之拙者也,足以勞卒,不足以害城。

קטע 71.2עמודי מקור: 卷十五 p.380

במתקפת יָאנְג לִינְג, נגד התקפה רחוקה מתגוננים מרחוק ונגד קרובה מקרוב, והפגיעה אינה מגיעה לחומה2 ↗. חיצים ואבנים בלי מנוחה, משני הצדדים ממהרים לירות; המחסום מאחורי העמוד, והתצפית כבר איתנה. מדרבנים את חיילינו המובחרים ונזהרים שלא יביטו לאחור. המגינים מורידים כובד והתוקפים הולכים בקלות3 ↗. מטפחים אומץ ומרוממים התלהבות, ולב העם גדל פי מאה. מרבים בלכידה ונותנים גמול לעיתים קרובות, ואז החיילים אינם מתרשלים4 ↗.

羊坽之政,遠攻則遠害,近城則近害,不至城2 ↗。矢石無休,左右趣射,蘭為柱後,望以固。厲吾銳卒,慎無使顧,守者重下,攻者輕去3 ↗。養勇高奮,民心百倍,多執數少,卒乃不意4 ↗。

קטע 71.3עמודי מקור: 卷十五 p.380

אם עבודת האדמה אינה פוסקת5 ↗ ואין אפשרות למנוע ולהדוף, עד שהאויב מתחבר לחומה, משיבים בכלל ההתגוננות מפני סולמות עננים.

作士不休5 ↗,不能禁禦,遂屬之城,以禦雲梯之法應之。

קטע 71.4עמודי מקור: 卷十五 p.380

בכללי ההתמודדות עם מילוי, ניגוח, סולמות עננים וגובה שולט6 ↗, חובה להשיב בחומה ולהתגונן. אם אין די, תוחמים בעץ7 ↗. מאה צעדים משמאל ומאה מימין ממטירים חיצים, אבנים, חול ואפר, ומסייעים בעצים בוערים ובמים חמים. בוחרים ומדרבנים חיילים מובחרים ונזהרים שלא יביטו לאחור. שוקלים בקפידה את הגמול ומטילים עונש; השקט הוא היסוד, ואחריו המהירות, בלי להניח למחשבות להתעורר8 ↗. מטפחים אומץ ומרוממים התלהבות, ולב העם גדל פי מאה. מרבים בלכידה ונותנים גמול לעיתים קרובות, ואז החיילים אינם מתרשלים.

凡待煙、衝、雲梯、臨6 ↗之法,必應城以禦之,曰不足,則以木槨之7 ↗。左百步,右百步,繁下矢、石、沙、灰以雨之,薪火、水湯以濟之。選厲銳卒,慎無使顧,審賞行罰,以靜為故,從之以急,無使生慮8 ↗,志憤高憤,民心百倍,多執數賞,卒乃不意。

קטע 71.5עמודי מקור: 卷十五 p.380

נגחים, מגדלים צופים וסולמות — בכולם פוגעים באמצעות נגח.

衝、臨、梯皆以衝衝之。

קטע 71.6עמודי מקור: 卷十五 p.380 · 卷十五 p.381

אורך מתקן צְ׳וּ גָ׳אנְג וחמישה צְ׳ה, ומתוכם שלושה צְ׳ה טמונים. אורך ה״חץ״ גָ׳אנְג ושני צְ׳ה9 ↗. רוחב המתקן גָ׳אנְג ושישה צְ׳ה, וסולמו גָ׳אנְג ושני צְ׳ה; החלק התלוי של הַצְ׳וּ נמשך ארבעה צְ׳ה. מעמידים את המתקן במרחק חמישה צוּן מן המעקה, בלי להצמידו. למתקני הסולם סולם אחד בכל עשרה גָ׳אנְג. מספרם הכללי של מתקני צְ׳וּ ומגיני דָא: לְלִי מאתיים חמישים ושמונה, מתקני צְ׳וּ ומגיני דָא מאה עשרים ותשעה10 ↗.

渠長丈五尺,其埋者三尺,矢長丈二尺9 ↗。渠廣丈六尺,其弟丈二尺,渠之垂者四尺。樹渠無傅葉五寸,梯渠十丈一梯,渠荅大數,里二百五十八,渠荅百二十九10 ↗。

קטע 71.7עמודי מקור: 卷十五 p.381

בכל דרכי החוץ שאפשר לחסום כדי להקשות על הפולשים, במקום המזיק במיוחד בונים שלוש תחנות ומסדרים אותן במשולש, כקבוצת כוכבי האורגת11 ↗, כדי שיוכלו לסייע זו לזו.

諸外道可要塞以難寇,其甚害者為築三亭,亭三隅,織女之11 ↗,令能相救。

קטע 71.8עמודי מקור: 卷十五 p.381

כל התלים הגדולים, ההרים, היערות, התעלות, הגבעות, דרכי השדות, שערי החומה החיצונית ודרכי הרובע12 ↗ — אפשר לחסום אותם ולעשות בהם סימנים נסתרים, כדי לעקוב ולדעת את מספר העוברים ושבים ואת מקומות המסתור.

諸距阜、山林、溝瀆、丘陵、阡陌、郭門、若閻術12 ↗,可要塞及為微職,可以迹知往來者少多及所伏藏之處。

קטע 71.9עמודי מקור: 卷十五 p.381

בהכנסת העם למתחם המוגן מונים תחילה את הרשויות, בתי העם, החדרים והעמדות שבתוך העיר ומסדרים את המגורים לפי גודלם. אם מבין הנכנסים יש הרוצים להצטרף לאחים או למכרים, מתירים להם.

葆民,先舉城中官府、民宅、室署,大小調處,葆者或欲從兄弟、知識者許之。

קטע 71.10עמודי מקור: 卷十五 p.381

את התבואה, הדגן הקלוף, בעלי החיים והרכוש שבבתי החוץ וכל מה שיכול לסייע לעיר שולחים לתוכה; כשהעניין דחוף מצווים לערום בתוך השער.

外宅粟米、畜產、財物諸可以佐城者,送入城中,事即急,則使積門內。

קטע 71.11עמודי מקור: 卷十五 p.381

כשהעם מוסר תבואה, דגן קלוף, בד, משי, זהב, מטבעות, בקר, סוסים ובעלי חיים, קובעים לכול מחיר הוגן וכותבים שטר עם הבעלים.

民獻粟米布帛金錢牛馬畜產,皆為置平賈,與主券書之。

קטע 71.12עמודי מקור: 卷十五 p.381

אם יעסיקו כל אדם לפי כישוריו, ענייני העולם יתנהלו כראוי; אם יחלקו את התפקידים בשווה, ענייני העולם יצלחו; אם הכול יעשו את מה שהם שמחים בו, ענייני העולם יוכנו; אם לחזק ולחלש יהיה מספר13 ↗, ענייני העולם יהיו שלמים.

使人各得其所長,天下事當,鈞其分職,天下事得,皆其所喜,天下事備,強弱有數13 ↗,天下事具矣。

קטע 71.13עמודי מקור: 卷十五 p.381 · 卷十五 p.382

הבונים תחנת דואר מקיפים אותה, בגובה שלושה גָ׳אנְג ויותר, ומצווים על ״שה שא״14 ↗. עושים סולם זרועות, שתי זרועותיו באורך שלושה צְ׳ה; ״מקבלים עצירה של שני צְ׳ה״15 ↗; לוחות מחוברים בני שלושה צְ׳ה, וקושרים אותם בחבלים זה לזה. תעלה בשתי הקפות וקורה תלויה. תנור לוֹנְג; בתחנה אחד, ״פולש־תוף־משואה״ משואת אזהרה ומשואת תוהו16 ↗ — מעבירים אש ועונים לפי הסדר, עד הבירה, ושם עוצרים17 ↗. כשהעניין דחוף מושכים ומעלים ומורידים.

築郵亭者圜之,高三丈以上,令侍殺14 ↗。為臂梯,梯兩臂長三尺,得止二尺15 ↗,連門三尺,報以繩連之。塹再雜,為縣梁。壟竈,亭一寇鼓烽、驚烽、亂烽16 ↗,傳火以次應之,至主國止17 ↗,其事急者引而上下之。

קטע 71.14עמודי מקור: 卷十五 p.382

משעלתה אש משואה, מוסרים בחמש הכאות תוף ומחברים באש, ומודיעים מניין הפולשים באים ואם הם רבים או מעטים. אין להסתיר את האותות18 ↗; כשהם הולכים ובאים מחברים למשואה הבאה בלי להפסיק.

烽火以舉,軌五鼓傳,又以火屬之,言寇所從來者少多,且弇還18 ↗,去來屬次烽勿罷。

קטע 71.15עמודי מקור: 卷十五 p.382

רואים את הפולשים — מרימים משואה אחת; נכנסים לגבול — שתיים; יורים אל המעבר — שלוש משואות ו״לָאן״ אחד19 ↗; נפגשים בחומה החיצונית — ארבע משואות ושני ״לָאן״; נפגשים בחומה — חמש משואות וחמישה ״לָאן״. בלילה באש לפי אותם מספרים. שומרי המשואות ממהרים בעניין.

望見寇,舉一烽;入境,舉二烽;射要,舉三烽一藍19 ↗;郭會,舉四烽二藍;城會,舉五烽五藍;夜以火,如此數。守烽者事急。

קטע 71.16עמודי מקור: 卷十五 p.382

הסיירים לא יותר מחמישים. כשהפולשים מגיעים למעקה, הולכים בעקבות זאת בלי להסתיר או לאחר. מוציאים אותם בערב, וכולם עושים סימנים נסתרים. בתלים, בהרים וביערות מאפשרים לעקוב אחרי עקבות ובאור השחר בודקים; ״אין עקבות״. כל אחד מקים את סימן האיתות שלו; ״מתחת לעיר — היא משיבה״20 ↗.

候無過五十,寇至葉,隨去之,唯弇逮。日暮出之,令皆為微職。距阜、山林,皆令可以迹,平明而迹,無迹;各立其表,下城之應之20 ↗。

קטע 71.17עמודי מקור: 卷十五 p.383

כשהסיירים יוצאים מציבים סימני שדה, וחוליות התצפית יושבות בתוך החומה החיצונית ומחוצה לה ומעמידות דגלים ונסים. מחצית החיילים בפנים, כך שמספרם לא יהיה ידוע. אם יש אזהרה מרימים סימן חיצוני; רואים פולשים — מרימים את הסימן הבא21 ↗. מן החומה מצביעים בדגל, וחוליות הסיור מתופפות ומסדרות נסים; ״דגל, יושבים, מורידים דגל״22 ↗. בציוד קרב הולכים לאן שהדגל מצביע.

候出置田表,斥坐郭內外立旗幟,卒半在內,令多少無可知。即有驚與孔表,見寇,舉牧表21 ↗。城上以麾指之,斥步鼓整旗,旗坐下旗22 ↗,以備戰從麾所指。

קטע 71.18עמודי מקור: 卷十五 p.383

גברים שבשדה מצוידים לקרב הולכים בעקבות חוליית התצפית, והנשים ממהרות לרוץ פנימה. כשרואים את הפולשים, מוסרים בתופים עד העיר ועוצרים23 ↗.

田者男子以戰備從斥,女子亟走入。即見放下傳到城止23 ↗。

קטע 71.19עמודי מקור: 卷十五 p.383

שלושה שומרים לסימן האיתות, מתחלפים בעמידה אצל סימני ״צְ׳ווֵי״24 ↗ וצופים. מפקד ההגנה מצווה פעמים רבות על פרש או פקיד לעבור מן הצד ולראות, כדי לדעת את מעשיהם. לכל קבוצה תוף אחד. רואים את הפולשים — מוסרים בתופים עד העיר ועוצרים.

守表者三人,更立捶表24 ↗而望,守數令騎若吏行旁視,有以知為所為。其曹一鼓。望見寇,鼓傳到城止。

קטע 71.20עמודי מקור: 卷十五 p.383

מנת דוֹאוּ25 ↗ — לכל השנה שלושים ושישה דָאן; מנת שלושה — לכל השנה עשרים וארבעה דָאן; מנת ארבעה — לכל השנה שמונה עשר דָאן; מנת חמישה — לכל השנה ארבעה עשר דָאן, ארבעה דָאן וארבעה דוֹאוּ26 ↗; מנת שישה — לכל השנה שנים עשר דָאן.

斗食25 ↗,終歲三十六石;參食,終歲二十四石;四食,終歲十八石;五食,終歲十四石四石四斗26 ↗;六食,終歲十二石。

קטע 71.21עמודי מקור: 卷十五 p.384

במנת דוֹאוּ אוכלים חמישה שֶׁנְג, במנת שלושה אוכלים שלושה שֶׁנְג ושליש27 ↗, במנת ארבעה שני שֶׁנְג וחצי, במנת חמישה שני שֶׁנְג ובמנת שישה שֶׁנְג אחד ושני שלישים; אוכלים פעמיים ביום.

斗食食五升,參食食參升小半27 ↗,四食食二升半,五食食二升,六食食一升大半,日再食。

קטע 71.22עמודי מקור: 卷十五 p.384

בזמן הצלה ממוות: שני שֶׁנְג ליום במשך עשרים יום, שלושה שֶׁנְג ליום במשך שלושים יום, וארבעה שֶׁנְג ליום במשך ארבעים יום. כך העם ניצל מתשעים ימי המחסור.

救死之時,日二升者二十日,日三升者三十日,日四升者四十日,如是,而民免於九十日之約矣。

קטע 71.23עמודי מקור: 卷十五 p.384

כשהפולשים קרובים, ממהרים לאסוף מכל הכפרים הנפרדים28 ↗ כלי מתכת, נחושת, ברזל וכל מה שיכול לסייע להגנה. תחילה מונים מעונות של רשות המחוז ומשרדים שאינם דחופים, את גודל העצים, אורכם ומספרם הכולל; בשעת דחק לוקחים אותם תחילה.

寇近,亟收諸雜鄉28 ↗金器,若銅鐵及他可以左守事者。先舉縣官室居、官府不急者,材之大小長短及凡數,即急先發。

קטע 71.24עמודי מקור: 卷十五 p.384

כשהפולשים קרבים, מפרקים גגות וכורתים עצים; גם אם יש בקשות ופניות, אין שומעים. כשמכניסים עצים אין עורמים כקשקשי דג המשולבים זה בזה, אלא מסדרים כך שיהיה קל לקחת29 ↗. עצים וקורות שאין אפשרות להכניס את כולם שורפים, שלא יוכלו הפולשים להשתמש בהם.

寇薄,發屋,代木,雖有請謁,勿聽。入柴,勿積魚鱗簪,當隊,令易取也29 ↗。材木不能盡入者,燔之,無令寇得用之。

קטע 71.25עמודי מקור: 卷十五 p.384 · 卷十五 p.385

בערמות העץ מצרפים לפי אורך, גודל, איכות וצורה, ומערימים פנימה בכל אחת מארבע פאות החומה החיצונית. כל העצים הגדולים נעשים לאפי בריחים30 ↗, ואז אוגרים אותם.

積木,各以長短大小惡美形相從,城四面外各積其內,諸木大者皆以為關鼻30 ↗,乃積聚之。

קטע 71.26עמודי מקור: 卷十五 p.385

למגיני העיר מדרגת סְה מָא ומעלה צריכים להיות אצל השליט בני ערובה מקרב הוריהם, אחיהם, נשיהם וילדיהם31 ↗; רק אז אפשר להגן באיתנות.

城守司馬以上,父母、昆弟、妻子,有質在主所31 ↗,乃可以堅守。

קטע 71.27עמודי מקור: 卷十五 p.385

מציבים סְה קוֹנְג עירוני, ארבעה בעיר גדולה; שני מפקחים, ומפקח מחוז אחד לכל פאה; מפקח תחנה וּסְה קוֹנְג משנה, אחד לתחנה. הפקידים המשרתים אצל מפקד ההגנה יהיו בעלי כישורים מתאימים32 ↗, נקיי כפיים ואמינים, שאביהם, אימם, אחיהם, נשיהם וילדיהם גם הם בארמון מפקד ההגנה; רק אז יוכלו להיות פקידים משרתים. לכל הפקידים חובה שיהיו בני ערובה, ורק אז אפשר להפקיד בידם עניינים.

署都司空,大城四人,候二人,縣候面一,亭尉、次司空、亭一人。吏侍守所者財足32 ↗,廉信,父母昆弟妻子又在葆宮中者,乃得為侍吏。諸吏必有質,乃得任事。

קטע 71.28עמודי מקור: 卷十五 p.385

שני אנשים שומרים את השער הגדול, עומדים משני צידיו ומצווים על ההולכים למהר מחוצה לו. ארבע חניתות־גרזן בכל צד עומדות בשני צידי השער, ואנשיהן יושבים מתחתן. הפקיד בודק אותם חמש פעמים ביום ומדווח את שמות אנשי ״טוֹנְג״33 ↗.

守大門者二人,夾門而立,令行者趣其外。各四戟,夾門立,而其人坐其下。吏日五間之,上通者名33 ↗。

קטע 71.29עמודי מקור: 卷十五 p.385

בשוליים החיצוניים של החפיר, במקומות חשובים ומסוכנים, חובה לעשות דמויות דמה ולצוות על העוברים והשבים בלילה לירות בהן; מענישים את המזניחים34 ↗.

池外廉有要有害,必為疑人,令往來行夜者射之,謀其疏者34 ↗。

קטע 71.30עמודי מקור: 卷十五 p.385

במים שמחוץ לחומה מניחים צינורות במבוק35 ↗, צינורות בני צְ׳ה על פני רוחב שני צעדים, חמישה צוּן מתחת למים. מערבים ארוכים וקצרים; בשוליים החיצוניים הקדמיים שלוש שורות, בחוץ פונים החוצה ובפנים פנימה. בכל שלושים צעדים סוכה לרובה קשת, רוחבה עשרה צְ׳ה ואורכה גָ׳אנְג ושני צְ׳ה.

牆外水中,為竹筒35 ↗,筒尺廣二步,筒下於水五寸,雜長短,前外廉三行,外外鄉,內亦內鄉。三十步一弩廬,廬廣十尺,袤丈二尺。

קטע 71.31עמודי מקור: 卷十五 p.385

אם יש דחיפות בחזית יחידה, ממהרים לשלוח את הקרובים אליה לעזרה, והבאים אחריהם תופסים את מקומם.

隊有急,極發其近者往佐,其次襲其處。

קטע 71.32עמודי מקור: 卷十五 p.386

כשאות מפקד ההגנה יוצא ונכנס, על הממונה עליו לרשום בפירוט את המציאות ואת העניין, ולצוות בהתאם לו; ממתינים לדיווח החזרה כדי לבחון36 ↗. כשהאות יוצא, אנשי השער שממנו יצא מודיעים את שעת היציאה ואת שם נושאו.

守節出入,使主節必疏書,署其情,令若其事,而須其還報以劍驗之36 ↗。節出,使所出門者,軌言節出時摻者名。

קטע 71.34עמודי מקור: 卷十五 p.386

שער מחובר למעון מפקד ההגנה38 ↗, וחדרים נקדחים במעברים זה כנגד זה. מתקינים מעבר מקשר39 ↗ ובונים חומה, ומשפרים את ראשה.

閣通守舍38 ↗,相錯穿室。治復道39 ↗,為築墉,墉善其上。

קטע 71.35עמודי מקור: 卷十五 p.386

לוקחים ירקות ומצווים שבכל בית יהיו ירקות ומזון לאגירה לשלוש שנים, כהכנה להצפה, לבצורת ולשנה שאינה נותנת יבול. מצווים תמיד על מחוזות הגבול לזרוע ולטפח מראש יואן, יוּן, ווּ חְווֵי ועלי גְ׳וּ40 ↗. תעלות ובארות של בתי החוץ — ״אפשר להציב ולסתום; אי אפשר — מניחים את אלה בתוכו41 ↗״.

取疏,令民家有三年蓄疏食,以備湛旱、歲不為。常令邊縣豫種畜芫、芸、烏喙、茱葉40 ↗,外宅溝井可寘塞,不可,置此其中41 ↗。

קטע 71.36עמודי מקור: 卷十五 p.386

בבטחה מראים סכנה, ובסכנה מראים בטחה42 ↗.

安則示以危,危示以安42 ↗。

קטע 71.37עמודי מקור: 卷十五 p.386 · 卷十五 p.387

כשהפולשים מגיעים, מצווים לקדוח בכל השערים והפתחים ולכסות את הנקבים; לכל אחד עושים שני סוגים43 ↗, באחד קודחים ומחברים חבל באורך ארבעה צְ׳ה ובעובי אצבע.

寇至,諸門戶令皆鑿而類敫之,各為二類43 ↗,一鑿而屬繩,繩長四尺,大如指。

קטע 71.38עמודי מקור: 卷十五 p.387

כשהפולשים מגיעים שוחטים תחילה בקר, צאן, תרנגולים, כלבים, ברווזים ואווזים44 ↗; אוספים את עורם, גידיהם, ״ג׳יה״, שומנם, מוחם45 ↗ ונוצותיהם, ומפשיטים את הכול. ״הפקיד, טָאן, טוֹנְג, דזה״46 ↗; עושים פִּי ברזל; ״חו טונג״ נעשה לקורה רוחבית ועמוד47 ↗.

寇至,先殺牛、羊、雞、狗、烏、鴈44 ↗,收其皮革、筋、解、脂、荋45 ↗、羽皆剝之。吏檀桐自46 ↗,為鐵錍,厚筒為衡柱47 ↗。

קטע 71.39עמודי מקור: 卷十五 p.387

בדחיפות, כשחיילים אינם יכולים להרחיק, מצווים לחפור את חורשות בתי החוץ. מודדים את הכמות או מתקינים ב״פה החומה״ ״גִ׳י״, בשלוש פינות48 ↗. את עצי החורש שמשקלם חמישה גִ׳ין ויותר משרים במים, לא יותר מרפסודה אחת49 ↗.

事急,卒不可遠,令掘外宅林。謀多少,若治城口為擊,三隅之48 ↗。重五斤已上諸林木,渥水中,無過一栰49 ↗。

קטע 71.40עמודי מקור: 卷十五 p.387

על גגות סכך ועל ערמות עצי הסקה מורחים טיח בעובי חמישה צוּן ויותר. כל פקיד מונה בתחום מחלקתו את הרכוש שיכול לסייע לציוד ההגנה ומעלה אותו.

涂茅屋若積薪者,厚五寸已上。吏各舉其步界中財物,可以左守備者上。

קטע 71.41עמודי מקור: 卷十五 p.387

יש מלשינים, יש מועילים לבני אדם, יש רעים, יש טובים, יש מנהיגי בני אדם, יש יועצים, יש אמיצים, יש מיומנים, יש שליחים, יש אנשי פנים ואנשי חוץ, יש טובים ויש הטובים בשער50 ↗. מפקד ההגנה חייב לבחון מה עושה כל אחד לכזה, ורק אם הוא מתאים לשמו לקבלו.

有讒人,有利人,有惡人,有善人,有長人,有謀士,有勇士,有巧士,有使士,有內人者,外人者,有善人者,有善門人者50 ↗,守必察其所以然者,應名乃內之。

קטע 71.42עמודי מקור: 卷十五 p.387 · 卷十五 p.388

אם בני העם שונאים זה את זה או מדברים על פקידים, כל מה שהפקיד פתר נכתב על לוח ונשמר עד בוא הדיווח, כדי להשוות ולבדוק. היוצאים הקטנים — חמישה צְ׳ה51 ↗; מי שאינם יכולים להיות חיילים, ממנים כפקידי עמדה ומצווים לספק שירות ברשויות או במעונות.

民相惡,若議吏,吏所解,皆札書藏之,以須告之至以參驗之。脫者小五尺51 ↗,不可卒者,為署吏,令給事官府若舍。

קטע 71.43עמודי מקור: 卷十五 p.388

אבני הטלה, חיצים חדים וכל החומרים והכלים מחולקים בקפדנות; לכל אחד ערמה ושיעור מספרי.

蘭石、厲矢,諸材器用,皆謹部,各有積分數。

קטע 71.44עמודי מקור: 卷十五 p.388

עושים עגלת ״ג׳יה״ מ״קוּ״ ומעמיסים חיצים52 ↗. לגלגל ולטבור רוחב עשרה צְ׳ה, אורך הַיָּצוּל גָ׳אנְג; עושים שלושה חישורים53 ↗, ברוחב שישה צְ׳ה. עושים ארגז לוחות, אורכו כאורך הַיָּצוּל וגובהו ארבעה צְ׳ה; מכסים היטב מלמעלה ומסדרים, כך שיוכל לשאת חיצים.״

為解車以枯,城矢以軺車52 ↗,輪軲,廣十尺,轅長丈,為三輻53 ↗,廣六尺。為板箱,長與轅等,高四尺,善蓋上治,令可載矢。」

קטע 71.45עמודי מקור: 卷十五 p.388 · 卷十五 p.389

החכם מוֹ אמר: ״יש חמישה מצבים שבהם אין מגינים: עיר גדולה ואנשים מעטים — הראשון; עיר קטנה ואנשים רבים — השני; אנשים רבים ומזון מועט — השלישי; שוק רחוק מן העיר — הרביעי; מלאי האגירה בחוץ והעשירים בחורבות54 ↗ — החמישי. לפי השיעור, לעשרת אלפים בתי אב עיר ריבועית שאורך צלעה שלושה לִי55 ↗.״

子墨子曰:「凡不守者有五:城大人少,一不守也;城小人眾,二不守也;人眾食寡,三不守也;市去城遠,四不守也;蓄積在外,富人在虛54 ↗,五不守也。率萬家而城方三里55 ↗。」

הערות לפרק

מונחון

בחירות תרגום חוזרות; המובן נקבע לפי ההקשר, ולא כמילה תמורת מילה. מידות עתיקות נמסרות ללא המרה אוטומטית ליחידות מודרניות.

סיניתעברית
墨子החכם מוֹ — כינוי למורה המרכזי בחיבור, שעל שמו נקרא הספר.
君子איש המעלה — אדם המוצג כבעל מעלה מוסרית; לעיתים הכינוי משקף גם מעמד חברתי.
士איש מעלה — אדם בעל כישורים או מעמד הראוי לשירות ולייעוץ; המובן משתנה לפי ההקשר.
賢ראוי — אדם שכישוריו ומידותיו מכשירים אותו לתפקיד או להנהגה.
聖人חכם — אדם המוצג כדגם של תבונה ומעלה מוסרית.
聖王מלך חכם — שליט קדום המוצג כדגם להנהגה ראויה.
仁אנושיות — יחס טוב ודואג לבני אדם, המיוחס לאדם ולמעשיו.
義צדק — מה שנחשב ראוי ונכון במעשה; ההצדקות לכך נבחנות בכל הקשר.
法אמת מידה / דגם — כלל או מופת שעל פיהם בוחנים מעשה, טענה או מלאכה.
天השמים — סמכות העולם העליונה, שבכמה מפרקי הספר מיוחסים לה רצון ושיפוט מוסרי.
鬼רוחות — ישויות שבסיפורים ובטיעונים מיוחסים להן ידיעה, גמול ועונש.
兼愛אהבה לכול — דאגה מקיפה שאינה מוציאה בני אדם מתחומה בשל השתייכותם למשפחה או למדינה אחרת.
利תועלת / להועיל — טובה המושגת לבני אדם, כגון מזון, לבוש וסדר מדיני; תוכנה משתנה לפי ההקשר.
治סדר / למשול — מצב של חיים מאורגנים והנהגה המבקשת לקיימו.
亂תוהו — אי־סדר בחברה ובשלטון, ובכלל זה סכסוך ופגיעה הדדית.
節צמצום / מידה — ריסון הוצאות ושימוש במשאבים, בעיקר בדיונים על צריכה וקבורה.
樂מוזיקה — בדיונים על נגינה ושירה; אותה סימנית משמשת גם לשמחה ולהנאה.
陰陽יִין וְיָאנְג — צמד מונחים לתיאור פעולת הטבע, הנזכרים גם בהסברים על עונות השנה ומזג האוויר.
天子בן השמים — כינוי לשליט העליון, העומד בראש שרשרת הממונים.
諸侯שליטי הנסיכויות — שליטי המדינות בסדר המדיני המתואר בספר.
大夫שר — תואר לבעל תפקיד בכיר; דרגתו וסמכויותיו תלויות בהקשר.
鎰יִי — יחידת משקל קדומה, הנזכרת גם בגמול ובציון שווי.
里לִי — יחידת מרחק קדומה; לעיתים משמשת לתיאור אורך צלע של שטח.
丈גָ׳אנְג — יחידת אורך קדומה המשמשת בין השאר למידות מבנים ומתקנים.

墨子閒詁 · סוּן יִירָאנְג (1848–1908). הנוסח, הפיסוק והחלוקה במהדורה זו נקבעו מול הדפוס ההיסטורי; התרגום העברי וההערות: פרויקט אבן תיבון.

הטקסט העתיק והפירוש ההיסטורי של סוּן יִירָאנְג בנחלת הכלל. התרגום והתרומות המקוריות של פרויקט אבן תיבון במהדורה זו מוצעים ברישיון CC BY 4.0, ככל שחלות בהם זכויות הפרויקט.

נתוני ההגייה: Unicode 17 · רישיון נפרד
UNICODE LICENSE V3

COPYRIGHT AND PERMISSION NOTICE

Copyright © 1991-2026 Unicode, Inc.

NOTICE TO USER: Carefully read the following legal agreement. BY
DOWNLOADING, INSTALLING, COPYING OR OTHERWISE USING DATA FILES, AND/OR
SOFTWARE, YOU UNEQUIVOCALLY ACCEPT, AND AGREE TO BE BOUND BY, ALL OF THE
TERMS AND CONDITIONS OF THIS AGREEMENT. IF YOU DO NOT AGREE, DO NOT
DOWNLOAD, INSTALL, COPY, DISTRIBUTE OR USE THE DATA FILES OR SOFTWARE.

Permission is hereby granted, free of charge, to any person obtaining a
copy of data files and any associated documentation (the "Data Files") or
software and any associated documentation (the "Software") to deal in the
Data Files or Software without restriction, including without limitation
the rights to use, copy, modify, merge, publish, distribute, and/or sell
copies of the Data Files or Software, and to permit persons to whom the
Data Files or Software are furnished to do so, provided that either (a)
this copyright and permission notice appear with all copies of the Data
Files or Software, or (b) this copyright and permission notice appear in
associated Documentation.

THE DATA FILES AND SOFTWARE ARE PROVIDED "AS IS", WITHOUT WARRANTY OF ANY
KIND, EXPRESS OR IMPLIED, INCLUDING BUT NOT LIMITED TO THE WARRANTIES OF
MERCHANTABILITY, FITNESS FOR A PARTICULAR PURPOSE AND NONINFRINGEMENT OF
THIRD PARTY RIGHTS.

IN NO EVENT SHALL THE COPYRIGHT HOLDER OR HOLDERS INCLUDED IN THIS NOTICE
BE LIABLE FOR ANY CLAIM, OR ANY SPECIAL INDIRECT OR CONSEQUENTIAL DAMAGES,
OR ANY DAMAGES WHATSOEVER RESULTING FROM LOSS OF USE, DATA OR PROFITS,
WHETHER IN AN ACTION OF CONTRACT, NEGLIGENCE OR OTHER TORTIOUS ACTION,
ARISING OUT OF OR IN CONNECTION WITH THE USE OR PERFORMANCE OF THE DATA
FILES OR SOFTWARE.

Except as contained in this notice, the name of a copyright holder shall
not be used in advertising or otherwise to promote the sale, use or other
dealings in these Data Files or Software without prior written
authorization of the copyright holder.